קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם פרסום צילום חתונה בעיתון פגיעה בפרטיות: "חופה וקידושים? ללא זיקוקים". הוראה חדשה של מכבי האש: אסור לירות זיקוקים בחתונות. "כבר ראינו כלה שנשרפה לה השמלה, ילדה שנכוותה מזיקוק, חייבים לאכוף את האיסור", הסבירו בעלי האולמות". זוהי כותרת הכתבה שנכתבה ע"י הכתבת נורית פלתר, ופורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ביום 1.2.2007. את הכתבה אייר צילום בו נראים זיקוקי דינור וחתן וכלה רוקדים ברקע. (להלן: "התמונה"). ע"ג התמונה נכתב: "זיקוקים בחתונה". הכתבה גופה מתייחסת לממצאי מכבי האש בדבר הסכנה בירי זיקוקים באירועים ולמכתב שהועבר, כך לפי הכתבה, לבעלי האולמות ובו הודעה כי נאסרת הפעלת זיקוקי דינור. בכתבה צוין כי למרות ההודעה, עדיין נראים זיקוקים בחתונות וכי מגובשות הוראות חדשות לסידורי בטיחות אש באולמות. תביעה זו הוגשה ע"י החתן והכלה (להלן "התובעים" ו/או "בני הזוג") שבחתונתם צולמה התמונה. התובעים טוענים לפגיעה בפרטיותם ביום חגם, פגיעה בשמם הטוב, ביזוי ועשיית עושר ולא במשפט. טענות התובעים 1. התובעים טענו כי הנתבע 1, עיתון 'ידיעות אחרונות' (להלן: "העיתון") והנתבע 2, מר צביקה טישלר (להלן: "הצלם") הסיגו גבולם וצילמו אותם במהלך חתונתם - ברשות היחיד, במהלך אירוע אינטימי ופרסמו את תמונתם בשער העיתון במסגרת כתבה שלילית המתארת אסונות שאירעו כתוצאה מהפעלת זיקוקי דינור באולמות סגורים. 2. לטענתם, לא קיבלו הנתבעים את אישורם לצילום. לשיטתם, הכתבה שפורסמה גרמה להם לעגמת נפש, ביזיון, השפלה ופגיעה בשמם הטוב. לגרסתם התעוררו למחרת החתונה בגין קריאות טלפוניות ונאלצו לספק הסברים למטלפנים שגילו את תמונתם בעיתון. עוד טענו כי בצילום התמונה ופרסומה אין כל תועלת לציבור והיא אינה משרתת כל מטרה עיתונאית. 3. לטענת התובעים התעשרו הנתבעים שלא כדין בעת שחסכו עלויות כשצילמו את התמונה בחתונתם במקום להשתמש בתמונות אחרות, המצויות במאגרים, שפרסומן יקר יותר. התובעים עותרים לפיצוי בסך של 200,000 ₪: 50,000 ₪ לכ"א מהם כפיצוי ללא הוכחת נזק בגין צילום התמונה ו-100,000₪ נוספים בגין פרסומה בעיתון. טענות הנתבעים 4 . הנתבעים טענו כי הצלם קיבל את אישור מפעיל הזיקוקין לצלם את המופע באולם, וכי הצילום התמקד בזיקוקין ולא בבני הזוג, אשר צולמו מרחוק. עוד נטען כי הכלה צולמה בגבה, מבלי שניתן לראות את פניה ואילו פני החתן טושטשו לחלוטין. התמונה הוצגה מבלי לאזכר את שם המקום, מועד הצילום, או כל אמצעי זיהוי של בני"ז. בנוסף טענו כי הכתבה אינה בעלת קונוטציה שלילית אלא מציינת כי יש להקפיד על בטיחות מקום שבו מובערת אש במקום סגור. לשיטתם, אין בתמונה פגיעה בפרטיות התובעים ו/או לשון הרע כנגדם. לחלופין נטען כי בכתבה לגופה יש אינטרס לציבור. 5. לטענת ההתעשרות שלא כדין השיבו כי לא קיבלו מהתובעים דבר המחייב השבה, וכי הזכייה הנטענת ע"י התובעים לא גרמה להם כל חסרון כיס. דיון 6. הרקע הנורמטיבי לטענות הצדדים מצוי בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"), כשברקע מרחפת הוראת היסוד הקבועה ב ס' 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כי : "(א)כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו, וכי (ב)אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו." 7. החוק קובע כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". ומגדיר מהי פגיעה בפרטיות, כדלקמן: "2 (3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד ; (4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו ; ... (6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח ; ... (10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9) ; 8. התמונה, נושא התביעה, מראה זוג מטושטש בחתונתו, זיקוקין מכל עבר ורחבת ריקודים. הרקע, מקום האירוע, האורחים, כל אלו אינם נראים בה. בני הזוג- היא בגבה, והא- פניו מטושטשות, אינם ניתנים לזיהוי. 9. התובעים טוענים כי הצלם צילם אותם בחתונתם, אליה לא הוזמן- ללא רשות. הנני דוחה את הטענה. הצהירה הכתבת, הגב' פלתר: "אני פניתי לחב' "בלון לי", אשר עוסקת בהפעלת זיקוקים באירועים ובקשתי הסכמתם לשלוח צלם שיצלם אירוע בו הם מפעילים זיקוקים. בשיחה עם עדי מחברת "בלון לי", נמסר לי כי בתאריך 31/1/07 יש להם אירוע בו הם מפעילים זיקוקים...נאמר לי כי הזיקוקים אמורים להתחיל בשעה 21:30 וכי יש לשוחח עם עדי מחברת "בלון לי" כדי לסגור על שעה מדויקת לצילום. נאמר לי שיש לגשת לבחור בשם איתי שיהיה באולם הסגול ושיש לעלות לחלק העליון באולם". 10. מנגד, עדי מרקוב, הבעלים של "בלון לי", תמך בתצהירו בעמדת התובעים: "...לפי מיטב זכרוני הכתבת לא ביקשה לצלם את האירוע, ואני לא אישרתי לכתבת או לעיתון לצלם את אירוע זיקוקי הדינור הנ"ל, ובכל מקרה צילום האירוע בחתונה דורש אישור של החתן והכלה". 11. אולם, בשיחה בין השניים שהוקלטה, לא הכחיש האחרון כי נתן את הרשות האמורה, אלא הביע כעס כי הכתבה שפורסמה יצאה נגד שימוש בזיקוקין באירועים (ופוגעת ע"י כך במטה לחמו): נורית: אתה עזרת לי לפני שנה לצלם את הזיקוקים היפים שלכם בחתונה בגן האירועים, בגן אורנים. עדי: כן. נורית: אתה זוכר? עדי: האמת היא שהיית לא בסדר. נורית: למה לא הייתי בסדר? עדי: כי פרסמת לי בעיתון פרסום נגד הזיקוקים... ... נורית: ...בכל מקרה אבל תודה רבה שהרשית לי לצלם את ה- עדי: בכיף. 12. הכתבת חזרה על עדותה והתרשמתי מאמינותה. כך גם עדותו של הצלם: "את האישור לצילום קבלתי לפני החתונה, באמצעות טלפון מהמערכת כאשר התבקשתי לצלם זיקוקי דינור בגן אורנים ואז אני מקבל SMS עם מס' טלפון שאני צריך לפנות אליו שהוא יפנה אותי לאיש הקשר בגן אורנים, והתקשרתי למס' הטלפון והוא אמר לי שאבוא בערך ב - 19:30, ושם יחכה לי בחור והוא ינחה אותי בקשר לצילומים...הצילומים היו בערך בשעה 21:00...ואני מגיע לגן האירועים ויש אבטחה בכניסה. אני עם תיק צילום ומצלמה. כמובן, רואים עלי מרחוק שאני צלם...לא ידעתי שהחתן והכלה לא יודעים. לחלוטין לא. להיפך, באתי וישבתי שם שעה. דברתי עם מפעיל הזיקוקים והוא סיפר לי על ההפעלה, איך זה הולך לקרות והוא אמר לי שהוא יודיע לי 5 דקות לפני שהוא הולך להפעיל והוא הציע לי איפה לעמוד כדי שאוכל לתפוס את כל הזיקוקים שאחרת, לא הייתי יכול לצלם..." כאמור, מסקנתי היא כי הצלם והכתבת קיבלו את אישורו המוקדם של מפעיל הזיקוקין לצילום. 13. אינני מקבלת גם את הטענה כי התמונה השפילה או ביזתה את התובעים. טענתם היא כי קורא הכתבה מקשר, או עלול לקשר, בין הסכנה שבזיקוקין לבין חתונת בני הזוג. לשיטתם, היה על הנתבעים לציין שהצילום הוא אילוסטרציה וכי למצולמים אין קשר לכתבה. 14. הצלם הבהיר את שיטת הצילום: "צילום במהירות נמוכה בא מכיוון שהנושא הוא אש, ועל מנת לתפוס את האש שקשה מאד לצלם אותה, ככל שנותנים מהירות נמוכה יותר כך זה נתפס בתמונה. המחיר של זה שכל מה שזז חוץ מהאש, הוא מטושטש. לא היה אכפת לי שהזוג המצולם ברקע יהיה מטושטש כי ידעתי שהנושא הוא האש. צלם החתונות אשר צילם את החתן והכלה צילם אותם במרכז ואת האש כרקע. בצילומים שלו החתן והכלה הם חדים וברורים. בצילום שלי, גם ללא הטשטוש שטשטשה המערכת מאוחר יותר, לא ניתן היה לזהות את החתן והכלה...כדי למנוע בוודאות כל אפשרות של זיהוי, המערכת מוסיפה טשטוש מיוחד שמוחק את הפנים וכך נעשה בכתבה המקורית". 15. אכן, המעיין בתמונה אינו יכול לזהות את הזוג הרוקד ברקע. אינני סבורה כי בצילום ו/או בכותרתו יש כדי לפגוע, להשפיל או לבזות את בני הזוג . התמונה, כמו גם הכתבה גופה, עסקו בזיקוקין ובהנחיות כיבוי האש העתידות לבוא בקשר עם הפעלתם במקומות סגורים. הצילום, גם אם לא צוין הדבר במפורש, הוא צילום אילוסטרציה לנושא הכתבה- זיקוקין, ואין הוא עוסק בחתונת התובעים ו/או בחתונות בכלל. 16. נטען כי הנתבעים השתמשו בתמונה לצורך רווח, על מנת להגדיל את מכירות העיתונים, וכי די בקיום פוטנציאל ריווחי על מנת להיכנס בגדרי ס' 2 (6) הנ"ל. לשיטת התובעים, תמונתו של צלם שכיר, שמשכורתו משולמת על ידי העיתון בלאו הכי, חוסכת תשלום נוסף עבור תמונה מוזמנת או תמונה המצויה בארכיון. 17. גם אם נחסך סכום מסוים עקב השימוש בתמונה, אין הוא מכומת ומן הסתם הינו שולי לחלוטין. הסעיף האוסר פרסום צילום לצורך רווח כספי מתייחס לפרסומת מסחרית: "סעיף זה נועד להגן על הפרט בפני שימוש בשמו, בכינויו, בקולו או בתמונתו לשם הפקת רווח מסחרי. הפסיקה הדנה בסעיף זה מתמקדת בפרסומת מסחרית - אסורה, לעומת פרסום אינפורמטיבי/ דיווחי - המותר בדרך כלל. בעניין מיקי ברקוביץ ומוטי ארואסטי (ת.א 19080/91, מחוזי ת"א) נתקבלה התביעה תוך שבית המשפט שם הדגש על מטרת הפרסום והאלמנט המסחרי שבו. קובעת כבוד השופטת גרסטל: "סעיף 2 (6) קובע מפורשות כי מה שנחשב כפגיעה בפרטיות היא מטרת הפרסום ולא תוצאתו... תוספת המילה "לשם" לפני "רווח" - מבהירה חד משמעית כי מדובר בכוונת רווח , ואין נפקא מינא אם הופק הרווח בפועל אם לאו". ... כבוד השופטת גרסטל מבחינה במילים ברורות, בין מודעת פרסומת לבין סיקור או דיווח ענייני, וכדבריה: "היעלה על הדעת כי עיתון יהא רשאי לקחת תמונה של מאן דהוא, אולי אפילו של הח"מ, ולהשתמש בו לצורכי פרסום כלשהם (של העיתון עצמו, של בגדים, של משקפיים או נעלים) מבלי לקבל את הסכמתו? ... אם אכן צולמה התמונה במקום ציבורי ניתן להכניסה לעיתון במסגרת סיקור האירוע הרלוונטי בו צולמה, או במסגרת התייחסות עניינית אחרת כלשהי, אבל לא במסגרת מודעת פרסומת". אף בת.א. 667/97, מרדכי עמר נ' רשות הדואר, הושם הדגש, במסגרת הדיון בסעיף 2 (6) לעיל על האספקט המסחרי, כאמור שם על ידי כבוד השופט טלגם: "על מנת שתיווצר פגיעה בפרטיות יש לקבוע שהשימוש בדמותו של אדם תעשה למטרת רווח. במקרה דנן איני סבור כי תמונתו של התובע צורפה לספר לשם מטרה שיווקית מסחרית . קשה לומר כי בלעדי דמותו לא היה הספר שלם וטוב לשיווק מסחרי ... דמותו של התובע לא צורפה כמקדם מכירות לספר, הוא אינו אישיות ציבורית מפורסמת אשר ניתן להניח כי תהווה כח משיכה לקהל היעד...". אף בת.א. 2578/00, אריאל מקדולנד נ' מקדולנדס (אלוניאל) בע"מ , הושם הדגש על השימוש בדמותו של התובע לצורך פרסומת מסחרית . ראה לענין זה גם ספרה של עו"ד חנה קציר/"פרסומת מסחרית, היבטים משפטיים": "האסור מוגבל לשימוש "לשם רווח" ולכן יחול במקרה של פרסומת למטרות מסחריות. ההוראה משאירה אפשרות פתוחה להשתמש בתמונת אדם למטרות לגיטמיות אחרות הקשורות בחופש הביטוי ומתן מידע לציבור...". על בית המשפט לשאול את עצמו אם מדובר בדיווח ו/או סיקור ו/או כתבה פובליציסטית או אחרת הדנה בנושא מסוים, או שמא בפנינו פרסומת מסחרית, גלויה או מוסווית, העושה שימוש בדמותו ו/או בתמונתו של אדם מסוים, בכוונתה לקדם את המטרה המסחרית שלשמה נועד הפרסום. לטעמי, לא ניתן לייחס לפרסום התמונה כל משמעות של פרסומת מסחרית כזו או אחרת". (ת"א (תל-אביב-יפו) 199509/02 מנשה דרוד צדיק נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ואח' ).: הואיל ואין חולקין כי הכתבה איננה פרסומת מסחרית. הטענה נדחית. 18. התובעים טענו לתחולתו של ס' 2 (10) לעיל, כי צולמו ברשות היחיד או תוך הפרת זכותם לפרטיות מכוח סעיפי המשנה האחרים. משמצאתי כי לא נפגעה פרטיות התובעים, נשללת גם טענה זו. 19. יתר על כן, ס' 6 לחוק קובע כי "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש. הנני סבורה כי אף אם הייתה פגיעה, זוהי פגיעה שאין בה ממש. 20. עוד טענו התובעים נגד הנתבעים כי חזקה שלא פעלו בתום לב. ס' 20(ג) לחוק קובע את החזקה לפיה: (ג) חזקה על נאשם או נתבע הטוען להגנה על פי סעיף 2)18)(ב) או (ד) שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב, אם ביצע את הפגיעה תוך כדי הפרת הכללים או העקרונות של אתיקה מקצועית החלים עליו מכוח דין או המקובלים על אנשי המקצוע שהוא נמנה עמהם ואולם חזקה כאמור לא תחול אם הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הנאשם או הנתבע פעל בהתאם לחובה חוקית המוטלת עליו. ס' 20 לתקנון מועצת העיתונות, אוסר על כניסה של עיתונאי או צלם לרשות היחיד, ללא אישור. מקובל להתייחס אל חתונה באולם כאל "רשות הפרט" והתובעים מכוונים להפרת סעיף זה, בטענתם. 21. החזקה שבס' 20 (ג) נקבעה בשנת תשס"ז לאחר פרסום הכתבה. הואיל וקבעתי כי לא הייתה פגיעה בפרטיות התובעים, ולנוכח האמור לעיל- איני צריכה להידרש לה. 22. הנני דוחה גם את הטענה כי צילום התמונה ופרסום הכתבה יש בהם משום לשון הרע כנגד התובעים. בס' 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, נקבע מהי לשון הרע: לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; לנוכח הדברים שנכתבו לעיל הנני קובעת כי התובעים לא הצביעו על דבר לשון הרע שהובע כנגדם. 23. כך גם נדחית טענתם בדבר עשיית עושר ולא במשפט. חובת ההשבה, על פי בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 חלה על מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין שירות או טובת הנאה אחרת. התובעים לא הוכיחו את התקיימות התנאים המזכים בהשבה. 24. התביעה נדחית. התובעים ישאו בשכ"ט הנתבעים בסך 7,500₪ בצירוף מע"מ. נישואין / חתונהפרסוםשאלות משפטיותעיתונותהגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות