קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם מחיקת הערעור מוחקת אוטומטית ערעור שכנגד: השופט שמואל צור 1. לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה; בש"א 634/08) מיום 23.4.09, בה התקבלה בקשת המשיבה 1 (להלן- המשיבה) למחוק על הסף את הערעור שהגישה ואת הערעור שכנגד שהגישה המדינה. רקע 2. המשיבה הועסקה בעיריית בית שמש (המשיבה 2; העיריה) בשתי תקופות: בתקופה הראשונה עבדה המשיבה מיום 1.7.70 ועד 30.6.84 ובתקופת ההעסקה השניה עבדה מיום 9.11.97 ואילך. עם סיום תקופת העבודה הראשונה קיבלה המשיבה פיצויי פיטורים מלאים. לאחר ששבה המשיבה לעבוד בעיריה, היא פנתה בבקשה לרכוש את זכויות הפנסיה בשל תקופת עבודתה הראשונה. בקשת המשיבה הוגשה ביום 8.4.98, מועד בו עמדו בתוקף הוראות תכ"מ משנת 1981 (להלן- החוזר הישן). האישור הסופי לרכישת זכויות הפנסיה ניתן למשיבה בשנת 2001, לאחר ששונו הוראות תכ"מ, באופן שסכום הפיצויים שעל העובד להחזיר על מנת לרכוש זכויות פנסיוניות מחושב על פי כללים אחרים (להלן- החוזר החדש). בשל חילוקי הדעות לגבי תחולת החוזרים, נדרשה המשיבה לשלם סך של 86,769 ש"ח עבור רכישת הזכויות- סכום שהיווה מעין "פשרה" בין הוראות החוזר הישן לבין הוראות החוזר החדש. למרות שהמשיבה טענה כי הסכום שעליה לשלם נמוך יותר, היא שילמה את מלוא הסכום שנדרש ממנה כאמור. ביום 25.6.03 קיבלה המשיבה מהממונה על תנאי השירות וגמלאות במשרד הפנים מכתב המבטל את האישור על פיו שילמה את הסכום עבור רכישת הזכויות. על רקע זה הגישה המשיבה לבית הדין האזורי בירושלים תביעה נגד העיריה ונגד משרד הפנים (להלן- המדינה). 3. בית הדין האזורי (השופטת שרה שדיאור ונציג הציבור מר וילי גולדברג; עב' 3029/03) , קיבל את תביעת המשיבה בחלקה. בית הדין האזורי קבע כי המשיבה רכשה את זכויות הפנסיה שלה כחוק, תמורת החזר פיצויי פיטורים שקיבלה עקב הפסקת עבודתה, על בסיס הוראות החוזר הישן שהיו בתוקף במועד הגשת בקשתה ולא לפי הוראות חוזר החדש שהיו בתוקף במועד מתן האישור הסופי לרכישת הזכויות הפנסיה. כתוצאה מכך פסק בית הדין כי המשיבה שילמה סכומים הגבוהים מאלה שהיה עליה לשלם לפי החוזר הישן. עם זאת, קבע בית הדין האזורי כי אין מקום להחזיר למשיבה סכומים ששילמה ביתר, שכן ביצוע התשלום נעשה במסגרת הסכם פשרה מוסכם על כל הצדדים ועל המשיבה לכבדו. 4. פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן ביום 3.8.08. ביום 2.10.08 הגישה המשיבה ערעור על פסיקתו של בית הדין האזורי, בו דרשה לשלם לה את הסכומים ששילמה ביתר, לפי קביעות בית הדין האזורי. בהתחשב בתקופת הפגרה, ערעור המשיבה הוגש בזמן. הערעור הומצא למדינה ביום 7.10.08, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור שכנגד, בהתחשב בפגרת הסוכות, היה ביום 26.10.08. 5. ביום 5.11.08 (לאחר חלוף הזמן להגשת ערעור שכנגד) הגישה המדינה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. המדינה טענה כי יש מקום להיעתר לבקשתה לאור העובדה כי מדובר באיחור קצר של 10 ימים בלבד וטרם נקבע דיון מוקדם בערעור. עוד טענה המדינה כי מחסור בפרקליטים במחלקת סכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה גרם לכך שההחלטה על הגשת ערעור שכנגד התגבשה לאחר חלוף המועד. בקשר לכך טענה המדינה כי עצם קיומו של ערעור התלוי ועומד בפני בית הדין, מהווה כשלעצמו טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד. לטענתה, סיכויי הערעור שכנגד גבוהים, שכן בעיקרו הוא סב על שאלה משפטית בדבר ההוראות החלות על רכישת זכויות הפנסיה של המשיבה. החלטת הרשמת בבקשה להארכת מועד בהחלטה מיום 13.1.09 קיבלה הרשמת את בקשת המדינה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד והורתה למדינה להגישו תוך 15 יום. הרשמת קיבלה את טענת המדינה כי קיומו של ערעור התלוי ועומד בפני בית הדין מהווה כשלעצמו "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור שכנגד. בקשר לכך קבעה הרשמת כי לצורך קבלת הכרעה בשאלה המתעוררת בערעור העיקרי, היינו - האם זכאית המשיבה להחזר חלק מהסכומים ששילמה- ידון בית הדין ממילא בשאלות העולות בערעור שכנגד, היינו - מהו החוזר החל מבחינה משפטית ואם הושגה הסכמה מחייבת בין הצדדים. 7. החלטת הרשמת הומצאה למדינה ביום 20.1.09, כך שהמועד להגשת ערעור שכנגד מטעם המדינה הסתיים ביום 4.2.09. לפי רישומי בית הדין הארצי על פתיחת התיק, המדינה הגישה את הערעור שכנגד ביום 8.2.09, לכאורה לאחר המועד שנקבע בהחלטת הרשמת. 8. בין לבין, ביום 27.1.09, הגישה המשיבה בקשה למחיקת הערעור העיקרי שהגישה. המשיבה טענה כי מחיקת הערעור מייתרת את הערעור שכנגד מטעם המדינה וכן מתייתר הצורך להגיש ערעור על החלטת הרשמת (מיום 13.1.09) להאריך למדינה את המועד להגשת ערעור שכנגד. לחילופין ביקשה המשיבה כי, ככל שיותר למדינה להגיש את הערעור שכנגד, ייוותר על כנו גם הערעור שהגישה ויוארך לה המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. המשיבה טענה כי הארכת המועד שניתנה למדינה להגשת הערעור שכנגד התבססה על הטעם היחיד של "ערעור התלוי ועומד" בפני בית הדין ולכן מחיקת כתב הערעור שהגישה יבטל את הטעם העומד בבסיס ההחלטה על הארכת המועד. 9. המדינה, בתגובתה, לא התנגדה למחיקת הערעור של המשיבה אך עמדה על כך שהערעור שכנגד שהגישה יעמוד בעינו גם אם יימחק הערעור העיקרי של המשיבה. בתגובה לתגובת המדינה טענה המשיבה כי היא מחקה את הערעור עוד לפני שהמדינה הגישה את הערעור שכנגד ומטעם זה לא ניתן לקבל לרישום את הערעור שכנגד אלא כערעור עצמאי על פסק הדין אלא שהמדינה אחרה את המועד. המשיבה ביקשה לראות בתגובתה זו בקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף. בתשובה לבקשת המשיבה למחיקת הערעור שכנגד על הסף שבה המדינה וטענה כי מרגע שניתנה לה רשות להגיש ערעור שכנגד, קמה לה הזכות להגשתו ומחיקת הערעור העיקרי של המשיבה אינה מבטלת זכות זו. החלטת הרשמת בבקשה למחיקת הערעור והערעור שכנגד 10. בהחלטה מיום 26.4.09 קיבלה הרשמת את בקשת המשיבה ומחקה את ערעורה ואת הערעור שכנגד שהגישה המדינה. הרשמת קבעה כי עצם מחיקת הערעור הראשי אינה אמורה להוביל למחיקת הערעור שכנגד. עם זאת, ציינה הרשמת כי עיון בתיק מעלה שהמדינה לא הגישה את הערעור שכנגד בתוך הזמן שהוקצב לה בהחלטה מיום 13.1.09. על פי אישור המסירה, כך נקבע, ההחלטה מיום 13.1.09 הומצאה למדינה ביום 20.1.09, כך שהיה עליה להגיש את הערעור שכנגד עד ליום 4.2.09. עוד קבעה הרשמת כי הערעור שכנגד לא הוגש ביום 5.2.09, כטענת המדינה, שכן חותמת בית הדין מעידה כי הוא הוגש רק ביום 8.2.09. בנסיבות אלה, כך קבעה הרשמת, המדינה לא הגישה את הערעור שכנגד במועד ולפיכך הוא לא אמור היה להתקבל לרישום ויש למחקו (להלן- החלטת הרשמת). החלטה זו של הרשמת היא מושא הערעור שבפנינו. הערעור 11. המדינה שבה וטוענת כי לא חל כל איחור בהגשתו של הערעור שכנגד. לטענת המדינה, החלטת הרשמת מיום 13.1.09 המאריכה את המועד להגשת ערעור שכנגד נמסרה ל"פרקליטות מחוז ירושלים - מדור האזרחי" ביום 21.1.09 ול"פרקליטות המדינה המחלקה לענייני עבודה" ביום 22.1.09 (נספח ד') כך שמועד ההמצאה כדין הינו ביום 22.1.09. לפיכך, כך נטען, המועד להגשת הערעור שכנגד חל ביום 6.2.09 והוא הוגש ביום 5.2.09, יום אחד לפני המועד האחרון להגשתו. 12. עוד טוענת המדינה כי החלטת הרשמת מיום 13.1.09 המאריכה את המועד להגשת ערעור שכנגד נמסרה ביום 20.1.09 לפרקליטות המדינה ברחוב סלאח א-דין 29 ירושלים, בעוד שהמען הנכון להמצאת כתבי בי-דין היה "רח' מח"ל 7 ירושלים" (נספח י' לסיכומים). לטענתה, אישור המסירה מעיד על כך שהוא לא הומצא לכתובת הנכונה אלא לכתובת אחרת של משרד המשפטים ברח' סלאח א- דין. לטענתה, אומנם שתי הכתובות הן של פרקליטות המדינה, אך מדובר במחלקות שונות, כאשר המחלקה לסכסוכי עבודה נמצאת ברח' מח"ל ולא ברחוב סלאח א-דין. עוד טוענת המדינה כי אפילו היו משרדי המחלקה לסכסוכי עבודה שוכנים ברח' סלאח א-דין, הרי שביצוע המסירה לאותה כתובת (על אף מסירת כתובת אחרת להמצאת מסמכי בי- דין), לאו מסירה היא (רע"א 3211/01 קצין התגמולים - יהודית גנץ, לא פורסם, ניתן ביום 24.6.01). המדינה מוסיפה וטוענת כי הערעור שכנגד הומצא למזכירות בית הדין ביום 5.2.09, כפי שעולה מחותמת "נתקבל" של בית הדין המופיעה על גבי הודעת הערעור ולא ביום 8.2.09, מועד בו הודעת הערעור שכנגד הוקלדה על ידי מזכירות בית הדין. 13. המשיבה מבקשת לדחות את ערעור המדינה. לטענתה, החלטת הרשמת מיום 13.1.09 הומצאה לפרקליטות המדינה בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה והתקבלה בפרקליטות ביום 20.1.09 ולכן מדובר בהמצאה כדין. עוד טוענת המשיבה כי מרישום מסירת דבר הדואר בתיק בית הדין עולה כי החלטת הרשמת נמסרה לפרקליטות בכתובת ברח' מח"ל ולכן המועד האחרון להגשת הערעור שכנגד היה, לכל המאוחר, ביום 4.2.09. לפיכך, כך טוענת המשיבה, הערעור שכנגד הוגש ביום 5.2.09 באיחור ומתייתר הצורך לדון בשאלה האם כתב הערעור שכנגד הוגש ביום 5.2.09, כטענת המדינה, או כפי שעולה מתיק בית הדין ביום 8.2.09. 14. המשיבה מוסיפה וטוענת כי החלטתה לחזור בה מן הערעור נבעה מכך שהטעם היחיד אשר עמד ביסוד החלטת הרשמת להאריך את המועד להגשת ערעור שכנגד, היה עצם קיומו של הערעור שלה. לטענתה, ערעור שכנגד מעצם טיבו הוא פועל יוצא של הערעור העיקרי ובהיעדר ערעור שכזה, נשמט הטעם האחד והיחיד להגשת הערעור שכנגד. עוד טוענת המשיבה כי ערעור שכנגד אינו עוסק בעניינים העולים מן הערעור העיקרי. לטענתה, ערעורה נסב אך ורק על עניין החזר הסכום אותו שילמה למדינה בשל רכישת זכויותיה הפנסיוניות. לטענתה, הערעור שכנגד מכוון נגד הקביעה העובדתית של בית הדין בדבר האישור שניתן על ידי משרד הפנים להסדר הפשרה בינה לבין העיריה, וקביעות עובדתיות אחרות, וטענות אלה יש להעלות במסגרת ערעור עצמאי. דיון והכרעה 15. לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים מוצאים אנו לקבל את הערעור ולבטל את החלטת הרשמת. 16. מקובלת עלינו נקודת המוצא לפיה עצם מחיקת ערעורה של המשיבה אינו אמור בהכרח להביא למחיקת הערעור שכנגד שהגישה המדינה (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' 7 בעריכת שלמה לוין, סעיף 669 בעמ' 799; רע"א 931/05 מאיר לוי ואח' - אבי מזרחי ביצוע בניה ואספקת חומרי בניין בע"מ, , ניתן ביום 13.7.05). אכן, ערעור שכנגד שהוגש על ערעור התלוי ועומד, יכול לעמוד בעינו גם אם חזר בו המערער המקורי בערעורו. השאלה האמיתית היא אפוא האם הערעור שכנגד של המדינה הוגש במועד. בחינה מדויקת של שאלה זו מעלה שהתשובה על כך חיובית. לפי אישור המסירה הסרוק במערכת הממוחשבת של מזכירות בית הדין, החלטת הרשמת מיום 13.1.09 נשלחה למדינה לכתובת הנכונה, היינו- פרקליטות המדינה, המחלקה לענייני עבודה, רח' מח"ל 7, כפי שמופיע בכתבי טענותיה של המדינה. מן הנתונים שבפנינו עולה שהחלטת הרשמת נשלחה אומנם (ביום 18.1.09) לפרקליטות המדינה- מחלקה לענייני עבודה ברח' מח"ל אולם נמסרה למשרד המשפטים ברח' סלאח א-דין (ביום 20.1.09), למשרד המשפטים - פרקליטות מחוז ירושלים (ביום 21.1.09 ) ולכתובת הנכונה- לפרקליטות המדינה- המחלקה לענייני עבודה רק ביום 22.1.09. מדובר ביחידות שונות של פרקליטות ומקובל עלינו שצריכה להיות התאמה בין כתובת הנמען ובין כתובת המקבל. לפיכך ניתן אומנם לטעון כי מסירה למחלקה שונה מזו הנמענת (המחלקה לענייני עבודה) אינה מסירה כדין. 18. בהתחשב במועד מסירת החלטת הרשמת לכתובת הנכונה (22.1.09), המועד האחרון להגשת הערעור שכנגד חל ביום 6.2.09. בהחלטתה מושא ערעור זה קבעה הרשמת כי הערעור שכנגד הוגש ביום 8.2.09. קביעה זו המבוססת על רישומי פתיחת התיק במערכת הממוחשבת של בית הדין. אולם בקשר לכך הציגה המדינה צילום של עותק מן הערעור שכנגד שהגישה, עליו מופיע חותמת "נתקבל" של בית הדין הארצי מיום 5.2.09. נתון זה לא היה לנגד עיני הרשמת. אכן, ייתכן שהערעור שכנגד הוגש ביום 5.2.09 אך הוקלד ונרשם על ידי בית הדין רק ביום 8.2.09. במצב זה - יש מקום ולו מטעמים של ספק - לראות את הערעור שכנגד כהליך שהוגש בזמן. 19. בשעה שהוגש הערעור שכנגד (5.2.09), עדיין היה תלוי ועומד ערעורה של המשיבה שכן טרם ניתנה החלטה בבקשתה (מיום 27.1.09) לחזור בה מן הערעור. במצב דברים זה יש תוקף להלכה שערעור שכנגד יכול לעמוד גם אם המערער העיקרי חוזר בו מן הערעור (להבדיל ממצב בו הערעור שכנגד מוגש לאחר שהערעור העיקרי נמחק). במצב דברים זה, משעה שניתנה למדינה הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד- בעוד ערעור המשיבה תלוי ועומד וטרם נמחק- אין הצדקה עניינית למנוע מן המדינה להגיש את הערעור שכנגד רק משום שהמשיבה ביקשה לחזור בה מערעורה ובקשתה טרם נענתה. הפתרון הנכון והמאוזן במצב הדברים שנוצר בעניינו הוא לאשר את קבלת הערעור שכנגד של המדינה שהוגש בזמן ולקבל את בקשתה החילופית של המשיבה לאפשר לה לחזור בה מבקשתה לה להסתלק מן הערעור העיקרי כך שהערעור העיקרי שהגישה יעמוד על כנו. 20. סוף דבר - הערעור המדינה מתקבל והחלטת מחיקת הערעור והערעור שכנגד מתבטלת. ערעור המשיבה וערעור המדינה יעמדו בעינם ויתבררו לגופם על פי הטענות של כל צד שהוגשו במסגרת הערעור והערעור שכנגד. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בהליך זה. מחיקת ערעורערעור שכנגדשאלות משפטיותערעור