ביטוח רכב יוקרה מפני שריפה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע מחלוקת לגבי דגם רכב לאחר שריפה / ביטוח רכב יוקרה מפני שריפה: 1. התובע הגיש תביעה כספית על סך 100,000 ₪ נגד הנתבעת, חברת הביטוח הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן- חברת הביטוח). התובע היה הבעלים של רכב מיצובישי "פג'רו". הנתבעת ביטחה את הרכב בביטוח מקיף. הרכב נשרף והתובע ביקש פיצוי מחברת הביטוח. בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר לסוג הרכב, וכתוצאה שוויו וגובה תגמולי הביטוח שיש לשלם. 2. הצדדים הסכימו למתווה דיוני של הגשת חומר הראיות תוך כדי ויתור על חקירות, שמירה על טענותיהם, הגשת סיכומים וקבלת פסק דין מנומק. עמדת התובע 3. כאמור בתצהירו, רכש התובע את הרכב ביום 4.7.04, לדבריו מיצובישי פג'רו ארוך מדגם GLS, מנוע דיזל 3.2 ליטר, המתאים לקוד דגם 1590038. בעת הרכישה הוא האמין כי מדובר ברכב יד שניה ורק בהמשך גילה כי מדובר ברכב שהיה בבעלות חברה. לטענתו, מדובר ברכב מפואר עם איבזור מקיף, מפנק ובולט לעין. באותה עת היה הוא מרוצה עד מאד מהרכישה החדשה. לדבריו: "אני לא בטוח שהייתי מזמין לעצמי רכב חדש, או מתקין לעצמי כל כך הרבה תוספות, בחלקן מיותרות לחלוטין, אבל קניתי את הרכב משומש, במצב מצוין, וכמו שקניתי אותו גם אם הייתי רוצה להוסיף אביזרים כלשהם לאחר שקניתי אותו, פשוט לא היה מה, לא היה שום אביזר אפשרי להוסיף על הרכב, היה לו הכל." 4. הוא ביטח את הרכב לפי הדגם "המפואר" וקוד זיהוי מתאים לכך. הוא ציין כי עלות ביטוח זה גבוהה יותר מביטוח רגיל וכי ידוע לו כי גם הבעלים הקודמים עשה אותו הדבר. הוא טען כי בעת הרכישה הוא שילם סכום של 207,000 ₪, לפי שווי רכב מפואר. לדאבון לבו, ביום 8.8.05 נשרף הרכב כליל. 5. להפתעת התובע, לאחר שריפת הרכב החליטה חברת הביטוח לשנות בדיעבד את סיווג דגם הרכב לסיווג של דגם פשוט וזול יותר בקוד 159004. חברת הביטוח היתה מוכנה לפצות את התובע על נזקיו בהתאם לדגם הזול יותר בלבד, כמובן על סכום נמוך יותר. התובע ציין עוד כי נודע לו בדיעבד כי בשנת 2003 - זמן רב טרם רכישת הרכב על ידו- עבר הרכב תאונה. נודע לו עוד כי באותה עת שולם פיצוי בגין הנזקים בלבד ללא פיצוי בגין ירידת ערך. למרות זאת, דרשה חברת הביטוח ממנו להפחית 12% מערך הרכב ברכיב של ירידת ערך. התובע ציין עוד כי השמאי שביצע את ההערכה המקורית של הרכב לא קבע ירידת ערך. התובע הוסיף וטען כי לא ידע כי, לטענת חברת הביטוח, הרכב יובא לארץ כדגם פשוט ואובזר כאן לפי הדגם המשופר. 6. ציון הרכב כרכב מפואר נמצא לטענת התובע בשורה ארוכה של מסמכים: בפוליסה ביטוח קודמת של הבעלים הקודמים, בפוליסה הקודמת שלו עצמו מחברת ביטוח אחרת, בפוליסת הביטוח נשוא התביעה, בשמאות ראשונה של חברת הביטוח ובחוות דעת משלימה של חברת הביטוח. 7. בסיכומיו טען התובע; כי במישור העובדתי במועד רכישת הרכב וביצוע הביטוח הוכר הרכב כדגם מפואר וכי המחלוקת שצצה בדיעבד אינה נושאת אלא אופי תיאורטי. בתמיכה לעמדה זו סקר התובע את כל המסמכים שנערכו על ידי גורמים שונים שהניחו או מצאו כי מדובר בדגם המפואר; כי השוואה בין המפרט הטכני של דגם רגיל GLX לעומת דגם מפואר GLS מעלה כי אין כל הבדל בנתונים הבסיסיים וכי עיקר השוני מתמצה באיבזור הנלווה וכי ברכבו הותקן אותו איבזור; ביחס למהות הביטוח נטען כי כוונת הצדדים בעת כריתת חוזה הביטוח היתה לבטח רכב מדגם מפואר; נטען כי הנתבעת לא הטילה דופי בתובע אלא שהיא מסתמכת על טעות כביכול, בהעתקת מספר הדגם בפוליסה. נטען כי כלל לא מדובר בטעות אלא רישום נכון שגם התאים למטרות הצדדים; נטען כי שינוי מספר הדגם המבוטח בדיעבד באופן חד-צדדי אינו עולה בקנה אחד עם סעיף 14(ב) לחוק החוזים הדן בטעות משותפת; נטען כי אילולא התאונה היתה הנתבעת ממשיכה לגבות את הפרמיות עבור רכב יקר יותר. 8. מכל האמור טען התובע כי טענת הטעות הינה "קונסטרוקציה" מאוחרת של הנתבעת שנועדה למלט אותה מתשלום על פי הפוליסה. התובע טען על סמך מסמך שהוצא על ידי גורם משפטי במשרד האוצר- אגף שוק ההון הביטוח והחסכון - כי כאשר מדובר בטעות חד-צדדית של מבטח עליו לשאת בתוצאות ואין לגלגל אותה לפתחו של המבוטח (מבלי להיכנס לעובי הקורה יצויין כי העניין שם עסק במכירת פוליסת ביטוח שונה מהמוצהר ולא שוני ברכוש מבוטח). 9. ביחס להפחתת סכום הביטוח בגין ירידת ערך טען התובע כי אין יסוד להפחתה בעילה זו, בעיקר מפני שלא פוצו הבעלים הקודמים, או אף גורם אחר בגין ירידת ערך לאחר התאונה הקודמת. עמדת הנתבעת 10. מטעם חברת הביטוח ניתן תצהיר על ידי רוזלין וניצאינו, עובדת הפניקס. היא סיפרה כי לאחר אירוע מקרה הביטוח ביום 8.8.05 נבדק הרכב על ידי שמאי מטעם חברת הביטוח שקבע כי הרכב שווה 104,699 ₪ כאבדן כללי (ערך בסיסי- 157,040 ₪, בניכוי 5% בגין בעלות חברה בעבר, ניכוי 19%, 29,837 ₪ בגין קילומטרים, ניכוי% 9.33 בגין מס בולים). נטען כי רכיבים אלו צויינו בפוליסה. בעקבות חקירה - מהלך רגיל כאשר מדובר בשריפה - התברר כי לרכב היתה תאונה קשה בעבר במסגרתה שולם לבעלים דאז מלוא שווי הרכב בסך 216,000 ₪. התברר כי אז אבד לרכב 47% מערכו והוא הוכרז כאבדן מוחלט. חוות דעת הועברה לשמאי מטעם הפניקס שקבע כי יש להפחית 12% מהשווי בגין ירידת ערך ועל כן לפצות בסכום של 87,766 ₪, ובקיזוז הפרמיה שהתובע נותר חייב לפניקס, 81,012 ₪. 9. המצהירה (אשר מהות תפקידה בפניקס לא פורט בתצהיר) טענה עוד כי אין מחלוקת כי הדגם של הרכב הינו GLX, דהיינו הדגם הרגיל וכי במידה ומותקנים אביזרים המעלים את שווי הרכב על המבוטח היה לבקש ביטוח עליהם במפורש. נטען עוד כי ההבדל בפרמיה בין הדגם המפואר לדגם הרגיל הינו 514 ₪ וכי סכום זה הוחזר לתובע. בנוסף צויין כי שווי הרכב בעת רכישתו על ידי התובע עמד על סך של 172,000 ₪ בהתאם למחירון הרכב. 10. בסיכומיה (אשר יש לציין נערכו תוך התעלמות מההנחיות שניתנו ועל כך קבל התובע) טענה חברת הביטוח כי בדין הסתמכה על היות הרכב מהדגם הרגיל GLX. נטען כי הטעות בזיהוי הרכב ברישום הפוליסה נבעה מטעות בהעתקה מפוליסה אחרת. נטען כי ההפרש בין הדגמים הינו בין 176,000 ₪ בגין הדגם המפואר ו-157,040 ₪ בגין הדגם הרגיל. נטען כי במישור העובדתי לא הוכיח התובע כי מדובר ברכב שאובזר כדגם מפואר היות והדבר לא צויין בחוות הדעת השמאיות, אלא צויינו תוספות רגילות. נטען כי הצהרתו של התובע וצירוף המפרט אינם מספיקים לצורך הוכחת עניין זה. נטען כי איבזור בלבד אינו מספיק כדי להפוך דגם רגיל לדגם מפואר וכי קיים בנוסף שוני באלמנטים מבניים של הרכב. נטען כי חלק מהאיבזור זמין גם בדגמים הרגילים ובנוסף שהתובע רכש את הרכב במחיר התואם את מחיר המחירון העומד על 167,000 ₪ כאשר מחיר המחירון עומד על 172,000 ₪ עבור הדגם הרגיל. נטען עוד כי טענות התובע משקפות העדר הבנה "בעולם הביטוח" וכי ביטוח לרכב נערך בהתאם לקוד כמפורט ברשיון הרכב. נטען כי התובע נמנע מלהתייחס להיבט זה וכי ברשיון הרכב נרשם במפורש כי מדובר בדגם רגיל GLX. נטען כי לא היתה בקשה מפורשת לבטח איבזור יקר ערך כפי שמתחייב. נטען כי אין רלוונטיות לאסמכתא שהוצגה על ידי בא כוח התובע היות ושם דובר על ביטוח חיים. עוד נטען כי כאשר החזירה הנתבעת את ההפרש בין הפרמיות שולמו לתובע תגמולים על פי הפרמיה שנגבתה בפועל. 11. באשר לירידת הערך נטען כי הפוליסה מתירה במפורש ניכוי בשל ירידת ערך באירוע קודם. נטען כי היות והרכב הוכר כאבדן מוחלט בעקבות התאונה הקודמת אין משמעות לרכיב ירידת הערך. נטען עוד כי הלכה פסוקה היא שיש לשלם למבוטח את שוויו של הרכב ולאו דווקא מחיר המחירון. בסיום נטען כי שווי שני המרכיבים יחד הינו 31,524 ₪ (בגין הפרש דגם 18,960 ₪ ובגין הפרש שיעור ירידת הערך- 12,564 ₪) וכי יש להתחשב בפער בין סכום התביעה לשוויו לאור ויתור התובע על הרכיבים האחרים שהופחתו. ממצאים ודיון 12. בין הצדדים שתי נקודות מחלוקת בלבד: נושא שווי הרכב לאור המחלוקת לגבי הדגם שבוטח ונושא ירידת הערך. התובע לא התייחס לנושאים נוספים במסגרת בכתב התביעה (אלא באופן כללי ביותר) או בסיכומיו ויש לראותו כמי שויתר עליהם (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל, פ"ד מט'(2), 102, 107; מאוזכר בא' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' שב'(2003) 251). 13. בנושא ההבדל בין הדגמים הנני קובע ממצאים כדלקמן: בפוליסה נרשם כי מדובר בדגם מפואר ובעניין זה התרשלו חברת הביטוח והתובע כאחד כיוון שבדיקת רשיון הרכב היתה מעלה מיד כי רשום דגם רגיל (ראו מוצג ג' לתצהיר הנתבעת). רשלנותה של חברת הביטוח גדולה יותר היות והיא מוחזקת כמי שבקיא "בעולם הביטוח" כפי שכינתה זאת באת כוח חברת הביטוח בסיכומיה (ת.א. (ב"ש 670/75 אבו ערר זאיד נ' ירדניה חברה לביטוח בע"מ, פמ תשל"ח (1) 163). שנית, מקובל עלי כי הרכב נרכש על ידי התובע כאשר הוא מאובזר בצורה מפוארת כפי שהוא טען בתצהירו. הנתבעת העלתה ספקות בנושא זה לראשונה בסיכומיה ולא מצאתי להן עדות תמיכה בראיות. שלישית, הנני מקבל את הטענה כי ההבדל באבזור הינו ההבדל המהותי בין שני הדגמים, לפחות לתפיסת הצדדים בעת כריתת ההסכם. לעניין זה הנני מקבל את עמדת התובע אשר לא מצאתי במסמכים עמדה העומדת בסתירה לה. יצויין עוד כי בעת הרכישה על ידי התובע סכום הרכישה היה קרוב יותר לדגם המפואר מאשר לסכום עבור הדגם הרגיל (כאשר ידוע כי אין זה נדיר כי רכב משומש נרכש בפחות ממחיר מחירון). 14. הממצאים שלעיל, כי הצדדים הניחו בצדק על פי מראה הרכב ואבזורו כי מדובר בפועל בדגם מפואר הביאני למסקנה כי מדובר בטעות סופר, כאשר שני הצדדים התכוונו לבטח רכב מפואר. כך יחול סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המורה כי, "נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה." נכון הוא כי "המצב שסעיף 16 פוגשו ואף מתמודד עמו הוא מצב בו קיים פער בין הסכמת הצדדים ובין המסמך המתיימר לגלם הסכמה זו." (ג' שלו, דיני חוזים (מהד' שניה, דין, תשנ"ה) 206). במקרה זה תיקון הטעות על ידי הפעלת סעיפים 25 ו- 26 לחוק (ג' שלו, שם) לפיו ירשם כי מדובר ברכב רגיל שהפך לרכב מפואר, יביא לכך כי יש לקבל את עמדת התובע באשר לשווי הרכב. 15. גם אם אנקוט בעמדה כי מדובר בטעות משותפת על פי סעיף 14(ב) לחוק, קרי כי הצדדים סברו שמדובר בדגם מפואר כאשר מדובר בדגם רגיל, במקרה דנן, על בסיס הממצאים העובדתיים שנקבעו, במהלך כריתת חוזה הביטוח תיקנו שני הצדדים את הטעות המשותפת על ידי התנהגות. חברת הביטוח גבתה פרמיה כאילו מדובר ברכב יקר ומאובזר והתובע שילם את הפרמיה היקרה. כך נראה לי כי הצדדים העבירו את עצמם לפסים של ביטוח עבור רכב רגיל שאובזר כרכב מפואר. דהיינו, על ידי התנהגותם הם קיימו את התנאים אשר פורטו בטענות הנתבעת ביחס למבוטח המבקש לבטח בנוסף על רכבו אביזרים נוספים. לחלופין, הפעלת סעיף 14(ב) לחוק יביא לביטול החוזה כאשר על הנתבעת לפצות את התובע בפיצוים בעד הנזק שנגרם לו בעקבות כריתת החוזה, שהינם, שוב בגובה ערך הדגם המפואר. 16. באשר לנושא ירידת הערך, מקובלת עלי חוות הדעת הראשונה של השמאי מטעם חברת הביטוח. הוא בדק את הרכב לאחר השריפה ועל פי בדיקתו קבע את שוויו ואת היקף הנזק. הערכתו לא כללה מרכיב של ירידת ערך כתוצאה מתאונה קודמת ופרט זה גולה לו בשלב מאוחר יותר, אולם לא קיבל גיבוי על ידי ממצא פיזי. הרכב עבר תיקון גדול כתוצאה מהתאונה הראשונה שאז הוכרז כאבדן מוחלט ואין לי אלא להניח כי התיקון היה כה מוצלח עד שאותותיו לא ניכרו. על כן, הנני מעדיף את ההערכה הראשונה של השמאי על פני ההערכה השניה שכללה דיווח אודות התאונה. 17. על יסוד האמור לעיל הנני קובע כי על חברת הביטוח לשלם לתובע את מרכיבי התביעה בסך 31,524 ₪ (בגין הפרש דגם 18,960 ₪ ובגין הפרש שיעור ירידת הערך- 12,564 ₪). התובע דרש עוד פיצוי בגין רכיבים כגון בזבוז זמן ועגמת נפש ובגין כך יש מקום לפסוק לו פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪. אציין בנוסף כי אי ציות להוראות שניתנו ביחס לעריכת סיכומים חייב למצוא ביטוי בפסיקת הוצאות משפט ועל כן הנני פוסק לטובת התובע סך של 5,000 ₪ שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין וסך של 5,000 ₪ נוספים כהוצאות משפט על חשבון הנתבעת. זכות ערעור תוך 45 יום. שריפהרכבביטוח רכבביטוח שריפה