גרסה ראשונית לתאונה בזמן אמת

על פי ההלכה הפסוקה, יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. בשני המסמכים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד קרות האירוע הנטען, דו"ח חדר המיון מיום 14.4.2006 וכן רישום ביקור בקופת חולים מיום 16.4.2006, לא מצוין כלל כי המערערת הרימה חולה או כי הכאבים קשורים לאירוע כלשהו שאירע בעבודה. האזכור הראשון לכך מופיע רק ברישום ביקור מיום 20.4.2006. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיבות דיווח בזמן אמת - גרסה ראשונית בזמן אמת לתאונה: השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור מר דב כספי ומר עאסי אמיר; בל 3785/06) , בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בפגיעה בגבה מיום 8.4.2006 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ולחילופין כפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. ביום 29.6.2006 דחה המוסד את תביעת המערערת לתשלום דמי פגיעה, מן הטעם שלא הוכח שנגרם למערערת אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה, וכי מהחומר הרפואי עולה כי המערערת סובלת מבעיות בגבה מזה שנים רבות. על כן, הגישה המערערת תביעתה לבית הדין האזורי. להלן נביא את העובדות החשובות לצורך הערעור שבפנינו כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו: "התובעת, עובדת כאחות סיעודית בבית-חולים כרמל,מאז 1978. על פי תאורה בתצהירה (ת/1): ביום 8.4.06, בשעה 20.30 לערך, בעת שניסתה להרים חולה ביחד עם אחות נוספת במחלקה (האחות שושי), בזמן שהתכופפה ותוך כדי הרמה נתפס לה הגב והיא חשה בכאבים עזים בגבה. לטענתה, היא לא ייחסה לכאבים חשיבות יתרה- תוך ציפייה שהכאבים יחלפו והמשיכה בעבודתה. בסיום המשמרת הלכה התובעת לביתה, ולא פנתה לקבל טיפול רפואי. לדבריה, היא שהתה בחופשה שתוכננה מראש וביום שישי בתאריך 14.4.06 פנתה לטיפול רפואי במיון בבית החולים כרמל. בתעודה הרפואית ממיון נרשם: "לדבריה מזה 3 שבועות מציינת כאבי גב שמקרינים לרגל ימין "(נ/1). לגרסת התובעת בתצהירה- "יש לציין כי במחלקת המיון התלוננתי בפני האחות על כך שאני לא מרגישה טוב בגלל שהרמתי חולה, ולא יודעת למה לא רשמו את זה". 4. בית הדין האזורי פירט בפסק דינו את הסתירות שנפלו בגרסתה של המערערת. כך, למשל, בהודעה לחוקר המוסד סיפרה המערערת כי "בזמן ההרמה הרגשתי כאבי גב אך לא התייחסתי לכך כי כל הזמן כשמרימים חולה יש כאבי גב". לפיכך, על פי גרסתה של המערערת בתצהירה, היא המשיכה לעבוד באותה המשמרת ולא פנתה לטיפול רפואי שכן ציפתה כי הכאב יחלוף. רק לאחר שבוע חופשה פנתה המערערת לחדר המיון בשל כאבי הגב שהחמירו. בעדותה, לעומת זאת, מסרה המערערת גרסה שונה ולפיה בעת שהרימה את החולה חשה כעין "קליק" בגבה, שלאחריו לא המשיכה בעבודתה שכן היה זה לקראת סיום המשמרת. עוד סתירה שציין בית הדין האזורי היא כי בהודעה לחוקר המוסד סיפרה המערערת שאמרה לאחות בחדר המיון שהיא לא מרגישה טוב בגלל שהרימה חולה, ולעומת זאת בחקירתה הנגדית טענה כי סיפרה זאת לרופא וכי הוא סירב להוסיף זאת לכרטיס הרפואי. זאת ועוד. מעדותה של המערערת עולה, כי ביום 14.4.2006 כאשר פנתה לחדר המיון סיפרה לרופא, כאמור, כי כאביה נגרמו בשל הרמת החולה, ואילו בגרסה אחרת, שחזרה עליה גם בסיכומיה סיפרה כי ביום 14.4.2006 כלל לא ציינה את עניין הרמת החולה כסיבה לכאביה, שכן כאביה לא היו כה חמורים בשלב זה, ורק ביום 20.4.2006 כאשר הוחמרו כאביה סיפרה על הרמת החולה, בשל רצונה לקבל טיפול רפואי מתאים. עוד ציין בית הדין האזורי, כי גם בפנייתה לקופת חולים ביום 16.4.2006 נרשמה סיבת הפניה כ"כאבי גב תחתון חזקים מאד שמקרינים לרגל ימין נמול", מבלי שצוין עניין הרמת החולה. 5. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של המערערת לאור הסתירות האמורות לעיל ובשל רמת ההוכחה המחמירה יותר הנדרשת, על פי הפסיקה, במקרה של פגיעה גבית, לאור ידיעת הדיינים לפיה אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. 6. לעניין התביעה על פי תורת המיקרוטראומה, קבע בית הדין האזורי את סדר יומה של המערערת בעבודתה על פי האמור בתצהירה המשלים, כדלקמן: "בטיפולי ובאחריותי יש בין 8-10 חולים במחלקה פנימית וסדר עבודתי היומי כלל את הפעולות הבאות : -הורדת חולים מהמיטות לכיסאות גלגלים והסעתם לשירותים ובמקרים בהם הכסא לא התאים למבנה השירותים, היה צורך להרים את החולה מהכסא, להוליכו ולהושיבו על האסלה ואח"כ להרימו מהאסלה ולהושיבו חזרה על הכסא. -אכן פעולות הרמת החולה והורדתו מן ואל הכסא, הייתה כרוכה מעצם טיבה בתנועה של סיבוב הגב, תוך כדי הרמה. -הובלת החולים מהשירותים למקלחת הייתה מתבצעת שהחולה ישוב על הכסא חולים אשר אי אפשר היה להורידם מהמיטה ואשר עשו צרכיהם במיטה וכן רחצתם נעשה במיטה -צריך היה להרים את גופם, תוך כדי סיבוב הגב, ולהניח על הסיר ואח"כ להרימם ולהפכם מצד לצד ולצורך רחצה. -לאחר הרחצה החזרת החולים והרמתם מהכיסאות למיטות לצורך הלבשה וטיפולים ולאחר מכן, פעולה אשר כמובן הצריכה סיבוב הגב מכיוון אחד לאחר, שוב הורדת החולים מהמיטות לכיסאות והסעתם לחדר האוכל לארוחת הבוקר. -מתבצעים גם טיפולים שונים, שבחלקם -טיפול בפצעי לחץ, הזרקות זונדות ועוד שחייבו הרמה נוספת של החולים, הפיכתם במיטה ושינוי תנוחתם לצורך הטיפול. -לאחר תעסוקת הבוקר הובאו החולים לחדר האוכל לארוחת הצהריים שבסיומה שוב בוצעה הרמת החולים מהכסאות למיטות למנוחת צהריים, אשר אף היא הופרעה לא אחת ע"י חולים שנזקקו להורדה לשירותים או להרמת גופם, תוך כדי סיבוב הגב, לשם החלפת החיתול או להשבה על הסיר." 7. בית הדין האזורי הסיק מן התיאור שלעיל, כי המערערת ביצעה אמנם פעולות פיזיות קשות המחייבות מאמצים גדולים, אולם אין מדובר בפעולות זהות במהותן או בפעולות חוזרות ונשנות המשפיעות על מקום מוגדר בגוף, אלא התמונה שעולה היא של פעולות שונות ומגוונות הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה והן מבחינת המשקל שהורם. לאור האמור הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי לא הונחה תשתית עובדתית מיקרוטראומטית מתאימה, ועל כן נדחתה התביעה גם בעילה זו. 8. עיקר טענות המערערת בערעורה הן כדלקמן: גם אם הרמת החולה לא היתה תנועה פתאומית והכאבים שחשה המערערת בעקבות ההרמה לא היו שונים מהכאבים שחשה בעת ביצוע פעולה זו בפעמים קודמות, עדיין יש להכיר באירוע זה כבאירוע תאונתי, ולמנות מומחה יועץ רפואי אשר יכריע בשאלת הסיבתיות. לעניין הסתירות שנפלו בגרסת המערערת נטען, כי אין מדובר בסתירות כלל אלא בהיעדר גרסה ברישומים הרפואיים המוקדמים לאחר האירוע. לעניין המיקרוטראומה נטען כי הונחה תשתית עובדתית מתאימה ומספקת וכי די כי הפעולות שביצעה המערערת בעבודתה פעלו כולן על אותו איזור. 9. בישיבת קדם הערעור הוסכם, כי ב"כ המוסד יכתיב סיכומיו לפרוטוקול וכי המערערת תגיש סיכומיה בכתב, ולאחר מכן יינתן פסק דין על ידי המותב. 10. ב"כ המוסד טען בסיכומיו, כי בפני בית הדין קמא הוצגו גרסאות סותרות, הן באשר לטיב האירוע והן באשר לאירועים שקרו לאחריו, וכן כי בשני המסמכים הרפואיים הסמוכים ביותר לאירוע הנטען, כלל לא מוזכר האירוע בעבודה. לאור האמור הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי לא הוכח קרות אירוע בעבודה, והערעור על מסקנה זו הינו ערעור עובדתי. לעניין המיקרוטראומה טען ב"כ המוסד כי לא הונחה תשתית מיקרוטראומטית מתאימה. 11. המערערת חזרה בסיכומיה, בעיקרו של דבר, על טיעוניה בערעור. 12. דיון והכרעה: א. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולחומר הראיות שבתיק, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, שכן הוא מכוון, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. ב. נוסיף, כי על פי ההלכה הפסוקה, יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. בשני המסמכים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד קרות האירוע הנטען, דו"ח חדר המיון מיום 14.4.2006 וכן רישום ביקור בקופת חולים מיום 16.4.2006, לא מצוין כלל כי המערערת הרימה חולה או כי הכאבים קשורים לאירוע כלשהו שאירע בעבודה. האזכור הראשון לכך מופיע רק ברישום ביקור מיום 20.4.2006. זאת ועוד, במסמך מיום 16.4.2006 מצוין כי מדובר בביקור חוזר מתאריך 29.3.2006 בנוגע לכאבי גב. לאור האמור, צדק בית הדין האזורי כאשר קבע כי לא הוכחה תאונה בעבודה, ודחה את תביעתה של המערערת. ג. גם באשר לתביעה על פי חלופת המיקרוטראומה צדק בית הדין האזורי כאשר קבע כי לא הונחה תשתית עובדתית מיקרוטראומטית מתאימה. על פי ההלכה הפסוקה בעניין זה, יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות לבין תנועות שונות ומגוונות חסרות רצף (ראה לעניין זה: עב"ל 175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי, ; עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, ; עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, , וכן ראה עב"ל 204/06 מרוסיה חיימוב - המוסד לביטוח לאומי, , ניתן ביום 22.10.2007). במקרה שלפנינו, סדר יומה הרגיל של המערערת כלל תנועות מגוונות ושונות, כך שלא הונחה תשתית עובדתית לבחינת תביעתה על פי תורת המיקרוטראומה. ד. משכך הם הדברים, פסק דינו של בית הדין האזורי מתאשר מטעמיו, על פי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. 13. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות.   גרסאות לתאונה