קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דרגה של עובד לצורך חישוב פנסיה: השופט עמירם רבינוביץ   1.         המשיב מס' 1 (להלן - המשיב), יליד אוקטובר 1940, עבד במשיבה 2 - מכתשים מפעלים כימיים בע"מ - (להלן - מכתשים) מיום 1.4.1975 ועד למועד פרישתו לפנסיה תקציבית ביום 30.6.1997.   2.         תנאי פרישתו של המשיב לפנסיה תקציבית (להלן - הפנסיה התקציבית) עוגנו בהסכם מיום 7.6.1997 (להלן - הסכם הפרישה).   3.         על פי תנאי הסכם הפרישה תשלם מכתשים למשיב פנסיה תקציבית חודשית בשיעור של 66% על בסיס השכר הקובע לפי דרגה 15.5 בתעריף פקידים הקיים במכתשים (להלן - השכר הקובע).   4.         הפנסיה התקציבית תשולם למשיב בהתאם להסכם הפרישה עד למועד בו יחל לקבל פנסיית זיקנה באמצעות קרן נתיב בה היה מבוטח (להלן - נתיב), ובכל מקרה עד למועד בו יגיע המשיב לגיל 65.   5.         עוד נאמר בהסכם הפרישה, כי מכתשים תדאג להמשך חברותו של המשיב בנתיב ולהבטחת זכויותיו על ידי המשך ביצוע ההפרשות לנתיב (חלק המעביד וחלק העובד) על בסיס השכר הקובע, וכל עוד יהיה הסכם הפרישה בתוקף. תוקף הסכם הפרישה יפוג באופן אוטומטי וללא הודעה מוקדמת לכשימלאו למשיב 65 שנה.   6.         בעקבות היכנסו לתוקף של התקנון האחיד באוקטובר 2003 והעלאת גיל הפרישה שוכנע המשיב להקדים את מועד תשלום הפנסיה על ידי נתיב לתאריך 1.9.2003 במקום המועד בו ימלאו לו 65 שנה.   7.         כתוצאה ממהלך זה קטנה הפנסיה, שהוא אמור היה לקבל מנתיב באחוזים ניכרים, וכמו כן הסתבר לו, כי חישוב השכר הקובע של הפנסיה שתשתלם לו על ידי נתיב, להבדיל מהפנסיה התקציבית ששולמה לו על ידי מכתשים, יעשה על בסיס דרגה 14.5 ולא על בסיס דרגה 15.5, למרות שמכתשים הפרישה לנתיב במשך כל תקופת הפנסיה התקציבית (2003 - 1997) (להלן - תקופת הפנסיה התקציבית) דמי גמולים על בסיס דרגה 15.5.   8.        המשיב פנה לנתיב פעמים אחדות החל מחודש נובמבר 2003 וביקש ממנה, בין השאר, לתקן את חישוב השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה שהוא קיבל ממנה מדרגה 14.5 לדרגה 15.5, אך נתיב סרבה להיענות לבקשתו בנימוק שדרגה 15.5 נתנה לו ערב פרישתו לפנסיה תקציבית, וכי על פי סעיף 124 ד1 לתקנון נתיב (להלן - התקנון), אין מכירים בדרגה שניתנה עקב הפרישה בחישוב השכר הקובע לתשלום פנסיית הזקנה על ידי נתיב.  9.        המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע, כנגד מכתשים וכנגד נתיב בעילות שונות שעניינן הקטנת הפנסיה שלו בעקבות בחירתו להתחיל את קבלת הפנסיה מנתיב החל מספטמבר 2003 במקום החל מהמועד בו הגיע לגיל 65.             בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 2934/05 ; , סגנית הנשיא השופטת יהודית גלנטר-הופמן) דחה את תביעות המשיב כנגד מכתשים וכנגד נתיב, למעט התביעה לחייב את נתיב לשלם למערער את קיצבת הזקנה על פי דרגת 15.5 אשר התקבלה.   10.       בית הדין האזורי נימק את פסיקתו לחישוב השכר הקובע לצורך תשלום פנסיית הזקנה של המשיב על ידי נתיב על בסיס דרגה 15.5 בנימוקים הבאים:   א.        הסעיף בתקנון עליו מסתמכת נתיב בדחיית תביעת המשיב לחשב את השכר הקובע לצורך קבלת הגמלאות מנתיב קובע, כי "לא יכללו במשכורת הקובעת תוספות ו/או תוספות שכר בגין העלאה בדרגה שניתנה לחבר בקשר ליציאתו לפנסיה".               סעיף זה בא להגשים שתי מטרות:   (1)       להבטיח רמת חיים של העובד עם צאתו לגמלאות. להגשמת תכלית זו זכויותיו של העמית בקרן הפנסיה אמורות לשקף את רמת החיים של העמית ערב צאתו לגמלאות. ברם, הכרה בדרגה שניתנה לעמית בסמוך למועד פרישתו לגמלאות חותרת תחת תכלית זו, משום שהיא איננה משקפת את רמת החיים של העובד במהלך תקופת העבודה ערב הפרישה.  (2)        המטרה השנייה היא ליצור מתאם בין תרומתו של העמית בקרן בדרך של הפרשת דמי גמולים שמחושבים כאחוז מהשכר ובין זכויותיו של העמית בקרן.   ב.         במקרה הנוכחי, שתי מטרות אלה הבאות לידי ביטוי בסעיף 124 ד1 לתקנון כמצוטט לעיל אינן באות לידי ביטוי מטעמים אלה:   (1)        רמת החיים ממנה נהנה המשיב ערב פרישתו לפנסיה בחודש ספטמבר 2003 נקבעה על בסיס דרגת שכר של 15.5.   (2)       ההפרשות לדמי גמולים במשך למעלה משש שנים נעשו על בסיס דרגה זו.   ג.         שלילת דרגת 15.5 כבסיס לחישוב השכר הקובע לתשלום הגמלאות על ידי נתיב מחטיא את המטרה שביסוד סעיף 124 ד1 לתקנון, מביא להתעשרות שלא כדין של נתיב בקבלת כספים בלי שום תועלת ופוגע בעקרון ההסתמכות.   ד.        המשיב פרש לפנסיה רק בחודש ספטמבר 2003, כאשר בתקופה שמאפריל 97 ועד ספטמבר 2003 דינו ככל עובד לכל דבר ועניין אשר בגינו מופרשים דמי גמולים.   ה.        דרגת השכר שניתנה למשיב עוד באפריל 97 אין לראותה כתוספת שכר שניתנה בקשר ליציאתו לפנסיה משום שפרש רק בספטמבר 2003 ועד אז היה בגדר "עובד". יוצא איפוא, שגם מבחינה לשונית פורמאלית אין לקבל את טענת נתיב הנסמכת על לשון סעיף 124ד1 לתקנון.   11. על פסיקה זו של בית הדין האזורי מערערת נתיב בנימוקים אלה:   א.        נתיב לא הייתה מודעת להסדר, לפיו מכתשים מעבירה דמי גמולים בגין המשיב על בסיס דרגה 15.5. נתיב לא הייתה מעורבת במו"מ לקראת כריתת הסכם הפרישה, ולא הייתה צד לו, ולכן לא ידעה שהמשיב אינו עובד בפועל. לנתיב נודע, שהמשיב מקבל את הפנסיה התקציבית על בסיס דרגה 15.5 רק במועד בו ביקש להקדים את קבלת הפנסיה מנתיב במהלך חודש ספטמבר 2003.   ב.         דרגה 15.5 ניתנה למשיב בקשר לפרישתו לפנסיה תקציבית כחלק מחבילת פרישתו, ולכן על פי סעיף 124ד1 לתקנון והפרשנות לו על פי הפסיקה אין היא נכללת במשכורת הקובעת לצורך חישוב הגמלאות להן זכאי המשיב מנתיב.   ג.         קבלת דמי הגמולים על ידי נתיב במשך כשש שנים על בסיס דרגה 15.5 לא יכולה להוות הסכמה שבהתנהגות לחישוב המשכורת הקובעת לקבלת הגמלאות מנתיב על בסיס דרגה זו, לאור תקנה 10 לתקנון, לפיה "כל תשלום שהועבר לקרן שלא בהתאם לתקנון זה לא יקנה זכויות כלשהן על פי תקנון זה", לאור ההלכה הפסוקה בעניין זה, ולאור תקנה 41(א) ו-(ב) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל תשכ"ד-1964).   ד.         דמי הגמולים ששולמו ביתר על ידי מכתשים עבור המשיב בתקופת הפנסיה התקציבית עומדים לזכותו. כספים אלו לא הוחזרו למשיב עד עתה בשל הודעתו בשנת 2003, בעת שביקש להקדים את קבלת הפנסיה מנתיב, לפיה בכוונתו לפתוח בהליכים משפטיים נגד נתיב.   12. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקיו. המשיב גם הדגיש בטיעוניו את העובדה, לפיה נתיב לא ניסתה עד היום להחזיר למשיב סכומים אותה גבתה ביתר ברציפות לפני 12 שנה, התנהגות המעידה על חוסר תום לב.   13.      מכתשים, הסתפקה בסיכומיה בכתב בערעור בטענה, לפיה דחיית התביעה נגדה על ידי בית הדין האזורי מבלי שהוגש עליה ערעור, מהווה פסק דין חלוט. מכתשים לא  התייחסה כלל בסיכומיה בכתב למחלוקת שבין נתיב למשיב לגבי דרגת הפרישה. רק בטיעון בעל פה בערעור מצאה מכתשים לבוא לעזרת המערער ולטעון, כי למכתשים יש אינטרס, שהמשיב יקבל פנסיה על פי דרגה 15.5, וכי חובת הצדק מחייבת שבנסיבות אלה ידחו הוראות התקנון בפני הקביעה בהסכם הפרישה שהופעלה, הלכה למעשה, ולפיה ההפרשות לנתיב על בסיס דרגה 15.5 יקנו למשיב את הזכות לחישוב הפנסיה שלו ממנה על בסיס דרגה זו. 14. בחינת טענות הצדדים בכתב ובעל פה מביאים אותנו למסקנה, כי דין ערעור נתיב להתקבל כפי שנפרט להלן:   א.       נקודת המוצא, היא שבהתאם להסכם הפרישה יחסי עובד ומעביד בין המשיב למכתשים הסתיימו ביום 30.6.97 ולא ביום 1.9.03 - המועד בו החל המשיב לקבל פנסיה מנתיב.             הדברים כתובים במפורש בסעיף 2 להסכם הפרישה בזו הלשון: "העובד מסכים לפרוש מרצונו הטוב והחופשי מעבודתו במפעל, בתאריך 30.6.97 (להלן - יום הפרישה) ומאותו יום ואילך לא קיימים בין הצדדים שום יחסי עובד ומעביד" (ההדגשות הוספו - ע.ר).     ב.        הרעיון העומד מאחורי הסכם הפרישה בנושא הפנסיוני הוא ככתוב ב"הואיל" השלישי שבמבוא להסכם הפרישה, לפיו "הואיל", והעובד אינו זכאי עתה להיחשב כפנסיונר בנתיב משום שהיה במועד הפרישה רק בן 57, אזי עד למועד בו יהיה זכאי המשיב לפנסיית זקנה מנתיב בגיל 65, תשלם לו מכתשים פנסיה תקציבית לפי תנאי הסכם הפרישה.   ג.         המשיב לא היה בגדר "עובד" בתקופת הפנסיה התקציבית, הוא היה פנסיונר לכל דבר ועניין, רק שאת הפנסיה בתקופת הפנסיה התקציבית שילמה מכתשים, ומן המועד בו ביקש להתחיל לקבל פנסיה מנתיב - קיבלה מנתיב (1.9.2003) (ראה לעניין זה : דב"ע  6-22/97    6-25/97   פורת - נתיב קרן פנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ פד"ע ל"ג,  146, 161ב' (להלן - פס"ד פורת).   ד.        מעמדו המיוחד של "הפנסיונר התקציבי" נקבע בסעיף 124 לתקנון שזו לשונו:   "המשך חברותם של פנסיונרים זמניים בקרן. בסעיף זה המונח 'פנסיונר זמני' פירושו חבר הפורש מעבודתו במוסד ומקבל מהמוסד פנסיה תקציבית זמנית. ביקש המוסד ו/או הפנסיונר הזמני להמשיך את חברותו של הפנסיונר הזמני מקרן, מוסמכת הקרן לאשר, ורשאית היא שלא לאשר, אפילו נתקיימו התנאים הבאים:   א.       הפנסיונר הזמני עבד במוסד והיה חבר בקרן עשר שנים ובמקרים מיוחדים לפי החלטת הקרן 8 שנים לפחות קודם פרישתו.   ב.       התקופה שבין יום פרישתו מן העבודה במוסד ועד הגיעו לגיל המקנה לו זכות פנסיה לפי תקנון זה אינה עולה על חמש שנים ובמקרים מיוחדים 10 שנים.   ג.        המוסד הודיע לקרן על פרישתו מן העבודה במוסד כפנסיונר זמני.   ד.        המוסד ישלם דמי תגמולים מלאים (תשלומי המוסד והעובד גם יחד) ממשכורתו המלאה של הפנסיונר הזמני כפי שהיה בחודש האחרון לעבודתו במוסד קודם פרישתו. תחול העלאת שכר בדרגה ו/או במרכיבים הנילווים לה שעימה נמנה הפנסיונר התקציבי הזמני, ישלם המוסד לקרן את דמי התגמולים מן השכר המוגדל.   ד.1)     לא יכללו במשכורת הקובעת תוספת ו/או תוספת שכר בגין העלאה בדרגה שניתנו לחבר בקשר ליציאתו לפנסיה.   ה.        המוסד ישלם למוסד לביטוח לאומי את מלוא דמי הביטוח המגיעים למוסד לביטוח לאומי לפי החוק לשם הבטחת זכויותיו של הפנסיונר הזמני בביטוח לאומי".   ה.        בית דין זה התייחס לרקע להתקנת סעיף 124 לתקנון במילים הבאות:   "27.   תקנה 124 לתקנות (כמצוטט בפיסקה 17 לעיל) הותקנה על רקע המציאות שבה עובדים מסיימים את עבודתם במפעל בטרם הגיעם לגיל המזכה בפנסיית זקנה, בדרך כלל על רקע של פיטורי צמצום או קשיים כלכליים של המפעל. במצב זה נקבעים לעתים הסדרים הבאים להבטיח את הכנסתם של העובדים המבוטחים למשך התקופה שעד לתחילת זכאותם לפנסיית זקנה מהקרן, וזאת בדרך של תשלומים ישירים של 'פנסיה תקציבית זמנית' לעובד המפוטר, על ידי המפעל". (פס"ד פורת ,158 בסעיף  27).     ו.         בסעיף 124 ד1 גם נקבע שתוספת שכר בגין העלאה בשכר שניתנה לעמית בקרן בקשר ליציאתו לפנסיה לא תיכלל במשכורת הקובעת לחישוב גובה הפנסיה. דרגה 15.5 לא נתנה למשיב בתקופת עבודתו אלא רק בחודש הראשון לפרישתו הוא חודש יולי 1997, היינו אפילו לא בתקופת עבודתו. הדרגות הקודמות נתנו למשיב  בסדר הבא:   בחודש אפריל 1997 דרגה  14.5; בחודש ינואר 1996  דרגה 14; בחודש יולי 1993 דרגה 13.5 ובחודש אוגוסט 1992 דרגה 13. מסקנת הדברים היא שדרגה 15.5 ניתנה למשיב במסגרת חבילת הטבות הפרישה, וככזו אינה יכולה להיכלל במשכורת הקובעת לשם חישוב הפנסיה.   ז.         השכר הקובע בהתאם להסכם הפרישה שולם למשיב על בסיס דרגה 15.5, כפי שנקבע במפורש בסעיף 3.1 להסכם הפרישה. הסכם הפרישה הוא שקבע את השכר הקובע, לפיו תחושב הפנסיה התקציבית, אך אין הוא קובע, ואינו יכול לקבוע, מהו השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה מנתיב. שכר זה יקבע אך ורק על פי תקנון נתיב.   ח.        כאמור על פי סעיף 124 ד1 לתקנון נתיב "לא יכללו במשכורת הקובעת תוספת ו/או תוספת שכר בגין העלאה בדרגה שנתנו לחבר בקשר ליציאתו לפנסיה" (ההדגשות הוספו - ע.ר.). לא יכולה להיות מחלוקת שדרגה 15.5 נתנה למשיב בקשר ליציאתו לפנסיה, ולכן אין להביאה בחשבון המשכורת הקובעת לצורך חישוב הפנסיה שיקבל המשיב מנתיב. זהו פשוטו של מקרא של סעיף 124 ד1 לתקנון, ואין מקום לפרשנות אחרת, כאשר לשון הכתוב ברורה ומדברת בעד עצמה.   ט.        שאלה נוספת הנשאלת היא, האם קבלת דמי גמולים על ידי נתיב על בסיס דרגה 15.5 במשך כל תקופת הפנסיה התקציבית מעידה על הסכמה של נתיב לויתור על הוראה מפורשת של סעיף 124 ד1 לתקנון באופן שדרגת הפרישה (15.5) תיכלל בחישוב המשכורת הקובעת לצורך חישוב הפנסיה שיקבל המשיב מנתיב.   י.         אנו סבורים שהתשובה לכך היא שלילית. הזכויות והחובות של עמית בנתיב נקבעות רק על פי התקנון. כאמור על פי סעיף 124 ד1 לתקנון אין לכלול במשכורת הקובעת העלאה בדרגה שניתנה לעמית בקשר ליציאתו לפנסיה כמו במקרה שלנו, בו הועלה המשיב לדרגה 15.5 ביום הראשון לפרישתו מהעבודה, אפילו לא בתקופת העבודה עצמה. כמו כן על פי סעיף 10 לתקנון כל תשלום שהועבר לקרן שלא בהתאם לתקנונה לא יקנה זכויות כלשהן על פיה. (ראה גם דב"ע 6-24/97   נתיב קרן פנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ - מרדכי רפפורט סעיף 6ג' סייפא (להלן - פס"ד רפפורט). סעיפים אלה בתקנון (10 ו - 124ד1) מונעים הפקת איזה שהיא זכות מתשלום ששולם שלא בהתאם להוראות התקנון.   יא.     בהקשר זה מן הראוי לציין, כי מכתשים היא זו שבחרה בהסכם הפרישה להפריש לנתיב דמי גמולים עבור המשיב על פי דרגה 15.5, למרות שעל פי תקנון נתיב לא היו אמורים תשלומים אלה לזכות את המשיב בחישוב המשכורת הקובעת על בסיס דרגה 15.5. מכתשים הייתה אמורה לדעת זאת, אך היא למרות זאת בחרה להפריש את ההפרשות לנתיב בתקופת הפנסיה התקציבית על פי דרגה 15.5 כפי שהתחייבה בסעיף 7 להסכם הפרישה. מבחינה מסוימת דרך זו של מכתשים הייתה בבחינת השמת מכשול בפני עיוור. נתיב לעומת זאת לא הייתה שותפה להסכם הפרישה, ואין הוא יכול לחייב אותה בכל צורה שהיא. כפי שנפסק לא אחת, התקנון הוא הקובע לעניין זכויות העמיתים בקרן, ולא כל הסכם לבר תקנוני (ע"ע 629/97 משה אליאב - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (לא פורסם, , ניתן ביום 30.5.2002), ע"ע 600026/97 מבטחים - מרק פיורסט ואח'  פד"ע לט, 831 סעיפים 43, 45, 46).   יב.       התשובה לשאלה, האם נתיב ידעה או היה עליה לדעת שמכתשים מפרישה עבור המשיב דמי גמולים בתקופת הפנסיה התקציבית על בסיס דרגה 15.5 גם אם היא מסופקת, יש די אינדיקציות לכך שנתיב לא ידעה על כך לפני חודש ספטמבר 2003. מר פרידלנדר הצהיר, כי ידע על כך רק בחודש ספטמבר 2003, כאשר ביקש המשיב להקדים את תשלום הפנסיה על ידי נתיב החל מחודש ספטמבר 2003 במקום מגיל 65. מר פרידלנדר אישר שידע, שיש במכתשים עובדים בפנסיה תקציבית להם מופרשים דמי גמולים לקרן לפי התקנון (עמ' 35 שורות 5 - 6; ההדגשה הוספה - ע.ר.) כלומר, מה שידע מר פרידלנדר  הוא, כי הפרשות דמי הגמולים עבור פורשי הפנסיה התקציבית הם על פי התקנון, בעוד שבמקרה שלנו לא היו ההפרשות על פי התקנון, אלא על פי הסכם הפרישה שאינו תואם את התקנון בעניין זה.   יג.        יתר על כן, קיים ספק רב מאוד, האם הקרן מסוגלת לזהות על פי ההפרשות לדמי הגמולים מהי הדרגה שעל בסיסה חושבו ההפרשות והאם מדובר בעובדים או בפנסיונרים תקציביים. תשלום הפנסיה התקציבית על פי הסכם הפרישה יצר הסדר חריג של תשלום דמי גמולים לנתיב גם עבור עמיתים שכבר אינם עובדים אלא פנסיונרים תקציביים, וכל זה כדי להיטיב עם הפורשים לפנסיה תקציבית, שטרם הגיעו לגיל המזכה אותם בפנסיית זיקנה מקרן הפנסיה, ולשמור על רציפות זכויותיהם. דרך המלך היא הפרשות דמי גמולים עבור עובדים, ולא עבור מי שאינם כבר עובדים.             חריגות ההסדר גם היא מן הסתם  תרמה לקושי באפשרות ההבחנה של נתיב בין עובדים לפנסיונרים תקציביים זמניים.   יד.       סוגיה זו שבפנינו נדונה בבית דין זה במקרים דומים מאוד למקרה שלנו, ובכולם הגיע בית הדין זה למסקנה, שעצם ההפרשה לדמי גמולים על בסיס דרגה, שאין להביא אותה בחשבון כבסיס לחישוב המשכורת הקובעת על פי התקנון, איננה יוצרת זכויות לעמית כל עוד הן סותרות את הוראות התקנון (דב"ע נד/229-3 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים ואח' פד"ע לג' 260 סעיפים 1 - 10, פס"ד פורת ופס"ד רפפורט). מבחינה זו אנו חורשים במקרה זה בקרקע חרושה, ואין כל חידוש במקרה שלנו לעומת המקרים הנ"ל הקודמים לו.   15.       מסקנת הדברים מכל האמור לעיל לרבות על פי הפסיקה הקיימת היא, שאין המשיב זכאי לחישוב השכר הקובע לצורך תשלום הגמלאות מנתיב, על בסיס דרגה 15.5, ומבחינה זו דין ערעור נתיב להתקבל.   16.       (א)     יחד עם  זה  אין  להתעלם  מכך, שנתיב  הודיעה למשיב  רק באמצעות הסיכומים שהגישה לבית הדין הארצי ביום 10.5.09, כי דמי הגמולים שהועברו אליה ביתר על ידי מכתשים (ההפרש בין דמי הגמולים על פי דרגה 15.5 לדמי הגמולים על פי דרגה 14.5 בתקופת הפנסיה התקציבית) (להלן - תשלומי היתר) עומדים לזכותו. נתיב נימקה את מחדלה זה בהעברת תשלומי היתר למשיב במועד, בהודעת המשיב  כי בכוונתו לפתוח בהליכים משפטיים נגדה. נימוק זה אינו מצדיק את העיכוב. כספים שלא הייתה מחלוקת כבר בחודש ספטמבר 2003, שאין הם שייכים לנתיב אלא למשיב, לא היה מקום לעיכובם על ידי נתיב, ודאי לא בשל רצונו של המשיב למצות את זכותו הלגיטימית להאבק על מימוש זכויות, להן הוא זכאי לטענתו בדרך משפטית.   ב.        אנו קובעים איפוא שתשלומי היתר יעמדו לזכות המשיב כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד ההעברה של כל תשלום ותשלום ממכתשים לנתיב ועד למועד בו יעמוד הסכום המעודכן כאמור לעיל לזכות המשיב בפועל.   ג.         למרות שערעור נתיב התקבל, אנו פוסקים כי על נתיב לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בשל עיכוב החזר תשלומי היתר למשיב. פנסיהדירוג שכר (דרגה)