קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם אספקת מיכל קירור: הצדדים לתביעות והעובדות הצריכות להן 1. PRAZISIONS-RUHRER GMBH, התובעת והנתבעת שכנגד (להלן : "התובעת") הנה חברה המאוגדת בגרמניה ועוסקת בייצור ותיאום מערכות ייצור תעשייתי. מנהל התובעת הינו מר פרנק דירקס (להלן : "דירקס"). הנתבעת הינה חברה המאוגדת בישראל, שמפעלה ממוקם בעיר אשקלון. הנתבעת עוסקת בייצור ושיווק של פירות מעובדים לתעשיית המזון, ובמיוחד לתעשיית מוצרי החלב. כמנכ"ל הנתבעת משמש מר אלכס זלצר (להלן : "זלצר"). 2. בשנת 2003 או בסמוך לכך החליטה הנתבעת לשדרג את מערך הייצור שלה ולהתאימו לסטנדרטים הנהוגים באירופה. לטענת הנתבעת, ביקשה היא לעבור לייצור אספטי של מוצריה, דהיינו תהליך של ייצור מוצרים בעלי סטריליות מסחרית, אשר עברו סטריליזציה מוחלטת ואטימה הרמטית, באווירה נטולת מיקרו-אורגניזם. לצורך כך, יצרה הנתבעת קשר עם נציגת התובעת בארץ, חברת אינטרפרוסס, באמצעות מנהלה מר חיים בודין (להלן : "אינטרפרוסס" ו"בודין", בהתאמה). אינטרפרוסס עוסקת בייצוג חברות תעשייתיות זרות בארץ המייצרות ציוד ומערכות לתעשיית מזון ותרופות בעיקר, ובמסגרת זו מייצגת אינטרפרוסס גם את התובעת. 3. לטענת בודין, בפנייה הראשונית של הנתבעת אליו בקשה היא להזמין מערכת לבישול וקירור פירות אספטיים ומבושלים ושמירת ארומה, מערכת זו תכונה להלן : "מערכת אספטית". על מנת להציג את המערכת האספטית, יזם בודין ביקור של נציגי הנתבעת במפעל MULLER (להלן : "מולר") בגרמניה. לטענת הנתבעת, בודין הציג מצג כאילו כביכול במפעל מולר מותקנת מערכת אספטית מושלמת מתוצרתה של התובעת, ואילו בעת הסיור עצמו התברר כי המערכת המותקנת במולר הינה מתוצרתה של חברה אחרת בשם Aseptomag (להלן : "אספטומג"). עוד התברר במהלך הסיור ולאחריו כי עלות מערכת שלמה מתוצרת אספטומג נאמדת בסך של 1.4 מיליון יורו. 4. נציגי הנתבעת הודיעו לבודין כי אין בידם תקציב בסדר גודל כזה הנדרש להקמת מערכת כפי המותקנת במולר. בנקודה זו טוענת הנתבעת שבודין המליץ על התובעת כחברה המסוגלת ליתן פתרון אמין וזול הרבה יותר להקמת מערך אספטי אצל הנתבעת, וביקש כי נציגי התובעת יערכו ביקור במפעלה של הנתבעת. ביקור שכזה אכן תואם והתבצע בחודש ספטמבר 2003, או אז ביקרו במפעלה של הנתבעת דירקס ואביו, המשמש אף הוא כמנהל בתובעת. 5. בעקבות הביקור, שלגבי שנאמר וסוכם בו חלוקת הדיעות, כפי שיפורט להלן, נכרתה עסקה בין התובעת לבין הנתבעת, לפיה התובעת מספקת לנתבעת מיכל אחד לקירור וציוד נלווה, כאשר המערכת הנמכרת על ידי התובעת משתלבת במערכת הקיימת של הנתבעת, הכוללת בין השאר שתי מבשלות ישנות. ואכן, בהתאם למוסכם, שלחה התובעת לנתבעת ביום 17/6/03 הצעת מחיר שמספרה 8275 (להלן : "הצעת המחיר", צורפה כנספח א' לתצהיר דירקס, ת/1) לאספקת יחידת "cooler" (להלן : "קולר") וציוד היקפי. הנתבעת קיבלה את הצעת המחיר של התובעת, וביום 11/12/03 נחתם הסכם המסדיר את תנאי האספקה (להלן : "ההסכם", צורף כנספח ב' לתצהיר דירקס). 6. על פי תנאי ההסכם, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 262,250 יורו (להלן : "התמורה החוזית"), וזאת בארבעה תשלומים: 25% מהתמורה החוזית תוך 8 ימים מיום אישור ההזמנה; 15% תוך 8 ימים מיום אישור השרטוטים; 30% תוך 30 יום מיום אספקת הציוד; 30% מיום חתימת פרוטוקול המסירה על ידי שני הצדדים. 7. אין חולק לעובדה כי ביום 2/1/04 שילמה הנתבעת את התשלום הראשון; ביום 16/1/04 סיפקה התובעת לנתבעת את השרטוטים, וביום 1/7/04 שילמה הנתבעת את התשלום השני. בנוסף, אין מחלוקת כי התובעת סיפקה לנתבעת את כל הציוד המוזמן הנכלל בעסקה, וזאת בשני משלוחים, האחד בחודש יולי 2004 והשני בחודש ספטמבר 2004, ראה תעודות המשלוח, תעודות האריזה וכן רשימת זיהוי המוצרים אשר צורפו כנספחים ד', ה' ו' וז' לתצהיר דירקס. לאחר המשלוח השני, המציאה התובעת לנתבעת מפרט טכני המפרט את תהליך הייצור הנדרש לשם הכנת תוכנת מחשב, ראה נספח ט' לתצהיר דירקס. לכאורה, בתום 30 יום ממועד האספקה אמורה הייתה הנתבעת לשלם לתובעת את התשלום השלישי על פי ההסכם. התשלום השלישי והרביעי לא שולם עד ליום זה, להלן השתלשלות העניינים בקצרה אשר הובילה בסופו של דבר למשלוח הודעת ביטול העסקה מטעמה של הנתבעת, הודעת ביטול העומדת במרכזן של שתי התביעות שבפניי. 8. ביום 17/10/04 שלח זאב גדליה, האחראי על פרויקט שדרוג המערכת אצל הנתבעת (להלן : "זאב"), הודעת מייל לדירקס, עם העתק לבודין (הוגש וסומן נ/4, וכך יכונה להלן). מייל זה מוכתר בכותרת: "Cooker problem order 8725" . בנ/4 כותב זאב, בין השאר, כי לנתבעת יש בעיה גדולה; זאב טוען במייל זה שמלכתחילה הרעיון בבסיס העיסקה הייתה לחבר את הקולר לשתי המבשלות הקיימות בנתבעת, "עם אחריות מלאה של התובעת". זאב מציין כי בביקור שנערך על ידי יועץ הולנדי שהוזמן, רואל סמיינק (להלן : "סמיינק"), נאמר לנתבעת על ידי סמיינק שלא כדאי לחבר את הקולר למבשלות הישנות, מכיוון שההתאמות הנדרשות לחיבור כנ"ל, יעלו יותר מאשר רכישת מבשלת חדשה. זאב משתף את דריקס ב"בלבול" הרב השורר אצל הנתבעת ובמחשבות הרבות שעוברות בקרבה באשר להמשך צעדיה בפרויקט. בסופו של המכתב מודיע זאב שהנתבעת החליטה לרכוש מהתובעת מבשלת אחת, זאת מכיוון שאין בידה תקציב לרכישת שתי מבשלות, וזאת "באחריות מלאה של התובעת". 9. בהמשך למייל נ/4, שולח זאב מייל נוסף ביום 11/11/04, סומן והוגש ת/3, וכך יכונה להלן. במייל זה מזכיר זאב את המייל הקודם בנושא הבעייתיות בקולר; זאב שב ומציין שהנתבעת רואה בתובעת את החברה בעלת הניסיון והידע בניהול פרוייקט שכזה, ועד כה הנתבעת מאוד מאוכזבת; הנתבעת מציינת שהפסידה כספים רבים ואף קיבלה תלונות מלקוחות. זאב מודיע לתובעת כי יש בידה שתי ברירות: האחת, לספק לנתבעת מבשלת בדחיפות, מבשלת אשר תענה על הערותיו של סמיינק, תעמוד בתקציב של הנתבעת ותהיה באחריות מלאה של התובעת; השנייה - אם לא תתקבל דרישת הנתבעת לאספקת מבשלת בתנאים הנקובים, אזי ההסכם יבוטל, הנתבעת תשיב לתובעת את הציוד שקיבלה והתובעת תשיב לנתבעת את כספה. 10. בעקבות המיילים הללו של זאב, החל להתנהל משא ומתן בין התובעת לנתבעת בנוגע לרכישת מבשלת חדשה: ביום 15/12/04 שלח זאב לבודין מכתב (נספח י' לתצהיר דירקס, יכונה להלן: "ההודעה על השהיית התשלום השלישי"), בו מודיע זאב לבודין על פריצה שאירעה למפעל הנתבעת, במהלכה נגנב גם חלק מהציוד אשר סופק על ידי התובעת. הנתבעת מודיעה לתובעת שחסרות לה רשימות של הציוד, ודבר זה עלול לעכב את התשלום מהביטוח. אי לכך מודיעה הנתבעת לתובעת על עיכוב ביצוע התשלום השלישי, עד לקבלת תשובת חברת הביטוח. הנתבעת מבקשת לנצל את זמן העיכוב על מנת לקדם את נושא רכישת המבשלת מהתובעת, ולכן מבקשת מהתובעת שתעביר לעיונה את שרטוטי תהליך הייצור, במטרה להתאים את התקציב לפרויקט. בסעיף 5 למכתב זה נאמר, בין השאר: "We would like very much to promote the order of the cooker and I will ask you to pass on the full technical specification of the manufacturer of the equipment…" 11. ביום 19/1/05 נשלח מכתב אשר נוסח על ידי פרקליטיה של הנתבעת, צורף כנספח י"א לתצהיר דירקס. במכתב זה שוב מביעה הנתבעת את אי שביעות רצונה מהציוד שסופק במסגרת ההסכם; הנתבעת טוענת במכתב זה כי ההסכם כולו נכרת על בסיס מצגה של התובעת לפיו הציוד החדש שנרכש מהתובעת יחובר לציוד הקיים בנתבעת באופן שיאפשר ייצור מוצר אספטי. הנתבעת טוענת כי רק לאחר שקיבלה את הציוד כולו; שקיבלה את המסמכים במלואם ולאחר ביקורם של יועצים חיצוניים, גילתה הנתבעת שהציוד שנרכש מהתובעת לא יוכל להתחבר למערכת הקיימת בנתבעת ולספק מוצר אספטי. הנתבעת ציינה כי נוכחה לדעת שעל מנת שיתקבל מוצר אספטי, עליה לרכוש מבשלת חדשה הכוללת מערבל. הנתבעת מודיעה במכתבה הנ"ל כי מדובר בהוצאה כספית ניכרת, אולם מכיוון שאין בידה ברירה היא נאלצת לקבל את הצעת התובעת ולרכוש מבשלת חדשה בסכום של 52,000 יורו. במכתב מפורטים תנאי התשלום וכן מצוין, בין השאר, בסעיף 1 למכתב, שבמסגרת ההזמנה על התובעת להצהיר כי חיבור המבשלת החדשה לקולר ייתן "תהליך אוניברסלי", ובסופו יתקבל מוצר אספטי. המכתב מיום 19/1/05 יכונה להלן : "מכתב הזמנת המבשלת". 12. הנתבעת לא שילמה לתובעת דבר על חשבון הזמנת המבשלת, ואין מחלוקת כי זו לא סופקה מעולם לנתבעת. לא זו אף זו, ביום 17/3/05 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב המודיע על ביטול ההסכם, מכתב שאף הוא נוסח על ידי פרקליטי הנתבעת (נספח י"ב לתצהיר דירקס, יכונה להלן : "מכתב ביטול ההסכם"). במכתב זה מודיעה הנתבעת על ביטול ההסכם בשל הפרתו על ידי התובעת: הנתבעת טוענת כי התקשרה בהסכם עם התובעת על בסיס מצגה של התובעת לפיו חיבור הציוד שהוזמן בהסכם למערכת הקיימת בנתבעת יספק תוצאה של מערכת אספטית מושלמת. הנתבעת טוענת כי התחוור לה שלתובעת אין את הידע הדרוש להגשמת מטרת ההסכם; התחוור לה שלא ניתן לחבר בין הקולר למבשלות הישנות, ושיש צורך בביצוע השקעות שלא תוכננו מראש. במכתב זה מפנה הנתבעת אצבע מאשימה לתובעת על כך שלא בדקה מראש את המבשלות הישנות ואת האפשרות לשלבן במערכת החדשה, ללא עלויות נוספות. כמו כן מעלה הנתבעת טענות על אי שליחת יועצים לשם מתן פתרון לבעיה שהתעוררה, וצמצום מעורבות על ידי מתן ייעוץ ב"שלט רחוק", ייעוץ שהתגלה לעיתים כבלתי נכון. הנתבעת מציינת כי נגרמו לה הוצאות רבות ומיותרות, ומשנוכחה לדעת שהתובעת אינה לוקחת אחריות להמשך ביצוע הפרויקט, אין בידה ברירה אלא להודיע על ביטול ההסכם. הנתבעת הודיעה במכתב זה על רצונה להחזיר את הציוד ולקבל את כספה חזרה, בסכום כולל של 104,900 יורו. 13. התובעת לא השלימה עם מכתב הביטול ששוגר על ידי הנתבעת, סירבה לקבל את הציוד חזרה ולהשיב את הכספים ששולמו על ידי הנתבעת. התובעת טענה כי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין. אי לכך, הגישה את תביעתה במסגרתה עותרת היא לתשלום יתרת התמורה החוזית המוסכמת (78,675 יורו) וכן לפיצוי בגין הפסד הרווח שנגרם לה בעסקת המבשלת וסך של 7,890 יורו עבור הוצאת מפרט טכני חדש. סך הכול הועמדה תביעת התובעת על הסך של 991,074 ₪. 14. הנתבעת מצידה טענה כי הודעת הביטול נשלח כדין, לנוכח הפרת התובעת את ההסכם. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, תחילה על הסך של 1,032,652 ש"ח. באישור בית המשפט, הגישה הנתבעת כתב תביעה מתוקן, במסגרתו עתרה לחייב את התובעת בתשלום הסך של 1,622,474 ₪, כפיצוי עבור הנזקים אשר נגרמו לה בשל הפרת ההסכם. בתמצית טוענת הנתבעת כי מכיוון שהתובעת סירבה לקבל את הציוד חזרה, נאלצה הנתבעת, במטרה לצמצם את נזקיה, להקים מערך אספטי מצומצם הכולל מבשלת-מקררת כיחידה אחת , אגב שימוש בחלק מהציוד שסופק לה על ידי התובעת. הנתבעת טוענת כי לצורך תכנון המערך החדש שכרה את שירותי החברה ההולנדית GTI , רכשה ציוד נוסף, שילמה תשלומים ליועצים והוציאה הוצאות נוספות בסכום כולל של 1,622,474 ₪. הנתבעת טוענת כי יש לגלגל הוצאה זו לפתחי התובעת, מכיוון שהן תוצאה ישירה של חוסר מקצועיות התובעת, התחמקותה מלבצע את חיוביה ולהיטותה למכור ציוד מבלי להבטיח כי ציוד זה ישרת את המטרה לשמה התקשרו הצדדים בהסכם. זו בתמצית השתלשלות העניינים ודרישות הצדדים האחד כנגד רעהו, להלן אסקור את הטענות העובדתיות והמשפטיות של כל צד. הטענות העובדתיות והמשפטיות של התובעת, בתמצית 15. התובעת טוענת כי ההסכם אשר נכרת בין הצדדים נגע לאספקת קולר וציוד היקפי, דהיינו ההזמנה נגעה לחלק מהמערך הייצור בו מתבצע הקירור של הפרי. התובעת טוענת כי משיקולי תקציב שלה החליטה הנתבעת שלא לרכוש מערך ייצור שלם, הכולל גם את בישול הפרי, וברי כי התובעת אינה יכולה להיות אחראית על חלקי המערכת שכלל לא הותקנו על ידה. התובעת טוענת כי היא עמדה בחיוביה על פי ההסכם - קרי - אספקת הציוד במלואו וכן הכנת והגשת כל השרטוטים הנדרשים. התובעת טוענת שהנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם - כאשר לא שילמה את מלוא התמורה המוסכמת עבור הציוד שסופק. 16. התובעת טוענת שהסיבה האמיתית בגינה בוטל ההסכם הינה הגניבה שבוצעה בחצריה של הנתבעת בחודש נובמבר 2004: התובעת טוענת שלפני מועד זה , גם אם נשמעו תלונות כלשהן באשר לשילוב הקולר במערכת הקיימת, אזי לא הופנתה אצבע מאשימה כלפי התובעת ולא רק שההסכם לא בוטל, אלא הנתבעת הזמינה מהתובעת ציוד נוסף, מבשלת בעלות של 52,000 יורו. 17. באשר להודעת הביטול טוענת התובעת כי על פי ההלכה, הנתבעת אינה יכולה להסתמך על עילות ביטול אשר לא צוינו במפורש בהודעת הביטול. לשיטת התובעת, הודעת הביטול כוללת סיבה אחת בלבד: יצירת מצג שווא כביכול לפיו הקולר שסופק על ידי התובעת יחובר וישתלב במערכת הקיימת בנתבעת, כך שבסופו של תהליך יתקבל מוצר אספטי. משנוכחה הנתבעת לדעת כי מוצר שכזה לא יתקבל, סוכלה מטרת ההסכם וקמה לה לשיטתה עילת ביטול. 18. טענה זו נהדפת על ידי התובעת ממספר טעמים, מצטברים וחלופיים: ראשית, התובעת מכחישה כי יצרה מצג לפיו המוצר שיתקבל בסופו של התהליך יהיה מוצר אספטי; התובעת מפנה להוראות ההסכם הנעדר כל הצהרה בדבר האספטיות של המוצר הסופי ו/או לקיחת אחריות של התובעת על המערכת כולה. התובעת מפנה לנספחים 1א' ו-1ב' בקובץ הנספחים של הנתבעת, מהם ניתן ללמוד שאחריות התובעת חלה מנקודת היציאה של המוצר ממיכל הבישול. מסמכים אלו סותרים, לטענת התובעת, את טענת הנתבעת בדבר המצג הנטען. 19. שנית טוענת התובעת, שגם אם הוצג מצג כנטען, אזי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שאינו נכון: התובעת טוענת שהנתבעת מסתמכת על דברי המומחים סמיינק וקרייג, בעוד שאלה כלל לא הובאו לעדות. התובעת טוענת שחוות הדעת שהוצגו על ידי מר להט, מוצגים נ/5 ונ/6 (להלן : "להט") אינן יכולות להוות תחליף לעדויותיהם של סמיינק וקרייג, והעובדה שלהט בחר לצטט חלקים ניכרים ממכתבו של סמיינק (נספח 4 לכרך הנספחים של הנתבעת ) אינה מכשירה את מכתבו של סמיינק כראיה לאמיתות תוכנה. בנוסף וחשוב מכך, התובעת טוענת שאין במכתבו של סמיינק כל קביעה לפיה לא ניתן להשתמש במבשלות הקיימות ולקבל מוצר אספטי - התובעת טוענת שלכל היותר נאמר בחוות הדעת של סמיינק כי במצבן הנוכחי של המבשלות הקיימות לא יתקבל מוצר אספטי, אולם אם תבוצענה ההתאמות הנדרשות, ניתן יהיה להשתמש בהן במערך הכולל ולקבל מוצר אספטי. 20. אם כך הדבר, אזי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שחיבור הקולר למערכת הקיימת לא יספק מוצר אספטי - כזכור, הנתבעת כלל לא התקינה את מערכת האינסטלציה שנדרשה על מנת להתקין את הקולר; הקולר לא הותקן בהתאם להוראות התובעת; המערך מעולם לא הופעל; לא התקבל מוצר אותו ניתן היה לבדוק ולקבוע שאכן במוצר לא אספטי עסקינן. בנוסף ולחלופין טענה התובעת שהנתבעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק, לא בדקה ובחנה מהי העלות הכרוכה באותן התאמות נדרשות, וגם את הפתרון שהיא עצמה הציעה - קרי, רכישת המבשלת החדשה, זנחה הנתבעת מבלי לנסות ליישם פתרון זה. 21. בנוסף ולחלופין טוענת התובעת שגם אם תתקבל טענת מצג השווא, וגם אם יקבע בית המשפט שהתובעת הפרה את ההסכם, אזי יש לקבוע שהודעת הביטול נשלחה שלא כדין - לטענת התובעת, ביקורו של סמיינק בישראל היה בחודש יולי 2004. כבר אז, גם לשיטת הנתבעת, נודע לה על היקף הבעיה, ובלשונו של זלצר: "אני לא מסכים. זה משחק מילים. ב-2004, כשהגיע קרייג, הבנתי שזאת בעיה בלתי הפיכה, שתגרום לכל הפרויקט ליפול. הוא אמר במפורש בפגישה שלפי מה שהוא יודע, והוא יודע הרבה, אין מצב ששדרוג יפתור את הבעיה. מה שהיה ברור הוא שמדובר במצב שיגרום לנפילת כל הפרויקט" (פרו' עמ' 53 שו' 21-24) . אם כך הדבר, בין מועד גילוי ההפרה ועד משלוח הודעת הביטול בחודש מרץ 2005, חלפו תשעה חודשים, פרק זמן בלתי סביר בנסיבות העניין. 22. עוד טוענת התובעת שהנתבעת ויתרה למעשה על ברירת ביטול ההסכם שעמדה לרשותה, אם וככל שעמדה, בעצם כך שהזמינה מבשלת חדשה ובחרה לקיים את ההסכם, וזאת בחודש ינואר 2005, דהיינו כשישה חודשים לאחר אותה "תגלית" אמורה. התובעת מפנה להלכות משפטיות, וביניהן ע"א 398/70 גזית ושחם חברה לבניין בע"מ נ' מפעלי הנדסה של וולקן, פד"י כ"ו (1), 446. דבר זה מחזק את מסקנתה של התובעת בדבר סיבת הביטול האמיתית - הגניבה. 23. התובעת טוענת שאין כל ממש בטענת הנתבעת, שעלתה לראשונה רק בתצהיר זלצר ולכן מהווה שינוי חזית פסול, לפיה הסיבה לביטול הזמנת המבשלת הייתה אי עמידה בתנאים שנכללו במכתב הזמנת המבשלת; עוד טוענת התובעת שאם הייתה הפרה, הרי אין המדובר בהפרה יסודית ובכל מקרה לא ניתנה לתובעת שהות לתקן את ההפרה; התובעת טוענת שהנתבעת התרשלה בניהול הפרויקט ולכן יש לזקוף לחובתה אשם חוזי תורם ו/או רשלנות. התובעת מציינת כי יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את הימנעותה מלהביא עדים רלוונטים, וביניהם זאב, המומחים קרייג וסמיינק וכן אנשי GTI אשר ביצעו לכאורה את התקנת המערכת הנוכחית של הנתבעת. 24. באשר לתביעת הנתבעת, מציינת התובעת שעל פניה זו מופרכת - התובעת תוהה מדוע יש להשקיע סך של כ - 1.6 מיליון ₪ על מנת להשתמש בציוד ששוויו כרבע מיליון יורו, כל זאת שהנתבעת שילמה עבורו רק 100,000 יורו? התובעת מזכירה שוב את חובת הקטנת הנזק החלה על הנתבעת וטוענת כי הנתבעת לא עמדה בה. גם לגופה של תביעה מצביעה התובעת על הכשלים בחוות דעתו של להט, שכלל אינו מומחה בתחום האספטיקה; התובעת מצביעה על הטעויות בהן הודה להט; על אי ביצוע הפחתות נדרשות, כמו למשל תמחור החלקים שנגנבו; אי קיזוז שווי הציוד שנרכש מהתובעת. כל אלה, לא כל שכן משקלם המצטבר, מחייב את המסקנה שבחוות הדעת של להט אין כל ממש ודין תביעת הנתבעת להידחות. הטענות העובדתיות והמשפטיות של הנתבעת, בתמצית 25. הנתבעת טוענת כי התקשרה עם התובעת בהסכם לרכישת הקולר, כשייעוד הקולר הינו יחיד וברור: יצירת מערך אספטי במפעל הנתבעת. הנתבעת טוענת שהסתמכה על מצגה של התובעת בשל מומחיותה ומקצועיותה בהקמת מערכים אספטיים, אולם משהתברר לה מהמומחים החיצוניים ששכרה כי עם הרכבת הקולר לא תמומש מטרתה היות ולא יתאפשר מערך ייצור של מוצר אספטי - לא נותרה בידה ברירה אלא לבטל את ההסכם, והביטול נעשה כדין. 26. הנתבעת טוענת כי בשלב המשא ומתן עובר לכריתת ההסכם ידעה התובעת שהמערך הקיים בנתבעת אינו אספטי; הנתבעת טוענת שהתובעת התחייבה בהסכם לספק מערך אספטי מושלם וכי מומחה מטעם התובעת יגיע ויספק כל הוראה הנדרשת לשם הבטחת האספטיות של המוצרים. הנתבעת טוענת כאמור שאך ורק על בסיס מצגים אלו התקשרה בהסכם עם התובעת. הנתבעת טוענת כי ככל שחלף הזמן הבינה שהצהרות התובעת בדבר מומחיותיה לא היו נכונות והתנהלותה הינה בדרך של ניסוי וטעייה. 27. הנתבעת טוענת שהחששות התאמתו במהלך חודש יולי 2004 עת ביקר במפעל הנתבעת מר קרייג, נציג חברת סודמו אשר יצרה את השסתומים עבור התובעת. לטענת הנתבעת, קרייג חיווה את דעתו ששילוב המבשלות הקיימות עם הקולר שנרכש לא יקים מערך אספטי, והמליץ לקבל חוות דעת נוספת מסמיינק, מומחה עולמי בתחום זה. לטענת הנתבעת, סמיינק אכן הוזמן לבקר במפעל ואף הוא קבע ששילוב הקולר עם המבשלות הקיימות לא יצור מערך אספטי והמוצר שיתקבל לא יהיה אספטי. הנתבעת טוענת כי פנתה עם ממצאיה ללא דיחוי לתובעת, וזו האחרונה הציעה לרכוש מבשלת חדשה. ודוק - הנתבעת טוענת כי התובעת היא שיזמה את רעיון רכישת המבשלת ולא להיפך. 28. הנתבעת מציינת שבדלית ברירה ועל מנת להקטין את נזקיה נאלצה היא להסכים לפתרון המוצע של רכישת המבשלת, אולם היה זה בכפוף לתנאים אותם הכתיבה, וביניהם זיכוי על פריטים שונים מההזמנה המקורית שלא היה בהם יותר צורך, קבלת התחייבות אישית של בודין לביצוע התחייבות התובעת, קבלת הצהרה והתחייבות שהמוצר הסופי שיתקבל יהיה אספטי. לגרסת הנתבעת, התובעת התעלמה מדרישות אלו ולכן לא היה מנוס אלא לבטל את ההסכם. 29. לטענת הנתבעת, התובעת לא הסכימה לקבל חזרה את הציוד שסופק ולכן החליטה הנתבעת ליצור מערך אספטי מצומצם הכולל מבשלת - מקררת כיחידה אחת ולעשות שימוש בחלק מהציוד שסופק לה על ידי התובעת, חלק ששוויו אינו עולה על שני התשלומים הראשונים אשר שולמו על ידי הנתבעת. הנתבעת מציינת כי יצירת המערך התחליפי מסוגל להפיק רק 7 טון למשמרת, וזאת במקום תפוקה צפויה של 20 טון למשמרת, אם הקולר שסופק על ידי התובעת היה משתלב עם שתי המבשלות הקיימות. 30. עוד טוענת הנתבעת שהתובעת הבטיחה שמומחה מטעמה, מר סטוק, יבוא וילווה את הליך התאמת הקולר שנרכש למערכת הקיימת בנתבעת, אולם בניגוד להתחייבות זו מר סטוק מעולם לא ביקר בישראל, ואף לא כל מומחה אחר מטעמה של התובעת. לא זו אף זו, הנתבעת טוענת שהתובעת התרשלה בכך שמעולם לא בדקה את המבשלות הקיימות בטרם נחתמה העסקה, וזאת על מנת לבחון אם ניתן כלל לשלב בין הקולר לבין המבשלות הישנות. 31. הנתבעת דוחה את הטענה כאילו כביכול ניתן היה לבצע התאמות במבשלות הקיימות וכך לשלב את הקולר במערך הקיים - לטענת הנתבעת, לא ברור כלל באילו התאמות מדובר, מהו היקפן ומהי ההשקעה הנדרשת מהנתבעת לצורך ביצוען. הנתבעת טוענת כי דווקא היה התובעת להביא לעדות את סמיינק, קרייג ו/או זאב, בין השאר על מנת להוכיח את גרסתה שהתאמות היו אפשריות בנסיבות העניין. לכן יש לזקוף לחובת התובעת את ההימנעות מלהביא עדים אלו. עוד טוענת הנתבעת שאי גילוי הצורך בביצוע התאמות בטרם נחתם ההסכם ואף לאחר כריתתו, מהווה חוסר תום לב, אם מכוח סעיף 12 אם מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. 32. הנתבעת שבה וטוענת שהודעת הביטול שנשלחה הינה כדין, וזאת מאחר והתובעת הפרה את התחייבותה לספק מערכת אספטית מושלמת; עוד טוענת הנתבעת שבמכתב הביטול נאמר גם שההפרה באה לידי ביטוי בהעדר ליווי מקצועי כמוסכם. לפיכך - לטענת שינוי החזית המועלת על ידי התובעת אין על מה שתסמוך. לחלופין טוענת שהנתבעת שעילה זו נזכרה בכתב התביעה של הנתבעת, אזי יש לראות בהגשת התביעה כהודעת ביטול כדין. 33. הנתבעת הודפת את טענות התובעת בדבר השיהוי לכאורה בהגשת הודעת הביטול ו/או הויתור על זכות הביטול, בעצם הזמנת המבשלת - הנתבעת טענה כי ניסתה לפעול במסגרת חובתה להקטין את הנזק, אולם משלא התקבלו תנאיה, לא היה מנוס אלא לבטל את ההסכם. הנתבעת מכחישה כי יש קשר כלשהו לאירוע הגניבה ומביאה כראיה את ההשקעות הנוספות אשר בוצעה על ידה לחברת GTI, השקעות שבוצעו לאחר הגניבה ומטרה ליצור מערך אספטי אצל הנתבעת. 34. לגבי תביעתה היא טוענת הנתבעת שהתובעת לא הסכימה כאמור לקבל את הציוד חזרה. משכך, ועל מנת שלא להפוך את הציוד שסופק מהתובעת ל"ברזלים" חסרי שימוש, מכיוון שהנתבעת שילמה תמורתם 100,000 יורו, ועל מנת לשלב את אותן "עצמות יבשות", כפי שכינה להט את החלקים שסופקו, פנתה היא לקבלת ייעוץ לחברת GTI. הנתבעת מציינת כי נציג של GTI הגיע לארץ 12 פעמים וזאת לצורך התקנת המבשלת - מקררת. הנתבעת טוענת שההוצאות הכרוכות בהקמת המערך החלופי פורטו כולן בחוות הדעת של להט, שיש לקבלה: הנתבעת טוענת שהתובעת לא הביאה כל חוות דעת נגדית בעניין זה. 35. לפיכך, מבקשת הנתבעת לדחות את תביעת התובעת ולקבל את תביעתה, אגב חיוב התובעת בהוצאות שנגרמו לנתבעת בשל ההפרה. לחלופין טוענת הנתבעת שמכל סכום שיפסק לחובתה, אם יפסק, יש להפחית סך של 52,000 יורו עבור המבשלת; 40,000 יורו עבור אחריות שלא ניתנה; 20,000 יורו עבור מומחים. השאלות העומדות לליבון והכרעה 36. במרכזן של שתי התביעות שבפניי עומדת שאלת חוקיות ביטול ההסכם - האם זה בוטל כדין על ידי הנתבעת? אם התשובה שלילית, אזי התובעת זכאית ליתרת התמורה על פי ההסכם (כולה או בחלקה הארי), שהרי אין מחלוקת שהציוד כולו סופק; במידה וההסכם בוטל כדין, אזי יש להורות על השבה ופיצוי הנתבעת על הנזקים אשר נגרמו לה בשל ההפרה. 37. על מנת להכריע בשאלה העיקרית שבמחלוקת, יש להידרש לפרשנות ההסכם; לקבוע האם אכן נכללה בו התחייבות של התובעת לקבלת מוצר אספטי בסופו של תהליך; יש להידרש לשאלת המצג שהוצג כביכול על ידי התובעת עובר לכריתת ההסכם; יש לקבוע אם מצג זה הופר; האם אכן הוכח בפניי ששילוב הקולר במערכת הקיימת לא היה מאפשר קבלת מוצר אספטי. יש לבדוק האם הודעת הביטול ניתנה תוך זמן סביר; האם הנתבעת ויתרה על זכות ביטול ההסכם והאם עמדה היא בחובה החלה עליה להקטין את נזקיה. אלו, בתמצית, השאלות שבמחלוקת, אדרש אליהן כסדרן. שאלת פרשנות ההסכם 38. כידוע, פרשנות הסכם נעשית לאור סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973. על פי הלכת אפרופים (ע"א 4628/93, פד"י מט (2) 265, (1995)), אשר נזכרה שוב בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, [פורסם במאגרים], יש לתת את הדעת ללשון החוזה; למהות החוזה, הסדריו ומבנהו; לחוזים אחרים הקיימים בין הצדדים; לנסיבות החיצוניות לו; ולאומד דעתם של הצדדים בעת ניהול המשא ומתן ולאחר כריתת החוזה. 39. בשנה החולפת ניתנו שני פסקי דין על ידי בית המשפט העליון הקובעים שאין לקרוא בחוזים תנאים שלא נזכרו בהם במפורש, ראו ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (2008), וע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון- סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (2008), [פורסמו במאגרים], כל זאת מקום שלשון ההסכם הינה מפורשת. 40. במקרה הנדון, סבורני כי לשון ההסכם אינה מתיישבת עם הפרשנות אותה מבקשת הנתבעת לייחס להסכם זה - אין בלשונו המפורשת של ההסכם מילה או חצי מילה באשר לקבלת מוצר אספטי בסופו של יום; ההסכם אינו כולל כל הצהרה מצד התובעת באשר לייעוץ שלכאורה ניתן על ידה ו/או "לקיחת אחריות" על המערכת הכוללת, כולל החלקים הקיימים שלא סופקו על ידי התובעת. 41. בעניין זה ראה למשל פרק 1 להסכם, פרק הצהרות התובעת, שאינו כולל כאמור התחייבות לקבלת מוצר אספטי; ראה סעיף 6.1 להסכם, הכולל התחייבות של התובעת לתת לנתבעת תמיכה בזמן ההתקנה, כשהנתבעת היא זו שאמורה לבצע את ההתקנה; ראה סעיף 6.2 להסכם הכולל התחייבות של התובעת לשני ביקורים לפחות של טכנאי התובעת בעת ההתקנה של הציוד; ראה סעיף 7.3 להסכם הקובע את אחרית התובעת ל - "conformity of the goods", הא ותו לא; וחשוב מכל, ראה סעיף 1.5 להסכם הקובע, בתרגום חופשי, שביצועי הציוד יהיו כמפורט בנספח הטכני, המצורף כנספח ב' להסכם. 42. אם נפנה לאותו נספח ב' להסכם, הקובע כאמור את "ביצועי" הציוד המוזמן, כתנאי לקבלתו על ידי הנתבעת ולביצוע התשלום האחרון, ניווכח לדעת כי רשום בו, ב"רחל בתך הקטנה", כי : "The end product of the system will be the same as end product of the existing System in Anvei Zion Israel" אציין כי זהו המקום היחיד בהסכם בו ישנה התייחסות כלשהי למוצר הסופי שיתקבל מהמערכת, ומוצר זה אמור להיות זהה למוצר הסופי שמתקבל ממערכת הנתבעת בטרם בוצעה החלפת הקולר על ידי התובעת. אמור מעתה - המילה "מוצר אספטי" כלל אינה נזכרת בהסכם; המוצר אמור להיות זהה לקיים - אם המוצר המתקבל ממערכת הנתבעת בטרם השדרוג אינו אספטי, אזי המוצר שאמור להתקבל לאחר התקנת הקולר אף הוא אינו אספטי. 43. זלצר בחקירתו הצהיר יותר מפעם אחת כי המערכת שהייתה בנתבעת לא יצרה מוצר אספטי, ועל כך חזרה הנתבעת גם בסיכומיה; לא זו אף זו, הנתבעת טענה שהתובעת ידעה שמוצרי הנתבעת אינם אספטיים. אם כך הדבר, הכיצד נכללה בנספח ב' להסכם ההתחייבות האמורה? כל זאת שההסכם נוסח על ידי פרקליטיה של הנתבעת? הכיצד לא דאגה הנתבעת לכלול הצהרה מפורשת בדבר קבלת מוצר אספטי בסופו של יום, אם לטענתה זו הייתה הליבה של ההתקשרות? ולא רק שלא נכללה לכך התחייבות מפורשת, אלא משתמע מהדברים שלמעשה נכללה התחייבות סותרת - קבלת מוצר לא אספטי, כפי שקיים בנתבעת בטרם השדרוג. 44. לסתירה זו יכולות להיות שתי תשובות, ששתיהן אינן נוחות לנתבעת - או שאכן לא נכללת בהסכם התחייבות לקבלת מוצר אספטי ולא ניתן כל מצג שכזה; או שדברי בודין בעדותו נכונים - והנתבעת אכן הצהירה שהמבשלות הקיימות אספטיות: "שתי מבשלות שהם הצהירו שהן אספטיות, מוצר שרוצים להגדיל אותו ללמעלה מ-3 חודשים. הם אמרו שמעבירים את זה למקררת ב-90 מעלות ורוצים לשפר את זה. בדיעבד התברר שהמוצר יכול להיות אספטי רק עם טריקים מסוימים שעד היום אנחנו לא יודעים מהם. היה גם דיון שלם שנאמר שבאירופה, אורך החיים של מוצר כזה הוא חודש...  הצהירו שהמוצר הוא אספטי" (עמ' 27 שו' 23 עד עמ' 28 שו' 6). אם אכן הנתבעת הצהירה שמוצריה הם אספטיים, ולכן הוגדר המוצר הסופי כמוצר המתקבל כיום, מדוע לבוא בטרוניות לתובעת על כך שהיא זו שהציגה מצג שווא? 45. לתהיותיי אלו מצטרף האמור במסמכים הנוספים אשר הוחלפו בין הצדדים עובר להתקשרות - ראה נספחים 1א' ו-1ב' לכרך הנספחים של הנתבעת,היא התכתובת בין בודין לבין זאב. ביום 10/1/03 כותב בודין לזאב שהתובעת תוכל לתת התחייבות ש"המתקן שיסופק מסוגל בתנאי תפעול נכונים לבשל פירות אספטיים", אולם מפרט את התנאים הנחוצים וכן מסייג זאת ל"תחום האספקה" של התובעת; זאב, במכתב התשובה, מבהיר כי : "תחום האספקה שלכם החל מברז אספטי (שלכם) מה pre-cooker עד לכניסתו למיכל שבו אנו מובילים את המנות וזה התחום בו אני מעוניינים". זלצר עומת עם מסמכים אלו, ולאחר שלא השיב ישירות לשאלות שנשאל (עמ' 78 שו' 1-12), נאלץ להודות, לשאלת בית המשפט, שמסמך זה מלמד על אחריות התובעת מלפני המבשלת (עמ' 78 שו' 14). 46. אם אסכם עד כה, אזי אין בהסכם כל התחייבות של התובעת לקבלת מוצר אספטי בסופו של תהליך; ההתחייבות היחידה של התובעת הינה לקבלת מוצר זהה לזה המתקבל מהמערכת הקיימת של הנתבעת; אחריות התובעת מוגבלת לקטע המערכת שסופק על ידה, כמפורט במסמכים אשר צוטטו לעיל. 47. יתרה מזו, טענתה של הנתבעת לפיה התובעת הסכימה לקבל אחריות כוללת על המערכת כולה לא רק שאינה מעוגנת בהוראות ההסכם, כפי שסקרתי לעיל, אלא שהיא סותרת טענות אחרות ודרישות אחרות שהעלתה הנתבעת בהמשך הדרך, ושאם הייתה נכונה גרסתה, לא היה כל מקום להעלות דרישות אלו. כך , למשל, טענה הנתבעת שהסכימה לרכוש מבשלת מהתובעת אך כרכה זאת בתנאי של לקיחת אחריות כוללת על המערכת, ראה מכתב הזמנת המבשלת. על כך גם העיד זלצר בחקירתו: "לא קנינו כאשר התברר שגם כשאני מוכן לקנות אותה מהתובעת ודורש ממנה אחריות כוללת, ויש מסמך של עו"ד עדי זרנקין מטעמנו, לא קיבלנו על זה שום תשובה, וכהרגלה, התובעת טענה כי היא לא נותנת אחריות כוללת על המערך אלא רק על הדברים שהם מספקים. זאת הייתה הסיבה העיקרית שלא קניתי. הוויכוח הוא על כך שהתובעת, סיסטמטית, לא רצתה לתת אחריות כוללת, משמע: לקבל מוצר אספטי. זה כאילו לקבל מנוע והאוטו לא נוסע" (עמ' 81 שו' 16-20). כיצד טענה זו של הנתבעת לפיה התובעת, "כהרגלה" , אינה מוכנה באופן סיסטמטי לקבל אחריות על המערכת כולה, יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענתה העיקרית של הנתבעת לפיה ההסכם כולל התחייבות מפורשת של התובעת לאחריות כוללת למערכת וליצור מוצר אספטי? ואם התחייבות שכזו כלולה ומעוגנת בהסכם, מדוע התעורר הצורך להעלותה מחדש בשלב מאוחר יותר, שלב רכישת המבשלת? 48. אמנם, דריקס הודה בחקירתו כי התובעת התחייבה לכך שהמוצר יותאם באופן הטוב ביותר למערכת הקיימת (עמ' 5 שו' 19); דריקס הודה שהתובעת ידעה שהתוצאה צריכה להיות מוצר אספטי ללא חיידקים (עמ' 5 שו' 21); דריקס הודה שהתובעת התחייבה להעמיד מומחה מטעמה שיבדוק וייתן כל הוראה שצריכה להינתן כדי שתובטח אספטיות (עמ' 6 שו' 1). עם זאת יש לזכור כאמור כי הנתבעת היא שבחרה לרכוש מהתובעת רק חלק מהמערכת, החלק של הקולר; האחריות למערכת כולה ולקבלת המוצר האספטי לא עוגנה בהסכם; התובעת פעלה על סמך מצגיה של הנתבעת, ראה דברי בודין שצוטטו לעיל; התובעת אכן ידעה שמדובר בתהליך שיהיה צורך להשלימו, אולם בשום שלב לא הסכימה על עצמה התובעת לבצע על חשבונה את כל ההתאמות הנדרשות לצורך השגת המטרה של קבלת מוצר אספטי. 49. מקובלים עליי דבריהם של בודין וגרנות (עמ' 29 שו' 24; עמ' 40 שו' 19) לפיהם מדובר בתהליך דינמי, ושלמעשה הנתבעת בחרה ל"הרים ידיים" בטרם הותקנה המערכת ובדקו את תוצרתה. לא התרשמתי שהתובעת היא זו שאמורה הייתה על חשבונה להביא לתוצאה של מוצר אספטי; ההיפך הוא הנכון, התרשמתי שהנתבעת היא שבחרה לבצע את הפרויקט בשלבים, והיה לה ברור שהיא זו שתשא בעלויות. ולראיה, הזמנת המבשלת - אם סברה הנתבעת שהתובעת מפרה את ההסכם, מדוע הסכימה לשלם עבור מבשלת? הלוא לכאורה התובעת היא שאמורה לבצע את כל ההתאמות הנדרשות על מנת להוביל לתוצאה של קבלת מוצר אספטי?! 50. לסיכום פרק זה, קביעתי היא שההסכם אינו כולל התחייבות של התובעת להביא בסופו של יום לייצור מוצר אספטי, על כל ההוצאות וההתאמות הנדרשות לכך; לא שוכנעתי כי זהו המצג שהוצג על ידי התובעת, ולפיכך לכאורה כבר בשלב זה ניתן היה לחתום את פסק הדין. עם זאת, מודעת אני לסתירות לכאורה בין עדויות דריקס לבודין באשר להצהרות הנתבעת לגבי האספטיות של המערכת הקיימת (דריקס בעמ' 12 שו' 20 לעומת בודין בעמ' 27 שו' 23); מודעת אני כאמור להצהרות דריקס באשר לידיעתו שהתוצאה "צריכה להיות מוצר אספטי" (עמ' 5 שו' 21). לדעתי כאמור ניתן ליישב סתירות אלו, וזאת בניגוד לסתירות שבגרסת הנתבעת. עם זאת, בחרתי להמשיך ולבחון את המקרה בהנחה והייתי מגיעה לתוצאה אחרת, קרי, כי ניתנה התחייבות בהסכם ו/או על ידי מצג כלשהו, שהמוצר שיתקבל היה אספטי. האם המצג שניתן - במידה וניתן, היה מצג שווא? 51. בנקודה זו השליכה הנתבעת את כל יהבה, הלכה למעשה, על מכתבו של סמיינק, נספח 4 לכרך הנספחים של הנתבעת. אמנם, הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה, היא חוות הדעת של להט, אולם מומחה זה הינו מהנדס מכונות ושמאי במקצועו; להט הודה בחקירתו שאינו מומחה לאספטיות (עמ' 85 שו' 6-7) ולמעשה בחוות דעתו ציטט חלקים נרחבים ממכתבו של סמיינק (עמ' 84 שו' 22). אין בכך כדי להכשיר את מכתבו של סמיינק כראיה לתוכן האמור בו; סמיינק לא הובא לעדות, ואם חפצה הנתבעת לאמץ ולהתבסס על מסקנותיו, היא זו שאמורה הייתה להביאו לעדות ולתת לתובעת את האפשרות לחקור את המומחה בחקירה נגדית. הנתבעת לא עשתה כן, וזלצר הודה בחקירתו כי כלל לא פנה אליו לצורך מתן עדות (עמ' 56 שו' 9). לכן, לכאורה, אין בפניי כל ראיה אובייקטיבית ממנה ניתן ללמוד שבסופו של יום, אם היו מחברים את הקולר למבשלות הקיימות, המוצר שהיה מתקבל לא היה אספטי. 52. אולם גם ממכשול ראייתי זה הייתי נכונה להתעלם, על מנת לרדת ולהעמיק בחקר האמת. לפיכך, בחרתי לבחון את האמור במכתבו של סמיינק, הגם שאין מכתב נחשב כראיה לאמיתות תוכנה, ולבדוק האם אכן ניתן לחלוץ הימנו את המסקנה שהתובעת הציגה בפניי הנתבעת מצג שווא וכי לא ניתן לקבל מוצר אספטי משילוב הקולר במערכת הקיימת. אם נעיין היטב בהודעת הדוא"ל ששלח סמיינק לזאב ביום 14/3/05 (ולמועד משלוח ההודעה יש חשיבות, עליה אעמוד בהמשך), ניווכח לדעת שנאמר בה, בתרגום חופשי, שבמענה לשאלת זאב בנוגע לאפשרות ייצור מוצר אספטי במבשלות הקיימות, דעתו של סמיינק היא שבלתי אפשרי לייצר, ב - 100%, מוצר אספטי במבשלות הקיימות, מבלי לבצע התאמות "modifications". עוד אציין כי בעמ' 4 לדו"ח של סמיינק (מסומן 4/11) סוקר סמיינק את הבעיות במבשלות הקיימות ומציין כי בעיות אלו עלולות לשבור את השרשרת האספטית. 53. מכאן, שגם אם נקבל את דברי סמיינק במלואם, אזי אין בפנינו קביעה שהמוצר שיתקבל בסופו של יום לא יהיה אספטי - כל שנאמר הוא ששילוב המבשלות הקיימות דורש התאמות, וסמיינק אף מפרט מהן הבעיות ומהן ההחלפות שצריכות להתבצע כדי להתגבר על אותן הבעיות. דבריו אלו של סמיינק משתלבים בדבריו של דירקס (עמ' 10 שו' 2); בדבריו של בודין (עמ' 29 שו' 16; עמ' 34 שו' 10); בדבריו של גרנות (עמ' 40 שו' 13-21; עמ' 41 שו' 10; עמ' 43 שו' 16-17) ; ואף בדבריו של זלצר: "  כל חוו"ד שלו אומרת שאין מנוס אלא... ניתן לשדרג, אבל נקבל טלאי על טלאי, ועלות השדרוג יכולה לעלות על עלות המבשלת החדשה" (עמ ' 54 שו' 13-14) . 54. אמור מעתה, בסמוך לביקורם של קרייג וסמיינק התברר לנתבעת, כך לשיטתה, כי ידרשו התאמות. אין בפניי כל ראיה ממנה יכול בית המשפט להסיק שהתוצאה המקווה בסופו של יום - קרי השגת מוצר אספטי- לא הייתה יכולה להתקבל. יתכן והשגת תוצאה זו הייתה כרוכה בעלויות נוספות, והיה מקום לקיים דין ודברים בין הצדדים לגבי חלוקתן (דין ודברים שאכן נערך ומצא את פתרונו, כפי שיפורט בהמשך). אולם, על בסיס החומר המונח בפניי, איני יכולה לקבוע שהתובעת הפרה את ההסכם ו/או הציגה מצג שווא. יש לזכור כי המערכת כלל לא חוברה והנתבעת לא התקינה את קו הסירקולציה שנדרש; הנתבעת לא נתנה הזדמנות לטכנאי התובעת ללוות את הליך ההתקנה ולתת את הייעוץ הנדרש בדבר ההתאמות; הנתבעת לא הגיע כלל לשלב בדיקת המערכת ומסירתה, ולכן לא ניתן לקבוע כי הייתה הפרה. לכל היותר, יכולה הייתה הנתבעת לטעון להפרה צפויה, ראה סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן : "חוק התרופות"), ולדרוש כי ההתאמות תבוצענה על חשבון התובעת, אולם לא היה כל מקום לבטל את ההסכם , כל עוד לא הוכחה הפרה, לא הפרה בפועל ואף לא הפרה צפויה. גם אם אניח שהייתה הפרה (ולא זו מסקנתי), האם הודעת הביטול ניתנה כדין? 55. לכאורה, לאור המסקנה אליה הגעתי, ניתן לקבוע כבר בשלב זה שהודעת הביטול שנתנה הנתבעת בחודש מרץ 2005 לא ניתנה כדין, שכן לא הוכחה הפרת הסכם מצד התובעת. סבורה אני כי גם אם הייתה מצליחה להוכיח הנתבעת הפרה, אזי הודעת הביטול לא ניתנה כדין, וזאת משני טעמים העומדים כל אחד בפניי עצמו, לא כל שכן משקלם המצטבר. הטעם הראשון, הודעת הביטול לא ניתנה תוך זמן סביר, כקבוע בסעיף 8 לחוק החוזים תרופות; הטעם השני, הנתבעת מחלה לתובעת על ההפרה והגיעה עימה להסכם חדש המרפה את ההפרה, אם וככל שכזו הייתה. אפרט קביעותיי אלו. 56. בע"א 829/01, ע"א 1746/06 מלון זידאני נצרת בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים) נקבע, בין השאר: "ברם, ובזה העיקר, בכל אחד משני המקרים הללו, זכות הביטול כפופה הייתה לסעיף 8 בחוק התרופות ולסעיף 20 בחוק החוזים, הקובעים כי הביטול צריך שייעשה תוך "זמן סביר" לאחר שנודע לנפגע על ההפרה או על עילת הביטול. הקביעה, אם הביטול אכן נעשה תוך "זמן סביר", תלויה בנסיבות העניין - מהות החוזה, טיבו והתנהגות הצדדים לו (ע"א 1912/93 שחם נ' מנס  פ"ד נב(1) בפיסקה 7; ע"א 760/77  בן עמי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לג(3) 567, בפיסקה 7)". עוד נקבע באותו מקרה כי לעיתים התנהגות הצד הנפגע, לאחר שנודע לו דבר ההפרה ו/או העילה לביטול חוזה, מלמדת על כך כי ויתר או "פסח" על זכות הביטול, ראה שם בפסקה 56 לפסק הדין. 57. במקרה שלפנינו, הצהיר זלצר בפה מלא כי כבר בחודש יולי 2004 ידע כי קיימת "בעיה בלתי הפיכה", אשר "תגרום לכל הפרויקט ליפול", ובציטוט המלא:"אני לא מסכים. זה משחק מילים. ב-2004, כשהגיע קרייג, הבנתי שזאת בעיה בלתי הפיכה, שתגרום לכל הפרויקט ליפול. הוא אמר במפורש בפגישה שלפי מה שהוא יודע, והוא יודע הרבה, אין מצב ששדרוג יפתור את הבעיה. מה שהיה ברור הוא שמדובר במצב שיגרום לנפילת כל הפרויקט" (פרו' עמ' 53 שו' 21-24) . 58. אם הצהרה זו של זלצר היא הנכונה (ועומדת היא בסתירה לעדותו בהמשך, בדבר אפשרות שדרוג המערכת "טלאי על טלאי"), אזי עילת הביטול קמה והתגבשה לה לכל היאוחר כבר בחודש יולי 2004. הודעת הביטול ניתנה רק כתשעה חודשים מאוחר יותר; בינתיים, בחודש ספטמבר סופק משלוח נוסף אשר התקבל על ידי הנתבעת. זלצר נשאל שאלות מפורשות בעניין זה, ותשובותיו לא הניחו את דעתי: "ש. עברתי על מסמכים שבגילוי המסמכים שצורפו בכרך הנספחים של המומחה מטעמכם, ולא ראיתי שום מסמך אחרי חודש אוגוסט 2004 שבו אתם פונים לתובעת. ת. הפזיזות פה מיותרת לגמרי. היינו צריכים לחשוב. היינו צריכים להבין וזה לוקח זמן. אנו בינתיים מייצרים אלפים של טונות מוצרים. וכתבנו מכתב. היו דיונים עם חיים. היו לנו פה דיונים. דיונים של חברים" (עמ' 57 שו' 17-22). ובהמשך: "ש. בחודש 7 ידעת בפעם הראשונה את הבעיה מהותית. גם המכתב נ/4 שהפנית, מה בעצם אתה אומר להם, אתה אומר להם שסמייק אומר לנו שהתיקון של המבשלות הישנות עולות הרבה כסף ואנחנו רוצים להזמין מבשלת חדשה. זה מה שאתה אומר. אני הייתי מצפה ממך במצב כזה, שתשלח להם את חוות הדעת של סמייק, תיתן להם את האפשרות ללכת לפי המלצות של סמייק ולא לקפוץ ישר לחלופה של קניית מבשלת חדשה. ת.   הגיע למפעל מיסטר קריג הוא לא יועץ מטעמי. הוא יועץ מטעם מצד התובעת. אם הוא אמר שאז בשיחה התברר שאין מנוס להחליף את המבשלת, הוא היה מאוד זהיר בניסוחים שלו, והוא גם איש מאוד הגון. אני ביקשתי ממנו תשובה חד משמעית והוא לא רצה לתת תשובה חד משמעית. מטעם התובעת הגיע מיסטר קריג וטוען שהמבשלות שלנו לא יכולים להשתלב לכל המערך. אחר כך הגיע סמייק. כל הדברים האלה הועברו לחיים והוא ידע על כל הבעיות שיש" (עמ' 59 שו' 12-22). 59. כלומר, למרות שכבר בחודש יולי 2004 נודעו לנתבעת העובדות המבססות את ההפרה הנטענת, היא בחרה שלא לבטל את ההסכם; היא מיוזמתה לא ערכה כל תחשיב בדבר עלות השדרוגים; אכן, הנתבעת באה בדברים עם התובעת וזאת ניתן ללמוד בין השאר ממסמכים ת/3 ונ/4, אולם בעקבות הדין והדברים שהתנהל, סוכם כי הנתבעת תרכוש מבשלת חדשה על חשבונה, ובכך יוסר החשש של הנתבעת לגבי קבלת מוצר אספטי! לא זו אף זו, במסמך ת/3 שנכתב על ידי זאב מציעה הנתבעת לתובעת שתי חלופות: האחת, רכישת המבשלת החדשה, ורק אם לא תתקבל דרישה זו תאלץ הנתבעת לפעול לביטול ההזמנה. כלומר, משגובשה ההסכמה לרכישת מבשלת חדשה בסכום של 52,000 יורו, על חשבון הנתבעת, אפשרות ביטול ההסכם הוסרה מסדר היום ואינה עומדת יותר לזכות הנתבעת! 60. בעניין זה ראוי להזכיר את פסק דין ע"א 262/86 וולטר רוט ואח' נ' Dead and co. Inc, פ"ד מה(2) 353, בעמ' 371: "כאשר מוכח שצד אחד לחוזה הפר את החוזה וכאשר מוכח גם שהפרה זו היוותה, אובייקטיבית, הפרה יסודית, וכאשר הנפגע ביטל את החוזה תוך זמן סביר מהמועד בו נעשה מודע להפרה והסתמך בהודעת הביטול על אותה הפרה מבחינת מהותה העניינית, הרי לא ייפסל תוקפה של הודעת הביטול מהטעם בלבד שמהעובדות שהיו באותה עת בידי הנפגע יכול היה, סובייקטיבית, להסיק רק שבוצעה הפרה רגילה של החוזה. זאת במיוחד, כאשר העובדות הנוספות, אשר בעטיין הופכת ההפרה יסודית- לא היו בידיעת הנפגע מפני שהועלמו ממנו על ידי הצד המפר" (שם, בעמוד 377). במקרה שלפנינו - כל העובדות שהיו ידועות לנתבעת בחודש מרץ 2005, היו ידועות לה בחודש יולי 2004. לא נודעה כל עובדה חדשה המצדיקה את הביטול המאוחר, המסתמך על אותה הפרה נטענת; הנתבעת בחרה לרפא את ההפרה, אם וככל שכזו הייתה, בדרך של רכישת מבשלת חדשה; בנושא זה השתכלל הסכם חדש, ואין זה מעלה או מוריד מיהו הגורם שיזם את רעיון רכישת המבשלת החדשה. 61. לא זו אף זו, ממסמכים הקיימים בתיק עולה שעניין המבשלות הקיימות היה ידוע לצדדים במועד מוקדם יותר ממועד ביקורם של קרייג וסמיינק, ראה נ/3 אשר נשלח מדריקס לזאב עוד בחודש יוני 2004 (ודוק - המשלוחים של הסחורה לישראל, בחודשים יולי וספטמבר, נעשו לאחר מועד משלוח נ/3!). במכתב זה , המוכתר במילים : "Solution of the cooker problem" מציע דריקס פתרון מסויים המהווה, לשיטתו "פשרה", פשרה שתוביל לקבלת מוצר אספטי. עוד אומר דריקס באותו מכתב שעדיין יהיה צורך בעדכון המבשלות הקיימות!. מכאן - שעניין המבשלות היה ידוע לצדדים עוד בטרם ביקור המומחים; בין הצדדים התנהל כאמור דין ודברים שיוביל לפתרון; הפתרון גובש והוסכם - רכישת המבשלת החדשה. אי לכך, סבורני כי הודעת הביטול לא נשלחה תוך זמן סביר, ובנוסף ולחלופין ויתרה הנתבעת על זכות הביטול, המבוססת על טענת אי האספטיות של המוצר. 62. עוד אציין בנקודה זו שדעתי אינה נוחה מהודעת הביטול, במועד ובנוסח בו היא נשלחה, ממספר טעמים נוספים: עובר לכתיבת מכתב הביטול, פנתה הנתבעת לסמיינק וקיבלה ממנו את המכתב שצורף לנספח 4 לכרך הנספחים. כזכור, סמיינק ביקר בישראל עוד בחודש יולי 2004. מדוע התעורר הצורך לפנות אליו בשאלה ביום 14/3/05, וביום 17/3/05 לשגר את מכתב הביטול? בנוסף, איני פוסלת כלל את האפשרות שאירוע הגניבה שהתרחש במפעל הנתבעת, שבעקבותיו זכתה הנתבעת לפיצוי בגובה מחצית בלבד משווי הציוד שנגנב (ראה ת/6 וכן עדות זלצר בעמ' 61, עמ' 68 שו' 15) , השפיע על שיקוליה של הנתבעת. ולסיום פרק זה אציין שהעובדה שהנתבעת בחרה לעשות שימוש בחלק מהציוד שהתובעת סיפקה לה, מבלי לשלם את התמורה המוסכמת, מעוררת אף היא תחושות קשות, במיוחד לנוכח הסתירות שהתגלו בעדות זלצר לגבי המועד בו הוחלט לעשות שימוש בציוד זה (ראה העדויות הסותרות של זלצר, סעיף 23 לתצהירו לעומת דבריו בחקירה בעמ' 65 שו' 9 עד 25, עמ' 66 -67 לפרו'). 63. מכל המקובץ עולה שגם אם הייתה הפרה צפויה כלשהי מצד התובעת (וזו אינה דעתי כאמור), אזי הפרה זו הייתה ידועה לנתבעת חודשים רבים לפני משלוח הודעת הביטול; במהלך חודשים אלו באו הצדדים בדברים על מנת לפתור את הבעייה שהתגלתה; הצדדים המשיכו לפעול על פי ההסכם גם לאחר שהבעיה התגלתה, ולראיה המשלוחים שבוצעו וקבלת הסחורה, וכן התשלום השני שבוצע על ידי הנתבעת -לאחר המועד בו הייתה ידועה הבעיה, ראה נ/3; הנתבעת המשיכה לנהל עם התובעת דין ודברים לפחות עד לחודש ינואר 2005, וראה בעניין זה מכתב השהיית ביצוע התשלום השלישי, מכתב הזמנת המבשלת וכן דברי החוקר מטעם חברת הביטוח בסעיף 7 לדו"ח הביטול נושא התאריך 13/1/05 (ת/6) : "נציין כי המבוטחת טרם הזמינה ציוד להשלמת התחנה. לשאלתנו נמסר שמנהלת משא ומתן עם הספק הגרמני בניסיון לקבל הנחה בגין רכישה שנייה". 64. הגעתי כאמור למסקנה שהנתבעת, בהתנהגותה, מחלה על זכות הביטול ו/או לא הודיעה עליו תוך זמן סביר. איני שוללת את האפשרות שביטול ההסכם נעשה משיקולים אחרים, כשעניין המבשלות מהווה אך קולר להיתלות בו. לפיכך - ביטול ההסכם אינו כדין, יש לקבל את התביעה העיקרית (בחלקה הארי) ולדחות את התביעה שכנגד. בטרם אסכם את החיובים המוטלים על הנתבעת, ברצוני להתייחס בקצרה למספר נושאים נוספים שעלו, ואשר חיזקו אותי במסקנות אליהן הגעתי. הימנעות הנתבעת מלהביא עדים רלוונטים 65. נוכחתי לדעת כי זאב היה הגורם האחראי על הפרוייקט מטעם הנתבעת. על כך מעידה התכתובת העניפה, החתומה רובה ככולה ע"י זאב (ראה למשל ת/3; נ/4; נספחים 1, 3, 4, 5, לכך המוצגים של הנתבעת; נספח י' לתצהיר דירקס); כך אישר למעשה זלצר בחקירתו (עמ' 52 שו' 2), ואף ביתר שאת, עת השיב שזאב יותר בקי ממנו בפרטים הקטנים (עמ' 82 שו' 14); זאב הוא זה שהשתתף מטעם הנתבעת בהליך הגישור ולא זלצר (עמ' 66 שו' 18); זאב הוא זה שליווה את להט בעת הכנת חוות הדעת (עמ' 75 שו' 12). גם בודין העיד כי היה בקשר יומיומי עם זאב, "שלצערי איננו פה" (עמ' 32 שו' 24). 66. ממקבץ עדויות ומסמכים אלו עולה כי זאב הוא זה שטיפל כאמור מטעם הנתבעת בפרוייקט הנדון; הוא זה שניהל את המשא ומתן בטרם חתימת ההסכם; הוא זה שטיפל בפתרון הבעייה שהתגלתה במבשלות; הוא זה שהיה בקשר עם בודין ועם נציגי התובעת; הוא זה שהיה בקשר עם אנשי GTI ועם להט; הוא האיש בעל הידע והמידע הרחב ביותר מטעם הנתבעת בכל הקשור לפרוייקט זה; המידע שברשותו הוא מידיעה אישית ואינו עדות שמועה או מתוך מסמכים. זאב הוא הוא העד הטבעי הרלוונטי מטעם הנתבעת, אך קולו לא נשמע בתיק זה. 67. כלל ראייתי ידוע הוא כי הימנעות צד מלהביא עד שבשליטתו מקימה חזקה שעדותו הייתה פועלת לרעתו, ראה ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פד"י ל"ה (1) 736, 760; ע"א לימה בע"מ נ' רוזנברג, פד"י מ"ז (2) 605, 615; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, 658. אמנם, זלצר נשאל והסביר כי לא הביא את זאב לעדות מפני שזאב עזב את הנתבעת ועובד כיום בחברה מתחרה (עמ' 82 שו' 10). עם זאת, הנתבעת לא עשתה ניסיון לגבות מזאב תצהיר; לא ביקשה לזמנו לעדות ללא תצהיר; גם אם עבר זאב לעבוד בחברה המתחרה, אין הדבר גורר בהכרח את המסקנה שזאב חלילה לא ישטח את האמת בפני בית המשפט. לכל היותר, עובדה זו הייתה נלקחת בחשבון בעת מתן משקל לעדות זאב. אולם אי הבאת העד הרלוונטי ביותר, ולחלופין הבאה לעדות של המהנדס הנוסף שעבד עם זאב (זלצר בעמ' 82 שו' 12), מלמדת על כך שהנתבעת ביודעין בחרה להביא לעדות מטעמה גורם שלא היה שותף למהלכים היומיומיים, על כל המשתמע מכך. סבורני כי עדותו של זאב ושל המהנדס הנוסף היה חיונית בתיק זה ויש מקום להפעלת החזקה האמורה. 68. בנוסף וכפי שכבר ציינתי לעיל, הנתבעת לא הביאה לעדות את אותם מומחים עליהם ביססה את מירב הגנתה (סמיינק וקרייג). כפי שכבר ציינתי לעיל, מכתבו של סמיינק לזאב איננו כולל את האמירה שהנתבעת ניסתה לייחס לו, כאילו כביכול לא ניתן לקבל מוצר אספטי - אלא נאמר שיש צורך בביצוע התאמות. אין ספק כי אם היה עומד סמיינק על דוכן העדים שאלה זו הייתה מלובנת ואולי אף ניתן היה לקבוע את הערכים הכספיים שנדרשו לצורך ביצוע אותן התאמות. או אז היה ניתן לבחון האם הנתבעת בחרה בדרך הגיונית ומקובלת, כאשר מחד ביטלה את ההסכם והותירה חוב כספי לתובעת, ומצד שני בחרה להשקיע סכומים כה גבוהים, לטענתה, כדי להינות מ"העצמות היבשות" שברשותה. דומני שהנתבעת היא זו שאמורה הייתה לדאוג להבאתם של סמיינק ו/או קרייג לעדות, ואין כל מקום לטענת הנתבעת בסיכומיה שהתובעת היא זו שאמורה הייתה לפעול להעדתם. יועץ מקצועי מלווה לפרוייקט מטעם הנתבעת 69. טענה נוספת אשר הועלתה על ידי הנתבעת, ואשר נזכרה גם במכתב הביטול, נוגעת למחדלה של התובעת לדאוג להעמדת מומחה מטעמה אשר ילווה את התהליך כולו. בעניין זה עלה שמו של מר סטוק, וראה עדותו של דירקס בעניין, עמ' 6 שו' 1; עמ' 6 שו' 25; עמ' 7 לפרוטוקול. דירקס הודה כי התובעת התחייבה להעמיד יועץ אשר ילווה את תהליך ההתקנה ואף ייתן הוראות לשלב האינטגרציה. הצהרותיו אלו של דירקס תואמות את האמור בהסכם - ראה סעיפים 6.1 ו - 6.2 להסכם. 70. יחד עם זאת, איני סבורה כי התחייבות זו, שהתובעת אינה מתחכשת לה כאמור, פטרה את הנתבעת מלהיעזר בגורם מקצועי כלשהו מטעמה, אשר ייעץ לה בנוגע להזמנת הציוד; שילובו במערכת הקיימת; ליווי כל השלבים השונים של הפרוייקט. יש לזכור שהתובעת היא ספק הציוד במקרה הנדון, והנתבעת היא מזמין העבודה. הנתבעת היא זו שצריכה לדאוג לכך שהציוד המוזמן על ידה מותאם לצרכיה. גם אם הסתמכה הנתבעת לטענתה על ייעוץ של התובעת, אין הדבר גורע מחובתה להעמיד גורם מקצועי מטעמה. כפי שציינה הנתבעת ובצדק, מדובר בפרוייקט יקר; לטענתה, אין לה את הידע הדרוש; ממהלכיה בתיק, הן לפני כריתת ההסכם ואין לאחריו, עולה שהנתבעת ידעה גם ידעה שעליה להיעזר בגורם מקצועי, וכאלה אכן נשכרו על ידה, ראה למשל חברת ברן (זלצר בעמ' 48 שו' 20-25); ראה מסמך נ/2, שם נזכר במפורש הצורך בהיעזרות ביועץ חיצוני, והתייחסות זלצר לכך בחקירה (עמ' 50-51 לפרו'). 71. בעניין זה, הרבה זלצר להשתמש בחקירתו בדוגמת המכונית (עמ' 70 שו' 14 עד 19); ניטול דוגמה זו. האם כשאדם מחליט שאין בידו תקציב מספיק כדי לרכוש רכב חדש, והוא מחליט לרכוש מנוע חדש בלבד, מבלי שספק המנוע לוקח על עצמו התחייבות לבצע על חשבונו את כל ההתאמות הנדרשות על מנת שהרכב יסע בסופו של יום (וכך קבעתי כאמור)- האם יש מקום לטעון כנגד ספק המנוע שהרכב לא נוסע? האם אין זה אחריותו של מזמין המנוע לוודא מראש שהמנוע אכן יכול להשתלב ברכב הקיים? האם אין זה באחריות של מזמין המנוע לקבל חוות דעת מקצועית מראש שהדבר אכן אפשרי? ולחלופין, אם אותו ייעוץ ניתן כביכול על ידי ספק המנוע, האין זה מחובתו של המזמין לכלול את ההתחייבות המפורשת לתוצאה המקווה בהסכם, כשההסכם מנוסח על ידי המזמין? 72. במקרה הנדון לא שוכנעתי כאמור כי ספק המנוע (התובעת) התחייבה לתת אחריות כוללת הרכב כולו, אלא על המנוע בלבד; הייעוץ והליווי אותה הבטיחה התובעת היה לשלב ההתקנה, שלב אליו לא הגיעו הצדדים כלל ועיקר; הנתבעת לא דאגה לכלול בהסכם הצהרות בדבר פעילות המערכת כולה, באחריות התובעת; הנתבעת לא דאגה לכלול בהסכם הצהרה של התובעת לפיה היא בדקה את יתר חלקי הרכב (המערכת) ומצאה אותם תקינים והולמים המאפשרים חיבור המנוע; הנתבעת לא שכרה יועצים מטעמה, אלא בדיעבד. נראה כי גם אם התרשלה התובעת בייעוץ (ולא זו מסקנתי), אזי רשלנותה של הנתבעת בניהול פרוייקט זה אינה פחותה, ואין לה אלא להלין על עצמה בנקודה זו. לגבי המבוכה הרבה ששררה אצל הנתבעת בעת ניהול הפרוייקט ראה למשל נ/4, שם כותב זאב בין השאר כי הנתבעת "מבולבלת" ושהיא אינה יודעת מה לעשות עם כל "הברזלים" שהזמינה. התביעה שכנגד 73. לאור מסקנותיי כפי שהובאו עד כה, נראה כי אין צורך להידרש כלל תביעה שכנגד. עם זאת, סבורני כי התקוממות התובעת כנגד התביעה שכנגד הינה במקומה (ראה שאלת ב"כ התובעת בעמ' 74 שו' 23, ותשובתו הבלתי משכנעת של זלצר שניתנה בעקבותיה). במקרה שלפנינו אין מחלוקת שהנתבעת לא שילמה את מלוא התשלום עבור הציוד שקיבלה, אלא את שני התשלומים הראשונים בלבד, המהווים 40% בלבד מהתמורה; הנתבעת בחרה לבטל את ההסכם עוד בטרם נתנה לתובעת הזדמנות ללוות את הליך ההתקנה; הנתבעת בחרה לבטל את ההסכם מבלי שהיה בידה תחשיב כלשהו מהן העלויות הכרוכות בביצוע ההתאמות הנדרשות (להט בעמ' 86 שו' 16). יש לזכור שהתשלום האחרון בגובה 30% מהתמורה היה אמור להתבצע כנגד מסירת המערכת, דהיינו אם המערכת לא הייתה פועלת לשביעות רצונה של הנתבעת, מן הסתם יכולה הייתה היא לעכב את התשלום האחרון, שהינו בשיעור לא מבוטל מהתמורה. 74. למרות כל האמור לעיל, בחרה הנתבעת כאמור להודיע על ביטול הסכם, וזאת כתשעה חודשים (ואפילו יותר, כך שוכנעתי) מהיום בו נודעה לה הסיבה בגינה בוטל ההסכם בסופו של יום, ולאחר שהתובעת המשיכה במהלך אותו זמן לפעול על פי ההסכם (התשלום השני, המשלוחים, הזמנת המבשלת). ניתן היה לצפות שעל רקע מהלכיה אלו של הנתבעת, תכבד היא את האמור בסעיף 9 לחוק החוזים תרופות, ותשיב לתובעת את הציוד, ולמצער תאפסן אותו במחסנים שמורים עד לאחר הדיון בתביעה. 75. אולם הנתבעת לא רק שלא שילמה את מלוא תמורת הציוד שברשותה; לא רק שלא השיבה אותו לתובעת; לא רק שלא איפסנה את הציוד, אלא היא בחרה להשתמש בחלקים הימנו, ועוד דורשת מהתובעת סכומים אסטרונומיים, העולים פי שלושה מהסכומים ששולמו על ידה עבור הציוד, בטענה כי פעלה לצימצום נזקיה ונאלצה להשקיע סכומים אלו כדי להשמיש את אותו ציוד! נראה שדי בהפעלת מבחני ההיגיון והשכל הישר במקרה זה, כדי לקבוע שמדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת, שמא אומר חצופה. 76. גם לגופו של עניין התרשמתי שלא ניתן לקבל את התביעה שכנגד ככתבה וכלשונה, ואין להכיר במלוא הסכומים הנתבעים במסגרתה; למומחיותו של להט כבר התייחסתי לעיל, ראה סעיף 51 לפסק הדין; מי מאנשי GTI לא הובאו לעדות, ראה עדותו המתחמקת של זלצר לשאלה מדוע לא הובאו אנשי GTI לעדות, עמ' 57 שו' 5-9 ; לתובעת לא ניתנה הזדמנות לחקור את אנשי GTI על המסמכים שנערכו על ידם (ראה נספח 14 א' וב' לכרך הנספחים). שוכנעתי מחקירת זלצר שהשירותים אשר ניתנו על ידי GTI והחיובים שהתבקשו בתביעה שכנגד היו רחבים הרבה מעבר לתחום בו עסקה התובעת, ראה עמ' 56 שו' 13-25 ועמ' 101 שו' 3-9; שוכנעתי כי בחוות הדעת של להט נפלו טעויות, אם לענין אי ההפחתה של הפריטים שנגנבו (להט בעמ' 87 שו' 18-24); אם לעניין סעיף 10 לנ/6 (להט בעמ' 92 שו' 12); אם לעניין משמעות המושג CIP (עמ' 94 עד עמ' 97 לפרו'); אם לעניין אי קיזוז שווי הציוד בו עשתה הנתבעת שימוש, ולא ברור מה היקפו (עמ' 98 שו' 15-18). 77. כל הטעויות הללו וההעמסות שנעשו על גב התובעת בתביעה שכנגד, מערערות את אמינות הדרישות הכספיות של הנתבעת, וזאת בנוסף לקביעה הראשונית כי על פניו הגשת דרישה כספית הגבוהה פי שלושה מהסכום ששולם, בטענה כי זוהי ההשקעה אשר נדרשה על מנת לרפא את המחדל, אינה הגיונית בעליל. מרכיבי התביעה שמתקבלת 78. בתביעתה דרשה התובעת שלושה סכומים: האחד, תשלום יתרת התמורה החוזית (157,350 יורו); השני, הפסד הרווח של התובעת עקב אי ביצוע עסקת המבשלת; השלישי, עלות המפרט הטכני למערכת החדשה. הנתבעת טענה כי יש לדחות התביעה במלואה ולחלופין יש להפחית את הסך של 52,000 יורו בגין רכישת מבשלת חדשה; סך של 40,000 יורו בגין אחריות שלא ניתנה; 20,000 יורו בגין ליווי יועצים, שלא נשלחו. 79. סבורני כי התובעת אינה זכאית לתשלום כלשהו בגין עסקת המבשלת: לא הוכח בפניי כי התובעת סיפקה להנתבעת את המפרט הטכני החדש; לא הוכח בפניי שיעור הרווח שנגרע, וראה סירובו של דריקס לדון בחקירתו על שיעור הרווח של התובעת (עמ' 20 שו' 22). מאידך, סבורני כי לאור קביעותיי בגוף פסק הדין, אין מקום לדרוש את קיזוז עלות המבשלת , אותה מבשלת שהנתבעת הסכימה לרכוש על חשבונה. 80. לפיכך, כל שנותר לדיון הינו יתרת התמורה החוזית, וזאת מאחר שקבעתי כי שביטול ההסכם לא היה כדין. בנקודה זו יש לזכור שאמנם הציוד סופק במלואו, אולם לא בוצעה התקנה בפועל; לא נשלחו יועצים ללוות את הליך ההתקנה; לא בוצע פיקוח על ההתקנה; ולא ניתנה אחריות. דריקס בחקירתו אישר כי עלות מהנדס שאמור לפקח על העבודה היא 20,800 יורו (עמ' 19 שו' 20 ונספח 3 לכרך הנספחים של הנתבעת). דריקס אמנם טען שחלק מהפיקוח נעשה, אולם הסכים כי יועצי התובעת למעשה לא היו בארץ, מכיוון שההתקנה לא בוצעה. לא הוכח בפניי מהו רכיב הפיקוח שבוצע, ולכן יש לקזז שך של 20,800 יורו מיתרת התמורה. בנוסף , באותו נספח 3 ישנו חיוב של 26,000 יורו בגין "חיבור קולר - מבשלת", שאף הוא לא נעשה, ואף אותו יש להפחית. יש להוריד מסכומי הקיזוז הללו באופן יחסי את שיעור ההנחה שניתנה לנתבעת בסביבות ה - 10% (ההצעה הכוללת בנספח 3 מסתכמת בסך של 287,698 יורו, כשהסכום הסופי לתשלום עמד על סך של 262,250 יורו). בנוסף יש להוסיף קיזוז בשיעור של כ -5% עבור האחריות שלא ניתנה. לאחר ביצוע בקירוב של כל התחשיבים הללו, בחרתי להפחית מיתרת התמורה סך של 50,000 יורו, המשקפים כ - 20% מהתמורה החוזית. סבורה אני כי לאור העדויות והמסמכים שהוצגו, שיעור זה משקף נכונה את חלק ההסכם שטרם בוצע על ידי התובעת. 81. לאור קביעותיי לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 81.1 סך של 78,675 יורו, הוא התשלום השלישי עפ"י ההסכם, שמועד תשלומו היה ביום 1/10/04, כערכו בשקלים ביום זה - סך של 437,142 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד לתשלום המלא בפועל; 81.2 סך של 28,675 יורו, המהווה את יתרת התשלום שקבעתי (התשלום הרביעי בקיזוז 50,000 יורו). סכום זה יתורגם לשקלים ליום ביטול ההסכם (17/3/05), סה"כ 164,660 ₪, וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד לתשלום המלא בפועל; 81.3 אגרה כפי ששולמה, בסך 25,729 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד להחזר בפועל; 81.4 הוצאות ניהול המשפט, הכוללות את שכר גרנות, הוצאות הבאת דריקס לעדות ועלות המתורגמן, וזאת לאחר שבחנתי את הצרופות לסיכומי התובעת, וזאת בסכום כולל של 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום שנועד לתשלום פסק דין זה; 81.5 שכר טרחת עורך דין, הן בניהול התביעה והן בניהול התביעה שכנגד, בסכום של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. כל הסכומים עליהם הוריתי ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. תביעת הנתבעת נדחית, והוצאותיה נלקחו בחשבון בעת פסיקת הסכומים הנזכרים לעיל. חוזהאספקה