ביטול חוזה עקב חולשה שכלית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חוזה עקב חולשה שכלית: א. עובדות התובעת מתגוררת שנים רבות ברח' בילו 15 בפ"ת יחד עם אישה שנפטר בסמוך לשנת 2000. הנתבע מתגורר זה שנים ועד היום בכתובת הנ"ל ואף מכהן כיו"ר נציגות הבית המשותף. לאחר פטירת המנוח נשארה התובעת להתגורר לבדה בדירתה שכן בנותיה נישאו ו/או עזבו את הקן המשפחתי. הנתבע ורעייתו התקרבו לתובעת וזו החלה לבקר בדירתם. בכתב התביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבע להשיב לה סכום של 131,749 ₪ שנתנה לו במועדים שונים בשיקים שנמשכו על חשבונה בבנק הפועלים, ולגביהם אין חולק שאכן הועברו מהתובעת לנתבע. כן עותרת התובעת לחייב את הנתבע להשיב לה סך של 33,754 ₪ הנטען ע"י התובעת כי הוצא על ידה במזומן ממכשיר הכספומט, הממוקם לא הרחק מביתה, והועבר לנתבע אגב ביצוע של תרמית כלפיה ופיצוי בגין עוגמת נפש. ב. הדיון 1. התובעת טוענת כי: א. הנתבע ניצל את מצוקתה הנפשית לאחר פטירת המנוח, כמו גם בדידותה, וגרם לה לחתום על שיקים על החלק ו/או נקובים בסכומים, שהוציא ממנה בתרמית וגניבה. ב. היא מוגבלת בכישורי החיים שלה ושיקול דעתה ביחס לאנשים הדורשים טובתה פגומים. ג. חרף מגבלותיה ביקשו בנותיה להותירה עצמאית מבחינה תפקודית וכלכלית. ד. הנתבע סובב אותה בכחש, בתואנה שהוא נתון בקשיים כלכליים, והביא אותה למשוך כספים במזומן באמצעות מכשיר הכספומט, כמו גם משיכת שיקים על החלק ו/או בסכומים נקובים מראש. ה. אין לקבל הסבריו של הנתבע כאילו הכספים נמסרו לו בתורת הלוואה ו/או מתנה. ו. מעשי הגניבה והתרמית נמשכו שנים והפרשה התפוצצה רק לאחר שקצב משיכת הכספים גבר באופן שחשבונה של התובעת הגיע לראשונה ליתרת חובה. הבנק פנה לבנותיה של התובעת ומבירור שעשו עם התובעת הודתה בפניהם האחרונה כי הנתבע מנצל אותה לרעה משך שנים. ז. די בעדותה בביהמ"ש בעת החקירה הנגדית על תצהירה על מנת להבחין ולהבין (בעיני מסתכל של מי שאינו מומחה), כי התובעת חלושת שכל ו/או חסרת ניסיון כמשמעות המונחים בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן "החוק"). בסופו של יום יש לקבוע כי הנתבע הוציא מהתובעת כספים במרמה ו/או בגניבה. לפיכך אין צורך בהמצאת חוו"ד של מומחה. ח. לאחר גילוי התרמית, ולאחר לחצים מצד בנותיה, היא עברה להתגורר בבית נעוריה בתל אביב. מאז המעבר חשבונה בבנה"פ חזר לתפקד ללא כל גלישה ליתרת חובה. 2. הנתבע טוען כי: א. לא עשה מעשה פסול כלשהו. התובעת העניקה לו את הכספים הנקובים בשיקים שהציגה בתורת הלוואה (מחצית) ובתורת מתנה (מחצית). ב. יש לדחות את הטענה המתארת את התובעת כחלושת שכל, שכן התובעת לא המציאה חוו"ד של מומחה שתאשש קביעתה בעניין מצבה הנפשי. ג. יש לדחות את תביעת התובעת במישור הכספים במזומן שכן הוא לא הלך עימה לכספומט ולא ביקש ממנה מאומה. ד. התובעת חשה בדידות והיתה במצב נפשי קשה לאחר מות אישה, שכן בנותיה ניתקו עימה קשר והתנכרו אליה. ה. בנותיה של התובעת כפו עליה מעבר מדירתה בפ"ת לדירה האחרת בת"א. הסביבה הטבעית שלה הינה בפ"ת ולא בת"א. 3. הצדדים הופיעו לפני בישיבת הוכחות מיום 23.11.08 שבה העידו לבד מהתובעת, גם בתה טלי ניב, מר מאיר פלדמן מנהל בית האבות בו התגוררה אמו של הנתבע עד לפטירתה, חוקר המשטרה אורי דרשן מי שטפל בתלונת התובעת כנגד הנתבע במישור הפלילי, מר משארי העובד בעיריית פ"ת אגף ההכנסות. מטעם הנתבעים העידו הנתבע ורעייתו. הפרקליטים סיכמו טיעוניהם בע"פ בישיבת יום 8.12.08 ויש ליתן פס"ד. 4. כבר בתחילת הדברים אבקש לחלק את דיוננו לשני חלקים. בחלק הראשון אדון ברכיב המזומן של התביעה, קרי אותם כספים שמשכה התובעת ממכשיר הכספומט ואשר מוערך ע"י ב"כ התובעת בסיכומיו בסך של 33,754 ₪ (בערכי היום). בחלק השני אדון באותם סכומי שיקים שנרשמו ע"י התובעת לפקודת שמות שונים ואשר מצאו דרכם בד"כ לשני מקומות עיקריים האחד חשבונו של הנתבע בבנק איגוד סניף פ"ת, ומשנהו לחשבונו של יוסף בזוב המנהל עסק של חלפנות כספים בשם יורו צ'יינג'. 5. (א) באשר לרכיב הכספי במישור המזומן הצליח ב"כ הנתבע בחקירתו הנגדית, את התובעת ובתה טלי ניב, להותיר סדקים בטיעון הבא מפני התובעת כי הנתבע דחק בה לעיתים מזומנות לשכנעה להוציא כסף מזומן ולתיתו לנתבע כולו או מקצתו. הנתבע מצידו הכחיש את כל הסיפור והתיאורים הנלווים לו כי הסתתר במרחק מה ממכשיר הכספומט בשעה שהתובעת ביצעה את המשיכות לטובתו. מכאן שלפנינו גרסה מול גרסה שיש להוכיחה ולשכנע בקיומה וכאמור התובעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת. (ב) התובעת וב"כ בסיכומיו שכנעוני כי עד פטירתו של אישה היה האחרון המוציא והמביא בכל העניינים של הבית והתא המשפחתי הגרעיני הכולל את המנוח והתובעת. (ג) אני מוכן גם לקבל כנתון, שהוכח דיו, כי הליכות בנק ובנקאות היו זרים לתובעת משך כל חיי אישה המנוח, וזאת מבלי להיכנס ולדון בשאלה באם ועד כמה נובע הדבר מחלישות שכלה או מחמת ההרגל שנעשה לה כטבע שני. (ד) אני מוכן גם לקבל כנתון, שהוכח דיו, כי התובעת זכתה משך השנים לקבל תמיכה חודשית כספית מקרן שהותיר אביה המנוח, קרן שממנה היא נהנית עד היום וזאת עקב העובדה שהתובעת משך כל חייה הבוגרים (עד היום), לא עבדה מעולם מחוץ לביתה. (ה) התובעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת ומשכנעת מהו תקציבה החודשי, קרי מהו הסכום החודשי שאותו היא מקבלת כרנטה חודשית מאותה קרן שהותיר לה אביה, יחד עם מקורות הכנסה מהם היא חיה ומפרנסת עצמה מכח אישה המנוח וזאת מחד גיסא. מאידך גיסא, לא הניחה התובעת תשתית ראייתית מספקת מה היו סדרי גודל ההוצאות החודשיות שלה הדרושים לקיומה ואשר מעבר לכך היו אותם כספים נטענים שנמשכו על ידה והועברו לנתבע. (ו) לא זו אף זו, התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי משכה כספים במזומן לסידור ענייניה השוטפים, וכן עשתה שימוש בכספי המזומן שהוציאה לצורך מימון הנסיעות אל בנותיה המתגוררות בתל אביב, ומהבנות בחזרה לביתה שבפתח תקוה. (ז) מכל האמור בסעיף זה אני בא למסקנה שלא הונחה בפני ביהמ"ש תשתית מספקת שיכולה לגרום לחיובו של הנתבע בתשלום הכספים הנתבעים על ידה בראש פרק ה"מזומן" של תביעתה ומכאן שדין רכיב זה בתביעתה להידחות. 6. מכאן יש לעבור לליבת התיק והיא אותם סכומי כסף שהנתבע, כמו גם רעייתו, מודה שהתקבלו אצלו בין לחשבונו ובין לחלפן בזוב. בנקודה זו עשה ב"כ הנתבע מעשה ראוי בכך שחסך מהנתבע ומביהמ"ש את חקירתו של החלפן, שכן בכך חסך לנתבע מעמד מביך (לפחות) מול ביהמ"ש, שכן גרסת הנתבע לסיבת ההמרה של הכספים המדוברים לצורך תשלום לעובד/עובדים זרים שטיפלו במשק הבית של התובעת לא מתקבלת על דעתי. ביהמ"ש יושב בתוך עמו, ולא כידיעה שיפוטית, אני מבקש לציין כי ידועה ומוכרת התופעה של עובדים זרים (מורשים ושאינם כאלו) המתדפקים בעצמם על שערי אותם חלפנים כשבידיהם סכומי כסף במזומן בשקלים והעובדים הזרים ממירים אותם לכסף זר, כ"א עפ"י מדינת המוצא שלו. אמרתי כי אינני מאמין לנתבע שהכספים נועדו לשם תשלום לאותם עובדים זרים מחמת שתי סיבות שכ"א עומדת בפני עצמה, ובהצטרף שתיהן יחד מביאות אותי למסקנה נחרצת שיש לדחות את הסברו של הנתבע בעניין זה. הסיבה הראשונה היא נוכח תיאורו של הנתבע בדבר יחסים כה קרובים שהתפתחו בינו לבין הנתבעת לאחר פטירת אישה. אם אכן כך היה הדבר, היה על הנתבע לספר מי היו אותם עובדים זרים, קרי מתן שמותם, למצער שמם הפרטי, למצער שם כינוי שלהם, ארץ או ארצות מוצאם, הנתבע לא ידע לספר על כך מאומה. במישור זה נשאל הנתבע כמה פעמים בשבוע עבדו אותם עובדים זרים אצל התובעת וידיעותיו לא היו מספקות. אין לשכוח כי הנתבע, עפ"י הודאתו שלו, לא עבד באותן שנים מחוץ לביתו (ואף לא לפני כן) בעבודה מסודרת וקבועה. משמע, הוא היה בביתו באותן שעות נטענות על ידו שבהן הועסקו אותם עובדים זרים. על פי טיב קשריו, הנטענים על ידו בחקירתו הנגדית (ובסיכומי ב"כ), עם התובעת היה על הנתבע לספק מידע מדויק וממוקד יותר הכולל שמות, ימים ושעות עבודה של אותם עובדים זרים. מידע זה לא סופק לביהמ"ש שכן, ככל הנראה, אין הוא נכון בחלקו או במלואו. סיבה שניה היא עדותה של הבת טלי ניב. זו סיפרה בחקירתה הנגדית בביהמ"ש כמו גם בתצהירה, כי היא היתה זאת ששילמה לאותו עובד/עובדים זרים מכספה שלה, לפחות - חלק אם לא כל הנדרש, ע"י אותו עובד. הבת לא התגוררה באותן שנים יחד עם אמה כך שאינני בא עמה חשבון כשם שבאתי חשבון עם הנתבע המתגורר בסמיכות כה קרובה לתובעת. עדותה של הבת היתה עקבית ומהימנה לכל אורכה, לא נסתרה באופן כללי, ובעיקר בנקודה הספציפית, התשלום שהתבצע לעובדים הזרים. 7. א. הסבר נוסף היה לנתבע מדוע בקש כספים מהתובעת, והוא הסביר כי הוא נדרש להשתתף בהוצאות גדלות והולכות בשל אשפוזה הסיעודי של אמו הקשישה, אשר נפטרה בינתיים. לצורך הכחשת טיעון זה זומן כעד מטעם התובעת מר מאיר פלדמן, מי שמנהל מזה מספר שנים את בית האבות ובית החולים הסיעודי בקרית באבוב בבת ים. ב. מר פלדמן ספר כי אמו של הנתבע נכנסה לבית האבות ביום 2.7.98 ולאחר שקטעו את רגלה היא עברה ביום 10.1.01 למחלקה הסיעודית עד שנפטרה ביום 20.1.04. העד נשאל ע"י ב"כ התובעת מי נשא בעלויות האשפוז של האם בבית החולים מאז הפכה לסיעודית והשיב נחרצות (בסיפא לעמ' 32): "כל הוצאות הטיפולים כולל תרופות, אם יש משהו אחר (ההדגשה שלי, ד.ג.) אז משרד הבריאות משלם. בהמשך לא מרפה ב"כ התובעת ושואל האם הוא מכיר את הנתבע. תחילה, העד פלדמן מתבלבל בין הנתבע לבין אחיו אבי, ואז משיב בעמ' 33: "באותו הזמן כמעט שלא". ב"כ התובעת ממשיך בחקירתו ושואל את העד אם בית האבות היה זקוק לתשלום של כמה עשרות או מאות שקלים בגין תרופות למי פנית כדי לקבל החזר, התשובה בעמ' 34 נחרצת: "למשרד הבריאות". ג. ב"כ התובעת מנסה לסגור פנה נוספת והיא שמא היו דרושים כספים ע"מ לממן העסקתו של עובד זר בנוסף למטפלים של בית האבות . אם ננסה לומר כי אותם כספים שהופקדו אצל החלפן בזוב היו ע"מ לממן עובד זר לאמו של הנתבע באה התשובה הניצחת בעמ' 36 מפיו של פלדמן כי החוק אוסר כניסה של עובד זר למוסד סיעודי, ועל כך מקפידה משטרת ההגירה בשעה שהיא עורכת בקורות פתע. ד. בנקודה זו בלטה שוב מקצועיותו של ב"כ הנתבע, אשר ותר על זכותו לחקור את העד פלדמן חקירה נגדית, שכן היה די והותר במה שאמר עד זה בחקירתו הראשית, כדי לסבכו ולא היה טעם להוסיף על הנאמר עד כה. ה. הנתבע ישב באולם בעת שמיעת עדותו של פלדמן, לא הסמיק ולא מצמץ בעיניו וקבלה בשלוות נפש. צפיתי כי בשעה שיגיע זמנו של הנתבע לענות לחקירתו של ב"כ התובעת, ינסה לתת הסבר לטענה המוזרה שלו (בלשון המעטה) כי הוציא שיקים בחתימת ידה של התובעת ללא סכום ועל החלק השיב העד בעמ' 104 לפרוטוקול, כאלו העד פלדמן לא היה בביהמ"ש כשעתיים לפני תחילת עדותו בחקירה נגדית, והוא מספר את הבדיה כי השיקים נועדו לכיסוי הוצאות טיטולים ותרופות. ב"כ התובעת מזכיר לו את עדות פלדמן והנתבע חי בעולמו ההזוי ומספר על שיק שנשא שם אחיו אבי רז ואחותו רחל רז והפעם באה גרסה חדשה כי אמו אבדה את שיניה התותבות. כמה שורות לאחר מכן נרכשו משקפיים לאם ושוב חוזרת הבדיה בנושא התרופות. 8. א. נוכח האמור בסוף ס' 7 יש להסיק כי המצג שיצר הנתבע בפני התובעת, ולצורך דיוננו נניח לפי גרסתו, כי אין המדובר בחלישות שכל כלשהיא מצידה של התובעת. במארג כל העובדות כפי שתוארו לעיל, יש כדי להכניס את מערכת העובדות בגדרה של עוולת התרמית, כפי שזו באה לידי ביטוי בסעיף 56 לפקודת הנזיקין נוסח חדש. ב. הנתבע סובב את התובעת בכחש בספרו לה כי הוא זקוק לכיסוי הוצאות בגין חוליה של אמו שהתברר כידיעה ועובדה כוזבת. הנתבע סחט רגשית את התובעת שהאמינה כי הוא נזקק לכספיה לצורך טפולים ו/או טיטולים ו/או תרופות לאם חולה, בעוד מכל חבילת השיקים שהתובעת מסרה לנתבע הוא רשם שניים בלבד ל"צרכי אמו" האחד לפקודת אחיו והשני לפקודת אחותו וגם שניים אלו לא הגיעו למוסד הסיעודי, שכן שמענו שהמוסד לא נזקק לכסף כלשהו מילדיה של האם, שכן כל הוצאות אשפוזה היו על חשבון משרד הבריאות. ספורי הנתבע בדבר רכישת שיניים תותבות ו/או משקפיים לאמו לא גובו בכל מסמך שהוא ע"י נותני השירות (רופא שיניים ו/או אופטיקאי) לא בזמן אמת ולא לצורך המשפט. ג. מכאן ואילך השיקים זרמו כמעין המתגבר לחשבונו של הנתבע בבנק אגוד או לחלפן בזוב שהמיר את השיקים בכסף מזומן, והאחרון לא נודעו עקבותיו. ד. לפיכך, יש לומר שנתקיימה הסיפא לסעיף 56 לפקודת הנזיקין שהתובעת סבלה נזק ממון בסכום העולה על 100,000 ₪ משום שסברה שהיא מסייעת לקשישה חולה הזקוקה לכסף, כאשר כל הספור לא היה ולא נברא. ה. אם לא די בכל האמור עד כה, הנתבע מחלק את הסכומים שקבל מהתובעת לשני חלקים. חלק אחד הוא מייחס להלוואה שנתנה לו התובעת, וחלק שני הוא מייחס לתובעת כוונת מתנה. באשר לחלק ה"הלוואה" שבספורנו, ברי לי כי אין לקבל תיזה כזו, ואם נקבלה אף היא בגדרי תרמית כנקוב סעיף 56 לפקודת הנזיקין, שכן אם נלך לגרסתו של הנתבע ונאמר כי לפנינו הלוואה בת כ-65,000 ₪ (אליבא דגרסת הנתבע), אזי הנתבע כאחד שאינו עובד במקום עבודה מסודר באופן רציף יפרע את "חובו" לתובעת רק בקץ כל הדורות, משום שאין לו ממה לשלם סכום שכזה בהיותו מסובך בחובות ובתיקי הוצל"פ. 9. א. מכאן יש לעבור לנימוק נוסף של הנתבע שהופרך. עדיין אנו נשארים בתיזה של הנתבע שהתובעת אינה סובלת מחלישות הדעת ומרפיון שכל. הנתבע ספר כי יחסי הקרבה בינו לבין התובעת נולדו עקב העובדה שהתובעת חשה עצמה בודדה, ובעיקר נבגדת ע"י בנותיה. אכן פטירתו של אחד מבני הזוג גורמת לנותר בחיים משבר קשה, והמדובר בתובעת שנישאה לאישה המנוח בגין צעיר יחסית בהיותה בת 20, והייתה נשואה לאישה המנוח 34 שנים. נתון זה שנמסר ע"י התובעת ובתה לא נסתר. ב. מכאן נחלקות הדעות. הנתבע מסביר כי התובעת רטנה בפניו על כך שבנותיה הפנו לה עורף והיא גלמודה בביתה חרף העובדה שבשעתו העניקה להן כל שיכלה. כיוון שהנתבע ורעייתו היו אלו שפתחו את לבם והטו לה אוזן קשבת, החליטה התובעת לגמול להם מדה כנגד מידה והשיבה להם טובה תחת טובה, בכך שנחלצה לעזרתם בעת דוחקם. עד כאן טיעונו של הנתבע יכול להשמע הגיוני, טוב ומסתדר עם עובדות, ככל שיוכיח שכך היו פני הדברים, במישור היחסים שבין התובעת לבנותיה. ג. התובעת ובתה תיארו מצב דברים הפוך, כאשר בעדותה של התובעת המשתרעת על פני כ-60 עמודי פרוטוקול, היא מתארת קשר טלפוני בינה לבין בנותיה, ובעיקר בינה לבין בתה טלי ניב. הנתבע סותר עצמו בנקודת זמן זו, שכן כבסיס לטיעון הבא מפיו לדחיית תביעתה של התובעת בראש נזק של כספי המזומן, הוא טוען כי התובעת הרבתה להוציא כסף מזומן בנסיעותיה במוניות לבנותיה ובקורים אצל נכדיה המתגוררים כלם בתל אביב. משמע, טענת הניכור ורפיסות הקשר שבין התובעת לבין בנותיה לא זו בלבד שנסתרת מעדות השתיים שלא נסתרה, אלא מטיעונו של הנתבע עצמו הגורס כי התובעת הוציאה כספים רבים לשם ביקורים אצל בנותיה. ד. אינני מוציא מכלל אפשרות שהתובעת רטנה מדי פעם באוזני הנתבע על כך שהתובעת רצתה ביקורים רבים יותר של בנותיה אצלה, אך מכאן ועד הקביעה של ניכור שחל בין התובעת לבנותיה המרחק רב. הסיטואציה הייתה ששתיים מבנותיה של התובעת נישאו ועברו לגור בתל אביב, כ"א עסוקה בענייניה ובגידול ילדיה, נכדיה של התובעת. התובעת, שממילא לא עבדה מחוץ לביתה כל חייה, נותרה כעת עם זמן פנוי רב ביותר. ה. לא זו אף זו, אישה של התובעת נפטר והיא לעצמה לא דרשה יותר מדי, כך שהסידור שנוצר לפיו התובעת מרבה בביקורים אצל בנותיה, לרבות העדה טלי ניב שילדה אף היא לאחרונה, היה סידור טוב ונוח לשני הצדדים, כאשר התובעת שומרת על מסגרת עצמאית ומרחב תימרון לעצמה, וילדיה מנהלים חייהם במקביל אך לא בניכור ממנה כפי שטען הנתבע ולא הוכיח. ו. הנתבע אף הוסיף וטען מתוך רגש אפוטרופסות על התובעת כי מעברה מפתח תקוה לתל אביב לא היטיב עמה. בכל הכבוד הראוי, ועדיין בהנחה שהתובעת אינה סובלת מחלישות השכל כדברי הנתבע, התובעת ספרה בהרחבה בעדותה בביהמ"ש כי היא ילידת תל אביב וכי למעשה חזרה למחוזות ילדותה עת שעברה מפ"ת לת"א. אם הייתה הרעה, אזי המדובר בנתבע שמעיין השיקים, ומקור הכספים ממנו נהנו הוא ומשפחתו, יבש ואבד לו. 10. א. ניתן היה להפסיק דיונני כאן ולקבל את תביעת התובעת, וזאת בשל כל האמור לעיל ועד כאן. אולם, לטעמי יש להזקק למחלוקת עובדתית ובעקבותיה מחלוקת משפטית האם ועד כמה בנסיבות שלפנינו נתקיימו יסודות העושק הקבוע בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). תשובה לשאלה האמורה תספק תשובה לשאלה אותה העלה ב"כ הנתבע בחלל האולם, הן בעת חקירתה הנגדית של התובעת, והן בסיכומיו שעה שתהה, ואני עמו, הכיצד יתכן שהתובעת שאינה עולת ימים מאפשרת לנתבע להוציא ממנה שיקים על החלק לגמרי ללא נקיבת שם מוטב וללא סכום, או למצער שיקים ללא נקיבת שם מוטב, אך בציון סכומים משתנים שבמשך הזמן גדלים והולכים ו/או לחלופין קצב משיכתם הולכת וגוברת עד כי הבנק הנמשך פונה לבנותיה של התובעת בתמיהה הכיצד נכנס החשבון ליתרת חובה, תופעה שלא הייתה מוכרת לבנק ביחסיו עם התובעת. יאמר כאן ועכשיו כי לגבי הנתון העובדתי האחרון לא ספק הנתבע כל מידע לסתור. ב. ב"כ התובעת מספק תשובה חדה כתער לשאלתנו שעה שהוא גורס כבר בישיבת ההוכחות וכלה בישיבת הסיכומים כי אין לנו עניין בתובעת הנוהגת כמצופה וכמקובל מאשה בוגרת בגילה. ב"כ התובעת חוזר וטוען כי מאז ימי בחרותה כושר השפוט שלה בענייני כספים פגום (ולא רק), אין היא יודעת להעריך נכון גורמים הפועלים (דוגמת הנתבע לטענת ב"כ התובעת), וגם כאשר התופעה קונה לה שביתה בחייה של התובעת, זו אינה מגיבה כפי שהיית מצפה מאשה בגילה, שכן אין לה כוחות נפש להתמודד עם בעיה שכזו, ובנוסף (כחלק מהבעיה) התובעת מוכנה לסבול ולהפסיד לא מעט כסף ובלבד שקלונה לא יוודע ברבים, ובעיקר (שוב כחלק מהבעיה) לא לבני משפחתה, אף לא הקרובים ביותר דוגמת בנותיה. ג. ב"כ הנתבע הפנה תשומת הלב כבר בחקירתו הנגדית, וביתר שאת בסיכומיו, לכך שהתובעת לא ספקה לביהמ"ש חוו"ד של מומחה בתחום הנוירולוגי שתסקור את מצבה ותאשש את הקביעה שמנסה ב"כ התובעת להנחיל כי היא סובלת מחולשה שכלית כמשמעות המונח בסעיף 18 לחוק החוזים. כיוון שהתובעת לא ספקה חוו"ד שכזו, מבקש ב"כ הנתבע שנאמר כי לא נתקיימו בענייננו הוראות סעיף 18 לחוק החוזים, ומכאן שדין תביעתה של התובעת להדחות. ד. ב"כ התובעת בסיכומיו אמר נחרצות כי סעיף 18 נקט בכוונת מכוון בהגדרה רחבה של חולשת שכל, להבדיל מהגדרה של פסול דין, לגביו החוק והפסיקה דרשו כתנאי חובה המצאת חוו"ד רפואית קודם שתצא הכרזה על אדם כחסר כשרות משפטית. ב"כ התובעת אף הוסיף כי אפשרות זו של הבאת חוו"ד מקצועית הועלתה בדיוניו עם בנותיה של התובעת, אך לטעמו המקצועי, אין צורך בכך שכן אם נקרא תשובותיה של התובעת לשאלות ב"כ הנתבע והתרשמות בלתי אמצעית ממנה באולם, לא יכולות להביאנו למסקנה שונה מהמסקנה כי התובעת אכן סובלת מחולשת שכל. הוסיף ב"כ התובעת ואמר כי מתוך כבוד של הבנות לאמן התובעת הן תהיינה מוכנות לספוג דחיית התביעה, ובלבד שאמן לא תבחן ע"י מומחה שימעט את דמותה, שכן מאז חייה הבוגרים דאגו הוריה להשיאה, והיא - חרף מגבלותיה, הקימה משפחה, ילדה 3 בנות, זכתה לנכדים וכל קביעה שכזו תוריד לטמיון עמל של שנים, ובעצם את כל חייה הבוגרים של התובעת. 11. א. עלינו להדרש לניתוחו של סעיף 18 לחוק החוזים, שכן בין אם נאמר שלפנינו עובדות המקימות נסיבות של מתנה, ובין אם נאמר שלפנינו עובדות המקיימות נסיבות של הלוואה, ובין אם נאמר שלפנינו עובדות המקיימות שלוב של השתיים, מתנה והלוואה, אזי המדובר בשני צדדים הכורתים ביניהם חוזה, גם אם המדובר בחוזה בע"פ. ב. לשם כך הופניתי לספרה של פרופ' גבריאלה שלו חוזים והמלומדת קובעת שם בעמ' 248 בראשו כי שומה על ביהמ"ש לנקוט בזהירות מירבית קודם שיחליט כי לפנינו מקרה של עשוק ועושקו. מוסיפה המחברת ואומרת כי מצב העשוק (בענייננו התובעת) צריך להיות חמור וקיצוני. מוסיפה פרופ' שלו וקובעת כי לדעת המלומד סיני דויטש יתקיים יסוד זה (של עושק - ד.ג.) עפ"י כל אחת מחלופותיו והן 4 במספר: מצוקה, חולשה שכלית או גופנית וחוסר נסיון. לטעמי, אף כי לא התייחסתי לעיל ובהרחבה ליסודות המצוקה וחוסר הנסיון בהקשרו של סעיף 18 הנ"ל די באמור עד כה כדי להכלילו באחת משתי החלופות, מצוקה (זו שנולדה לאחר פטירת אישה של התובעת), או חוסר נסיון שהוגדר ע"י פרופ' שלו כנובע ממגבלות חברתיות וחינוכיות שלו. לענייננו, נטען ע"י התובעת ובעיקר ע"י בתה, כי התובעת סבלה וסובלת ממגבלה שכזו שהפכה אותה לתלויה באישה המנוח, וזאת נוכח כישורי החיים המצומצמים שלה. נוכח זאת העמיד לה אביה המנוח של התובעת קרן שמפירותיה היא אוכלת כל חייה הבוגרים, וזאת עקב מוגבלותה. הנתבע לא סתר מצג זה של התובעת. ג. אולם, נוכח ההתמקדות של שני הצדדים במונח חולשה שכלית נמקד גם אנו את דיוננו בו. פרופ' שלו בספרה הנ"ל מגדירה חולשת שכל: "כמצב של רפיון שכל ולא חוסר הבנה או חוסר תפיסה גרידא של ההתקשרות הנדונה". גם ב"כ התובעת, בהגינותו כי רבה, אינו טוען כי לפנינו מצב של חוסר הבנה או חוסר תפיסה גרידא. נהפוך הוא, התובעת הבינה ומבינה גם כיום את שעשתה, הבעיה נעוצה בשכלה הרפה שגרם לה הן לעשות מעשים אלו על ציר זמן די ממושך, והן חוסר המוכנות והנכונות להפסיקו. אולם, קודם שנבחן את העובדות, עליינו להתייחס לטענתו המשפטית של ב"כ הנתבע כי חולשת שכל תוכח אך ורק בהצגת חוו"ד מומחה. בנקודת זמן זו אני מקבל את הערתו ועמדתו של ב"כ התובעת כי לו יצויר שאכן נדרשה חוו"ד שכזו, אזי המדובר במומחה מתחום הפסיכיאטרי ולא הנוירולוגי. ד. אם נעיין בפסיקת בתי המשפט עדיין לא זכינו לאמירה גורפת וחד משמעית של ביהמ"ש העליון בנושא ועלינו לבור את דרכנו ממצאי של בתי המשפט המחוזיים והשלום. 1. בביהמ"ש המחוזי בחיפה בע"א (חי) 3475/06 יוסף ומרים קסל נ. מלון עדן נהריה בע"מ (לא פורסם) נדון עניינה של קשישה בת 90 וכושרה לחתום על חוזה מול בית האבות בו שהתה. בדעת רוב חברי המותב כב' ס. הנשיא השופטת ש. וסרקרוג ו-ר. שפירא כנגד דעתו החולקת של כב' השופט י. כהן נתקבל ערעור על החלטתו של בימ"ש השלום בחדרה ובו האחרון שהכיר בתוקפו של החוזה. התובעת דנן, צעירה בעשרות שנים מהקשישה דשם, אולם לשאלה שהציב בפני ב"כ הנתבע משיבה כב' השופטת וסרקרוג בפסקה 11 לפסה"ד המודפס שעה שהיא קובעת: "אין מצבו של המתקשר יכול להיות מוכרע על ידי בדיקה פסיכיאטרית בלבד". כב' השופט ר. שפירא מציין אף הוא בפסה"ד בעמ' 11 לפסה"ד המודפס שעה שהוא מסתמך על הלכת ביהמ"ש העליון בע"א 403/80 סאסי ואח' נ. קיקאון פדי לו (1) עמ' 762 (להלן: "סאסי") כי על ביהמ"ש להשתכנע שהמצוקה והחולשה השכלית או הגופנית וחוסר הנסיון פעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שקול דעתו סטיה של ממש מנתיבו הנכון. כב' השופט שפירא לא דרש המצאתה של חוות דעת מומחה כתנאי להוכחה של מצב העושק. יתרה מזו, חרף המצאותה של חוו"ד פסיכיאטרית בתיק, והקובעת שהמתקשרת הייתה בכושר שכלי מלא, הוא קבל את הערעור ופסל שם את ההתקשרות. 2. בתיק אזרחי מחוזי תל אביב 818/97 זיו מרדכי אריה נ. גבעתי עבודי (לא פורסם) , מפי כב' השופטת צ. ברון בסעיף 18 לפסה"ד המודפס היא קובעת שהיא מצטטת את הלכת סאסי: "אין צריך לומר כי מטבע הדברים יש להתרשמותו של בית המשפט הדן בעניינים אלה משקל מכריע". משמע, אין ביהמ"ש המחוזי מתנה קביעה של חולשה שכלית בהמצאותה של חוו"ד מומחה אלא בהתרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט. 3. בת.א. (שלום רחובות) 1551/02 בעניין יוספי מרדכי נ. מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם) , נעתר כב' השופט הרן פיינשטיין לבקשה לבטול הסכם שקבל תוקף של פס"ד (כך!!) נוכח קיומו של עושק, והמסקנה אליה הגיע כללה עיון בתצהיר והתרשמותו בחקירה נגדית בלבד ללא חוות דעת. 4. אם לא די בכך, נקבע בת.א. (שלום ת"א) 175473/02 שלום כרמי נ. יהודה ולאה שמחי (לא פורסם) , ושם הומצאו לביהמ"ש חוו"ד פסיכיאטרית ובתחום רפואת הלב ובפסקה 37 קובע כב' השופט י. אטדגי: ניתן היה להגיע למסקנה האמורה בדבר מצוקת הנתבעת גם ללא חוות הדעת האמורות" (ההדגשה שלי - ד.ג.) ה. על סמך כל האמור לעיל ועד כה, גם אם חלק מההלכות מתייחס ליסוד המצוקה ולא לחולשת השכל שבהגדרת העושק, אני בא למסקנה שיש להעדיף את המסקנה אליה הוביל ב"כ התובעת שאין צורך בהמצאת חוו"ד מומחה דווקא, אלא די בנסיבות שמוכחות בפני ביהמ"ש. 12. א. התובעת נחקרה נגדית ארוכות ועל פני כ-60 עמודי פרוטוקול. קודם חקירתה של התובעת אמר ב"כ כי יספיקו 5 דקות של חקירת התובעת ע"מ להגיע למסקנה שהמדובר בתובעת חלשת שכל. שמעתי את התובעת בקשב רב וקראתי את חקירתה בפני. נדרשו לי יותר מ-5 דקות ע"מ לתהות על קנקנה של התובעת וב"כ היה אופטימי מדי באמירתו כי משך 5 דקות תתבהר התמונה. התובעת עשתה רושם כי דעתה צלולה ואין לה בעיה תפיסתית גרידא, כדברי הפסיקה והמלומדים. ב"כ הנתבע אף הפנה תשומת לבנו לעובדה כי התובעת מנויה על עתון הארץ, העתון המכנה עצמו כעתון לאנשים חושבים ומכאן בקש לומר כי עניין לנו באישה משכילה. אם בנקודה זו עסקינן, אזי התברר מחקירתה של העדה טלי ניב כי זו עובדת במערכת העתון, כך שאין רבותא בכך שהעיתון מגיע אורח קבע לבית התובעת. ב. מעיון בתשובות התובעת ניכר חוסר בטחון עצמי מופרז כלפי מטה, כך ניכר גם הצורך כחלק מאותה תופעה לקבל חיזוק לתשובות הניתנות. התובעת נשאלה שאלה פשוטה, היכן מתגורר אחיה והיא מבקשת רשות פרקליטה להשיב (עמ' 59). בעמ' 57 היא נדרשת לעיין בעדותה במשטרה, ואלמלא הוראתו של פרקליטה לא הייתה מוציאה משקפי הקריאה שלה אף כי נזקקה להם. כך גם תשובתה המבולבלת לשאלה מדוע לא ספרה לאחיה בזמן אמת על הקורה איתה (עמ' 62). תשובה מוזרה אנו מקבלים בעמ' 63 ביחס לעובדה הידועה לכל שהתובעת מתגוררת בת"א והיא מסרבת לדבר על כך. 3. התובעת נשאלה (בעמ' 66) ע"י ב"כ הנתבע על נסיונו של הנתבע לשכנעה שלא לעבור לת"א, ובעיקר להזהר מבנותיה כי הן עלולות לשכנעה למכור את הבית בניגוד לרצונה. תחילה היא משיבה שיש לה דעה משלה, אח"כ השיבה (בעמ' 67) שקבלה דעתו של הנתבע. 4. כך גם תשובותיה בעמ' 70,71 לשאלה על האילוץ שיצר כלפיה הנתבע, או תשובותיה ביחס להעדר תלונה במשטרה (עמ' 72). ג. הצבר של כל האמור כאן (ויש עוד בהמשך) מביאני למסקנה שאכן עניין לנו במי שחולשת השכל שלה השפיעה עליה לרעה ועשתה את שעשתה. 13. א. משאנו בוחנים את מעשיה של התובעת, אזי אין הם מסתדרים עם שכל ישר. לתובעת 3 בנות היא לא רוצה לעבור לת"א ע"מ להשכיר דירתה שם כדי לעזור לבתה לשלם שכ"ל באוניברסיטה, ומאידך, מוציאה כספים, תחילה מאות ואח"כ אלפי שקלים בצבר שהגיע מעל ל-131,000 ₪ לנתבע שאינו בן משפחתה, ואין לה כל חובה לא משפטית ולא מוסרית כלפיו. ב. מאידך גיסא, כשאנו בוחנים את מעשי הנתבע מול טענותיו להלואה ו/או מתנה (בהתעלמות מוחלטת מנושא הרחבת חזית), אזי נתבע הגון היה רושם את השיקים על שמו כנפרע, ואולם הוא באופן שיטתי מרחיק עצמו מהשיקים. חקירתו הנגדית של הנתבע הייתה מלאכת מחשבת מצידו של ב"כ התובעת אשר הציג את הנתבע ככלי ריק בתחילה כאשר עמת אותו מול עדותו של מר פלדמן ועבור בחקירתו על שמות הנפרעים בשיקים שמסרה לו התובעת, ואשר חלקם הוכנסו ישירות לחשבונו או הופקדו אצל החלפן בזוב. הנתבע במקום למזער את נזקו ענה תשובות לא הגיוניות לב"כ התובעת ומכאן אפשר היה ללמוד כיצד חשב שהמשחק לא יגמר לעולם. הנתבע העריך לרעה את העובדה שהוא מגדיל את יתרת החובה בחשבונה של התובעת. הוא היה כה שקוע בהוצאת הכספים ממנה עד כי לא העריך שבשלב מסוים העניין יגמר. לא זו אף זו, הוא נסה בכל כוחו לשמור על המעיין שלא יבש בכך שנסה לשדל את התובעת שלא לעקור לת"א. ג. לא זו אף זו , הנתבע נשאל בחקירתו (תוך שב"כ התובעת מתנגד לתיזת ההלוואה) מתי סבר שעליו להשיב את ה"הלוואה". תחילה השיב שהתובעת נתנה לו יד חופשית להשיב לכשיתאפשר לו. משהבין הנתבע כי תשובה שכזו לא תתקבל על דעת שומע סביר, שינה את גרסתו ואמר כי החזיר לה באמצעות תשלומים במקומה לקופת הנציגות. תשובה זו גם היא מגוחכת כקודמתה שכן בתשלומים אלו לא היה מכסה הנתבע אף ריבית סבירה למשך שנים, בוודאי לא פרעון ההלוואה. הנתבע גם לא יכול היה להוכיח אמיתותה של גרסה זו הבאה מפיו. 14. נוכח כל האמור לעיל ועד כאן, המסקנה שלי מהמארג הכולל של העובדות כי הנתבע אכן עשק את התובעת במובנו של מושג זה בסעיף 18 לחוק החוזים, ועל כן דין התביעה להתקבל במישור השיקים שמסרה לו. ג. לסיכום 1. העולה מן המקובץ כי אני מחייב את הנתבע להשיב לתובעת סך של 131,749 ₪ כשלסכום זה מתלווים ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 2. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בלווית מע"מ כחוק. לשני הסכומים יתלוו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. חוזהביטול חוזה