כלל הוא, כי הודיה של אדם בקיומה של עובדה מחייבת אותו (ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1191) שכן "אדם נתפס על הודאתו ואיננו רשאי לחזור בו ממנה אלא ברשות. מתן רשות זו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ותנאי לו הוא, שהמודה ישכנע את בית המשפט בעדות או בתצהיר כי ההודאה ניתנה בטעות או מתוך תרמית או שלא מרצון חופשי או שלא מדעת או שתוכנה אינו אמת" [ע"א 375/84 דורה עדן בשם עיזבון המנוח אלברט עדן ז"ל נ' מוחמד שייך שחאדה אל פאגורי, מ"ב(4) 226, מ-5/12/88]. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודיה בעובדה בהליך אזרחי: בפני תביעה לפינוי הנתבע מדירת מגורים ולחיובו בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש בה. השאלה העומדת להכרעה בתיק זה הינה האם - אם לאו - בא הנתבע בגִדרו של ההיגד "דייר ממשיך" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי" או "החוק"). מבוא ורקע 1. התובעת, עמידר חברה לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן תיקרא גם "עמידר"), הינה גוף ציבורי המתנהל על פי דין, המנהלת מטעם המדינה השכרתן של דירות ציבוריות ובכלל אלו דירה בת 2 חדרים, מטבח ושירותים, המצוייה ברח' רמז 12, בכפר סבא (להלן: "המושכר"). 2. המושכר הושכר לאביו המנוח של הנתבע מר יעקב אביטן ז"ל (להלן: "המנוח"), בשכירות סוציאלית, על פי חוזה שכירות מיום 13/7/2004 (להלן: "חוזה השכירות"), אחר אשר פונה מדירה קודמת, בה התגורר בשכירות סוציאלית, ברחוב שאול המלך 20, כפר סבא (להלן: "הדירה הקודמת"). 3. לשלמות התמונה העובדתית הדרושה לענייננו בשלב זה יצויין, כי טרם פינוי המנוח מהדירה הקודמת, נחתם בין האחרון לעמידר כתב הסדר, בשִלהי חודש יוני 2004 (להלן: "כתב ההסדר"), שעל בסיסו הועמד למנוח המושכר - כדיור חלוף. המנוח נפטר ביום 21/11/06. 4. החזקה במושכר נמצאת בידי התובע והוא מתגורר בה עם משפחתו. העתירה וטענות הצדדים 4. בתביעה שבכאן עתרה התובעת להורות על פינוי הנתבע מהמושכר ולחייבו בתשלום דמי שכירות ראויים בגין השימוש בו, אשר הוערכו על ידי עמידר - לתקופת השימוש - לסך 2,440 ₪. לטענת התובעת, הנתבע מחזיק במושכר שלא כדין ושלא על פי זכות חוקית, בניגוד לרצון התובעת ושלא בהסכמתה, והינו מסיג גבול בו. לשיטת התובעת, הנתבע איננו ומעולם לא היה בעל זכות עצמאית למגורים במושכר. בהעדר זכות חוקית להחזיק במושכר - כך לתובעת - מן הדין להורות על פינויו של הנתבע הימנו. 5. מנגד טען הנתבע כי הינו מחזיק במושכר כדין וזכאי להמשיך ולהחזיק בו. לשיטת הנתבע, הוא התגורר עם אביו המנוח בדירה הקודמת ובמושכר בידיעת התובעת, ובשל כך רכש מעמד של "דייר ממשיך", כמשמעותו בחוק הדיור הציבורי. הנתבע הוסיף וטען כי מעולם לא נדרש לשלם דמי שימוש או כל סכום אחר בגין המושכר, ולראשונה נדרש לכך על ידי התובעת לאחר פטירת המנוח. בשל האמור לעיל, כך לנתבע, זכאי הוא להמשיך ולהתגורר במושכר. דיון והכרעה 6. מטענות הצדדים אשר הורצו לעיל עולה כי שתיים הן השאלות שבמחלוקת הצריכות הכרעה בתיק זה ואלו הן: א. האם - אם לאו - רכש הנתבע זכויות של "דייר ממשיך" כמשמעותו בחוק, במושכר. ב. אם תמצי לומר כי התשובה לשאלה דלעיל הינה שלילית, האם זכאית התובעת לדמי שימוש ראויים, ומה היקפם של אלה. הנתבע כדייר ממשיך במושכר המסגרת הנורמטיבית 7. "דייר ממשיך" מוגדר בסעיף 1 לחוק הדיור הציבורי כך: " 'דייר ממשיך' - בן זוג של זכאי שנפטר ... לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהיה הזכאי אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הדייר ...". סעיף 3 לחוק הדיור הציבורי, המסדיר זכות "הדייר הממשיך" להתגורר בדירה, מורה לאמור - "3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו ... ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין". בענייננו. חרף העובדה כי המנוח לא התגורר במושכר תקופה מינימאלית של 5 שנים ולכאורה הוא איננו בגדר "זכאי" (ראו: הגדרת "זכאי" בסעיף 1 לחוק), הרי שלנוכח הוראת סעיף 8 לכתב ההסדר הקובע כי " ... זכויות החייב (קרי: המנוח - ח.ט.) על פי דיני זכויות דיירים בדיור הציבורי תִשַמרנה לו למרות פינוי הדירות וקבלת הדירה החליפית לפי הסדר זה" - ברי כי המנוח בא בגִדרה של הגדרת "זכאי". נמצא, כי בנדון דידן אין חולק כי המנוח היה - בעת פטירתו - בגדר זכאי וכי הנתבע עונה להגדרת "ילד". השאלה שבמחלוקת אודותיה ייסוב עיקר דיוננו היא האם - אם לאו - התגורר הנתבע במושכר יחד עם המנוח, למצער 3 שנים טרם פטירת האחרון. ויודגש. הנטל להוכחת מגורים, כאמור, מוטל על כתפי הנתבע המבקש להכיר בזכותו להמשיך ולהחזיק במושכר מכוח היותו "דייר ממשיך" על פי סעיף 1 לחוק (ראה ע"א 2054/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ נ' ואחניש, ). מגורי הנתבע בדירה הציבורית משך 3 שנים - האומנם? 8. טרם נבחן את השאלה העובדתית, האם התגורר הנתבע, עם המנוח בצוותא חדא, משך 3 שנים טרם פטירתו - מן הראוי להעיר כי נקודת המוצא של הנתבע היא כי יש להכיר לצורך חישוב תקופת מגוריו של הנתבע עם המנוח, גם את תקופת מגוריו - לטענתו - בדירה הקודמת. כשלעצמי סבור אני כי על פי הדין אין לצרף תקופות מגורים בגין שתי דירות ציבוריות. המחוקק לא ציין "דירה ציבורית" סתם, אלא הדגיש "בדירה הציבורית", קרי - לאותה דירה בה מבקש "הקרוב" לזכות במעמד של "בן ממשיך". סעיף 8 לכתב ההסדר, איננו מתייחס כלל ועיקר לקרובי המנוח, אלא למנוח עצמו, כך שספק רב בעיניי האם ניתן להכיר בנתבע כ"דייר ממשיך" אף אם יוכח כי התגורר יחד עם אביו "בצוותא חדא" משך 3 שנים בשתי הדירות - זוֹ הקודמת והמושכר. ברם, נוכח העובדה כי התובעת לא טענה לעניין זה דבר - יש לצאת מנקודת הנחה כי התובעת מסכימה לעמדת הנתבע, כי ניתן לצרף את תקופת מגורי "הקרוב" עם הדייר החוזי, הגם שעסקינן בשתי דירות ציבוריות. ההשכיל הנתבע להוכיח טענתו בדבר מגוריו, בצוותא חדא, עם אביו המנוח משך 3 שנים טרם פטירתו - כנדרש על פי החוק? סבור אני כי לא עלתה בידו כזאת. 9. את טענתו בדבר מגוריו עם המנוח, משחר ילדותו ועד פטירת אביו, סמך הנתבע על עדותו ועדויותיהם של קרובי משפחתו - אחיינו, בן עטר, תהילה אביטן, כמו גם על עדויותיהם של חבריו, יצחק כהן ויניב רייבי, והשכנים לדירה הקודמת - עינת אלפסי, ולמושכר - ניר עוז. תצהיריהם של כל אלה, כולם כאחד, תמכו במגוריו של הנתבע עם אביו המנוח משך השנים. דא עקא, עדויות אלה, כמו גם עדותו של הנתבע עצמו, אינן מתיישבות, כלל ועיקר, עם הראיות האחרות בתיק, ולפיכך אין בידי לקבלן. במה דברים אמורים. 10. הנתבע הצהיר כי בדירה הקודמת התגוררו כל בני המשפחה, עד שנישאו ועזבוה, "חוץ ממני שגרתי בדירה כל העת" (סעיף 6 לנ/7). עוד הצהיר הנתבע כי במהלך הפינוי מהדירה הקודמת פונו ממנה הוא ואביו (שם, סעיף 8) וכי כתב ההסדר - לפיו שוכן המנוח בדירה החליפית - המושכר בתביעה בכאן - נערך עם אביו המנוח ועימו (סעיף 13 לנ/7). כאמור, עדות הנתבע עומדת בסתירה מוחלטת למסמכים ולעדויות האחרות. מראיות התובעת עולה כי בשנת 1997 הגישה התובעת תביעת פינוי מהדירה הקודמת, כנגד המנוח וילדיו ה"ה אביטן אסתר ואביטן אלי (הנתבע דנן) בת.א. 38626/97 בבית משפט השלום בתל-אביב (להלן: "התביעה הראשונה"), אשר הועברה, בשל העדר סמכות מקומית, לבית משפט השלום בכפר סבא (בת.א. 7248/97). למרבה הפליאה, בדיון אשר התקיים ביום 27/9/00 בתביעה הראשונה, הורה בית המשפט על מחיקתו של הנתבע (כמו גם אחותו אסתר) מכתב התביעה - זאת לנוכח הצהרת הנתבע כי אין הוא מתגורר בדירה הקודמת יחד עם המנוח [ראו נספח ה(1) לת/2]. הצהרותיו של הנתבע, בדבר אי מגוריו עם אביו המנוח בדירה הקודמת, באו לידי ביטוי במסמכים אין ספור שקדמו למחיקתו מהתביעה הראשונה. במכתב מיום 16/12/98 כתב הנתבע לעמידר בזוֹ הלשון - "הנני מוצא את עצמי מעלה על הכתב זה פעמים רבות את העובדה כי מר אביטן הינו אדם זקן וחולה החי בגפו וזקוק לעזרה והשגחה הן יומית והן לילית על ידי מטפלת" (נספח ח' לת/2). הנתבע אף הודיע לתובעת כי המנוח "חולה וערירי ... בני משפחתו ... לא מגישים לו כל סיוע ותמיכה, הן כספית והן פיזית, ומגיעים לביתו לעיתים רחוקות מאוד" (מכתב הנתבע לתובעת מיום 15/8/99, נספח ו' לת/2). בחקירתו הנגדית השיב הנתבע - "אני מפנה לנספח ו', אני כותב בשמו של האבא בגלל היותו חולה וערירי ואף אחד לא מטפל בו. זאת אותה תכתובת. מה שכתבתי במכתב זה נכון, כל מה שכתוב פה זה נכון" (פרוטוקול עמ' 18). למכתב נספח ו', קדם מכתב נוסף מיום 1/2/99 למר זאב פניני, מנהל מרחב השרון בתובעת (להלן: "פניני"), בו נכתב כי "הועברו לידיך ולידי מר זיגדון על ידי הח"מ המסמכים המבוקשים על ידכם השוללים את התגוררותם של מר אביטן אלי ושל מר אביטן אהרון בנכס שבנדון" (נספח ז' לת/1) (ההדגשה לא במקור - ח.ט.). את נספח ז' כתבה, לדברי הנתבע, חברתו טלי עימה התגורר אותה תקופה בקרוואן, אותו שכרו (פרוטוקול, שם), ואשר לדברי הנתבע בחקירתו "ראתה את המקרה ... ביקשה למחוק אותי מהתביעה כי אבא גר לבד" (שם). כך אף נכתב על ידי הנתבע בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמו בתביעה הראשונה - "נתבע מס' 2 (אביטן - ח.ט.) אינו מתגורר במושכר מזה זמן רב וממילא אינו חייב בשכר דירה ראוי. לכן יתבקש בית המשפט הנכבד להורות על הוצאת שמו של נתבע מס' 2, אביטן אלי, מכתב התביעה" (סעיף 5 לכתב ההגנה בת.א. 38626/97, נספח ט' לת/1). בחקירתו הודה הנתבע בפה מלא כי "אני מופנה לכתב ההגנה, משנת 97 היגשנו אותו ועד שנת 2000 שאבא הכין את התצהיר, הודעתי שאבא גר לבד בדירה ..." (שם). בחקירתו הנגדית נדרש פניני לעניין זה והשיב נחרצות כי עלה אומנם חשד אצל התובעת לפיו חלק מהבנים גרים בדירה הראשונה, ו"אז הגיע אלי ושיכנע אותי שהוא (המנוח - ח.ט.) גר לבד. אלי הגיע יחד עם שלושה אחים והוכיחו לי שהאבא גר לבד. זה היה ב-98 או 99. ואז ביקשתי מעו"ד גנס להוריד את אלי מהתביעה" (פרוטוקול עמ' 7-6). בנסיבות האמורות, נפלא ממני כיצד יכול הנתבע לטעון כי התגורר עם המנוח משך השנים בדירה הראשונה אם לדבריו שלו - על בסיסם נמחקה כנגדו תביעת הפינוי מהדירה הראשונה, לא התגורר בה - למצער למן שנת 1997? 11. בסיכומי טענותיו טען באו כוחו המלומד של הנתבע, כי נוכח חששו של מר פניני בדבר מגורי הנתבע בדירה הקודמת (מכתב מיום 30/7/02 - במ/1) ובהעדר בדיקת העובדות לאשורן - האם אכן הנתבע מתגורר בדירה הקודמת אם לאו - הרי "שהדברים צריכים להיזקף לזכות הנתבע" (סעיף 9 לסיכומים). אודה ולא אבוש, לא הבינותי פִּשרה של טענה זוֹ. בכל הכבוד, הנתבע הצליח להתל בעמידר ובנציגיה משך שנים רבות, ולמרות חששו של מנהל המרחב מר פניני בדבר מגורי הנתבע בדירה - קיבל טענתו שאינו מתגורר עם אביו בדירה וכדבריו "אני בדקתי וקיבלתי אישית, אני אישית, תשובה מאלי שהוא לא גר שם. אלי הגיע אלי והסיר חששותיי. החשש בא ממר זיגדון שהעלה בפני החשש ... החשש לא הגיע בשום שלב לידי ידיעה, במיוחד לא בסוף " (פרוטוקול מיום 11/12/07, עמ' 7). נוכח הסרת החששות, ולאחר שמר פניני שוכנע כי האב מתגורר לבדו בדירה, או אז " ... ביקשתי מעו"ד גנס להוריד את אלי מהתביעה. עשיתי טעות והורדתי אותו מהתביעה" (שם, שורות 2,3). בנסיבות האמורות אני תמה הכיצד זה טען ב"כ הנתבע כי יש בהתנהלות מר פניני כדי לתמוך בגירסת הנתבע כאילו התגורר עם אביו בדירה כל העת. ההיפך הוא הנכון. הלכה נודעת היא מימים ימימה כי בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק הוא, מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר ולטעון טענה הפוכה, הגם שלא נוצר מעשה בית דין. על בסיס הצהרותיו של הנתבע (בכתב ובעל-פה) שוכנע מר פניני כי יש למחוק את הנתבע מהתביעה הראשונה - ובשל כך מושתק הנתבע מלטעון טענה עובדתית או משפטית סותרת הן בהליך עצמו והן בשני הליכים שונים, שכן "התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם של בתי המשפט ... זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק" [רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, נ"ט(6) 625 מיום 8/3/05]. הנה כי כן, לא זוֹ בלבד שאין בהתנהלות עמידר כדי להקים לנתבע הוכחה למגוריו בדירה הקודמת, אלא שזה האחרון מושתק מלטעון טענה עובדתית הסותרת את טענתו הראשונה שבעטייה נמחקה התביעה הקודמת כנגדו. 12. לא זוֹ בלבד שטענת הנתבע ועדיו, לפיה התגורר בדירה הראשונה יחד עם אביו המנוח, נסתרת על ידי הצהרתו שלו - כאמור, נתברר מחומר הראיות כי הנתבע התגורר בכתובת אחרת לחלוטין. טענו העדים בן עטר (נ/4), עינת אלפסי (נ/5), יצחק כהן (נ/3) ומשה אבוטבול (נ/1), כי מכירים הם את הנתבע מזה שנים, חלקם אף מאז היותו של הנתבע ילד (ראה סעיף 4 לנ/1), וכי כל השנים התגורר הנתבע יחד עם אביו המנוח. דא עקא, כי התובעת הציגה חוזה שכירות מיום 1/1/97 לפיו שכר הנתבע דירה ברח' הגפן 93, בשכונת נווה ימין, בכפר סבא (נספח ג' לת/2). לכשנחקר הנתבע לעניין זה הודה כי התגורר מחוץ לדירה הקודמת, והשיב כי "אתה מפנה אותי לסעיף ג' לחוזה השכירות, שכרתי דירה בנווה ימין" (פרוטוקול עמ' 18). אומנם, כך לגירסת הנתבע "חוזה השכירות היה לשנה, אבל בפועל לא הייתי שם שנה אלא 4-3 חודשים מיום 1/1/97 עד אמצע מרץ בערך" (שם). לבד מטענה סתמית ובלתי מבוססת כאילו השכירות נסתיימה טרם תום תקופת השכירות (והאופציה למשך 3 שנים נוספות), לא השכיל הנתבע להוכיח כזאת. הנתבע אף לא מצא לנכון להביא את חברתו טלי, אשר התגוררה עמו בדירה המושכרת בנווה ימין, אשר תתמוך בגירסתו. בנסיבות אלו, קמה ועולה החזקה כי הימנעות הנתבע מלהביא עד היכול לתמוך בגירסתו דינה כדין הודאה בכך שאילו הובא אותו עד, הייתה עדותו פועלת לחובתו (ראה י. קדמי, על הראיות, כרך ג' עמ' 1649). כך או כך, מעדותו של הנתבע עולה כי הוא לא התגורר ברציפות בדירת אביו, אם משך מספר חודשים (כגירסתו הבלתי מוכחת) ואם משך שנים, כעולה מחוזה השכירות. אני תמה, איפוא, הכיצד ההינו עדי הנתבע, כולם בקול אחד, להצהיר כי הנתבע התגורר כל השנים עם אביו המנוח בדירתו הקודמת? תמהני! 13. טענת הנתבע, לפיה הוא שהה בדירה הקודמת בעת פינוי המנוח ממנה (14/6/04) וכי הוא סולק יחד עם אביו המנוח - הינה טענת סרק הנסתרת מינה וביה מהראיות שבפני. בכתבה שהתפרסמה בעיתון מקומי, בעקבות הניסיון בשנת 2001 לפנות את המנוח טרם ההסדר אשר הושג עימו (נספח י' לת/1), תיארה הכתבת את ניסיון פינויו של המנוח מהדירה הקודמת, בה המנוח "המשיך להתגורר בגפו, לאחר שילדיו גדלו, נישאו ועברו להתגורר בנפרד". הנתבע התראיין לאותה הכתבה כשהוא מתייחס לרצונה של התובעת בפינוי של אביו, והצורך במתן דירה חלופית לאביו בקומת קרקע. למקרא דברי הנתבע, ברי כי המדובר בפינוי המנוח בלבד, בצרכיו של המנוח, לבדו, לדיור הולם ובהצעות אשר הוצעו על ידי התובעת - למנוח בלבד. כאשר עוּמת הנתבע בחקירתו עם הראיון שנעשה עימו במקומון, השיב הלה כי "בשנת 2001 התראיינתי בעיתון וסיפרתי שאבא גר לבד, מדובר על הפינוי הראשון. לא הודעתי לכתב שאבא גר לבד, אמרתי לעיתון שאבי גר בגפו כל השנים ללא אישה" (פרוטוקול עמ' 19). על תמיהת ב"כ התובעת באשר להתייחסות למגורי האב ללא ילדיו בדירה הקודמת, השיב הנתבע כי רק הוא נשאר עם האב. עיון נוסף בכתבה אשר צורפה לת/1, איננו מעלה ולו שמץ מטענות הנתבע. ההיפך הוא הנכון. כאמור וכמפורט לעיל, הנתונים אשר הוצגו בכתבה על ידי הכתבת, כמו גם הראיון עם הנתבע, מדגישים את עובדת מגורי המנוח בגפו, ללא מי מבני משפחתו, וכי עובדה זו היא הנותנת כי הפינוי מהדירה הקודמת, ללא הצעה לדיור ההולם את צורכי האב, בגלל מצבו, הוא הוא היִחוד אשר בסיפור נשוא הכתבה. 14. הנה כי כן, הנתבע לא השכיל להוכיח כי הוא התגורר עם המנוח בדירה הקודמת למצער עד לשנת 2001. ברם, מחומר הראיות עולה כי הנתבע אף לא התגורר עם המנוח עובר לפינויו של האחרון מהדירה הראשונה והמעבר למושכר. הצדדים לא נחלקו באשר למועד כריתת כתב ההסדר, בסמוך למעבר המנוח למושכר (לאחר הפינוי), היינו, שִלהי שנת 2004. עיון בכתב ההסדר (נספח ב' לת/1) מלמד כי ילדיו של המנוח חתמו על כתב ההסדר כערבים להתחייבויותיו על פיו, כאשר אחד הערבים הינו הנתבע דכאן, אלי אביטן. לא זוֹ בלבד שהנתבע חתם, כאמור, כערב בלבד לכתב ההסדר, אלא שהאחרון ציין את כתובת מגוריו ברחוב "הראשונים 3 כפר סבא" (ראה כתב הערבות, בסיפא של נספח ב' הנ"ל). נמצא, כי אף במועד פינוי הדירה מסר הנתבע כתובת מגורים אחרת מזו של המושכר. הוא נתפס על הודאתו. לו, אכן, התגורר הנתבע עם אביו בדירה עובר לפינוי, נפלא ממני מדוע לא מסר האחרון כי הינו מתגורר במושכר, בצוותא חדא, עם אביו המנוח? טענת הנתבע (סעיף 34ב' לנ/7) לפיה כתובת זוֹ הינה כתובתו של אחיו, בה התגורר במהלך תקופת ביניים כלשהי, וכי מי מהתובעת אשר החתימוֹ כערב על מסמך ההסדר ידע זאת, לאו טענה היא. לא זוֹ בלבד שטענה זוֹ נטענה בעלמא בלא שהוכחה, אלא שהיא עומדת בסתירה להצהרתו שלו - בחתימתו על ההסדר כערב - כי הינו מתגורר ברח' הראשונים, בלא כל הסתייגות. כלל הוא, כי הודיה של אדם בקיומה של עובדה מחייבת אותו (ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1191) שכן "אדם נתפס על הודאתו ואיננו רשאי לחזור בו ממנה אלא ברשות. מתן רשות זו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ותנאי לו הוא, שהמודה ישכנע את בית המשפט בעדות או בתצהיר כי ההודאה ניתנה בטעות או מתוך תרמית או שלא מרצון חופשי או שלא מדעת או שתוכנה אינו אמת" [ע"א 375/84 דורה עדן בשם עיזבון המנוח אלברט עדן ז"ל נ' מוחמד שייך שחאדה אל פאגורי, מ"ב(4) 226, מ-5/12/88]. כאמור, הנתבע לא הניח תשתית ראייתית להוכחת טענתו - כאילו התגורר זמנית בדירת אחיו ברח' הראשונים בכפר סבא - וודאי לא שיכנעני להתיר חזרתו מהודאתו הקודמת אשר שירתה את צורכי המנוח, אביו, עת היא ניתנה. נמצא כי בניגוד לגירסת הנתבע, הוכח כי עובר לחתימה על כתב ההסדר התגורר הנתבע בכתובת אחרת ולא עם אביו המנוח. 15. נוכח הודאת הנתבע בדבר אי מגוריו עם אביו המנוח בדירה הקודמת והראיות הברורות המוכיחות כזאת, לא מצאתי כי יש במסמכים אשר צורפו על ידי הנתבע (נספח א' לנ/4), כדי ללמד על מגורים בפועל בדירה. בהחלט ייתכן כי הנתבע הותיר את כתובת המושכר, כמען למשלוח מכתבים ותשלומים שונים מן התקופה שקדמה להגשת התביעה הקודמת. מכל מקום, לא מצאתי כי יש להעדיף את הממצאים העולים, לכאורה, מהמסמכים הנ"ל, על פני הודאות הנתבע והמוכח מהצהרותיו במכתביו לעמידר, מכתב הגנתו בתביעה הקודמת ועל פי כתב ההסדר. 16. מן האמור והמקובץ לעיל עולה כי הנתבע לא השכיל להוכיח מגוריו עם המנוח בשנים שקדמו לפינוי האחרון מהדירה הקודמת (14/6/04), למצער למן שנת 1997 ואילך. כאמור, שהנתבע מושתק מלטעון - בניגוד להצהרותיו הקודמות - כי התגורר עם אביו בדירה הקודמת לאחר שנמחקה התביעה הראשונה כנגדו - על פי הצהרותיו שלו, שאיננו מתגורר בדירה יחד עם אביו המנוח. 17. די היה כאמור לעיל על מנת לדחות טענתה ההגנה שבפי הנתבע להיותו "דייר ממשיך", אף אם יונח כי ניתן לצרף את תקופות המגורים בדירה הקודמת על זוֹ שבמושכר - שכן, כאמור, לא הוכחו מגורי הנתבע בדירה הקודמת, עובר לפינויו של המנוח הימנה. עם זאת, ועל מנת להפיס דעתו של ב"כ הנתבע, אומר כי אחר אשר בחנתי, בחון היטב, את הראיות שבפני, סבור אני כי הנתבע לא הצליח להוכיח מגוריו יחד עם המנוח - אף במושכר. להלן נימוקיי. 18. כזכור, טען הנתבע כי הוא התגורר יחד עם אביו המנוח במושכר אחר אשר פונו שניהם מהדירה. לטענת הנתבע, עדויות העדים מטעמו, כמו גם העובדה כי הוא היה המוציא והמביא מטעם אביו המנוח - במסגרת המגעים אשר ניהל האחרון עם נציגי התובעת - הם הנותנים כי הנתבע התגורר עימו במושכר בצוותא חדא. לא מינה ולא מקצתיה. העד מר יניב רייבי, ידידו של הנתבע, הצהיר (נ/2) כי הנתבע התגורר בקביעות עם המנוח במושכר, כמו גם בדירה הקודמת וכי בביקורו בדירת המנוח "לנתבע היה חדר משלו ובו היו כל פרטיו לרבות ... ארון אישי ... וציוד אישי המשקפים ללא ספק את מגוריו הקבועים בנכס" (שם). דא עקא, כי במהלך העדת העדים האחרים מטעם הנתבע נתברר כי חרף ההצהרה האמורה, הנתבע התגורר בחצר הצמודה למושכר, בה בנה חדר למגוריו! (ראו: תמונה במ/1). כך העיד מר רייבי - "את הדירה ברחוב העלייה אני העברתי. יש שם שלושה חדרים. יש סלון, מימין מטבח, משמאל עוד חדר. מימין מטבח. בחוץ עוד חדר בחצר שם אלי היה נמצא. יש בחוץ יחידה. שלושה חדרים. אני העברתי לשם את הדברים. בנו בחוץ חדר נוסף, זה לא היה בהתחלה. בנו את החדר בחוץ בסמוך לזה שהוא עבר. כמה שבועות אחרי זה, שבוע שבועיים אולי. זה חדר מבטון" (פרוטוקול עמ' 11) (ההדגשה שלי - ח.ט.). ובהמשך הוסיף העד ואמר "אלי עבר לגור עם אבא בדירה לפני שהאבא נפטר. אני לא עזרתי לאלי להעביר את חפציו מהחדר בחצר לתוך הבית. כנראה שהוא העביר. היום הוא גר בדירה. בחדר החיצוני היום לא מתגורר איש" (שם). גם העד מר בן עטר, בנה של אחות הנתבע, העיד כי הנתבע התגורר בחדר אשר בנה בחצר הסמוכה - "עזרתי לדודי לבנות את החדר בחצר, אני בניתי אותו. בניתי אותו לפני כשנתיים וחצי בערך, אחרי שהם נכנסו ב-4 או 5 חודשים ... עד אז גר אצל אחיו ברח' הראשונים ... כשפינו את סבא אלי לא עבר תיכף לדירה החדשה, הייתה הפסקה. אחר כך סבא עבר לדירה החדשה, אני בניתי את החדר ... מיום הפינוי ועד שהחדר הנוסף שבניתי היה מוכן עברה בערך חצי שנה, אחר כך עברו עוד כמה חודשים עד שהתחלתי לבנות ..." (פרוטוקול עמ' 12). העד מר יצחק כהן, אף הוא החרה החזיק אחר העדים האחרונים עת העיד בחקירתו הנגדית "ביקרתי אותו (את הנתבע - ח.ט.) בדירה ברח' רמז, לאחרונה ביקרתי לפני כחודשיים. גם כשאבא חי ביקרתי אותו. אלי היה גר בחצר של אבא. אני לא יודע מתי נבנה החדר בחצר האבא. אני לא יודע מי גר בדירה ... לאחר שאבא נפטר אלי עבר לגור בחדר הנוסף בדירה" (פרוטוקול עמ' 12) (ההדגשה שלי - ח.ט.). הנה כי כן, העדים כולם העידו - כל אחד בסיגנונו הוא - כי הנתבע התגורר בחדר הצמוד למושכר בחצר, ומכל מקום אין כל ראייה פוזיטיבית המצביעה על כך שהאחרון התגורר במושכר בצוותא חדא עם אביו המנוח. בחקירתו הנגדית עומת הנתבע עם עדויות עדיו והלה טען לבלבול ולחוסר דיוק מצד העדים (פרוטוקול מיום 10/4/08, עמ' 19). עם זאת, לכשנשאל הנתבע עצמו לעניין זה העיד כי מגוריו היו בחדר הנוסף בחצר, וכדבריו - "זה לא מדוייק, נכנסתי לדירה אחרי השיפוץ. כשעברנו לתוספת הבנייה אבי היה חי. אני חזרתי לדירה לפני המוות" (שם). הנה כי כן, הנתבע ועדיו העידו, כי הנתבע התגורר בחצר בסמוך למושכר ולא יחד עם המנוח. מכאן שגירסתו לפיה התגורר עם המנוח במושכר מכניסת המנוח אליו, קרי, 2004, ועד לפטירתו בשנת 2006 - אין לה על מה שתסמוך. זאת ועוד, המסקנה האמורה נתמכת - ללא סייג - מעדותם של עדי התובעת, ובראשם הגב' מלכה קרול, רכזת השטח מטעם התובעת, אשר ערכה "ביקורי מעגל" תקופתיים במושכר, כמו גם בדירה הקודמת. הדוח הרלוונטי למושכר הינו זה שנעשה בעקבות ביקור אותו ערכה הגב' קרול במושכר בשנת 2005 (נספח ה' לתצהיר העדה). בדוח זה ציינה הגב' קרול כי במושכר מתגורר המנוח לבדו, אשר אף חתום על הצהרה אשר זו לשונה - "הנני מאשר שביקרוני בדירה בתאריך 11/10/05 והפרטים שלעיל נכונים" (שם). לעניין זה, הבהירה הגב' קרול בחקירתה הנגדית (לשאלת בית המשפט), כי בביקורי המעגל (ביקורים שנתיים בדירות הציבוריות) "אנו שואלים אם הוא גר לבד. אנחנו מתייחסים לזה כאל דבר ברור מאליו. בגלל חוק דייר ממשיך הדיירים כן מציינים מי גר בדירה" (פרוטוקול מיום 11/12/07, עמ' 5). 19. נמצא, איפוא, כי הנתבע לא הוכיח מגוריו במושכר יחד עם אביו להבדיל ממגוריו - בשלב כלשהו - בחדר שנבנה בחצר המושכר, אשר נבנה כמחצית השנה לאחר כניסת המנוח למושכר. 20. אין אני שותף כלל ועיקר לטענת ב"כ הנתבע, בסיכומי טענותיו, לפיה החדר הנוסף שהוקם בחצר איננו יחידת מגורים נפרדת וכי המדובר " ... לכל היותר בשיפוץ מחסן שהיה קיים ... ושהייה לסירוגין בתוך הדירה והמחסן". בכל הכבוד, טענה זו אינה עומדת למול הראיות והעדויות שהונחו בפני. העד יניב רייבי מתאר את המושכר והחדר בחצר כך - " ... יש שלושה חדרים. יש סלון ... בחוץ עוד חדר בחצר שם אלי היה נמצא. יש בחוץ יחידה ... זה חדר מבטון" (פרוטוקול מיום 11/12/07 עמ' 11). אף העד בן עטר העיד בחקירתו הנגדית כך - "עזרתי לדודי לבנות את החדר בחצר, אני בניתי אותו. בניתי אותו לפני כשנתיים וחצי בערך, אחרי שהם נכנסו ב-4 או 5 חודשים. עד אז אלי גר אצל אחיו ברחוב הראשונים ... מיום הפינוי ועד החדר (צ.ל. שהחדר - ח.ט.) הנוסף שבניתי היה מוכן עברה בערך חצי שנה אחר כך עברו עוד כמה חודשים עד שהתחלתי לבנות. הבנייה לקחה יום אחד, מדובר בחדר שצמוד לבית ... את גג הרעפים לא אני עשיתי אלא שיפוצניק אחר. אני לא יודע מי בנה את קיר הרעפים. הקיר השני היה שלם לא פרצתי שם דלת" (שם, עמ' 12). הנה כי כן, המדובר בחדר נפרד מהמושכר, אשר קיר המושכר מהווה את אחד מקירותיו (ללא חיבור למושכר) והכניסה לחדר זה הינה מהחצר ולא מהמושכר (ראו תמונה במ/1). בנסיבות אלו נפלא ממני הכיצד טוען ב"כ הנתבע כי עסקינן במושכר גופו או שהחדר מהווה חלק בלתי נפרד הימנו, כאשר אין כל מעבר למושכר וממנו? העובדה שהחדר נבנה בשל כך " ... כי בדירת חדר כה קטנה בה התגורר אב חולה וזקן, לא יכל הנתבע ואישתו הצעירה לקיים מערכת יחסים נורמאלית ולפיכך הכשירו מחסן צמוד בקיר משותף" (סעיף 17 לסיכומים) - היא הנותנת כי הנתבע לא התגורר במושכר יחד עם אביו ובשל כך בנה לעצמו יחידה נפרדת ועצמאית בחצר - בו התגורר יחד עם רעייתו. 21. סוף דבר, הנתבע לא השכיל להוכיח כי התגורר ברציפות, משך 3 שנים, בדירה הקודמת ובמושכר, תנאי בלתו אין לזכות במעמד של "דייר ממשיך" בדירה. בהעדר זכות לנתבע להמשיך ולהתגורר במושכר, זכאית התובעת לקבל לידיה את החזקה בו, בהיותה הבעלים (או ליתר דיוק נציגת הבעלים) של המושכר ובעלת זכות החזקה בו (ראו: סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). דמי שימוש ראויים 22. לא מצאתי שחר לעתירת התובעת לתשלום דמי שימוש ראויים, שכן זו האחרונה לא השכילה להוכיח את תקופת השימוש, וגובה דמי השימוש הראויים. לבד מטענה סתמית, בלתי מפורטת ומבוססת על חוות דעת מתאימה, באשר לגובה דמי השכירות, לא הציגה התובעת הוכחה כלשהי להיקפם של אלה. בהעדר ראייה כאמור, דין העתירה לתשלום דמי שימוש ראויים - להידחות. התוצאה 23. לאור המקובץ לעיל התוצאה הינה כדלקמן - א. הנני מורה לנתבע לפנות את הדירה ברח' רמז 12, כפר סבא, ולהחזירה לתובעת כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ שאינו שייך לתובעת. על מנת לאפשר לנתבע להתארגן במקום אחר, הנני מעכב ביצוע הפינוי לתקופה של 90 יום מהיום. ב. התביעה לדמי שימוש ראויים - נדחית. ג. בנסיבות העניין, אין אני עושה צו להוצאות כך שכל צד ישא בהוצאותיו. דרישה להודות בעובדות / הודיה בעובדות