קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גזל בידי עובד: הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה, בתמצית 1. התובעת הינה חברה הרשומה כחוק בישראל אשר בזמנים הרלוונטים לאירועים המפורטים בכתב התביעה ניהלה בין השאר סוכנות למכירת רכב חדש ורכב משומש בשיטת הטרייד-אין בעיר רעננה (להלן : "הסוכנות"), כסוכן מורשה של חברת דוד לובינסקי בע"מ, יבואני פיג'ו וסיטרואן (להלן : "לובינסקי"). מנהל התובעת הינו מר יורם מועלם (להלן : "מועלם"). 2. הנתבע הינו יליד שנת 1970. בשנת 1995 החל לעבוד בענף הרכב, תחילה בחברת אלייד מוטורס, יבואנית חברת סיאט ובשנת 1997 עבר לעבוד בחברת אלדן, שם הכיר לטענתו את מועלם, שהיה סוחר רכבים ובעל מגרש מכירות לרכבים משומשים אשר רכש רכבים מאלדן (סעיף 4 לתצהיר הנתבע, נ/19). בשנת 2001 החל הנתבע לעבוד בחברת לובינסקי טרייד. 3. בחודש יולי שנת 2003 או בסמוך לכך נודע לנתבע כי הבעלים של סוכנות לובינסקי ברעננה מבקשים למכור או להעביר את הזיכיון שברשותם לצד שלישי. בעלי הזיכיון בקשו סך של כ- 70,000$ עבור הזיכיון (כך לגרסת הנתבע, סעיף 12 לתצהירו). הנתבע הביע התעניינות ברכישת הזיכיון, אולם כיוון שהסכום המבוקש לא היה בידיו, פנה הוא למועלם וסיפר לו על הזדמנות הרכישה. אין מחלוקת כי עד אותה עת מועלם לא עסק בתחום מכירת רכב חדש (ראה עדות מועלם בעמ' 26 שו' 3). 4. הנתבע אכן יצר קשר בין מועלם לבעלי הזיכיון הקודם (סעיף 17 לנ/19), ובכך גם הודה מועלם בעדותו (עמ' 26 שו' 6). בעקבות יצירת קשר זו, רכש מועלם את הזיכיון לסוכנות מהבעלים הקודמים והפך להיות בעל סוכנות לובינסקי ברעננה. 5. אין מחלוקת בין הצדדים כי עם רכישת הסוכנות על ידי מועלם, באמצעות החברה שבבעלותו, התובעת, עבר הנתבע לעבוד בשורות הסוכנות ולמעשה ניהל אותה (הנתבע בעמ' 44-45 ; מועלם בעמ' 32 שו' 2 ). המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת מעמדו של הנתבע בסוכנות - בעוד שהתובעת טוענת שהנתבע היה מנהל שכיר בסוכנות האחראי על מערך המכירות, קבלת הזמנות, ביצוע תשלומים וכו', וכל זאת תמורת משכורת של כ - 11,000 ₪ לחודש, אזי הנתבע טוען שסוכם בינו לבין מועלם שתוקם בין השניים שותפות לצורך ניהול הסוכנות, והלכה למעשה מעמדו בסוכנות היה של שותף ולא עובד שכיר. 6. בין כך ובין כך, והמחלוקת המתוארת לעיל הינה למעשה לב ליבו של הסכסוך בין הצדדים ומשליכה ישירות על התביעה, היחסים בין הצדדים נמשכו עד לחודש יולי 2004 בלבד: לטענת התובעת, בסמוך למועד זה התגלה לה שהנתבע מועל באמונה, גונב כספים האמורים להיות מופקדים בחשבון התובעת, לא מעביר כספים ללובינסקי ועוד כהנא וכהנא טענות שיפורטו להלן. סך הכול טוענת התובעת שהנתבע "גנב/ העביר ו/או מעל ... בסך של 109,186.12 ₪" (סעיף 7 לכתב התביעה). 7. לנוכח התגלית האמורה, קרא מועלם לנתבע לשיחה והחתימו ביום 9/7/04 על מסמך בו נאמר, בין השאר, כדלקמן: "1. חוסר הכספים מול חברת דוד לובינסקי בע"מ - באחריותי; 2. חוסר הכספים מול חברת "סער את רותם אחזקות 2002" - באחריותי; ...6. ידוע לי כי העברות כספים לחברת דוד לובינסקי בע"מ - בוצעו מחשבוני הפרטי; 10. הנני מבקש להפסיק את עבודתי באופן מיידי; 11. הנני מתחייב להשלים כל סכום אשר חסר בחשבון הסוכנות- ושהאחריות על כך היא שלי...". מסמך זה אשר יכונה להלן "מסמך הפסקת העבודה" נחתם על ידי הנתבע (ראה הודאתו בעמ' 52 לפרו',שור' 20) בנוכחות עובד הסוכנות בשם שגיא שיידה (להלן : "שיידה"). 8. בתביעה שבפניי דורשת התובעת מהנתבע להשיב את כל הכספים אותם גזל/גנב הנתבע שלא כדין, בסכום כולל של כ - 120,000 ₪, משוערך ליום הגשת התביעה. עוד דורשת התובעת בכתב התביעה לחייב את הנתבע בשווי רכב מס' רישוי 32-772-35 מסוג סיטרואן קסנטיה (להלן : "הרכב"), המוערך על ידה בסך של כ - 65,000 ₪. התובעת טוענת כי הנתבע העביר על שמו רכב זה שלא כדין ואף שיעבד אותו לטובת בנק אוצר החייל. התובעת טוענת כי לא ניתן כיום למכור רכב זה ולכן עותרת במסגרת תביעתה לקבלת שוויו של הרכב, כמפורט לעיל. סך הכול הועמדה התביעה על סך של 186,549 ₪. טענות התובעת ביתר פירוט 9. בתמצית טוענת התובעת שהנתבע גנב והונה אותה, והכול תוך כדי מעילה באמון ובמסגרת יחסי עובד מעביד. לשיטת התובעת, הנתבע היה כאמור עובד שכיר שעבר לעבוד בשורותיה לנוכח העובדה שהיה "בדרך החוצה (מלובינסקי) והוא קפץ על העגלה הראשונה שהיתה לו ואני הייתי מבחינתו עגלה טובה" (מועלם בעמ' 27 שו' 15 ). התובעת צירפה לתצהירו של מועלם תלושי שכר וטפסי 106 המעידים לטענתה על מעמדו בתובעת. במסגרת תצהיר ההבהרה אשר הוגש על ידי מועלם לאחר הגשת תצהיר הנתבע, ציין מועלם כי מעולם לא הציע לנתבע שותפות ולא סיכם איתו על שותפות. 10. התובעת מציינת כי במסגרת עבודתו נמסרו לידי הנתבע כספים במזומן והמחאות מלקוחות אותם אמור היה הנתבע להעביר ישירות ללובינסקי. בנוסף, קיבל הנתבע לידיו המחאות מלובינסקי אשר אמורות היו להיות מועברות לחשבון התובעת. 11. התובעת טוענת כי בדיעבד הסתבר לה שהנתבע פתח חשבון בנק פרטי בבנק אוצר החייל הנושא את השם "סוכנות סער - סגל עופר" (להלן : "החשבון בבנק אוצר החייל"), אליו הפקיד את הכספים האמורים. התובעת טוענת כי החשבון בבנק אוצר החייל נפתח שלא על דעתה ולא בהסכמתה, וחשבון הבנק היחיד דרכו אמורה הייתה להתבצע הפעילות העסקית של הסוכנות הוא חשבון הבנק של התובעת. 12. התובעת טוענת כי בשל העובדה שהנתבע לא העביר ללובינסקי את מלוא הסכומים שקיבל מלקוחות עבור הרכבים, נוצרו חוסרים בחשבון התובעת אצל לובינסקי. לפיכך, קיזזה לובינסקי את החובות שהצטברו כנגד עמלות לה הייתה זכאית התובעת, ובנוסף החלה לובינסקי לדרוש מהתובעת את השלמת אותם חוסרים, כתנאי לשחרור הרכבים. דרישות אלו של לובינסקי הן שהובילו בסופו של דבר לגילוי דבר המעילה. 13. בנוסף טוענת התובעת שהנתבע נהג להפקיד בחשבון בבנק אוצר החייל המחאות אשר נמסרו מלובינסקי בגין עמלות, עליהן היה רשום "למוטב בלבד". למרות כיתוב זה, הופקדו ההמחאות בחשבון בבנק אוצר החייל. התובעת הגישה בעניין זה תביעה גם כנגד בנק אוצר החייל (ת.א 012480/06, להלן: "התביעה נגד בנק אוצר החייל"), אשר עוכבה עד לתום ההליכים בתיק זה (ראה פרו' מיום 11/9/06, צורף כנ/14). 14. בסעיפים 10-13 לתצהיר מועלם מפרט זה האחרון את שיטת ההונאה והגניבה. בסעיפים אלה מפרט מועלם בין השאר את ההפקדות אשר בוצעו לחשבון בבנק אוצר החייל; את קיזוזי העמלות ואת הכספים אשר נלקחו על ידי הנתבע שלא כדין. פירוט הסכומים המפורטים בסעיפים אלו מצטבר לסך של 120,744 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, וראה גם נספחים 2 עד 7 לתצהיר. 15. לטענת התובעת, בתחילת חודש יולי 2004 פנה שיידה למועלם ושיתף אותו בחשדותיו לגבי הנתבע. לאחר בירור פנימי זומן הנתבע לשיחה אשר בעקבותיה נחתם מסמך הפסקת העבודה. מועלם מציין כי באותה שיחה הודה הנתבע בכול המיוחס לו וביקש כי הנושא לא יועבר לטיפול משטרת ישראל. רק לאחר מספר חודשים התחוור לתובעת שהנתבע העביר על שמו שלא כדין את הרכב ואף שיעבד אותו לבנק אוצר החייל, ולכן הגישה התובעת תלונה במשטרה. יצוין כי בעקבות תלונה זו הגישה מדינת ישראל כתב אישום כנגד הנתבע (ת.פ 1171/06), זה האחרון הודה במיוחס לו, הורשע בפלילים אולם הרשעה זו בוטלה כנגד עבודות שירות, ראה עדות הנתבע בעמ' 43 שו' 14. 16. עוד טוענת התובעת, וביתר שאת בסיכומיה, כי הנתבע התגלה כאדם לא אמין; שקריו נחשפו במהלך ניהול ההליך, אם לעניין מצבו המשפחתי הנטען על ידו; אם לעניין מצבו הרפואי הנטען על ידו (ראה סעיפים 1-16 לסיכומים). כל אלה רק מחזקים את המסקנה כי מדובר באדם לא אמין שביצע מעילה וגניבה, כך ממש, ולפיכך יש לחייבו במלוא סכום התביעה. טענות הנתבע ביתר פירוט 17. הנתבע טוען כי הוא זה שקישר בין אנשי לובינסקי, בעלי הזיכיון הקודם ומועלם (סעיף 13-15 לתצהירו). הנתבע טוען כי בינו לבין מועלם גובשה הסכמה להקים שותפות אשר תנהל את הסוכנות, כאשר התובעת הינה ה"גב הכלכלי" של הסוכנות ואילו הנתבע מביא עימו את הידע והקשרים:" היות ואני הוא זה שקישרתי בין יורם ללובינסקי הבאתי את הידע, הזיכיון הרצון והנכונות יורם כתוצאה מההתקשרות בינינו היה חייב להיות הגב הכלכלי לכן הוא היה הגב הכלכלי לצורך לקיחת הסוכנות מהבעלים הקודמים. הזיכיון לא היה מובא אלינו לולא אני עבדתי בלובינסקי כמנהל מכירות וסמנכ"ל והצגתי את ההזדמנות העסקית בפני יורם" (עמ' 44 שו' 23-25, עמ' 45 שו' 1-2). 18. הנתבע טוען כי בהתאם למוסכם בינו לבן מועלם, ניסח הסכם שותפות והעביר אותו לעיונו (נספח 2 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, מועלם אמר לו שהוא מעביר את טיוטת הסכם השותפות לעיון בא כוחו, אולם בינתיים ניתן להתקדם (סעיף 19 לתצהיר), וההסכם עם לובינסקי נחתם על ידי התובעת בלבד. עוד טוען הנתבע שלאחר חתימת ההסכם עם לובינסקי נדרש הוא להגיש תוכנית עסקית להפעלת הסוכנות, וכך עשה (נספח 3 לתצהיר). בחודש נובמבר 2003 החלו הצדדים להפעיל במשותף את הסוכנות, כשותפים (עדות הנתבע בעמ' 48 שו' 5; עמ' 43 שו' 18). 19. לטענת הנתבע, מיד בסמוך לאחר קבלת הסוכנות חתם הוא, ביחד עם מועלם, על ערבות להבטחת התחייבויות התובעת על פי הסכם השכירות שחתמה התובעת עם בעלי הנכס (להלן : "הערבות"); בנוסף ניהל הנתבע קשר ישיר עם ספקים ולקוחות, ובכלל זה מוסך בראל יוסף בע"מ, שם ניתנו השירותים לרכבי לובינסקי; הנתבע מציין כי דאג לפרסם את הסוכנות והזמין את כל הפרסומים בתיאום עם מועלם, כשהתשלומים למפרסמים נעשים מכיסו הוא (נספח 6 לתצהיר). הנתבע מונה בתצהירו תשלומים נוספים שביצע עבור הסוכנות ואשר שולמו כביכול מכיסו ולא מתוך חשבון התובעת, ובכלל זה תשלומים למנקה, הזמנת אזעקה, התקנת מערכת מיגון וכו' (ראה סעיף 22 לתצהיר הנתבע). 20. הנתבע טוען שלצורך ניהול ענייני הסוכנות, ומאחר וטרם הוקמה השותפות המיוחלת, פתח הוא את החשבון בבנק אוצר החייל, וזאת בידיעתו של מועלם. לטענת הנתבע, חשבון זה שימש אותו לביצוע תשלומים שוטפים עבור צרכי הסוכנות, אף להזרמת תקבולים המגיעים לסוכנות. הנתבע מציין שמידי חודש בחודשו היה מוסר לאשתו של מועלם, ענת (להלן : "ענת") רשימה של הוצאות ששילם עבור הסוכנות בצירוף החשבוניות שהוצאו ע"ש הסוכנות (נספח 13 לתצהיר). הנתבע מציין שלא ראה כל פסול בניהול החשבון בבנק אוצר החייל היות וראה בו חשבון משותף המשרת את הסוכנות. 21. הנתבע טוען כי במקביל לפתיחת הסוכנות, נפגע בנו התינוק בפרשת "רמדיה", דבר שגרם לו להיעדר מהעבודה ולהזניח את נושא הסדרת השותפות. זאת, בנוסף לחוב הכספי שהחל להצטבר בבנק אוצר החייל, גרם לו לטענתו להעביר את הרכב על שמו ולשעבדו לטובת בנק אוצר החייל. יצוין כי בסיכומיו מביע הנתבע חרטה ומודה כי מעשיו אלה היו שלא כדין, אולם הנתבע סובר שאין בכך כדי להוביל לקבלת תביעה זו. 22. לגבי נסיבות חתימת מסמך הפסקת העבודה טוען הנתבע כי זומן לפגישה בה נכח גם אחיו של מועלם, ניר. לפגישה זו הגיע מועלם עם המסמך מודפס ומוכן והנתבע נאלץ לחתום עליו תחת לחץ. מספר ימים מאוחר יותר הגיע מועלם בלוויית שיידה ונטלו את הרכב, כולל המפתחות הרזרביים, ומאז ועד היום הם עושים בו שימוש. עוד טוען הנתבע ששיק בסך 6,000 ש"ח עבור משכורת חודש יוני 2004 חולל, וגם על כך מתנהל הליך משפטי שעוכב עד לתום הבירור בתביעה זו. 23. הנתבע טוען שבעקבות שיתוף הפעולה עם מועלם נגרמו לו נזקים רבים: הוגשו נגדו תביעות משפטיות, בין היתר על ידי מוסך בראל; הוגש נגדו כתב אישום בגין הרכב; חובותיו גרמו לו להיות חייב מוגבל באמצעים; יחסיו עם אשתו עלו על שירטון והם נפרדו; מצבו הנפשי והבריאותי התדרדר. הנתבע מודה בסיכומיו (סעיף 59-60) כי עשה שגיאות קשות בהתנהלותו בפרשה זו, בין השאר בפתיחת החשבון ולקיחת הרכב, אולם לדידו אין מקום לחייבו בסכומי התביעה, באשר לא גנב, לא גזל ולא הונה את התובעת. כל הפעולות שבוצעו על ידיו בוצעו מתוך הבנה כי הינו שותף בעסקי הסוכנות. לפיכך, מבקש הנתבע את דחיית התביעה. השאלה שבמחלוקת ונטל ההוכחה 24. עיננו הרואות, השאלה העיקרית שבמחלוקת הינה האם הנתבע היה שכיר של התובעת ומעל בכספיה, או שמא הנתבע היה שותף של מועלם בסוכנות והכספים שנטל ו/או הוציא מכיסו דורשים ביצוע התחשבנות וקיזוז. בטרם אתפנה לדון בשאלה זו אזכיר שטענת התובעת לגניבה/ מעילה/ הונאה על ידי עובד הינה טענה מוקשה, שלצורך הוכחתה יש צורך בכמות נכבדה של ראיות, ראה בעניין זה: "דין הוא כי איננו יוצא ידי החובה הנדרשת הימנו אלא אם כמות הראיות שהביא יש בה כדי לספק את המצופה ממנו, לפי נסיבותיו של המקרה ולפי מהותן ומידת חומרתן של טענותיו". וראה בעניין זה גם ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פד"י מ' (1), 589, ת"א (אשדוד) 1979/99 רבינוביץ יעקב נ' כלל חברה לביטוח. 25. עוד אציין מראש את הנגזרת של ההכרעה בשאלה שבמחלוקת - אם אכן אקבע כי הנתבע היה עובד שכיר של התובעת ומעל בכספיה, יש להורות על השבת כל אותם כספים שהתובעת הצליחה להוכיח, אם בכלל, את גזילתם. מאידך, אם אקבע שהנתבע לא היה עובד שכיר כי אם שותף, דין התביעה להידחות ללא צורך לערוך התחשבנות בין הצדדים. בעניין זה אציין כי אם גרסת התובעת קורסת, אין מקום להעניק לה סעד חלופי שכלל לא התבקש (ביצוע התחשבנות בנוגע לכספי הסוכנות). ההכרעה 26. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי, לקחתי בחשבון את אלה שלא הובאו בפניי, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם, קובעת אני כי דין התביעה להידחות. מעדיפה אני את גרסת הנתבע לאירועים, חרף התנהלותו הקלוקלת בה הודה, הן בעת ניהול הסוכנות ועת בניהול ההלכים המשפטיים. איני מקבלת את גרסת התובעת לפיה הנתבע היה במעמד של עובד שכיר בלבד. סבורתני כי גרסת הנתבע מתיישבת טוב יותר עם הראיות ועם השכל הישר. אנמק קביעותיי אלו. 27. ראשית, שוכנעתי כי לשני הצדדים היה אינטרס משותף להקים ביניהם שותפות - התובעת מעמידה את האמצעים הדרושים לרכישת הסוכנות מהבעלים הקודמים ואילו הנתבע רותם את קשריו ואת יכולותיו. מקבלת אני את הסבריו של הנתבע כי בקש להתקדם בחיים מעמדת שכיר לעמדה בכירה יותר, עם אופק עתידי, ולכן גובה המשכורת אינה מהווה בהכרח שיקול. 28. שנית, הוצגו בפניי מסמכים ותביעות משפטיות המלמדות על מעורבות של הנתבע כשותף ולא כעובד שכיר, ראה בעניין זה טיוטת הסכם השותפות; התוכנית העסקית אשר נערכה על ידי הנתבע; מכתב ההתראה שנשלח לנתבע כערב להסכם השכירות, שם נזכר כי הנתבע חתם על שטרי חוב; כתב התביעה אשר הוגש על ידי מוסך בראל, שם נזכר שמועלם והנתבע הציגו עצמם כשותפים בסוכנות (סעיף 5 לכתב התביעה); עדותו של הגב' עופרה נלגיס מלובינסקי במשטרה (נ/16), שם היא מציינת שהנתבע "עזב להיות שותף של יורם (מועלם) בסוכנות" (שור' 23 לעדות בעמ' 2). אם אכן נכונה טענת התובעת שהנתבע היה שכיר, מדוע עליו לחתום כערב להסכם השכירות? מדוע שיחתום על שטרי חוב? מדוע שצדדי ג' חיצוניים יראו בו כשותף? מדוע טורח הוא לנסח הסכם שותפות ולהעבירו לידי מועלם, וזה האחרון אינו מוחה ואינו טורח לסיים את היחסים ביניהם באופן מיידי, לנוכח שאיפותיו המופרכות של הנתבע? 29. שלישית, אם אכן הנתבע גזל וגנב את כספי הסוכנות, מדוע שיפתח חשבון הנושא את השם "סוכנות סער"? והלוא מן הסתם ברצונו לטשטש את דבר הגניבה ולהרחיק כספים אלו מהסוכנות! בנוסף, מדוע טרח הנתבע להוציא מכיסו תשלומים רבים לצורכי הסוכנות, כדוגמת תשלומים עבור פרסומים, התקנות מיגונים וכו'? אציין כי בעניין זה די בראיות אשר צורפו לתצהיר הנתבע כדי ללמד על ביצוע התשלומים, ולפחות בחלקם, ראה נספחים 6 עד 12 לתצהיר הנתבע לתצהיר וכן עדותו של הנתבע בעמ' 46 עד 48. 30. רביעית, מדוע לא הובאה ענת לעדות? הלוא טענות הנתבע בעניין זה היו מפורטות בתצהירו, ראה סעיף 27 לתצהיר וכן צורפה רשימת ההוצאות לחודש אפריל 2004. ממסמך זה, שלא נסתר, עולה כי מידי חודש בחודשו נערכה על ידי הנתבע רשימת הוצאות, והצדדים אמורים היו לבצע קיזוז והתחשבנות הדדית. מועלם הודה בחקירתו כי ענת היה מבקרת לעיתים רחוקות בסוכנות ושהתובעת השיבה לנתבע "מאות שקלים בחודש" (עמ' 29 שו' 16). מדוע דבר זה לא נזכר בתצהיר? מהם אותם כספים שהושבו? זאת לא פירטה התובעת. 31. חמישית, התובעת לא תמכה את טענותיה בדוח"ות מבוקרים מטעמה ו/או בעדות רואה חשבון מטעמה ו/או בכרטסת מעת לובינסקי. אמנם, התובעת צירפה לתצהיר מועלם מסמכים שונים מהם ניתן ללמוד שכספים הופקדו בחשבון בבנק אוצר החייל. אולם הנתבע הודה בכך שקיימים חוסרים (עמ' 50 שו' 4); על מנת לבדוק אם אכן הייתה גזילה של כספים, היה צורך לבחון אם יש ממש בטענות הנתבע לגבי ביצוע תשלומים על ידו והאם אכן נטל הוא מקופת הסוכנות כספים רבים יותר מאלה שהזרים. לכך אין בידי בית המשפט הוכחה לטענת הגזילה. 32. שישית, סבורני כי מסמך הפסקת העבודה אינו תומך חד משמעית בעמדת התובעת. שוכנעתי כי מסמך זה נוסח על ידי התובעת, וראה המחיקות שבוצעו מן הסתם בעת הפגישה, דבר הבא ללמדך על נוסח מוכתב מראש. בנוסף, לשון מסמך הפסקת העבודה יכולה להתיישב הן עם גרסת התובעת והן עם גרסת הנתבע. אין במסמך זה כל אזכור לנטילת כספים שלא כדין, וזאת בניגוד לניסוח הפיסקה בעניין הרכב (השווה סעיף 1 ו-2 למסמך עם סעיף 3 למסמך); יש תיעוד במסמך ל"סירקולציה" של כספים בין החשבונות (סעיפים 6 ו-7 למסמך), וזאת כגרסת התובעת בתביעה נגד בנק אוצר החייל, ולא כגרסה הכלולה בכתב התביעה שבפניי. אציין כי אין דין העברות כספים בין החשבונות לגניבה; אין במסמך הפסקת העבודה הצהרה כלשהי על מעמדו של הנתבע בסוכנות. כל שניתן לחלוץ בוודאות ממסמך זה הינו שהנתבע הבטיח להשלים חוסרים בחשבון הסוכנות. התחייבות זו יכולה לעלות בקנה אחד גם עם גרסתו הוא - היה ויוכח, לאחר ביצוע התחשבנות כוללת, שחסרים כספים בחשבון הסוכנות, יהיה הנתבע אחראי להשלימם. מכאן ועד הודאה בגניבה כביכול, הדרך ארוכה. 32. שביעית, עניין האמינות. אמנם אין צורך להכביר מילים על התנהגות הנתבע. הנתבע הודה כי פעל בדרכים פסולות ואף הוגש נגדו כתב אישום פלילי בנושא הרכב. בנוסף, תיק זה התמשך בשל מחדלים שונים של הנתבע ואכן היה נראה בשלב כלשהו שהנתבע עושה ככל שביכולתו להתחמק מבירור התיק. עם זאת, ומבלי להצדיק את התנהגותו, ניתן לייחס, למצער חלק מפעולותיו, לעובדה שנמצא הוא באיחוד תיקים ומנסה הוא להציל את עורו ועור משפחתו. אציין כי בעדות עצמה, לגופו של עניין, התרשמתי שהנתבע דובר אמת. 33. לעומת זאת, עדותו של מועלם הייתה חמקמקה ופתלתלה. ראשית, למרות שהנתבע שטח את טענותיו באריכות בדבר קיום שותפות עוד בכתב ההגנה, בחר מועלם שלא להתייחס לעניין זה ולו במילה אחת בתצהירו, והגיש את תצהירו המשלים רק בעקבות הערה של בית המשפט. שנית, מועלם הרבה לא לזכור דברים שאינם נוחים לו, כמו למשל עניין יצירת הקשר עם לובינסקי (עמ' 25 שו' 19; עמ' 26 שו' 25); הרבה "לגמד" ולזלזל בדברים בהם היה הנתבע שותף - כך למשל כשנשאל על עניין הערבות, השיב - "במרתף"? ולגופה של ערבות השיב: "לא זוכר, אך להערכתי זה היה צריך להיות משהו זמני... לא זוכר מה היה שם" (עמ' 28 שו' 5). כשנשאל על הכספים שהוציא הנתבע מכיסו, בחר לכנותם "סכומים פעוטים" (עמ' 29 שו' 10), ואת התוכנית העסקית בחר לכנות "מסמך מצחיק" (עמ' 26 שו' 17). בנוסף, וחמור מכל, בחר מועלם להסתיר בכתב תביעתו ובתצהירו את העובדה שהרכב נתפס בסמוך להפסקת העבודה ולמעשה מאותו מועד עושה בו התובעת שימוש. כשנשאל מה נעשה עם הרכב בחר מועלם להשיב :"האוטו עומד, אין לי מושג" (עמ' 36 שו' 11), וזאת למרות הדוח"ות שצורפו המעידים על שימוש שנעשה ברכב , ראה נ/17. מקבץ עדויות אלו, בצירוף התרשמותי הן ממועלם והן מהנתבע, מובילים אותי למסקנה שאין מקום להעדיף דווקא את עדות מועלם על פני עדות הנתבע, יתכן וההיפך הוא הנכון. סיכום ומסקנה 34. איני סבורה שהנתבע היה עובד שכיר בסוכנות; התרשמתי שהצדדים התכוונו לשתף פעולה במתכונת של שותפות, כך סבר הנתבע וכך הוא פעל. שוכנעתי כי דברים אלו לא הוסתרו ממועלם, וראה עדות שיידה לגבי ביצוע תשלומים על ידי הנתבע, עמ' 40 שו' 9-10. שוכנעתי כי אכן הנתבע הזרים חלק מהכספים לחשבון בבנק אוצר החייל, עם זאת ביצע תשלומים מחשבון זה ו/או ממקורות אישיים אחרים שלו. סבורני כי הדרך הנכונה בתיק זה הייתה לנהל התחשבנות כוללת, אגב ביצוע השבה לצד הנפגע. עם זאת, איני סבורה שבית המשפט רשאי במקרה הנדון להושיט סעד שלא התבקש, במיוחד שהעילה עליה מבוססת התביעה הינה גניבה ומעילה - ועילה זו יש לדחות. לגבי הרכב סבורתני כי אין מקום להורות על תשלום שוויו, שעה שרכב זה נמצא בחזקת התובעת זה מכבר. אמנם, יש צורך בהעברת הבעלות ומחיקת השעבוד הרשום לטובת בנק אוצר החייל אולם גם במקרה זה אין להושיט סעד שלא התבקש. 35. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. בשל הפגמים בהתנהלות הנתבע, אם במהלך הפעלת הסוכנות ואם בניהול הליך זה, איני עושה צו להוצאות.גזל