האם עגורן נייד הינו רכב מנועי

האם עגורן נייד הינו רכב מנועי ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה עם עגורן נייד:

מבוא

1. עסקינן בתביעות מאוחדות של תלויים ויורשים של המנוחים מר בנימין אזרצקי ז"ל ושל מר יעקב ויינר ז"ל אשר מצאו את מותם בתאונה שהינה תאונת עבודה ביום 16.12.99.

2. התובעים בת.א. 54010/00 הינם אלמנתו, ילדיו והוריו של המנוח מר אזרצקי (ויכונו להלן ביחד "משפחת אזרצקי").

3. התובעים בת.א. 60723/05 הינם בניו של המנוח מר ויינר מגרושתו ועזבונו באמצעותם (להלן גם: "משפחת ויינר").

4. התובעים בת.א. 11289/06 הינם בת זוגו של המנוח מר ויינר, בנה של בת הזוג ועזבונו באמצעותה להלן גם: "משפחת צוקרמן" או "הידועה בציבור" או "פליקס").

5. התאונה ארעה בשטח נמל אשדוד שבהחזקת הנתבעת 5, רשות הנמלים והרכבות (להלן: "הרשות" או "הנמל ").

6. הנתבע 1, מר שלמה אברמוביץ (להלן: אברמוביץ) היה מפעיל עגורן נייד שעליו מנוף הידראולי מסוג ברסלר שממנו נפלו המנוחים (להלן: "הברסלר").

7. הנתבעות 2 ו – 3 הינן המבטחות בביטוח חובה של הברסלר להלן: ("הפניקס" ו"אבנר").

8. הנתבע 4 הינו נהג עגורן השער שפגע בברסלר (להלן: "ויצמן").

9. אברמוביץ וויצמן הינם עובדי רשות הנמלים.

10. הנתבעת 6 הייתה המעבידה של המנוחים והייתה קבלן חשמל שעבד בנמל (להלן: " א.פ.א."). המבטחת של א.פ.א. נתבעה במסגרת הודעה לצד ג' בתביעה של אזרצקי.

11. התאונה אירעה שעה שהמנוחים ביצעו החלפה של מנורות בעמוד תאורה מס 201 בשטח התפעולי של הנמל. בעוד המנוחים נמצאים בתוך סל ההרמה שעל גבי הברסלר ובגובה 20 מטרים מעל פני הקרקע, נע עגורן השער לכיוון הברסלר ופגע בברסלר. כתוצאה מכך נפלו המנוחים מסל ההרמה אל הקרקע ומצאו את מותם.

גדר המחלוקת

12. הצדדים חלוקים בשאלה האם האירוע נופל לגדר ההגדרה של "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") או שמא אין המדובר באירוע כאמור ואזי התביעה מתנהלת בעילה שמכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקנ"ז).

13. התובעים כולם טוענים כי אין המדובר באירוע העונה להגדרת תאונת דרכים. הנתבעים כולם טוענים כי האירוע הינו תאונת דרכים כהגדרתו בחוק ומכאן שעל פי כלל יחוד העילה התביעה צריכה להידון על פי החוק.

14. ויצמן והרשות שלחו הודעה לצד ג' כנגד א.פ.א. ובמקביל נשלחה הודעת צד ג' נגדית. לאחר תום שמיעת הראיות הגיעו צדדים אלה להסכמה על חלוקת האחריות ביניהם וכן על חלוקת החבות בין המבטחות של הרשות ושל א.פ.א.. מכאן שהתייתר הצורך לדון בחלוקת האחריות בין שני גורמים אלה ככל שייקבע שאין המדובר בתאונת דרכים.

15. הצדדים חלוקים גם בשאלת גובה הנזק ועצם זכאותם של חלק מן התובעים לפיצוי.

סיווגה של התאונה

16. לצורך הוכחת טיעוני הצדדים בשאלה זו הובאו לעדות מטעם הרשות מר בועז מוגילבקין שהינו שמאי ובוחן רכב שנתן חוות דעת ולפיה הברסלר עונה להגדרת רכב על פי החוק. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של מהנדס יצחק סמו.

17. ראשית יש להקדים ולומר כי צודקים התובעים בטענתם כי עיקרון ייחוד העילה לא חל ככל שייקבע כי הברסלר אינו רכב מנועי וזאת חרף העובדה שהפניקס ואבנר ביטחו את הברסלר בביטוח חובה. לעניין זה די להפנות לדבריו של כב' השופט אנגלרד בע"א 7487/00 אדיב מנסור נ' מוסטפה חוג'יראת ואח', פ"ד נז (3) 541 בעמ' 548-549:

"לטעמי, הדין הוא כי הברירה להסתמך על אחת משתי העילות נתונה בידי הנפגע. כאמור, היסוד של העילה לטובת הנפגע מצוי ברעיון של חוזה לטובת צד שלישי, כמוסבר בפרשת חמאדה [3]. מאחר שהעילה בנזיקין עשויה להיטיב עם הנפגע בהשוואה לעילה לפי חוק הפיצויים, הרי מן המפורסמות הוא שחוזה עשוי להיות לטובת צד שלישי, אך לא לרעת צד שלישי. אין בכוחם של שני מתקשרים לגרוע מזכויותיו של אדם שלישי שאיננו צד לחוזה, באמצעות הוראה חוזית גרדא. רעיון זה מופיע גם בהלכה היהודית: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו. ראה משנה, עירובין, ז, יא [א]; משנה, גיטין, א, ו [ב] ובבלי שם [ג]; כתובות, יא, א [ד]. התוצאה היא – כפי שנקבע בפסק-הדין המחוזי המאלף של השופטת ש' וסרקרוג – כי אין בכוחו של חוזה הביטוח, על-אף האינקורפורציה של הוראות חוק הפיצויים, לשלול מן הנפגע את העילה בנזיקין. זכאי אפוא הנפגע להיזקק לעילה בנזיקין כלפי האחראים לנזקו וכן כלפי מבטחם. היריבות כלפי המבטח מבוססת על הוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. בכך נופלת הטענה המשפטית של איילון וי.א.ט.ר בדבר ייחוד העילה."

התובעים שבפניי בחרו לנהל תביעתם על פי פקודת הנזיקין.

18. תחילה יש לדון בשאלה הבסיסית האם הברסלר עונה על ההגדרה של "רכב מנועי".

19. ההגדרה בחוק דורשת שהרכב יהיה כזה "הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש ..." ראה סעיף 1 לחוק.

20. הנתבעים סומכים טיעונם על חוות דעתו של מר מוגילבקין ולפיה הברלסר עונה להגדרה של רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע. התובעים סומכים על חוות דעתו של מהנדס סמו שטוען כי הברסלר אינו עונה על ההגדרה.

21. אין ספק כי הברסלר עונה להגדרה של מכונה ניידת. אך האם הוא עונה על הדרישה שעיקר ייעודו יהיה לתחבורה יבשתית וכי מדובר במכונה ניידת הכשירה לנוע בכביש?

22. הפסיקה קבעה כי הדרישה מכלי רכב ש"עיקר ייעודו ישמש לתחבורה יבשתית" משמעה כי גם אם יש לו ייעוד כפול, הרי שייעודו העיקרי יהיה לתחבורה יבשתית. ראה למשל רע"א 613/95 קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא (4) 659 בעמ' 666:

"בביטוי "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית" מגולמות שתי דרישות נפרדות, ומצטברות. הדרישה הראשונה היא שלפחות אחד מייעודיו של הרכב יהיה לשמש לתחבורה יבשתית. הדרישה השנייה היא שייעוד תחבורתי זה יהיה "עיקר יעודו" של הרכב.
במסגרת זו, עלינו להתמקד בבחינת ייעודו של כלי הרכב, על-פי טיבו. "

23. הברסלר משמש לצורך ביצוע עבודות בגובה שכן על העגורן מותקן מנוף עם סל הרמה שמתנשא לגובה רב שבו נמצאים העובדים שנדרשים לעבודה בגובה דוגמת המנוחים במקרה שבפניי. יש לבחון האם במסגרת תכונותיו של הברסלר הוא אכן משמש גם לתחבורה יבשתית.

24. מתוך הפסיקה כמו גם מתוך תכונותיו של הברסלר כפי שהוצגו בבית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי הברסלר אינו עונה על התנאי של רכב שעיקר ייעודו תחבורה יבשתית. מתוך דברי המומחים, מר מוגילבקין ומהנדס סמו, עולה כי לא ניתן להסיע אנשים בברסלר לבד מנהגו ולא ניתן לשנע בו מטענים. כפי שעלה בראיות מדובר בקבינה שבה מקום לנהג בלבד. על הברסלר מורכב מנוף שתפקידו היחיד הרמת אנשים לצורך עבודה בגובה. משכך אני מתקשה לראות כיצד ניתן לדבר על הברסלר ככלי שייעודו העיקרי, גם אם לא הבלעדי, תחבורה יבשתית. ניכר שהברסלר נע רק לצורך הגעה למקום שבו יש צורך בשימוש במנוף שעליו, זאת ותו לא. ראה גם דבריו של כב' השופט דוד חשין בע"א 2455/06 עדואן חראנבה נ' עלי מוחמד בדארנה ואח' , טרם פורסם מצוי במאגרים המשפטיים, בסעיפים 16-17 לפסק הדין על האסמכתאות המצוטטות בהם.

25. כך גם לא ניתן להכניס את הברסלר לגדר החזקה המרבה של מכונה ניידת שכן לא מתקיים התנאי הנוסף של כשירות לנוע בכוח מכני בכביש. הפסיקה קבעה כי כשירות לנוע משמע כשירות נורמטיבית , היינו כשירות על פי דיני התעבורה. ראה לעניין זה דבריו של כב' השופט אור ברע"א 3534/97 לינה אטליס נ' יוסף ישראלי , פ"ד נג (4) 780 בעמ' 797-798 וכן בעמ' 802 בסעיף 28 לפסק הדין.

26. אחד מהפרמטרים לבדיקת הכשירות הנורמטיבית נוגע למהירות המקסימאלית של הכלי בו עסקינן. במקרה שבפניי, ועל פי העדויות שהוצגו, מהירותו המקסימאלית של הברסלר עומדת על 8 קמ"ש והוא אינו רשאי לנוע על הכביש ללא אישור קצין משטרה. ראה תעודת עובד ציבור של משרד התחבורה נספח א' לחוות דעתו של מהנדס סמו.

27. הפסיקה ראתה לקבוע כי כלים, שמהירות נסיעתם המקסימאלית נמוכה מהמינימום הנדרש בתקנות התעבורה, אינם "רכב מנועי" אף כהגדרתו המרבה בחוק. לעניין זה ראה דברי כב' השופט אור בפרשת אטליס נ' ישראלי שצוטטה לעיל; בע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עלי חמאדה, פ"ד נג (5) 849; ברע"א 2212/99 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ציון לוי, פ"ד נד (2) 303; דבריו של כב' השופט חשין בפרשת עדואן חראנבה נ' בדארנה ואח', שצוטטה לעיל בסעיף 19 לפסק הדין ועוד.

28. מכאן, הגם שבתחילת הדיון סברתי כי יש להכיר באירוע כאירוע שנכנס לגדרו של החוק, הגעתי לכלל מסקנה כי הברסלר אינו כלי רכב כהגדרתו בחוק, לרבות ההגדרה המרבה ועל כן המנוחים לא נפגעו באירוע המהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק.

אחריות מכוח פקודת הנזיקין

29. התובעים טוענים כי א.פ.א. שהייתה מעבידתם של המנוחים התרשלה כלפיהם בכך שלא דאגה לביטחונם האישי, לא הדריכה אותם בדבר כללי בטיחות בטרם החלו לעבוד בנמל, התעלמה מן העובדה כי קיימת בעיה עם התנהלותו של אברמוביץ והחשתה.

30. התובעים טוענים עוד כי הרשות בהיותה הבעלים והמחזיק של הנמל וכן בהיותה מעבידתו של אברמוביץ, הפרה חובות חקוקות שבסעיף 87 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970 שדן בחובה לנקוט באמצעי זהירות מקום שעגורן עובד בסמוך למסילה. עוד הם טוענים כי הרשות חבה כלפי המנוחים ברשלנות לאור מסקנות דו"ח ועדת החקירה שחקרה את האירוע מטעם הנמל ולאור מסקנות חקירת המפקח על העבודה מטעם משרד העבודה וכן לאור העדויות שנשמעו בתיק עצמו.

31. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה נגדם בהעדר אחריות. לטענתם היה קיים נוהל עבודה אשר המנוחים לא פעלו על פיו הגם שהיה ידוע להם היטב. על פי אותו הנוהל אסור היה למנוחים להימצא בשטח התפעולי לצורך ביצוע עבודות תחזוקה של עמודי תאורה בימי חול בשבוע, שכן עבודות אלו בוצעו רק בשבת.

32. מטעם התובעים הוגשו דו"חות חקירת התאונה על ידי אגף הפיקוח במשרד העבודה שנעשתה על ידי מהנדס מוטי גלפרין על צרופותיהם, דו"ח חקירה פנימי של הרשות על נספחיו, מכתב מנהל הנמל מיום 10.1.01 בעניין פעולות שננקטו לפני התאונה נשוא התביעה ולאחריה, כתב אישום, הודעות המעורבים במשטרה, הודעות מר שלמה אמסלם במשטרה, פרוטוקול הדיונים והכרעת הדין בתיק הפלילי שהוגש כנגד אברמוביץ בגין האירועים נשוא התביעה. כן העידו התובעים מטעמם את מר שלמה ויצמן שהינו הנתבע 4 ונהג בעגורן השער באותה העת, את מר דוד שמואל שהיה ממלא מקום ראש ענף ציוד מתמחה בנמל ואחראי על העובדים שהפעילו את הברסלר, מר אלי סעדון ששימש מחליף למנהל מחלקת מנופי חוף שנעדר באותו היום.

33. מטעם הנתבעים הובאו להעיד מר טל חרש שהינו עובד הנמל ושימש רמ"ד הדרכה, מר הרמן שטיינר שמשמש מהנדס חשמל בנמל, מר יוסי הרשקוביץ ששימש רמ"ח ציוד בנמל ומר דוד בן גיגי ששימש רמ"ח מכולות בנמל, מר אשר גואטה הבעלים של א.פ.א. ומר דוד בן חמו ממלא מקום ר' צוות חשמל בא.פ.א. באירועים נשוא התביעה.

דיון

34. מתוך העדויות עלה כי שני המנוחים נתבקשו להחליף נורות בעמודי התאורה בשטח התפעולי בעמוד 201 שממוקם ליד תחום הפעילות של עגורן השער. את העבודה נדרשו המנוחים לעשות באמצעות הברסלר כאשר הם מועלים לגובה בתוך הסל שעל גבי הברסלר. על פי החוזה מול א.פ.א., המעבידה של המנוחים, את הברסלר סיפק הנמל לרבות את נהג הברסלר ומפעילו. באותו היום הורה דוד בן חמו מא.פ.א, ששימש כמחליפו של מנהל העבודה הקבוע, למנוחים, להיכנס לשטח הנמל לצורך החלפת הנורות. הוא זה שתיאם עם אנשי הנמל את כניסתם וכן ציודם בברסלר לצורך ביצוע העבודה. מטעמו של הנמל הורו דוד שמואל ואלי סעדון לאברמוביץ לצאת עם המנוחים לעבודה.

35. במקביל עבד ויצמן על עגורן השער כשהוא מסיע אותו תוך כדי עבודתו לכיוון החנייה שמצויה בסמוך למקום עבודתם של המנוחים.

36. אברמוביץ ראה את עגורן השער מתקרב מאד בסמוך וניסיונותיו לקרוא למנוחים שהיו בגובה לא צלח. אברמוביץ היה מצויד במכשיר קשר אלא שלא הייתה בידיו טבלת הערוצים והוא לא יכול היה ליצור קשר עם מפעיל עגורן השער ולא עם המנוחים. הוא גם לא מצא את כפתור החירום בעגורן השער ולא הצליח ליצור קשר עין עם ויצמן.

37. כתוצאה מההתנגשות של עגורן השער בברסלר צנחו המנוחים אל מותם.

38. אברמוביץ הועמד לדין ולאחר שמיעת מרבית העדויות ראה להודות בעובדות כתב האישום המתוקן ולפיהן "הציב את מנוף הסולם ההידראולי במקום בו הוא עלול להיפגע על ידי עגורן השער I – B ובתחום שפחות מ – 6 מטרים ביחס לתוואי נסיעת עגורן השער I – B וזאת , מבלי שנקט באמצעים יעילים כדי להבטיח שעגורן השער I – B לא יפגע במנוף הסולם ההידראולי." אברמוביץ הורשע על פי הודעתו ונגזר עונשו כפי שעולה מת"פ(אשדוד) 1007/05 .

39. אברמוביץ לא הובא להעיד על ידי הנתבעים בתיק שבפניי.

40. מתוך העדויות עולה כי אנשי הנמל, לרבות מהנדס שטיינר, לא מנעו מעובדי א.פ.א. להיכנס לשטח התפעולי באותו היום הגם שלכאורה הייתה הנחייה שעבודת החלפת נורות בעמודי התאורה מתבצעת רק בשבת. עוד עלה כי הנחייה כתובה של נהלי הבטיחות בעבודה בנמל לא הוצאה אלא לאחר קרות התאונה נשוא התביעה. מתוך מסקנות ועדת הבדיקה של הנמל עלה כי מפעיל עגורן השער נסע כאשר חלונות העגורן סגורים בוילונות דבר שהקשה עליו לראות את שעשוי להתרחש מולו. (ראה דעת מיעוט של היועץ חנוך בן אליהו). עוד עלה כי אברמוביץ לא היה ער לתפקידו לשמור על בטיחותם של עובדי הקבלן שעבדו על הברסלר בגובה. בכל הנוגע לתפקודו של מהנדס החשמל נמצא כי לא מילא אחר המלצות ועדה קודמת שדנה באירוע "כמעט תאונה" דומה משנת 1995. ועדת הנמל מצאה במסקנותיה כי גם מנהל העבודה בא.פ.א לא מילא חובותיו שכן על פי מסקנותיהם ידעו בא.פ.א. על האיסור לעבוד בימי חול בהחלפת נורות ובכל זאת לא מנעו מהמנוחים לבצע את העבודה שם וכי לא הקפידו כי המנוחים יעבדו עם קסדות מגן. גם הפיקוח בשטח של מהנדס הבטיחות ועובדיו לא היה מספיק שכן לא הקפיד עם הקבלן ולא העיר לו כי עובדיו אינם עובדים עם ציוד מגן אישי.

41. מסקנות מהנדס גלפרין מטעם משרד העבודה היו כי התאונה נגרמה עקב הצבת הברסלר בתחום פעילות עגורן השער ללא תיאום מראש בין גורמי הנמל המטפלים בכך. ליקויי התקשורת ואי קיום נהלי בטיחות בנמל הם שגרמו להתרחשות התאונה. הוא מציין כי לא הובא בפניו כל נוהל עבודה המתייחס לאופן הצבת ברסלר בשטח התפעולי ואיך יש לתאם בין הברסלר לעגורן השער בזמן שאיזור פעולתם חופף.(ראה ת/12).

42. מתוך העדויות של עובדי הנמל ואנשי א.פ.א בפני כל הגורמים החוקרים ולרבות בבית המשפט, עלתה תמונה של אי וודאות ואי הקפדה על קיומם וידיעתם של כללי בטיחות וכללי עבודה זהירה. כך למשל חלקם של האנשים לא ידעו על האיסור לעבוד בימי חול בשטח התפעולי בעוד שחלק מהעדים טענו שידעו על האיסור. לא ברור מדוע משהתקבלה בקשת א.פ.א. להעמיד לרשותם ברסלר עם מפעיל, לא נמצא אף אחד מעובדי הנמל בכל אותו היום להזהיר שאין לעבוד עם הברסלר בשטח התפעולי, לרבות אברמוביץ עצמו.

43. מכל האמור לעיל נראה כי אין צורך להכביר מילים שהנמל וא.פ.א. כשלו בנקיטת אמצעי זהירות מינימאליים כלפי המנוחים ומכאן אחריותם ברשלנות. א.פ.א. כמעבידה והנמל כאחראי על עובדיו, לרבות אברמוביץ שהורשע בדין. בהקשר זה אציין כי אין בידי לקבל את הניסיון לסמוך על דברי כב' השופטת לב-און בפסק הדין בת.פ.(פ"ת) 2828/01 מדינת ישראל נ' מיכה מסטרמן .

44. התובעים טענו גם להפרת חובה חקוקה של פקודת הבטיחות בעבודה. לאור המסקנות העובדתיות אליהן הגעתי נראה כי גם החובה שבסעיף 87 לפקודת הבטיחות בעבודה הופרה על ידי הנתבעים.

אשם תורם

45. הנתבעים טוענים כי למנוחים אשם תורם לקרות האירוע שכן קיבלו הדרכות בטיחות אלא שאיש מהנתבעים לא הצליח להציג הוכחה לכך. יתרה מכך מדובר בעובדים שהמעביד הוא ששלח אותם לעבודה בנמל בניגוד לנוהלי העבודה שהיו בוודאי ידועים לו טוב יותר, ככל שבכלל היו ידועים להם. המנוחים יכלו לצפות שהמעביד תיאם את עבודתם עם גורמי הנמל המוסמכים וזאת במיוחד לאחר שנכנסו לנמל וקיבלו לרשותם מפעיל ברסלר וברסלר ללא כל בעיה והרמת גבה מצד מי מהגורמים בנמל.

46. הטענה הנוספת שמעלים הנתבעים הינה כי אותו עמוד תאורה 201 לא היה ברשימת העמודים שנמסרה למנוחים באותו היום. אלא שעדויות עובדי הנמל וא.פ.א. עצמן מלמדות כי המנוחים עצמם לא היו צריכים לדעת לאן להגיע אלא מנהל העבודה הוא שנתן להם תוכנית עבודה והורה להם היכן לעבוד. ראה למשל עדותו של בן חמו ועדות הרשקוביץ בבית המשפט.

47. אני מתקשה להניח כי המנוחים החליטו על דעת עצמם לתקן את התאורה בעמוד 201. חרף שמיעת העדויות נותרה אי בהירות באשר לגורם הספציפי שנתן את ההוראה למנוחים להיכנס לעבוד בשטח התפעולי. אי בהירות זו עולה גם מתוך הדו"ח שהגיש מהנדס גלפרין. מנגד בחרו הנתבעים שלא להעיד את מר אברמוביץ שעדותו יכול שהייתה יכולה ליתן מענה לשאלות אלו. אי העדתו, בכל הנוגע לטענה לאשם תורם, פועלת לחובתם של הנתבעים.

48. סוף דבר לא ראיתי לקבוע אשם תורם מצד המנוחים לאור התמונה שעלתה מתוך חקירת הגורמים השונים שחקרו את האירוע ומתוך העדויות שהובאו בפני בבית המשפט.

סיכום שאלת האחריות

49. ראיתי לקבוע כי הן המעבידה של המנוחים והן הנמל התרשלו כלפי המנוחים ואף הפרו חובותיהם שמכוח פקודת הבטיחות בעבודה סעיף 87. משכך הם אחראים כלפי התובעים ביחד ולחוד.

50. הנתבעים הודיעו כי הגיעו לידי הסדר ביניהם ועל כן מתייתר הצורך לדון באחריות כל אחת מקבוצות הנתבעים ובמערכת היחסים שבין שולחי ההודעות לצד ג' לבין הצדדים השלישיים, למעט לצורך קביעה נקודתית שעוסקת בגובה הפיצוי בסופו של הדיון .

דיון בשאלת גובה הנזק

51. הדיון יתנהל על דרך חישוב הפיצויים לפי עקרונות פקודת הנזיקין. מאחר ויש בפניי שני מנוחים ושני עיזבונות ייערך הדיון בנפרד לגבי כל קבוצת תובעים.

תביעת משפחת אזרצקי

הפסד הכנסה בשנים האבודות

52. ואלה הנתונים הצריכים לעניין זה:

המנוח היה יליד 1961 ובן 37.5 שנים במותו.
האלמנה,שושנה אזרצקי, ילידת 1960 בת 39 בתאונה וכיום בת 48.5 שנים.
בת המנוח, ליילה, ילידת 1989 בת 10.5 בתאונה וכיום בת 20 שנים.
בת המנוח, ברנדה, ילידת 1992 בת 7.5 בתאונה וכיום בת 17 שנים.
אבין של המנוח, לואיס, יליד 1926 בן 73.5 בתאונה וכיום בן 83.5 שנים.
אמו של המנוח, עמליה, ילידת 1926 בת 73 בתאונה וכיום בת 83 שנים בקירוב.

53. על פי צו הירושה (נספח 6 למוצגי התובעים) האלמנה והבנות הן היורשות של עיזבון המנוח. מכאן שתביעת הוריו של המנוח הינה רק בכובעם כתלויים.

פוטנציאל ההשתכרות של המנוח והאלמנה

54. המנוח, עלה עם אשתו ובנותיו ארצה מארגנטינה ביולי 1998. חודשים ספורים לאחר מכן עלו גם הוריו. המנוח ואשתו החזיקו בית מרקחת בארגנטינה כאשר שושנה היא הרוקחת והמנוח עובד עמה בניהול בית המרקחת אך אינו רוקח בהשכלתו.

55. עם עלייתם ארצה למד המנוח באולפן במשך חצי שנה ולאחר מכן הופנה לעבוד כעוזר חשמלאי בא.פ.א. והספיק לעבוד שם כשמונה חודשים עד למותו. האלמנה לא עבדה מאז שעלו ארצה ועד למותו של המנוח. היא למדה באולפן ואף במכינה לרופאים ואחיות מתוך רצון להוציא רישיון רוקחות בארץ.

56. לטענת גב' אזרצקי כוונתם הייתה לרכוש את השפה ולפתוח בית מרקחת.

57. לאחר התאונה נשוא התביעה החלה האלמנה לעבוד בעבודות שנות עד שבינואר 2002 הצליחה לעבור את הבחינות ולקבל רישיון של רוקחת מטעם משרד הבריאות. ממרץ 2002 היא עובדת כרוקחת בקופת חולים כללית באשדוד. שכרה של האלמנה עומד על 9,420 ₪ ברוטו לחודש נכון לשנת 2007. יש לציין שגב' אזרצקי נקבה בסכומים אחרים בעת חקירתה הנגדית וככל הנראה כיוונה לשכר נטו. כך גם לא ניתן להתייחס לבסיס השכר בחישובי הנתבעים שהביאו בחשבון ניכוי מס הכנסה לאור טענתם כי עסקינן בתאונת דרכים על פי החוק.

58. יש להביא בחשבון כי שכרה זה של גב' אזרצקי הינו לאחר שהצליחה לקבל רישיון רוקחות ועברה את חבלי הקליטה בארץ וכיום היא עובדת במשרה מלאה. על פי עדותה בתחילת עבודתה בקופת חולים עמד שכרה על סכומים נמוכים יותר.

59. בכל הנוגע לתקופה שלאחר מות המנוח ועד לקבלת רישיון הרוקחות בארץ, השתכרה האלמנה כדי שכר המינימום על פי עדותה. יש לציין שלא הוצגו תלושי שכר בגין עבודותיה באותה תקופה אך ראיתי לקבל את עדותה זו שכן באותה תקופה אף למדה לקראת קבלת הרישיון. מחד גיסא יש להביא בחשבון שאילולא התאונה הייתה האלמנה מקבלת את רישיון הרוקחות מוקדם יותר ומאידך יש להביא בחשבון שעד לקבלתו לא הייתה יוצאת לעבודה כפי שארע בעקבות מותו של המנוח. לכן קשה יהיה לערוך חישוב אריתמטי מדויק.

60. שכרו הממוצע של המנוח בעבודתו בא.פ.א. עמד על – 4,142 ₪ ברוטו לחודש על פי חישובו של שי ספיר. סכום זה צמוד להיום עומד על – 4,980 ₪. בכל הנוגע למנוח הרי שסיכוייו להתקדם נגדעו באיבם.

61. ב"כ התובעים טוען כי יש להביא בחשבון שבני הזוג שניהם היו מגיעים לשכר הממוצע במשק ובהמשך היו מגיעים לפעם וחצי השכר הממוצע במשק והיו פותחים עסק של בית מרקחת עצמאי.

62. ב"כ הנתבעים טוענים מנגד שאין להביא בחשבון עלייה בשכרו של המנוח.

63. לדעתי יש להביא בחשבון עליה בשכרו של המנוח בטווח של מספר שנים לאחר עלייתו. המנוח מצא את מותו שנה ומחצה לאחר עלייתו ארצה, תקופה קצרה לכל הדעות לצורך התערות במיוחד בהעדר שפה. המנוח מצא עבודה מיד לאחר תום לימודיו באולפן והתמיד בעבודתו עד לפטירתו. כבר במקום עבודתו הראשון בארץ השתכר המנוח כ – 70% מהשכר הממוצע במשק נכון לאותה התקופה (שעמד על - 5,900 ₪ נכון ל - 12/99). מכאן שהמנוח הראה נחישות להשתלב בעבודה בארץ ולהתקדם בה. יחד עם זאת איני סבורה שניתן להביא בחשבון שהמנוח היה פותח עסק של בית מרקחת פרטי שכן לשם כך נדרש מימון רב שלא הוכח שהיה בידי המנוח ואשתו. לבד מאמירה סתמית בחקירה הנגדית שלאחר הפטירה מצאה האלמנה "קצת כסף בבית", לא הוצגו כל מסמכים ואף לא הוכחה אחרת על שיעור החסכונות. אני מאמינה שגם אילולא התאונה הייתה גב' אזרצקי עובדת כשכירה במקצועה והמנוח היה מוצא עיסוק אם בהתקדמות במקום עבודתו או במקום אחר.

64. אם שכרו של המנוח הגיע בעת פטירתו לכדי 70% מהשכר הממוצע במשק באותה העת, אני סבורה שיש להניח ששכרו היה עולה עם הזמן ואני מעמידה אותו על - 8,200 ₪ כאשר יש להביא בחשבון שהמנוח לא היה מגיע לרמת שכר זו אלא מספר שנים לאחר התאונה. לא ראיתי להביא בחשבון שכר גבוה יותר נוכח העובדה שהמנוח לא היה בעל מקצוע רשמי עובר לעלייתו ארצה. שכר זה ראיתי להביא בחשבון בחלוף תקופה נוספת של התערות בארץ.

65. לא ראיתי לקבל את טענת התובעים ולפיה המנוח ביצע גם עבודות פרטיות בנוסף לעבודתו בא.פ.א.. לצורך הוכחת עבודות אלו היה על התובעים להביא עדים חיצוניים ככל שאין על אותה השתכרות כל אסמכתא כתובה. עדים אלו לא הובאו ועל כן הטענה לא הוכחה.

מעמדם של הורי המנוח

66. לטענת התובעים היו הוריו של המנוח תלויים במנוח. לא ראיתי כי טענה זו הוכחה. כל שהוכח הוא כי ההורים חלקו מגורים משותפים עם המנוח, אשתו ובנותיהם. בכך אין כדי ללמד על תלות.

67. המנוח, אשתו ובנותיהם, 4 נפשות חיו ממשכורתו של המנוח עד לתאונה שכן שושנה טרם יצאה לעבוד. הורי המנוח קיבלו קצבת זקנה כל אחד ועל כן הכנסתם החודשית לא נפלה מחלקו של כל אחד מיחידי משפחתו של המנוח. יתרה מכך כשנה לאחר האירועים נשוא התביעה שכרו הורי המנוח דירה והם מתגוררים בה עד היום. בנסיבות אלו לא הוכחה תלותם במנוח.

הפסד השכר בשנים האבודות

68. לצורך החישוב של השנים האבודות יש להביא בחשבון שישנה זהות בין היורשים לתלויים בתביעת משפחת אזרצקי. כך גם לא ראיתי להביא בחשבון את סיכויי האלמנה להינשא שוב.

69. מאחר ונתוני השכר של גב' אזרצקי ניתנו רק החל משנת 2007 וכך גם חישובו של שי ספיר בחוות דעתו, ראיתי להעמיד את שיעורי השתכרות הממוצעים של המנוח והאלמנה תוך התחשבות בצמיחה הדרגתית כדלקמן: השתכרות ממוצעת של המנוח לתקופה שממועד התאונה ועד 11.07 תועמד על – 6,000 ₪ והשתכרות ממוצעת של האלמנה על - 7,000 ₪. מכאן שלאותה תקופה הקופה המשותפת עומדת על 13,000 ₪ (מדובר בתקופה של כ – 8 שנים).

70. ממועד 1.11.07 תובא בחשבון הכנסה של 8,200 ₪ של המנוח ו – 9420 ₪ של האלמנה. סה"כ הקופה המשותפת תועמד על 17,620 ₪.

71. בתקופה הראשונה - על פי החישוב של שי ספיר בחוות דעתו, לרבות ידת החיסכון, החישוב של הפסד התלויות והיורשות מהכנסת המנוח בתקופה הראשונה הינו 78.65 לכל שקל וסה"כ – 6,000 X 78.65 = 471,900 ₪.

72. בתקופה השנייה - לתקופה שמ – 1.11.07 ועד הגיע המנוח לגיל 67 החישוב ייעשה לפי 140.84 לכל שקל וסה"כ – 8,200 ₪ X 140.84 = 1,154,888 ₪.

73. סה"כ ההפסד מהכנסת המנוח עומד על – 1,626,788 ₪.

74. מסכום זה יש לנכות את חיסכון ידת המנוח בהכנסת האלמנה כדלקמן: לתקופה הראשונה עומד החיסכון על 15.82 לכל שקל בהכנסת האלמנה דהיינו 7,000 ₪ X 15.82 = 110,740 ₪.

75. לתקופה השנייה היינו מ – 1.11.07 ועד הגיע המנוח לגיל פרישה לפי 42.88 לכל שקל בהכנסת האלמנה כלומר 9,420 X 42.88 = 403,930 ₪.

76. סה"כ החיסכון שיש לנכות עומד על – 514,670 ₪.

77. הפחתת חיסכון ידת המנוח בהכנסת האלמנה מתוך הפסדי התלויות והיורשות בהכנסת המנוח עומדת על: 1,112,118 = 514,670 – 1,626,788.

78. כפי שציינתי לעיל נוכח אי הבהירות שבנתוני ההשתכרות של האלמנה ונוכח אי הוודאות באשר לשיעור השתכרותו הצפוי של המנוח, נערך החישוב על בסיס שכר ממוצע גלובלי ובחלוקה לשתי תקופות בלבד מבחינת שיעורי ההשתכרות.

סך כל הפסדי העיזבון והתלויות בשנים האבודות עומד על – 1,112,118 ₪.

אובדן שירותי אב ובעל

79. המנוח היה בן 37.5 במותו. בנותיו היו בנות 7.5 ו – 10.5 שנים. האלמנה העידה כי היא נשאה בעיקר העול שבטיפול בבנות. יחד עם זאת ברי שהמנוח נתן כתף בגידולן ועל כן זכאיות הן לפיצוי בראש נזק זה.

80. הוא הדין בכל הנוגע לאובדן שירותי בעל. האלמנה העידה כי חרף העובדה שבעלה המנוח לא היה בעל תעודה בטכנאות חשמל הרי שבביתם דאג לכל כך גם הוא זה שדאג כל השנים לכל הסידורים בבנקים ולמול הרשויות.

81. בשוקלי כל אלה ראיתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה בסך של – 150,000 ₪ .

כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים

82. כאמור היה המנוח בגיל 37.5 במותו ואין צורך להכביר מילים כי סיים את חייו בתאונה מחרידה שקיצרה את חייו באופן משמעותי. לא ראיתי להפריד בין ראשי הנזק של כאב וסבל לעיזבון לבין קיצור תוחלת החיים שכן נראה לי כי בנסיבות אלו נכון יהיה לפסוק סכום גלובלי שיביא בחשבון את שני הפרמטרים בראש נזק זה.

83. כך גם איני סבורה כי המקרה שבפניי מתאים להחלת ההלכה שגובשה בע"א 754/05 לבנה לוי ואח' נ' המרכז הרפואי שערי צדק, מצוי במאגרים המשפטיים. אין המקרה שבפניי נכנס למקרי הגבול בהם עוסקת פרשת לבנה לוי ועל כן אין מקום לפיצוי לבד מכאב וסבל וקיצור תוחלת חיים לעיזבון.

84. בשוקלי את קיצור תוחלת החיים המשמעותי מצד אחד ואת מותו הטראגי אך המהיר מן הצד השני, ראיתי להעמיד הפיצוי על סך – 550,000 ₪.

הוצאות קבורה ומצבה

85. התובעים טוענים להוצאות קבורה ואבל בסך – 15,000 ₪ אך לא הביאו כל הוכחות על כך לבד מטענת גב' אזרצקי בתצהירה.

86. בנסיבות אלו ונוכח העובדה שהאלמנה הייתה זכאית לתשלום הוצאות קבורה ומצבה מהמל"ל, ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על – 10,000 ₪ שכן יש להביא בחשבון כי חלפו שנים הרבה מאז הפטירה ועד מועד מתן פסק הדין ויש לכלול בפיצוי גם ריבית על הוצאות אלו.

סה"כ הנזק לפני ניכויים – 1,822,118 ₪.

ניכויים

87. מסכום הפיצויים להם זכאיות התובעות יש לנכות תגמולי מל"ל. בהיות התובעות הן יורשות והן תלויות אין מניעה מביצוע הניכוי מסך כל הפיצוי.

88. ב"כ התובעים טוען כי יש לנכות רק את הסכום ששולם בסופו של יום למל"ל, בהתאם להסכם פשרה שאליו הגיעו הנתבעים כאן עם המל"ל, ואשר עומד על סך – 574,273 ₪.

89. התובעים מבקשים ללמוד מדברי בית המשפט בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס (4) 132 לענייננו.

90. הנתבעים טוענים מנגד כי יש לנכות את מלוא הגמלאות להן זכאיות התובעות כתלויות בסך של - 954,377 ₪ בהתאם לחוות דעתו של שי ספיר.

91. ייאמר מיד כי אין בפסק הדין בעניין המל"ל נ' אררט שנזכר לעיל כדי ללמד לענייננו. שם עסקנין היה בתביעת שיבוב של המל"ל מהמזיק ואילו בענייננו מדובר במישור היחסים שבין הניזוק למזיק.

92. אין בידי לקבל את הגישה המוצעת על ידי התובעים. אם נלך לגישתם הרי שבכל תביעה כנגד מעביד-מזיק, אין לנכות כל סכום שהמל"ל משלם ועשוי לשלם לניזוק, שכן הוא מעולם לא יקבלו חזרה מהמזיק. הבסיס להלכת הניכוי הוא שהניזוק לא יפוצה למעלה מנזקו אלא כדי השבת המצב לקדמותו. משכך יש לנכות את מלוא הסכומים שהשתלמו וישתלמו לתלויים על ידי המל"ל. לעניין זה אין רלוונטיות לחריג שמצוי בסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 שהינו חריג סטטוטורי להלכה הנ"ל.

93. אשר על כן יש לנכות מסכום הפיצוי את מלוא הסכומים שקיבלו וצפויות לקבל התובעות מהמל"ל בגין האירוע נשוא התביעה וסה"כ - 954,377 ₪.

סה"כ הפיצוי למשפחת אזרצקי לאחר ניכויים – 867,741 ₪.

תביעת תלויי ויורשי המנוח יעקב ויינר ז"ל

ואלה הנתונים הצריכים לדיון:

94. יעקב ויינר ז"ל היה יליד 1950 והיה בן 49 שנים במותו. המנוח עלה ארצה בתחילת שנות ה- 90. בארץ קיבל התובע רישיון לעסוק בעבודות חשמל החל משנת 1992 ומאותה שנה אף היה רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים. (ראה מוצגים א' ו – ב' למוצגי צוקרמן).

95. המנוח היה גרוש מאשתו ואם ילדיו גב' גלינה ויינר. בארץ הכיר את גב' צוקרמן וזאת בשנת 1994. לגב' צוקרמן בן שחי עמה ועם המנוח בביתם (להלן: "פליקס"). המנוח וצוקרמן ניהלו משק בית משותף עד לפטירתו.

96. בעניינו של המנוח ישנן שתי קבוצות תובעים:

התובעים בת.א. 60723/05 הינם עיזבונו של המנוח וכן שני בניו מנישואיו. מיכאל ויינר שהיה בגיר בעת האירוע וויטלי ויינר שהינו יליד 1983 שהיה קטין בן 16 במועד האירוע (להלן כאמורגם: "משפחת ויינר").

התובעים בת.א.11289/06 הינם עיזבונו של המנוח, הידועה בציבור של המנוח גב' אלה צוקרמן ובנה פליקס , יליד 1987 שהיה קטין בן 13 בעת התאונה (להלן כאמור גם: "משפחת צוקרמן").

97. בין ילדיו של המנוח לבין הידועה בציבור נחתם הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה באשדוד ולפיו הוצא צו ירושה שבו היורשים של המנוח הינם הידועה בציבור – מחצית, שני ילדיו מיכאל וויטלי כל אחד - רבע מעיזבונו. במקביל ויתרה הידועה בציבור על חלקה בראש הנזק של כאב וסבל בתביעה זו לטובת בניו של המנוח. הידועה בציבור התחייבה להשיב למשפחת ויינר שבחו"ל את הוצאות הקבורה והמצבה של המנוח שבהן נשאה משפחתם מתוך הכספים שהיא תהיה זכאית להם בתביעה זו.

98. הצדדים חלוקים בשאלה מי היו התלויים במנוח כאשר אין מחלוקת לגבי היותה של גב' צוקרמן תלויה במנוח וכי מיכאל ויינר לא היה תלוי במנוח ותביעתו הינה תביעת יורש בלבד. ברי שאין זהות בין תלוייו של המנוח ויינר ז"ל לבין יורשיו.

99. מטעם התובעים בעניינו של המנוח ויינר ז"ל העידה רק הידועה בציבור, גב' צוקרמן.

מעמדו של ויטלי ויינר

100. ויטלי לא התגורר עם אביו. לא הובאה כל ראיה כי אביו המנוח תמך בו עובר לאירוע נשוא התביעה. אמו של ויטלי נכחה בישיבת ההוכחות בה נשמעה עדות גב' צוקרמן ובכל זאת לא ראתה להעיד בעניין זה. אף הבנים עצמם לא הגישו תצהירים ולא העידו, הגם שבמועד שמיעת הראיות כבר היו שניהם בגירים.

101. המל"ל ראה להכיר בבניו של המנוח כתלויים ואף קיצץ מקצבת הידועה בציבור כפי שעולה מתיק המוצגים של המל"ל שהוגש בשעתו.

102. קביעתו זו של המל"ל אינה יכולה לשמש תחליף הוכחה של עובדת היותו של ויטלי תלוי במנוח.

103. אלא שאם לא ראיתי לקבוע כי ילדיו של המנוח היו תלויים בו לא יהיה מקום לנכות את גמלאות המל"ל ששולמו להם ואשר על פי חוות דעתו של שי ספיר עמדו על 102,024 ₪.

104. על כן גם מעמדו של ויטלי בתביעה זו הינו כשל מיכאל, היינו יורש בלבד.

מעמדו של פליקס צוקרמן

105. פליקס אינו בנו הביולוגי של המנוח ואף לא נטען שהמנוח אימצו כדין. יחד עם זאת ראיתי לקבל את עדותה של גב' צוקרמן כי פליקס גדל בביתם שלה ושל המנוח במשק בית משותף וכי היה תלוי במנוח.

106. איני מקבלת את טענת הנתבעים ולפיה אין המקרה מתאים להגדרה של "בן חורג". ראשית מתוך ההגדרה בפקודת הנזיקין, שמצטט ב"כ הנתבעים בסיכומיו, עולה כי קיים שוני בין "בן מאומץ" לבין "בן חורג" שכן אחרת לא היו מופיעות שתי האופציות תחת ההגדרה של "ילד" בפקודה. "ילד חורג" משמע ילד שאינו עונה על ההגדרה הבסיסית של ילד ביולוגי ואף לא על ההגדרה של "ילד מאומץ". במרבית המקרים מדובר בילד של אחד מבני הזוג שחי וגדל בבית בו מתגוררים אחד מהוריו עם בן הזוג הנוכחי. כמובן שההגדרה רחבה דיה להכיל מקרים נוספים אלא שדי לי במקרה השגור שמתאים למצבו של פליקס.

107. מכאן שניתן לראות בפליקס "ילד" לצורך סעיף 78 לפקודה.

108. שלא כמו במקרה של ילדיו הביולוגים של מנוח, הרי שבעניינו של פליקס העידה אמו, עדות שראיתי לקבלה, ומכאן שהובאה הוכחה מספקת לעצם היותו תלוי במנוח.

פוטנציאל ההשתכרות של המנוח והידועה בציבור

109. שלא כמו מר אזרצקי ז"ל, היה המנוח עולה ותיק שעבד במקצועו שנים ארוכות עובר לתאונה בה קיפח את חייו. המנוח עבד בעבר בנמל תחת קבלן חשמל אחר שזכה בשעתו במכרז של הנמל. לאחר מכן עבד תקופה קצרה בחברת החשמל ואז החל לעבוד בא.פ.א. כשזו זכתה במכרז של קבלן עבודות חשמל בנמל. המנוח הספיק לעבוד בא.פ.א. החל מחודש אוגוסט 1999 כ – 4.5 חודשים. שכרו של המנוח בא.פ.א עמד על - 4,112 ₪ וצמוד להיום עומד על – 4,990 ₪.

110. בחברת החשמל עבד המנוח תקופה קצרה במהלך שנת 1998 ושכרו עמד על – 6,100 ₪ בממוצע לחודש וצמוד להיום סך של – 7,870 ₪. עובר לעבודתו בחברת החשמל עבד אצל הקבלן גביש ושכרו הממוצע שם עמד על – 3,370 ₪ נכון לחודשים ינואר –אפריל 1998. שכר זה צמוד להיום עומד על – 4,450 ₪.

111. נראה לי כי יש להביא בחשבון כבסיס לחישובי הפסדי ההשתכרות בשנים האבודות שכר של 5,200 ₪ שמגלם את אופי העבודה של חשמלאים בנמל אשר נדרשים לנדוד מקבלן אחד למשנהו בהתאם למכרזים וכי שכרם אינו משביח עם השנים באופן משמעותי. שכרו של המנוח בחברת החשמל היה קצר מועד ולכן איני סבורה שיש לערוך ממוצע בין שכרו שם לשכר בא.פ.א.. כך גם ראיתי להביא בחשבון שהמנוח היה בן 49 במותו וכבר ביסס עצמו במקצועו.

112. גב' צוקרמן עבדה עובר לתאונה ולאחריה במט"ב כמטפלת בקשישים. היא עצמה הודתה ששיעור השתכרותה אינו קבוע שכן הוא תלוי בכמות הקשישים שבטיפולה והשעות שבהן היא עובדת. עיון בתלושי השכר של גב' צוקרמן מלמד כי שכרה עובר לתאונה נע סביב - 1,660 ₪ לחודש (על פי הנתונים המצטברים בתלוש לחודש נובמבר 99 ובחלוקה ל -10 חודשי עבודה). סכום זה צמוד להיום עומד על - 2,025 ₪.

113. גב' צוקרמן העידה כי היום היא עובדת באותה עבודה וגם היום תלויה הכנסתה החודשית בכמות השעות שהיא עובדת. לטענתה בתקופה האחרונה יש ירידה בביקוש ועל כן העבודה התמעטה ואיתה שכרה. עיון בתלושי השכר של גב' צוקרמן מלמד כי לאורך השנים היא אינה עובדת בהיקף משרה מלא ועל כן ראיתי להביא בחשבון לצורך בסיס הקופה המשותפת את שכרה זה כשהוא צמוד להיום.

114. בחישוב התלויים במנוח יהיה צורך להביא בחשבון גם את המזונות שקיבלה גב' צוקרמן בגין פליקס שכן גם אלו חלק מן הקופה המשותפת. על פי עדותה של גב' צוקרמן היא קיבלה עבור מזונות בנה סך של 1,000 ₪ לחודש וצמוד להיום (מתום התשלומים בינואר 2005) סך של- 1,122 ₪. חישוב זה ייעשה לתקופה שעד הגיע פליקס לגיל 18.

115. לאור הנתונים שלעיל עומדת הקופה המשותפת בעת הפטירה על – 8,347 ₪ ובמעוגל - 8,350 ₪. עם בגרותו של פליקס תעמוד הקופה המשותפת על - 7,225 ₪.

דיון בראשי הנזק

הפסד שכר בשנים האבודות

116. בשל העדר ההתאמה בין היורשים לתלויים יש לערוך שני תחשיבים ולנכות מהפסד העיזבון בשנים האבודות את ההפסד שנגרם לתלויים. את היתרה יש להעביר ליורשים.
בהעדר חוות דעת מתאימה של האקוטאר שי ספיר, ייערך החישוב לפי התקופות השונות.

חישוב ההפסד לעיזבון:

117. התקופה הראשונה - החל מפטירת המנוח ועד הגיע פליקס לגיל 18 היינו 17.12.99 – 4.1.05 וסה"כ 60.5 חודשים יש לערוך את חישוב ההפסד לעיזבון לפי 5 ידות: המנוח, הידועה בציבור, פליקס, משק בית, חיסכון.

118. שיעורה של כל ידה מהקופה המשותפת עומד על – 1,670 = 5: 8350. ארבע מתוך חמש ידות משכרו של המנוח מביא אותנו לסך של 3,530 = 1,670 – 5,200 ובמכפלת 60.5 חודשים – 213,565 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מאמצע תקופה (30.12.02) מגיע לסך –251,650 ₪.

119. התקופה השנייה - בה פליקס מתגייס לצבא לשלוש שנים ועד 4.1.08 יש להביא בחשבון 4.3 ידות. בתקופה זו משתנה שיעור הקופה המשותפת שכן פליקס אינו זכאי יותר למזונות ועל כן הקופה המשותפת עומדת על – 7,225 ₪ ושיעור כל ידה – 1,680 ₪. הגריעה של הידה הנ"ל משכרו של המנוח מביאה לסך של – 3,520 ₪ = 1,680 – 5,200. סכום זה במכפלת 36 חודשים מביע לסך – 126,720 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה (1.6.06) מגיע לסך –141,965 ₪.

120. התקופה השלישית - בה פליקס אינו תלוי יותר, היינו החל מ – 4.1.08 ועד מועד מתן פסק הדין, וסה"כ 19 חודשים, לפי 4 ידות כאשר שיעור הידה מהקופה המשותפת עומד על 1,806 = 4: 7,225 . לאחר גריעה של ידת המנוח משכרו עומד ההפסד החודשי על 3,394 ₪ ובמכפלת 19 חודשים על – 64,486 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מאמצע תקופה (1.9.08) סך של – 66,164 ₪.

121. התקופה הרביעית מהיום ועד הגיע המנוח לגיל פרישה בדצמבר 2017 היינו 8.5 שנים לפי 4 ידות כאשר שווי כל ידה עומד על 1,806 ₪ ולאחר גריעת הידה של המנוח משכרו עומד ההפסד החודשי על – 3,394. בהיוון ל – 8.5 שנים עומד החישוב על – 305,238 = 89.9347 X 3,394 .

122. סה"כ ההפסד לעיזבון בשנים האבודות עומד על – 765,017 ₪.

חישוב ההפסד לתלויים:

123. החישוב לתלויים נעשה על פי אותם נתוני השתכרות ולאותן תקופות למעט הצורך להביא בחשבון ידה אחת פחות – היא ידת החיסכון.

124. התקופה הראשונה – לפי 4 ידות מקופה משותפת של 8,350 ₪. שוויה של כל ידה עומד על – 2,087 ₪. ההפסד החודשי משכרו של המנוח – 3,113 ₪ ובמכפלת 60.5 חודשים = 188,336 ₪. ובצירוף ריבית מאמצע תקופה (30.12.02) סך של – 244,460 ₪.

125. התקופה השנייה – לפי 3.3 ידות מקופה משותפת של 7,225 ₪. שוויה של כל ידה עומד על – 2,189 ₪. ההפסד החודשי משכרו של המנוח – 3,011 ₪ ובמכפלת 36 חודשים = 108,396 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מאמצע תקופה (1.6.06) עומד על – 121,437 ₪.

126. התקופה השלישית – לפי 3 ידות מקופה משותפת של 7,225 ₪ שוויה של כל ידה עומד על – 2,408 ₪ וההפסד החודשי משכרו של המנוח עומד על – 2,792 ₪ ובמכפלת 19 חודשים עד היום סך של – 53,048 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה (1.9.08) סך של – 54,429 ₪.

127. התקופה הרביעית – לפי 3 ידות מהיום ועד הגיע המנוח לגיל פרישה בעוד 8.5 שנים. שוויה של כל ידה עומד על – 2,408 ₪ וההפסד בשכרו של המנוח – 2,792 ₪ ובהיוון מתאים עומד על - 251,098 = 89.9347 X 2,792 .

128. סה"כ ההפסד לתלויים בשנים האבודות עומד על – 671,424 ₪.

129. התלויים היינו גב' צוקרמן ופליקס בנה זכאים כתלויים לסך של - 671,424 ₪.

130. יתרת ההפסד של העיזבון בגין השנים האבודות עומדת על – 93,593 ₪ לאחר הפחתת תביעת התלויים מתביעת העיזבון.

אובדן שרותי בן זוג והורה

131. מאחר וקבעתי כי ויטלי לא היה תלוי במנוח ומאחר ולא הובאה כל עדות באשר למערכת היחסים שבינו לבין אביו המנוח, איני סבורה שהוא זכאי לפיצוי בראש נזק זה. כך גם יש להביא בחשבון שבעת פטירת המנוח היה ויטלי כבר בן 16 שנים.

132. באשר לידועה בציבור ולפליקס, שאמנם אינו בנו הביולוגי של המנוח אך ראיתי לקבוע כי הוא היה תלוי במנוח, ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך של- 100,000 ₪. הבאתי בחשבון שהמנוח היה מבוגר ממר אזרצקי ז"ל וכי במסגרת אובדן שירותי הורה מדובר בילד אחד אשר היה בוגר יותר מבנותיו של מר אזרצקי ז"ל בעת האירועים נשוא התביעה.

כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים

133. כמו בעניינו של מר אזרצקי ז"ל גם בעניינו של מר ויינר ז"ל, נפטר המנוח מיד לאחר התאונה ומכאן שרכיב כאב וסבל הינו קטן באופן משמעותי ביחס לרכיב קיצור תוחלת חיים. ראיתי להביא בחשבון שמר ויינר היה בן 49 שנים במותו ועל כן אני מעמידה את הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים על - 500,000 ₪.

הוצאות קבורה ומצבה

134. התובעים טוענים כי הוציאו על קבורת המנוח סך של – 59,250 ₪ לשיטת צוקרמן ו – 70,000 ₪ לשיטת ויינר. סכומים אלו נדרשו שכן משפחתו בארה"ב ביקשה לקבור אותו שם והם נדרשו לשאת בעלות הטסת הגופה, קניית חלקת קבר וכו'. על פי עדותה של גב' צוקרמן היא התחייבה להשיב למשפחת המנוח את הסכומים שהוצאו על ידם כמפורט לעיל. בהסכם חלוקת העיזבון שחתמו היורשים והגב' צוקרמן נקבע כי היא מתחייבת להשיב את הסכומים שייפסקו בראש נזק זה למשפחת ויינר.

135. לא הובאה כל ראיה שהכספים שולמו על ידי מיכאל וויטלי ויינר ומשכך ראיתי לפסוק את הפיצוי לידועה בציבור ועליה יהיה לפעול בהתאם להתחייבותה בהסכם חלוקת העיזבון.

136. בכל הנוגע לגובה הסכומים הנתבעים, לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעים. אכן משפחת המנוח בחרה לקבור אותו בארה"ב הגם שמרכז חייו היה בארץ והגם שיורשיו ותלוייו חיים בארץ. יחד עם זאת הוריו של המנוח חיים בארה"ב ויתכן שהייתה הצדקה לקביעת מקום הקבורה כך שיהיה נגיש להם. מזיק שגרם באשמו למותו של הניזוק אינו יכול להישמע בטענה שאין עליו לשאת בהוצאות בעין שנגרמו לעיזבון ואשר אינן מופרכות בעליל.

137. אשר על כן אני פוסקת בראש נזק זה סך של 59,000 ₪ שישולמו לידועה בציבור.

סיכום ביניים

138. בטרם נדון בניכויים שיש לבצע יש לסכם את שיעור הפיצוי המגיע לכל אחת מקבוצות התובעים.

139. על פי ההסכם לחלוקת העיזבון יועבר מלוא הפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים לידי מיכאל וויטלי ויינר וסה"כ 500,000 ₪. כמו כן הם זכאים למחצית מהפיצוי בגין השנים האבודות לאחר ניכוי הפיצוי לתלויים וסה"כ 46,797 ₪ = 2: 93,593. מכאן שסה"כ הפיצוי שהם זכאים לו עומד על – 546,797 ₪.

140. על פי האמור לעיל זכאים גב' צוקרמן ופליקס לפיצוי כתלויים שעומד על - 671,424 ₪. כן זכאית גב' צוקרמן למחצית הפיצוי הנותר לעיזבון בגין השנים האבודות בסך 46,797 ₪ וזאת על פי הסכם חלוקת העיזבון והן מכוח הפסיקה האחרונה וראה ע"א 2739/06 עיזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ואח' נ' אסדי רזקאלה ואח', , מפי המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין. כמו כן זכאים משפחת צוקרמן לפיצוי בגין הפסד שירותי בן זוג והורה בסך של 100,000 ₪ וכן להוצאות קבורה ומצבה בסך של 59,000 ₪. סה"כ הפיצוי למשפחת צוקרמן לפני ניכויים עומד על – 877,221 ₪.

ניכויים

141. בכל הנוגע לבניו של המנוח, מיכאל וויטלי ויינר, משקבעתי שאינם תלויים במנוח אין מקום לניכוי תגמולי המל"ל ששולמו להם.

142. בכל הנוגע למשפחת צוקרמן, יש לנכות את התגמולים ששולמו להם וישולמו לה שעומדים על פי חוות דעתו של שי ספיר על סך של – 904,352 ₪. סכום זה עולה על שיעור הפיצוי ועל כן לכאורה התביעה נבלעת.

143. נותר לדון האם זכאים הידועה בציבור ופליקס לתשלום 25% מסכום הנזק בהתאם לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי.

144. במקרה שבפניי ברי שהנמל וא.פ.א הינם מעוולים במשותף. אמנם לא נתבקשתי לדון בחלוקת האחריות אלא שלצורך קביעת שיעור הזכאות של משפחת צוקרמן ל – 25% מהנזק, יש לקבוע את שיעור חלקה של כל אחת מהנתבעות שכן הניזוק זכאי לתשלום רק מחלקו של צד ג'.

145. לעניין זה ראיתי להפנות לפסק דינה של כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 435/99 נתן שרפמן נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון ואח', פ"ד נה (3) 193 בעמ' 198:

"קריאת סעיף 331 וסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] מעלה כי הניזוק זכאי לקבל מן "הצד השלישי" רק 25% מחלקו היחסי של "הצד השלישי" באחריות לנזק. הכיצד? על-פי סעיף 330, אין הניזוק זכאי אלא ל-25% מן הפיצויים המגיעים למל"ל מן "הצד השלישי". על-פי סעיף 331, זכאי המל"ל לתבוע מן "הצד השלישי" השתתפות רק כפי חלקו של "הצד השלישי" באחריות. מכאן, שאף הניזוק זכאי לקבל מ"הצד השלישי" רק 25% מחלקו של "הצד השלישי" באחריות (לניתוח מקיף של השאלה והכרעה בה ראו ע"א 497/80 "חרות" בע"מ נ' אליאנס מפעלי צמיגים וגומי בע"מ [4]. ראו גם: א' ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים [7], בעמ' 728 סמוך להערה 41; קציר בספרו הנ"ל [6], בעמ' 1180-1181) . "

146. לאחר ששקלתי בדבר ולאור העדויות שנשמעו ראיתי לקבוע כי הנמל וא.פ.א. חולקות את האחריות לקרות הנזק שווה בשווה.

147. מכאן שאם סה"כ הפיצויים למשפחת צוקרמן עומד על – 877,221 ₪ הרי שחיובו של הנמל עומד על – 109,652 ₪ שמהווים 12.5% מסכום הנזק.


סוף דבר

148. ראיתי לקבוע כי התאונה בה קיפחו המנוחים מר בנימין אזרצקי ז"ל ומר יעקב ויינר ז"ל את חייהם לא הייתה תאונת דרכים כמשמעה בחוק. על כן התביעה כנגד הנתבעים 1-3 נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

149. ראיתי לקבוע כי רשות הנמלים והרכבות וא.פ.א. חשמלאים בע"מ חייבות כלפי התובעים ביחד ולחוד מכוח פקודת הנזיקין בעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה.

150. נתבעות אלו ישלמו לתובעים את הסכומים כדלקמן:

בת.א. 54010/00 – משפחת אזרצקי – סך של – 867,741 ₪
בת.א. 11289/06 – משפחת ויינר - סך של – 546,797 ₪.

בת.א. 60723/05 – משפחת צוקרמן – סך של – 109,652 ₪ - התשלום יעשה על ידי הנמל בלבד בהתאם לאמור בסעיפים 144-147 הנ"ל.

151. לסכומים אלו יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כדין וכן הוצאות משפט על פי קבלות כשהסכומים משוערכים להיום.

152. כל הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תקנת השוק רכב

  2. מכירת רכב ממושכן

  3. הצתת רכב של השכן

  4. פגיעה ברכב ברוורס

  5. סדק בראש מנוע רכב

  6. עורך דין קניית רכב

  7. השלכת בדל סיגריה מרכב

  8. פסילת ספרים מכונאי רכב

  9. רכב מנועי - הגדרת "רכב מנועי"

  10. התנגשות בין שני כלי רכב

  11. משמעות רישום הבעלות ברכב

  12. זיהוי רכב לפי מספר רישוי

  13. תביעה בגין תיקון רכב פורד

  14. זכאות לקבלת רכב עם מעלון

  15. קניית רכב עם פגיעה בשלדה

  16. פגיעה ברכב חונה במהלך טסט

  17. האם קלנועית היא רכב מנועי

  18. בקשת מפרק זמני למסירת רכבים

  19. העברת בעלות פיקטיבית על רכב

  20. האם עגורן נייד הינו רכב מנועי

  21. נזק לרכב בחניה בזמן שהייה בחו"ל

  22. מסירת החזקה ברכב לפני קבלת הכסף

  23. פגיעה ברכב חונה בלי להשאיר פרטים

  24. התחלת נסיעה לפני כניסת נוסע לרכב

  25. טעות בזיהוי רכב שביצע עבירת תנועה

  26. האם רישום הרכב ע"ש האימא הוא פיקטיבי

  27. פיצוי על קילומטראז שגוי בעסקת קניית רכב

  28. ביטול קניית רכב משומש בגלל בעיות במנוע

  29. תקלות חוזרות ונשנות ברכב לימוד נהיגה חדש

  30. טענת טיפולים ותיקונים ברכב בחוסר מקצועיות

  31. תביעה בגין פתיחת דלת רכב חונה לכיון הכביש

  32. תובענה שעניינה פיצוי כספי בשל התנגשות כלי רכב

  33. כתוצאה מן התאונה נפגע הגלגל הקדמי שמאלי של הרכב

  34. זכאות לבטל עסקה לרכישת רכב בגין שינוי את מד האוץ

  35. רק לאחר קניית הרכב הסתבר כי הרכב עבר תאונות והוחלפו בו חלקים רבים

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון