הפרת הסכם שיתוף פעולה בין סוכני ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם שיתוף פעולה בין סוכני ביטוח:

בפניי תביעה כספית.


(א) ברקע התביעה מצויות העובדות הבאות. התובע הוא ששון מועלם (להלן – התובע). הוא סוכן ביטוח מורשה. הנתבע הוא נחמיה רוזנפלד (להלן – הנתבע). הנתבע הוא סוכן ביטוח ובעלים של סוכנות ביטוח בשם "אומן" (להלן – הסוכנות).


(ב) בסוף שנת 2003 נחתם בין התובע ובין הנתבע הסכם (להלן – ההסכם), בו נקבעו תנאים לשיתוף פעולה בין הצדדים. על פי ההסכם, היה התובע אמור לפעול כסוכן עצמאי, במשרדי הסוכנות בירושלים. ההסכם היה לתקופה של שלוש שנים, 1.1.04 – 31.12.06. התביעה שבפניי סבה על טענות שונות של התובע, כי הנתבע הפר את ההסכם, ועל כן חב לו כספים שונים. כן סבה התביעה על טענה של התובע, לפיה הוציא הנתבע לשון הרע עליו. אדון בטענות לפי סידרן.

2. פגיעה במכירות של התובע. בכתב התביעה נטען, כי בחודש דצמבר 2006, הוא החודש האחרון להתקשרות בין הצדדים, הנתבע פעל בדרכים רבות על מנת לגרום להפחתה בהיקף המכירות של פוליסות ביטוח על ידי התובע. לטענת התובע, הנתבע עשה כן, על מנת למנוע מן התובע לעמוד ביעדי מכירה הקבועים בהסכם, ובדרך זו לגרום לכך שהתובע לא יהיה זכאי לעמלת ההיקף הקבועה בהסכם. בהקשר זה טוען התובע, כי הנתבע הורה לעובדות המשרד שלא לתת לתובע שירותי משרד, ביקש מהתובע לעזוב את המשרד, ומנע ממנו גישה למאגר לקוחות.

3. דין הטענה להידחות. אסביר את שיקולי.

(א) ראשית, הנתבע הכחיש כי פעל בדרך הנטענת (פיסקאות 5, 9, 16 לתצהירו). אדרבא, לטענתו (בפיסקה 5) אף העמיד פקידה מיוחדת אשר תסייע לתובע. לטענתו, אי העמידה של התובע ביעדי התפוקה שנקבע בהסכם של התובע עם הראל היא תוצאה של התנהלותו הבלתי מקצועית בלבד (בפיסקה 16). התובע לא הניח כל תשתית, המאפשרת להעדיף את גירסתו על פני גירסת הנתבע בנקודה זו.

(ב) שנית, יש ממש בטענת הנתבע כי הטענה של התובע אינה הגיונית, שכן על פי ההסכם, הנתבע היה אמור לקבל 50% מן העמלות שהיו מתקבלות בגין פוליסות שנמכרו על ידי התובע (בפסקאות 8, 10 לתצהיר הנתבע; ראו גם עדות התובע, עמוד 3, שורות 9 – 10). אין זה סביר, לעניין זה, כי הנתבע פעל בניגוד לאינטרס שלו.

(ג) שלישית, התובע זנח טענה זו בתצהירו. היא גם לא נזכרה בסיכומיו.

(ד) רביעית, היקף המכירות של התובע בחודש דצמבר 2006, בסך של 7,289 ₪, היה דומה לזה בשנה הקודמת, 2005, בסך של 8,562 ₪ (פיסקה 22 לתצהיר הנתבע). אין טענה, כי בשנת 2005 נעשו פעולות כלשהן על מנת למנוע מן התובע לבצע מכירות. במצב זה, המסקנה המסתברת היא כי בכל מקרה, התובע לא הוכיח נזק כלשהו כתוצאה מן הפעולה הנטענת של הנתבע, אשר ממילא לא הוכחה.

4. אי תשלום של תגמול נוסף. לטענת התובע, בשנת 2006 היקף המכירות שלו הסתכם בסך של 136,915 ₪. התובע מפנה לסעיף 4.2 לנספח להסכם, שכותרתו "תגמול נוסף המותנה בעמידה ביעדים". בנספח האמור נקבע, כי התובע יהיה זכאי למקדמה בשיעור של 8% בגין מכירות בהיקף של 75- 90% מסכום שנקבע כיעד מכירות לשנה האמורה. הסכום של 136,915 ₪ נופל לגדר זה. התובע דורש כי סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.07, ישולם לו.

5. (א) הנתבע הודה בכתב ההגנה כי היקף המכירות של התובע בשנת 2006 היה כנטען (פיסקה 21 לכתב ההגנה המתוקן). הנתבע הודה בתצהירו כי הזכות לתשלום של 8% קמה במקרה של עמידה ב – 75% – 90% מן היעד הרלוונטי (סעיף 17 לתצהירו).

(ב) בתחילה, טען הנתבע כי הזכאות הסופית של התובע לתשלום האמור צריכה להיקבע בהתחשבנות סופית, לאחר שיתברר מה הפרמיה שנגבתה בפועל בגין הפוליסות שמכר התובע בשנת 2006, ורק אז ניתן לדעת האם הוא עמד ביעדים שנקבעו בהסכם (פיסקה 17 לתצהירו). הנתבע הפנה בהקשר זה להוראת סעיף 5 לנספח התגמול המיוחד. עוד טען הנתבע, כי היעדים שנקבעו בהסכם עם חברת הביטוח הם מצטברים, במשך כל השנים 2004 – 2006, וגם בכך התובע לא עמד (פיסקה 17 לתצהירו).

(ג) במהלך דיון ההוכחות חלה תפנית בעמדת הנתבע. הוא לא עמד עוד על טענות אלה. בא כוח הנתבע הודיע לפרוטוקול, כי אינו חולק על חבות בהפרש של 1,150 ₪, בין הסכום שתובע התובע בגין מקדמות לשנת 2006, בסך של 10,953 ₪ (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של התובע), ובין סכום של 9,809 ₪, שלטענת בא כוח הנתבע יש לקזז מן הסך הנ"ל (ראו הודעת בא כוח הנתבע, עמוד 5, שורה 5). הנתבע חזר על הודאה זו לעניין הסכום של 10,953 ₪ בסיכומיהם (פיסקאות 37, 45).

(ד) עולה מכך שהנתבע אינו עומד, למעשה, על הטענות בדבר העדר זכאות לתשלום המיוחד בשנת 2006. טענתו כעת היא רק, שיש לקזז מן הסכום הנטען על ידי התובע את הסכום של 9,809₪, אשר לטענתו קיבל התובע ממנו כמקדמה.

(ה) לטענת הקיזוז האמורה לא הונחה תשתית מספקת. היא הוכחשה על ידי התובע. לא אוכל להעדיף בהקשר זה את גירסת הנתבע דווקא. אציין, כי מן החומר שבפניי עולה תמיכה בטענת התובע. מתדפיס של חברת הביטוח, נספח ח' לתצהיר הנתבע, עולה כי נעשה תשלום של 9,809 ₪ לתובע בגין תגמול מותנה באחוזים ביום 31.3.2006. התובע אישר כי קיבל סכום זה , אך טען שמדובר בגמר חשבון שניתן לפי הוראת התובע, ולא מקדמה (עמוד 4, שורה 28). יש עיגון לטענה זו, שכן בצמוד לסכום האמור בתדפיס הממוחשב שצירף הנתבע, מופיעים ראשי התיבות גמ"ח – היינו, גמר חשבון, כטענת התובע. אין בפניי הסבר חלופי מצד הנתבע לכיתוב זה. במצב האמור, אני מעדיף את גירסת התובע בנקודה זו.

(ו) התובע זכאי, אפוא, לתשלום בסך של 8% מן הסכום של 136,915 ₪, בצירוף הפרשי רבית והצמדה כחוק עד ליום פסק הדין.

6. (א) פנייה ללקוחות של התובע. לטענת התובע, לאחר שהפסיק לעבוד ממשרדי הסוכנות, נודע לו שהנתבע פנה בעצמו או באמצעות מי מטעמו לכמה מלקוחותיו של התובע, הרשומים בתיק הביטוח שלו, והציע להם חידוש פוליסה באמצעות הסוכנות. התובע טוען, כי הדבר מנוגד להסכם.

(ב) התובע צירף העתקים של פניות הנתבע אל לקוחות התובע ופוליסות שצירף אליהם כנספח ה' לתביעתו. התובע ציין בתביעתו כי לא ידוע לו לכמה מן הלקוחות הנתבע הספיק לפנות, למעט ארבעה לקוחות אשר פנו לתובע לאחר קבלת המכתבים האמורים. מן החומר שבפניי עולה, כי מדובר אכן בארבעה לקוחות, אליהם פנתה הסוכנות בקשר לביטוח רכב. הפניות הן מיום 18.1.07. לכל פנייה צורפה פוליסה. שם הסוכן המופיע בפוליסה הוא "אומן ביטוחים". נכתב עליהן בכתב יד כי "לידיעתך הסוכן ששי מועלם אינו עובד במשרדנו[.] אנו עומדים לרשותך ונשמח להציע לך הצעת מחיר".

7. סעיף 4 להסכם (נספח א' לתצהיר הנתבע) קובע כי הנתבע אינו רשאי לפנות ללקוחות שנמכרים תחת מספרי הסוכן של התובע. סעיף 12 קובע כי במידה והצדדים נפרדים, הנתבע יאפשר לתובע לקחת כל תיק ותיק בתיק הביטוח שלו לכל חברה שירצה, והלקוח שייך לתובע והנתבע מבטיח כי "לא יפנה אל מבוטחי ששי ללא אישורו ובכתב".

8. הנתבע אישר בתצהירו (פיסקה 30), כי היו פניות ספורות ובודדות של נציגי הסוכנות שבבעלותו למספר מבוטחים שרכשו בעבר ביטוחי רכב באמצעות התובע, בתקופה שעבד בסוכנות, וזאת לצורך חידוש של ביטוח הרכב (ראו גם עדות הנתבע עמוד 6, שורה 10). הנתבע אישר כי המדובר בפעולה בניגוד לחוזה (עמוד 6, שורה 13). הנתבע הסביר את העניין בטעות (עמוד 6, שורה 11; עמוד 7, שורה 6, 21).

9. יוצא, כי הוכחה הפרה של החוזה על ידי הנתבע. עם זאת, לא נסתרה טענת הנתבע, כי הביטוחים האמורים לא חודשו לאותם לקוחות. התובע לא הציג ראייה כלשהי, לעניין זה, העשויה ללמד על נזק ממוני כלשהו שנגרם לו בגין הפניות האמורות. גם המבוטחים אליהם נעשו הפניות לא הובאו לעדות על ידי התובע. יוצא, כי לא הונחה תשתית המאפשרת לפסוק לתובע סעד כלשהו בגין עניין זה.

10. (א) התובע טוען, כי הפניה ללקוחותיו בטענה כי עזב את הסוכנות גרמה לפגיעה במוניטין שלו כסוכן ביטוח, ופרסמה עליו לשון הרע. לטענתו, הנתבע יצר מצג שלתובע אין יכולת להמשיך ולחדש את הפוליסות. התובע טוען, כי הנתבע פגע במוניטין שלו, ובפרנסתו.

(ב) דין טענה זו להידחות. הפרסום כי קשריו של התובע עם הסוכנות נפסקו היה נכון (ראו בפיסקה 32, 35 לתצהיר הנתבע). אין בו כל לשון הרע. אין בו ייחוס של תכונה שלילית כלשהי, או הטלת דופי בתובע. אין בו כדי להקים לתובע עילת תביעה כלשהי.

11. (א) בתצהירו, התובע הוסיף טענה לעניין זה, לפיה לקוח בביטוח סעודי, בשם אילן גלנטי, ביטל פוליסה, הואיל והסיק ממכתב ששלח הנתבע שהתובע עזב את התחום ולא יוכל לקבל שירות מהתובע. התובע דרש בתצהירו פיצוי בגין הפסדים עתידיים בקשר לכך.

(ב) דין טענות אלה של התובע להידחות. ראשית, טענות אלה הן הרחבת חזית אסורה. שנית, לעניין זה לא הונחה גם תשתית מינימלית. לא הוצגו מסמכים כלשהם. המבוטח הנטען לא הובא להעיד. בנסיבות אלה אף לא ניתן לקבוע ממצא בעובדה לעניין הפסקת ביטוח שלו באמצעות התובע, וסיבותיה. שלישית, לא הוכח מצג כלשהו של הנתבע, לפיו התובע עזב את התחום של הביטוח, כביכול. לכל היותר, הוכח פרסום של הנתבע לפיו התובע עזב את משרדו של הנתבע. רביעית, לא הובאו ראיות כלשהן אודות נזקי ממון שנגרמו לתובע בגין עניין זה, והיקפם. נוכח כל האמור, דין התביעה לעניין זה להידחות.

12. מכירת פוליסת ביטוח ללקוח של התובע. לטענת התובע, בחודש מאי 2005, הנתבע מכר פוליסת ביטוח חיים ללקוח של התובע בשם אהרון רחימוב (להלן – רחימוב), ללא אישורו של התובע, ובניגוד להסכם. התובע טוען כי המדובר בעוולה של גזל או בהפרת חוזה, וכי על הנתבע לפצותו בגין ההפרה הנטענת.

13. (א) טענות התובע לעניין זה נתמכות במוצג ת/1. מדובר בפוליסת ביטוח המלמדת שרחימוב היה מבוטח בחברת הראל, כאשר שם הסוכן הוא התובע, בביטוח רכב לתקופה 30.5.2005 – 31.5.2006. עובדה זו עומדת בניגוד לעדות הנתבע, אשר טען כי לא היה לרחימוב ביטוח רכב באמצעות הנתבע (עמוד 5, שורה 18 ואילך; ראו גם פיסקה 33 לתצהירו).

(ב) לא נעלם מעיני, כי הנתבע היפנה למסמך שצורף כחלק מנספח ט' לתצהירו, וממנו עולה כי ביוני 2005 רחימוב היה לקוח של הנתבע. דא עקא, המדובר במועד מאוחר לזה שבו היה רחימוב לקוח של התובע, כעולה ממוצג ת/1. יוצא, כי מסמך זה אינו סותר את טענות התובע.

14. יוצא, כי יש בסיס עובדתי לטענות התובע. עם זאת, נכונה טענת הנתבע, כי התובע לא הוכיח נזק כלשהו בקשר לעניין זה. במצב זה, לא אוכל לפסוק לתובע סעד כלשהו בגינו.

15. חוב עמלות בגין חודש ינואר 2007. לטענת התובע, הנתבע לא שילם לו עמלות המגיעות לו בגין חודש ינואר 2007, בגין פוליסות שהתובע מכר בחברות הביטוח איילון ואליהו. התובע העריך את העמלה בגין עניין זה בסך של 350 ₪, נכון ליום 1.1.2007. עניין זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים (ראו תצהיר הנתבע, פיסקה 4; ראו גם עדותו, עמוד 6, שורה 15, בה מסר כי הוא "מוכן לתת שיק עכשיו"). לפיכך, התביעה בסעיף זה מתקבלת, והנתבע ישלם לתובע סך של 350 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית עד ליום פסק הדין.

16. לשון הרע. לטענת התובע, מכתבים ששלח הנתבע לחברת הביטוח הראל בע"מ (להלן – הראל), מהווים לשון הרע, במובן חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע). לא מצאתי ממש בטענה זו. אעמוד על הפרסומים עליהם מתבססת טענה זו של התובע.

17. פרסום אחד הוא אי מייל של הנתבע מיום 11.12.2006. האי מייל מופנה למר יהושוע ברויאר. נושא האי מייל הוא התובע. נכתב בו "מבחינתי לא חל כל שינוי. ששי מועלם הוא סוכן משרדי בביטוח חיים[.] אם ילך למנורה/מגדל/איילון/שומרה ארוץ אחריו כמו שרצתי אחריו בהראל[.] אם הוא עובד עם הראל – הינו סוכן משרדי".

18. ברקע אי מייל זה עומד מכתב, שצורף כנספח ג' לתביעה, מיום 30.11.2006 (להלן – המכתב). המכתב הוא של הנתבע. הוא מופנה לחברת הראל. עניינו הוא "העברת תיק וסיום התקשרות". נכתב בו, כי "אני נחמיה רוזנפלד .... נותן בזאת הסכמתי להעברת חלוקת העמלות 100% לסוכן מועלם ששון ... החל מהתאריך 1.1.07. הסוכן הנ'ל מפסיק לעבוד תחת סוכנות 'אומן' והוא סוכן עצמאי לכל דבר הן להתקשרות והן לעמלות ולהסכמי ההתקשרות". המכתב מתייחס הן לעמלות בגין ביטוח חיים, והן לעמלות בגין ביטוח אלמנטארי.

19. (א) תוכן המכתב אינו מתיישב עם תוכן האי מייל. לטענת הנתבע, המכתב אינו מייצג את הסכמתם האמיתית של הצדדים, אשר לא כללה את נושא ביטוח החיים (בפסקאות 14, 15 לתצהירו). טענה זו מעוררת קושי, שכן הנתבע חתום על המכתב, ובמצב זה, מנוע מלטעון כי אינו משקף את תוכן ההסכמה, או כי לא קרא אותו (ראו בהקשר זה ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נוגה שיווק (1981) בע"מ (2007) , שם נפסק כי "חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו, והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו, ועל כן אין הוא יכול לנער חוצנו ממנו" (בפיסקה 11 לפסק הדין)).

(ב) למען שלמות התמונה אוסיף, כי הנתבע טען עוד שהצדדים ניהלו, בעת שנשלח האי מייל, משא ומתן (עמוד 7, שורה 11). לדבריו, שלח את האי מייל האמור הואיל "ועדיין לא סוכם [על עזיבת התובע את הסוכנות – ע.ש.] [.] ניהלנו מו'מ כל יום" (עמוד 7, שורה 27; עמוד 8, שורה 3). טענה זו לא נסתרה. האמור באי מייל מתיישב עימה.

20. בין כך ובין כך, גם אם תוכן האי מייל מעורר קושי, אין בו פגיעה בשמו הטוב של התובע. אין בו משום הטלת דופי בתובע. אין בו משום ייחוס תכונות שליליות לתובע. בנסיבות אלה, על פי מבחן האדם הסביר, אין לראות בו משום לשון הרע (ראו שנהר, דיני לשון הרע, 1997, בעמוד 129 ואילך). התובע לא מוצג באור שלילי, אשר יש בו משום לשון הרע (השוו ע"א 9258/04 ח'ורי נ' חברת כל אל ערב בע"מ (2005) , בפיסקה ח(2) לפסק הדין). במצב זה, לא מתקיים במקרה זה הרציונל של דיני לשון הרע, והוא הצגתו של אדם באופן שלילי (ראו Zacchini v. Scripts-Howard Broadcasting Company 433 U.S. 562, at p. 573-574). יש להזכיר עוד, כי חברת הביטוח קיבלה את המכתב. בנסיבות אלה, ובשים לב לאמור בתגובתה של חברת הביטוח לאי מייל, לא היה טמון במכתב פוטנציאל של ממש לפגוע במשלח ידו של התובע (ראו סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע). בהקשר זה לא למותר לציין, כי הנתבע נענה, ביום 11.12.2006, באי מייל לפיו "כבר הוצאת מכתב שונה בעבר ולכן אתייחס למכתב הקודם שהוצאת ולא למכתב זה". עולה מכך, כי בפועל לא ניתן משקל לאי מייל עליו מתבסס התובע.

21. בתגובה לתגובתה של חברת הביטוח, כתב הנתבע אי מייל נוסף ביום 12.12.2006, כי "לא הוצאתי שום מכתב קודם. כל מכתב אחר שהיה, ששי החזיר לי אותו[.] אני מבטל את המכתב הקודם. הייתה אי הבנה של ששי לגבי הדברים ולכן המכתב המקורי הוחזר אלי[.] המכתב הקודם בוטל! לא אחשוש להבהיר את הדברים דרך כל נציג מטעמי שיודע להסביר יותר טוב ממני. המכתב הקודם הוצא בטעות ושלא בהקשרו".

22. (א) האמור באי מייל זה כולל סתירות פנימיות. בתחילה כותב הנתבע כי לא היה מכתב. אחרי כן, הוא טוען שהמכתב (אשר לטענתו לא היה) הוחזר. בהמשך הוא טוען כי המכתב בוטל. קשה ליישב בין הדברים.

(ב) זאת ועוד, בחקירה הנגדית, אישר הנתבע כי התובע לא החזיר לו את המכתב, בניגוד לנטען באי מייל האמור (עמוד 8, שורה 3). בנסיבות אלה, יוצא כי הטיעון העובדתי שהועלה בנקודה זו באי מייל לא היה נכון.

(ג) עם זאת, אין בכל האמור כדי ללמד על הוצאת לשון הרע במבחן האדם הסביר. האי מייל האמור אינו מייחס לתובע תכונות שליליות. הוא אינו מטיל בו דופי. הוא מייחס לו אי הבנה. אין בכך משום לשון הרע. בוודאי, שאין בכך משום לשון הרע, החוצה את הסף הקבוע בסעיף 4 לפקודת הנזיקין.

23. התובע מתבסס על אי מייל נוסף, מיום 20.12.06. באי מייל האמור כתב הנתבע על התובע כי "הוא סוכן שאני הבאתי אותו להראל". התובע טוען, כי מי שגייס אותו הוא חיים ארליך, ולא הנתבע. עוד נטען באי מייל זה, כי גורם בחברת הראל מנהל עם התובע משא ומתן לעבודה ישירה מול חברת הראל, ללא הסכמת הנתבע, וכי "אין כל מכתב שחרור ממני להראל בגין ששי מועלם .... אפילו ששי מודה שעדיין לא סוכם איתו שום פרט על ביטוח חיים להמשך בעתיד".

24. הניתוח לעיל יפה אף לכאן. אין באי מייל האמור משום ייחוס תכונה שלילית או הטלת דופי כלשהם בתובע. בנסיבות אלה, אין באי מייל האמור משום לשון הרע על התובע, במבחן האדם הסביר, העובר את הרף המינימאלי הקבוע בסעיף 4 לפקודת הנזיקין.

25. בנסיבות העניין גם לא הוכח נזק בפועל לתובע כתוצאה מהאי מיילים האמורים. בהקשר זה ניתן להפנות לעדות התובע, ממנה עולה כי לא נפגע, ונכון ליום עדותו (22.12.08), עבד עם לא פחות מחמש חברות, ובהן חברת הראל (עמוד 4, שורה 1).

26. התובע מפנה בתצהירו גם לאי מייל מיום 17.1.07. אי מייל זה לא צורף לתביעה המקורית או המתוקנת. הוא לא נזכר באיזו מהן. המדובר בהרחבת חזית אסורה. התביעה לעניין אי מייל זה נדחית.

27. קיזוז? הנתבע טוען, כי התובע מכר 8 פוליסות לביטוחי חיים, רכב ורכוש של חברת "הראל" לרן ביבי ומיכל ביבי, אליהם הופנה התובע באופן אישי על ידי הנתבע (פיסקה 29 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, ההסכם חייב את התובע לרשום את הפוליסות שנמכרו כאמור תחת מספר סוכן משותף. במקום זאת, התובע רשם את הפוליסות תחת מספר הסוכן שלו. ממסמכים שצורפו כנספח ט' לתצהיר הנתבע, עולה כי אכן פוליסות כאמור נרשמו על שם התובע.

28. עם זאת, הנתבע אינו משווה מימד כמותי לטענה האמורה. אין בפניי נתונים המאפשרים לקבוע באופן סביר את היקף הפגיעה הנטען בנתבע בשל עניין זה. בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל טענת קיזוז על יסוד זה.

29. צו מניעה. הבקשה היא לצו מניעה קבוע נגד הנתבע, לא לפנות ללקוחות התובע בכל דרך, במישרין או בעקיפין, או להעביר את מאגר הלקוחות של התובע לגורם כלשהו. הוכח שהנתבע פנה, בניגוד להסכם, ללקוחות. אין כל טענה של הנתבע כי צו כזה יפגע בו בדרך כלשהי. בשלב מוקדם של ההליך, ניתן צו זמני ברוח זו, באין התנגדות של הנתבע (בש"א 2300/07). גם עתה, אין הנתבע מעלה התנגדות לצו קבוע כאמור (ראו פיסקה 42 לסיכומיו). בנסיבות אלה, אני מורה כי צו המניעה הזמני שניתן יהפוך לקבוע.

30. תביעה למתן חשבונות. לעניין זה נתבקש בכתב התביעה צו בו יידרש הנתבע ליתן פירוט שמות לקוחות של התובע להם הנתבע מכר פוליסות ביטוח באמצעות הסוכנות, ומה הפרמיה שהסוכנות קיבלה בגין מכירות ללקוחות התובע. התובע זנח בקשה זו בסיכומיו. משכך, התביעה לסעד זה נדחית.

31. צו למחוק כל מסמך במשרדי הנתבע השייך לתובע בתוכנת הפוקוס. המדובר בסעד שלא נתבקש בכתב התביעה. הוא עלה לראשונה בסיכומי התובע. אין לכך מקום. אף לא הונחה תשתית בקשר לכך, ולא התקיים בירור בעניין זה. הבקשה לסעד זה נדחית.

32. עתירה לצו נגד חברת הראל. התובע עותר בסיכומיו לצו נגד חברת הראל. דין בקשה זו להידחות. הראל אינה בעלת דין בהליך שבפניי. ממילא אין מקום להוצאת צו כלפיה.

התוצאה

(א) על הנתבע לשלם לתובע סך של 13,046.07 ₪. סכום זה כולל הפרשי רבית והצמדה עד ליום פסק דין זה. ניתן בזה צו מניעה קבוע, אשר תוכנו זהה לצו הזמני שניתן בבש"א 2300/07.

(ב) הנתבע ישא בהוצאות התובע, בסך של 400 ₪, ובשכר טרחת עורך דין, המביא בחשבון את נסיבות העניין, ובהן הקביעות דלעיל, העובדה שחלק משמעותי בתביעה נדחה, העובדה שהתובע היה מיוצג עד שלב מסוים בהליך, ואת הבקשה לסעד זמני, אשר עולה כי הייתה לה הצדקה, בסכום של 2,250 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין. הסכומים נקבעו בהתחשב בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס- 2000. כל הסכומים ישולמו עד ליום 1.4.09.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק סוכן ביטוח

  2. מעמד סוכן הביטוח

  3. פיטורים של סוכן ביטוח

  4. מעמדו של סוכן הביטוח

  5. תביעה בין סוכני ביטוח

  6. זיוף חתימה סוכן ביטוח

  7. עמלת גיוס סוכני ביטוח

  8. שלילת רישיון סוכן ביטוח

  9. סוכן ביטוח בשכירות מוגנת

  10. תביעת רשלנות נגד סוכן ביטוח

  11. פירוק שותפות בין סוכני ביטוח

  12. הפניית לקוחות בין סוכני ביטוח

  13. תביעת לשון הרע נגד סוכני ביטוח

  14. הכשרת סוכני ביטוח - יחסי עובד מעביד

  15. הפרת הסכם שיתוף פעולה בין סוכני ביטוח

  16. תאונה בלי ביטוח בגלל רשלנות סוכן ביטוח

  17. תביעה נגד סוכן ביטוח בבית משפט לתביעות קטנות

  18. תביעה נגד סוכן ביטוח עקב סירוב חברת הביטוח לשלם למבוטח

  19. סוכן ביטוח נטל הלוואות על חשבון כספי הפוליסות של הלקוחות, ללא ידיעתם ותוך זיוף חתימותיהם

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון