קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם שנחתם בלחץ: רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. התובע היה בין מיסדיה של חברה בשם "ארופלקס ישראל בע"מ" (להלן: ארופלקס). והיה בעל 25% מהון המניות שלה ומנהל בה, ביחד עם אחרים. 2. ביום 24/2/03 התקשרו התובע, ובעלי מניות אחרים בארופלקס, בהסכם לפיו יעבירו את מניותיהם לנתבעת, חברה בשם "א.ד.ע. אחזקות בע"מ" (להלן - א.ד.ע.). הנתבעים 2, 3 הם בעלי מניות ומנהלים בא.ד.ע. 3. על פי ההסכם התחייבו התובע, ובעלי המניות האחרים שחתמו על ההסכם, להעביר את מניותיהם בארופלקס לא.ד.ע, כנגד שחרורם מהערבויות האישיות שנטלו על עצמם בקשר עם פעילות ארופלקס. העברת המניות, כנגד השחרור מערבויות, נקבעה להתבצע כעבור כ- 6 חודשים. 4. ביום 24.2.03, במועד שבו נחתם ההסכם בדבר העברת המניות (להלן - הסכם העברת המניות), נחתם בין הצדדים גם הסכם נוסף שכותרתו "הסכם ניהול" (להלן - הסכם הניהול), ועל פיו תיתן א.ד.ע לארופלקס ולבעלי המניות שירותי ניהול שתמורתם תשלם ארופלקס 8,000 דולר לחודש (ראה סעיף 3 להסכם הניהול). על פי הסכם הניהול גם תמנה א.ד.ע שני משקיפים מטעמה לדירקטוריון החברה, כאשר בסעיף 13 להסכם הניהול נקבע כי המשקיפים לא ישמשו חלק מדירקטוריון ארופלקס או מהנהלתה של ארופלקס. נקבע גם (בסעיף 20 להסכם) כי מיום חתימת ההסכם כפופה כל התחייבות כספית או תשלום שתעשה ארופלקס לאישור מראש של א.ד.ע ובהתאם גם ישונו זכויות החתימה בחברה כך שעל מנת לחייב את החברה, ארופלקס, יהיה צורך בחתימות של נציג א.ד.ע בנוסף לחתימת מנכ"ל ארופלקס, מר גלבוע. 5. להסכם הניהול צורף נספח שקרוי "נספח א' - הסכם ליווי עסקי" שבו נקבעו שלבים למעורבותה של א.ד.ע בארופלקס. על פי השלב הראשון, שהיה לתקופה שלא תפחת מ- 6 חודשים, תכלול מעורבות א.ד.ע את הדברים הבאים: לימוד והערכה של המצב הכספי של החברה, הכנת תוכנית פעולה בסיסית, הכנת בקשות אשראי ודיונים עם בנקים לגבי מסגרות אשראי מבנה בטחונות וכו', קיום מו"מ לפריסת חובות לספקים ונותני שירותים, קיום מו"מ על תנאי אשראי שמקבלת החברה מספקים ונותני שירותים, ליווי שוטף של מערכת הבקרה ודיווח שוטף של החברה לרבות יצירת דוחות יומיים וחודשיים, ישיבות תיאום שבועיות וחודשיות עם הבנקים. עבור אלה, שלב א' - סוכם כי א.ד.ע תקבל מארופלקס שכר חודשי של 4,000$. עבור שלב ב' נקבע שכר דומה. 6. ביום 25/6/03 נעשה הסכם נוסף, והצדדים לו הם - התובע (להלן - אקרמן) מצד אחד וא.ד.ע מצד שני. הסכם זה שכותרתו "סיכום עקרונות" (להלן - סיכום העקרונות) נכתב בכתב יד ומפאת חשיבותו לתביעה העיקרית אביא אותו כלשונו: "1. יקי (אקרמן, ה.א.) יעביר סך של 300 אלפי ₪ במזומן לא.ד.ע שכנגדם תונפק לו אופציה ל- 10% ממניות ארופלקס בערכן הנקוב למשך 24 חודשים. 2. יקי יעמיד ערבויות אוטונומית (כך במקור ה.א.) בנקאית לטובת א.ד.ע לחשבון בנק שימסר שא.ד.ע תגדיר ע"ס 300 אלפי ₪. 3. סכום הערבויות יקטן בשליש כל רבעון החל מיום 31/3/04. 4. 180 ₪ הלוואות בעלים יוחזרו בהחזר הלוואות בעלים במשך 30 חודש על פי ההסכם 24/02 ..... (מילה לא ברורה, ה.א.) בהתאם. 5. פקדון בסך 70 אלפי ₪ יוחזר ב- 60 תשלומים שווים לא צמודים ולא נושאים ריבית. 6. יתרת שכר שלא נמשכה בסך 50 אלפי ₪ יוחזרו ב- 60 תשלומים שווים לא צמודים ולא נושאים ריבית. 7. פקדון ע"ס 150 אלפי ₪ שהועמד על ידי יקי לחברה יוחזר עד 10/7/03 מבנק הפועלים והפקדון יועבר לבעלות א.ד.ע. 8. יקי יועסק בחברה ב- 4 ימים בשבוע במשכורות של 15,000 ₪ ברוטו בנוסף ל- 2,000 ₪ החזרי החזקת רכב וטלפון ובנוסף לכל התשלומים האמורים לעיל." 7. על סיכום העקרונות חתומים התובע מצד אחד וא.ד.ע באמצעות מר אריה עובדיה (הנתבע 2) מצד שני. 8. למחרת החתימה על סיכום העקרונות, ביםו 26.6.03, נחתם בין הצדדים להסכם העברת המניות מסמך נוסף, שכותרתו "תמצית עקרונות" ובו הוקדם מועד העברת המניות לידי א.ד.ע ונקבע ליום 30.7.03. טענות התובע 9. לטענת התובע הוא עמד בהתחייבויותיו על פי סיכום העקרונות ככתבן וכלשונן ואולם הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלל. לטענת התובע, הערבויות חולטו לבקשת סניף הבנק של א.ד.ע וחרף התחייבות מפורשת שנתנה א.ד.ע בעניין זה (נספח יא' לתביעה) לא שופה התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב חילוט הערבויות. התובע טוען כי גם טרם הוחזרו לו הלוואות הבעלים ולמעשה טרם נעשה דבר בעניין זה. כך גם לעניין הפקדון של 70,000 ₪ שטרם הוחל בהחזרתו או בהחזר החוב בסך 50,000 ₪ שאמור היה להיות משולם לתובע על פי סעיף 6 לסיכום העקרונות. 10. התובע טוען כי חתימתו על סיכום העקרונות, שצורף כנספח י' לתביעה, היתה עקב כפיה שכפו עליו הנתבעים תוך שהם מאיימים עליו כי אם לא יחתום על הסיכום האמור, לא יפעלו על פי התחיבויותיהם מכח ההסכם להעברת המניות ולא ישחררו את התובע מהערבויות שערב לחובות ארופלקס. התובע טוען כי רק לאחר שעזב את ארופלקס באופן סופי, בינואר 2004, חדלה הכפיה ואז פנה באופן מיידי לנתבעים בהודעה על ביטול סיכום העקרונות ודרישה להשבת הסכומים ששילם על פיו. 11. התובע טוען כי הוא זכאי להשבת הסך של 300,000 ₪ ששילם לפי סעיף 1 לסיכום העקרונות ולהשבת הסך של 300,000 ₪ בגין הערבויות שהעמיד לא.ד.ע ואשר חולטו. התובע טוען כי על הנתבעים לשלם לו בנוסף גם את הסך של 70,000 ₪ כמפורט בסעיף 5 לסיכום העקרונות. לטענתו חרף העובדה שמדובר בפקדון שאמורה היתה ארופלקס להחזיר לו, יש לחייב את הנתבעים לשלם את סכומו זאת כפיצוי על הפרת ההסכם על ידם. טענות דומות טוען התובע גם בנוגע לפקדון על סך 150,000 ₪ כמוזכר בסעיף 7 לסיכום העקרונות. בנוסף לכל הסכומים האלה מבקש התובע מבית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצוי בסכום של 100,000 ₪ בגין עגמת נפש וסבל פיזי ונפשי שנגרם לו כתוצאה מהתנהלות הנתבעים. בעניין זה טוען התובע כי כתוצאה מהתנהלות הנתבעים הדרדר מצבו הרפואי. סה"כ עומד סכום התביעה העיקרית ע"ס 845,000 ₪. טענות הנתבעים 12. הנתבעים הכחישו את כל טענות התובע. לטענתם, אין מקום להשיב לתובע את הסך של 300,000 ₪ שבהם רכש אופציה ל- 10% ממניות ארופלקס. לטענתם, רכישת אופציה כשמה כן היא והעובדה שארופלקס התמוטטה, באופן שמימוש האופציה אינו מועיל עוד לתובע, אין בה כדי לחייבם להשיב לתובע את הסכומים ששילם עבור רכישת האופציה. עוד טוענים הנתבעים כי התמוטטותה של ארופלקס לא היתה בלתי צפויה לתובע מאחר והתובע ידע היטב את מצבה והסתיר אותו מהנתבעים, עובדה שהיא בבסיס התביעה שכנגד כפי שעוד יפורט להלן. 13. הנתבעים טוענים גם כי אין לחייבם בסכומים האחרים שדרש התובע מכח סיכום העקרונות וזאת משום שסכומים אלה היו אמורים להיות משולמים לו על ידי ארופלקס ולא על ידי א.ד.ע וזאת כפי שמודה התובע עצמו בכתב התביעה. 14. באשר לערבויות הבנקאיות שחולטו - אין לנתבעים טענות הגנה ממשיות, ועל כל פנים לא ראיתי כאלה בכתב ההגנה שהגישו. התביעה שכנגד 15. הנתבעים גם הגישו תביעה שכנגד ובה עתרו לחייב את התובע בסכום של כמיליון וחצי ₪. לטענתם, גרם להם התובע לנזקים כספיים עצומים, בסכום של יותר ממיליון ₪, וזאת עקב מצגי שווא שהציג להם בנוגע למצבה האמיתי של ארופלקס. 16. בעניין זה טוענים הנתבעים כי התובע הציג בפניהם דו"ח כספי כוזב לשנת 2001. לטענתם, בדו"ח צויין כאילו ארופלקס הרוויחה באותה שנה סכום של 424,809 ₪, אך לאחר שא.ד.ע הפכה להיות בעלת מניות בארופלקס, ופעלה להכנת הדו"ח הכספי לשנת 2002, התברר לה כי הדו"ח לשנת 2001 לא נערך על פי כללי חשבונאות מקובלים וכי אילו היה נערך על פי כללי חשבונאות מקובלים, היתה מתגלה התוצאה הכספית האמיתית לשנת 2001, ולפיה נרשם לארופלקס הפסד של 1,399,306 ₪. לטענת הנתבעים ההפרש בין שני הדוחות הוא לכן כ - 1,800,000 ₪. 17. הנתבעים טענו גם כי התובע הטעה אותם בהציגו מצג כאילו לארופלקס צבר הזמנות בסכום של כ- 2,500,000 ₪ אשר הרווח הגולמי הצפוי ממנו הוא כ- 1,400,000 ₪ ואילו בסופו של דבר התברר כי מדובר בצבר הזמנות תאורתי, כאשר החלק הניכר של ההזמנות הן הזמנות במעקב שצריך היה למחוק ממצבת ההזמנות והן נותרו בו אך ורק על מנת להציג צבר הזמנות גדול ומצג שווא לא.ד.ע.. בסופו של דבר, לטענת הנתבעים, מתוך כל ההזמנות האלה מומשו הזמנות בסכום של 82,000 ₪ בלבד. 18. הנתבעים טוענים גם כי אקרמן הסתיר מהם תביעות משפטיות תלויות ועומדות כנגד ארופלקס ובפרט תביעות כספיות שלו מארופלקס, תביעות שאותן הגיש ב- 2/04 לבית הדין לעבודה ועל פיהן דרש סכומים מצטברים של כ- 140,000 ₪. 19. טענה נוספת שמעלים הנתבעים בהקשר זה היא כי אקרמן הטעה אותם בנוגע להליכי בוררות שניהלה ארופלקס עם ספק בשם אפרתי. בבוררות התבררה תביעת ארופלקס נגד אפרתי ותביעה נגדית שהגיש אפרתי נגד ארופלקס ואקרמן מסר לנתבעים, לטענתם, כי החשיפה המירבית של ארופלקס (הסיכון האפשרי) הוא בין 500,000 ל- 600,000 ₪ בעוד שבסופו של דבר, וביום 15.7.03, ניתן פסק הבורר, לפיו חוייבה ארופלקס לשלם לאפרתי כ- 982,000 ₪ והתביעה שהגישה היא כנגד אפרתי נדחתה במלואה. 20. לטענת הנתבעים, רק על סמך המצגים האמורים של אקרמן התקשרה א.ד.ע בהסכם העברת המניות עם אקרמן ועם בעלי המניות הנוספים ורק על סמך המצגים האלה הסכימה לשחררם מהערבויות האישיות שהעמידו לארופלקס והכל מבלי לבצע בדיקת נאותות לחברה. לטענת הנתבעים שיחררה א.ד.ע את אקרמן מכל הערבויות האישיות שערב לארופלקס והכל כמפורט בסעיף 59 לכתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, אך עקב מצבה הכושל של ארופלקס, שהוסתר מהם לטענתם, נדרשו להזרים לארופלקס סכומים גדולים מאוד במזומן ולשעבד כספים לטובת אשראי שקיבלה ארופלקס. לטענת הנתבעים סכומים אלה, בסכום של 1,132,500 ₪, על אקרמן להחזיר להם. 21. הנתבעים טוענים עוד כי על אקרמן לפצותם בסכום של 100,000 ₪ לכל אחד מהם, בגין לשון הרע שהפיץ נגדם בהליכים שהוא מנהל כנגד ארופלקס בבית הדין לעבודה. 22. כנגד טענות אלה של הנתבעים טוען אקרמן את הטענות הבאות: לעניין לשון הרע - טוען אקרמן כי עומדת לו ההגנה "אמת דיברתי" כמפורט בסעיף 14 בחוק איסור לשון הרע. עוד טוען אקרמן כי עומדות לו ההגנות שבחוק איסור לשון הרע מאחר שמדובר בהליך משפטי שמתנהל בבית הדין לעבודה. 23. בנוגע ליתר טענות הנתבעים, באשר למצגים המטעים שהציג להם, כביכול, טוען אקרמן כי יש לדחות את טענת הנתבעים מכל וכל מאחר שהנתבעים ידעו היטב מה מצבה של ארופלקס ואף מינו רואה חשבון מטעמם, שהיה מעורב בכל פעילותה הכלכלית של ארופלקס, החל ממועד החתימה על הסכם העברת המניות ב- 24/2/03, ועד להעברתן בפועל על פי תמצית העקרונות מיום 26/6/03 שצורפה כנספח יב' לתביעתו של אקרמן. דיון 24. כאמור, לטענת אקרמן, יש לבטל את סיכום העקרונות עליו חתם ביום 25.6.03 ולחייב את הנתבעים להשיב לו את הסכומים ששילם על פיו. זאת, לטענתו, משום שחתימתו על סיכום העקרונות נעשתה מתוך כפיה. בנוסף, טען כי הנתבעים הפרו את ההסכם וגם מטעם זה הוא רשאי לבטלו והוא זכאי גם לפיצוי בגין הפרתו. כפיה - הצד המשפטי. 25. 91. סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע: "17. כפיה (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה". 26. התובע טען שהופנו כלפיו איומים פיזיים, וטענה זו לא נסתרה כלל, מאחר והוא לא נחקר בענין זה. 27. מעבר לכך, פסיקת בית המשפט העליון קבעה מפורשות כי גם כפיה כלכלית הינה כפיה לכל דבר וענין. בפסק הדין בענין ע"א 8/88 - שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ. פ"ד מג (4), 95 קבע בית המשפט: "כאשר צד פועל כפי שפעל מנהל המערערת, אשר השתמש באיום מפתיע שהנזק הצפון במימושו הינו חמור ביותר ובלתי הפיך, וכאשר עיתוי האיום הוא דווקא זה בו יהיה הצד השני חשוף ופגיע ביותר עד כי ייאלץ להכנע לו, אין בכך משום לחץ לגיטימי. המערערת יכולה היתה להשתמש ביתרונות השוק שלה במהלך המשא ומתן להסכם המקורי (שבעל פה), וחזקה עליה שעשתה כן. אולם משנכרת ההסכם, נסיונותיה שבאו אחר כך להשיג שיפור בתנאיו לרגל שינוי הנסיבות העובדתיות בשטח, וזאת בשיטות שגובלות בסחיטה ובהתנהגות בלתי אחראית, אינם נסיונות לגיטימיים. לשון סעיף 17 לחוק היא רחבה מספיק כדי לכלול גם כפייה שהיא כלכלית בטיבה, דהיינו כפייה הקיימת, "כאשר מתקשר אדם בחוזה כדי להשתחרר מלחץ עסקי - מסחרי בלתי חוקי המופעל עליו" (כלשונה של פרופ' שלו בחיבורה "פגמים בכריתת חוזה" פירוש לחוקי החוזים המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"א) 96-97, וראה האסמכתאות מן הדין האמריקאי המוזכרות שם). המקרה הטיפוסי של כפייה כלכלית, כפי שהוכר באנגליה בפסק דין בענין D&G (Builders Ltd.v Rees, הוא כאשר צד מנצל את קשייו הפינסיים של הצד האחר" (בעמ' 99). 28. בפסק הדין בענין ע"א 1569/93 - יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ ו- 5 אח'. פ"ד מח(5), 705, נקבע: "לחץ כלכלי "בלתי ראוי" הינו תנאי הכרחי לקיומה של כפיה - מקנה זכות - אך אין די בו. אותו לחץ חייב אף שיהיה בעל עוצמה המקדיחה תבשיל. מבחן עוצמתי של הלחץ הכלכלי מצטרף אל מבחן איכותו של הלחץ, ורק בנסיבות בהן מתקיימים שני המבחנים כאחד נכיר בכפיה ככפיה בת פועל משפטי על פי סעיף 17 לחוק החוזים. ומה תהא עוצמתה של כפיה כדי שנכיר בה כבת פועל משפטי? המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ ימצא בתשובה לשאלה אם היתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להכנע לאותו לחץ". (שם בעמ' 723). 29. דוגמא נוספת להפעלת לחץ כלכלי בלתי לגיטימי שעלה כדי כפיה מצויה בפסק הדין בענין רע"א 7539/98 - לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל. פ"ד נג (1), 721, שם דובר בסיטואציה של מתן שיקים על מנת להמנע מהוצאת מכונות ממפעל במסגרת הליכי הוצאה לפועל. כבוד השופט אור קבע שם בעמ' 728 - 727: "חרף העובדה שאת המשא ומתן מטעם המבקשת ניהל עורך דין, אין לומר, כי בפני המבקשת עמדה אלטרנטיבה מעשית של פניה לערכאות לשם קבלת סעד שיפוטי. בהתחשב בתוצאה הקשה שהיתה מתקבלת אילו סירבה המבקשת לדרישת המשיב, דהיינו שהמשיב יממש איומיו ויוציא עוד באותו יום את המכונות משטחה, ברי שהלחץ עליה היה מיידי וקשה. בהעמידו בפני המבקשת את הברירה, מתן שיק על סך 100,000 ₪ או הוצאת המכונות משטח המפעל על אתר, תוך שהוא מודע לנזק שעתידה פעולה כזו להסב למבקשת - המשיב לא הותיר בידי המבקשת קווי התנהגות חלופיים, אלא להתחייב ולתת שיק כאמור. במצב דברים זה, ברי כי על המבקשת הופעל לחץ בלתי "ראוי", שהביאה לתת למשיב את השיק על סך 100,000 ₪." 30. דוגמא נוספת לכפיה כלכלית שהוכרה בפסיקת בית המשפט העליון מצויה בע"א 2299/99 - אברהם שפייר ו- 28 אחרים נ' חברת דיור לעולה. פ"ד נה (4), 213, בעמ' 237-236: "אכן לדיירים לא היתה ברירה אלא להכנע לדרישת דיור לעולה ולחתום על כתבי הויתור שכן חלופה מעשית ואמיתית לא עמדה להם. על פי רוב קשור המוכר ברכישת דירה אחרת, והמתנה - ולו המתנה קצרה - עלולה להביא להתמוטטות העיסקאות כולן ולחשיפת המוכר לתביעות בגין הפרת הסכמים" . ומן הכלל אל הפרט: 31. אני מקבלת את טענותיו של אקרמן וקובעת כי אין כל הגיון כלכלי או מסחרי, בהתחייבות שנטל על עצמו על פי סיכום העקרונות. מהשתלשלות העניינים כולה, ברור כי אקרמן היה מעוניין לצאת מארופלקס ולנתק כל קשר בינו לבינה. זו גם מטרת הסכם העברת המניות מיום 24.2.03, שעל פיו התחייב אקרמן להעביר את מניותיו בארופלקס לא.ד.ע., כנגד שחרורו מהערבויות האשייות עליהן חתם בנוגע להתחייבויות ארופלקס. 32. בנסיבות האלה אין כל הגיון בכך שאקרמן ישלם 300,000 ₪ לרכישת אופציה ל- 10% ממניות ארופלקס, יום לפני שמניותיו, 25% ממניות ארופלקס, מועברות לא.ד.ע אך ורק כנגד שחרורו מערבויות אישיות שנתן. כמי שחתם על הסכם להעברת מניותיו כנגד שחרורו מערבויות אישיות - מדוע שישלם, במזומן 300,000 ₪ לרכישת אופציה למניות שמהן ביקש להפטר. 33. אינני מאמינה לעדות הנתבע 2 כאילו: "הדרישה לרכישת אופציה היתה של אקרמן. הוא העלה את זה. אנחנו נאלצנו להעתר לזה". (עמ' 140 ש' 21). עדות זו אינה אמינה, אינה הגיונית וגם לא ניתן לה כל הסבר. 34. כך גם לענין העמדת הערבויות כמפורט בס' 2 לסיכום העקרונות. אקרמן ביקש להשתחרר מערבויות אישיות שנטל על עצמו - כפי שהדבר עולה באופן מפורש מהסכם העברת המניות. (עמ' 29 ש' 6 - 10, עמ' 35 ש' 5). אין כל הגיון בכך שיסכים להעמיד ערבויות נוספות, בסכום לא מבוטל של 300,000 ₪. 35. הנתבעים, מודעים לחוסר ההגיון, כביכול, בהקשר זה, טענו בעדותם ובסיכומיהם, כי מדובר בתרגיל הטעיה נוסף של אקרמן וכי בהסכמתו לשלם את הסכומים האמורים ביקש אקרמן לבטל את חשדותיהם באשר למצבה הגרוע של ארופלקס ולשכנעם להשלים את העיסקה כפי שתוארה בהסכם העברת המניות. ובלשונו של הנתבע 3: "לדעתי הוא היה מודע היטב למצב החברה ואדם סביר אחר שהיה ידוע לו הנתונים לא היה עושה צעד כזה, ולכן המסקנה המתבקשת היא שזה נעשה על מנת לנטוע בא.ד.ע. תחושה של אמון בחברה" (עמ' 97 ' ש' 9). 36. בתשובה זו של הנתבע 3 גלומה, למעשה, הודעה בכך שההתחייבויות שנטל על עצמו אקרמן עפ"י סיכום העקרונות נעדרות כל הגיון כלכלי. 37. אני דוחה את טענתו כאילו הדבר נעשה "על מנת לנטוע בא.ד.ע. תחושה של אמון בחברה". במועד החתימה על סיכום העקרונות הכירה א.ד.ע. את החברה היטב, שכן נכון למועד החתימה על סיכום העקרונות (25.6.03) כבר היתה א.ד.ע מעורבת באופן פעיל בניהולה של ארופלקס. 38. רו"ח נדב שגיא מטעם הנתבעים הוא שהיה, החל מ- 27.2.03, אחראי בארופלקס על ניהול הכספים ועל מחלקת הנהלת החשבונות ולא ניתן היה לשלם לספקים או להוציא המחאות והעברות בנקאיות ללא חתימתו. (נספח ו' לתצהיר התובע) אין איפוא כל ספק כי במהלך החודשים האלה למדו הנתבעים על מצב החברה. למעשה, על-פי עדות אקרמן שהה שגיא בארופלקס כבר מחודש 1/03, כחודשיים לפני חתימת הסכם העברת המניות (עמ' 29 ש' 26). שגיא עצמו לא העיד ועדותו של אקרמן בענין זה לא נסתרה. 39. יותר מכך, מס' ימים לפני החתימה על סיכום העקרונות ביום 21.6.03, ציין הנתבע 3 בעצמו כי "על החברה מרחפת סכנה חדלת פרעון" (מכתבו ת/19). 40. מכאן, שהנתבעים ידעו היטב מה מצבה של החברה ואין כל ממש בטענתם לפיה אקרמן ניסה לטעת תחושה של אמון בחברה כפי שטען הנתבע 3 (עמ' 97 ש' 9). אמנם, הנתבעים ניסו בעדותם לגמד את מעמדו של דו"ח שגיא, ואת מידת שליטתו בענייניה הכספיים של ארופלקס, אולם אינני מאמינה לעדותם בענין זה. עדויותיהם בהקשר זה היו מתפתלות ומתחמקות וניכר מהן כי הם מנסים לשוא ליצור רושם כאילו מעורבותו של שגיא בארופלקס היתה שולית ובלתי משמעותית בעוד שבפועל ההיפך הוא הנכון. 41. התברר במהלך העדויות כי שגיא אכן היה נציגם של הנתבעים, ופעל מטעמם (עמ' 84 ש' 7 - 14), ישב בדירקטריון החברה החל מפברואר 2003 (עמ' 60 ש' 20) והיה אחראי על ניהול הכספים חברה (נספח ו' לתצהיר התובע). 42. חיזוק למסקנה זו אני מוצאת בשניים אלה: א. סיכום העקרונות מיום 25.6.03 נחתם בתום פגישה שבה נכחו התובע מחד ושגיא מאידך, ושגיא הוא שניסח את הסכם העקרונות וכתב אותו (עמ' 96 ש' 22, עמ' 138 ש' 4 - 7 , 21). ענין זה מעיד על מעמדו של שגיא בחברה, כמו גם על היותו איש אמונם ויד ימינם של הנתבעים. במיוחד הדבר נכון כאשר הנתבעים טענו כי כלל לא ידוע להם על מו"מ שקדם לחתימת סיכום העקרונות (עמ' 98 ש' 14), ומכאן ששגיא היה לא רק נציג הנתבעים, אלא גם בעל סמכויות מטעמם. ב. הנתבעים, חרף כל האמור לעיל, נמנעו מלזמן את שגיא כעד מטעמם. לטענתם משום ש"אנחנו לא סבורים שיש לו מה להגיד" (עמ' 94 ש' 2). בנסיבות תיק זה אין לקבל את טענת הנתבעים, כאילו סברו ששגיא אינו עד דרוש. ברור שעדותו יכולה היתה לשפוך אור, לא רק על נסיבות חתימתו של סיכום העקרונות, אלא גם על מידת מעורבותם של הנתבעים בניהול ארופלקס, עובר לחתימת סיכום העקרונות, מידת הכרותם באותו שלב עם מצבה האמיתי של ארופקלס ועניינים נוספים. בהיותו יד ימינם של הנתבעים במועדים הרלוונטיים, שגיא הינו עד שהיה על הנתבעים להביא מטעמם והמנעותם מלעשות זאת פועלת לחובתם, וההלכות בענין זה רבות. 43. מכל האמור עולה כי ברור שאין כל הגיון בהתחייבות שנטל על עצמו אקרמן על פי סיכום העקרונות, ולכך שהוציא על פיהן סכום על 600,000 ₪. (ור' גם עדות הנתבע 3 בעמ' 89 ש' 8). 44. העדר כל הגיון כלכלי מצביע על קיום שיקולים אחרים שהניעו את אקרמן ליטול לעצמו התחייבויות אלה, ואקרמן טען כי מדובר בלחץ שהופעל עליו מצד הנתבעים שכפו עליו, לטענתו, לחתום על ההסכם. 45. הנתבעים טענו כי סיכום העקרונות דווקא היטיב עם אקרמן, שכן העניק לו יתרונות שלא עמדו לו קודם לכן וביניהם סעיפים 4, 6, 8, לסיכום העקרונות. אני דוחה טענה זו ולו משום שבפועל לא קיבל אקרמן את אותן "הטבות" שכביכול הוענקו לו בהסכם. יתרות השכר המוזכרות בס' 6 לסיכום לא שולמו לו, גם לא בחלקן, וכך גם הלוואת הבעלים שלא הוחזרה. בנוסף, עיקר "ההטבות" שקיבל, כביכול, עפ"י אותו סיכום עקרונות, נכללו כבר בהסכם מיום 24.2.03, והכוונה להחזר הלוואות הבעלים ע"ס 180,000 ₪ עפ"י סעיף 4 לסיכום העקרונות. 46. מנגד עומדת גירסתו של אקרמן בענין זה לפיה סיכום העקרונות נכפה עליו, שכן הנתבעים איימו עליו שלא ישחררו אותו מערבויותיו האישיות לארופלקס אם לא יחתום עליו ויזרים בכך 600,000 ₪ לא.ד.ע. וארופלקס. 47. נסיבות חתימת סיכום העקרונות מוזרות כשלעצמן ומעוררות תהיה. הנתבעים הם עורך דין ורואה חשבון. את ההסכמים להעברת המניות, כמו גם הסכמי הניהול ומסמכים נוספים הקשורים לארופלקס ומניותיה דאגו הנתבעים לערוך היטב, להדפיסם ולנסחם בשפה זהירה מחד וברורה מאידך. סיכום העקרונות לעומת זאת, אף שמעורבים בו סכומים נכבדים ביותר, נעשה כאילו כלאחר יד, בפגישה במסעדה. לשונו אינה ברורה לגמרי, ואת הניסוח הותירו הנתבעים, כביכול, לרו"ח שגיא מטעמם ולא עמדו על ניסוחו בעצמם. המעמד מעורר תמיהה והנתבעים לא סיפקו כל הסבר לענין זה. 48. העדרו של הסבר מניח את הדעת, הן לענין תוכן ההסכם (כפי שפורט לעיל) והן לענין נסיבות חתימתו, מתיישב היטב עם גירסת התובע לפיה רק בשל פחדיו וחששותיו מהנתבעים הסכים לחתום על סיכום העקרונות הזה. 49. חיזוק לחששותיו של התובע מהנתבעים נמצא גם בתצהיר אשתו של התובע, תצהיר שלא נסתר מאחר שהנתבעים ויתרו על חקירתה. 50. לכך יש להוסיף גם את העובדה שהנתבעים מינו כדרקטור לחברה את מר שמעון ברקן, אדם שהנתבעים לא הצביעו על כישורים שבעטיים מונה לתפקיד מטעמם (עמ' 95 ש' 10 - 20), ואשר התברר כי הוא בעל קשר משפחתי למר זאב רוזנשטיין - אשר הורשע בפלילים ואשר לפי דיווחי התקשורת בארץ נמנה על "בכירי" העבריינים בישראל. (עמ' 95 ש' 25). מינויו של מר ברקן כדרקטור, בנסיבות האלה, תומך בגירסת התובע לפיה הנתבעים נופפו מולו בקשריהם, כביכול, עם רוזנשטיין, על מנת להפחידו. 51. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע זומן למשרד הנתבע 2 לפגישה באישון לילה, עובדה שהנתבעים ניסו לחמוק מלאשרה (עמ' 145 ש' 4 - 8), ואת העובדה שבאפריל 2003, חודשים לאחר חתימת הסכם העברת המניות, נדרש והפקיד סכום של 150,000 ₪ בארופלקס, ללא כל הסבר הגיוני לצעד כזה. 52. כל אלה מתיישבים היטב עם עדותו של התובע לפיה חש מאויים וחשש מהנתבעים ובשל חשש זה נאלץ לחתום על סיכום העקרונות. 53. משכך, קמה לו הזכות לבטל את ההסכם וכך עשה מיד כשנותק סופית הקשר בינו ובין ארופלקס והנתבעים. 54. ואולם, זכותו של התובע לבטל את סיכום העקרונות קמה לו גם מטעם נוסף - הפרתו של סיכום העקרונות על ידי הנתבעים, שלא מילאו ולו אחת מהתחייבויותיהם על פיו, חרף העובדה שהתובע מילא את כל התחייבויותיו על פיו. 55. מהראיות שהובאו בפניי עולה כי הנתבעים אכן הפרו את התחייבויותיהם עפ"י סיכום העקרונות. לענין הערבויות - הנתבעים התחייבו לשפות את התובע במלוא סכום הערבויות שיחולטו. (נספח יא' לתצהיר התובע). למרות זאת, לא שילמו לתובע כל סכום שהוא, חרף העובדה שכל הערבויות, בסכום כולל של 300,000 ₪, חולטו (עמ' 99 ש' 12). לענין הפקדון ע"ס 150,000 ש"ח (ס' 7 לסיכום העקרונות), מתוך סכום זה הוחזר לתובע רק סך של 75,000 ₪ ואילו היתרה לא הוחזרה לתובע (עמ' 100 ש' 4). 56. אמנם, סכום זה היה על ארופלקס להחזיר לתובע, ואולם הנתבעים הם בעלי השליטה בארופלקס ובעצמם לא הקפידו על הגדרת גבולות ברורים בינם ובין ארופלקס . עובדה זו נלמדת מכך שסיכום העקרונות, שנחתם כביכול בין א.ד.ע. לתובע, כולל גם התחייבויות של ארופקלס כלפי התובע. (סעיפים 4, 6, 7, 8), ומתוך שא.ד.ע., באמצעות נתבע 2, חתמה על סיכום הדברים, ניכר שנטלה על עצמה את ההתחייבויות בענין זה. גם העובדה שסיכום הדברים חתום על ידי נתבע 2 ללא חותמת א.ד.ע, מלמדת על כך שהנתבעים עצמם לא ראו הפרדה בין חיוביהם לחיובי א.ד.ע. או ארופלקס. 57. גם הפקדון ע"ס 70,000 ₪ (ס' 5 לסיכום העקרונות) לא הוחזר לתובע והנתבעים אף לא החלו לשלמו. 58. לנוכח הפרות אלה של סיכום העקרונות רשאי היה התובע לבטלו, כפי שאכן עשה, והוא זכאי לכן להשבה של הסכומים ששילם על פיו, ולפיצויים בגין הפרתו. על מי מהנתבעים לשלם לתובע? 59. כפי שקבעתי לעיל - סיכום העקרונות נחתם בתנאים של כפיה אותה הפעילו על התובע כל הנתבעים והנתבעים 2 ו- 3 בפרט. 60. סעיף 54 (א) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות") קובע מפורשות: "א) אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס". 61. בע"א 2273/02 - חברת פסל בע"מ ואח' נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ. פ"ד נח(2), 36. קבע בית המשפט העליון כדלקלן: "הכלל הרווח במשפטנו הוא, כי התאגיד, כאישיות משפטית נפרדת, נושא באחריות לעוולות ואף לעבירות פליליות, אולם בכך אין כדי לשלול את האחריות האישית של בני האדם הפועלים בתאגיד - בין שהם אורגנים ובין שאינם אורגנים. "אחריות אישית זו של בני האדם הפועלים בתאגיד... - עומדת על רגליה שלה. האחריות האישית של התאגיד לחוד, ואחריות הפועלים בשמו לחוד". (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4) 364, 384). כך הוא לגבי עבירות פליליות שמבצע אורגן בתאגיד (ע"פ 137/79 חיים גלנט נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 746). כך הוא לגבי עוולות נזיקיות שהאורגן קיים את יסודותיהן (ע"א 308/59 יצחק שימקין נ' אסתר, שרה, יהודה רומנו והמוסד לביטוח לאומי, פ"ד יד 2396; ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ' יואל אורן ואח', פ"ד לה(4) 253); וכך הוא לגבי הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן (ע"א 230/80 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ ואח' נ' קסטרו, פ"ד לה (2) 713; ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ ואח' נ' דוד קסטרו. פ"ד לז (4) 673. השאלה היא, ככלל, האם ביצע בעל התפקיד בתאגיד באופן אישי את יסודות העילה המקימה חבות. שאם התשובה לכך היא בחיוב, לא ישמש המעטה התאגידי אצטלה לבעל התפקיד להתכסות בה. (ראו גם סעיף 54(א) לחוק החברות, התשנ"ט 1999, (להלן: חוק החברות), המורה כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של ארגון, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס". זהו צדו האחד של מטבע האחריות שנושא בה בעל התפקיד בתאגיד. צדו האחר של המטבע הוא, כי אין חבותו של בעל תפקיד נובעת מעצם חבותו של התאגיד. התאגיד, בהיותו אישיות משפטית יציר הדין (להבדיל מאישיות משפטית טבעית), פועל באמצעות האורגנים ובעלי התפקיד בו. עובדה זו אינה גורעת מאחריותו של התאגיד כאישיות משפטית נפרדת, אך אין בה גם כדי להטיל מניה וביה, אחריות על האורגנים ועל בעלי התפקיד בתאגיד, חבותם נגזרת, כאמור, מן השאלה האם קיימו, באופן אישי, את יסודות העילה. מן הקובץ עולה, כי מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו, ולהניח תשתית ראייתית ממנה עולה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד בו (ראה עוד ע"א 391/87 אולן בע"מ ואח' נ' מתפרת העמק ברוך ובניו בע"מ (לא פורסם)). 62. אין כל ספק, לאור כל האמור לעיל, כי מי שביצע את הכפיה הכלכלית והלחץ כלפי התובע, כמפורט בסעיפים 15 עד 72 לתצהירו, היו הנתבעים 2 ו- 3 שהרי רק אנשים בשר ודם יכולים לפעול כפי שפורט בסעיפים האמורים. 63. זאת ועוד, הדברים גם נעשו לטובתם האישית של הנתבעים 2 ו- 3 אשר לפי טענתם שלהם ערבו לכל חיובי אדע ו/או אירופלקס בבנקים ולכן נהנו באופן אישי וישיר מ- "גיוס הכספים" שבוצע שלא כדין מן התובע. (סעיף 110 לכתב ההגנה ולכתב התביעה שכנגד של הנתבעים שכנגד כמו גם ההסכם מיום 28.12.05 שנחתם בין הנתבעים 2 ו- 3 אישית לבין בנק הפועלים - נספח א' לבקשה השלישית לתיקון כתב התביעה). 64. גם עילת הפרת סיכום העקרונות עומדת לתובע כנגד כל הנתבעים, ובפרט הנתבע 2. אמנם, מחזות סיכום העקרונות נראה כי הצדדים לו הם התובע מחד וא.ד.ע. מאידך, ואולם בתחתית המסמך חתום אישית הנתבע 2, ללא שהוספה על חתימתו חותמת החברה. תשובותיהם של הנתבעים באשר לחתימות המחייבות את א.ד.ע. היו מתחמקות ומתחכמות (עמ' 96 ש' 5 ועמ' 138 ש' 8), והם נמנעו מלהציג אישור רשמי בדבר זכויות החתימה במועד הרלוונטי. תשובותיהם בענין זה, העובדה שלא מופיעה חותמת א.ד.ע. על גבי הסיכום, והעובדה שלא צורף אישור בדבר זכויות החתימה מחייבות את א.ד.ע. במועד הרלוונטי - כל אלה מלמדים כי ככל הנראה האופן בו נחתם סיכום העקרונות אינו תואם את זכויות החתימה בא.ד.ע. ומכאן שקמה חבות אישית לנתבע 2, וכן לנתבע 3 שהנתבע 2 פעל בשמו ומטעמו. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף כאשר הנתבע 2 הוא רו"ח במקצועו וחזקה עליו שידע היטב משמעות חתימתו על המסמך, בשם א.ד.ע., אך שלא עפ"י זכויות החתימה התקפות באותו מועד. 65. באשר ליתר טענות התובע, אומר בקצרה כי אינני סבורה שחלה בנסיבות שבפני, בהן נחתם סיכום עקרונות, העילה של עשיית עושר ולא במשפט. 66. אשר לרשלנות - לו נדרשתי להכריע בשאלת קיומה של עילה זו, ואינני נדרשת להכרעה כזו לנוכח המסקנה שאליה הגעתי בענין הכפיה והפרת ההסכם, כי אז היה מקום לשקול גם שאלת קיומו של אשם תורם מצד התובע. כאמור, אינני דנה בענין זה לאור התוצאה שעל פיה מחוייבים הנתבעים מכח דיני החוזים, אם בשל הכפיה ואם בשל הפרת ההסכם, ששניהם מקנים לתובע את הזכות לביטול החוזה להשבה ולפיצויים. 67. התוצאה מכל האמור עד כה היא שעל הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 300,000 ₪ ששילם בגין "רכישת אופציות". ב. סך של 300,000 ₪ בגין ערבויות שחולטו. 68. אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום הסכומים אותם התחייבו לשלם על פי ההסכם, שכן משמעות קביעה זו היא כי התובע "יזכה" הן לביטול ההסכם והן לאכיפתו. ביטול ההסכם משמעו ביטול התחייבות שנטל על עצמו כ"א מהצדדים על פיו ומשכך מבוטלות גם התחייבויות הנתבעים מכוחו, ואין לאכפן. למעשה, במסגרת ההשבה - על אקרמן להחזיר את הסך של 75,000 ₪ שקיבל עפ"י ההסכם - ויש לנכות סכום זה מהסכומים שנפסקו לטובתו. 69. התובע דרש גם פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין הדרדרות במצבו הבריאותי, עוגמת נפש וסבל פיזי ונפשי שסבל עקב התנהלות הנתבעים. 70. התובע צירף לתצהירו את נספח כ' שהינו מסמכים רפואיים מחודש ינואר 2004 (מקביל למכתבו של עו"ד רשף נספח כא' לתצהיר התובע ולשיא המשבר שבסיומו נותקו הקשרים בין הצדדים) המלמדים ברורות על לחץ דם גבוה (236/137), כאבי ראש באיזור הרקות וממצאים שונים בענין כלי דם. 71. זאת ועוד, בתצהירה של ישראלה אקרמן, שעל חקירתה ויתרו הנתבעים, היא העידה מפורשות: "אני הסברתי שבעלי קיבל בצורה מאוד קשה את התנהגותם כלפיו בתקופה האחרונה, שבאה לידי ביטוי במכתב מאיים לעורך הדין שלו (הכוונה למכתב נספח יז' לתצהיר אקרמן) ובהודעה על חילוט הערבויות", עובדה שגרמה להחמרה במצבו הבריאותי. לחץ הדם הגבוה שלו גרם לדימומים בעיניים והוא הופנה לבית החולים. 72. את מעשי הנתבעים כלפי התובע יש לראות בחומרה יתרה לאור עדותו של נתבע 2 (בעמ' 144 לפרוט', ש' 27), שם הכחיש שידע כי התובע עבר אירוע מוחי זמן קצר לפני חתימת הסכמי פברואר 2003 ברם היה אנוס להודות: "ידענו שהוא היה לא בקו הבריאות אבל לא ידענו שמדובר באירוע מוחי". 73. לכך יש להוסיף את עדות התובע בעמ' 29 ש' 6 ואילך: "כל הרצון שלי מנוב' דצמבר 2002 ברגע שקיבלתי אירוע מוחי ביקשתי להשתחרר מהחברה ולצאת מהחברה וגם את זה הם ידעו והודענו לכולם. הייתי במצב שלא יכולתי לא להמשיך ולא להשאר איתם". 74. משהוכחה התשתית העובדתית שטען לה התובע, יש ממש בטענותיו לענין המתח, הסבל, והפחד שהיו מנת חלקו במשך כמעט שנה תמימה. (מסוף פברואר 2003 ועד ינואר 2004). 75. בספרו דיני מכר דירות (הוצאת חושן משפט תל אביב, תשנ"ז - 1997), כותב עו"ד ורדי דברים שכוחם יפה לגבי פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני בכל ענפי המשפט כדלקמן: "הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל אי נוחות ופגיעה ברגשות מקורו בסע' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970, הקובע: גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי ביהמ"ש לפסוק פיצויים בעד נזק זה ובשיעור שיראה לו בנסיבות הענין". 76. בהתיחסו לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 - חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו- 2 אח'. פ"ד לה (4) 31: "הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לענין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שיראה בנסיבות הענין". בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בענין ע"א 1564/06 משה בן זאב ואח' נ' מיכל בן עמי ואח'. תק-על 2008 (1), 2859. אישר בית המשפט העליון סכום שפסק בית המשפט המחוזי למשיבים (שם), בסך 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש במסגרת פיצויים שונים שנפסקו לזכותם אגב עיסקה מסחרית של רכישת מניות בחברת תיירות ונופש. 77. לאחר ששקלתי טענותיהם ההדדיות של הצדדים בענין זה, אני מעמידה את סכום הפיצוי לתובע, בגין הנזק הלא ממוני, על סך של 50,000 ₪. סכום זה ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע. 78. התובע זכאי לכן ל- 650,000 ₪ ומסכום זה יש להפחית את הסך של 75,000 ₪ שעליו להחזיר עם ביטול סיכום העקרונות. על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לכן לתובע סכום של 575,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. התביעה שכנגד - 79. בכתב התביעה שכנגד טוענים, כאמור, הנתבעים כי אקרמן הציג בפניהם מצגי שווא והטעה אותם באשר למצבה האמיתי של ארופלקס. הנתבעים טוענים, כי אקרמן נהג בחוסר תום לב במשא ומתן עימם, וכי בכך הפר את סעיפים 12 ו- 15 לחוק החוזים, וכן כי קמה להם גם עילה בגין הפרת ס' 56 לפקודת הנזיקין שעניינו תרמית וכן בגין רשלנות . בנוסף, טוענים הנתבעים ללשון הרע - אך בענין זה אדון בנפרד בהמשך. 80. לאחר עיון בכל המסמכים והראיות שהובאו על ידי הצדדים אני מחליטה לדחות את התביעה שכנגד. 81. ראשית, משום שאקרמן העיד (עמ' 26 ש' 32, עמ' 27 ש' 16) שהמו"מ לרכישת ארופלקס לא נעשה על ידו ולא ע"י גלבוע ומתוקי. הנתבעים מצידם בחרו שלא לזמן איש משניים אלה להעיד בנסיון לסתור עדות זו. שנית, משום שאינני מאמינה לנתבעים ולעדותם לפיה לא ידעו מה היה מצבה של חברת ארופלקס עובר לחתימה על ההסכמים ועל כל פנים אני קובעת כי אם לא ידעו בודאות מהו מצבה, הרי זה מתוך שבחרו ל"עצום עיניים" חרף יכולתם, בהיותם עורך דין ורואה חשבון, לבדוק היטב את מצבה של ארופלקס הן מהצד הכלכלי והן מהצד המשפטי. 82. ברור כי כבר בעת החתימה על הסכם העברת המניות, בפברואר 2003 ידעו הנתבעים היטב כי הם רוכשים חברה הנמצאת בקשיים כספיים. זאת משום שלא התחייבו לשלם תמורה כלשהיא בעבור מניות החברה, והתחייבו רק לשחרר את בעלי המניות מערבויותיהם האישיות לחברה. משמע, הנתבעים רכשו למעשה את מניות ארופלקס ללא תמורה כלשהיא, כשהם נוטלים על עצמם רק סיכון בדמות הערבות שיעמידו חלף הערבויות שבעלי המניות ישוחררו מהן. 83. גם העד מטעם הנתבעים, רו"ח שלמה מור, הודה בחקירתו, גם אם לאחר התפתלויות מסוימות (עמ' 73 ש' 3) כי רכישת ארופלקס בתנאים שנקבעו לא הצריכה הוצאת מזומנים, והיה בה רק משום נטילת סיכון עתידי בנוגע לערבויות שהנתבעים לקחו על עצמם. (עמ' 74 ש' 10). 84. הנתבעים ידעו איפוא היטב מה מצבה של ארופלקס ובמודע נטלו על עצמם סיכון. יתכן שסברו כי כישוריהם יסייעו בידם למנוע את מימוש הסיכון, אך העובדה שהסיכון, אותו נטלו על עצמם ביודעין, התממש, אינו מקנה להם כל עילת תביעה. 85. התברר גם כי כבר ביום 27.7.03, שלושה ימים בלבד לאחר חתימת ההסכם הראשון בין הצדדים דיווח רו"ח שגיא, שפעל כאמור מטעם הנתבעים, כי ביצע "מיפוי" של כל החובות הפתוחים של הספקים (ס' 6 לנספח ה' לתצהיר אריה עובדיה). לנוכח סמיכות המועדים ודאי כי הנתונים נמסרו לשגיא ולנתבעים, עוד קודם לחתימת ההסכם הראשון. (וראה עדות אקרמן בענין זה בעמ' 29 ש' 26). 86. זאת ועוד, על פי הסכם הניהול, שנחתם במקביל להסכם העברת המניות בפברואר 2003, ניתנה לנתבעים הזכות לאשר מראש כל התחייבות כספית ו/או תשלום שיבוצע על ידי ארופלקס. הנה כי כן, עוד בטרם קיבלו בפועל את המניות, ובטרם שחררו את התובע ויתר בעלי המניות מערבויותיהם לחובות ארופלקס - כבר ניתנה לנתבעים שליטה בפועל בארופלקס. 87. הסכמת בעלי המניות למהלך כזה רק מחזקת את טענת אקרמן לפיה לנוכח מצבה הכושל של ארופלקס, מצב אותו ידעו הנתבעים היטב, נאלצו הוא ויתר בעלי המניות להכנע לכל דרישה של הנתבעים. 88. כאילו לא די בכך, מעורבותם של הנתבעים שכנגד בארופלקס, החל ממועד חתימת ההסכם הראשון ב- 24.2.03, אפשרה להם ביתר שאת לעמוד על טיב פעילותה של ארופלקס, מצב חשבונותיה, הנהלת החשבונות וכל ענין רלוונטי אחר. בכך מודה הנתבע 2 במכתבו ת/1 בכותבו: "ומאחר ולא ניהלנו בדיקת נאותות מקיפה כמקובל טרם ההתקשרות, הוסכם בין הצדדים במהלך המו"מ כי תעמוד לא.ד.ע. האופציה לממש את העיסקה עד ליום 24.8.03 על מנת שיתאפשר לא.ד.ע. לבחון את טיב בעלי המניות, החברה וביצועיהם טרם ההתקשרות הסופית". 89. משבחרו הנתבעים לא רק לממש את האופציה, אלא אף להקדים את מימושה ליום 26.6.03, יש בכך כדי לסתום את הגולל על כל טענותיהם בתביעה שכנגד. 90. די בנסיונו האומלל של הנתבע 3 למצוא תשובה ראויה לשאלה, אם אכן נוצל פרק הזמן שבין פברואר 2003 ליוני 2003 לשם בדיקת נאותות לארופלקס, על מנת לשמוט את הבסיס מתחת לתביעה שכנגד בענין זה (עמ' 90 לפרוט' מיום 24.9.08, ש' 11 ואילך, וכן בעמ' 83 ש' 9 - 16). 91. בהקשר זה לא ניתן להתעלם גם מהסכם הניהול שנחתם בפברואר 2003, במקביל להסכם העברת המניות, ועל פיו לא רק שהנתבעים נחשפו לכל פעילותה הכלכלית והחשבונאית של ארופלקס, הם גם היו זכאים לתשלום בין היתר עבור "לימוד והערכה של המצב הכספי של החברה". 92. ראיה ברורה נוספת לכך שהנתבעים ידעו היטב מהו מצבה של ארופלקס, עוד בטרם נחתמו ההסכמים ביוני 2003, מצויה במכתבו של הנתבע 3 (ת/1) שם כתב מפורשות כי "על החברה מרחפת סכנה של חדלות פרעון", ממש כפי שכתב אקרמן עצמו - במכתב שהוצא כבר באפריל 2003 (נ/11). 93. המסקנה מכל האמור עד כה היא, כי הנתבעים ידעו היטב כי הם מקבלים חברה בקשיים אך סברו ככל הנראה כי מאחר שהם מקבלים אותה בפועל ללא כל תמורה, יוכלו להשביחה ולהפיק ממנה רווחים נאים. (עמ' 82 ש' 26). ציפיה זו לא התממשה - אך שברו של החלום אין בו כדי להקים להם עילת תביעה כנגד אקרמן. 94. ואולם גם אם לא ידעו הנתבעים מהו באמת מצבה של ארופלקס, הרי זה רק משום שהתרשלו ונמנעו ביודעין מלבדוק זאת חרף העובדה שלנוכח כישוריהם ויכולותיהם המקצועיות לא היתה כל מניעה לביצוע בדיקה כזו (עמ' 83 ש' 9 ועמ' 75 ש' 1). בכך התרשלו הנתבעים. ראוי להדגיש כי התרשלות של הטועה (הנתבעים במקרה זה) יכולה לעלות עד כדי נטילת סיכון להתרחשות טעות, מצב שמונע מהטועה שימוש בזכות הביטול שלו (ר' ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז' (4) 817, 842, וכן שלו, פגמים בכריתת חוזה (פרוש לחוקי החוזים, בעריכת ג. טדסקי, תשמ"א) בעמ' 280). והשווה גם לדעת הרוב בע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב' (1) 231. 95. די בכל האמור לעיל כדי לדחות את התביעה שכנגד, ואולם יש לדחותה גם מטעם נוסף: כל כולה של התביעה שכנגד נסמכת על הטענה כי ארופלקס קרסה בשל מצגי השווא של אקרמן. ואולם טענה זו נסתרה מניה וביה מדברים שהצהירו הנתבעים בהליכים שמנהלים בבית הדין לעבודה, שם טענו, במרץ 2004, כי ארופלקס איתנה מבחינה כלכלית, היא פורחת ומשגשגת ואין כל סכנה לתיפקודה כעסק חי. 96. כך הוצג מצבה של ארופלקס בתצהיר שניתן מטעמה בבית הדין לעבודה. (נספח ד' לתצהיר אקרמן בתביעה שכנגד), וכך גם עולה מחוות דעתו של רו"ח מור (ת/2), שהוגשה על ידי ארופלקס לבית הדין לעבודה ובה נאמר: "בהסתמך על בדיקתנו ונוהלי הסקירה שביצענו כאמור לעיל, אנו סבורים כי נכון ליום חוות דעת זו חוסנה הכלכלי של החברה ואיתנותה הפיננסית אינם שנויים במחלוקת ומספקים בסיס סביר להמשך פעילותה של החברה כעסק חי". 97. ברור איפוא שהנתבעים טוענים בכל אחד מההליכים טענות עובדתיות סותרות, זאת בניגוד להלכה המורה כי "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בית דין) ולטעון טענה הפוכה". ע"א 513/18 Interlego Als נ'Exin-Lines Bros.J.A , פ"ד מח' (4) 133, 194. וכן רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט' (6) 625, 633. רע"א 3640/03 יקירה דקל נ' שוקי (יהושוע) דקל (לא פורסם, ניתן ביום 16.12.07) בס' 11 לפסק הדין. 98. בנסיבות האלה יש בדוקטורינות ההשתק השיפוטי כדי לדחות את טענות הנתבעים, כאילו היה מצבה הכלכלי של ארופלקס בכי רע, טענות שעומדות בסתירה לטענותיה בהליכים שבבית הדין לעבודה. 99. לכל הדברים שנכתבו עד כה בענין התביעה שכנגד, ואשר בעטים אני מחליטה לדחותה, ניתן להוסיף נימוקים נוספים, התומכים במסקנתי לפיה דין התביעה שכנגד להדחות. 100. הנתבעים מציגים את הסדרי הפשרה שעשו עם רו"ח וינר ועם מתוקי וטוענים כי עצם הסכמת אלה לפשרה, ולתשלום על פיה, מלמדים כי טענותיהם של הנתבעים צודקות, שאילולא כן לא היו מתוקי ווינר מסכימים לשלם סכום כלשהוא בפשרה. אני דוחה טענות אלה. 101. שיקוליו של צד להליך להגיע לפשרה, ובכלל זה לשלם בפשרה סכום כלשהוא, יכולים להיות שיקולים רבים ומגוונים, ואולם עצם ההסכמה לפשרה אין בה משום הודאה בצדקת טענותיו של צד אחר. צד להליך עשוי להסכים לפשרה גם כאשר הוא סבור שאין ממש בטענות הצד שכנגד וזאת אם מתוך רצון להמנע מהליכים משפטיים, הכרוכים מטבעם בהוצאות כבדות (בפרט למתוקי שנמצא בחו"ל), ואם מנימוקים רבים אחרים וביניהם, אולי הרצון להמנע מעימות, על כל המשתמע מכך. בהסכמי הפשרה גם נכתב מפורשות כי אין בהם משום הודאה בטענה כלשהיא. 102. מעבר לכך, גם לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מי שערך את דו"ח 2001 הוא רו"ח וינר וסכום הפשרה שלו שולם על ידי חברת הביטוח שלו. 103. לכך יש להוסיף את העובדה שהתביעה שכנגד הוגשה תחילה כנגד אקרמן בלבד ורק לאחר מכן תוקנה באופן שהוספו מתוקי ווינר כנתבעים נוספים. את גלבוע בחרו הנתבעים שלא לתבוע כלל, וזאת חרף העובדה שהדוח של רו"ח יום טוב, שהוגש על ידי הנתבעים, כולל טענות רבות וקשות כנגד התנהלותו של גלבוע בכל הנוגע לארופלקס. 104. התנהלות זו של הנתבעים ובכלל זה העיתוי של הגשת תביעתם, שהוגשה רק כתביעה שכנגד לתביעה שהגיש אקרמן נגדם, אינה תורמת לחיזוק טענותיהם כנגד אקרמן, ודי לחכימא. 105. הנתבעים הביאו שורה של עדים מטעמם ועוד אדון בעדותם בהמשך. ברשימת העדים הזו בולטים בהעדרם שני אנשי מפתח - רו"ח שגיא (שכבר הוזכר לעיל) וכן מר מירון נאמן שניהל את ארופלקס כפי שעולה מתצהירו (נספח ד' לתצהיר אקרמן). בתצהירו זה טוען מירון כי הוא משמש כ"נשיא ארופלקס" (ס' ב' לתצהיר). 106. העדרו של מר מירון בנסיבות האלה, בהכרח חייב לפעול לחובת הנתבעים. בפרט כאשר מירון הוא שנתן תצהיר בשם ארופלקס בהליכים שבבית הדין לעבודה ואף נחקר על תצהירו שם. במיוחד הדבר נכון כאשר מתצהירו של מירון בבית הדין לעבודה מתוארת ארופלקס כחברה פעילה בעלת הכנסות משמעותיות, שבשנת 2003 הסתכמו הכנסותיה ב- 10,720,126 ₪ (לא כולל מע"מ)!!!, והעומדת בהתחייבויותיה. (ס' 2.1 לתצהיר נספח ד' לתצהיר אקרמן). גירסה זו של מירון אינה מתיישבת, לכאורה, עם טענות הנתבעים על מצבה של ארופלקס כפי שנתגלה להם, כביכול, ונראה כי לא בכדי נקבעה בהלכה החזקה לפיה צד שנמנע מלהעיד עד רלוונטי שבשליטתו - חזקה שבחר לעשות כן מחשש שעדות אותו עד תפעל לחובתו! 107. כאמור, הנתבעים, שבחרו שלא להעיד את רו"ח שגיא ואת מר מירון, הביאו עדים אחרים מטעמם, ואולם עדות אלה אינה יכולה לסייע לנתבעים. העד אופיר ווגלטר - 108. מעדותו בחקירה הנגדית התברר כי הוא כועס על אקרמן (עמ' 65 ש' 1) וכי המשיך לעבוד עם הנתבעים בארופלקס עד למועד הסמוך לפירוקה. חרף הכרותו הטובה, כביכול, את ארופלקס ופעילותה הודה מר ווגלטר כי בתצהירו נכללו פרטים לא מדוייקים (עמ' 61 ש' 9 - 11) וכי אין לו הסבר לכך. זאת כאשר דוח רו"ח יום טוב מטעם הנתבעים מייחס למר ווגלטר מעורבות בפעולותיו הלא תקינות של מר גלבוע וכדברי ס' 12 לדו"ח: "כמו כן, ממצאי הביקורת הראשונית עולה חשד, לכאורה, לחריגה של מר גלבוע ממנהל תקין ומהסכמים עליהם חתום ולמתן ההטבות לשותפו, אופיר וולגטר". 109. מעבר לכך, עדותו של ווגלטר רק מחזקת את גירסת אקרמן לפיה רו"ח שגיא נכנס לארופלקס וקיבל מאקרמן גישה לכל נתוניה וכדבריו: "נדב נכנס לתמונה, אני לא זוכר בדיוק מתי, ובילה זמן רב במשרדו של אקרמן". 110. בנסיבות אלה, כאשר עד מטעם הנתבעים מאשר כי רו"ח שגיא מטעמם קיבל את נתוני החברה, והרשאה לכל הנהלת החשבונות שלה, כיצד יכולה להתקבל טענת הנתבעים בדבר "מצג שווא" ? העד רו"ח יום טוב בילו: 111. באמצעות עד זה הגישו הנתבעים את הדוח שערך, ואשר לטענתם כולל נתונים שהוסתרו על ידי אקרמן ונתגלו בדיעבד רק בדו"ח. עיון בדו"ח מלמד כי עיקר הטענות שבו מופנות כנגד התנהלותם של גלבוע (ווגלטר), שלא נתבעו על ידי הנתבעים, ואילו בענין אקרמן הודה מר יום טוב כי אין בדוח כל טענה נגדו (עמ' 46 ש' 26), וכי את הטענות כנגד אקרמן ניתן למצוא רק בין השיטין. 112. העדים הנוספים שהביאו הנתבעים, הובאו בנסיון להוכיח קשר סיבתי בין הדוח לשנת 2001, שבו לטענת הנתבעים, הוסתר מצבה האמיתי של ארופלקס, לבין קריסתה בתחילת שנת 2004 והנזקים שנגרמו לנתבעים, לטענתם, עקב כך. 113. ציינתי כבר כי הטענות לקשר סיבתי כזה עומדות בסתירה לתצהירו ולעדותו של מירון, מטעם ארופלקס, בבית הדין לעבודה, שם טען כי ארופלקס היא חברה מצליחה שאף הכניסה בשנת 2003 למעלה מ- 10 מליון ₪. 114. גם רו"ח מור, שהעיד מטעם הנתבעים, הודה כי בתחילת שנת 2004 חל שיפור במצבה של החברה. אם חרף מצבה הקשה, כביכול, בשנת 2001, השתפר מצבה של החברה בשנת 2004, כיצד ניתן לקשור בין נתוני 2001 לקריסת החברה ? בענין זה טען רו"ח מור כי "חובות העבר של החברה לספקיה, אותם "גררה" משנת 2002 הביאו להכרעת החברה". (ס' 33 לתצהירו). 115. טענה זו נטענה באופן סתמי ומבלי שניתן לה פירוט, כגון אילו חובות לספקים גרמו לקריסה, מדוע נגררו החובות עד לשנת 2004, כאשר בשנת 2003 היו לחברה הכנסות של למעלה מ- 10 מליון ₪, וכיצד מתיישבת טענה כזו עם עדותו של מירון בבית הדין לעבודה, שם אמר כי החברה פורעת את חובותיה לספקים (ס' 2.2 וס' 18 לתצהירו נספח ד' לתצהיר אקרמן). לכל אלה אין הסבר בתצהירו של רו"ח מור. 116. גם עדותו של רו"ח רובינשטיין אינה מסייעת בענין זה לנתבעים, משום שגם הוא אינו נותן מענה לשאלות שפורטו לעיל. 117. הנתבעים גם הגישו כראיה מטעמם את חוות דעתו של רו"ח יוסף צור שבאמצעותה ניסו להוכיח כי הדו"ח של שנת 2001 היה מטעה וכלל נתונים לא נכונים באשר לארופלקס. ואולם גם בחוות דעת זו אין כל קביעה, לפיה קריסת החברה בשנת 2004 מקורה בדו"ח השגוי שהוגש לשנת 2001, וזאת אף אם תעלם מהעובדה שאת הדוח הגיש רו"ח וינר ולא אקרמן. 118. כאילו לא די בכך - הנתבעים גם לא צירפו דוחות כספיים של ארופלקס לשנים 2003 ולשנת 2004 (עד לקריסת ארופלקס) ובכך מנעו מבית המשפט, ומהצד שכנגד, לבחון את טענותיהם ולהוכיח אם אכן רק אותם "חובות עבר" משנת 2001 ומשנת 2002 הם שגרמו לקריסת החברה. כך, למשל, בעוד שבתצהיר מירון כלולים נתונים על הכנסות ארופלקס בשנת 2003 ובשנת 2004 - אין בידינו נתונים על הוצאותיה באותן שנים, ובכלל זה הוצאות ותשלומים שבוצעו, אם בוצעו, לידי הנתבעים או מי מהם. 119. התוצאה מכל האמור לעיל היא שהנתבעים לא הוכיחו כלל את התביעה שכנגד שהגישו בענין ארופלקס ואני מורה על דחייתה. אשר לתביעת הנתבעים בעילה של לשון הרע - 120. דומה, כי תוצאות התביעה העיקרית שהגיש אקרמן שומטות את הקרקע מתחת לטענות הנתבעים בענין זה, ולמעלה מן הצורך אציין גם כי שוכנעתי שפרוט כל השתלשלות העניינים הזה היה דרוש לשם ניהול ההליכים בבית הדין לעבודה. בענין זה די להפנות לסיכומי התובע בתביעה שכנגד בסעיפים 226 ואילך. מכאן, שקמה לתובע הגנה מכח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. סוף דבר 121. תביעת אקרמן מתקבלת במובן זה שאני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לו את הסך של 575,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. התביעה שכנגד, על כל חלקיה, נדחית. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות התובע בגין התביעה והתביעה שכנגד, וכן בתשלום שכ"ט עו"ד לתובע בסך של 75,000 ₪ ומע"מ. חוזהביטול חוזה