האם פיצויים לניצולי שואה נחשבים כהכנסה בביטוח לאומי ?

האם פיצויים לניצולי שואה נחשבים כהכנסה בביטוח לאומי ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם רנטה מגרמניה נחשבת כהכנסה בביטוח לאומי:  השופטת ורדה וירט-ליבנה   1. בפנינו ערעורים על שני פסקי דין של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט אילן איטח ונציגי הציבור רו"ח אלי גרינבלום ומר טל זונדהיימר יוסף; בל 3941/07), , פסק דין חלקי מיום 5.6.08 (להלן גם פסק הדין החלקי) ופסק דין משלים מיום 12.10.08 (להלן גם פסק הדין המשלים). להלן עיקר עובדות המקרה ופסקי דינו של בית-הדין האזורי: 2. המערער נולד ברומניה בשנת 1932, והינו ניצול שואה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה לישראל, ובשנת 1983 נפטרה רעייתו. המערער מתקיים על קצבת זקנה, ומתחילת שנות ה-60 הוא מקבל מממשלת גרמניה "רנטה" (מכוח הסכם הפשרה עם רשות הפיצויים של ממשלת בוואריה) כניצול שואה. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להשלמת הבטחת הכנסה, אך תביעתו נדחתה מהנימוק כי הכנסתו מהרנטה עולה על ההכנסה המירבית הקבועה בחוק. כמו כן נדחתה תביעתו לגמלת שאירים מאותו נימוק. על כן הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בגין שתי העילות. המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלה האם הרנטה שמקבל המערער מממשלת גרמניה באה בגדר "הכנסה" על פי המקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה (להלן גם הפקודה). יוזכר, כי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, מונה את סוגי ההכנסות אשר תבואנה בחשבון בשאלת הזכאות לגמלה, והוא מפנה למקורות המופיעים בסעיף 2 לפקודה, ומונה סוגי הכנסות נוספים אשר ייחשבו להכנסה לצורך החוק. המוסד לביטוח לאומי טען כי הרנטה באה בגדר החלופה בסעיף 2(5) לפקודה: "קצבה, מלוג או אנונה" או לחילופין בגדר סעיף 2(10): "השתכרות או ריווח מכל מקור אחר".   3. בית הדין האזורי דן בפסק הדין החלקי בתביעה להשלמת הבטחת הכנסה. בית הדין דחה את התביעה להשלמת הכנסה וקבע כי הרנטה באה בגדר "קצבה" על פי סעיף 2(5) לפקודה, לאחר שסקר בפירוט את הפסיקה הרלוונטית לעניין.   להלן עיקר נימוקיו של בית הדין האזורי בפסק הדין החלקי:   א. ראשית, צוין כי לא נפרשה תשתית ראייתית מספקת אודות מהותה של הרנטה וסוגה. על פי נוסחו של הסדר הפיצויים, טעם נוסף להסדר, מלבד פיצוי בגין נזקי גוף או בריאות, הינו "דמי סיוע למגורים". אולם, משלא עלתה טענה בעניין על ידי המל"ל, מתקבלת ההנחה שתכליתה של הרנטה היא אך ורק פיצוי בגין נזקי גוף או בריאות. ב. האמור בפסק הדין בעניין בידרמן (דב"ע מד/0-63 ויקטוריה בידרמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 53 (1984)), בו נקבע כי פיצוי המשתלם לפי חוק הפיצויים הגרמני על אובדן חיים ושלילת חופש בא בגדר "הכנסה", יפה גם לענייננו. בפסק דין זה הוגדרה קצבה כ"תשלום החוזר ונשנה בצורה מחזורית ובעלת קביעות מסוימת", ולא נמצא הבדל בין הרנטה שנדונה שם לבין הרנטה שנדונה במקרה שבפנינו. ג. בפסק הדין בעניין גרוסגליק (דב"ע נו/0-125 יולנדה גרוסגליק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לא 635 (1996)) נקבע כי המונח קצבה כולל גם תשלום חודשי המשתלם על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, ומכך נובע כי קצבה יכולה להינתן גם בגין נזקי גוף או בריאות ללא קשר למבחן של אובדן הכנסה והיא אינה תשלום בגין פרישה מעבודה בלבד. כך גם תשלום מכוח חוק חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 ומכוח חוק הגמלאות לנפגעי ספר, התשי"ז-1956 יבואו בגדר "קצבה". ד. בהסתמך על דבריו של השופט ארמון בדבר אופיים של התשלומים על פי סעיף 2(5) לפקודה בב"ל (נצ') 1129/03 דיאנה ורמן נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, , 9.3.2004), הרנטה היא "הכנסה פירותית", קרי הכנסה מחזורית שהיא פרי תשלום חובה. ה. ההיגיון הפרשני שהופעל בפסק הדין בעניין לאופמן (עב"ל 1394/00 רחל לאופמן נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, , 30.4.2003)) חל גם בענייננו, כאשר תכליתו של חוק הבטחת הכנסה הינה לספק קיום מינימלי למי שאין ידו משגת.   4. בפסק הדין המשלים, אשר עסק בתביעה לתשלום גמלת שאירים, נדרשה למעשה הכרעה באותה שאלה משפטית אשר נדונה בפסק הדין החלקי. בית הדין האזורי דחה את התביעה גם ברכיב זה תוך שהוא מפנה לנימוקיו בפסק הדין החלקי. בנוסף, נדחתה טענת המערער לפיה הרנטה הוחרגה כהכנסה מכוח תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים), תשל"ז-1977, בהיותה הכנסה שמקורה בקצבה המשתלמת מכוח "דיני חוץ". הטענה נדחתה משום שהתקנה מתייחסת לעניין סעיף 245 לחוק, אשר אינו רלוונטי לעניין קצבת שאירים.   5. המערער הגיש בפנינו שני ערעורים: עב"ל 570/08 על פסק הדין החלקי, ועב"ל 690/08 על פסק הדין המשלים. הערעורים נדונים במאוחד. עיקר טענות הצדדים בערעור: 6. המערער טוען בפנינו את הטענות הבאות: א. הרנטה אשר מסתכמת בכ-600 אירו לחודש, היא פיצוי בגין נזקי גוף ובריאות בלבד, ונועד לכסות הוצאות בגין נזק מתמשך וטיפולים רפואיים. המערער אינו מקבל סיוע לדיור או למגורים במסגרת הרנטה. ב. על פי החוק הגרמני, פיצוי בגין נזקי גוף ובריאות לפי חוק ה-BEG אינו בגדר הכנסה, והוראה זו חלה גם אצלנו מכוח אמנה שאושררה בין המדינות. ג. על פי הפסיקה, פיצוי בגין נזק גופני אף פעם לא הוגדר כ"הכנסה". לא כל תשלום חוזר ונשנה הוא בגדר קצבה. המבחן ל"קצבה" היא מבחן השימוש בפועל ומבחן מהות התשלום. הקצבאות שנדונו בפסקי הדין עליהם הסתמך בית הדין האזורי נועדו למטרות אחרות, והם לא עסקו ברנטה מהסוג שמקבל המערער. ד. הרנטה אינה בגדר הכנסה פירותית, אין מדובר בפירות על השקעה או מנכס. ה. לגבי תקנה 17 לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 אשר בה מנויות סוגי הכנסות אשר לא ייחשבו כהכנסה כמשמעותה בחוק - הרשימה אינה רשימה סגורה, ולחילופין התקנה מפלה ואינה חוקתית. 7. המשיב, מנגד, תומך בפסקי דינו של בית הדין האזורי על טעמיהם. דיון והכרעה: 8. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסקי דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את שני הערעורים ולאשר את פסקי דינו של בית הדין האזורי, מטעמיהם, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. שני פסקי הדין, החלקי והמשלים מנומקים היטב ומבוססים במסקנותיהם המשפטיות ולא שוכנענו מטענות המערער כי מתקיים טעם משפטי המצדיק התערבותנו בהם. לכך נוסיף בקצרה את הדברים הבאים.   9. המערער מדגיש בטיעוניו בפנינו כי אופיה של הרנטה אשר הוא מקבל מממשלת גרמניה הינו פיצוי בגין נזקי גוף ובריאות, וכספי הרנטה משמשים אותו לכיסוי הוצאות רפואיות. בנקודה זו יצוין, כי פסק הדין החלקי יצא מהנחה כי מטרתה של הרנטה היא פיצוי עבור נזקי גוף ובריאות בלבד, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי לא טען אחרת (סעיף 17.1 לפסק הדין החלקי), ועל כן טענה זו של המערער אינה רלוונטית בענייננו. כמו כן יודגש, כי בית הדין האזורי ציין בפתח הכרעתו בפסק הדין החלקי, כי הצדדים לא השכילו לפרוש בפניו תשתית ראייתית מספקת אודות מהותן של הרנטות, והשאלה האם הרנטה משולמת גם במטרה לסייע בדיור לא נדונה והוכרעה די הצורך על ידי בית הדין האזורי.   10. אולם, גם אם נקבל את טענת המערער לפיה מהותה של הרנטה היא פיצוי בגין נזקי גוף ובריאות בלבד, אין בטענה זו כדי להועיל לו, לאור ניתוח פסקי הדין הרלוונטיים ויישומם בנסיבות שבפנינו. מסכימים אנו לקביעת בית הדין האזורי, לפיה על פי הגדרת "הכנסה" בפסק הדין בעניין בידרמן, הרנטה שמקבל המערער הינה בגדר הכנסה לצורך החוק, משמדובר בתשלום החוזר ונשנה בצורה מחזורית ובקביעות. לטענותיו של המערער בדבר המבחנים אותם יש ליישם בקביעת המונח הכנסה, אין בסיס בדין או בפסיקה, ודינן להידחות. אמנם, בית הדין האזורי לא הצביע על פסק דין העוסק בדיוק באותה רנטה אשר מקבל המערער, אולם ההלכה המצוינת בפסקי הדין בעניין בידרמן וגרוסגליק יפה גם לנסיבות שבפנינו. לא ראינו לנכון ליצור הבחנה בין דינה של הרנטה אשר מקבל המערער, לדינם של סוגי רנטה אחרים שמשולמים על ידי ממשלת גרמניה, אשר לגביהם נקבע בפסיקה כי הם באים בגדר הכנסה לצורך קביעת זכאות לגמלת הבטחת הכנסה. כמו כן, נקבע בפסיקה כי בגדר "קצבה" יכול לבוא גם תשלום בגין נזקי גוף ובריאות, בדומה לרנטה אותה מקבל המערער. 11. בשולי הדברים יצוין כי מסכימים אנו לטענת המערער לפיה הרנטה אינה בגדר "הכנסה פירותית". כידוע, הכנסה פירותית מתקבלת כפירות מהשקעה הונית או כפירות מנכס כלשהו, והכנסה פירותית אינה משמעה "הכנסה מחזורית שהיא פרי של תשלום חובה". עם זאת, אין בטענה זו כדי להועיל למערער, משקבענו כי הרנטה אותה הוא מקבל הינה תשלום חוזר ונשנה בצורה מחזורית, אשר בא בגדר קצבה שנחשבת להכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה.   12. בנוסף, יצוין כי אין בסיס משפטי לטענת המערער לפיה יש להחיל על ענייננו את החוק הגרמני, ודינה להידחות. כמו כן, אין ממש בטענתו בעניין תקנה 17 לתקנות הבטחת הכנסה - מדובר ברשימה סגורה של סוגי הכנסה אשר לא יבואו בחשבון לקביעת זכאות לגמלה, והרנטה אשר מקבל המערער אינה כלולה בהם. יודגש, כי טענתו של המערער בדבר אי חוקתיות התקנה הופיעה רק בסיכומיו, ודינה להידחות גם לגופה. ערים אנו לנסיבות המקרה וקורות חייו המצערות של המערער, למצבו הבריאותי והכלכלי ולגילו המתקדם, אולם אין בידינו לקבל את טענותיו ושני ערעוריו נדחים בזה. 13. סוף דבר: הערעורים נדחים, ללא צו להוצאות.פיצוייםשאלות משפטיותניצולי שואהביטוח לאומי