קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי הלנה בגין תשלום לקרן השתלמות באיחור / הפרשה לקרן השתלמות באיחור: השופטת נילי ארד מועצות מקומיות, לרבות המשיבות שלפנינו, הלינו הפרשות לקרנות השתלמות עבור עובדיהן. על רקע זה הובא לפתחנו ערעור זה שעניינו בשאלה האם יחויבו המועצות - המשיבות בתשלום פיצויי הלנה לקרנות ההשתלמות - המערערות, ואם כן האם יהיו אלה פיצויי הלנה בשיעור מלא, או בשיעור מופחת בריבית "חשב כללי" כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964, כפי שקבע בית הדין האזורי. תמצית השתלשלות העניינים המערערת 1 (להלן: ק.ל.ע. או הקרן) והמערערת 2 (להלן: הקרן לאקדמאים) הן קרנות השתלמות עליהן חלות הוראות פקודת מס הכנסה, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה - 2005 וחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן גם: הקרנות). הקרנות הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעות נגד המשיבות (להלן: המועצות המקומיות או המועצות), על שלא העבירו לקרנות הפרשות בגין חלק המעביד (7.5%) וחלק העובד (2.5%) עבור עובדיהן. תביעותיה של ק.ל.ע כוונו נגד משיבות 1 - 6 על שלא העבירו לקרן הפרשות עבור העובדים הסוציאליים המועסקים אצלן. תביעתה של הקרן לאקדמאים הוגשה נגד משיבה 2 - מועצה מקומית כפר מנדא, בגין אי העברת הפרשות כאמור, עבור העובדים האקדמאיים המועסקים אצלה. פסיקת בתי הדין האזוריים המועצות המקומיות נמנעו מהגשת כתבי הגנה לתביעותיהן של הקרנות. על כן, ובהתאם לתקנה 43 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב- 1991, חייב בית הדין האזורי בחיפה (הרשם אלכס קוגן) את המועצות לשלם לקרנות את הסכומים הנתבעים על יסוד כתבי התביעה, לפי הפירוט שלהלן: משיבה 1 - מועצה מקומית פקיעין - חיוב בתשלום לק.ל.ע בסך 27,414 ש"ח בתוספת ריבית חשב כללי, מיום 30.6.05 ועד התשלום המלא בפועל; תשלום אגרת התביעה בסך 264 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה; ושכר טרחת עו"ד בסך 1,250 ש"ח בצירוף מע"מ (עב' 2202/05 ). משיבה 2 - מועצה מקומית כפר מנדא - חויבה בתשלום לק.ל.ע בסך 37,123 ש"ח בצירוף ריבית חשב כללי מיום 30.6.05 עד ליום התשלום המלא בפועל; תשלום אגרת תביעה בסך 344 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה; ושכ"ט עו"ד בסך 1250 ש"ח (עב' 2191/05). בנוסף חויבה מועצה המקומית כפר מנדא לשלם לקרן להשתלמות אקדמאים סכום של 7,036 ש"ח בצירוף ריבית חשב כללי, מיום 31.12.05 ועד לתשלום המלא בפועל. עוד חויבה בתשלום אגרת תביעה בסך 118 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ (עב' 6358/05). משיבה 3 - המועצה המקומית ראמה חויבה לשלם לק.ל.ע סכום של 41,493 ש"ח בצירוף ריבית חשב כללי מיום 30.9.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, חויבה בתשלום אגרת תביעה בסך 394 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ש"ח (עב' 3350/05). משיבה 4 - מועצה מקומית מג'ד אל כרום חויבה לשלם לק.ל.ע סך של 37,116 ש"ח בצירוף ריבית חשב כללי מיום 30.11.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל. וכן תשלום אגרת התביעה בסך 352 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ש"ח (עב' 4167/05). משיבה 5 - מועצה מקומית דיר אל אסד חויבה לשלם לק.ל.ע סכום של 54,311 ש"ח בצירוף ריבית חשב כללי מיום 30.9.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל; תשלום אגרת התביעה בסך 517 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,250 ש"ח (עב' 3346/05). משיבה 6 - מועצה מקומית אעבלין חויבה לשלם לק.ל.ע סך 38,438 ש"ח בצירוף ריבית חשב כללי מיום 30.9.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל; בצירוף אגרת תביעה בסך 367 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ושכ"ט עו"ד בסכום 1250 ש"ח (עב' 3349/05). הערעורים ההליכים בערעור בהסכמת באי-כח הצדדים הוחלט כי הערעורים בכל ההליכים ישמעו במאוחד. בניסיון לקידום המגעים ביניהם ולסיום הסכסוך בהסכמה, הצענו לצדדים מתווה פעולה שעקרונותיו הם אלה: " א. הגופים המוסמכים בכל אחת מהרשויות לרבות גזבר ו/או חשב מלווה יפגשו עם ב"כ הקרנות לשם בירור אפשרות לפתרון המחלוקות בדרכי פשרה; הצדדים יבררו לגבי כל מועצה את הסכום הנומינאלי וסכום החוב הנושא ריבית חשב והפרשי הצמדה כלפי הקרנות; וכן הוצאות נוספות ככל שהיו. בהתאם, יודיעו ב"כ הקרנות לכל אחת מהמועצות בכתב על מצב החוב; בדיון שיתקיים בין הקרנות לבין כל אחת מהרשויות יתנו הצדדים, בין היתר, דעתם לאפשרות לפיה הרשות תתחייב לסילוק החוב בצירוף ריבית חשב והוצאות אחרות ככל שיידרש. זאת, כאשר בחישוב הסדר התשלומים יובא בחשבון מצב של איחוד תיקים, ככל שהרשות מצויה בו, ואפשרות להגשת בקשה למתן קדימות לסילוק החוב; במסגרת זו מוצע כי ככל שהתשלום יתבצע במסגרת איחוד תיקים, תהיה התחייבות של הרשות לפיה ככל שתהיה דרישה פרטנית של עובד הרשות להוצאת כספים מתוקף זכאותו על פי הקרן - היא תפעל לסילוק החוב הפרטני של אותו עובד" (להלן: המתווה לפשרה) 4. במסגרת המגעים על פי המתווה לפשרה, הגישו הצדדים דיווחים לבית הדין על התקדמות המגעים ביניהם, מהם עלה כי המועצות נמצאות בהליכים של תוכניות הבראה, לחלקן מונו ועדות קרואות הפועלות להעברת ההפרשות השוטפות לקרנות במועדן. עם זאת הוברר, כי טרם סולקו כליל חובות העבר, למרות שחל שיפור בתשלומים אלה, נוכח תוכניות ההבראה והליכי איחוד תיקים בהוצאה לפועל. בסופו של יום, ולאחר ישיבות תזכורת ומגעים ממושכים בין הצדדים, לא הסתייעה הסכמה כוללת. אי לכך נדרשים אנו לפסיקה לדין. 5. קודם שנבוא לגופם של דברים, נציין כי מלכתחילה ביקשנו תגובת הצדדים בהיבט העובדתי והמשפטי, בהתייחס לאי-התייצבותם של ראשי הרשויות בפנינו, למרות שהוזמנו כדין לשם מתן הסבר על הימנעות מהגשת כתבי הגנה בבית הדין האזורי. אולם, כפי שיבואר להלן, הוברר כי בחלוף הזמן חלו שינויים מהותיים בהתנהלותן של המועצות, ונחה דעתנו, כי בנסיבות העניין, סר הטעם המצדיק דיון בסוגיה זו, אותה נותיר לעת מצוא. לפיכך, לא נידרש לטיעונים בנדון זה ולהכרעה בהם במסגרת הערעורים שלפנינו. מכאן נפנה לעמדות הצדדים, לרבות ההסדרים שנעשו בין המועצות המקומיות לקרנות, כפי שהובאו לידיעתנו. טענות הקרנות בערעורים ערעוריהן של ק.ל.ע. ושל קרן השתלמות לאקדמאים כוונו "כנגד הימנעות בית הדין לפסוק פיצויי הלנת שכר" על ההפרשות שלא הועברו לקרנות במועדן, בניגוד לסעדים העיקריים המבוקשים בכתבי התביעה וההלכה הקיימת. לטענת הקרנות, משלא הוגשו כתבי הגנה על ידי המועצות, זכאיות היו לפסק דין על יסוד כתבי התביעה בלבד, לרבות פסיקת פיצויי הלנה בשיעורם המלא, לפי סעיף 19א לחוק הגנת השכר. מה גם שיהא בכך כדי להרתיע את הרשויות המקומיות מלהוסיף ולהלין את ההפרשות עבור עובדיהן. בנוסף טענו, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות ביטול החיוב בתשלום פיצויי הלנה, אף אין מתקיים טעם המצדיק הפחתת פיצויי הלנה לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר. זאת ועוד. משפיצויי ההלנה מופחתים על רקע החשש של הנטל שייווצר על הקופה הציבורית, אי פסיקת פיצויי הלנה במלואם מהווה "אפליה בין עובדי הרשויות המקומיות לבין המעסיקים הפרטיים"; הקרנות טענו, כי נמנע מהן לחקור את המועצות ולהביא ראיות מפריכות, בהעדר כתבי הגנה מטעמן, אף לא ניתן היה לברר את מצבן הכלכלי, או אם היו מצויות בתוכנית הבראה; וכי אי העברת ההפרשות לקרנות במועדן מהווה הפרת תוכניות ההבראה; מדובר בקרנות ענפיות, ללא כוונת רווח, השייכות לאיגוד מקצועי ללא הון עצמי, על כן כלל העמיתים נושאים בסיכון; ריביות החשב הכללי לרבות "ריבית הפיגורים" נמוכות באופן משמעותי מהתשואה שהתקבלה בקופת הגמל בתקופה הרלבנטית. על כן "העמיתים מגיעים להפסד ולא עומדים במקום שהיו עומדים אילו ההפרשות היו מתבצעות" במועדן; עוד טענו, כי הפקדת פיצויי ההלנה לחשבון העמיתים תיזקף ראשית כל לזכות עמיתיהן - עובדי המועצות המקומיות, לפי תשואות הקופות שנצברו, והיתרה תופקד לכלל העמיתים בקופה. זאת, בדומה לנהוג לגבי ריבית פיגורים בגין אי העברת הפרשות המעביד, או העובד במועדן, בהתאם לחוזר גמל 2000/4 מטעם הממונה על שוק ההון. טיעוני המועצות המקומיות עיקר טענתן של המועצות המקומיות סבה על המשבר הכללי בשלטון המקומי והמצוקה אליה נקלעו. במצב דברים זה, נבעה הלנת ההפרשות לקרנות מנסיבות שלמועצות כמעסיק לא הייתה שליטה עליהן. על כן, לבית הדין סמכות לבטל כליל את פיצויי ההלנה מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר. בנוסף טענו, כי אין להבחין בין הפרשות לקרנות שמקורן בחלקו של העובד, לבין אלה שמקורן בחלקו של המעביד. זאת "מכיוון שלא מדובר על כספים שנוכו בפועל משכר העובד אלא על הפרשות תיאורטיות שהיו צריכות להיעשות ולא נעשו". בנסיבות אלה, הסנקציה של חיוב בפיצויי הלנה לא תשיג את המטרה לשמה נועדה - הרתעת המעסיק מהלנת שכר עובדיו. מנגד, חיוב בפיצויי הלנה יטיל נטל כבד על הציבור ופגיעה ביישום תוכניות ההבראה ובשירותים החיוניים הניתנים על ידי המועצות. הוסיפו המועצות המקומיות, והעלו טענותיהן בהתייחס לנסיבותיהן המיוחדות, לקשיי מצבן הכלכלי ולהליכים בהן נקטו. עיקרי טיעוניהן יובאו להלן: משיבה 1 - מועצה מקומית פקיעין הודיעה כי "תפעל כמיטב יכולותיה להגיע להסדר לתשלום מלוא חובותיה" וכי אין לחייבה בתשלום פיצויי הלנה. במסגרת המתווה לפשרה הודיעה המועצה כי יושב ראש המועצה התפטר מכהונתו "בשל מצבה הכלכלי הכה קשה של הרשות המקומית" והמועצה מינתה תחתיו "אחד מחבריה לממלא מקום יו"ר הרשות". מכתבי בי- דין שהוגשו עולה כי בין מועצה מקומית פקיעין לקרן ק.ל.ע המשיכו להתקיים מגעים אשר ככל הנראה עלו על שרטון. ב"כ המועצה הגיש "בקשה למחיקת הערר" נגד המועצה וחיוב הקרן בהוצאות ולחלופין ביקש כי בית הדין יורה על המצאת פירוט מלא ומקיף לגבי החוב, משטרם קיבל "רשימה שמית של העמיתים ו/או עדכון כולל ומקיף אודות מצב החוב". קרן ק.ל.ע. המציאה ביום 27.11.08 רשימה שמית של העמיתים עובדי המועצה החברים בה. אולם טענה, כי לא נענתה דרישתה מן המועצה להמצאת רשימת ניכויים בגין העמיתים המועסקים אצלה, ולא התקבלה תגובת המועצה בנדון זה. משיבה 2 - מועצה מקומית כפר מנדא הודיעה כי היא "נמצאת בתוכנית הבראה משנת 2004" במהלכה פיטרה יותר מ- 50 עובדים ו"צמצמה הרבה פעילויות בתחומה כדי להיחלץ מהמשבר הכספי". המועצה הגיעה עם קרנות ההשתלמות "להסדרים כספיים בתיקים אחרים" בהם פטרו הקרנות את המועצה מתשלום הלנת שכר. המועצה "עושה כל שביכולתה לשלם את כל ההפרשות לקרנות ההשתלמות במועד" והחל מחודש ינואר 2007 "מעבירה את ההפרשות לקרן ההשתלמות במעמד תשלום השכר". במהלך ישיבות דיווח הוסיפה וטענה כי בחודש יולי 2007 מונתה ועדה קרואה למועצה, אין איחורים בתשלום המשכורות ובהפרשות לקרנות והמועצה משלמת חובותיה במסגרת תיק הוצל"פ בסך 15 מיליון ש"ח, כאשר חלק גדול מהחוב מיוחס לקרנות השתלמות. 10. משיבה 3 - מועצה מקומית ראמה דיווחה כי מוּנָה לה חשב מלווה; החל מינואר 2006 המועצה משלמת את כל התשלומים השוטפים; במסגרת תיק איחוד בהוצאה לפועל היא משלמת כ- 300 אלף בכל חודש בנוסף לתשלומים השוטפים. בנוסף ובהתייחס למתווה הפשרה, התחייבה מועצה מקומית ראמה במסמך החתום על ידי ראש המועצה מר עפיף גזאוי, החשב המלווה מר נואף ביבאר וגזבר המועצה מר נאסיף מוויס, שהוגש לבית דין זה ביום 21.5.08 לסלק החוב בזו הלשון: "מ.מ. ראמה מתחייבת לסלק את החוב על פי פסק דינו של בית הדין האזורי במסגרת התשלום שנקבע בתיק האיחוד. בנוסף, הרשות מתחייבת שככל שתהיה דרישה פרטנית של עובד להוציא כספים מתוקף זכאות העובד על פי תקנון הקרן, המועצה מתחייבת לפעול לסילוק החוב הפרטני של אותו עובד". 11.משיבות 4 ו-5 - מועצות מקומיות דיר אל אסד ומג'ד אל כרום, באמצעות עיריית אלשאג'ור טענו כך: מועצות אלה ומועצה מקומית בענה, אוחדו לעיריית אלשאג'ור, במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004) (מס' 2), התשס"ג - 2003. בעקבות איחוד הרשויות, נתקלה עיריית אלשאג'ור בקשיים רבים הנובעים מ"מצב כלכלי חמור מאין כמוהו" נוכח חובות, גירעונות ועיקולים של שלוש המועצות המאוחדות. עיריית אלשאג'ור עברה רה-ארגון בתחומים רבים לרבות פיטורי עובדים ו"עשתה ועושה מאמצים כבירים כדי להתגבר על מצוקותיה לשלם בין היתר, המשכורות בזמן, כולל תשלומים נלווים". במצב דברים זה טענה העירייה כי "יש לאפשר את המשך תהליך ההבראה" בעניינה. במיוחד כאשר מאז אפריל 2005 היא משלמת בצורה סדירה וקיים תיק איחוד בהוצאה לפועל. בישיבת תזכורת מיום 25.5.08 התחייבה עיריית אלשאג'ור לפרוע חובן של המועצות המקומיות דיר אל אסד ומג'ד אל כרום, לאור הסכמה שהתגבשה בהמלצת בית דין זה, אשר זו לשונה: "עיריה מאוחדת אלשאג'ור הכוללת מועצות מקומיות מג'ד אל כרום ודיר אל אסד (להלן: עירית אלשאג'ור) הודיעה על נכונותה לסילוק החובות הנומינאליים לקרן ק.ל.ע. כלהלן: א. חוב של המועצה המקומית מג'ד אל כרום בסך 7900.45 ש"ח; חוב של המועצה המקומית דיר אל אסד בסך 11,003.70 ש"ח. ב. עד ליום 12.6.08 תעביר עיריית אלשאג'ור לקרן ק.ל.ע. את רשימת הניכויים הממוחשבת. ג. עד ליום 1.7.08 תמציא קרן ק.ל.ע. לעירית אלשאג'ור את התחשיב הסופי בנוגע לחובות שלאחריו יתאמו הצדדים את התשלומים הנותרים או ההחזר לפי העניין. ד. על בסיס המתווה הקבוע לעיל, יגישו הצדדים במשותף, עד ליום 12.6.08, הודעה מוסכמת לבית דין זה בדבר סיום ההליכים בתיקים עע 367/06 ו- 369/06". הודעה כזו לא הוגשה עד היום. ה. המועצה ראתה לציין כי ראש עיריית אלשאג'ור "ממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר בכל הקשור לטיפול נאות בענייני הרשות בכלל, ולניהול הליכים בפני בתי המשפט בפרט". 12. משיבה 6 - מועצה מקומית אעבלין טענה כי "הייתה מצויה בכל השלבים הרלוונטיים להליך בביה"ד קמא, במצב של חדלות פירעון". ביום 14.11.04 מונתה ועדת חקירה לפי סעיף 38 לפקודת המועצות המקומיות, לעניין תפקודה של המועצה, כאשר "על פי כתב המינוי על הוועדה לבדוק האם ראש המועצה המקומית אעבלין או המועצה המקומית אעבלין עשויים למלא תפקידיהם כראוי". מסקנות ועדת החקירה כללו "ממצאים חמורים ומלמדים על ניהול והתנהלות לקויים של ראש המועצה, חברי המועצה והפקידות הבכירה". אי לכך, החליט משרד הפנים ביום 21.11.05 על מינוי ועדה קרואה "למילוי תפקידי המועצה המקומית אעבלין" תוך שהורה על פיזור המועצה וסיום כהונתו של ראש המועצה מר עאטף חאג'. במסגרת בירוריה, התברר לוועדה הקרואה כי "לא שולם שכר עובדי המועצה מאז חודש 5/05, וכי מוטלים עיקולים על חשבונותיה, המונעים העברת תקציבים על ידי משרדי הממשלה" ואף לא עמדה בתשלומי תיק האיחוד. עם יישום תוכנית ההבראה "המועצה שילמה את כל הפיגורים שהצטברו בשכר העובדים, ומשלמת את השכר השוטף במועד"; מונה חשב מלווה למשך כל תקופת הסדר ההבראה; הוקם מחדש "תיק האיחוד בהוצל"פ" לשם ביטול העיקולים, נעשתה פרישת חובות ושולמו חובות לגופים שונים. דבר קיומו של ההליך בבית הדין האזורי נודע לוועדה הקרואה לאחר שניתן פסק הדין. הוועדה קרואה אף לא ידעה "על גובה החוב" לקרן ו"על היקף החובות האמיתי של המועצה לגורמים השונים" אף לא היה בידיה לגלות פרטים אלה בשקידה ראויה עובר למתן פסק דינו של בית הדין האזורי. המדינה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, התייצבה לדיון וטענה כי אין להתערב בפסיקת בית הדין האזורי, וכי יש להשאיר את פיצויי הלנה בשיעור ריבית חשב כללי על כנם. על כך, הוסיפה טיעוניה אלה: תופעת אי תשלום הפרשות לקרן השתלמות על ידי הרשויות המקומיות "מהווה ביטוי לתופעה רחבה יותר של אי תשלום שכר עובדים ברשויות המקומיות במלואו ובמועדו". כדי להתגבר על תופעה זו נוקטת המדינה באמצעים שונים ובהם: אישור תוכניות הבראה כאשר החובות בגין ההפרשה לקרנות, מתוקצבים במסגרת הסכמי ההבראה, סמכויות אכיפה שונות הנתונות למשרד הפנים לרבות פיזור מועצות ומינוי ועדות קרואות. אשר למהותם של פיצויי ההלנה המיועדים לקרנות ההשתלמות, אלה "צריכים להיות מזוכים לטובת מי שנושא בסיכון של תשלום לעמית שההפרשות בגינו הולנו בקרות אירוע המזכה את העמית בקבלת תשלומים מהקופה". דיון והכרעה 14. לאחר שנתנו דעתנו לכלל טיעוני הצדדים ולמגעים שקיימו ותוצאותיהם, הגענו למסקנה כי אין מנוס מדחיית ערעוריהן של הקרנות. נוכח חשיבות הסוגיות שהובאו לפתחנו, נעמוד תחילה על המסגרת הנורמטיבית בדבר מהות ההפרשות לקופות הגמל והשיקולים השונים להפחתת פיצויי הלנה, ולאחר מכן נפנה ליישום הדין בנסיבות המקרים שלפנינו. מהות התשלומים המופרשים לקרן השתלמות 15. בסעיף 19א לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר) קבע המחוקק כי סכומים שהועברו לקופת גמל באיחור ישאו פיצויי הלנה. תכליתה של הוראה זו "להגן על העובד מפני פגיעה, שמקורה במעביד" ודוק. "חובת תשלום פיצוי ההלנה אינה עומדת לעצמה ואין היא בבחינת חי הניזון מגופו. ההיפך הוא הנכון. הפרת החובה שבחוק על ידי המעסיק היא מקור חיותה של הסנקציה העונשית". הוראת סעיף 19א לחוק הכנת השכר היא הכלי אותו יעד המחוקק "להילחם בפיגורים בהעברת תשלומים לקופת גמל". בית דין זה חזר ופסק, כי יש לראות בקרן השתלמות "קופת גמל" כמשמעותה בחוק הגנת השכר וכי ההפרשות לקרן השתלמות הינן בחזקת שכר עבודה. כפי שציינתי בעניין יאנוח ג'ת: "תשלומים לקרנות פנסיה, לקרנות השתלמות ולקופות גמל הם חלק בלתי נפרד משכרו של העובד. בתשלומים אלה מעוגן עתידו הכלכלי של העובד, הם אלה המקנים לו ולבני משפחתו רשת בטחון סוציאלי ליום המחר". עוד נאמר באותה פרשה, כי עיכוב בהעברת הפרשות לקרן, או גריעה מהם, עלול לגרום לעובדים נזק בלתי הפיך שאינו נופל מן הנזק הנגרם לעובד בהלנת שכרו. על כן ו"כהרתעה מפני אי-תשלום החוב לקופת גמל והפיכתו לבלתי כדאית, מטיל סעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר פיצוי הלנת שכר על חוב המעביד לקופת גמל ומקנה לקופת הגמל ולעובד זכות תביעה כנגד המעביד בגין אי העברת התשלום לקופה". ניכוי סכומים משכר עובד ואי העברתם לקרן במסגרת השיקולים להשתת פיצויי הלנה על כספים שלא הועברו כדין לקרן ההשתלמות, מבחינה הפסיקה בין אי העברת חלקו של המעביד לקרן, לבין מצב בו לא הועברו לקרן סכומים שנוכו משכר העובד. על עיקרם של דברים נעמוד להלן. ניכוי סכומים משכר העובדים ואי העברתם על פי ייעודם לקרן ההשתלמות מהווה עבירה פלילית הנושאת בצידה סנקציה פלילית על המועצה ועל העומדים בראשה. לפי שנקבע בסעיף 25ב לחוק הגנת השכר "מעביד שניכה סכומים משכרו של עובד ולא העבירם למי שלו יועדו הסכומים, בניגוד להוראות סעיף 25א, דינו - מאסר שנתיים או קנס פי חמישה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין". סעיפים 26(ב) ו- 26(ג) לחוק הגנת השכר מטילים אחריות במישור הפלילי אף על נושא משרה בתאגיד. ככל ש"נעברה עבירה לפי סעיף 25ב בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו האמורה... אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה". על השימוש שניתן להיעשות בסנקציות הקבועות בחוק עמד חברי הנשיא בעניין כפר כנא תוך שציין: "נראה, כי במקרה של אי העברה לקרן של 'חלק עובד' שנוכה משכר העובדים, תצמח תועלת מרובה יותר משימוש בסנקציה הפלילית האישית על העומדים בראש הרשות כקבוע בחוק הגנת השכר. יש לקוות, כי שימוש בכלים המשפטיים הנתונים בידי רשויות השלטון, כדוגמת הגשת כתבי אישום נגד ראשי מועצות, יקדם את סוגיית ניהולן התקין של הרשויות המקומיות בכלל, ואת העברת הכספים שנוכו משכר העובדים לקרן ההשתלמות, בפרט". בעניין התאחדות התעשיינים, גינה בית דין זה, חריפות תופעה פסולה זו, עמה אין להסכין, תוך שהטעים כי "נודעת חומרה רבה לאותם מקרים בהם הרשות המקומית קונה לעצמה אשראי באמצעות ניכויים משכר העובדים שאינם מועברים ליעדם. המדובר במעשה שלא יעשה ואשר יש לשרשו מכל וכל". לפיכך, במקרים בהם נמצא כי כספים שנוכו משכר עובדים לא הועברו לקרנות השתלמות ונעשה בהם שימוש למטרות אחרות "אין להפחית מפיצויי ההלנה כלל" או להעמידם "על שיעור משמעותי יותר מ'ריבית חשב' ". 18. שונים פני הדברים, בהתייחס לאי העברת חלקו של המעביד לקרן ההשתלמות. במקרים כאלה, עשוי בית הדין לשקול הפחתת פיצויי ההלנה "רק ככל שהמועצה מוכיחה הגנה מתאימה" . על השיקולים להפחתת פיצויי הלנה עמד חברי הנשיא אדלר בעניין כפר כנא תוך שציין כך: "הנזק לעובדים עקב אי העברת הכספים לקרן השתלמות אינו מיידי; הפגיעה בקרן בשל אי העברת חלק המעביד אינה זהה לפגיעה בעובדים ששכרם מולן; לעובד אשר שכרו מולן אין מנוס ממציאת מקור פרנסה אחר, לעיתים באמצעות תשלום ריבית מופרזת. לעומת זאת, קרן השתלמות אשר אינה מקבלת את 'חלק המעביד' מהמעסיק במועדו מחמיצה אמנם את האפשרות להשקעת הכספים, אולם כל עוד הכספים ישתלמו לה באיחור, נזקה הישיר יבוא לידי ביטוי בהפסד הריבית וההצמדה על הסכומים". נסיבות מיוחדות שהוכרו בדין כמצדיקות הפחתת פיצויי הלנה 19. נקודת המוצא המשפטית היא, כי פסיקת פיצויי הלנה והפחתתם נתונה לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה בשים לב לנסיבות המקרה הנדון. ככלל, בית הדין רשאי להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על הפחתת פיצויי ההלנה על פי אמות המידה שבסעיף 18 לחוק לפיהן "שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". במסגרת הפרשנות המרחיבה לאמות המידה המצדיקות הפחתת פיצויי הלנה על שכר העובדים ברשויות המקומיות, התייחס בית דין זה אף למצבן הכלכלי של הרשויות המצויות בהסדר הבראה. בפרשת ש.ח.ן עמד חברי השופט צור על הכלל לפיו "לא יכול להיות ספק שדמי גמולים שמשלם מעביד לקופת גמל חייבים להיעשות בזמן ואם הם משולמים באיחור, יש מקום להוסיף עליהם הצמדה וריבית או ריבית בלבד בשיעור כזה או אחר". בפסק הדין בעניין כפר כנא קבע בית דין זה, על בסיס הפסיקה המנחה לעניין הלנת שכר עובדים, כי בנסיבות חריגות של מצב כלכלי קשה במיוחד של הרשויות, לצד התחייבותן להסדרי תשלומים עם הקרנות, ובאיזון הראוי, מוצדקת הפחתת פיצויי הלנה והעמדתם על ריבית חשב כללי לפי תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) התשכ"ד-1964. בין אמות המידה המצדיקות הפחתת פיצויי הלנה, בשל מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות, מנה בית דין זה, באותה פרשה, את השיקולים שלהלן: סוג המעביד המלין - מצבו הכלכלי, אם המצב הכלכלי קשה - מהו המקור, הנימוק, לקשיים הכלכליים, האם היה בידו של המעביד לגבור על המצב הכלכלי, האם העדיף המעביד לדאוג לכלכלתו ולצרכיו הוא על פני תשלומים לעובד או לקרנות ותום ליבו; כאשר מדובר ברשויות מקומיות יש לבחון האם החלו בתוכנית הבראה. אם החלו הרשויות בתוכנית הבראה - יש לבחון האם תמיכת הממשלה לתוכנית ניתנת כסכום גלובלי, או אם סכום מסוים מיועד ישירות להפרשות לקופות ולקרנות; סוג ההלנה - ככל שמדובר בקופת גמל, יש ליתן את הדעת להבחנה במהותו של הרכיב המולן אם שכר הוא, או ביטוח פנסיוני או קרן השתלמות. הכלל הוא כי "על המעביד לדאוג לכך שקודם לכל תשמרנה זכויותיו של העובד בשכר ובקופת גמל" וזאת, בשונה מקרן השתלמות המשמשת לקידומו של העובד במקום העבודה. וכפי שציין השופט טננבוים בעניין אגבריה תופיק "יהיה מקום לנקוט באמת מידה אחת להלנת תשלום שכר עבודה שוטף הפוגע מיידית בפרנסתו של העובד ולעיתים אף בכבודו, ובאחרת לחוב שוטף לקופת גמל ששולם באיחור במהלך תקופת העבודה באופן שהאיחור כלל לא פגע בעובד"; מאזן הנזקים לקרנות ההשתלמות כתוצאה מההלנה, לעומת הנזק שייווצר למועצות בגין בהשתת פיצויי הלנה מלאים. במסגרת מאזן הנזקים יש ליתן משקל לאינטרס הציבורי שבהרתעת הרשויות מפני תופעת ההלנה, ומאידך גיסא - יישקל הצורך להימנע מהטלת מעמסה על הרשויות המקומיות, אשר תעמיק את המשבר הכלכלי בו הן מצויות. במסגרת המאזן הכולל, ייבחן הנזק שייגרם לקרן ההשתלמות, והאם "היחס בין האיחור בהפרשות להשפעה של פיצויי ההלנה על המעביד יהא סביר ומידתי". "ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום צריך להתפרש לקולא, כלומר הנטייה לפסוק פיצוי הלנה מופחתים". מן הכלל אל הפרט 20. בענייננו, נמצא טעם לפגם בהתנהלותן של המועצות המקומיות אשר לא טרחו להגיש כתב הגנה. טענות המועצות, כפי שהושמעו לפנינו, בדבר חדלות תפקודן והמשבר התקציבי בו היו שרויות בהתאם לתקופות התביעה, אין בהן כשלעצמן כדי להוות הצדקה מספקת לאי הגשת כתב הגנה. משלא הוגשו כתבי הגנה לא התבקשה שלילת פיצויי הלנה או הפחתתם בשל מצבן הכלכלי של הרשויות, אף לא פורטו הנסיבות שגרמו לאי העברת התשלומים לקרנות ההשתלמות כנדרש. בנסיבות אלה בהן לא הוצגה ולא הוכחה כל הגנה מפני תשלום פיצויי הלנה "היה על בית-דין קמא להטיל על המועצה תשלום פיצויי הלנה על-פי חוק ולא הייתה הצדקה להפחית את פיצויי ההלנה" . עם זאת, נוכח הראיות וטיעוני הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי בי-דין ובישיבות המעקב והתזכורת, נדרשנו למצבן הכלכלי של המועצות המקומיות - המשיבות בהליכים אלה, כשיקול להפחתת פיצויי הלנה ונבאר. מכלל החומר שהובא לפנינו נמצא, כי בעת שהוגשו כתבי התביעה נגד המועצות, הייתה התנהלותן לקויה ואחדות מהן אף עמדו בפני מעין חדלות פירעון. כתוצאה מכך ננקטו נגדן אמצעי אכיפה מנהליים לרבות מינוי חשב מלווה, מינוי ועדת חקירה, ומינוי ועדה קרואה תחת המועצה והעומד בראשה. המועצות עמדו לביקורת משרד הפנים, רובן ככולן מצויות בהליכי הבראה ונקטו בהליכי התייעלות המתחייבים ממצבן. במסגרת זו ננקטו הליכי הסדר נושים ובהם קרנות ההשתלמות ובחלק מן הרשויות מתנהלים תיקי איחוד בהוצאה לפועל. עוד הוברר כי ככלל מדובר בחובות עבר וכי משהתייצב מצבן הכלכלי והניהולי של הרשויות פעלו כדין להעברת ההפרשות השוטפות לקרנות ההשתלמות. על רקע זה בחנו שיקולים אלה: סוג ההלנה ונפקותה ובתוך כך טענת הרשויות לפיה, בשנות המשבר, הרלבנטיות לתביעות מושא הערעורים, לא שולם שכר העובדים במועדו, ולא הועברו לקרנות תשלומים בגין חלקם של העובדים והמעבידים; נשקלו הנזקים שנגרמו לקרנות עקב ההלנה, לעומת הנזקים העלולים להיווצר למועצות המקומיות בהשתת מלוא פיצויי ההלנה; וכן אינטרס ההרתעה מחד לעומת הסדרי ההבראה והמגעים שהתקיימו בין הצדדים מאידך. באיזון השיקולים הצריכים לעניין, מתוך שנתנו דעתנו למצבן הכלכלי של המועצות המקומיות, הליכי ההבראה בהן הן נתונות והסדרי התשלומים עם הקרנות, הגענו למסקנה כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות שלא להטיל מעמסה נוספת על הקופה הציבורית, בפסיקת פיצויי הלנה מלאים. אשר על כן, אין מנוס מדחיית ערעוריהן של הקרנות. טרם חתימת הדברים, נחזור ונטעים, כי על הרשויות המקומיות להסדיר חובותיהן לקרנות ההשתלמות ולהעביר אליהן כדין וכסידרן רשימות העובדים והפרשות עבורם, באופן שיישמרו זכויות העובדים ולא ייגרם להם נזק בעתיד לבוא. סוף דבר 21. הערעורים נדחים. בכל הנוגע להפרשות המועצות לקרנות, מושא הערעורים שלפנינו, ישלמו המועצות המקומיות לקרנות, פיצויי הלנה מופחתים אשר יעמדו על ריבית חשב כללי בלבד, על סכומי החוב שנצברו לחובתן בגין אי הפרשת חלק העובד והמעביד. בנוסף, יסדירו הצדדים ביניהם העברת המידע הנדרש לתשלום החוב לקרנות. אין צו להוצאות בערעורים. קרן השתלמותהשתלמות