קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפסול מומחה רפואי בבית הדין לעבודה: השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טווינה; בל 1200/02), , לדחות את בקשת יצחק לוי (להלן - המבקש) לפסול את המומחה הרפואי שמונה ד"ר פינקלשטיין ולמנות מומחה נוסף או אחר תחתיו. הטעם לדחיית הבקשה על ידי בית הדין האזורי היה - "שהטענה כביכול לפיה דוגל המומחה הרפואי בגישה הסוברת, כי דחק נפשי אינו יכול להיות גורם להיווצרות האוטם, הוא בבחינת הוצאת הדברים מהקשרם, שהרי המומחה הרפואי מכיר באפשרות של אירוע מוחי כתוצאה מאירוע טראומתי; דא עקא, שלדעת המומחה לא התקיים המנגנון של התפרצות אירוע, אשר על כן, כאמור לעיל הבקשה נדחית". 2. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על אותה החלטה ועל פי החלטת הנשיא נקבע, כי המוסד יגיב לבקשה והצדדים יתייצבו להשלמת טיעוניהם בעל פה. 3. עיקר טיעונו של המבקש היה, כי מחוות דעת המומחה עולה "באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי אירוע דחק אינו יכול לגרום לאוטם מוחי" וליתר דיוק "אוטם מוחי תרומבוטי אינו יכול בכל מקרה להיגרם כתוצאה מאירוע דחק". "גישה זו סותרת את הילכות בית הדין המאמצות את האסכולה הרפואית הסבורה, כי אירוע דחק יכול לגרום הן לאירוע מוחי כתוצאה מדמם (שבץ) והן לאירוע מוחי אסכמי - אוטם (תרומבוטי)". 4. המוסד טען מאידך, כי את חוות דעת המומחה צריך לקרוא בהקשר של מצבו הקונקרטי של המבקש ולא באופן כללי. פסקי הדין שהמבקש התייחס אליהם לא עשו את האבחנות, שאיבחן המבקש בין "תסחיף" "לאוטם". אין דין "אוטם מוחי" כ"אוטם לבבי" ואין לגזור לכן גזרה שווה בין השניים. 5. בטרם תוכרע הבקשה יפורט האמור בחוות דעת המומחה ד"ר פינקלשטיין. א. בעקבות ביקורת מע"מ, פגישה עם רואה חשבון, וויכוח עם בנו , התמוטט המבקש. אירוע זה הוכר על ידי בית הדין קמא כאירוע חריג. נוכח זאת היה על בית הדין להשיב לשאלה - האם אותו אירוע חריג קשור לאירוע המוחי בו לקה המבקש. לשם מתן מענה משפטי לשאלה זו מינה בית הדין קמא את ד"ר פינקלשטיין, מנהל היחידה לאיבחון נוירולוגי בבית החולים שערי צדק, כמומחה מטעמו. ב. בחוות דעתו מיום 10.5.04 הסביר המומחה כי: "האירוע החריג כמתואר במקרה הנדון לא השפיע על הופעתו של האירוע המוחי במועד בו הופיע. על פי תיאור האירועים ההסתמנות הקלינית החלה בהדרגה בסמוך לפגישתו של מר לוי יצחק עם רואה החשבון ובעת הבדיקה במרפאת קופ"ח והיא הגיעה לשיאה לאחר מכן בהגיעו לחדר המיון ובסמוך לויכוח עם בנו. מהלך קליני הדרגתי אינו תואם לדימום תוך מוחי ואף לא לתסחיף (ENBOOLUS) שמקורו קרדיאלי או מהעורקים הגדולים, אלא לאוטם מוחי שמהלכו הדרגתי (משך שעות). לחצי הדם שנבדקו בקבלתו לחדר המיון אינם כלל תגובתיים לדימום תוך מוחי... עולה מהרישומים הרפואיים שאכן לא נמצא דימום תוך מוחי. המנגנוניים המוחיים של הדחק (STRESS) ידועים לי היטב, כנושא לעבודת הדוקטור שלי במדעים (PHD). אינני סבור שבמנגנונים אלה ניתן להסביר אירוע מוחי שמהלכו כמתואר". ג. המומחה התבקש להשיב לשאלות הבהרה וביום 11.8.05 הבהיר כי: "אין סמיכות זמנים מובהקת בין ההתרגזות החריגה בעבודה לבין הופעת המחלה לאור ההתפתחות ההדרגתית שלה והיווצרות אוטם במהלך הדרגתי אינה קשורה למצב דחק". לאור זאת נותרה דעתו בעינה. ד. המומחה נדרש להשיב בשנית לשאלות הבהרה וביום 20.10.06 חיווה דעתו כי: האירועים שקדמו להגעתו של מר לוי לעבודת הפגישה עם רואה החשבון והאירועים שבעקבותיה - כל אלה לא השפיעו על עצם התהוותו של האירוע המוחי התרומבוטי ואף לא על מהלכו". ה. בעקבות תשובת המומחה לשאלות ההבהרה הקודמות הוא נדרש להבהיר את אשר סבר שהובהר. בחוות דעתו מיום 29.7.07 הוא השיב, כי: "אירוע מוחי תרומבוטי הינו אירוע מוחי הנגרם מחסימת כלי דם תוך מוחי ע"י קריש. המהלך הקליני ההדרגתי מאפיין אירוע תרומבוטי. אין כל עדות הדמייתית לדימום תוך מוחי (האפשרות האבחנתית הגרימתית האחרת שבאבחנה המבדלת), מהלכו של דימום תוך מוחי הינו פתאומי ודרמטי - שונה בתכלית מן המהלך ההדרגתי המתואר במקרה הנדון". ו. בחווות דעתו החמישית מיום 29.1.08, על פי החלטתנו בעניין, חזר המומחה על כך "שאירוע מוחי תרומבוטי, נגרם על ידי חסימתו של כלי דם תוך מוחי ע"י קריש. מהלכו ההדרגתי של האירוע המוחי שאירע לתובע, תואם ללא כל ספק למהלך תרומבוטי. באשר לאפשרות האבחנתית האחרת של אירוע מוחי תרומבוטי שכתוצאה מתזוזת קריש שמקורו מרוחק (תסחיף או ENBOLUS) הינו אירוע פתאומי. למען הסר ספק הסתמנות קלינית שבמהלך פתאומי מצביעה על תסחיף או דימום. בעוד שהסתמנות קלינית שבמהלך הדרגתי מצביעה בעליל על היווצרות של אוטם בעורק מוחי הנגוע בטרשת. במקרה שלפנינו לא היה האירוע פתאומי כלל ועיקר... ואף לא אירע לתובע אירוע מוחי מסוג תסחיף או מסוג דימום". ז. באמור לא סגי, שכן המומחה נדרש בשישית להשיב לשאלות הבהרה ושוב הוא הדגיש, כי "מנגנון הדחק איננו גורם ואף אינו תורם לאירעות האירוע המוחי התרומבוטי, לרבות במנגנון הפתופסיולוגי בו אירע האירוע התרומבוטי במקרה שלפנינו. 6. משלל חוות דעת המומחה עולה אבחנה עקבית בין אירוע מוחי של דמם ואירוע מוחי תרומבוטי שהינו תוצאת תזוזת קריש דם שמקורו מרוחק (תסחיף). אירועים אלה מתרחשים פתאומית, ואפשר שיהיו קשורים למצב של דחק נפשי. לבין אירוע תוך מוחי טרומבוטי שנגרם מחסימת כלי דם תוך מוחי ע"י קריש. 7. אשר ליישום האמור במקרה שלפנינו: לגבי הגדרת אסכולה, ראוי לאמץ את פסיקת בית המשפט העליון בע"א 472/89 קצין התגמולים נ. רוט פד מה(4) בע' 217 לאמור: "מצד אחד ברור, כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכל ללא מחלוקת כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות המקצועית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה צריך שהיא תהיה מקובלת. כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך - כלל, דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על - ידי מחקרים". (ראה גם רע"א 2027/94 קליג נ. קצין התגמולים פד נ(1) 529). שנית - ראוי לציין את הכלל, כי בענייני הביטחון הסוציאלי משקימות שתי אסכולות עדיפה זו המטיבה עם המבוטח. שלישית - על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה. ההוכחה חייבת להסתמך על חוות דעת רפואית כיבדת משקל שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה האחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה. הוכחת האסכולה המטיבה יכולה להסתמך גם על פסיקה קודמת שהכירה כבר בקיומה. ב. בית הדין לא נדרש עד כה לשאלה העקרונית בדבר קיום אסכולה בנוגע לאירוע מוחי על סוגיו השונים. פסיקותיו היו על פי חוות הדעת הקונקרטית של המומחה שמונה מטעמו, ללא קשר לאסכולה זו או אחרת. ג. שש חוות דעתו של ד"ר פינקלשטיין הינן עקביות ומתיישבות היטב האחת עם רעותה, כך שאין בהן כל פגם, כשלעצמן. ד. טענת המבקש לפיה ד"ר פינקלשטיין אינו מכיר באירוע מוחי עקב תסחיף כאירוע שניתן לקושרו סיבתית לדחק נפשי - אינה נכונה לאור האמור בחוות דעתו. ד"ר פינקלשטיין אינו מכיר באירוע מוחי תרומבוטי המתרחש בהדרגתיות והנגרם עקב חסימת כלי דם תוך- מוחי על ידי קריש. ה. בית הדין לא פסק, כי קיימת אסכולה לפיה יש להכיר באירוע טרומבוטי שכזה כקשור לאירוע חריג של דחק נפשי בלתי רגיל. ו. בנסיבות המקרה לא הוכחה אסכולה אחרת מזו העולה מחוות דעת המומחה, וחוות דעתו תואמת את פסיקת בית דין זה במקרים רבים, לרבות פסקי דין שניתנו בהסתמך על חוות דעת של פרופ' רכס. 5. אין מקום לאפשר למבקש להגיש חוות דעת חדשה ממנה ישתמע, כי לדעת נותנה קיימת אסכולה לפיה אירוע מוחי תרומבוטי המתרחש בהדרגה עקב חסימת כלי דם תוך מוחי ניתן לקושרו סיבתית לדחק נפשי בלתי רגיל; משום שככלל, אין מקום אחר שש חוות דעות של המומחה, להורות להמציא לו חוות דעת חדשה שטרם נכתבה אפילו, על מנת שיתייחס אליה. 6. סוף דבר - לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור ללא צו להוצאות. הנשיא סטיב אדלר אני מסכים לאמור בפסק דינו של השופט פליטמן. השופט עמירם רבינוביץ 1. על פי טיעון המבקש, המומחה הרפואי ד"ר פינקלשטיין (להלן - המומחה) דוגל באסכולה הרפואית לפיה מצב של דחק יכול לגרום רק לאירוע מוחי של דמם (שבץ) אולם אירוע מוחי טרומבוטי (הן מחסימה ומהן מתסחיף מרוחק) אינו יכול להיגרם כתוצאה ממצב של דחק. 2. לטענת המבקש גישה זו של המומחה סותרת הלכות קודמות של בתי הדין לעבודה על פיהן אירוע דחק יכול לגרום הן לאירוע מוחי כתוצאה מדמם (שבץ) והן לאירוע מוחי איסכמי (טרומבוטי). 3. בבקשת רשות ערעור זו עתר המבקש מבית הדין למנות מומחה רפואי אחר כדי להוכיח את טיעונו לפיו דחק נפשי עלול לגרום לאירוע מוחי איסכמי. 4. במסגרת הדיון במספר תיקי בקשות רשות ערעור, בהם טענו המבקשים למינוי מומחה נוסף או אחר על רקע אסכולה שבה דוגלים המומחים מטעם בית הדין, הסכימה באת כוח המוסד לכך שבאי-כוח המבקשים יגישו הוכחות לקיומה של אסכולה נגדית, ואם אכן תובא חוות דעת המצביעה על אסכולה נגדית אפשר לחזור למומחים ולשאול לדעתם ביחס לאסכולה נגדית זו. 5. בסיום הדיון בבקשה ביקשה באת כוח המבקש להגיש חוות דעת לגבי האסכולה הנגדית. 6. אשר על כן ולאור הסכמת המוסד להגשת חוות דעת לגבי אסכולה נגדית, אני סובר, כי יש לאפשר למבקש להגיש חוות דעת לגבי האסכולה הנגדית תוך 60 יום מהיום ובהתאם לכך לנווט את המשך הדיון בבקשה זו. 7. בנסיבות אלה איני מסכים למתן פסק דין בעניינו של המבקש בטרם מוצה ההליך, כמוסכם על ידי באי-כח הצדדים בבקשה זו. נציג עובדים מר יצחק שילון אני מצטרף לדעתו של השופט רבינוביץ. נציג מעבידים מר מיכאל הילב אני מצטרף לאמור בחוות דעתו של השופט פליטמן. 8. סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית ברוב דעות, כאמור בחוות דעתו של השופט יגאל פליטמן, כנגד דעתם החולקת של השופט עמירם רבינוביץ ונציג הציבור מר יצחק שילון. אין צו להוצאות. רפואהפסילת מומחהמומחה רפואימומחהבית הדין לעבודה