הוצאת לשון הרע נגד עורך דין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת לשון הרע נגד עורך דין:

לפניי תובענה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ"הֿֿ1965 (להלן: ,,החוק'').

ר ק ע

התובעים, עורכי-דין במקצועם, ייצגו את בתו של הנתבע בתיק מעמד אישי. הנתבע ליווה את בתו בכל ההליכים, ולצורך ביצוע כל פעולה נדרשה הסכמתו. הוא עצמו יוצג עלֿֿידי התובעים בעניין אחר. בשלב מסוים נתגלעו מחלוקות בין הצדדים אשר סבו על אופן ניהול תיקה של הבת וכן על תשלום שכרֿֿהטרחה בתיקו של האב. חילוקי הדעות הובילו את התובעים להתפטר מייצוג הנתבע ובתו.

עלֿֿפי כתב התביעה, בכמה פעמים הוציא הנתבע לשון הרע על התובעים, ומכאן תביעתם.

בטרם אדון לגופם של דברים אציין כי אף-עלֿֿפי שקיבל מבית המשפט יותר מהזדמנות אחת, לא הגיש הנתבע את סיכום טענותיו עד היום. לפיכך ניתן פסקֿֿדין זה עלֿֿסמך יתר החומר המצוי בתיק.

א ח ר י ו ת

1. בתובענתם פירטו התובעים את המקרים שבהם פרסם הנתבע לשון הרע על אודותיהם, וכיצד:

א) ביום 04.04.2006, במהלך דיון בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תלֿֿאביב לפני כבוד השופט שאול שוחט, ביקשו השניים להשתחרר מייצוגו של הנתבע והודיעו לבית המשפט כי מסרו לנתבע את הבקשה לשחרור (פרוטוקול הדיון בבש"א 13681/05, ת"ע 14451/99 – נספח ב לתצהיר תובע 1). אז אמר הנתבע:

אין אמת במה שנאמר כרגע. אין מילה אחת אמת.

(עמ' 1, שורה 13)

בהמשך הדיון, שבו נכחו גם המשיבים בבקשה הנדונה, ובכללם פרקליט נוסף, הודיע הנתבע כי אינו רואה בעיה בכך שהתובעים ישוחררו מהייצוג והוא יכול לטעון טענותיו בכוחות עצמו, באשר תובע 1 ,,בסה"כ הדפיס חומר'' (עמ' 2, שורות 3–6; ראו גם עדות תובע 1 בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון לפניי, שורות 18–19; סעיפים 19–20 לתצהיר תובע 2, שלא נסתרו). בהחלטה שנתן לאחר מכן כתב השופט כי לדברי הנתבע, ,,שימשו עוה"ד סה"כ ככלי הדפסה'' (סעיף 2). עיון בפרוטוקול אותו דיון מוכיח כי הנתבע אמנם אמר שם את כל שצוטט מפיו לעיל (להלן: ,,הפרסום הראשון'').

בדיון שנערך לפניי נשאל הנתבע:

נכון שבמהלך ניהול התיק של הבת שלך, ובמהלך ניהול התיק שלך בבתי המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני – אתה סבור שאתה אמרת לתובעים מה לכתוב, ומה להגיד?

וענה:

מעולם לא אמרתי את זה. סליחה, הם למדו משפטים, לא אני. [...]

(עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 23–26; ההדגשה שלי)

ואולם בסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית הודה כי תיאר את התובעים כמי שתפקידם התמצה בהדפסת החומר. בסתירה זו יש כדי להטיל ספק במהימנות עדותו.

ב) במהלך חודש פברואר 2006, בפגישה שקיים עם עורכתֿֿדין בשם כנרת ברֿֿלב, השמיץ הנתבע את התובעים באוזני הפרקליטה בהשמיעו את ההתבטאויות הבאות: ,,הם עורכי דין גרועים''; ,,הם שקרנים''; ,,הם לא יודעים את העבודה''; ,,אסור לתת להם להופיע בבית המשפט''; ,,אני אמרתי להם מה לומר ומה לכתוב''; ,,בלעדי הם היו גומרים על התיק''; ,,עו"ד ילד עושה מהם צחוק''; ,,הם שניים שלא יכולים על אחד''; ,,הם לא שווים כלום''; ,,הם גורמים רק נזקים'' (להלן: ,,הפרסום השני'').

הנתבע מצדו הכחיש (סעיף 17 לתצהירו) כי הוציא מפיו מילה בגנות התובעים באותה שיחה. ואולם עוה"ד ברֿֿלב, שהיא עדה נטולת עניין בתוצאות המשפט, העידה כי הלה דווקא נקט את הביטויים נשוא הפרסום השני (סעיף 3 לתצהירה ועמ' 15 לפרוטוקול, שורה 28), ועדותה לא נסתרה. חיזוק לה ניתן למצוא בעדות בתו של הנתבע, עדי עזרן, אשר זומנה ליתן עדות מטעם התביעה. זו הצהירה:

אבי אמר לי כי הוא מעוניין להסב לתובעים נזקים וכי הוא מעוניין להרוס את התובעים וכשהוא יסיים אתם הוא ייקח להם את הרישיונות.

אכן, מאותו הרגע החל אבי משמיץ את התובעים בכל הזדמנות ובפני כל מי שרק היה ניתן. לא אחת שמעתי את אבי טוען הם ,,אפסים קטנים'' הם ,,לא שווים כלום'' הם ,,יודעים רק לקחת כסף אבל מעבר לזה הם לא יודעים כלום''.

(סעיפים 6–7 לתצהירה)

הגם שלא זכרה בדיוק מתי אמר לה הנתבע כי הוא מעוניין להסב נזק לתובעים, בחקירתה הנגדית דבקה הבת בגרסתה שלפיה השמיץ אותם (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 23–עמ' 9, שורה 3).

עדותה של עוה"ד ברֿֿלב מהימנה עליי, ואם כן, הוכח כי הנתבע פרסם את הפרסום השני באוזניה.

ג) עורךֿֿדין נוסף שהנתבע שוחח אתו היה עד התביעה נתנאל מלכה. עוה"ד מלכה הצהיר כי בשיחתם, שהתקיימה מחוץ לכותלי בית המשפט, תיאר הנתבע את התובעים במילים הללו: ,,הם שקרנים''; ,,הם לא שווים כלום''; ,,אתה עושה מהם צחוק''; ,,הם רק בגדר כתבניות''; ,,אני לימדתי אותם איך להתנהל בתיק'' (להלן: ,,הפרסום השלישי''). עוה"ד מלכה העיד (סעיף 3 לתצהירו) כי הנתבע עשה שימוש בביטויים אלו, ובחקירתו עמד על גרסתו (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 18–19). גם עדותו של עד זה מקבלת חיזוק מעדות הבת, וכן מעדות עוה"ד ברֿֿלב, והיא מקובלת עליי. הוכח אפוא כי הנתבע אמר לעוה"ד מלכה את האמירות נשוא הפרסום השלישי.

2. סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע כדלקמן:

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
[...]

כדי שייחשב לשון הרע, דַי בכך שהפרסום עלול לגרום לאיזו מהחלופות הללו. במקרה דנן אין ספק כי בשלושת הפרסומים יש גם כדי לבזות את התובעים ולהשפילם וגם כדי לפגוע בעסקם ובמשלחֿֿידם.

ה ג נ ו ת

כעת נשאלת השאלה האם הפרסומים נשוא התביעה חוסים בצלן של אילו מן ההגנות הקבועות בחוק.

1. אני סבורה כי הפרסום הראשון נהנה מן החיסוי שנקבע בסעיף 13(5) לחוק, הקובע כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעיןֿֿשיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור[...]

בענייננו, עסקינן בפרסום שפרסם בעלֿֿדין תוך כדי דיון בבקשת באי-כוחו לשחררם מייצוגו.

בפסיקה באו לידי ביטוי שתי גישות אשר לשאלת היקף החיסוי הקבוע בסעיף 13(5) לחוק, ואולם לפני זמן-מה ניתן פסקֿֿהדין ברע"א 1104/07 חיר נ' גיל (פורסם במאגרים, , 19.08.2009), שם התקבלה כדעת הרוב דעתו של המשנה לנשיאה, כבוד השופט אליעזר ריבלין, אשר פסק כי החיסוי לפי סעיף זה הוא מוחלט ואיננו מותנה בדרישה שתהיה בפרסום אמת או שיפורסם בתוםֿֿלב. משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב יזכה להגנת סעיף 13(5). מבלי לחזור על נימוקי פסקֿֿהדין, אציין אך כי בית המשפט ביכר את לשונו הברורה של החוק, המעניקה בכורה לחופש הביטוי במהלך הדיון המשפטי עלֿֿפני זכותו של אדם לשם טוב.

אשרֿֿעלֿֿכן הפרסום הראשון שפרסם הנתבע הוא פרסום מותר, והתביעה ביחס אליו נדחית בזאת.

2. אשר לפרסומים השני והשלישי – כאן לא הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו להוכיח קיומם של התנאים המעניקים את הזכות ליהנות מאיזו מן ההגנות שבחוק.

ראשית, בתצהיר עדותו הראשית לא הצהיר הנתבע כי הפרסום השני או השלישי היה אמת, מה גם שלא הוכח שהיה בפרסומים עניין ציבורי בנסיבות העניין. יתרֿֿעלֿֿכן, במהלך הדיון הקפיד הלה לציין כי בעיניו לא היה פסול בהתנהגותו של תובע 2, שעליו אמר: ,,אדם הגון, אמין, ג'נטלמן, כן ירבו כמוהו[...]'' (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 17–18) וכן: ,,דובר אמת, אמין, ישר'' (עמ' 17, שורה 25). שנית, לא הוכח כי שני הפרסומים האלה נעשו בתוםֿֿלב, כדרישת סעיף 15 לחוק, והנתבע אף לא טען בתצהירו כי פרסם אותם לשם הגנה על עניין אישי כשר (סעיף 15(3)) או כהבעת דעה על התנהגות התובעים (סעיף 15(5)(א)). כזכור, סיכומים מטעמו לא הוגשו.

יתרה מזאת, התובעים מבקשים לקבל כי הנתבע פעל כשלנגד עיניו המטרה לפגוע בהם. טענתם זו הם מבקשים לסמוך, בין היתר, על מכתב תלונה מיום 26.03.06 בחתימת הבת שנשלח ליושב-ראש ועדת האתיקה בלשכת עורכי-הדין ושהעתקו שוגר ליושב-ראש הלשכה (נספח ג לתצהיר תובע 1) (להלן: ,,התלונה''). זו הצהירה בעדותה הראשית:

מכיוון שמדובר בפרסומים שקריים אשר לא היו ולא נבראו, הרי ברור כי מעשיו של אבי לא נעשו בתום לב. אבי ידע כי אין בתוכן פרסומיו אמת, והכל בכדי לפגוע בתובעים על שהעיזו להתנגד לאבי ולא לפעול בהתאם לרצונותיו.

[...]

אבי כתב את התלונה בשמי כדי לפגוע בתובעים ולאחר אילץ אותי אבי לחתום על התלונה, וזאת למרות שהתלונה נעשתה בניגוד גמור לעמדתי ומבלי שהייתי מודעת לאמור בה.

כל זאת עשה אבי רק כדי לרמוס את כבודם ולפגוע בפרנסתם של התובעים בעיני חבריהם למקצוע.

(סעיפים 10, 12–13; ההדגשה שלי)

ובחקירתה נשאלה:

ש: סעיף 13. עלֿֿסמך מה את אומרת שאני עשיתי את זה כדי לפגוע בפרנסתם?
ת: (מעיינת) עלֿֿסמך כל המכתבים ועלֿֿסמך זה שאתה אמרת גם כן.
ש: אילו מכתבים?
ת: עלֿֿסמך כל המכתבים ועלֿֿסמך זה שאתה גם אמרת והודעת בבית.
ש: מכתבים למי?
ת: ליושב-ראש ועדת האתיקה, ליושב-ראש הלשכה – ואתה אמרת בפירוש שאתה רוצה לפגוע בפרנסתם ובכבודם.

(עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 29–עמ' 10, שורה 2; ההדגשה שלי)

עדות הבת מאששת את טענת התובעים בדבר הכוונה שהניעה את פעולותיו של התובע.

למוֹתר לציין כי ביום 19.09.06 שיגר הוועד המחוזי של הלשכה מכתב אל הבת שבו הודיע כי לא מצא בהתנהגות תובע 1 עברה על כללי האתיקה המקצועית (נספח ד לתצהיר תובע 1).

מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שביחס לפרסומים השני והשלישי, אין עומדת לנתבע אף הגנה מן ההגנות שהחוק מקנה.

ה ס ע ד

הוצאת לשון הרע היא עוולה אזרחית, והניזוק מפרסומה זכאי לפיצוי בעד הנזק שנגרם לו. עקרונות הפיצוי נגזרים מפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: ,,פקודת הנזיקין''). בהגדרת ,,נזק'' שבפקודה נכלל גם נזק שאינו ממוני, כגון אבדן נוחות או אבדן שם טוב. אשר לתכלית שעל הפיצויים למלא, ההלכה הפסוקה קובעת כי בתביעות שעילתן לשון הרע נועד הפיצוי בראש ובראשונה להעמיד את התובע במצב שנמצא בו בטרם נפגע מהעוולה (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510 [2001] [להלן: ,,פרשת אמר''], עמ' 522–523; ע"א 802/87 נוף נ' אבנרי, פ"ד מה(2) 489, 493 [1991]). הפיצוי מסוג זה הוא פיצוי תרופתי (פרשת אמר, עמ' 522–523). כאשר על הפרק תביעת פיצויים עלֿֿפי החוק, מיתוסף שיקול נוסף – הצורך למנוע פרסומים שיש בהם לשון הרע (ע"א 259/89 הוצאת מודיעין בע"מ נ' ספירו, פ"ד מו(3) 48, 57 [1992]). הפיצוי במקרים כאלה הוא פיצוי הרתעתי או עונשי (פרשת אמר, עמ' 521–522). הפיצוי התרופתי תכליתו משולשת: לעודד את רוחו של הניזוק, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולמרק את זכותו לשם טוב – אך לא להעשירו (שם, עמ' 524–525). בבואו לכמת את הנזק על בית המשפט להתחשב –

[...] בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע ,,תעריפים''. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). [...]

(שם; ההדגשה שלי)

התובעים בתיק זה עותרים לפצותם בסך 200,000 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה). סעיף 7א לחוק קובע:

(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.
(ד) לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.



כאמור, אחד השיקולים שיש לשקול הוא היקף הפגיעה שסבלו התובעים ממנה. בפרסומים השני והשלישי היה כדי לפגוע ביוקרתם המקצועית, ואף הוכח כי הללו נעשו בכוונה לפגוע בשניים. עם זאת, אין לשכוח שתפוצתם הייתה מוגבלת. כמו-כן יש להביא בחשבון את העובדה שעוד לפני הגשת התביעה דרשו השניים מהנתבע להתנצל (נספח א לתצהיר תובע 1), אך זה סירב.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים שפורטו לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לכל אחד מן התובעים סך של 25,000 ₪ בגין שני פרסומים אלו, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. נוסף על כך ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט וכן שכרֿֿטרחת עורךֿֿדין בסך 10,000 ₪, בצירוף מסֿֿערךֿֿמוסף ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. לשון הרע במכתב

  2. ערעור לשון הרע

  3. לשון הרע פלילי

  4. לשון הרע בתצהיר

  5. לשון הרע נגד זמרת

  6. לשון הרע בכרוזים

  7. לשון הרע נגד חנות

  8. פרסום מותר לשון הרע

  9. לשון הרע בבית כנסת

  10. פיצויים על לשון הרע

  11. לשון הרע בין שכנים

  12. לשון הרע בהליך משפטי

  13. לשון הרע בכנס מפלגה

  14. לשון הרע בתיק הרפואי

  15. לשון הרע בזמן בחירות

  16. לשון הרע במכתב פנימי

  17. לשון הרע במהלך בוררות

  18. פרסום תיקון לשון הרע

  19. לשון הרע בכרוז בחירות

  20. לשון הרע בחברה הבדואית

  21. בוררות בתביעת לשון הרע

  22. לשון הרע הכפשה במקומון

  23. פרסום לשון הרע נגד חברה

  24. לשון הרע נגד שחקן כדורסל

  25. הגנות מוחלטות בלשון הרע

  26. לשון הרע ידיעות אחרונות

  27. לשון הרע בבית הדין הרבני

  28. תביעת לשון הרע נגד שופט

  29. הגנה מוחלטת בחוק לשון הרע

  30. ערעור על פסק דין לשון הרע

  31. לשון הרע בהליכים משפטיים

  32. לשון הרע במהלך ישיבת מליאה

  33. פרסומים הדדיים של לשון הרע

  34. תביעת לשון הרע במהלך שבעה

  35. תביעת לשון הרע בין רופאים

  36. לשון הרע במהלך דיון ציבורי

  37. כתבה אינפורמטיבית לשון הרע

  38. לשון הרע דו''ח מבקר המדינה

  39. תביעת לשון הרע נגד ערוץ 10

  40. לשון הרע תוך כדי דיון משפטי

  41. פרסום לשון הרע על איש ציבור

  42. הוצאת לשון הרע נגד עורך דין

  43. דחיית תביעה על הסף לשון הרע

  44. פרסום לשון הרע נגד ראש העיר

  45. פרסום הגשת תלונה - לשון הרע

  46. לשון הרע תוך כדי דיון שיפוטי

  47. לשון הרע בראיון עם פקידת סעד

  48. לשון הרע במכתב תלונה נגד עובד

  49. לשון הרע ''נרמז'' בין השורות

  50. האם תלונה בכתב מהווה לשון הרע

  51. לשון הרע בתגובה למכתב לשון הרע

  52. ההבדל בין סאטירה לבין לשון הרע

  53. האם מכתב ביקורת מהווה לשון הרע

  54. האם יצירה ספרותית מהווה לשון הרע

  55. תביעת לשון הרע נגד מנהל בית ספר

  56. האם ביקורת מסעדות מהווה לשון הרע

  57. תביעה של רון קופמן בגין לשון הרע

  58. ביקורת לגיטימית לא מהווה לשון הרע

  59. תביעה נגד אמנון לוי בגין לשון הרע

  60. תביעת לשון הרע נגד מבקר על חוות דעת

  61. תביעה של הורים נגד לשון הרע נגד בנם

  62. תביעה לפרסום התנצלות בגין לשון הרע

  63. ערעור על פיצוי נמוך בתביעת לשון הרע

  64. תביעה נגד עורך מקומון בגין לשון הרע

  65. תביעת לשון הרע של עורך דין נגד לקוח

  66. לשון הרע בדיון משפטי לאחר שהשופט קם

  67. האם גילוי על תיק פלילי מהווה לשון הרע

  68. חסינות ראש מועצה מפני תביעת לשון הרע

  69. האם פרסום צ'ק ללא כיסוי מהווה לשון הרע

  70. האם הכינוי ''יודנראט'' מהווה לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בגלל תלונה על עורך דין

  72. תביעת לשון הרע בגין העברת מידע על חשבון

  73. האם תלונה נגד עורך דין ללשכה מהווה לשון הרע

  74. תליית מודעה בכניסה לבניין - תביעת לשון הרע

  75. תביעה של לקוח על הוצאת לשון הרע נגד עורך דינו

  76. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון