ביטוח רשלנות מקצועית של עו''ד התיישנות תביעה


קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח רשלנות מקצועית של עו''ד התיישנות תביעה:


1. המחלוקת בין הנתבע, עו"ד במקצועו, לבין צד ג', חברה לביטוח בע"מ, היא – האם תביעתו של התובע נגד הנתבע, שעילתה נזיקית (רשלנות), מכוסה ביטוחית ע"י פוליסת ביטוח "אחריות מקצועית לעו"ד" שהוציא צד ג' לנתבע תקופות מסוימות בין השנים 2002-2004 (כפי שיפורט להלן).

2. על מנת להבין את הרקע, נציין בתמציתיות את טיעוני התובע נגד הנתבע בתובענה הראשית, כדלקמן:

א. התובע נפגע לטענתו חבלת גוף בתאונה ביום 4.10.1997 במהלך משחק כדורגל בקבוצת הפועל ג'ת, שבאותה עת נמנה על שחקניה (להלן: "התאונה").

ב. במועד התאונה בוטח התובע יחד עם יתר שחקני קבוצת הפועל ג'ת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, באריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן: "אריה").

ג. ביום 23.1.99 פנה התובע אל הנתבע, עו"ד במקצועו, על מנת לייצג אותו , בכל הקשור לפציעתו בתאונה, מול אריה.

ד. במהלך שנת 2003 הודיע הנתבע לתובע כי אין הוא יכול להמשיך ולייצגו בעניין התאונה מול אריה, שכן חלפה תקופת ההתיישנות עפ"י הפוליסה הרלוונטית באריה, שהיתה בת 3 שנים, והוא לא טרח להגיש תביעה נגד אריה במועד על מנת לעצור את תקופת ההתיישנות.

ה. התובע מייחס את אי הגשת כתב התביעה במועד, תוך תקופת ההתיישנות, ע"י הנתבע נגד אריה, למעשה רשלנות של הנתבע כלפיו.

ו. לטענת התובע, רשלנות זו של הנתבע גרמה לו לנזק כספי, כיוון שלגרסתו נותרה לו נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, בגינה היה זכאי לפיצוי כספי עפ"י הפוליסה באריה, וגם מגיע לו פיצוי בגין ימי אי כושר בהם שהה עפ"י הפוליסה האמורה.

3. הנתבע הגיש נגד צד ג' הודעה לצד שלישי בה טען כי הוא זכאי לקבל מהצד השלישי שיפוי מלא בגין כל סעד שייפסק נגדו (ככל שייפסק) בתובענה העיקרית, כיוון ש"במועדים הרלבנטיים להתרחשויות המפורטות בכתב התביעה היה מבוטח אצל צד ג' בביטוח אחריות מקצועית, ואמור ליהנות מכיסוי הביטוחי המתאים לתובענה נשוא הודעת המודיע לצד ג'" (ציטוט מתוך סעיף 3 להודעה).

4. צד ג' הגיש כתב הגנה בו טען כדלקמן:

א. פוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהוציא צד ג' לעורכי-דין בישראל, מחייבת קיומם של שני תנאים מצטברים, בכפוף ליתר תנאיה ו/או לכל דין, כדלקמן:

1. תאריך המעשה או המחדל הרלבנטיים ארעו בתוך תקופת התאריך הרטרואקטיבי הנקוב בפוליסה.

2. מועד הגשת התביעה ו/או ההודעה לחברת הביטוח הינו בתוך התקופה המצויינת כתחילה וסוף תקופת הביטוח ברשימת הפוליסה.

ב. שני תנאים אלה לא התקיימו במקרה דנן, ולכן אין כל חבות ביטוחית מצד צד שלישי כלפי הנתבע, הקשורה למקרה נשוא התובענה העיקרית.

5. יצויין כי אודות התנאים דלעיל של הפוליסה, גם העיד מר יצחק רובינשטיין מטעם צד ג' (ראה ס' 9-13 לנ/1).
את התנאי המצוין בסעיף 4(א)(2) לעיל תיאר מר רובינשטיין כך:
"פוליסת ביטוח האחריות המקצועית הינה על בסיס מועד הגשת התביעה (CLAIMS MADE). קרי, הכיסוי הביטוחי ניתן לתובענות אשר הוגשו כנגד המבוטח במהלך תקופת הביטוח ובהתאם לתנאי הפוליסה, חובת השיפוי על המבטחת את המבוטח הינה בגין תובענות אשר תוגשנה לראשונה נגדו במשך תקופות הביטוח המצוינות ברשימה" (ס' 9 לנ/1).
על תצהירו זה (שגם הוגדר כחוו"ד מומחה, אולם לטעמי ניתן לראות בו כתצהיר בלבד, אשר על עובדותיו היה רשאי רובינשטיין להצהיר מכח תפקידו במועדים הרלבנטיים לנו, שנים 2002-2004, כאחראי על תחום ביטוח האחריות המקצועית של עוה"ד בצד ג' - ס' 1 לנ/1), נחקר מר רובינשטיין חקירה נגדית, והתנאים עליהם עמד בתצהיר, כפי שהיו בתוקף בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהוציא צד ג' לנתבע בשנים 2002-2004, לא נסתרו (ראה עמ' 16-17 לפרו').

6. בישיבת יום 15.2.09 הודיע ב"כ הנתבע לביהמ"ש את הדברים הבאים:

א. ב"כ התובע פירט את טענותיו של התובע כלפי הנתבע, במכתב ששלח לנתבע נושא תאריך 28.4.03 (להלן: "מכתב התובע").

ב. בהתאם לאישור שהתקבל מצד ג', לנתבע היתה פוליסת אחריות מקצועית תקפה אצל צד ג', כשתקופת הביטוח שלה היא מיום 3.3.03 ועד 30.11.03 (להלן: "הפוליסה הרלוונטית").

ג. על כן לכאורה, בעת משלוח מכתב התובע בתאריך 28.4.03, היה לנתבע כיסוי ביטוחי לטענות התובע כלפיו, בפוליסת אחריות מקצועית שהוציאה לו צד ג'.

ד. מכאן כי צד ג' צריך להכיר בחבותו הביטוחית עפ"י הפוליסה דאז.

7. משסירב עדיין, ולמרות זאת, צד ג' להכיר בחבותו הביטוחית כלפי הנתבע, החלטתי לשמוע ראיות רק בהודעה לצד שלישי, ופס"ד חלקי זה נוגע רק למערכת היחסים שבין הנתבע לצד שלישי.

דיון והכרעה

8. אלה הן השאלות לטעמי המצריכות הכרעה בהודעה לצד שלישי, כדלקמן:

א. מתי הודיע הנתבע לראשונה לצד ג', על טענות התובע כלפיו?

ב. אפילו בהנחה שדיווח הנתבע לצד ג' על טענות התובע כלפיו תוך תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה הרלוונטית, האם עומדת לצד ג' טענה כדין כנגד חבותה הביטוחית הנטענת ע"י הנתבע (והכוונה היא לטענת צד ג' כי במועד מילוי הצעות הביטוח ע"י הנתבע, הוא לא גילה את מקרהו של התובע על אף שהיה בידיעתו, ועלול להביא לתביעה או להתפתחות תביעה כנגדו, דבר שאף קרה בפועל).

שאלה א' – מועד הודעת הנתבע לראשונה לצד ג', על מקרה הביטוח.

9. כאמור, לנוכח טענת ההגנה של צד ג', כמפורט בסעיף 4(א)(2) לעיל, יש חשיבות לשאלה האם הנתבע דיווח על מקרה הביטוח (טענות התובע כלפיו) לתובעת תוך תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה הרלוונטית, או תוך תקופת הביטוח של אחת הפוליסות האחרות בהן היה מבוטח אצל צד ג' בין השנים 2002-2004.

10. סבורני כי אין מחלוקת בין הצדדים (בהתאם לנספח א' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, ת/1, אשר הוא אישורו של צד ג' מיום 17.7.07), כי הנתבע היה מבוטח אצל צד ג' בביטוח אחריות מקצועית בתקופות הבאות:

א. מתאריך 29.4.02 ועד לתאריך 30.11.02.

ב. מתאריך 3.3.03 ועד לתאריך 30.11.03.

ג. מתאריך 1.12.03 ועד לתאריך 30.11.04.

11. אין מחלוקת בין הצדדים כי ב"כ התובע שלח את מכתב התובע לנתבע בדואר רשום ביום 29.4.03. במכתב זה כאמור העלה התובע את טענות הרשלנות שלו כלפי הנתבע, שבאו לידי ביטוי באי הגשת תביעה משפטית נגד אריה בתוך תקופת ההתיישנות, דבר שגרם להתיישנות תביעתו של התובע כלפי אריה.
בנדון ראה הודעתו לפרוטוקול של ב"כ צד ג' עו"ד חן עמ' 7 לפרו' ש' 23-24. כן ראה נספחים ב' ו- ד' לת/1.

12. אין גם מחלוקת כי מכתב דרישה דוגמת מכתב התובע, שמוגש לצד ג' בתוך תקופת הביטוח, אפילו אם התביעה המשפטית באותו עניין מוגשת לאחר תקופת הביטוח, די בו כדי לעמוד בתנאי המפורט בסעיף 4(א)(2) לעיל.
בנדון ראה דבריו של ב"כ צד ג' עמ' 7 לפרו' ש' 21-22; כן ראה עדותו של ע"ה/1 מר יצחק רובינשטיין, עמ' 16 לפרו' ש' 14-20.

13. משאלה פני הדברים נותרה לבירור השאלה האם הנתבע העביר לצד ג' את מכתב התובע מיום 28.4.03 או את תוכנו, תוך תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה הרלוונטית שהיתה קיימת באותה עת, או אפילו תוך תקופת הביטוח עפ"י אחת הפוליסות האחרות בהן היה מבוטח בביטוח אחריות מקצועית אצל צד ג'.

14. בנדון גרסתו של הנתבע היא כדלקמן, כפי שמופיעה בתצהירו ת/1:

א. את מכתב התובע הוא קיבל בסוף חודש אפריל תחילת חודש מאי שנת 2003 (ס' 6 לת/1).

ב. זכור לו כי לאחר קבלת מכתב הדרישה האמור, הוא פנה בכתב לצד ג' והודיע לו על תוכן דרישתו של התובע שהופנתה אליו, ואף צירף לפנייתו זו את העתק מכתב התובע (ס' 7 לת/1).

ג. מאז ועד הגשת כתב התביעה נגדו, שהוגש בתאריך 12.6.07, התנתק מענייניו של התובע כלל ועיקר, שכן התובע לא פנה אליו שוב בנדון (ס' 8-9 לת/1).

ד. סמוך לאחר קבלת כתב התביעה הוא פנה לצד ג' במכתב מיום 18.7.07, באמצעות עו"ד פיראס עאזם שעבד במשרדו באותה עת, והודיע על דבר הגשת התביעה נגדו (ס' 10 ונספח ג' לת/1).

ה. משנודע לו, מתוך הודעה שהגיש צד ג' לביהמ"ש ביום 26.2.09 (נספח ו' לת/1), כי צד ג' טוען שמעולם לא נשלח אליו ע"י הנתבע או מי מטעמו העתק מכתב התובע, הוא פנה ביום 11.6.09, באמצעות בא-כוחו, לאיש מחשבים, שינסה לאתר בתוך קבצי גיבוי של מחשב משרדו, את המכתב ששלח לצד ג' סמוך לאחר קבלת מכתב התובע.
מדגיש הנתבע כי מסמכים מתיקו של התובע לא נותרו במשרדו, שכן הוא מסר לתובע את כל המסמכים שהיו בתוך התיק. הוא גם עבר למשרד חדש בסוף שנת 2004. כך שהוא גם לא הצליח למצוא את כל התכתובות שהיו בינו לבין לצד ג', סמוך לאחר קבלת מכתב התובע. זו היתה סיבה לפניה לאיש מחשבים כאמור. איש המחשבים שאת שרותיו שכר הנתבע הינו מר עבד אללטיף ותד, שאף הגיש תצהיר עדות ראשית שהוגש וסומן ת/2 (אליה נתייחס להלן).
איש המחשבים, כך לגרסת הנתבע, הצליח להוציא מתוך קבצי הגיבוי של המחשב עותק מכתב (ללא חתימה) מתאריך 21.5.03 שמופנה לצד ג' (נספח י"א לת/1).
תוכנו של עותק מכתב זה מלמד לכאורה כי הנתבע דיווח לצד ג' על מכתב התובע ובו טענות הרשלנות כלפיו, תוך תקופת הביטוח של הפוליסה הרלוונטית (האמור נלקח מסעיפים 11, 25-26 לת/1).

15. מן העבר השני מכחיש הצד השלישי מכל וכל קבלת הודעה על מכתב התובע או קבלת העתק ממנו תוך תקופת הביטוח של הפוליסה הרלוונטית, לא באמצעות מכתב נטען (שהוכחש מכל וכל ע"י צד ג') שנשלח עפ"י הנטען ע"י הנתבע אל צד ג' בתאריך 21.5.03 ולא בכל דרך אחרת.
את נסיון הצגת המכתב מיום 21.5.03 ע"י הנתבע, מכנה ב"כ צד ג' בסיכומיו, כ"בידוי ראיות".

16. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי עדים בנקודה זו, שוכנעתי לקבוע כי הנתבע לא הצליח להרים את נטל הראיה והשכנוע, להראות כי שלח לצד ג' את המכתב הנטען מיום 21.5.03 ו/או כי העביר את תוכן מכתב התובע ו/או את העתקו, לצד שלישי תוך תקופת הביטוח של הפוליסה הקיימת ו/או תוך תקופת הביטוח של פוליסה אחרת בה היה מבוטח אצל צד ג'.
נימוקיי הם כדלקמן:

א. נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית מדוע לכשקיבל את מכתב הדחיה של צד ג' לתת לו כיסוי ביטוחי מתאריך 30.7.07 (צורף כנספח להודעה לצד שלישי), בנימוק כי הפניה לצד ג' מצידו של הנתבע נעשתה לראשונה לאחר תום תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה (סעיף 5 למכתב הדחיה), לא הזדעק לומר כי יש לו פניה בתוקף סמוך לאחר קבלת מכתב התובע (עמ' 12 לפרו' ש' 14-16).
על כך השיב הנתבע כי הוא לא זכר שהוא שלח את המכתב לצד ג' סמוך לאחר קבלת מכתב התובע, שכן הוא לא ייחס חשיבות לתיק הזה (עמ' 12 לפרו' שורות 16-17).
לשאלה כיצד "נפל לו האסימון" בעניין הזה, או בלשון אחרת כיצד נזכר בשליחת המכתב לצד ג' סמוך לאחר קבלת מכתב התובע, השיב הנתבע כי ב"כ התובע עו"ד נהאד ותד הזכיר לבא-כוחו עו"ד וליד מסארווה כי נשלח על ידו מכתב כאמור לצד ג'.
הוסיף וציין הנתבע כי: "אין לי מושג איך עו"ד ניהאד יודע שיש מכתב שאני שלחתי שנשלח לאיילון. עו"ד וליד מסארווה ידע מעו"ד ניהאד כי אני שלחתי בזמנו מכתב לאיילון בעקבות המכתב שקיבלתי מעו"ד ניהאד בשנת 2003" (עמ' 12 לפרו' ש' 18-22).
ב"כ הנתבע, עו"ד מסארווה, אישר את מה שאמר הנתבע במסגרת עדותו (עמ' 12 לפרו' ש' 24).
בנסיבות אלה, כשהמקור לרענון זכרונו של הנתבע אודות המכתב ששלח לצד ג' סמוך לאחר קבלת מכתב התובע בחודש אפריל 2003, הוא עו"ד ניהאד ותד, הייתי מצפה מהנתבע לבקש רשות להעיד את עו"ד ותד, ב"כ התובע, בנקודה זו בלבד. אציין כי לו בקשה כזו היתה מופנית אלי, הרי לנוכח חשיבות עדותו בנדון, הייתי מתיר את העדתו בנקודה זו בלבד, הגם שהוא משמש בתובענה זו כב"כ התובע.
עצם העובדה שהנתבע לא פנה בבקשה להעדתו של עו"ד ותד, יש בה בכדי לגרוע ממהימנות גרסתו בנדון, מכח הכלל שבפסיקה הקובע כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.
לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649.

ב. מטרידה אותי מאד העובדה כי הנתבע "שכח", כדבריו, ששלח מכתב לצד ג' סמוך לאחר קבלת מכתב התובע. כזכור, מכתב התובע מייחס לנתבע רשלנות באי הגשת תביעתו של התובע תוך תקופת ההתיישנות עפ"י הפוליסה הקיימת באריה.
עוד יותר מטרידה אותי גרסתו של התובע כי שכח מהמכתב האמור כיוון שלא ייחס חשיבות לתיק זה (ראה בנדון 16(א) לעיל, שם התייחסנו לקטע זה בעדותו של הנתבע).
סבורני כי עו"ד זהיר וסביר היה מוטרד מאד ממכתב דרישה דוגמת זה שנשלח אליו ע"י התובע בחודש אפריל 2003.
עו"ד זהיר וסביר היה צריך להיות מוטרד ממכתב כזה המייחס לו מעשה רשלנות שאינו קל.
גישתו של הנתבע במקרה דנן, כפי שבא לידי ביטוי בשכחתו את שליחת המכתב לצד ג' בנימוק כי לא ייחס חשיבות לתיקו של התובע, היא גישה שאינה ראויה, שאינה עולה בקנה אחד עם התנהגות מצופה מעו"ד זהיר וסביר, ולכן גם לא מהימנה בעיני.
לשון אחרת - לא האמנתי לנתבע כי שלח את המכתב שטוען כי שלח לצד ג' בתאריך 21.5.03 אך "שכח" מכך, בין היתר לנוכח גישתו דלעיל שאינה סבירה בעיני (ובצירוף נימוקים נוספים כפי שאעמוד עליהם להלן).

ג. כאמור, התביעה העיקרית הוגשה ביום 12.6.07, על סך של 152,410 ₪. סכום נכבד לכל הדעות.
מעניין שגם התביעה וסכומה לא גרמו לרענון זכרונו של הנתבע, באופן שיזכור סמוך לאחר הגשת התביעה את המכתב ששלח (לטענתו) בחודש מאי 2003 לצד ג'. במקום זאת אנו רואים כי בתאריך 18.7.07, כחודש לאחר הגשת התביעה, פנה עו"ד פיראס עאזם ממשרדו של הנתבע, במכתב לצד ג', בו ציין כדלקמן (לנוכח חשיבות נוסח המכתב נצטט אותו כמעט במלואו):

"1. מצ"ב כתב תביעה אשר הוגש נגדי במסגרת ת.א. 3129/07 בבית משפט השלום בחדרה.
2. בתקופה הרלבנטית לתביעה הייתי מבוטח בחברתכם.
3. לאור האמור, אודה על טיפולכם בתביעה.
4. נא ראו בהודעתי זו כהפעלה של פוליסת הביטוח".

נוסח מכתב זה מלמד לכאורה כי זו פנייתו הראשונה של הנתבע אל חברת הביטוח בנושא של התובע. אחרת היה מצופה לראות כי יתחיל את מכתבו בנוסח כדלקמן (או בכל נוסח דומה):
"בהמשך למכתבי בעבר אליכם בעניינו של מר ותד ריאד מחמוד (התובע דנן - ח.ש.) רצ"ב כתב תביעה שהוגש נגדי בעניין זה...".
לכאורה, נוסח מכתב זה שנשלח ממשרדו של התובע אל צד ג' ביום 18.7.07, שולל, כאמור, קיומו של מכתב קודם שנשלח מהנתבע אל צד ג' בעניינו של התובע.
בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע בנדון ולמעשה לא היתה לו תשובה לשאלה זו. תשובתו היתה כדלקמן:
"מי שניסח את זה זה עו"ד פיראס עאזם שעבד אז במשרדי. אני לא יכול לענות למה הוא ניסח זאת כך... צריך לשאול את עו"ד עאזם" (עמ' 11 לפרו' ש' 28-29; עמ' 12 לפרו' ש' 1-2).
נשאל הנתבע האם הוא הדריך את עו"ד עאזם לכתוב את המכתב הזה, והשיב בשלילה (עמ' 12 לפרו' ש' 3).
נשאל הנתבע הכיצד עו"ד עאזם ידע את פרטי המקרה באופן שידע לכתוב את המכתב מבלי לקבל הדרכה מהנתבע, והשיב: "לא צריך להדריך אותו. על מה להדריך אותו? יש נגדנו תביעה, יש חברת ביטוח, צריך לפנות לחברת הביטוח" (עמ' 12 לפרו' ש' 4-5).
נשאל הנתבע האם הוא לא מצא לנכון להדריך את עו"ד עאזם לאזכר פניה קודמת לצד ג' ככל שהיתה, והשיב: "העברתי לו את הטיפול בתביעה, שיתחיל לטפל בה וזה הכל. לא צריך להגיד לו מה לכתוב. הוא מספיק חכם" (עמ' 12 לפרו' ש' 6-7).
לא נתתי אמון בגרסתו זו של הנתבע.
כאמור מכתב הפניה לצד ג' בתאריך 18.7.07, סמוך לאחר קבלת כתב התביעה, נוסח כפניה ראשונה בנדון. לא סביר בעיניי כי לאחר קבלת התביעה לא זכר הנתבע כי שלח בעבר מכתב בעניינו של התובע לצד ג'.
אין לנתבע כל הסבר מדוע לא הוזכר מכתב זה במכתב הפניה מיום 18.7.07 שנשלח ע"י עו"ד עאזם ממשרדו. כל שיש לו לומר, ששאלה זו יש להפנות לעו"ד עאזם. דא עקא, שהנתבע, שגרסתו בנדון תמוהה כשלעצמה, לא טרח להביא את עו"ד עאזם לעדות. מחדל זה משמש לחובתו מכח הכלל שבפסיקה שאוזכר לעיל.
גם לא סבירה בעיני גרסתו של הנתבע כי מסר את הטיפול בנדון לעו"ד עאזם מבלי ליתן לו פרטים או הסברים או הוראות בנדון. כתב התביעה הוגש נגד הנתבע ומייחס לו מעשה רשלנות שגרם לכאורה לתובע נזק של למעלה מ- 150,000 ₪. אם נוסיף לסכום זה הוצאות משפטיות, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, הרי הסיכון של הנתבע בתביעה זו בעת הגשתה עמד על סך של כ- 200,000 ₪. היעלה על הדעת כי הנתבע יתייחס כ"כ בזלזול לתביעה זו, באופן שיעבירנה לעו"ד עאזם ללא כל הסבר או ללא כל מסירת פרטים, או ללא כל הוראות?! לטעמי, התשובה שלילית. סביר כי הנתבע העביר את הטיפול בתביעה זו, לרבות בנושא הפניה לצד ג', לעו"ד עאזם פיארס ממשרדו, לאחר מתן פרטים, הסברים והוראות. למרות זאת במכתבו לצד ג' ביום 18.7.07 לא הזכיר עו"ד עאזם פיארס כל פניה קודמת לצד ג'. שוכנעתי כי עו"ד עאזם לא הזכיר פניה קודמת במכתבו זה כיוון שפרט זה לא נמסר לו ע"י הנתבע. פרט זה לא נמסר לו ע"י הנתבע לאחר הגשת התביעה, כיוון, שלטעמי, מכתב כזה לא נשלח. לא סביר בעיני, כאמור לעיל, כי הנתבע ישכח את המכתב ששלח, במידה והיה שולח, בחודש מאי 2003 לצד ג', גם לאחר הגשת התביעה בה הסיכון שלו עמד, כמוסבר לעיל, על סך של כ- 200,000 ₪.

ד. הנתבע גם לא יודע למסור לנו מי כתב את המכתב לצד ג' בתאריך 21.5.03, האם הוא אישית או שמא עו"ד אחר ממשרדו? (עמ' 12 לפרו' ש' 10; עמ' 13 לפרו' ש' 13-17).
יותר מזה, הנתבע מציין שאפילו אם הוא ניסח את המכתב, יש בהחלט אפשרות שמאן דהוא אחר מהמשרד חתם בשמו על המסמך (עמ' 12 לפרו' ש' 12-13). לנוכח כל בעיות המהימנות הקשורות למכתב זה, שחלקן פורט לעיל וחלקן יפורט להלן, גרסתו זו של הנתבע, כי אינו יודע אם הוא עצמו רשם את המכתב או שמא מאן דהוא אחר ממשרדו (או אפילו אם הוא ניסח את המכתב, הוא לא יודע אם הוא חתם עליו או מישהו אחר בשמו) היא בעייתית, ומוסיפה לחוסר מהימנות גרסת הנתבע כי נשלח מכתב זה. הרי אם ישנה אפשרות כי לא הוא ניסח המכתב או חתם עליו, כיצד יכול הוא להעיד על כי מכתב זה אכן נחתם או נשלח? האם לשם כך אין צורך להעיד את מי שרשם את המכתב או מי שחתם עליו בוודאות? כיצד ניתן לייחס משקל כלשהוא לעדותו של הנתבע כי המכתב האמור נשלח לצד ג' לנוכח ליקויים ראייתיים אלה?!
גם ההתלבטות של הנתבע אם הוא ניסח את המכתב אם לאו, קצת לא ברורה לי. המכתב שנשלח לצד ג' ביום 18.7.07, מלמד לכאורה על שיטת העבודה שהיתה קיימת במשרדו של הנתבע. ראינו כי מי שניסח מכתב זה הוא עו"ד עאזם פיארס ממשרדו של הנתבע, שגם חתום על המכתב. בכך יש כדי ללמד לכאורה כי כשעו"ד ממשרדו של הנתבע מנסח מסמך מסוים הוא זה שחותם עליו בשמו הוא ולא הנתבע.
ניתן ללמוד על שיטת עבודה זו גם ממכתב הדחיה של אריה, מתאריך 12.12.00 (נספח "ה" לכתב התביעה), שמוען לעו"ד מואסי אמיר ממשרדו של הנתבע (עדותו של הנתבע עמ' 8 לפרו' ש' 17-21). המכתב מיועד לעו"ד מואסי אמיר ולא לנתבע, למרות שעו"ד מואסי היה שכיר במשרדו (עמ' 8 לפרו' ש' 21) - כיוון שעו"ד מואסי הוא זה שחתם על מכתב הדרישה שנשלח לאריה בנדון ולא הנתבע.
לנוכח שיטת עבודה זו נבחן את המכתב השנוי במחלוקת - מיום 21.5.03.
מכתב זה נושא בתחתיתו את שמו של הנתבע כמי שניסח את המכתב, ולא מופיע שמו של עו"ד אחר ממשרדו. לכן לכאורה, ועפ"י השיטה הנהוגה במשרדו של הנתבע, הוא זה שלכאורה רשמו. על כן ההתלבטות הזו של הנתבע בשאלה מי ניסח את המכתב ומי חתם עליו בסופו של דבר, לא ברורה לי - ומלמדת לטעמי על חוסר בטחון או חשש מצד הנתבע בכל הקשור למכתב זה, תוך גריעה ממהימנות גרסתו בשאלת שליחת המכתב האמור לצד ג' במועד הלכאורי המופיע בו, אשר הוא 21.5.03.

ה. אם נתבונן במכתב הלכאורי מיום 21.5.03 (צורף כנספח א' לת/2), המופנה לצד ג', נראה כי כתובת הנמען לקויה בשני דברים.
לשם הבהרה נצטט את האמור במכתב כ"שם הנמען":
"לכבוד: -
אילון חברה לביטוח בע"מ
רח' אבא הלל, רמת גן".

ראשית - אין את מס' הבית ברח' אבא הלל.
שנית - לגרסת ע"ה/1, מר יצחק רובינשטיין, בתצהירו נ/1, המבנה בו שוכנים משרדי צד ג' ברח' אבא הלל 12 ברמת-גן, נרכש רק ביום 4.6.04, ומשרדי צד ג' הועברו לכתובת זו (מרח' מנחם בגין 32 בת"א) רק בסוף חודש מאי 2005.
נשאל בנדון הנתבע בחקירתו הנגדית, והשיב כדלקמן:
הוא לא יודע מהיכן נלקחה הכתובת של צד ג' למשלוח המכתב הנטען מיום 21.5.03 (עמ' 13 לפרו' ש' 18).
אין לו תשובה לשאלה הכיצד הופנה המכתב לכתובתו של צד ג' ברח' אבא הלל ברמת-גן כאשר צד ג' עבר לכתובת זו רק בשנת 2005, כשנתיים לאחר תאריך המכתב (עמ' 13 לפרו'/ ש' 19-27).
לשאלה האם יתכן כי המכתב נשלח לצד ג' אך לכתובת שגויה, השיב שהדבר יתכן (עמ' 14 לפרו' ש' 1-4).
לטעמי, גם נקודה זו במכתב (כתובת שגויה וחסרה) תומכת בגרסה כי מכתב זה לא נשלח לנתבעת בתאריך המתיימר להופיע בו.
שוב, לכאורה, התנהגותו של הנתבע בשליחת מכתב עם כתובת חסרה (ללא מספר הבית) אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות המצופה מעו"ד זהיר וסביר. קל וחומר שכך הוא המצב כשמדובר במכתב בנוגע לעניין אישי שלו, שאי הגעתו ליעדו עלול לגרום לאי הכרה ביטוחית במקרה הביטוח של התובע מצד צד ג'. במצב כזה היה צפוי כי הנתבע יקפיד מאד וידייק מאד בכתובתו של צד ג'. אולם הוא לא נהג כך, ואף שלח מכתב עם כתובת חסרה.
לא רק זאת אלא הוא גם לא טרח לוודא זמן מה לאחר שליחת המכתב הנטען כי צד ג' קיבל את המכתב.
התנהגות זו כאמור אינה מלמדת על זהירות וסבירות הנדרשים מעו"ד זהיר וסביר, ולטעמי גורעת ממהימנות גרסת הנתבע בכל הקשור לטענת שליחת המכתב ביום 21.5.03 לצד ג'.
לא זו אף זו - העיד בפני כאמור מר יצחק רובינשטיין מטעם צד ג'. עד זה שימש בצד ג', מחודש אפריל 1999 ועד ליום 30.11.05 (המועדים הרלבנטיים לנו) כסגן מנהל האגף לביטוח כללי. בין יתר תפקידיו היה אחראי על תחום ביטוח האחריות המקצועית של עורכי- הדין (סעיף 1 לנ/1).
עד זה הצהיר בתצהירו כי משרדי צד ג' עברו מרח' מנחם בגין 32 בת"א לרח' אבא סילבר 12 ברמת גן רק בסוף חודש מאי 2005, כשנתיים לאחר תאריך המכתב הנטען (ס' 16 לנ/1).
כאמור, עד זה עבד באותה תקופה בצד ג', ולכן ידיעתו בנדון היא ידיעה אישית ולכן לכאורה מהימנה.
עז זה נחקר חקירה נגדית בנקודה זו, אולם הוא חזר על גרסתו זאת תוך שהוא מדגיש כי מדובר בידע אישי. הוא היה שם.
כשנשאל כמה זמן הוא עבד במשרדי צד ג' ברח' מנחם בגין 32 בת"א, השיב:
"מתחילת עבודתי באיילון באפריל 1999, עד מאי 05 מועד בו עברו המשרדים לרח' אבא הלל סילבר ברמת גן" (עמ' 19 לפרו' ש' 6-7).
גרסתו זו לא נסתרה, ועל כן מהימנה בעיני.
לנוכח כל אלה ייאמר כי "יש רגלים לסברה" שהעלה ב"כ צד ג' בסיכומיו, כי מי שרשם את המכתב הנטען נושא תאריך 21.5.03, תוך שהוא רושם את כתובת צד ג' ברח' אבא הלל ברמת גן, רשם אותו בדיעבד עם תאריך רטרואקטיבי. היינו - בתאריך מאוחר יותר לתאריך 30.5.05 מועד בו עבר צד ג' לכתובת זו ברח' אבא הלל ברמת גן (ולכן נרשמה כתובת זו במכתב). היות והנתבע הוא זה שטוען שהמכתב נשלח בתאריך 21.5.03 עם אפשרות קרובה כי הוא רשמו, אין מנוס אלא לייחס לו את הרישום הרטרואקטיבי הפסול של המכתב.
מובן כי דבריי אלו שוללים כמעט לחלוטין את מהימנות הנתבע בכל הקשור לגרסתו אודות המכתב הנטען מתאריך 21.5.03.

ו. ניסה הנתבע לחזק את מהימנותו בנקודה זו בכך שהביא לעדות את מומחה המחשבים מר עבד אללטיף ותד. עד זה נתן תצהיר ת/2 בו ציין כי לאחר הדרכה שקיבל מב"כ הנתבע עו"ד מסארווה וליד, הצליח לאתר את המכתב שנשמר בגיבוי החיצוני של החומר שהיה במחשב משרדו של הנתבע.
יחד עם זאת לא שוכנעתי, לנוכח כל האמור לעיל, כי יש בעדותו זו בכדי לשלול את הרישום הרטרואקטיבי של המכתב שיכול היה להיעשות בקלות יחסית. כל שצריך לעשות בזמן הווה הוא לשנות את תאריך המחשב לתאריך המבוקש בעבר. זאת יכול לעשות כל מי שהוא מנהל הרשת (ראה עדותו של העד עמ' 14 לפרו' ש' 24-32; עמ' 15 לפר' ש' 1-6).
נוכל להניח ברמה מספקת של סבירות כי מנהל הרשת במשרדו של הנתבע הוא הנתבע עצמו או מי שהוא הסמיך אותו לכך. משכך, בכוחו לעשות או בסמכותו להורות, לשנות את תאריך המחשב בזמן הווה לתאריך מסוים בעבר דוגמת 21.5.03.
על כן, ולנוכח כל הקשיים והתמיהות המפורטים לעיל שהובילו לגריעה משמעותית ממהימנות גרסתו של הנתבע בשאלת המכתב האמור, אין בהצגת המכתב עם תאריך 21.5.03 ו/או בעדותו של מר עבד אללטיף ותד, כדי להתגבר או לאיין קשיים ותמיהות אלה.

17. מן העבר השני ניצבה גרסתו של צד ג' כי לא קיבל את המכתב הנטען מיום 21.5.03, ואף לא קיבל את מכתב התובע מיום 28.4.03, תוך תקופת הביטוח של הפוליסה שהיתה קיימת באותה עת (או בכל תקופת ביטוח של פוליסה אחרת שהיתה קיימת לנתבע אצל צד ג'). הנתבעת תמכה גרסתה זו בעדותו של מר יצחק רובינשטיין. כאמור, מר רובינשטיין הגיש תצהיר עדות ראשית נ/1 בו הצהיר כי אין ברישומי צד ג' כל אינדיקציה לקבלת המכתב הנטען מיום 21.5.03 (ס' 16 לנ/1).
נחקר בנדון מר רובינשטיין וציין כי במהלך עבודתו בצד ג' הוא לא נתקל במקרים שהיתה בעיה של רישום תביעות במאגרי המידע של צד ג'. גם לא ידוע לו עתה על מקרים כאלו (עמ' 19 לפרו' ש' 8-9).
את האמור בס' 16 לתצהירו, היינו כי אין כל רישום ברישומי צד ג' של המכתב הנטען של הנתבע מיום 21.5.03, הוא דלה מבדיקה שנעשתה במערכות המחשב של צד ג' בנוכחותו. לשם כך הוא היה מס' שעות במשרדי צד ג', והיה נוכח בעת ביצוע הבדיקות כפי שנעשו ע"י עובדי צד ג' (עמ' 17 לפרו' ש' 9-23).
נתתי אמון מלא בגרסתו זו של מר רובינשטיין, שלא נסתרה.
נציין כי מר רובינשטיין סיים את עבודתו בצד ג' בשנת 2005, וכיום הוא משמש כיועץ ביטוח עצמאי בתחום הכללי (עמ' 17 לפרו' ש' 6-14; ס' 1 לנ/1). כך שלכאורה אין לו כיום אינטרס להעיד לטובת צד ג' דווקא.

18. לנוכח כל הנ"ל כאמור שוכנעתי לקבוע כי הנתבע לא הצליח להרים את נטל הראיה והשכנוע, להראות כי שלח לצד ג' את המכתב הנטען מיום 21.5.03, אליו טען כי צירף את מכתב התובע מיום 28.4.03. לשון אחרת - הנתבע לא הצליח להוכיח כי הודיע על מקרה הביטוח (בעצמו או באמצעות העברת מכתב התובע) תוך תקופת הביטוח של הפוליסה שהיתה קיימת באותה עת, ו/או בכל תקופת ביטוח של פוליסה אחרת שהיתה קיימת לנתבע אצל צד ג'.
יותר מזה, שוכנעתי לקבוע כי ההודעה הראשונה של הנתבע לצד ג' אודות מקרה הביטוח הנדון ניתנה באמצעות המכתב של עו"ד עאזם פיראס (ממשרדו של הנתבע) מיום 18.7.07 שהוזכר לעיל, כשבמועד זה גם לא היתה לנתבע פוליסת ביטוח אחריות מקצועית תקפה אצל צד ג'.

19. לנוכח כל הנ"ל, ולנוכח התנאי שבפוליסה המפורט בסעיף 4(א)(2) שלא מתקיים בענייננו, אין מנוס אלא לדחות את ההודעה לצד שלישי.

שאלה ב' - האם עומדת לצד ג' טענה נוספת כנגד חבותו הביטוחית?

20. למעשה הייתי יכול להסתפק בנאמר עד כה כדי לדחות את ההודעה לצד שלישי. יחד עם זאת, במסגרת ניהול ההוכחות, התייחסו הצדדים, ואף נחקר הנתבע, אודות ידיעתו על טענותיו של התובע כלפיו כבר בחודש 12/00 או בסמוך לכך, אך הוא לא גילה זאת בעת מילוי הצעות הביטוח הרלבנטיות לפוליסות שהוצאו לו אצל צד ג' בשנים 2002-2003.

21. ייאמר כבר כעת כי במכתב הדחיה של הכיסוי הביטוחי, כפי שנשלח ע"י ב"כ צד ג' אל התובע ביום 30.7.07 (אחד מנספחי ההודעה לצד שלישי), הנימוק היחיד שצויין הוא - אי עמידה בתנאי המפורט בסעיף 4(א)(2) לעיל. רק במסגרת ניהול ההוכחות הועלתה במפורש הטענה ע"י צד ג' כי הנתבע ידע על מקרה התובע וטענת התיישנות בנדון, עת מילא את הצעות הביטוח בשנים 2002-2003, אך הוא לא גילה זאת. על כן דין ההודעה להידחות גם מטעם זה.

22. היות והנתבע לא התנגד להרחבת חזית לכאורית זו ואף לא העלה את הטענה כי נימוק זה לא הוזכר במכתב הדחיה, החלטתי לבחון הטענה לגופה.

23. הנתבע מילא שתי הצעות ביטוח עובר להוצאות הפוליסות של צד ג' בשנים 2002-2003. הצעה ראשונה מיום 24.4.02 והצעה שניה מיום 26.2.03 (נספחים ט-י לת/1). שתי הצעות אלה רלבנטיות לכאורה למקרה הביטוח של התובע ולמכתב התובע מיום 28.4.03.

24. בשתי ההצעות נשאל הנתבע האם ידוע לו "על מקרה כלשהו העלול להביא לתביעה או להתפתח לתביעה", והשיב בשלילה.

25. טוען צד ג' כי אם לכאורה ידע הנתבע, עובר למילוי ההצעות או מי מהן, כי תביעתו של התובע התיישנה, יכול היה לצפות כי לתובע יהיו דרישות כספיות ממנו הנובעות ממחדלו באי הגשת התביעה תוך תקופת ההתיישנות. משכך, היה עליו להשיב בחיוב על השאלה המצוינת בהצעות, המפורטת בסעיף 24 לעיל, תוך פירוט מקרה הביטוח הפוטנציאלי.

26. יצוין כי בהמשך לאותה שאלה בהצעות הביטוח נרשם כי: "אנא שים לב: הפוליסה אינה מכסה כל תביעה או ארוע או נסיבות, אשר עשויים להביא לתביעה ואשר היו ידועים למבוטח קודם לתחילת הביטוח, ותשובה חיובית לשאלה זו אינה מבטלת חריג זה". לנוכח תנאי זה בהצעה, מציינת הנתבעת כי מקרה הביטוח הנדון, שהיה בידיעתו של הנתבע עובר למילוי הצעות הביטוח, אינו מכוסה בפוליסות נשוא ההצעות בכל מקרה.

27. נשאל בנדון הנתבע בחקירתו הנגדית, וציין כדלקמן:

א. מכתב הדחיה מאריה אודות תביעת התובע עקב התיישנות, נשלח לעו"ד מואסי אמיר ממשרדו של הנתבע ביום 12.12.00 (נספח ה' לכתב התביעה). למרות שעו"ד מואסי אמיר ממשרדו טיפל בתיק, גם הוא היה מעורב בטיפול בתיק (עמ' 8 לפרו' ש' 17-26).

ב. הוא יידע את התובע על מכתב הדחיה כחודש לאחר קבלתו (עמ' 9 לפרו' ש' 12).

ג. לשאלה מתי ידע לראשונה שהתביעה נגד אריה התיישנה, הוא השיב שאינו זוכר (עמ' 9 לפרו' ש' 15-18). אולם, לכל המאוחר הוא ידע על טענת ההתיישנות במועד קבלת המכתב מאריה בתאריך 12.12.00 (עמ' 9 לפרו' ש' 25-27).

ד. לשאלה מדוע לא פירט במועד מילוי הצעות הביטוח המפורטות לעיל את העובדה כי יש מקרה שעלול להתפתח לתביעה, והכוונה למקרה של התובע דנן, והשיב: "המקרה הקונקרטי אינו מקרה שחשבתי בזמנו שיתפתח לתביעה. אנו סברנו שההתרשלות היא של התובע. כשכתבתי את זה (את הצעות הביטוח - ח.ש.) לא ראיתי בזמנו שהמקרה הזה יתפתח לתביעה" (עמ' 11 לפרו' ש' 14-15).

28. הנה כי כן הנתבע ידע על טענת ההתיישנות שטענה אריה כנגד התובע, תיק שהיה בטיפולו של הנתבע, לפחות ביום 12.12.00.
לטעמי, עו"ד זהיר וסביר יכול היה לצפות כי מחדל לכאורי שלו שהוביל להתיישנות תביעה של לקוח, יכול להתפתח לתביעה של הלקוח כנגדו.
משכך, הנתבע, עת מילא את הצעות הביטוח בתאריכים 22.4.02 ו- 26.2.03, יכול היה לצפות כי תביעתו של התובע בוא תבוא, ולכן היה צריך לפרט את מקרה הביטוח הפוטנציאלי של התובע בהצעות הביטוח. דא עקא, שהנתבע לא גילה זאת בהצעות הביטוח בשאלה הרלבנטית המפורטת בסעיף 24 לעיל.

29. מה הדין במצב כזה?
שתי תשובות אפשריות, שמובילות לתוצאה זהה, כדלקמן:

א. הסעיף הרלבנטי בהצעות הביטוח קובע כאמור כי הפוליסה לא תכסה כל תביעה או ארוע או נסיבות אשר עשויים להביא לתביעה, ואשר היו ידועים למבוטח קודם לתחילת הביטוח. על כן, לכאורה, משקבענו כי ארוע ההתיישנות או נסיבות ההתיישנות, היו צריכים להיצפות ע"י הנתבע, כעו"ד זהיר וסביר, ככאלו שיובילו לתביעה משפטית מצד התובע נגדו, כי אז בתביעה הנדונה אין כיסוי ביטוחי עפ"י פוליסה קיימת (בלי קשר למועד ההודעה על מקרה הביטוח לצד ג' מצידו של הנתבע), מכח התנאי שבהצעה כמפורט בסעיף 26 לעיל שהינו חלק מתנאי הפוליסה. עמד על כך גם העד רובינשטיין בסעיף 17 לתצהירו, שלא נסתר.

ב. באי מסירת המידע אודות מקרהו של התובע, לרבות מכתב הדחיה של אריה בטענת התיישנות, הפר לכאורה הנתבע את חובת הגילוי אותה הוא חב לצד ג' מכח סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח הקובע לאמור כך: "הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו..., על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה".
החובה להשיב תשובות מלאות וכנות, הקבועה בסעיף 6(א) לעיל, אינה דורשת אלמנט נפשי של כוונת מרמה דוגמת זו הנדרשת בסעיף 6(ג) לחוק. אולם, כאשר עסקינן באי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה שנשאל המבוטח, אין הכרח כי תתלווה לכך כוונת מרמה מצד המבוטח, על מנת שלמבטח יעמוד הפטור מתשלום תגמולי ביטוח. אי מתן תשובה מלאה וכנה הוא מצג שווא המעניק למבטח זכות לבטל את החוזה, אם טרם קרה מקרה הביטוח, גם כאשר העלמת העובדה או מצג השווא לא נעשו בכוונת מרמה.
לעומת זאת, אם קרה מקרה הביטוח טרם ביטול חוזה הביטוח, עומד לרשות המבטח הפטור הקבוע בסעיף 7(א)(2) לחוק הקובע כי המבטח יהיה פטור כליל מתשלום דמי הביטוח למבוטח אם "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו..." (ראה לעניין זה: ע.א. 1530/02, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פד"י נח (6), 822, דעת הרוב, העוסק בנסיבות דומות למקרה דנן).
במקרה דנן, אני מוכן להניח לטובתו של הנתבע כי לא גילה את מקרהו של הנתבע לא מתוך כוונת מרמה אלא כי חשב שמקרה זה לא יוביל לתביעה. יחד עם זאת, אנו סבורים כי לו נהג בזהירות ובסבירות הראויה, ובוודאי ברמה כזו הנדרשת מעו"ד זהיר וסביר, היה יכול לצפות כי מקרהו של התובע יוביל לתביעה משפטית נגדו בטענת רשלנות. על כן, היתה עליו חובה לגלות את נסיבות מקרהו של התובע, עליהן ידע עובר למילוי הצעות הביטוח, בהצעות הביטוח.
בנסיבות אלה סביר להניח כי לו ידע צד ג' על נסיבות מקרהו של התובע עובר להצעת הפוליסה, הוא לא היה מתקשר כמבטח סביר באותו חוזה (הפוליסה) עם הנתבע, שכן הצפי הוא כאמור שהתובע יתבע בנדון את הנתבע.
על כן ומכח ס' 7(ג)(2), פטור צד ג' מתשלום דמי הביטוח עפ"י הפוליסה לנתבע, אפילו היה מוכח לי כי הודעה על מקרה הביטוח נמסרה במועד (תוך תקופת הביטוח של פוליסה קיימת) לצד ג' ע"י הנתבע.

30. גם מטעמים אלה, המפורטים בסעיף 29 לעיל, ובהתעלם משאלת מועד ההודעה על מקרה הביטוח של התובע לצד ג', יש לדחות את ההודעה לצד שלישי.

31. העלה צד ג' בסיכומיו טענות נוספות, שאינן העיקר בעיניי, דוגמת העדר צירוף פוליסה רלבנטית ע"י צד ג' ו/או החלת סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח.
לא מצאתי בטענות אלה ממש, ובכל מקרה אין בהן כדי לשלול את דחיית ההודעה לצד שלישי מהטעמים שפירטתי בהרחבה לעיל.
יחד עם זאת, אציין כי תשובות נאותות לטענות אלה המצדיקות דחייתן, מצאתי בסיכומי צד ג' ולשם הקיצור לא אחזור עליהן, ואפנה לסיכומי צד ג'.

סוף דבר

32. אני דוחה את ההודעה לצד שלישי.

33. הנתבע יישא בהוצאות המשפט של הצד השלישי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל.

34. הנתבע גם יישא בשכ"ט עורך-דינו של צד ג' בשיעור של 15,000 ₪ ומע"מ כדין, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פס"ד זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פוליסת ביטוח אחריות מקצועית

  2. התיישנות רשלנות מקצועית

  3. רשלנות מקצועית רואה חשבון

  4. רשלנות מקצועית של סוכן ביטוח

  5. רשלנות מקצועית מודד מקרקעין

  6. אחריות מקצועית של סוכן ביטוח

  7. התיישנות תביעת רשלנות מקצועית

  8. תביעת רשלנות מקצועית נגד אדריכל

  9. תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין

  10. רשלנות מקצועית של עורך דין מקרקעין

  11. רשלנות מקצועית של עו''ד הוצאה לפועל

  12. תביעת רשלנות מקצועית נגד עורכי דין

  13. תביעת רשלנות מקצועית נגד סוכן ביטוח

  14. ייחוס רשלנות מקצועית מהווה לשון הרע

  15. תביעת רשלנות מקצועית טיפול בהחזרי מס

  16. תביעת רשלנות מקצועית נגד עו''ד שנדחתה

  17. ייצוג שני צדדים רשלנות מקצועית עורך דין

  18. תביעה בגין רשלנות מקצועית של שמאי מקרקעין

  19. פוליסת ביטוח אחריות מקצועית עו''ד לא בתוקף

  20. התיישנות תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין

  21. ביטוח רשלנות מקצועית של עו''ד התיישנות תביעה

  22. ייצוג עצמי בתביעת רשלנות מקצועית של עורך דין

  23. רשלנות מקצועית של עורך דין בתיק רשלנות רפואית

  24. רשלנות מקצועית של עורך דין בגין פיצויים נמוכים

  25. נדחתה תביעה נגד עורך-דין בעילה של רשלנות מקצועית

  26. אי הגשת תצהירים המועד - רשלנות מקצועית של עורך דין

  27. רשלנות מקצועית עורך דין בתיק נזקי גוף בתאונת דרכים

  28. אי הגשת בקשת רשות להתגונן - רשלנות מקצועית של עו''ד

  29. תביעה בגין רשלנות מקצועית בגין חוות דעת חשבונאית בתיק הוצאה לפועל

  30. תביעה על סך של מיליון שקלים כנגד עורך דין בגין טענה לרשלנות מקצועית

  31. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד להחזר שכ"ט עו"ד ולפיצוי בגין רשלנות מקצועית

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון