ארנונה על גן לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על גן לאומי:

התביעה וההליכים בתיק



התביעה נשוא ת.א. 300/01 היא תביעה כספית שנכון ליום הגשת התביעה היא הועמדה ע"ס 213,990 ₪ . התובעת היא מועצה אזורית שפועלת ע"פ צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה ושומרון) (מס' 73) תשל"ט-1979 ותקנון המועצות האזוריות (יהודה ושומרון) תשל"ט-1979 (להלן- התקנון). הנתבעת היא תאגיד סטטוטורי שמנהל פעילות בתחום המועצה האזורית הנ"ל.




התביעה מתייחסת לארנונה כללית על נכסים ועוסקת בשנים 2000-2001. טענת התובעת היא שהנתבעת לא שילמה חובות ארנונה בגין נכסיה בתחום המועצה הנ"ל. התביעה מתייחסת לנכסים הבאים:




הגן הלאומי קומראן הכולל מבנה שירותים, מבנה קופות, פרגולה, חדר מכונות ואולם המחשה (להלן- הגן הלאומי).




שמורת הטבע עינות צוקים (פשחה)-הכולל בריכות שחייה, מבנה קופה, מבנה שירותים, מבנה מזנון ופרגולת צל (להלן-שמורת הטבע פשחה).




הנתבעת הגישה הודעה לצד ג' כנגד המינהל האזרחי באזור יו"ש. בהודעה נטען שהנתבעת היא תאגיד סטטוטורי שהוקם בחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998(להלן-חוק הגנים הלאומיים). עוד נטען בהודעה באשר לתביעה, שזו היתה צריכה להיות מופנית אל צד ג' בהיותו בעל הדין הנכון. כמו כן נטען בהודעה שאם הנתבעת תחוייב בסכום כלשהו בגין ארנונה, יהיה על צד ג' לשפות את הנתבעת (ושולחת ההודעה לצד ג').




בתיק זה ניתן פס"ד ביום 27.2.07. בפס"ד זה דחיתי את התביעה נשוא ת.א. 300/01 כנגד הנתבעת וחייבתי את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד ע"ס 20,000 ₪ + מע"מ. כמו כן דחיתי את ההודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת כנגד צד ג' וחייבתי את הנתבעת-שולחת ההודעה לצד ג' בהוצאות ע"ס 10,000 ₪ . פס"ד הנ"ל ייקרא פסה"ד הראשון ואילו פסה"ד הנוכחי ייקרא פס"ד משלים.




התובעת הגישה לביהמ"ש המחוזי ערעור על פסה"ד הראשון בתיק ע"א (מחוזי י-ם) 11021/07. בערעור נפסק שפסה"ד יבוטל והדיון יוחזר להכרעה, בין היתר בשאלות העובדתיות הבאות:
האם הנתבעת היא זו שפועלת ומפעילה את האתרים נשוא המחלוקת?
ואם כן- באיזו כשירות, היינו, האם הוסמכה כדין לבצע את הפעילות שהיא מבצעת במקום ומה גדר פעילותה; ואם לאו, מי הגורמים המבצעים פעילות פיסית ומסחרית במקום, ובאיזו כשירות.
לאחר הכרעה בשאלות האמורות ובשאלות עובדתיות נוספות שיעלו הצדדים או שאלות עובדתיות נוספות ככל שתידרשנה, יכריע בשאלה העובדתית והמשפטית מי הוא המחזיק בשטח לצורך תשלום ארנונה, האם זו הנתבעת או המינהל האזרחי.


בהחלטה צויין שאין באמור לעיל כדי לפרוץ את מסגרת טענות הצדדים בכתבי הטענות. נוכח קביעה זו להלן בקצרה טענות הצדדים כפי שעלו מכתבי הטענות המקוריים שלהם:


טענות ההגנה של הנתבעת



טענות ההגנה של הנתבעת היו כדלהלן:
היא לא המחזיקה בנכסים הנ"ל כי אם מפקד כוחות צה"ל באיו"ש.
אין לנתבעת כל מעמד באזור ולכן היא לא יכולה להיחשב כמחזיקה בנכסים.
הנתבעת אינה מקבלת שירותים מהתובעת , ובעבור השירות היחידי שניתן לה של פינוי אשפה הנתבעת משלמת בנפרד.
בתחום מדינת ישראל הנתבעת פטורה מארנונה .


כבר בשלב זה "אסיר מהשולחן" את הטענות ג' ו-ד הנ"ל.
באשר לטענה ג'- כפי שכבר קבעתי בפסק דיני הראשון, הנתבעת לא תוכל להיבנות מהטענה שאינה מקבלת שירותים מהתובעת או שאינה נהנית אישית מאותם שירותים. ארנונה ככזאת אין היא משולמת בתמורה לשירות מסויים.

באשר לטענה ד'- טענת פטור הנתבעת בישראל מתשלום ארנונה, אף מטענה זו לא תיבנה הנתבעת. סעיף 62 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998קובע כך:

"ב) הרשות תהיה פטורה מארנונה, המוטלת בקשר למקרקעין שהוכרזו כגן לאומי, שמורת טבע או אתר לאומי;ואולם פטור כאמור לא יחול לגבי מבנים בתחומי גן לאומי שמורת טבע או אתר לאומי, אם הם משמשים למטרות מסחריות ושירותים, זולת שירותים הניתנים לקהל ללא תשלום מיוחד;לענין זה לא יראו אגרת כניסה לאתר כתשלום מיוחד".

חוק זה חל אך ורק בישראל. אין הוא חל באיו"ש ולכן אין להיזקק אליו לפתרון
המחלוקות בתיק זה.
לכן נותרות שתי טענות שיש לפסוק לגביהן ואלו הן הטענות א' ו-ב' דלעיל.




בסיבוב "השני" שהיה בעקבות ההנחיות שנקבעו ב ע"א (מחוזי י-ם) 11021/07 הושמעו שני עדים שלמעשה שימשו עדים גם "בסיבוב הראשון": מטעם התובעת הושמע מר דוד בלאו, גזבר ומזכיר המועצה האזורית גלילות ומטעם הנתבעת הושמע מר אסף גוטפלד שהגדיר את תפקידיו כקמ"ט שמורות הטבע וגנים לאומיים באיו"ש אך במקביל לכך (וב"כ הנתבעת הודתה בכך) הוא איש רשות הטבע והגנים הלאומיים. לעניין "שני הכובעים" שחבש מר גוטפלד אתייחס בהמשך הדברים.

למעשה כל הראיות שהוגשו בסיבוב "הראשון" (שבטרם מתן פסה"ד הראשון) שרירות וקיימות.

נושאים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים



אין מחלוקת בנושאים הבאים:
הנכסים המוזכרים בסעיף 2 דלעיל נמצאים באזור יו"ש, היינו מחוץ לשטח מדינת ישראל והם נתונים לתפיסה לוחמתית (belligerent occupation ) כך שסמכויות השלטון, החקיקה או המינהל לגבי האזור ותושביו נתונים למפקד כוחות צה"ל באזור.
הנכסים המוזכרים בסעיף 2 דלעיל נמצאים בתחום השיפוט המוניציפאלי של התובעת.
הנתבעת היא זו שמוכרת כרטיסי כניסה הן לגן הלאומי הנ"ל והן לשמורת הטבע הנ"ל.
כתאגיד סטטוטורי יש לנתבעת פטור מארנונה אך ורק בישראל וזאת מכוח סעיף 62 לחוק גנים לאומיים הפוטר את הנתבעת מתשלום ארנונה בישראל ככל שזו מוטלת בקשר למקרקעין בישראל שהוכרזו כגן לאומי, שמורת טבע או אתר לאומי.
אין זהות בין "קמ"ט שמורות טבע וגנים לאומיים" ולבין "רשות הטבע והגנים הלאומיים". אלו גופים שונים שאינם יישות אחת.


ומכאן ממצאים לגבי השאלות שהציב ביהמ"ש המחוזי ע"א (מחוזי י-ם) 11021/07

מי בפועל נמצא בשטח נשוא המחלוקת


מי שנמצא פיזית בשטח נשוא המחלוקת זו הנתבעת וזאת כפועל יוצא מהעובדות והממצאים הבאים:




כמה מצילומיו של מר בלאו מאששים זאת: כך למשל בתמונה ת/1א', בתמונה של קומראן (ליד המילים "ברוכים הבאים") וכן התמונה של "בריכת המעיין" ניתן לראות את הסמל והמילים "רשות הטבע והגנים".
עובדי הנתבעת הם אלה שנוכחים פיזית בשטח ומפעילים את האתרים.
כלי רכבה של הנתבעת הם אלה הנוכחים בשטח.
על כל השלטים שבאתרים מופיע שמה וסימלה של הנתבעת.
הנתבעת מוכרת כרטיסי כניסה לאתרים תחת שמה וסימלה ומבלי ששמו של המינהל מופיע בהם.
הנתבעת מקבלת את ההכנסות ממכירת הכרטיסים.
הנתבעת לא חלקה על כך שהיא מוכרת כרטיסים אף כי נטען שהכסף מתועל לתקציב נפרד לניהול האתרים.
הנתבעת משלמת לתובעת עבור פינוי אשפה מהנכסים.
מר גוטפלד (העד מטעם הנתבעת) הודה בכך שעובדי האתרים נשוא הדיון הם עובדי הנתבעת ושכרם משולם ע"י הנתבעת וכן הודה שהרכב שייך לנתבעת וגם משכורתו משולמת מקופת הנתבעת.




לעניין השאלה שהצבתי לעצמי לדיון, מקבל אני את הטענה (מכוח העובדות שפורטו לעיל) שהנתבעת היא זו שנמצאת בשטח נשוא המחלוקת והיא זאת שמבצעת פעילות פיסית במקום. אך כפי שנראה להלן, הנתבעת היא זו שעוסקת ב"ניהול" של השטחים נשוא התביעה. בהמשך הדברים יובהר שהניהול אינו "חזקה" המקימה חובה לתשלום ארנונה. דוגמא קלאסית לחוסר מעמדה של הנתבעת בנכסים נשוא התביעה ניתן למצוא באשר לקביעת התשלום בכניסה לנכסים נשוא התביעה. התשלום נקבע בוועדת האגרות של המינהל האזרחי.

מכאן מתבקשת השאלה מכוח איזו כשירות פועלת הנתבעת במקום נשוא התביעה?.

מכוח איזו כשירות פועלת הנתבעת בשטח נשוא המחלוקת?



איזור יו"ש הוא שטח הנתון לתפיסה לוחמתית (belligerent occupation ) . ככזה הוא נתון לשליטתו של מפקד כוחות צה"ל באזור. המפקד כוחות צה"ל באזור יו"ש הקים את המינהל האזרחי וזאת בצו בדבר הקמת מינהל אזרחי (יהודה והשומרון)(מס' 947), התשמ"ב- 1981. ראש המינהל האזרחי, בתוקף הסמכויות המוקנות לו בצו הנ"ל הסמיך את מר אסף גוטפלד לשמש כקמ"ט לענייני שמירת הטבע והגנים הלאומיים במינהל האזרחי. המפקד הצבאי באזור יו"ש הוציא צווים שתכליתם הגנה על הטבע והפארקים וקבע את קמ"ט גנים ושמורות כ"רשות מוסמכת". דוגמא לצווים כאלו הם : צו בדבר הגנה על הטבע (יהודה ושומרון) (מס' 363), התש"ל-1969 וצו בדבר פארקים (יהודה ושומרון)(מס' 373) התש"ל-1970. מה שעולה מהאמור לעיל הוא שראש המינהל האזרחי מינה את קמ"ט גנים ושמורות לשמש כרשות מוסמכת עפ"י הצווים והקמ"ט הנ"ל הוא אורגן מטעם המינהל האזרחי ובעקיפין מטעם מפקד האזור בכל הקשור לנכסים נשוא התביעה.




בהיות המפקד הצבאי הסמכות הנורמטיבית העליונה וריבון "האזור", מכוח המשפט הבינלאומי אין הוא כפוף לחוק המקומי, לשיפוט בתי המשפט המקומיים או לרשויות המקומיות. מכוח עובדה זו גם המינהל האזרחי שהוקם ע"י המפקד הצבאי נהנה מאותה חסינות. כך קבעתי בפסה"ד הראשון והדברים נכונים גם לפס"ד משלים זה. למעשה ביהמ"ש המחוזי, בפסק דינו בע"א (מחוזי י-ם) 11021/07 לא החזיר את הדיון (ולא היה מקום לעשות כן) לצורך דיון בשאלת חסינותו של המפקד הצבאי או המינהל.




הנתבעת כשהיא פועלת בשטחי יו"ש אינה פועלת מכוח חוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 החל בישראל. פעולת הנתבעת היא אך ורק באישורו של המינהל האזרחי. "המינהל האזרחי" (שבהליכים אלו הוא צד ג') ובאמצעות זרוע מזרועותיו שהוא הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יו"ש עשה התקשרויות שתפורטנה להלן ובעקבותיהן ובמסגרתן פועלת הנתבעת באזור כמי שעוסקת ב"ניהול ופיתוח" ולא מעבר לכך. זאת ניתן ללמוד לא רק מההסכמים שנעשו עימה שיפורטו להלן, אלא גם מעמדת המינהל האזרחי צד ג' אשר ציין בסיכומיו שלנתבעת אין כל מעמד באזור וכל פעולה שעובד של הנתבעת עושה באזור נעשית לא בכשירותו כעובד של הנתבעת, אלא בכשירותו כעובד של המינהל.




ביום 22.8.95 נחתם "הסכם הרשאה" לתקופה של 49 שנה בין הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יו"ש לבין ההסתדרות הציונית העולמית (להלן- ההסתדרות הציונית) ובו העניק הממונה הנ"ל להסתדרות הציונית מעמד של "מחזיק בר רשות" באתר קומראן. בהסכם נקבע, בין היתר, שעל ההסתדרות הציונית לפעול בשטח ע"פ "תנאי תפעול" שנקבעו ע"י קמ"ט גנים לאומיים וארכיאולוגיה, עפ"י כל התנאים החלים בענייני פארקים. סעיף 7ב' להסכם הנ"ל קבע שההסתדרות הציונית תהיה רשאית להעביר את הניהול והפיתוח של הנכס לקיבוץ קלי”ה לחוד או ביחד עם רשות הגנים הלאומיים (שהוגדרו כ"נעברים" בהסכם הנ"ל). בסעיף 8 להסכם התחייבה ההסתדרות הציונית בפני הממונה הנ"ל שהמיסים והארנונות שיחולו על המקרקעין ישולמו ע"י ההסתדרות הציונית. לכאורה ניתן היה לטעון שההתחייבות שבסעיף 8 מחייבת רק את הצדדים לאותו הסכם ולא את התובעת. אלא שלא כך הם פני הדברים, כפי שנראה להלן.




ב"סיבוב הראשון" של ההליכים בתיק זה הוגש לי "הסכם לניהול משותף" מיום 17.10.96 בין הנתבעת לבין קיבוץ קלי”ה . במבוא להסכם נאמר שההסתדרות הציונית העבירה את הניהול והפיתוח של הגן באתר קומראן לידי הנתבעת ביחד עם קיבוץ קלי"ה. מתצהירו של מר בלאו, מזכיר וגזבר התובעת עולה שהשטח באתר קומראן חולק בין קבוץ קלי"ה לבין הנתבעת, כאשר המבנים נשוא התביעה מנוהלים ע"י הנתבעת ועל אלו הוטלה הארנונה נשוא התביעה. ההסתדרות הציונית לא העבירה את חובת תשלום הארנונה על שכמה של הנתבעת כך שהחיוב לשלם ארנונה בגין הנכסים נשוא התביעה נותר על שכמה של ההסתדרות הציונית ולא על שכמה של הנתבעת. סעיף 8 הנ"ל קובע כדלהלן:


"ההסתדרות מתחייבת לשלם את כל המיסים, האגרות, הארנונה ושאר תשלומי חובה החלים על המשבצת לפי כל דין, בין שאלה חלים ו/או שיחולו על המחזיק ובין שאלה חלים על הבעלים" (ההדגשה שלי י.צ.).

לכן, סעיף 8 להסכם ההרשאה מחייב גם מבחינתה של התובעת. הכתובת לתשלומי הארנונה היא ההסתדרות הציונית. זו האחרונה יכולה לתקן את הדבר כשההסכמים שיש לה עם הנתבעת יפוגו. בה במידה, ניתן גם לקיים מו"מ בין הצדדים בהתאם למנגנון שנקבע בסעיף 9 ל"הסכם לניהול משותף".



עוד הוגש לי ב"סיבוב הראשון" "הסכם הרשאה" מיום 1.10.94 לתקופה של 49 שנה שנחתם בין הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יו"ש לבין ההסתדרות הציונית ובו העניק הממונה הנ"ל להסתדרות הציונית מעמד של "מחזיק בר רשות" באתר "עינות צוקים" (עין פשחה) . הסכם זה זהה להסכם ת/5 הנ"ל (שנעשה לגבי קומראן). לפי תצהירו של מר בלאו, הנתבעת היא זו שעוסקת ב"ניהול והפיתוח" של השטחים נשוא התביעה (קרי- הן קומראן והן עין צוקים). ככל שההסדרים לגבי עין צוקים זהים לגבי קומראן הרי שכל האמור לעיל לגבי קומראן חל גם על עין צוקים.




לאור כל האמור לעיל התשובה לשאלה שהצבתי לעצמי לדיון בפרק זה, היינו "מכוח איזו כשירות פועלת הנתבעת בשטח נשוא התביעה", התשובה החד משמעית היא שהנתבעת עוסקת אך ורק ב"ניהול ופיתוח" השטח נשוא התביעה. מכוח מסקנה זו ניתן להסביר את ה"כובע הכפול" של מר אסף גוטפלד המשמש הן כקמ"ט שמורות הטבע וגנים לאומיים באיו"ש והן כאיש רשות הטבע והגנים הלאומיים. כפל הכובעים מוסבר בך שהמינהל האזרחי בחר בנתבעת (רשות הטבע והגנים הלאומיים) המופקדת בישראל על ניהול, קידום טיפוח ושמירת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע, ובמר אסף גוטפלד (איש הרשט"ג) לשמש כגורם המקצועי שינהל ויפתח את השטח נשוא התביעה. הדואליות הזאת מסבירה את השימוש שנעשה במדי הנתבעת וברכב הנתבעת, אך לצד אלה ניתן לראות את דגלי וסמלי המינהל האזרחי לצד סמלי הנתבעת.


מי הוא המחזיק בשטח לצורך תשלום ארנונה, האם זו הנתבעת או המינהל האזרחי?



המילה "מחזיק" הוגדרה בסעיף 1 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון) כך: "אדם המחזיק למעשה בנכסים כבעל או בכל אופן אחר למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון וכיוצא באלה" (ההדגשה שלי י.צ.). בכיוון כזה הגדירה הפסיקה בישראל את המושג "מחזיק". עתה נברר בהמשך הדברים מיהו ה"מחזיק למעשה או בכל אופן אחר" בנכסים נשוא התביעה.




ניתוח ההסכמים שפורטו לעיל מוביל למסקנה חד משמעית שהנתבעת (שמעמדה הוא מעמד של מי שעוסק ב"ניהול ופיתוח") והמינהל האזרחי (שהעביר את החזקה-לפי ההסכמים דלעיל-לגופים אחרים) אינם "מחזיקים" בשטח נשוא התביעה. מי ש"מחזיק" בנכסים נשוא התביעה הוא ההסתדרות הציונית שקיבלה מעמד של "מחזיק בר רשות" מ"המינהל האזרחי" (צד ג') .




למעשה בהסכמים הנוגעים לשני האתרים נשוא פס"ד זה, ההסתדרות הציונית בהיותה "המחזיק-בר רשות" היא לא יכלה לתת לאחר יותר זכויות ממה שהיו לה עצמה. אלא שההסתדרות הציונית לא העבירה לנתבעת זכויות של "מחזיק בר רשות". זכויות אלה היא הותירה לעצמה. כל שהעבירה לנתבעת היה "ניהול ופיתוח". סטטוס שכזה אינו סטטוס של "מחזיק למעשה" לעניין תשלומי ארנונה.




התובעת צירפה לסיכומיה את פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בע"ש (ב"ש) 37/86 רשות שמורות הטבע נ' המועצה האזורית תמר אלא שלא ניתן ללמוד מפס"ד זה דבר לענייננו מהטעמים הבאים:




מפני שההחזקה במקרה שלפנינו, ובשונה מההחזקה שם נבעה מתוקף התקשרויות חוזיות שנתנו לנתבעת זכות ניהול בלבד כאשר נקבע בהסכמים (שצוטטו לעיל) שההסתדרות הציונית היא זו שתישא בחובת הארנונה ללא קשר לשאלה מיהו המחזיק בפועל.
במקרה נשוא ע"ש (ב"ש) 37/86 הנ"ל לא היה הסכם הדומה להסכם שלפנינו. הניהול של השטח באותו מקרה (ובשונה מענייננו) נבע מהחוק (אשר חל בישראל בלבד) ובאותו עניין נקבע שמי שמחזיק ב"החזקה פונקציונאלית" נחשב כמחזיק לעניין תשלומי ארנונה.
הבדל נוסף הוא שניהול האתר במקרה של ע"ש (ב"ש) 37/86 רשות שמורות הטבע נ' המועצה האזורית תמר הביא להכנסה לרשות הטבע והגנים ואילו במקרה שלנו אין הכנסה לנתבעת מהניהול. ההכנסות מתועלות לתקציב סגור שמימונו נעשה ע"י המינהל ולא ניתן להשתמש בו לשם פיתוח שמורות או גנים ברחבי המדינה.




ב"כ התובעת טען בסיכומיו שיש לחייב את הנתבעת בארנונה בהיותה בבחינת "בעל הזיקה הקרובה ביותר" לנכסים נשוא התביעה.



ב"כ התובעת הסתמך על פסה"ד בע"א 9368/96 מליסרון נ' עיריית קריית ביאליק שקבע ש"הנישום שיחוייב במס הארנונה צריך להיות הנהנה העיקרי מן השירותים שמספקת הרשות המקומית לאותו נכס". אלא שאין דמיון בין המקרה נשוא ע"א 9368/96 הנ"ל והמקרה דנן. באותו מקרה התאחדו בגורם אחד "המחזיק" ו"הנהנה" משירותי העירייה. יוזכר שבאותו מקרה המחזיק והנהנה של השטח נשוא הארנונה שהיה קניון בקריית ביאליק ואזורי החנייה הלא מקורים הצמודים אליו, היתה הנישומה-המערערת . במקרה שלנו וכפי שהבהרתי לעיל במפורט, הנתבעת איננה המחזיקה לעניין ארנונה. חיובה של הנתבעת בארנונה כאשר היא עוסקת בניהול הנכסים נשוא הדיון יהיה משול לחיוב מנהל אתר בארנונה (אשר ייתכן והוא "נהנה" משירותי המועצה לצד המחזיקה בפועל שהבהרתי לעיל מי היא אותה מחזיקה), כאשר מי שצריך לשלם את הארנונה הוא המחזיק, אשר כפי שהבהרתי לעיל אינה הנתבעת.

פסיקתא


לאור כל האמור לעיל, הנני שב ומחליט כדלהלן:
הנני דוחה את התביעה נשוא ת.א. 300/01 כנגד הנתבעת ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד ע"ס 30,000 ₪ + מע"מ. הוצאות אלה הוגדלו לעומת ההוצאות שנפסקו בפסה"ד הראשון בהתחשב בהליכים שהיו בתיק זה מאז פסה"ד בע"א (מחוזי י-ם) 11021/07הנני דוחה את ההודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת כנגד צד ג'. באשר להוצאות- יש לחייב את הנתבעת (שולחת ההודעה לצד ג') בהוצאות לצד ג' הואיל וההודעה לצד ג' היתה מיותרת מאחר וברור הוא (כמפורט לעיל) שאין לחייב את המינהל האזרחי בארנונה. נוכח היקף פעילותו של צד ג' בתיק, שהיו קטנות לעומת אלה של הנתבעת, גם "בסיבוב הראשון" וגם "בסיבוב השני" הנני מחייב את הנתבעת-שולחת ההודעה לצד ג' בהוצאות מופחתות מאשר אלו שחוייבה בהן התובעת ומעמידן ע"ס 12,500 ₪ . בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת צד ג' לחייב את גם את התובעת בהוצאות כלפי צד ג'. התובעת לא גררה את צד ג' להליכים אלו. מי שעשה זאת זוהי הנתבעת והיא זו שתישא בהוצאות צד ג'.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ארנונה על פאב

  2. ארנונה על מכבסה

  3. ארנונה על רפתות

  4. ארנונה על מספרה

  5. ארנונה על מחסנים

  6. ארנונה על ממגורה

  7. ארנונה תחנות דלק

  8. ארנונה על בית ריק

  9. ארנונה על שטח פתוח

  10. תביעת השבה ארנונה

  11. מהי מטרת הארנונה ?

  12. הוצאות אכיפה ארנונה

  13. ארנונה על גן לאומי

  14. ארנונה שימוש מעורב

  15. חיוב אישי בארנונה

  16. הנחה בארנונה בטעות

  17. חוב ארנונה במטולה

  18. ארנונה על בית אבות

  19. ארנונה על אדמת מרעה

  20. ארנונה על בית מלאכה

  21. האם ארנונה היא מס ?

  22. תשלום ארנונה עודפת

  23. השגה למנהל הארנונה

  24. תעריף ארנונה מדורג

  25. ארנונה לפני טופס 4

  26. הבטחה שלטונית ארנונה

  27. ארנונה על מעון ילדים

  28. חוב ארנונה של השוכר

  29. ממתי משלמים ארנונה ?

  30. ארנונה על שטח חקלאי

  31. ארנונה על שטחי שירות

  32. ארנונה מספרות תל אביב

  33. ארנונה על שטחי ביטחון

  34. חוב דמי שילוט ארנונה

  35. תעריפי ארנונה השוואה

  36. ארנונה על אולם אירועים

  37. ארנונה על מבנה תעשייה

  38. ארנונה על שטחים טכניים

  39. הגדלת שטח לחיוב ארנונה

  40. התחייבות להפחתת ארנונה

  41. איך מערערים על ארנונה

  42. טעות במדידה החזר ארנונה

  43. תשלום ארנונה פתח תקווה

  44. חוב שנוי במחלוקת ארנונה

  45. השגה על ארנונה תחנת דלק

  46. חובות ארנונה של יורשים

  47. חוב ארנונה לעיריית חיפה

  48. אינטרס ההסתמכות - ארנונה

  49. קבלת תשלום ארנונה בחזרה

  50. החזר ארנונה אולם אירועים

  51. נטישת מושכר חיוב בארנונה

  52. תשלום תחת מחאה – ארנונה

  53. החזר הארנונה שנגבתה ביתר

  54. שינוי ארנונה רטרואקטיבי

  55. ארנונה על מחסן חלק מדירה

  56. חיוב רטרואקטיבי בארנונה

  57. שינוי ארנונה לאחר 10 שנים

  58. מכתב השגה על חיוב בארנונה

  59. שינויים בהגדרות צו ארנונה

  60. סיווג מרפאות לצורך ארנונה

  61. הקלה בארנונה למבנים חקלאים

  62. תשלום ארנונה בניה ללא היתר

  63. תשלום ארנונה על כניסה לעסק

  64. חובות ארנונה מלפני 20 שנה

  65. חוקיות הטבה בארנונה לחברות

  66. ארנונה למשפחה מעל 8 ילדים

  67. גביית ארנונה מחברה שהתפרקה

  68. הבטחה שלטונית לפטור מארנונה

  69. תשלום ארנונה באחוזת ראשונים

  70. ערעור על החלטת מנהל הארנונה

  71. חוב ארנונה לעיריית תל אביב

  72. אי קבלת תשובה להשגה בארנונה

  73. תביעה בגין ארנונה ומים - עיריית בת ים

  74. סיווג ''תעשיה'' לצרכי ארנונה

  75. גביית ארנונה מהבעלים של החברה

  76. שינוי סיווג ארנונה מחסן לעסק

  77. ארנונה על מחסן בגובה מטר וחצי

  78. חוב ארנונה לעיריית פתח תקווה

  79. מכתב הנחה בארנונה מראש המועצה

  80. אישור משרד הפנים לגביית ארנונה

  81. ארנונה על מפעלים במועצה אזורית

  82. איחור בתשובת מנהל הארנונה להשגה

  83. מחזיק מטעם הממשלה לצורך ארנונה

  84. תביעה לתשלום החזר תשלומי ארנונה

  85. תעריפי ארנונה שונים באותו אזור

  86. אי שימוש במחסנים - תשלום ארנונה

  87. השבת כספי ארנונה שנגבו שלא כדין

  88. ארנונה על חניון ציבורי ללא תשלום

  89. ארנונה על מרתף שאינו ראוי לשימוש

  90. גביית ארנונה בזמן הליכים משפטיים

  91. ארנונה על מבנה שאינו ראוי לשימוש

  92. תביעה כספית בגין חוב ארנונה בשכירות

  93. ארנונה על החלק היחסי בבניין משרדים

  94. אי שימוש במחסנים 6 חודשים - ארנונה

  95. מגורים עם ההורים במשק חקלאי - ארנונה

  96. הליכי גבייה בשל חובות ארנונה שקיומם הוכחש

  97. שינוי סיווג ארנונה מ"בית פרטי" ל"בית משותף"

  98. האם צריך לשלם חוב ארנונה בזמן שהייה בחו"ל ?

  99. טענת אי מגורים בנכס במסגרת תביעה לתשלום ארנונה

  100. האם אפשר להגיש השגה על ארנונה גם אחרי 90 יום ?

  101. סיווג ''מפעל תעשייתי'' כ''עסק אחר'' לצורכי ארנונה

  102. ארנונה: האם מספרה נחשבת "בית עסק" או "בית מלאכה" ?

  103. האם מותר לחייב אוטומאטית בריבית פיגורים על ארנונה ?

  104. השגה על הארנונה, בטענה כי שטחו בפועל קטן מהשטח המדווח

  105. סיווג מבנים לצורכי ארנונה - מבנה חקלאי - מבנה תעשייתי

  106. האם צריך לשלם ארנונה על "בריכה פתוחה" לא פעילה בחורף ?

  107. האם מכתבי דרישה לגביית ארנונה עוצרים את מרוץ ההתיישנות ?

  108. עתירה לביטול דרישת ארנונה בנכסים המשמשים בבניית מסילת ברזל

  109. חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק ממ"ר חויב כמ"ר שלם

  110. ביהמ"ש לעניינים מנהליים מוסמך לדון בענייני ארנונה בעתירה של אזרח כנגד החלטה של רשות

  111. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון