גובה הריבית לקרן הפנסיה בשל פיגור בתשלום של המעסיק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גובה הריבית לקרן הפנסיה בשל פיגור בתשלום של המעסיק: השופט שמואל צור 1. השאלה שבפנינו ממוקדת בעניין אחד והוא - מה גובה הריבית שעל המעסיקה (היא המערערת) לשלם לקרן הפנסיה (המשיבה מס' 1) בשל פיגור בתשלומי דמי גמולים שהיה עליה לשלם עבור עמית ולא שולמו במועדם. המעסיקה טוענת שעליה לשלם, לכל היותר, הפרשי הצמדה למדד בלבד בעוד שקרן הפנסיה טוענת שעל המעסיקה לשלם את דמי התגמולים בצירוף ריבית פיגורים כפי שמפרסם החשב הכללי. 2. הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת ועיקרו הוא: (א) דוד מתתיהו ז"ל (להלן - המנוח) הועסק כנהג ומפעיל ציוד מכני אצל המערערת מיום 1.9.03 ועד פטירתו ביום 19.2.04. (ב) מתחילת עבודתו היה המנוח מבוטח בקרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין (המשיבה מס' 1; להלן - הקרן). (ג) בתקופה שעד שנת 1995 העבירה המערערת את דמי הגמולים לקרן כסידרם וזכויותיו של המנוח בקרן נצברו ונשמרו. (ד) מסיבות שאינן מענייננו ואשר לא עמדו לדיון בבית הדין האזורי, חדלה המערערת בשנת 1995 להעביר את דמי הגמולים לקרן עבור המנוח והוא חדל להיות מבוטח בה. בסוף 1997 חודשו תשלומי דמי הגמולים עבור המנוח והפעם באמצעות מנוף ניהול קרנות פנסיה בע"מ, היא קרן הביטוח החדשה (המשיבה מס' 2; להלן - קרן מנוף). (ה) בשנת 2005, לאחר פטירת המנוח, הגישו האלמנה והמערערת תביעה לבית הדין לעבודה נגד הקרן וקרן מנוף לתשלום פנסיית שאירים בסכום שהיה משתלם למנוח אילו נמשך ביטוחו בקרן משנת 1995 ועד פטירתו. (ו) במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הקרן תשלים לאלמנה את ההפרש המתקבל מצירוף הפנסיה לה זכאית האלמנה מן הקרן ומקרן מנוף יחדיו לעומת הפנסיה לה היה זכאית האלמנה מן הקרן לו היה ממשיך המנוח להיות מבוטח אצלה בלבד. כמו כן הוסכם כי המעסיקה - המערערת תשלם לקרן את דמי הגמולים החסרים לתקופה 1995 - 1997 עבורה, כזכור, לא שולמו דמי הגמולים. (ז) הסכום הנומינלי של דמי הגמולים החסרים הוא 11,844 ש"ח וסכום זה בצירוף ריבית החשב הכללי הוא 51,699 ש"ח (נכון לחודש מאי 2007). 3. השאלה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים היתה איפוא כיצד יש לערוך את הסכום הנומינלי של דמי הגמולים החסרים, היינו - מה שיעור הריבית (אם בכלל) שיש לצרף לסכום הנומינלי האמור. בקשר לכך טענה המערערת כי עליה לשלם את סכום הקרן בלבד או, לכל היותר, את סכום הקרן בצירוף הצמדה למדד. לעומתה, טענה הקרן כי יש לצרף לסכום הנומינלי ריבית פיגורים כקבוע בתקנון האחיד שלה ובתקנות מס הכנסה, היינו - ריבית פיגורים שנקבעת על ידי החשב הכללי. 4. בית הדין האזורי (השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור ה"ה שמואל קליינר ואליה מחלב; תיק עב' 2012/05) , קיבל את טענת הקרן וקבע כי לסכום הנומינלי של דמי הגמולים החסרים יש לצרף ריבית פיגורים שמפרסם החשב הכללי בהתאם לחישוב שהגישה הקרן. בית הדין האזורי קבע כי הקרן פועלת על פי התקנון האחיד לקרנות הפנסיה המפנה, לענייננו, לתקנות מס הכנסה ולפיהן יש לשלם עבור פיגור בתשלום דמי הגמולים רבית בשיעור שנקבע על ידי החשב הכללי. עוד קבע בית הדין כי האחריות לא תשלום דמי הגמולים מוטלת על המעסיק (היא המערערת) ובמקרה של פיגורים ניתן לפסוק פיצויי הלנה לפי חוק הגנת השכר, אלא שכאן הסתפקה הקרן בריבית החשב הכללי. 5. בערעור בפנינו חוזרת המערערת המעסיקה על עיקר טענותיה בבית הדין האזורי ומוסיפה כי הפיגור בתשלום דמי הגמולים נעוץ במחדלי הגביה של הקרן. לטענה, במרוצת השנים, שולמו לקרן דמי גמולים ביתר אשר הוחזרו למערערת בשיעורם הנומינלי בלבד. לטענתה, יכלה הקרן לגבות את דמי הגמולים החסרים מתשלומי הגמולים ששולמו לה ביתר והוחזקו על ידה. לטענתה, אם מצא בית הדין האזורי לחייב את המערערת בתשלום ריבית פיגורים, היה עליו להורות על קיזוז הריבית וההצמדה שהצטברו על דמי הגמול ששולמו לקרן ביתר והצטברו בידה. לטענתה, תקנות מס הכנסה נועדו להסדיר את מערכת היחסים שבין קופות הגמל ורשויות המס ולא לחול ביחסים שבין הקרן לעמיתיה. כמו כן מלינה המערערת על חיובה בהוצאות משפט. 6. הקרן תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. הקרן מפנה למסגרת ההסכמה הדיונית בבית הדין האזורי שעמדה ביסוד פסק הדין וטוענת כי יש להתעלם מהטענות העובדתיות שבכתב הערעור המתייחסות לנסיבות העובדתיות של העניין שלא התבררו. הקרן טוענת כי היא מחויבת לפעול על פי תקנונה המפנה לתקנות מס הכנסה, כך שהחיוב בתשלום ריבית פיגורים לפי ריבית החשב הכללי נעשה מכח התקנון. קרן מנוף טוענת כי היא אינה צד מהותי להתדיינות ולא היה מקום לצרפה לערעור. דיון והכרעה 7. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי יש לאשר את פסק דינו, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. מעבר לצורך, נפרט בקצרה את טעמינו לדחיית הערעור. 8. התביעה המקורית בבית הדין האזורי היתה של המערערת ועזבון המנוח יחדיו נגד הקרן וקרן מנוף. התביעה היתה לפסק דין הצהרתי הקובע כי הוצאתו של המנוח מן הקרן והפסקת חברותו בה נעשתה שלא כדין ולכן הוא זכאי לפיצוי על הגמלה שהיתה אמורה להשתלם לו מן הקרן בתקופה שמחודש יולי 1995 ועד פטירתו ביום 19.2.04. 9. תביעה זו, כמות שהיא, לא התבררה מן הטעם הפשוט שהצדדים הגיעו להסדר מוסכם לפיו תשלם הקרן לאלמנה הפרש פנסיית שאירים בין מה שהוא זכאי לקבל מן הקרן ומקרן מנוף ביחד לעומת מה שהיה זכאי לקבל מן הקרן אם חברותו בה לא היתה נפסקת (סעיף 2(ו') לעיל). בכך קיבלו האלמנה והמערערת למעשה את מלוא הסעד שביקשו. הסכמה זו ייתרה את הצורך לברר את הטענות העובדתיות שעמדו ביסוד התביעה לעניין האחריות לתוצאה של הפסקת חברותו של המנוח בקרן. שאלת האחריות לא עמדה אפוא לדיון בבית הדין האזורי ולא ניתנה כל פסיקה לגביה, כך שגם בערעור לא ניתן להעלות - לא במישרין ולא בעקיפין - טענות בעניין זה. 10. פסק הדין של בית הדין האזורי מושא הערעור ניתן בשאלה מוגדרת וממוקדת ביותר הנוגעת לשאלת גובה הריבית וזו נוסחה על ידי הצדדים כך: המחלוקת בינינו על דמי הביטוח שלא שולמו עבור התקופה החסרה ובפרט כיצד יש לשלמם - איזה ריבית והפרשים (אם בכלל) על המעביד [היא המערערת - ש.צ.] לשלם לנתבעת 1 [היא הקרן - ש.צ.], האם לפי תקנה 22 או לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה אם בכלל. בעניין זה נבקש סיכומי קצרים". (פרוטוקול מיום 23.11.06 בבית הדין; וכן ראו פרוטוקול מיום 31.5.07 שם). דברים אלה מדברים בעד עצמם. נקבעה בהם מחלוקת, וליתר דיוק - תת מחלוקת, בשאלה מוגדרת המנותקת מנקודות המחלוקת הרחבות יותר שנפרשו בתביעה עצמה. לאור זאת לא ניתן ואין זה ראוי לחרוג ממסגרת הדיון עליה הסכימו הצדדים. משום כך אין כל מקום להתייחס לשלל הטענות העובדתיות שהעלתה המערערת בכתב הערעור ובסיכומים בנוגע לרקע העובדתי ולשאלת האחריות לאי תשלום כספי הגמולים עבור המנוח בשנים 1995 - 1997. 11. הקרן היא קופת גמל המפעילה, בין השאר, תוכנית של פנסיה מקיפה. הקרן פועלת על פי תקנון שהוא בבחינת הסכם בינה ובין עמיתיה. כלל הוא שעל הקרן לפעול על פי הוראות תקנונה ואין לה רשות לסטות מכך והדברים ידועים. במעמדה של הקרן כקופת גמל היא כפופה גם להוראות תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) תשכ"ד-1964 המחייבות אותה, במפורש, לפעול לפי תקנונה (תקנה 41 כו' לתקנות מס הכנסה), כך שגם מכח זה חייבת הקרן לפעול בהתאם להוראות התקנון שבתוקף. 12. כלל הוא שהנוסח המחייב של תקנון של קופת גמל הוא זה שהיה בתוקף במועד האירוע המזכה. בענייננו מדובר בזכאות לפנסיית שאירים, כך ש"האירוע המזכה" הוא מועד פטירת המנוח (פברואר 2004). במועד זה היה בתוקף התקנון האחיד של קרנות הפנסיה אשר נקבע בעקבות הרפורמה שנערכה בקרנות הפנסיה בשנת 2003 אשר עוגנה בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו-2004) תשס"ג-2003 (להלן - התקנון האחיד). מכאן שהנוסח המחייב לענייננו הוא זה המעוגן בתקנון האחיד. 13. סעיף 8 לתקנון האחיד מתייחס לתשלומים המבוצעים לקרן והוא קובע לאמור: "פיגור בתשלום דמי גמולים לא שולמו לקרן דמי גמולים בשל מבוטח בהתאם למועדים שנקבעו בתקנות מס הכנסה, תגבה הקרן מאת המעביד את דמי הגמולים בתוספת ריבית פיגורים כאמור בתקנות מס הכנסה". ולעניין זה קובעת תקנה 22 לתקנות מס הכנסה לאמור: ריבית פיגורים 22. לא שילם מעביד את תשלומיו הוא כאמור בתקנה 20 או לא העביר את תשלומי העמית - השכיר בזמנם כאמור בתקנה 21, תקבל הקופה על סכומים אלה מאת המעביד ריבית בשיעור שלא יפחת משיעור ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן (להלן - ריבית הפיגורים); הסכומים שיעביר המעביד בהתאם לתקנה זו ייזקפו תחילה לחשבון התשלומים שחב בהם המעביד ולבסוף לחשבון הריבית, ואולם ריבית פיגורים תחול גם על חוב ריבית". שילוב של הוראות סעיף 8 לתקנון האחיד עם תקנה 22 לתקנות מס הכנסה מעלה שבמקרה של פיגור בהעברת דמי גמולים לקרן על ידי המעביד, זכאית הקרן לרבית פיגורים בשיעור שלא יפחת מרבית הפיגורים הנוהגת אצל החשב הכללי במשרד האוצר. חיוב זה הינו פועל יוצא ישיר מהוראות התקנון האחיד והוא לא נשען על הוראות תקנות מס הכנסה בתור שכאלה, אשר אינן חלות ביחסים שבין הקרן ובין עמיתה. מכאן שהחיוב בריבית פיגורים בשיעור שנקבע על ידי החשב הכללי מעוגן בתקנון האחיד החל בענייננו, ביחסים שבין האלמנה לקרן. מכאן שצדק בית הדין האזורי בחייבו את המערערת לשלם לקרן את דמי הגמולים בשיעורם הנומינלי בצירוף ריבית פיגורים בשיעור שנקבע על ידי החשב הכללי. 14. נדמה שלא יכול להיות ספק שדמי גמולים שמשלם מעביד לקופת גמל חייבים להיעשות בזמן ואם הם משולמים באיחור, יש מקום להוסיף עליהם הצמדה וריבית או ריבית בלבד בשיעור כזה או אחר. בקשר לכך טענת המערערת כי יש לחייבה בהפרשי הצמדה בלבד אינה יכולה להתקבל על פניה. הצמדת הקרן או תוספת של ריבית או שילוב של השניים נועדו לשמור על הערך הריאלי של הכסף ואפשר שריבית פיגורים גבוהה יחסית (בלא הצמדה) כפי שקבע החשב הכללי משקפת גם אלמנט הרתעתי. הסדר זה הוא סביר, הוא מעוגן גם בהוראות תקנות מס הכנסה ואין הצדקה לשלול אותו. 15. אשר לטענת המערערת על דמי תגמולים ששולמה לקרן ביתר - אין לנו נתונים עובדתיים בקשר לכך והעניין לא עמד לדיון בבית הדין האזורי. לכאורה, באין הסכמה בין הצדדים, ספק אם רשאית היתה הקרן לייחס את סכומי היתרות שהצטברו אצלה בקשר לתקופת עבודתו של המנוח עד שנת 1995 לתקופה בה חדלה חברותו בקרן. כאמור, עניין זה לא התברר בבית הדין האזורי ואף אנו לא נתייחס אליו. אשר לטענת המערערת כי קיבלה מן הקרן את דמי הגמולים ששילמה ביתר בערכים נומינליים בלבד, אף עניין זה אינו עומד לדיון בפנינו שכן המערערת לא תבעה זאת בבית הדין האזורי בתביעתה המקורית. אפשר שעומדת למערערת עילת תביעה בקשר לכך ואנו איננו מביעים דעה בעניין זה. 16. לא מצאנו כל יסוד או עילה להתערב בגובה ההוצאות בו חוייבה המערערת בבית הדין האזורי. 17. סוף דבר - הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות הקרן בסכום של 5,000 ש"ח ובהוצאות קרן מנוף בסכום של 3,000 ש"ח.ריביתפנסיהקרן פנסיה