קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקת האמת לפני פרסום לשון הרע: ההשתלשלות העובדתית וטענות הצדדים 1. עיריית קרית שמונה והמועצה האזורית גליל עליון הקימו בשנת 1992 את עמותת מיט"ב (ראשי תיבות: מרכז יזמות טכנולוגית בתנאי חממה), וזאת למטרת עידוד היזמות העיסקית טכנולוגית בקרב עולים חדשים ואחרים. העמותה הקימה מרכז יזמות למחקר ופיתוח תעשייתי בתנאי חממה (להלן - "החממה הטכנולוגית"). כמו כן, העמותה הקימה חברה בשם מיט"ב מרכז יזמות טכנולוגית בע"מ (להלן - "חברת מיט"ב"), וזאת על מנת שהחברה תנהל את החממה הטכנולוגית. העמותה היתה בעלת 99% מהמניות בחברת מיט"ב. 2. בתאריך 3/6/03 נחתם הסכם להפרטת החממה הטכנולוגית. בהסכם זה מכרה העמותה כמעט את כל מניותיה בחברת מיט"ב לארבע חברות, בחלקים שווים ביניהן: חברת אורחג אחזקות; חברת ביוליין תרפויטיקה; החברה הכלכלית קרית שמונה בע"מ; ואגודה שיתופית בשם פיתוח הגליל. החברה הכלכלית קרית שמונה (להלן - החב' הכלכלית") היא חברה עירונית, שמנהלת את נכסי העירייה, ומשמשת זרוע ביצועית של העירייה (פרו' עמ' 102, ש' 7-3). יש לציין כי התובע שימש, במועד חתימת ההסכם הנ"ל, בתפקיד מנכ"ל החברה הכלכלית, וכן היה חבר ועד העמותה, כמו גם דירקטור בחברת מיט"ב, וגיזבר חברת מיט"ב. בעבר, עד שנת 2002, כיהן התובע בתפקיד גיזבר עיריית קרית שמונה. כיום הוא מכהן בתפקיד גיזבר עיריית הרצליה. 3. הנושא של הפרטת החממה הטכנולוגית הועלה לדיון בישיבת מועצת העיר קרית שמונה, באפריל 2005, שבה נטען כי החממה הטכנולוגית הועברה לבעלותן של ארבע חברות (וביניהן החב' הכלכלית), וזאת ללא כל תמורה, ואף מבלי שתהליך ההפרטה דווח או אושר על ידי מועצת העיר, או על ידי משרד הפנים. בעקבות החלטת מועצת העיר, פנה מבקר העירייה מר אברהם פינטו לרואה חשבון חיצוני, רו"ח אלעד יריב, על מנת שזה יבצע ביקורת חקירתית בענין התנהלות החברה הכלכלית בקשר להפרטת החממה הטכנולוגית. דו"ח יריב 4. רו"ח יריב ביצע את הביקורת, והגיש למבקר העירייה, ביום 19/9/05, דו"ח שכותרתו: החברה הכלכלית קרית שמונה בע"מ - דו"ח ביקורת חקירתית (להלן - "דו"ח יריב"). להלן אצטט במלואו את כל פרק הסיכום והמסקנות מדו"ח יריב, בחלקו הנוגע לענייננו (הדו"ח כלל ביקורות גם בנושאים נוספים, שאינם נוגעים לענייננו): "1. העמותה לא קיבלה כל תמורה כנגד מכירת המניות לארבעת הרוכשות ולכן נפגעה קופת העמותה וכספי הציבור אשר הועברו אליה בהתאם. 2. ההפרטה בוצעה ללא פרסום מכרז כלשהו לרכישת חברת מיט"ב על ידי עיריית קרית שמונה וללא ביצוע הערכת שווי של חברת מיט"ב לחישוב התמורה לה היתה זכאית העמותה. 3. ההפרטה לא קיבלה את אישור חברי מועצת עיריית קרית שמונה אשר לה 5 מתוך 9 נציגים בעמותה. 4. עיריית קרית שמונה המחזיקה בעמותת מיט"ב דוללה מהחזקה של 55% ממניות חברת מיט"ב להחזקה של כ-25% ממניות חברת מיט"ב (באמצעות החברה הכלכלית המחזיקה ב-24 מניות רגילות מתוך 96 מניות רגילות). 25% ממניות חברת מיט"ב הם בתמורה להשקעה עתידית של החברה הכלכלית לפי חלקה בחברה. 5. דירקטוריון החברה הכלכלית אישר את השקעתה של החברה הכלכלית בחברת מיט"ב 19 ימים לאחר שנחתם הסכם מכירת המניות מעמותת מיט"ב לארבעת הרוכשות. 6. מר חגי שלום ששימש, קודם להעברת המניות לארבעת הרוכשות, יו"ר הועד המנהל של עמותת מיט"ב, קיבל באמצעות חברה בבעלותו 25% מחברת מיט"ב ללא תשלום כלשהו לעמותה. 7. נציין כי חברת אורחג, בבעלותו של מר חגי שלום, כאמור (50%), השקיעה בחברת מיט"ב 164 אש"ח ונתנה הלוואת בעלים בסך של 210 אש"ח. 8. עוד נציין כי, כמפורט בהמשך, שווי מניות חברת מיט"ב המוחזקות על ידי חברת אורחג נכון למועד כתיבת הדו"ח ועל פי הערכת שווי חברת מיט"ב שביצע רו"ח ציון יהב ב-20 ביוני, 2005, בכ-600 אלפי דולרים שמתוכם כאמור 50% שייכים למר חגי שלום. 9. העמותה ויתרה למעשה על השקעתה בחברת מיט"ב, בסך של 1,350 אלפי ש"ח, אשר הומרה לשטר הון אשר אינו נושא ריבית והצמדה. 10. העירייה ויתרה למעשה על הכספים שהועברו לעמותה בסך 373,401₪ שמשמען בערכים של היום 401,294₪. מסקנות כל תהליך ההפרטה מתחילתו ועד סופו התבצע בניגוד לכללי המנהל התקין, ללא אישור מועצה, ביצוע מכרז והערכת שווי חברת מיט"ב המועברת מידי העמותה לידיים פרטיות. קיים חשש לכאורה, כי מר חגי שלום ניצל את תפקידו כיו"ר הועד המנהל של העמותה על מנת להעביר חלק ממניותיה בחברת מיט"ב לחברה בבעלותו וכך הינו מחזיק כיום במניות חברת מיט"ב בשווי של כ-300 אלפי דולרים (בהסתמך על הודעת הבורסה כמפורט בפרק הבא, ועל הערכת השווי של רו"ח ציון יהב) בעוד שהשקיע כ-20 אלפי דולרים באמצעות חברת אורחג". ציטטתי את פרק הסיכום והמסקנות במלואו, אולם כאן חשוב לצטט משפט נוסף מדו"ח יריב, הנוגע ישירות לענייננו: נאמר בדו"ח (בעמ' 7) - "כי מר חגי שלום פעל לכאורה בניגוגד עניינים בידיעתם של מר גולן זריהן ומר חיים ברביבאי". 5. דו"ח יריב הוגש על ידי רו"ח יריב למבקר העירייה, מר פינטו, ולו בלבד. מבקר העירייה העביר עותקים מדו"ח יריב אל חברי מועצת העיר ואל המבוקרים, לתגובתם, וזאת תוך מתן אזהרה כי, עפ"י החוק, הדו"ח אסור לפרסום, לפני המועד שנקבע להגשתו למועצת העיר, וכי פרסומו מהווה עבירה פלילית, שדינה מאסר של שנה. הכתבה בחדשות הגליל 6. סמוך לאחר מכן "התגלגל" דו"ח יריב, לא ברור כיצד, לידי המקומון "חדשות הגליל", וחדשות הגליל, באמצעות הכתב אלי סבתי, פרסם כתבה גדולה אודות הפרשה. הכתבה פורסמה בחדשות הגליל ביום 21/10/05. כותרתה: "בלעדי: דו"ח הביקורת על החברה הכלכלית חושף ממצאים קשים: על פי הדו"ח החריף: יו"ר חברת מיט"ב, חגי שלום, פעל בניגוד עניינים בידיעתם של ראש העירייה, חיים ברביבאי, ומנכ"ל החברה הכלכלית לפני שנתיים, גולן זריהן. עוד: מנכ"ל מיט"ב, צביקה רובינשטיין, ניצל מידע פנימי על מנת לנסות ולרכוש את החברה במחיר מופחת וזאת מבלי ליידע את בעלי המניות, לגבי השווי האמיתי של העסקה. תהליך ההפרטה התבצע בניגוד לכללי מינהל תקין. על פי הפרסום ב- The Marker: השווי המלא של חממת מיט"ב הינו 112 מיליון שקלים. ההפסד של העיר קרית שמונה מתהליך ההפרטה והדילול: לפחות 54 מיליוני שקלים". עד כאן - הכותרת וכותרת המשנה של הכתבה בחדשות הגליל. בגוף הכתבה מציין הכתב, אלי סבתי, כי דו"ח יריב מעיד על ליקויים קשים בענין הפרטת החממה הטכנולוגית (ובענין נוסף, שאינו רלוונטי לתיק זה). הכתב מתייחס - "לעיסקה המפוקפקת שהיתה שווה בפוטנציה עשרות מליוני שקלים, והותירה את עיריית קרית שמונה ללא אגורה אחת". בהמשך הכתבה מצוין כי מדו"ח יריב - "עולים נתונים קשים על דרך התנהלותם של ראשי החברה הכלכלית קרית שמונה, ראש העירייה, חיים ברביבאי, מנכ"ל החברה עד לפני שנתיים, גולן זריהן, יו"ר עמותת מיט"ב, חגי שלום, ומנכ"ל מיט"ב, צביקה רובינשטיין. בין היתר נכתב בדו"ח כי "ב-22 ביוני 2003, תשעה עשר ימים לאחר החתימה על הסכם מכירת חברת מיט"ב וכשנה וחצי לאחר שדירקטוריון חממת מיט"ב החליט בישיבתו על הפרטת החממה למשקיעים שכללו את החברה הכלכלית, עלה לדיון נושא רכישת החברה בישיבת דירקטוריון של החברה הכלכלית. הנושא הועלה לדיון לאחר שכבר בפועל חתמו מר ברביבאי, יו"ר דירקטוריון החברה הכלכלית, ומר זריהן, מנכ"ל החברה הכלכלית, על הסכם מכירת החברה מהעמותה לחברה הכלכלית". הכתבה מבארת, בהמשך, כי מניות חברת מיט"ב הועברו לארבע החברות הרוכשות (שהחברה הכלכלית היא אחת מהן) ללא כל תמורה. בהמשך, מובאת בכתבה דעתו של רו"ח יריב בענין זה: "גם המבקר החיצוני אינו רואה בעין יפה, בלשון המעטה, את העובדה שהחברה הופרטה והועברה ללא כל תמורה. "ראוי היה כי העמותה, המייצגת את עיריית קרית שמונה ואת המוא"ז גליל עליון, תקבל בעת הפרטת המניות סכום כלשהו לפי שווי המניות שהעבירה בעת ההפרטה, או תישאר בעלת מספר מניות בחברת מיט"ב המופרטת לפי שווי חברת מיט"ב לפני הכנסת הכספים על ידי המשקיעים", נכתב בדו"ח". בהמשך הכתבה מובא כי מר חגי שלום שימש, במועד הרלוונטי, בתפקיד יו"ר ועד העמותה, וגם יו"ר חברת מיט"ב, וכמו כן היה (בעקיפין) בעל מניות בחברת אורחג, שהיא אחת מארבע החברות הרוכשות, וקיבלה, ללא תמורה, רבע מהמניות בחברת מיט"ב. בענין זה נאמר בכתבה כך: "עוד מוסיף המבקר וכותב בחריפות: "קיים חשד לכאורה, כי מר חגי שלום ניצל את תפקידו כיו"ר הוועד המנהל של העמותה על מנת להעביר חלק ממניותיה בחברת מיט"ב לחברה בבעלותו וכך הינו מחזיק כיום במניות חברת מיט"ב בשווי של כ-300 אלפי דולרים, בעוד שהשקיע כ-20 אלפי דולרים באמצעות חברת אורחג". ניגוד עניינים מובהק ונוסף, לכאורה, עולה מדו"ח המבקר החיצוני, זאת בשל העובדה כי ברביבאי וזריהן החזיקו באותה העת בשלושה תפקידי מפתח אשר השפיעו והיו לגורמים המשמעותיים בעסקת הפרטת מניות מיט"ב. ברביבאי כראש עירית קרית שמונה, כיו"ר דירקטוריון החברה הכלכלית וכחבר בעמותת מיט"ב, וזריהן כגזבר העירייה, מנכ"ל החברה הכלכלית וגזבר עמותת מיט"ב. לכאורה, השורש הנגזר של תפקידים אלו, מפגיש בשולחן אחד את ברביבאי וזריהן, מחד, כמוכרים, ומאידך, כקונים וחותמים על הסכם ההפרטה ללא כל אישור ממועצת העיר ומהנהלת החברה הכלכלית. בסיכום הצגת התפקידים בזמן ביצוע ההפרטה, כותב המבקר החיצוני: "מהאמור לעיל, עולה כי מר חגי שלום פעל, לכאורה, בניגוד עניינים בידיעתם של מר גולן זריהן ומר חיים ברביבאי". עוד הוסיף המבקר וכתב: "כל תהליך ההפרטה מתחילתו ועד סופו התבצע בניגוד לכללי המינהל התקין, ללא אישור מועצה, ביצוע מכרז והערכת שווי חברת מיט"ב המועברת מידי העמותה לידיים פרטיות". עד כאן - מה שהובא בכתבה ב"חדשות הגליל" בכל הנוגע להסכם הפרטת החממה הטכנולוגית, משנת 2003, אותו הסכם לפיו רכשה החברה הכלכלית ושלשה גופים נוספים מניות בחברת מיט"ב. 7. בהמשך הכתבה מובא נושא אחר, הכלול אף הוא בדו"ח יריב, והוא: דילול מניותיה של החברה הכלכלית בחברת מיט"ב. הכתבה מביאה, גם בנושא זה, את הממצאים והמסקנות מתוך דו"ח יריב, אולם אינני רואה צורך להביא את הפרטים, שכן, הם אינם נוגעים לענייננו. בנוסף, מופיעה, כחלק מהכתבה בחדשות הגליל, כתבת משנה, שכותרתה: "קרית שמונה הפסידה לפחות 54 מיליוני שקלים". בכתבה נאמר כי - "בשורה התחתונה יוצא שהפסדה של העיר קרית שמונה מכל תהליך הפרטת החממה ודילול המניות נאמד בכ-54 מיליוני שקלים: 28 מיליוני שקלים באמצעות עמותת מיט"ב, ועוד 26 מיליוני שקלים באמצעות החברה הכלכלית". כתבת משנה נוספת בחדשות הגליל היא כתבה שכותרתה: "גם יח"א חוקרת". בכתבת משנה זו מדובר על חשיפת "ההתנהלות הקלוקלת של ראשי החברה הכלכלית", ונאמר כי - "לא מן הנמנע כי כבר בימים הקרובים יזומנו המעורבים בתהליך ההפרטה ודילול המניות, לחקירה ולמסירת עדות". עד כאן - הכתבה ב"חדשות הגליל". הכתבה נשוא תובענה זו 8. וכאן אנו מגיעים לענין נשוא התובענה שבפניי. התובע מכהן כיום כגיזבר עיריית הרצליה. בסוף שנת 2005 כיהן התובע כגיזבר העירייה בפועל, והתמודד על קבלת תפקיד הגיזבר. הנתבע הוא העורך של המקומון/עיתון "news4u", וכן כתב בעיתון זה. בגיליון דצמבר 2005, הופיעה, בעמוד השער של העיתון, באותיות גדולות ובולטות מאד, הידיעה הבאה: "דו"ח הביקורת של החברה הכלכלית בקרית שמונה חושף ממצאים קשים על: גולן זריהן גזבר עיריית הרצליה "היוצא" ואולי "הנכנס" "נתונים קשים על דרך התנהלותו של זריהן, שאיפשר במסגרת תפקידים שמילא ובידיעתו - ניגוד עניינים שהסב נזק של: 54 מיליון שקלים!!! המשטרה חוקרת". בכירים בעירייה בהלם!!!" 9. הכתבה עצמה, שמחברה הוא הנתבע, מופיעה בעמ' 11-10 של העיתון. כותרת הכתבה היא אותה כותרת אשר בשער העיתון (ר' לעיל), אך כאן היא מופיעה באותיות גדולות עוד יותר. בגוף הכתבה נאמר כך: "ואכן, אנו מביאים לראשונה ובאופן בלעדי בשרון את תוצאות דו"ח הביקורת על החברה הכלכלית קרית שמונה, שהוגש לחברי מועצתה, ובו מככב בגדול - גולן זריהן, "גזברנו". "גולן זריהן, שכיהן עד לפני כשנתיים, כמנהל החברה הכלכלית בקרית שמונה, איפשר פעולות בניגוד עניינים מוחלט, שבסיומם, הסבו נזק של כ-54 מיליוני שקלים לקופת העירייה". בעקבות חשדות חמורים, שנחשפו בשעתו ב"חדשות הגליל" ועוררו הד ציבורי רחב, החליטה מועצת עיריית קרית שמונה, למנות בודק חיצוני, שיבקר את כל הפעולות שנעשו בהפרטת חממה טכנולוגית. ואמנם, בדיקה זו הסתיימה לפני מספר שבועות, והדו"ח הועבר לעיון חברי המועצה. הדו"ח נמסר גם לנו, באדיבות "חדשות הגליל" ומשרד רואי חשבון בראשות אלעד יריב (איש משטרה, לשעבר). ולענייננו, הדו"ח מצביע על "נתונים קשים ביותר על דרך התנהלותם של גולן זריהן ואחרים. דו"ח המבקר החיצוני מצביע על ניגוד עניינים מובהק לכאורה, שכן גולן זריהן כיהן באותה עת בשלושה תפקידי מפתח, אשר השפיעו והיו לגורמים משמעותיים בעיסקת ההפרטה. זריהן כיהן אז, כגזבר העירייה בקרית שמונה, כמנכ"ל החברה הכלכלית וכגזבר העמותה שהופרטה. לכאורה, השורש הנגזר מתפקידים אלו, מפגיש בשולחן אחד את זריהן כמוכר מצד אחד וכקונה מאידך". "בשורה התחתונה נמצא כי עיריית קרית שמונה הפסידה כתוצאה מן ההפרטה, 54 מיליוני שקלים. 28 מיליוני שקלים באמצעות העמותה המופרטת ו-26 מיליוני שקלים באמצעות החברה הכלכלית". "חדשות הגליל" ציין עוד "כי היחידה הארצית לחקר הונאות חוקרת מזה חודשיים, עקב תלונה שהוגשה כתוצאה מפרסום הדו"ח", ובין הנחקרים הבאים יהיה קרוב לוודאי גם מי שמתמודד על משרת הגזבר בעיריית הרצליה, וכאמור כבר כיהן בתפקיד זה בעבר". 10. התובע טוען כי ה"עובדות" המצוינות בכתבה אינן אמת, שכן, הוא מעולם לא פעל בניגוד עניינים, ולא גרם כל נזק כספי, כנטען בכתבה, וכי הדברים מהווים לשון הרע, ופורסמו על ידי הנתבע בכוונה לפגוע בתובע, בשמו הטוב, ובסיכוייו להתקבל לתפקיד גיזבר עיריית הרצליה, תפקיד שהוא התמודד עליו באותה עת. לפיכך, הוגשה תביעה זו, בעילה של פרסום לשון הרע. ואילו הנתבע טוען כי כל שפרסם אינם אלא החשדות והפרסומים שקיבלו ביטוי בדו"ח יריב ובעיתון חדשות הגליל, וכי היה זה מתפקידו כעיתונאי לשמש "צינור" להבאת הדברים, שפורסמו בצפון הארץ, לידיעת תושבי הרצליה, ובפרט בשעה שעומדת על הפרק שאלת מועמדותו של התובע לתפקיד גיזבר עיריית הרצליה. בנוסף טוען הנתבע כי מרבית הנתונים שפרסם אודות התובע הם נכונים, כמו למשל הפרסום על כך שהתובע פעל תוך ניגוד עניינים. לראיה מצביע הנתבע על כך שאין (לדעתו) כל הבדל מהותי בין דו"ח יריב לבין דו"ח הביקורת שהוצא בסופו של דבר על ידי מבקר העירייה. 11. הנתבע הגיש הודעות צד ג' כנגד עיתון חדשות הגליל, והכתב של חדשות הגליל, מר אלי סבתי, וכן כנגד עיריית קרית שמונה. הודעות צד ג' נוספות, שהוגשו נגד רו"ח יריב ונגד מבקר העירייה נמחקו, ואינן עומדות אפוא לדיון. הפרסום מהווה לשון הרע 12. אם כן, בתמצית, הנתבע פרסם אודות התובע - כי התובע "איפשר פעולות בניגוד עניינים מוחלט". כי הפעולות "הסבו נזק של כ-54 מיליוני שקלים לקופת העירייה". כי התובע יהיה קרוב לוודאי בין הנחקרים על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה. אני סבור כי "עובדות" כאלה, כאשר הן מתפרסמות בעיתון, ובהבלטה יתירה, מתייחסות לאדם המכהן (בפועל) בתפקיד ציבורי, ומתמודד על תפקיד ציבורי, ובפרט תפקיד של גיזבר עירייה, ומתיימרות לשקף את ממצאיו ומסקנותיו של דו"ח ביקורת חיצונית, שהוגש למועצת עיר, אין ולא יכול להיות ספק כי הן אכן מהוות לשון הרע במלוא מובן המלה, וכהגדרתה הן בסעיף 1(1), הן בסעיף 1(2), והן בסעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע. בייחוד (אך לא רק) רלוונטי סעיף 1(3) לחוק ("דבר שפרסומו עלול לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו, או במקצועו"), שהרי הנתבע הודה מפורשות בבית המשפט כי אכן, הכתבה יכולה היתה למנוע את מינויו של התובע לתפקיד גיזבר עיריית הרצליה, וזו גם היתה הכוונה (פרו' מיום 11/9/07 עמ' 53 ש' 24-23). ואזכיר, כי "די בכך שהפרסום היה עלול לגרום לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיף 1 לחוק כדי לבסס אחריות בגין עוולת לשון הרע" (ע"א 4534/02 רשת שוקן נ' הרציקוביץ פד"י נ"ח(3) 558, בעמ' 567). אין צורך בגרימת נזק בפועל, כדי להקים את העילה. טענת הנתבע כי רק ציטט והביא חשדות שכבר פורסמו קודם לכן 13. הנתבע בסיכומיו מחלק את הגנתו לשני נדבכים, הנדבך הראשון הוא שהפרסום (לטענתו) איננו מהווה לשון הרע, והנדבך השני הוא, למעשה, הגנת "אמת דיברתי" (סעיף 14 לחוק). בגידרו של "הנדבך הראשון" אומר הנתבע, כי הוא איננו טוען ואינו מתיימר לטעון לנכונותם של הדברים שפרסם, וחרף זאת אומר הוא, כי אין המדובר בלשון הרע. הוא לטענתו רק הביא את החשדות והפרסום בחדשות הגליל ובדו"ח יריב כ"צינור" מצפון הארץ אל העיר הרצליה, וזאת במסגרת תפקידו כעיתונאי, ושעה שעל הפרק עמדה שאלת מינויו של התובע לתפקיד גיזבר העירייה. טוען הנתבע כי הוא לא "הוליד" שום ידיעה משל עצמו, אלא רק הביא להרצליה פרסום עיתונאי שכבר פורסם במקום אחר. כל הכתבה נשוא התביעה - טוען הנתבע - איננה אלא ציטוט מחדשות הגליל, ואף שם אין המדובר אלא בציטוט מדו"ח יריב. כלומר, מדובר בציטוט של ציטוט, ואין זה (לדעתו) בבחינת לשון הרע. הוא מוסיף וטוען גם, כי הסתמך והיה רשאי להסתמך על פרסום הדברים בחדשות הגליל, גם משום שהתובע נמנע מלנקוט הליך כלשהו כנגד חדשות הגליל. 14. התשובה לטענה זו היא, כי אם הדברים הינם בגדר לשון הרע, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק (ועל כך כבר השבתי בחיוב), הרי העובדה שהם פורסמו קודם לכן בעיתון אחר, או שהם מהווים ציטוט ממקור אחר, אינה מהווה הגנה, ובוודאי אינה הופכת את דברי לשון הרע לדברים שאינם לשון הרע, כטענת הנתבע. מסקנה זו נובעת בראש ובראשונה מהחוק עצמו (סעיף 19(1) לחוק איסור לשון הרע), אשר מתייחס ל"חזרה על מה שכבר נאמר" לא כדבר שמאיין את לשון הרע שבדברים, או שמתיר את הפרסום, או שמעניק הגנה ופטור מאחריות, אלא רק כדבר העשוי להוות שיקול בקביעת סכום הפיצויים. משמע - מדובר אכן בלשון הרע. עובדת החזרה על דברים שכבר נאמרו אינה נכללת בין ההגנות. עובדה זו עשויה לכל היותר להפחית את סכום הפיצוי. וכפי שנאמר ע"י כב' השופטת בן פורת בפרשת ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ נ' חב' החשמל פד"י ל"א(2) 281, בעמ' 321: "נשאלת השאלה, האם יכול המפרסם לשון הרע להתגונן בטענה שהוא קיבל את המידע ממקור המהימן עליו, או שסמך על שמועות שהאמין באמיתותן? התשובה היא בשלילה, אם כי בבוא ביהמ"ש לפסוק פיצויים רשאי הוא להתחשב לטובת הנתבע בעובדה שזו חזרה על מה שכבר נאמר, תוך ציון המקור עליו הסתמך (סעיף 19(1) לחוק הנ"ל). הדגשתי את המלה "רשאי", שכן, לעתים, יש בעצם החזרה כדי להחמיר את הפגיעה". וכן דברי כב' השופט ברנזון (שם, בעמ' 314): "חזרה על דיבה אין לה כפרה, ולהיפך, חזרה על דיבה בעיתון עשויה להחמיר את הענין פי כמה". וכן ראה א' שנהר "דיני לשון הרע" (הוצאת נבו, תשנ"ז - 1997) בעמ' 237: "כלל חשוב בדיני לשון הרע קובע כי אדם אינו יכול להתגונן מפני תביעת לשון הרע בטענה שרק חזר על דברי אחר". וכן (בעמ' 331): "כלל חשוב בדיני לשון הרע הוא שמפרסם לא יהיה פטור מאחריות בשל כך שרק חזר על לשון הרע שפורסמה קודם לכן". ואזכיר בענין זה גם את פסק דינו של כב' השופט ט' שחר בענין ת.א. (ת"א) 58423/03 גרמן נ' פלטי (פורסם באתר נבו), המבהיר סוגיה זו היטב (ר' שם, בפיסקאות 30 - 40 לפסה"ד). 15. באשר לטענת הנתבע (פרו' עמ' 74 ש' 17-16, ועמ' 74 ש' 28 עד עמ' 75 ש' 2), כי הוא רשאי היה להסתמך על עצם העובדה שהתובע נמנע מלנקוט הליך משפטי (או אחר) כלשהו כנגד חדשות הגליל, ובכן, גם טענה זו אינה מהווה הגנה, ואפנה בענין זה לפס"ד גרמן נ' פלטי הנ"ל, בפיסקה 37 לפסה"ד. 16. ובאשר לטענת הנתבע כי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי" משום שאמת היא שאכן היה פרסום כאמור בעיתון חדשות הגליל, גם זו לאו טענה היא. מפרסם החוזר על דברי זולתו אינו יכול ליהנות מהגנת "אמת דיברתי" בטענה שהאדם אותו ציטט אכן אמר את הדברים. מפרסם של פרסום חוזר כזה ייהנה מהגנת אמת הפרסום רק אם יוכיח את אמיתות דברי ההשמצה שעליהם חזר (שנהר, שם, בעמ' 218). כך גם קובע סעיף 5(ג) של תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, ת/1: "העובדה כי ידיעה התפרסמה בעבר לא תפטור את הבא להסתמך עליה בפרסום מבדיקת מהימנות הידיעה". משום כך גם לא יכול להתקבל הטיעון, בסיכומי הנתבע (סעיף 62), כי גם אם נניח כי העובדות שהנתבע פרסם כעיתונאי אינן נכונות, הרי הנתבע (בהקשר ל"נדבך הראשון" בלבד) אינו טוען לנכונותן, וסבור חרף זאת כי קמה לו הגנה בתביעה. 17. ובאשר לטענת הנתבע כי היה זה תפקידו וחובתו כעיתונאי להביא לידיעת ציבור תושבי הרצליה את הידיעות אודות התובע, במיוחד שעה שדבר מינויו לתפקיד גיזבר עיריית הרצליה עמד על הפרק, וכי הוא עשה, כדבריו, "מלאכת קודש עיתונאית ראויה", ובכן, אין מחלוקת על תפקידה החשוב של העיתונות בהבאת דברים, מסוג אלה שפורסמו במקרה זה, לידיעת הציבור הרחב, ויחד עם זאת, אין מחלוקת גם על כוחה הרב של העיתונות, ויכולתה לפגוע באדם, לעתים על לא עוול בכפו. עובדת היותו של הנתבע כתב בעיתון (ואף עורך העיתון) אינה מקנה לו הקלות או הגנות מיוחדות, שאינן קיימות בידיו של כל מוציא דיבה אחר, ועל כן ההדגשה של הנתבע בסיכומיו כי עסקינן ב"עיתונות אמיצה" "עיתונות לוחמת" וכו' וכו', אין בה כדי לסייע בידו. כאמור ע"י המלומד א' שנהר (בספרו, עמ' 68 - 69), בחוק איסור לשון הרע אין כל הוראה מיוחדת המקלה עם אמצעי תקשורת שפרסם לשון הרע, ולמעשה ההתייחסויות היחידות בחוק לאמצעי התקשורת נוגעות בהוראות המחמירות עם אמצעי תקשורת שפרסמו לשון הרע, בהשוואה לאנשים פרטיים שעשו זאת. גם הפסיקה הסתייגה ממתן "מעמד מיוחד" לפרסומי לשון הרע באמצעי התקשורת, בהשוואה לפרסומים רגילים. "לעיתונות בתור שכזו אין מעמד מיוחד וזכות יתר על פני מי-שהוא אחר, ושומה עליה להיזהר באותה מידה מלהפר את כללי המשחק שתוחמו על ידי חוק לשון הרע. בלשונו של השופט ויתקון: "מקום שסתם אזרח רשאי לראות את עצמו מחויב לדבר בגנות הזולת, רשאי גם עיתון. כזה כן זה, לא פחות ולא יותר" (פס"ד הוצאת עיתון הארץ, שם, בעמ' 314). וכן בענין אחר: "אין לעיתונות מעמד מיוחד. הייתי אומר להיפך. בגלל התפוצה הגדולה של העיתונות, וכוחה הרב להזיק, היא זקוקה לריסון יתר" (ע"א 552/73 רוזנבלום נ' כץ פד"י ל(1) 589, בעמ' 596). 18. טוען הנתבע בסיכומיו (סעיף 87) כי קיים ענין ציבורי חשוב מאד בהבאתה של הכתבה, שפורסמה במקומון בקרית שמונה, לידיעתם של תושבי הרצליה ושל מקבלי ההחלטות בעירייה, שעה שהתובע מתמודד על תפקיד גיזבר העירייה והאחראי על הקופה הציבורית. התשובה על כך היא, שהטענה בדבר ענין ציבורי (סע' 87 לסיכומים) איננה יכולה להיטען בנשימה אחת עם הטענה כי הנתבע איננו טוען לנכונות הדברים שפורסמו (סע' 82 לסיכומים). טענה כי היה בפרסום ענין ציבורי אינה אלא חלק מהגנת אמת בפרסום, שבסעיף 14 לחוק. אם יוכח כי הדברים שפורסמו הם אמת, מוטל על הנתבע לעבור משוכה נוספת ולהראות, כי היה בפרסום ענין ציבורי. אם הנתבע אינו טוען ואינו מתיימר לטעון (בגידרו של הנדבך הראשון להגנתו, ובגדר זה בלבד) לנכונות הדברים שפורסמו, כי אז אין רלוונטיות לשאלת הענין הציבורי. 19. לסיכום עד כאן, אני דוחה את הטענה כי הדברים שפורסמו על ידי הנתבע אינם לשון הרע, או הטענה כי עומדת לו הגנה משום שרק ציטט ורק שימש "צינור" להבאת דברים שפורסמו כבר במקום אחר. הגנת אמת בפרסום 20. אני עובר אפוא לנדבך השני בהגנתו של הנתבע, שהוא למעשה הגנת אמת בפרסום (או "אמת דיברתי"). כבר בפתח הדברים תצוין העובדה כי הנתבע עצמו, בסיכומיו, איננו טוען כי כל הדברים שפרסם נכונים הם. טענתו היא, כי רבים מן הנתונים שפרסם הם אכן נתונים נכונים (ר' סע' 93 לסיכומיו). 54 מיליוני שקלים 21. הדבר הראשון והבולט ביותר בכתבה הוא הכותרת "54 מיליוני שקלים!!!", אשר מופיעה באותיות גדולות וצבעוניות הן על שער העיתון, והן בכתבה עצמה, בעמ' 10 של הגיליון, שם תופסת כותרת "מרעישה" זו כשליש מן העמוד כולו. ברור אפוא כי זהו, בעיני הנתבע, עיקר העיקרים וגולת הכותרת של הכתבה כולה, ועל כן אפתח בבדיקת השאלה האם הוכיח הנתבע את טענת "אמת דיברתי" ביחס ל"ידיעה" זו. 22. ובכן - הפתעה. עיינתי היטב בסיכומיו הארוכים והמפורטים של הנתבע, ולא מצאתי בהם כל טענה כי הידיעה על כך שהתובע הסב נזק של 54 מיליוני שקלים, חוסה תחת הגנת אמת בפרסום. הנתבע פשוט כלל אינו מתייחס לכך בסיכומיו, ואינו מתיימר כלל לטעון - בהקשר לידיעה זו, על 54 מיליוני שקלים - טענת "אמת דיברתי". ברור אפוא שהגנת אמת בפרסום אינה עומדת לו לנתבע (וגם הנתבע אינו טוען אחרת) בכל הנוגע לידיעה אודות נזק של 54 מיליוני שקלים. 23. מעיון בדו"ח יריב ניווכח לדעת כי אין בו זכר ורמז ל"האשמה" כי התובע גרם נזק כספי (או אחר) לעיריית קרית שמונה או לחברה הכלכלית או למאן דהוא, ואין בו כל איזכור לנזק בסך של 54 מיליוני שקלים או כל סכום אחר שהוא. יודגש כי הנתבע מציין בכתבה כי דו"ח יריב מצוי בידיו, כך שהנתבע ידע היטב שאין בדו"ח כל טענה וכל רמז לטענה בדבר נזק כספי כלשהו שהתובע הסב או "איפשר" במישרין או בעקיפין למאן דהוא. מנין אפוא שאב הנתבע את הידיעה המרעישה הזאת? ובכן, בעיתון חדשות הגליל מופיע, במסגרת כתבת משנה, כך: "בשורה התחתונה יוצא שהפסדה של העיר קרית שמונה מכל תהליך הפרטת החממה ודילול המניות נאמד בכ-54 מיליוני שקלים: 28 מיליוני שקלים באמצעות עמותת מיט"ב, ועוד 26 מיליוני שקלים באמצעות החברה הכלכלית". זהו "המקור", שממנו לקח הנתבע את הכותרת המרעישה על נזק שהסב התובע, בסך של 54 מיליוני שקלים. 24. בענין זה יש לציין, כי בכתבה נשוא התובענה אין זה ברור האם הנתבע מצטט מדו"ח יריב או מחדשות הגליל. אם הציטוט הוא מדו"ח יריב, הרי ברור, כפי שציינתי, שאין בדו"ח יריב כל האשמה או רמז להאשמה כזאת כלפי התובע, והנתבע ידע על כך, שכן, דו"ח יריב היה ברשותו. ואם הציטוט הוא מחדשות הגליל, הרי חדשות הגליל הוא כשלעצמו, עם כל הכבוד, אינו מהווה "מקור" בר סמכא, אלא עיתון (מקומי), הנסמך על מקורותיו, ולא על "ידיעה אישית" של העובדות, ובטרם יפרסם הנתבע דברים חמורים אודות התובע, חובתו לבדוק ולוודא את אמיתות הדברים, ולא להסתמך "באופן עיוור" על כך שהדברים - שהם דברי בלע - פורסמו בעיתון אחר. ה"מקור", שהוא בר סמכא, ואשר היה ברשות הנתבע, הוא דו"ח המבקר החיצוני, דו"ח יריב, ובו כאמור אין כל טענה בענין נזק כספי או אחר שהסב התובע או שנגרם בעקיפין בעקבות פעולותיו של התובע. 25. יתר על כן, חדשות הגליל מביא את הטענה כי קרית שמונה הפסידה 54 מיליוני שקלים, אולם אינו קושר טענה זו לתובע. ואילו הנתבע, בכתבה נשוא הדיון, קושר את הדברים הללו במפורש ובאופן חד משמעי לתובע (ולו בלבד). יתר על כן, הציטוט מחדשות הגליל איננו מדויק. בחדשות הגליל נטען "שהפסדה של העיר קרית שמונה מכל תהליך הפרטת החממה ודילול המניות נאמד בכ-54 מיליוני שקלים". ודוק: הפרטת החממה - קשורה לתובע. דילול המניות - אינו קשור לתובע כלל ועיקר (פרו' 37 ש' 13-8, עמ' 37 ש' 27 עד עמ' 38 ש' 2, ועדות מבקר העירייה, עמ' 106 ש' 4-2). ואילו בכתבה נשוא התובענה נכתב "כי עיריית קרית שמונה הפסידה כתוצאה מן ההפרטה 54 מיליוני שקלים". במלים אחרות, הנתבע טרח לייחס את מלוא הנזק הכספי (הנטען והבלתי מוכח) לענין ההפרטה (שהתובע אכן קשור אליה), ו"להשמיט" את ענין דילול המניות, שהתובע אינו קשור אליו כלל. 26. סיכומו של דבר, אין בפניי כל הוכחה (ולמעשה, גם לא טענה, בסיכומי הנתבע) כי פעולות שהתובע עשה, או "איפשר", הסבו נזק של 54 מיליוני שקלים, או נזק כספי (או אחר) כלשהו למאן דהוא. המקור היחיד להאשמה מעין זו הוא חדשות הגליל, שעם כל הכבוד, אינו מהווה "מקור" בפני עצמו, ומכל מקום, גם הוא לא ייחס טענה זו לתובע. ואציין כי גם בדו"ח הביקורת (נספח ג' לתצהיר התובע) שהוציא מבקר עיריית קרית שמונה, ביוני 2006, ואשר מסתמך (בשינויים קלים) על דו"ח יריב, אין כל טענה כלפי התובע כי גרם נזק כספי או אחר, בסכום כלשהו, לעירייה או לכל גורם אחר. אדרבה, נאמר בדו"ח הביקורת של מבקר העירייה כי "בתקופה המבוקרת, החממה הטכנולוגית עמדה בפני איום סגירה, בשל מיעוט הפרוייקטים", וכן כי "הביקורת סבורה כי הפרטת החממה היתה מחוייבת המציאות, דבר שהביא להזרמת תקציבים ולהגדלה משמעותית בנפח הפעילות". ושוב יוזכר, לבסוף, כי הנתבע עצמו בסיכומיו כלל אינו מתיימר לטעון כי הידיעה בדבר נזק של 54 מיליוני שקלים, חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי". 27. לסיכום חלק זה, הדבר המרכזי והעיקרי בכתבה נשוא דיוננו, היינו, כי התובע איפשר פעולות שבסיומן הסבו נזק של כ-54 מיליוני שקלים לקופת עיריית קרית שמונה, מהווה לשון הרע, ואינו חוסה תחת הגנת אמת בפרסום, לפי סעיף 14 לחוק. ניגוד עניינים 28. הענין המרכזי הנוסף בכתבה נשוא התובענה (ואולי מבחינה עניינית דווקא הוא העיקר) הוא הטענה כי הנתבע פעל בניגוד עניינים (ראה עמ' 11 בכתבה, בטור האמצעי). ובכן, בדו"ח יריב, ככל שהוא עוסק בסוגיית הפרטת החממה הטכנולוגית, אין טענה או האשמה כלפי התובע כי הוא פעל בניגוד עניינים. רק בעמ' 7 לדו"ח יריב נזכר הנושא של ניגוד עניינים, אולם מי ש"מואשם" שם בניגוד עניינים הוא מר חגי שלום, ולא התובע. ההאשמה כלפי התובע היא, שהדבר היה "בידיעתו". כך נאמר שם (בעמ' 7): "מהאמור לעיל עולה כי מר חגי שלום פעל, לכאורה, בניגוד עניינים בידיעתם של מר גולן זריהן ומר חיים ברביבאי". קיים לעניות דעתי הבדל בין האשמה כי התובע עצמו פעל בניגוד עניינים, לבין האשמה כי אדם אחר פעל בניגוד עניינים, "בידיעת" התובע. וכך מופיעים הדברים בכתבה נשוא התובענה: "גולן זריהן, שכיהן עד לפני כשנתיים כמנהל החברה הכלכלית בקרית שמונה איפשר פעולות בניגוד עניינים מוחלט, שבסיומם הסבו נזק של כ-54 מיליוני שקלים לקופת העירייה". 29. יתר על כן, בהמשך הכתבה נשוא התובענה מופיעה פיסקה שלמה העוסקת בכך שדו"ח יריב "מצביע על ניגוד עניינים מובהק לכאורה, שכן, גולן זריהן כיהן באותה עת בשלשה תפקידי מפתח.... לכאורה, השורש הנגזר מתפקידים אלו מפגיש בשולחן אחד את זריהן כמוכר מצד אחד וכקונה מאידך". הנתבע, בכתבה, מייחס האשמה זו לדו"ח המבקר החיצוני, היינו דו"ח יריב, אולם בדו"ח יריב אין כל האשמה כזאת, קרי, כי התובע כיהן בעת ובעונה אחת בתפקידים שונים, שקיים לכאורה ניגוד עניינים ביניהם. הנקודה היחידה בדו"ח יריב הנוגעת לניגוד עניינים היא נקודה אחרת, היינו, כי אדם אחר פעל לכאורה בניגוד עניינים, בידיעתו של התובע. מנין אפוא שאב הנתבע את ההאשמה כי תפקידיו השונים של התובע הפגישו בשולחן אחד את התובע כמוכר מצד אחד וכקונה מאידך? את הטענה הזאת לקח הנתבע מעיתון חדשות הגליל. אלא שכאן, בהקשר לידיעה הזאת, ברור לחלוטין כי הנתבע מביא את הידיעה כידיעה שדו"ח יריב הוא המקור שלה ("דו"ח המבקר החיצוני מצביע על ניגוד עניינים מובהק לכאורה שכן גולן זריהן כיהן באותה עת בשלשה תפקידי מפתח...."), ובדו"ח יריב, כפי שכבר ציינתי, אין זכר ורמז להאשמה מסוג זה. הנתבע בחר אם כן לייחס לתובע "ניגוד עניינים מובהק לכאורה", בענין שבו הן המבקר החיצוני, רו"ח יריב, והן מבקר העירייה, מר פינטו, בדו"ח הביקורת שלו, לא ראו בו ניגוד עניינים. ואין נפקא מינה כי הנתבע רק הביא דברים (לא נכונים) שפורסמו קודם לכן בעיתון חדשות הגליל. דו"ח יריב היה מצוי בידי הנתבע, והוא ידע כי הדו"ח איננו מייחס לתובע את שהנתבע מתיימר לייחס לו. 30. יתר על כן, חשובה ביותר העובדה כי אותו משפט שנכלל בדו"ח יריב על כך שחגי שלום פעל לכאורה בניגוד עניינים, בידיעת התובע, הושמט בדו"ח הביקורת הסופי, שהוגש בסופו של דבר על ידי מבקר העירייה. מה שמופיע בדו"ח יריב, בעמ' 7, פיסקה 20, שם מפורטים התפקידים השונים, בהם החזיקו התובע ואחרים, מופיע בדו"ח הביקורת של מבקר העירייה, בעמ' 42-41, פיסקה 16. בדו"ח יריב, בסיפא של הפיסקה הנ"ל, מופיע המשפט המציין את ניגוד העניינים שמר חגי שלום פעל בו לכאורה, בידיעת התובע. בפיסקה המקבילה בדו"ח הביקורת של מבקר העירייה, משפט זה הושמט כליל, ובמקומו כותב מבקר העירייה כך: "חשוב לציין כי בעת הדיון בענין המכירה ובעת ההצבעה לא נכחו בעלי התפקידים האמורים, עקב הימצאותם בניגוד עניינים. הנ"ל הודיעו לכל המעורבים כי הינם בניגוד עניינים". הנה כי כן, לא בטעות ולא בהיסח הדעת השמיט מבקר העירייה את המשפט הקושר את התובע לניגוד העניינים המיוחס לחגי שלום. מבקר העירייה בחן את החומר ומצא כי אכן קיים לכאורה חשש לניגוד עניינים, בשל התפקידים השונים שהתובע החזיק בהם, אולם התובע - כך עולה מדו"ח המבקר - פעל כדין וכראוי בכך שנמנע מלהשתתף בדיון ובהצבעה על מכירת המניות לחברה הכלכלית, ובכך מנע את הפרובלמטיקה, הנובעת מניגוד העניינים. התובע העיד כי "בסקירה השתתפתי, כמי שבא ביחד עם קבוצת ההשקעה. כשהסתיימה הסקירה יצאתי את החדר ודאגתי שכל מי שלהבנתי נמצא בניגוד עניינים לכאורה, יצא את החדר ולא ישתתף, לא בדיון ולא בהצבעה בענין ההפרטה, ולא בכל דבר שקשור להפרטה מטעם החממה" (פרו' עמ' 12 ש' 30 עד עמ' 13 ש' 3). "לא הייתי שותף בשום דרך להפרטה. לא השתתפתי לא בדיון ולא בהחלטה ולא בביצוע מטעם החממה" (עמ' 15 ש' 11-9, ור' גם עמ' 11 ש' 29-25, עמ' 31 ש' 11-8). ויצוין כי מבקר העירייה מר פינטו אישר בעדותו כי הוא וראש העיר וחברי מועצת העיר ידעו על כך שהתובע מכהן הן בחברה הכלכלית והן בחממה הטכנולוגית (פרו' עמ' 102 ש' 26-24). אציין כי גם לאחר שדו"ח מבקר העירייה הוצג בפני הנתבע בחקירתו הנגדית, הוא המשיך לעמוד על כך שהתובע אכן פעל בניגוד עניינים, שהרי, לטענתו, בדו"ח המבקר (עמ' 42, בפיסקה 16) כתוב שהוא היה בניגוד עניינים (פרו' עמ' 66 ש' 10-8, ש' 25). נשאל אפוא הנתבע כיצד ייתכן ניגוד עניינים, אם התובע לא השתתף בדיון ובהצבעה, ותשובתו היא: "אני לא נכנס לזה, זה לא מעניין אותי, הם (דו"ח יריב/חדשות הגליל) אמרו שהם בניגוד עניינים" (פרו' עמ' 66 ש' 27-26, וכן ש' 18-13). הנה כי כן, כתב ותיק ועורך של עיתון מפרסם לגבי עובד ציבור כי פעל בניגוד עניינים, ו"לא מעניין אותו" אם הדבר נכון או לא, אפשרי או לא, בנסיבות, הוא "רק" מצטט מה שכתבו אחרים. ולמותר לציין כי הטענה שדו"ח המבקר עצמו, עמ' 42, הוא ראיה לכך שאכן היה קיים ניגוד עניינים (עדות הנתבע, פרו', עמ' 66 ש' 10-8) היא טענה שגויה. המבקר עומד על כך שהיתה אכן בעיה של ניגוד עניינים, וכי הבעיה נפתרה באופן זה, שכל אלה שהיה ניגוד עניינים מבחינתם, לא היו נוכחים בדיון ובהצבעה. 31. אם כן, האמור בכתבה נשוא התביעה "על דרך התנהלותו של זריהן, שאיפשר במסגרת תפקידים שמילא ובידיעתו - ניגוד עניינים, וכן: "גולן זריהן... איפשר פעולות בניגוד עניינים מוחלט....", אינו חוסה תחת הגנת אמת בפרסום: ראשית, בדו"ח יריב מה שנאמר הוא, כי אדם אחר פעל לכאורה בניגוד עניינים, והתובע ידע על כך. לעומת זאת, בכתבה לא נזכר כלל כי ניגוד העניינים מיוחס בכלל לאדם אחר, וכל קורא סביר של הכתבה היה מבין כי ניגוד העניינים מיוחס לתובע עצמו. ושנית, בסופו של דבר מתברר - והדבר בוודאי רלוונטי לענין הגנת אמת בפרסום - כי הפרסום בדבר ניגוד עניינים לא היה נכון, והא ראיה, שמבקר העירייה, בדו"ח הביקורת לשנת 2005 שהוגש על ידו עפ"י החוק לראש העיר ולמועצת העיר, השמיט את ההאשמה בענין ניגוד עניינים, ואף טרח והוסיף פיסקה, ממנה עולה בבירור כי התובע לא פעל בניגוד עניינים. יכול אולי הנתבע לטעון, כי הוא הסתמך ורשאי היה להסתמך על דו"ח יריב, שהגיע לידיו, ולא היה עליו לחקור ולדרוש מעבר לכך. תשובתי על כך היא, שאילו טרח הנתבע, כפי שהיה מחובתו לעשות, לפנות אל התובע, לתגובתו, טרם פרסום הכתבה, היה מיד מקבל מאת התובע את הפרוטוקולים של הדיון בעמותה ובחברת מיט"ב, והיה לומד לדעת (כפי שעשה מבקר העירייה) כי התובע לא פעל בניגוד עניינים, לפי שלא היה נוכח בעת הדיון וההצבעה על מכירת המניות. 32. קיצורו של דבר, שני הנושאים המרכזיים בכתבה נשוא הדיון, הנושא של ניגוד עניינים, והנושא של נזק כספי בסך 54 מיליוני שקלים, אינם חוסים תחת הגנת אמת בפרסום. חקירת המשטרה 33. הנושא השלישי והאחרון, המופיע בכתבה נשוא התובענה, הוא, שהפרשה מצויה בחקירת משטרת ישראל, היחידה הארצית לחקירות הונאה, וכי "בין הנחקרים הבאים יהיה קרוב לוודאי גם מי שהמתמודד על משרת הגיזבר בעיריית הרצליה, וכאמור, כבר כיהן בתפקיד זה בעבר" (הלוא הוא התובע). הענין של חקירת המשטרה מופיע, בהבלטה, גם בכותרת הכתבה, הן בשער העיתון, והן בגוף הגיליון. ובכן, גם "ידיעה" זו איננה אמת. התובע אמנם מסר עדות במשטרה, אולם התובע לא נחקר כחשוד, וזאת בניגוד לרושם המתקבל מן הכתבה. הגנת תום לב 34. הנתבע בסיכומיו העלה גם את הגנת תום לב, לפי סעיף 15 לחוק. אני סבור כי הגנת תום לב אינה עומדת לו, לנתבע. סעיף 16(ב)(2) לחוק איסור לשון הרע קובע חזקה כי הנתבע עשה את הפרסום שלא בתום לב, אם הדבר שפורסם לא היה אמת, והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא, אם לאו. קבעתי כבר, כי הדברים שפורסמו לא היו אמת, ועתה אני מוסיף וקובע, כי הנתבע אכן לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הם, אם לאו. בשאלה האם נקט הנתבע אמצעים סבירים, יש לבדוק "האם הנתבע גילה ערנות מספקת לזכותו של הנפגע, והיה זהיר למדי בבדיקת האמת שבחומר הפרסום, ובבחירת נוסח הפרסום" (ע"א 5653/98 פלוס נ' חלוץ פד"י נ"ה(5) 865, בעמ' 896). "נקיטת אמצעים סבירים" במקרה דנן פירושה, לדעתי, לכל הפחות פניה לתובע עצמו, לקבלת תגובתו טרם הפרסום. ייתכן שראוי היה לפנות גם אל רו"ח יריב, ואל מבקר העירייה. אילו פנה הנתבע אל התובע, היה מתברר לו על נקלה, כי הדברים אינם אמת, כי לא היה ניגוד עניינים באשר התובע לא היה נוכח בדיון ובהצבעה, וכי דו"ח יריב מעולם לא טען ולו ברמז כי התובע גרם נזק כספי כלשהו. כמו כן היה נודע לו (אילו פנה), כי קיים צו איסור פרסום ביחס לדו"ח יריב, שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בנצרת, ביום 9/11/05, ואשר היה בתוקף במועד פרסום הכתבה נשוא דיוננו. אינני אומר שהנתבע הפר צו זה, שכן, אין חולק כי הוא לא ידע עליו. אך אילו פנה מבעוד מועד אל התובע, היה הדבר נודע לו, והפרסום היה נמנע. ואילו פנה הנתבע אל רו"ח יריב ואל מבקר העירייה היה מתברר לו, כי מדובר בדו"ח שאיננו דו"ח סופי, אלא רק טיוטה לתגובות, שאיננה משקפת את המציאות במדויק (כך כותב רו"ח יריב עצמו, במכתבו נספח ד' לתצהיר התובע), וכפופה לשינויים לאור התגובות שתתקבלנה מהמבוקרים. 35. בפועל, הנתבע לא פנה לא אל התובע, לא אל רו"ח יריב (פרו' עמ' 60 ש' 5-3) ולא אל מבקר העירייה או מי ממשרדו (עמ' 59 ש' 26-22) על מנת לבדוק ולוודא את אמיתות הדברים שהוא עומד לפרסם. הנתבע אף נשאל מספר פעמים האם אין זה משנה לדעתו האם דו"ח יריב היה דו"ח סופי או לא, ותשובתו לשאלה זו: "ממש לא חשוב לי, אני אומר את זה בפעם העשירית" (פרו' עמ' 64 ש' 1). לכך שלא פנה אל התובע עצמו לקבלת תגובתו טרם הפרסום נתן הנתבע שני תירוצים, ששניהם אינם עומדים בפני הביקורת: האחד - שלא ידע היכן מתגורר התובע (פרו' מיום 11/9/07 עמ' 53 ש' 5-2). מיותר להתייחס לתירוץ פתטי שכזה. התובע כיהן, במועד פרסום הכתבה, בתפקיד גיזבר העירייה בפועל, ולא היה כל קושי לאתרו. השני - שעיריית הרצליה נתנה הנחיה לעובדיה לא לשתף פעולה עם מערכת העיתון news4u (פרו' מיום 11/9/07, עמ' 53 ש' 8-7, וכן פרו' עמ' 77 ש' 1, ש' 24-23, עמ' 78 ש' 8-6). גם זו איננה תשובה בעיניי, שכן הנתבע כלל לא ניסה להשיג את תגובתו של התובע. אילו ניסה להשיג תגובתו, והיה נענה בשלילה, בשל הנחיה כזו או אחרת של העירייה או של ראש העיר - ניחא. אך הנתבע כלל לא ניסה להשיג את התובע ולקבל את תגובתו (עמ' 76 ש' 7-6). אוסיף ואומר, כי אינני יודע מהי ההנחיה שניתנה (אם אמנם ניתנה), כטענת הנתבע, אך אני מניח, בסבירות גבוהה, שאילו נעשתה פניה אל התובע, בענין דברי לשון הרע שהנתבע עמד לפרסם אודותיו, התובע היה בהחלט מגיב על הדברים, ולא ממלא פיו מים ומניח לדברים שכאלה להתפרסם, רק בשל הנחיה כלשהי שניתנה, ואשר תוקפה מוטל בספק (ר' בנקודה זו ע"א 723/74 פד"י לא(2) 281, בעמ' 312, ה - ו). 36. לסיכום נקודה זו, מתקיימים, במקרה שבפניי, התנאים שבסעיף 16(ב)(2) לחוק, ועל כן קמה חזקה - ניתנת לסתירה - כי הנתבע עשה את הפרסום שלא בתום לב. הנתבע לא סתר את החזקה הזאת. 37. אינני מקבל את טענת התובע בסיכומיו כי סעיף 17 לחוק שולל במקרה דנן את הגנת תום הלב. סעיף 17 עניינו רק במצב שבו הנתבע נדרש, וסירב, לפרסם תיקון או הכחשה של הנפגע (התובע) עצמו. לא במצב שבו נדרש הנתבע לפרסם התנצלות שלו (של הנתבע), וסירב לכך (א' שנהר, שם, בעמ' 277). 38. אך, כאמור, אין צורך להיזקק לסעיף 17. דייני בכך שקמה לחובת הנתבע חזקת העדר תום לב, והנתבע לא הצליח לסתור את החזקה. לא ניתן לייחס תום לב לכתב, המפרסם דברי בלע על עובד ציבור, תוך הסתמכות על דו"ח שבידיו, כשהוא יודע שהדברים שפרסם אינם תואמים את הנאמר בדו"ח, וכשהוא אף אינו טורח לפנות אל התובע, טרם הפרסום, לקבלת תגובתו, ותוך שהכתב (הנתבע) מודה במפורש, על דוכן העדים, כי אכן כוונתו היתה למנוע את מינויו של התובע לתפקיד גיזבר העירייה. לסיכום נקודה זו, גם הגנת תום הלב אינה עומדת לנתבע במקרה זה. הטענה כי התביעה הוגשה, בשרירות לב, אך כנגד הנתבע לבדו 39. הנתבע בסיכומיו חוזר שוב ושוב על הטענה כי התובע נמנע מלהגיש תביעה כנגד חדשות הגליל. אני סבור כי זו כלל איננה טענה, ואין צורך להשיב עליה. תובע זכאי להחליט, משיקוליו, כנגד מי יגיש תביעה, וכנגד מי יימנע מהגשת תביעה. על ביהמ"ש להתייחס רק לתביעה, כפי שהוגשה, ולא לשאלה מדוע לא הוגשה גם נגד נתבע נוסף. מוסיף הנתבע וטוען, כי מדובר ב"מעוולים במשותף" ולפיכך לא ייתכן כי התובע יחליט, בשרירות לב, לתבוע את הנתבע לבדו. התשובה לכך היא כי "קיימת הלכה מבוססת ומושרשת בדין הישראלי לפיה מזיקים נפרדים, שגרמו לניזוק נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה, חבים יחד ולחוד לכל הנזק בשלמותו" (ד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר פד"י מד(2) 89 בעמ' 103). האמירה כי הם חבים "יחד ולחוד" משמעותה, כידוע, כי הניזוק רשאי לתבוע את הנזק בשלמותו מכל אחד מהם, מבלי לצרף את האחרים (ע"א 260/56 שמידט נ' שמולי פד"י י"א 1157, בעמ' 1165). הודעת צד ג' נגד חדשות הגליל ואלי סבתי 40. הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד העיתון חדשות הגליל, וכנגד הכתב של חדשות הגליל, מר אלי סבתי (להלן לשם הקיצור אתייחס לשניהם כ"חדשות הגליל"). למותר לציין כי בהודעת צד ג' זו, אין מוטל על הנתבע להראות מדוע חדשות הגליל עשויה אולי לדעתו לחוב בעילת לשון הרע כלפי התובע. עליו להראות מהי אחריותה וחבותה של חדשות הגליל כלפי הנתבע. והעילה של הנתבע כלפי חדשות הגליל איננה עילה של פרסום לשון הרע, שהרי הטענה איננה כי חדשות הגליל פרסמה דברי לשון הרע כלשהם אודות הנתבע. נשאלת השאלה מהי העילה, עפ"י הדין המהותי, של הנתבע כלפי חדשות הגליל, שהרי "הזכות לשלוח הודעת צד שלישי היא זכות דיונית - פרוצסואלית, ואם אין לאדם אשר רוצה לשלוח הודעה כזו זכות לסעד נגד הצד השלישי לפי הדין המהותי, ממילא אין בסיס למשלוח הודעת צד שלישי" (ע"א 303/75 מ"י נ' רפאל פד"י כט(2) 601, בעמ' 605). 41. מהי אם כן עילתו של הנתבע כלפי חדשות הגליל? טוען הנתבע בהודעת צד ג' ובסיכומים, כי הכתבה נשוא התובענה איננה אלא ציטוט ומובאה מן הכתבה בחדשות הגליל, ואינה אלא פרסום של כתבה, שכבר נתפרסמה קודם לכן בחדשות הגליל. הפרסום בחדשות הגליל הוא הבסיס והפלטפורמה לכתבה נשוא התובענה, ולכן לטענתו מוטלת האחריות על חדשות הגליל, שהרי הפרסום נובע מחדשות הגליל ומהווה ציטוט ומובאה מחדשות הגליל. 42. תחילה יש להתייחס לפן העובדתי של הטענה - האם אמנם נכון הדבר שהכתבה נשוא דיוננו כל כולה אינה אלא ציטוט ומובאה מחדשות הגליל, כנטען. בענין זה יש לציין, ראשית, כי אמנם ברור מן הכתבה נשוא דיוננו כי היא מתבססת גם על חדשות הגליל, אך לא על כך מושם הדגש בכתבה. הדגש הושם על כך שהכתבה מביאה בפני הקוראים את הממצאים והמסקנות של דו"ח יריב. כך בשער הגיליון: "דו"ח הביקורת של החברה הכלכלית חושף ממצאים קשים על....". אין כל איזכור של חדשות הגליל. כך גם בכותרת הכתבה עצמה, בעמ' 10, גם שם נאמר לא כי חדשות הגליל חשף פרשיה כזאת או אחרת, אלא כי "דו"ח הביקורת על החברה הכלכלית חושף ממצאים קשים על ....". ולמטה מזה מופיעה הערה: "באדיבות העיתון חדשות". ומהמשך הכתבה עולה כי המקור של הסיפור הוא אמנם חדשות הגליל, אך כאמור הדגש הוא על דו"ח יריב (ראה בכתבה: "אנו מביאים לראשונה ובאופן בלעדי בשרון את תוצאות דו"ח הביקורת של החב' הכלכלית קרית שמונה" (ודוק: לא את הפרשה שנחשפה בחדשות הגליל). וכן בהמשך: "הדו"ח מצביע על נתונים קשים ביותר..." (ולא: חדשות הגליל חשף נתונים קשים ביותר). הנה כי כן, בעוד שלצורך התובענה שבפניי מציג זאת הנתבע כאילו כל כולה של הכתבה אינה אלא ציטוט ומובאה מחדשות הגליל, הרי הרושם המתקבל אצל הקורא הסביר של הכתבה הוא, שהכתבה מתבססת ונסמכת יותר על דו"ח יריב מאשר על חדשות הגליל. 43. שנית, גם בהנחה שאכן חדשות הגליל הוא המקור, הוא הבסיס, הוא ה"פלטפורמה" (כטענת הנתבע בסיכומיו), ועליו ורק עליו מתבססת הכתבה נשוא התובענה, והנתבע רק הביא את שפורסם שם, עדיין נשאלת השאלה: האם נכונה הטענה כי הנתבע רק ציטט וחזר על דברים שפורסמו שם. התשובה לכך היא כי טענה זו אינה נכונה עובדתית, כפי שאראה בפיסקאות 44 - 48 להלן. 44. הכתבה בחדשות הגליל עסקה במכלול הממצאים והמסקנות של דו"ח יריב בהקשר להפרטת החממה הטכנולוגית, ובהקשר לדילול המניות של החברה הכלכלית בחברת מיט"ב. לעומת זאת, הכתבה נשוא דיוננו עוסקת ומתמקדת בתובע, ובו בלבד, עם כותרות רעשניות ובומבסטיות, ואף עם תמונה גדולה מאד של התובע. בכתבה דנן אין מדובר לאמיתו של דבר בציטוט מחדשות הגליל, כי אם ב"ציטוט יצירתי", תוך הזנחת כל ענין שאינו נוגע לתובע, והפלגה דרמטית וסנסציונית בכל הנוגע לתובע. 45. הכתבה בחדשות הגליל היא מדויקת יותר ונאמנה יותר למקור, היינו, לדו"ח יריב. לעומת זאת, הכתבה נשוא דיוננו, כפי שכבר הראיתי, אינה נצמדת ואף איננה דומה לדו"ח יריב. היא מתמקדת כולה בתובע, אשר דו"ח יריב מקדיש לו רק חצי שורה (בדו"ח יריב, עמ' 7), וגם אינה מביאה במדויק את האמור באותה חצי שורה: בדו"ח יריב ניגוד העניינים מיוחס לחגי שלום, וזאת "בידיעת" התובע. בכתבה דנן ניגוד העניינים מיוחס לתובע עצמו. 46. לא ניתן למצוא בכתבה נשוא דיוננו ולו משפט אחד המהווה באמת בציטוט, היינו, ציטוט מלא ומדויק, מלה במלה, מן הכתבה בחדשות הגליל. גם הקטעים שאכן מקורם בחדשות הגליל (ויש כאלה, ר' בכתבה דנן, בעמ' 11, בטור האמצעי, ובטור השמאלי) אינם "ציטוט", במובן האמיתי והנכון של מושג זה. ואכן, הנתבע בחקירתו נתבקש - אך לא עלה בידו - להצביע על "ציטוטים" מחדשות הגליל (ר' פרו', עמ' 73). ובסיום חקירה זו, נתבקש הוא להצביע ולו על ציטטה אחת, שהיא באמת ציטטה נכונה ומדויקת, ובתשובתו הפנה ל"בוקסה" האדומה, בעמ' 11 של הכתבה. די לעיין ב"בוקסה" האדומה, ולהשוותה לכתבה חדשות הגליל, בעמ' 26, כדי להיווכח שגם זו בהחלט איננה ציטטה (במובן הנכון של מושג זה) מחדשות הגליל. 47. בכתבה בחדשות הגליל מובאת כתבת משנה על כך שקרית שמונה הפסידה 54 מליון שקלים, אך אין כל טענה או אבק טענה כי הנזק הזה מיוחס לתובע. לעומת זאת, מהכתבה נשוא דיוננו עולה בבירור, כי התובע הוא שביצע פעולות, או "איפשר" פעולות, אשר הסבו נזק כספי של 54 מיליון שקלים. 48. בכתבה בחדשות הגליל נאמר (תוך ציטוט מדויק מדו"ח יריב) "כי מר חגי שלום פעל לכאורה בניגוד עניינים, בידיעתם של מר גולן זריהן ומר חיים ברביבאי". ואילו בכתבה נשוא דיוננו נכתב כי "גולן זריהן איפשר פעולות בניגוד עניינים מוחלט, שבסיומם הסבו נזק של כ-54 מיליוני שקלים לקופת העירייה". 49. עד עתה דחיתי, במישור העובדתי, את טענת הנתבע כי הכתבה נשוא הדיון אינה אלא ציטוט ומובאה מן הכתבה בחדשות הגליל. אולם כאן יש לציין כי האמור לעיל איננו משקף את התמונה במלואה ובמדויק, משום שישנם קטעים בכתבה, שניתן לראות בבירור כי מקורם אכן בחדשות הגליל. טוענת חדשות הגליל, כי גם אם ימצא ביהמ"ש כי משהו בכתבה נשוא התביעה אכן מקורו בחדשות הגליל, כי אז עומדת לה הן הגנת אמת בפרסום, והן הגנת תום לב. אינני סבור כך. כפי שציינתי לעיל, תביעת הנתבע נגד חדשות הגליל כלל איננה בעילת פרסום לשון הרע. הטענה הרי איננה שחדשות הגליל פרסמה דברי לשון הרע אודות הנתבע. לפיכך, גם אין כל רלוונטיות להגנות אשר בחוק איסור לשון הרע. 50. דעתי היא כי המענה לתביעה נגד חדשות הגליל הוא אחר. כפי שנאמר לעיל, על הנתבע להצביע על עילה, עפ"י הדין המהותי, אשר מכוחה ניתן להטיל אחריות על חדשות הגליל כלפי הנתבע. הנתבע לא השכיל להבהיר, גם לא בסיכומיו, מהי עילתו כלפי חדשות הגליל. הוא רק מציין, עובדתית, כי הדברים שפרסם מקורם בחדשות הגליל, אך אינו מציין מהי, משפטית, עילת התביעה שלו כלפי חדשות הגליל. אינני רואה מדוע העובדה שהנתבע בחר לקחת דברים מחדשות הגליל ולפרסמם בעיתונו, עשויה להטיל על חדשות הגליל אחריות כלפיו. כיצד ניתן להטיל על חדשות הגליל אחריות לכך שעיתונאי אחר בחר להעתיק או לצטט ממנו? הנתבע, שבחר לקחת דברים מחדשות הגליל ולפרסמם אצלו, עשה זאת על אחריותו הוא, אם לא בדק שהידיעה שהוא מעתיק היא נכונה (והוא יכול היה בנקל לעשות זאת, שהרי דו"ח יריב היה בידיו). אינני רואה כיצד ומכח מה יכולה להיות מוטלת אחריות על חדשות הגליל, בגין העובדה שהנתבע בחר לפרסם בעיתונו דברים שפורסמו קודם לכן בחדשות הגליל. מהו המעשה או המחדל המיוחס לחדשות הגליל, שבגינו ניתן להטיל עליה אחריות כלפי הנתבע? אם תמצי לומר כי המחדל הוא בכך שפרסמה דברים שאינם נכונים, הרי האחריות לכך יכולה לקום רק כלפי מי שעשוי להיפגע מהפרסום (התובע), לא כלפי עיתונאי אחר (הנתבע), שבחר להעתיק את הידיעה. 51. סבורני כי הנתבע בסיכומיו היה ער לקושי הזה, ומשום כך מצא לנכון להצביע בסיכומיו על מעורבות ועל אינטרס של חדשות הגליל בפרסום הכתבה נשוא התביעה, על כך שחדשות הגליל היה "שותף מלא" בכתבה, העביר אל הנתבע חומר לביסוס הכתבה, עמד על כך שהלוגו של חדשות הגליל יופיע בכתבה, ביקש את ה"קרדיט" עבור חלקו בכתבה וכו' וכו', הכל כמפורט בסיכומי הנתבע. 52. טענות אלה דינן להידחות בראש ובראשונה משום שמדובר בשינוי חזית מובהק, שהועלתה התנגדות לו, ואף ניתנה החלטה בנדון. טענתו היחידה של הנתבע כלפי חדשות הגליל, בהודעת צד ג' שהגיש, היא, כי הכתבה שפרסם הנתבע מקורה בחדשות הגליל, ואין היא אלא מובאה, ציטוט טכני, מתוך חדשות הגליל. הא ותו לא. לא הועלתה כל טענה על מעורבות כלשהי, או על שותפות, או על אינטרס, או על העברת חומר, וכיוצא באלה טענות שהועלו על ידי הנתבע בסיכומים. ויודגש, כי הניסיון להרחיב את החזית שבין הנתבע לחדשות הגליל נתקל במהלך הדיון בהתנגדות נמרצת של ב"כ חדשות הגליל, ונתתי שתי החלטות בנדון זה (ר' פרו', בעמ' 89, ובעמ' 93), שבהן הובהר מהו גדר המחלוקת שבין הנתבע וחדשות הגליל, וכן הובהר במפורש כי אין ולא תינתן רשות להרחבת החזית. 53. שנית, אין כל תשתית ראייתית לטענות עובדתיות אלו, שנטענו על ידי הנתבע לראשונה בסיכומיו. הטענות הללו לא נכללו בתצהיר עדותו של הנתבע או בחקירתו בביהמ"ש. מדובר, פשוט, בטענות עובדתיות שאין להן כל הוכחה. 54. הדבר היחיד שכן נטען בהקשר זה בתצהיר עדותו של הנתבע הוא, כי מר אלי סבתי העביר אל הנתבע ביום 14/11/05 את הדוא"ל, נ/4, שזה נוסחו: " אהלן יוסי ערב טוב אני מצרף לך את התמונה של גולן זריהן ומקווה שכבר הלילה תעביר לי את הכתבה למייל האישי. אל תשכח לצרף לכתבה את הלוגו של חדשות הגליל. בתודה מראש, ומקווה להמשך שיתוף פעולה. אלי סבתי". בהקשר זה נטען בתצהיר הנתבע (סעיף 35) כי הדבר מבסס את עילתו כלפי חדשות הגליל. אציין, כי גם טענה זו היא בגדר הרחבת חזית, ועל כן אין להיזקק אליה. כאמור, העילה היחידה כלפי חדשות הגליל היתה, שהוא המקור, והנתבע רק ציטט ממנו. אין ולא היתה כל טענה כי חדשות הגליל עשה מעשה כלשהו, העשוי להטיל עליו אחריות. גם לגופו של ענין אינני סבור כי האמור בדוא"ל נ/4 הנ"ל עשוי להטיל על חדשות הגליל אחריות כלפי הנתבע. מהדוא"ל עולה כי הנתבע קיבל מאת חדשות הגליל רק את התמונה של התובע (וכן ר' פרו' עמ' 90 ש' 8-5), לא את הכתבה (בחדשות הגליל) עצמה. הכתבה בחדשות הגליל הגיעה אל הנתבע (כפי שהוא עצמו כותב בכתבה נשוא דיוננו) מידיו של "תושב הרצליה ערני", שנפש בצפון הארץ, ראה את הכתבה בחדשות הגליל, והעביר אותה אל הנתבע. מר סבתי גם הסביר בעדותו, כי את הקרדיט ביקש בגין התמונה בלבד (פרו' עמ' 90 ש' 12, ועמ' 91 ש' 9), וטענתו זו מתקבלת על הדעת, שהרי, כאמור, הוא העביר לנתבע את התמונה בלבד, לא את הכתבה עצמה. ויש לציין כי מר סבתי אמנם ביקש כי הנתבע יעביר אליו את הכתבה במייל, אולם, לדבריו, הנתבע לא שלח אליו את הכתבה טרם פרסומה, אלא רק לאחר פרסומה (פרו' עמ' 90 ש' 29, ועמ' 91 ש' 21-16). אילו שלח אליו את הכתבה טרם פרסומה, ומר סבתי לא היה מעיר לו על כך שהכתבה אינה משקפת נאמנה ובמדויק את הפרסום בחדשות הגליל, ייתכן שבנסיבות אלה היתה מוטלת אחריות על חדשות הגליל כלפי הנתבע. אולם לא זה מה שאירע. כל שאירע הוא, שהכתב של חדשות הגליל, מר סבתי, שלח אל הנתבע תמונה, ביקש את הקרדיט על התמונה, וביקש - אך לא קיבל - את הכתבה טרם פרסומה. ה"מעורבות" הפעילה של חדשות הגליל ושל מר סבתי בכתבה היא מזערית, ואין היא מטילה עליהם אחריות כלפי הנתבע. 55. ולבסוף אתייחס לטענת הנתבע כי חדשות הגליל העביר את הכתבה נשוא התובענה (לאחר פרסומה ע"י הנתבע בעיתונו) לאתר אינטרנט בקרית שמונה, ששם קיבלה הכתבה תפוצה כלל ארצית רחבה (פרו' עמ' 92 ש' 22-15). לשון אחר, הטענה היא כי עיקר הנזק (ככל שיוכח נזק) לתובע, נגרם על ידי פרסום זה באתר האינטרנט, פרסום שחדשות הגליל אחראית לו, ולא הנתבע. גם טענה זו דינה להידחות מהטעם שלא בא זיכרה בהודעת צד ג' שהוגשה כנגד חדשות הגליל ומר סבתי. היתה, במהלך הדיון, התנגדות מפורשת להעלאת הנושא של הפרסום באתר האינטרנט, וניתנה החלטה מפורשת (הן בעמ' 89 והן בעמ' 93 לפרוטוקול) שבה הגדרתי מהי חזית המריבה בין הנתבע וחדשות הגליל, וקבעתי כי לא תותר הרחבת החזית מעבר לנטען בכתבי הטענות. על כן אין מקום ואין צורך להיזקק לענין זה עתה, ולא היה זה ראוי להעלותו בסיכומים, בניגוד להחלטות המפורשות שניתנו. הודעת צד ג' נגד עיריית קרית שמונה 56. ועתה אני עובר להודעת צד ג' שהגיש הנתבע כנגד עירית קרית שמונה. טענתו כנגד העירייה היא, כי דו"ח יריב נערך לבקשתה; כי הנתונים לרו"ח יריב סופקו על ידה; כי היא זו שהפיצה (באמצעות מר פינטו) את דו"ח יריב בין כלל חברי מועצת העיר והמבוקרים; וכי אם ממצאים מסוימים בדו"ח יריב אינם נכונים, הרי האחריות מוטלת (גם) עליה. 57. אינני רואה כיצד ניתן להטיל אחריות על עיריית קרית שמונה כלפי הנתבע. העירייה באמצעות מבקר העירייה פנתה לרואה חשבון חיצוני, על מנת שיערוך ביקורת חקירתית. מבקר העירייה קיבל מאותו רואה חשבון את הדו"ח שלו (דו"ח יריב), והעביר אותו לחברי מועצת העיר ולמבוקרים, לתגובתם, בטרם יפורסם. מבקר העירייה אף טרח להזהירם, ובכתב, כי "פרסום מלא או חלקי (של הדו"ח) לפני המועד שנקבע להגשתו למועצת העיר, ללא נטילת רשות מטעם מבקר העירייה על פי סעיף 170ג' לפקודת העיריות, המפרסם דינו מאסר שנה לפי סעיף 334א' לפקודת העיריות". בדרך שלא נתבררה, "התגלגל" דו"ח יריב לידיו של המקומון חדשות הגליל, ומקומון זה פרסם את שפרסם. מבקר העירייה, מיד לאחר הפרסום בחדשות הגליל, הגיש תלונה למשטרה בענין זה. לא ברור אפוא במה פעל המבקר, או במה פעלה עיריית קרית שמונה, שלא כדין, באופן העשוי להטיל עליה אחריות כלשהי כלפי הנתבע. הרי העירייה, באמצעות המבקר, דאגה במפורש ובכתב לכך, שדו"ח יריב לא יגיע לעיתונות. וגם הנתבע לא פנה ולא ביקש מעיריית קרית שמונה רשות לפרסם את דו"ח יריב, וגם לא פנה אליה לקבל תגובתה, טרם הפרסום, לנאמר בדו"ח (סעיף 7 לתצהיר מר פינטו). ולא למותר לצטט כאן מפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת בתיק עת"מ (נצ') 1149/05 גולן זריהן נ' יצחק פינטו ואח', שם נקבע (בעמ' 11 לפסה"ד) כי - "לענין פרסום חלקים מהדו"ח בעיתונות היומית, אין לה כל נגיעה לפעולות המבקר, ואין בפניי אף ראיה המלמדת על זהותו של מדליף הדו"ח לעיתונות, ומבחינת המבקר הרי עת שהוא הפיץ את הדו"ח לחברי מועצת העירייה ולחברי ועדת הביקורת, אסר עליהם מפורשות לפרסם את הדו"ח, לכן אין לייחס למבקר כל אחריות אודות פרסום הדו"ח בעיתונות" וכן בהמשך (בעמ' 13 לפסה"ד): "אין כל הוכחה כי ידו של המבקר היתה בפרסום הדו"ח ברבים, נהפוך הוא, הדלפת הדו"ח לעיתונות היתה בניגוד להוראה מפורשת של המבקר (נספח ב' לעתירה) ואף המבקר בעצמו הגיש תלונה במשטרה (נספח ה' לתשובה)". 58. וככל שהעילה כלפי עיריית קרית שמונה היא בכך, שהעירייה היא זו שסיפקה את הנתונים לרו"ח יריב, הרי הנתבע נחקר על כך ונשאל "האם אתה יודע אלו נתונים נמסרו למר יריב על ידי מר פינטו לצורך כתיבת הדו"ח?" ותשובתו: "לא, וגם לא מעניין אותי. קיבלתי דו"ח כתוב והתייחסתי אליו" (פרו' עמ' 78 ש' 25-24). בעדותו זו שמט הנתבע כליל את עילתו כנגד העירייה, ככל שהעילה מבוססת על כך שהעירייה סיפקה נתונים לא נכונים לרו"ח יריב. לסיכום 59.א. אני מקבל את התביעה וקובע כי הנתבע פרסם דברי לשון הרע אודות התובע, וכי לא חלה במקרה זה איזו מן ההגנות המוכרות בחוק. ב. אני דוחה את הודעות צד ג' שהגיש הנתבע כנגד עיתון חדשות הגליל, מר אלי סבתי, ועיריית קרית שמונה. ג. הנתבע יישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של התובע בסך 20,000₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ד. הנתבע יישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של עיתון חדשות הגליל ומר אלי סבתי בסך 16,000₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ה. הנתבע יישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של עיריית קרית שמונה בסך 25,000₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ו. אני קובע להוכחות בשאלת הנזק, ליום 22/6/09 בשעה 11:30. ז. התובע יגיש תצהירי עדות ראשית לענין הנזק בלבד עד יום 1/4/09 והנתבע יעשה כן עד יום 1/6/09. כל צד יצרף לתצהיריו את כל ומלוא המוצגים מטעמו, ולא יהיה רשאי להסתמך על מוצגים שלא צורפו. העתקי התצהירים ונספחיהם יועברו על ידי כל צד בו ביום לידי הצד שכנגד. פרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה