קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה לאדם מכור לסמים: השופט יגאל פליטמן 1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר קובי משה ומר אילן לוי; בל 10192/05), , אשר דחה את תביעת המערער להבטחת הכנסה משלא הוכח כי המערער אינו ניתן להשמה בעבודה בשל התמכרותו לסמים. המסכת העובדתית כפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי המערער הגיש תביעה להבטחת הכנסה ביום 31.8.04. המערער טען כי הוא פטור מהתייצבות על פי סעיף 2(2) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה או החוק) עקב התמכרות לסמים, כך שהוא בלתי ניתן להשמה על פי סעיף 2(א)(1)(א) לחוק. מאחר והמערער לא טופל בתקופה זו במרכז גמילה נשלח המערער, על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), למרכז אבחון לנפגעי סמים ביפו (להלן - מרכז אבחון) לצורך בדיקת טענתו בדבר היותו מכור. מרכז האבחון רשאי לקבוע, מכוח סעיפים 1(3) ו - 8ב לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע) התשמ"ב - 1982, כי מבוטח אינו ניתן להשמה בעבודה אם מצא כי המבוטח מכור לסמים מסוכנים. על פי נוהלי מרכז האבחון על מנת לקבל אישור בדבר התמכרות לסמים מסוכנים, על המבוטח לעבור שלוש בדיקות שתן בהן ימצאו תוצרי חילוף חומרים של הירואין. דגימת השתן נמסרת במעמד חובש. על הבדיקות להיעשות בהפרש של 48 שעות. המערער הוזמן למרכז האבחון במועדים שונים. ביום 23.9.04, הגיע המערער למרכז האבחון ונתן דגימת שתן. מתוצאות הבדיקה עלה שימוש בסם מסוג הירואין. ביום 10.10.04 עבר המערער בדיקות רופא אולם לא נתן בדיקת שתן. ביום 13.10.04 עבר המערער בדיקת פסיכיאטר ונתן דגימת שתן בה נמצא סם מסוג הירואין. ביום 17.10.04 הוזמן המערער למרכז האבחון אך לא הגיע. ביום 19.10.04 הגיע המערער למרכז האבחון ונתן בדיקת שתן. ביום 21.10.04 הוזמן המערער ליתן דגימת שתן אולם לא הגיע. ביום 26.10.04 הוזמן המערער שוב למרכז האבחון אך לא הגיע. ביום 11.1.05 הוזמן המערער שוב למרכז האבחון אך הוא לא הגיע. הואיל והמערער לא שיתף פעולה עם מרכז האבחון דחה המוסד את תביעת המערער להבטחת הכנסה. פסק האזורי בית הדין האזורי לא קיבל טענת המערער לפיה ביום 10.10.04 מסר המערער דגימת שתן אך אנשי מרכז האבחון סירבו לקחתה. בית הדין קבע כי אומנם לא ברור האם הדגימה לא התקבלה מאחר ונמסרה לאחר השעה בה נשלחות הבדיקות למעבדה או שמא היה זה מאחר והמערער נתן את הדגימה שלא בנוכחות חובש. עם זאת, מכל מקום, הוכח כי המערער התבקש לבוא וליתן דגימה במועד נוספת במועד אחר. בית הדין האזורי קבע כי הדרישה למסירת דגימה נוספת היתה לגיטימית. נקבע כי דגימות השתן נמסרות רק באמצעות חובש על מנת למנוע מסירת דגימות של אדם אחר, המובאות באמצעות שקית או מזרק. בית הדין קבע כי אומנם ניתן לראות בדרישות מרכז האבחון כמקשות על הפונה במידה מסוימת. יחד עם זאת מדובר בדרישות סבירות בעלות שיקול רלוונטי בבסיסן. לכן לא ניתן לקבוע כי היתה כאן התעמרות או התנכלות למערער. נוכח האמור, משביכר המערער שלא להתייצב וליתן דגימת שתן במועדים אליהם הוזמן, לא עמד המערער בכללי מרכז האבחון ובהתאם לא ניתן לו האישור הנדרש להיותו בלתי ניתן להשמה על פי סעיף 2 לחוק. משום כך היה המערער חייב במבחן תעסוקה על פי סעיף 2(2) לחוק והואיל והמערער לא התייצב בשירות התעסוקה הרי שהוא לא היה זכאי לקבל תשלום גמלת הבטחת הכנסה. ההליך שבפנינו בישיבת קדם הערעור, כיוון שלא הוגשה הודעת ערעור מפורטת, הסכימו הצדדים כי בא כוח המערער יגיש הודעת ערעור מפורטת תוך 30 יום ואילו באת כוח המוסד תגיש תשובתה תוך 30 יום ממועד קבלת הודעת הערעור. בהמשך, במועדים 5.4.09 ו - 26.4.09, הודיעו הצדדים על הסכמתם לכך שפסק הדין ינתן על סמך טענות הצדדים בתיק. המערער, באמצעות בא כוחו, טען כי בית הדין האזורי התעלם מגרסת המערער באשר לאירוע מיום 10.10.04. לטענת המערער ביום 10.10.04 הוא ביצע את בדיקת השתן אלא שעקב השעה המאוחרת לא הסכים האח במרכז האבחון לקבל מידו את הבדיקה. המערער טען כי נתקל ביחס משפיל מצד אח המרכז. בית הדין טעה עת דחה גרסת המערער כשעדותו זו לא נסתרה. בית הדין האזורי זקף לחובת המערער גם את אי הגעתו למרכז האבחון במועדים בהם הוזמן. המערער טען כי ביום 17.10.04, מועד בו הוזמן למרכז האבחון, הוא לא הצליח לגייס את עלות הנסיעה מירושלים ליפו ולפיכך נאלץ להתקשר ולבטל הפגישה. המערער טען כי יש להפחית ממשקל הפרת נהלי מרכז האבחון ומנגד יש לתת משקל רב יותר למכלול העובדות ובכלל זה לטענות המערער על התעמרות צוות המרכז בו ועל נסיבות אי לקיחת הבדיקה מיום 10.10.04. זאת מאחר והמרכז עצמו קיים פרקטיקה החורגת מנהליו שלו בהתייחס לכלל של ביצוע בדיקות שתן בפער של 48 שעות בין בדיקה לבדיקה. כפי שניתן להסיק מעדות ד"ר אלבז (רופא במרכז האבחון; להלן - ד"ר אלבז) לפיה אין חובה לבצע הבדיקות בפער של 48 שעות וכי לעיתים ניתן לבצע הבדיקות בפער של 96 שעות. זאת ועוד, מרכז האבחון עצמו זימן את המערער לביצוע בדיקת שתן בהפרש של 17 יום. המערער טען כי בית הדין האזורי טעה עת לא נתן משקל לעובדה כי מרכז האבחון חרג מנוהליו כאשר הזמין המערער בערב חג הסוכות הגם כי היה ברור כי לא ניתן יהיה לקיים את נוהל 48 השעות עקב חופשת החג במרכז. בנוסף, יש לתת הדעת לכך שהמערער שיתף פעולה עם כל דרישות מרכז האבחון. לאור האמור טען המערער כי בית הדין טעה עת קבע כי דרישות מרכז האיבחון סבירות. עוד טעה בית הדין האזורי עת לא נתן משקל לעובדה לפיה בכל בדיקות השתן שביצע המערער נמצאו שרידי הרואין. במצב דברים זה, בו מרשה מרכז האבחון להפר את נהליו שלו, מנוע המרכז מלהקפיד על אותם הנהלים עם מטופליו ויש לראותם כלא מחייבים ולמצער כניתנים להתניה בנסיבות מתאימות דוגמת מצבו הקשה של המערער, פיזית ונפשית, והצורך בהגעה מירושלים ליפו. מנגד, טען המוסד לביטוח לאומי כי ערעור זה רובו ככולו עובדתי. הלכה פסוקה היא כי בית דין זה לא יתערב בקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי אלא במקרים חריגים. עוד טען המוסד כי המערער לא הרים את נטל הראיה להוכיח שיתוף פעולה עם מרכז האבחון, כפי העולה מפירוט המועדים שלהלן: 23.9.04 המערער נתן דגימת שתן בה התגלה הירואין 10.10.04 המערער עבר בדיקת רופא ולא נתן דגימת שתן 13.10.04 המערער עבר בדיקת פסיכיאטר ונתן דגימת שתן בה התגלה הירואין 17.10.04 המערער הוזמן לאבחון אך לא הגיע 19.10.04 המערער הגיע לדגימת שתן בה התגלה הירואין 21.10.04 המערער הוזמן לבדיקת שתן אך לא הגיע 26.10.04 המערער הוזמן שוב לאבחון אך לא הגיע 11.1.05 המערער הוזמן שוב לאבחון אך לא הגיע לטענת המוסד יש צורך במתן דגימות באופן רצוף 3 פעמים בהפרש של יומיים בין הבדיקות. כאמור בעדות ד"ר אלבז, מרכז האבחון שואף לכך שהדגימות ילקחו כל 48 שעות היות והסמים מחזיקים בגוף 48 שעות. המוסד טען כי אין כל ספק לכך שעל פי הדיווחים המערער לא מסר 3 דגימות שתן בהפרש של 48 שעות. מעדות ד"ר אלבז, אשר לא נסתרה, עולה כי כאשר הנבדק אינו מגיע פעמיים רצוף לפגישות שנקבעו מוגדר הנבדק כלא משתף פעולה והתהליך נפסק. ניתן לחדש את תהליך האבחון בפניה מחודשת למוסד. מפירוט המועדים האמור עולה כי המערער לא עמד בדרישות מרכז האבחון. עוד טען המוסד כי דין טענת המערער לעניין המתרחש ביום 10.10.04 להידחות. הואיל ולא ניתנה דגימת שתן. אף לו ניתנה דגימה כאמור הרי שהיא לא ניתנה בהתאם לנהלים הקבועים במרכז האבחון. טענת המערער לפיה המוסד בחר שלא לזמן את אח המרפאה לעדות מוטב היה שלא נטענה, מאחר והנטל להוכיח אחרת ממה שנכתב ברישומי מרכז האבחון מוטל על המערער. אשר להפרש 17 הימים בין זימון המערער לבדיקה הראשונה והשנייה, העיד על כך ד"ר אלבז כי, מרכז האבחון היה מוכן לאשר את הפרש הימים בין הפגישה הראשונה לשנייה אילו היה מגיע המערער לפגישה שתוכננה ליום 17.10.04. אולם בכך המערער לא עמד. יש לדחות טענות המערער בדבר היחס המזלזל בהתאם לנימוקי בית הדין האזורי. אשר לדעתנו 12. לאחר שעיינו בכלל החומר המונח בפנינו ובחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי בדין נדחתה תביעת המערער לגמלת הבטחת הכנסה משלא הוכח כי מתקיימים בו התנאים הקבועים בסעיף 2(א)(1) לחוק הבטחת הכנסה. לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל לפיו, בית דין זה, כערכאת הערעור, אינו מתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדים שהעידו לפניה ועל חומר הראיות שהונח לפניה או במסקנות המשפטיות אליהן הגיעה. אשר על כן, פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו לעניין זה על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. המרכז לאבחון מתמכרים לסמים ראה לנכון שלא ליתן למערער אישור לפיו מתקיימים בו התנאים שבסעיף 2(א)(1) לחוק הבטחת הכנסה, בין היתר, משהמערער נמנע מלהגיע לרוב הפעמים אליהם הוזמן למרכז האבחון. מעיון בחומר הראיות עולה כי המערער לא הגיע או לא נתן דגימת שתן ב - 5 מתוך 8 הפעמים בהם הוזמן למרכז האבחון. משאלו הם פני הדברים יש לקבוע כי המערער לא שיתף פעולה עם מרכז האבחון. נימוקי המערער בהתייחס לאי הגעתו בשני מועדים מתוך חמש המועדים האמורים - לא עוגנו בראיות. אף לו היינו מקבלים טענת המערער בדבר יחס משפיל מצד אח המרכז בביקורו ביום 17.10.04, שלא הוכח כאמור, הרי שמדובר באירוע בודד שאין בו כדי להעיד על יחס כללי מצד עובדי מרכז האבחון. אין בידינו לקבל טענת המערער בדבר מצבו הקשה משהמערער לא הניח בפנינו ראיות להוכחת טענתו בדבר מצב הבריאותי, פיזי או נפשי. בנסיבות אלו, משהמערער לא הגיע במשך שלושה מועדים רצופים בהם הוזמן למרכז האבחון לשם ביצוע הבדיקות, לא עמד המערער בדרישות המרכז. לפיכך בדין לא ניתן לו אישור כי הוא אינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי כקבוע בתקנה 1(3) לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע) התשמ"ב - 1982. לאור האמור, היה המערער חייב במבחן תעסוקה על פי סעיף 2(2) לחוק ומשלא התייצב בשרות תעסוקה כדורש עבודה בדין נדחתה זכאותו לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד. שימת לב המערער מופנית לזכותו להגיש תביעה חדשה למוסד לביטוח לאומי לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שמאז הגשת התביעה ואילך. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות.הבטחת הכנסהסמים