הפרת חוזה לתקופה קצובה של עובד בכיר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת חוזה לתקופה קצובה של עובד בכיר: השופטת לאה גליקסמן ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (עב 4676/03; , השופטת מיכל אריסון חילו ונציגי הציבור מר יגאל כהן וגב' מירה שיכס). בפסק הדין מושא הערעור קיבל בית הדין חלק מתביעתו של המערער, והערעור סב על רכיבי התביעה שנדחו. העובדות, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי: המשיבה היא חברה בע"מ (להלן - החברה), העוסקת בתחום האלקטרוניקה. החברה היא בבעלותו של מר הורסט רוברודר (להלן - מר רוברודר), שהוא אזרח ותושב גרמניה. ביום 1.12.98 החל המערער לעבוד כמנהל שיווק במפעל החברה, ותנאי עבודתו הוסדרו בחוזה עבודה מיום 8.11.98. החל מחודש יוני 2000 מונה המערער לתפקיד מנכ"ל משותף ואחראי על התפעול והשיווק בחברה, והוטלה עליו אחריות מוחלטת לכל העבודות המבוצעות בחברה. כן מונה כחבר הנהלה וכן היה מורשה לחתום בשם החברה. החל משנת 2001 נקלעה החברה לקשיים, וכתוצאה מכך צמצמה את היקף פעילותה העסקית. עובדים רבים של החברה פוטרו, והיא אף פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה להקפאת הליכים וכינוס אסיפות נושים של החברה. ביום 30.11.03 מר רוברודר הודיע למערער במכתבו מיום 30.11.2003 אשר נושאו "מכתב תלונה והודעה על שינוי במצב העסקתך" על ביטול חוזה העבודה שבין המערער לבין החברה, וזאת על רקע הפרת חוזה העבודה על ידי המערער. בד בבד עם ההודעה על ביטול החוזה, הציע מר רוברודר למערער להמשיך לעבוד בחברה בתפקיד אחר, החל מיום 1.1.04, בתנאי העסקה שונים. במכתבו מיום 17.12.03 הציע מר רוברודר למערער לעבוד בחברה בתפקיד אחר ובהיקף העסקה נמוך יותר (4 שעות/5 ימים בשבוע), וכן ציין כי יועסק בחברה מנהל שיווק חדש. המערער דחה את ההצעה וביום 24.12.04 הגיש את תביעתו לבית הדין. במכתב מיום 31.12.03 כתב מר רוברודר למערער כי הואיל ולא אישר את השינוי בתפקידו הוא ויתר על המשרה בחברה והתפטר מעבודתו. במענה למכתב זה השיב המערער בהודעה בדוא"ל, בה דחה את הטענות שהועלו נגדו, וציין כי פוטר במכתבו של מר רוברודר מיום 30.11.03. בפועל, קשר העבודה בין המערער לבין החברה הגיע לסיומו ביום 31.12.03. פסק דינו של בית הדין האזורי: בית הדין האזורי קיבל חלקית את תביעתו של המערער כמפורט להלן. זכאות לפיצויי פיטורים: בית הדין האזורי קבע כי המערער פוטר במכתבו של מר רובורדר מיום 30.11.03; הצעתו של מר רוברודר למערער להמשיך לעבוד בחברה בתפקיד אחר ובתנאים אחרים היא בגדר הצעת עבודה חדשה, ואין בדחיית ההצעה משום התפטרות. לפיכך, קשר העבודה הגיע לסיומו בפיטורים והמערער זכאי לפיצויי פיטורים. זכאות לתמורת הודעה מוקדמת, שכר בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 ותנאים נלווים בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004: סעיף 7 לחוזה העבודה של המערער קובע שתי אפשרויות להודעה מוקדמת בדבר סיום תקופת החוזה: האחת - שישה שבועות לפני סיום הרבעון; השנייה - אם הייתה הפרה או אי מילוי תנאי אחר בחוזה - ארבעה שבועות. בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח שהמערער הפר את חוזה העבודה הפרה אשר הצדיקה מתן הודעה מוקדמת של ארבעה שבועות ולא של שישה שבועות. טענתה העיקרית של החברה הייתה שהמערער הפר את חובתו להגיש דיווח דו שבועי. אולם, משהפרה נטענת זו החלה עוד בחודש מרץ 2002 ונמשכה תקופה כה ארוכה של למעלה משנה וחצי ללא שהחברה ביטלה את החוזה במשך תקופה זו, אין לראות בהפרה זו הפרה יסודית המצדיקה אי מתן הודעה מוקדמת בת שישה שבועות. שני הנושאים הנוספים שנטענו - אי עדכון הצוות ואי ניצול ימי חופשה שנצברו - אינם מהווים תנאים שבחוזה העבודה. מעבר לכך, עצם העובדה שהחברה הציעה למערער לחתום על חוזה חדש בתנאים חדשים מפריכה את טענתה כי המערער הפר הפרה יסודית את חוזה העבודה. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לתשלום שכר עבודה בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004, וקבע כי המערער אינו זכאי לשכר בעד תקופה זו כיון שלא עבד בחברה בחודשים אלה, אלא הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בעד שבועיים נוספים בלבד, בסך של 7,500 ₪. כן נדחתה תביעתו של המערער לפיצויי פיטורים ולתנאים נלווים בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004. פדיון חופשה: המערער אינו זכאי לפדיון חופשה בעד ימי החופשה שנצברו לזכותו עד תום שנת 2002, לנוכח העובדה כי קיבל הוראה ממר רוברודר לנצל את כל ימי החופשה להם הוא טוען עד סוף שנת 2003. המערער זכאי לפדיון ימי החופשה שהגיעו לו בעד שנת 2003, אותם היה אמור לנצל בחודש העבודה האחרון או בשנת 2004, בסך של 15,000 ₪. דמי הבראה: המערער זכאי לדמי הבראה בעד שנת עבודתו האחרונה בסך של 1,530 ₪. הפרשות לקרן השתלמות בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 וקנס פיגורים: כפועל יוצא מדחיית התביעה לשכר בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 נדחתה התביעה להפרשות לקרן השתלמות בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004. התביעה לקנס פיגורים נדחתה כיון שהוכח כי החברה נשאה בפועל בחוב הפיגורים והעבירה את התשלומים לקרן. הפרשות לקרן פנסיה: החברה לא הפרישה לקרן הפנסיה בהתאם להוראות הסכם העבודה, אשר בו התחייבה להפריש לקרן פנסיה 7.5% מהשכר ולא 5% מהשכר, ולכן המערער זכאי לפיצוי בגין החסר בהפרשות לקרן הפנסיה בסך של 22,875 ₪. פיצוי בגין עגמת נפש: פיטורי המערער לא נעשו בחוסר תום לב, ובנסיבות המקרה אין מקום לפסוק למערער פיצוי בגין עגמת נפש. הערעור וטענות הצדדים: ערעורו של המערער סב על דחיית חלק מתביעתו כמפורט להלן. שכר בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004, תנאים נלווים והודעה מוקדמת: על פי חוזה העבודה היה על החברה לתת לו הודעה מוקדמת בת שישה שבועות לפני תום הרבעון. משהחברה הפרה חובה זו, זכותו לקבל שכר בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004, וכן את כל התנאים הנלווים (פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן השתלמות וכו'). בנוסף, זכאי המערער להודעה מוקדמת בת חודש אחד. בכל מקרה, יש לחשב את תקופת ההודעה המוקדמת החל מתום חודש דצמבר 2003, כי בחודש דצמבר 2003 שהה המערער בחופשה. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים: מעבר לכך שהמערער זכאי לפיצויי פיטורים בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004, היה מקום לחייב את החברה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בעד הפרשי פיצויי פיטורים ששולמו באיחור. פדיון חופשה: המערער זכאי לפדיון חופשה בעד כל ימי החופשה שנצברו לזכותו בתקופת עבודתו, 37 ימי עבודה, ולא בעד 22 ימי חופשה בלבד. פיצוי בעד עגמת נפש: פיטורי המערער היו נגועים בחוסר תום לב, עת פוטר תוך העלאת טענת סרק כי לא הגיש דיווחים על פי חובתו, ולכן הוא זכאי לפיצוי בעד עגמת נפש. הוצאות משפט: יש לחייב את החברה בתשלום הוצאות משפט ריאליות, בהתאמה לסכום שנפסק לזכות המערער, וזאת בשתי הערכאות. החברה טענה כי דין הערעור להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן: טענת המערער כי בשל איחור בן עשרה ימים במתן הודעה מוקדמת הוא זכאי לשכר בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 היא טענה מעוותת. טעה בית הדין האזורי שלא קיבל את טענת החברה כי המערער הפר את הוראות ההסכם וניסה לגזול מהחברה כספים שאינם מגיעים לו, ולכן היה זכאי להודעה מוקדמת בת ארבעה שבועות בלבד. אין מקום לפסוק למערער הודעה מוקדמת מעבר להודעה המוקדמת שניתנה לו ושנפסקה על ידי בית הדין האזורי. יתר על כן. בנסיבות פיטוריו, המערער כלל אינו זכאי להודעה מוקדמת. אין מקום לפסוק למערער פדיון חופשה נוסף על פדיון החופשה שנפסק לזכותו, לנוכח העובדה כי המערער לא הגיש דיווחים אמינים על חופשותיו. פיצוי בעד עגמת נפש מגיע לחברה ולמר רוברודר, אשר רק בשל אכזבתו החברה לא תבעה פיצוי על הנזקים שגרם לה המערער. פסיקת פיצויי הלנה היא בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין מקום להתערב בה. ככלל, בית הדין פסק למערער סכומים העולים על הסכומים שהגיעו לו, ואין מקום לחייב את החברה לשלם לו סכומים נוספים. דיון והכרעה: פיצוי בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, בעניין זכאות המערער לשכר ולתנאים נלווים בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004. ההוראה הרלוונטית בהסכם העבודה היא סעיף 7 להסכם, שזו לשונה: Beginning of the employment and validity thereafter: This contract will commence on December 1.98 From the 1 of DEC. 98 the employment contract remains valid until the end of 1999. Thereafter, the contract can be terminated with a notification period of 6 weeks before the end of each quarter of the calendar year by either party. In case of none-compliance to the terms of the understanding of this employment contract by either side, this agreement can be cancelled by either party in writing with a 4 weeks prior notification period by stipulating the reason for the termination. בית הדין האזורי קבע כי המערער היה זכאי להודעה מוקדמת על פי החלופה הראשונה, בקובעו כי לא הוכח כי המערער הפר את הסכם העבודה הפרה המצדיקה אי מתן הודעה מוקדמת בת שישה שבועות. לטענת החברה, טעה בית הדין במסקנה זו. הלכה היא, כי בית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, המבוססות על התרשמותה ממהימנות העדים. לערכאה ששמעה את העדים יתרון על פני ערכאת הערעור, בשל ההזדמנות להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. על כן התערבות בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות המושתתות על התרשמות מעדים היא חריגה, ושמורה לנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן [עע (ארצי) 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, , מיום 2.8.07]. לאחר בחינת החומר בתיק בית הדין האזורי, לא מצאנו כי מקרה זה מצדיק סטייה מהכלל. לפיכך, אין בידינו לקבל את טענת החברה כי יש לקבוע שהמערער הפר את חוזה העבודה, והיה זכאי להודעה מוקדמת בת ארבעה שבועות ולא בת שישה שבועות. כאמור, המערער קיבל הודעה על פיטוריו ביום 30.11.03, מעט למעלה מארבעה שבועות לפני תום הרבעון, 31.12.03. כפי שקבענו לעיל, המערער היה זכאי להודעה מוקדמת בת שישה שבועות לפני תום הרבעון. השאלה העומדת להכרעה היא מה הן תוצאות מחדלה של החברה לתת הודעה על סיום העבודה במועד שנקבע בהסכם. בית הדין האזורי סבר כי התוצאה היחידה הנובעת מהמחדל היא מתן פיצוי בעד תקופת הודעה מוקדמת נוספת בת שבועיים, בשיעור של מחצית החודש. המערער טוען לעומת זאת, כי תוצאת ההפרה היא שהמערער זכאי לשכר ולכל התנאים הנלווים לתקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004, ובנוסף לכך לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בת חודש ימים ופדיון חופשה בעד כל ימי החופשה הצבורים לזכותו. אנו סבורים, כי יש לקבל את טענתו העקרונית של המערער בדבר זכאותו לפיצוי בעד שכר ינואר 2004 עד מרץ 2004, אולם אין לקבל את טענתו בדבר שיעור הפיצוי לו הוא זכאי. הזכאות לפיצוי: כאמור, בסעיף 7 להסכם האישי נקבעו שתי חלופות להודעה מוקדמת בדבר סיום תקופת החוזה: האחת - שישה שבועות לפני סיום הרבעון; השנייה - אם הייתה הפרה או אי מילוי תנאי אחר בחוזה - ארבעה שבועות. כלומר, על פי החלופה הראשונה, ההודעה המוקדמת היא בת שישה שבועות, אולם לא ניתן לתת את ההודעה המוקדמת בכל מועד שהוא, אלא יש לתת אותה לכל הפחות שישה שבועות לפני סיום הרבעון. מכאן, כי הוראת סעיף 7 להסכם האישי קובעת לא רק את משך תקופת ההודעה המוקדמת - שישה שבועות, אלא גם מטילה מגבלה על המועד בו ניתן לתת את ההודעה המוקדמת. פסיקתו של בית הדין האזורי משנה למעשה את תוכנה של הוראת סעיף 7 להסכם, לפיה החובה על פי ההסכם היא לתת הודעה מוקדמת בת שישה שבועות לפני סוף כל רבעון, בעוד שעל פי פסיקת בית הדין האזורי ניתן לתת את ההודעה בכל מועד שהוא. מה התוצאה של אי מתן הודעה על סיום הסכם העבודה במועד שנקבע בסעיף 7 להסכם העבודה? למעשה, בהגבלת המועד בו ניתן להודיע על סיום הסכם העבודה, הצדדים להסכם העבודה יצרו "הסכם לתקופה קצובה רבעוני", כאשר ככל שלא ניתנת הודעה על סיום העבודה לפחות שישה שבועות לפני תום הרבעון, תוקפו של הסכם העבודה מוארך אוטומאטית עד לתום הרבעון הבא. מכאן, משלא נתנה החברה למערער הודעה מוקדמת בת לפחות שישה שבועות לפני יום 31.12.03, תוקף ההסכם בינה לבין המערער הוארך למעשה עד ליום 31.3.04. לפיכך, צודק המערער בטענתו כי הוא זכאי לפיצוי בעד הפרת הסכם העבודה, סיום קשר העבודה ביום 31.12.03 במקום ביום 31.3.04. שיעור הפיצוי: המערער זכאי לפיצוי שיעמידו באותו מצב בו היה אילו פעלה החברה בהתאם להוראות הסכם העבודה, דהיינו אילו לאחר מתן הודעתה ביום 30.11.03 קשר העבודה היה מגיע לסיומו ביום 31.3.04. בהתאם לפסיקה, כאשר מדובר בפיצוי על הפרת חוזה לתקופה קצובה, ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה, כאשר חישוב הפיצוי מבוסס על שכר ונלווים, בניכוי הסכומים שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה [דב"ע (ארצי) נו/ 128 - 3 אהרון דב קמחי - דיור לעולה בע"מ, פד"ע כח 342]. המערער טוען כי הוא זכאי לפיצוי בעד הפרת ההסכם כמפורט להלן: שכר בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 - 45,000 ₪, הפרשות לקרן השתלמות, הפרשות לקרן פנסיה ופיצויי פיטורים בעד התקופה ינואר 2004 - מרץ 2004. כן טוען המערער כי בנוסף לפיצוי כאמור לעיל הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בת חודש אחד - 15,000 ₪ ופדיון חופשה בעד מלוא ימי החופשה הצבורים לזכותו, 37 ימים. אין בידינו לקבל טענה זו של המערער, שכן הוא תובע כפל פיצוי ובניגוד לכללים שנקבעו בפסיקה. הפיצוי שהמערער זכאי לו הוא סכום השווה לשכר בעד חודשים ינואר 2004 עד מרץ 2004 והתנאים הנלווים (פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן פנסיה והפרשות לקרן השתלמות) בעד תקופה זו. כפי שיוסבר להלן, הפיצוי הנ"ל כולל בתוכו גם את סכום פדיון החופשה שהגיע למערער במועד סיום קשר העבודה וגם את תמורת ההודעה המוקדמת. תמורת הודעה מוקדמת: על פי הוראות הסכם העבודה, המערער זכאי להודעה מוקדמת בת שישה שבועות. אילו הייתה החברה מודיעה לו ביום 30.11.03 על סיום עבודתו ביום 31.3.04, התקופה מיום 1.12.03 עד יום 31.3.04 כוללת בתוכה גם את תקופת ההודעה המוקדמת המגיעה למערער על פי ההסכם, במהלכה הוא אמור לעבוד, אלא אם החברה מוותרת על עבודתו בפועל. לאור האמור, המערער אינו זכאי לתשלום בעד תמורת הודעה מוקדמת בנוסף לתשלום הפיצוי בעד חודשים ינואר 2004 עד מרץ 2004, ותשלום בעד תקופת הודעה מוקדמת כלול בסכום הפיצוי. פדיון חופשה: כאמור, למערער ניתנה הודעה על סיום קשר העבודה ביום 30.11.03. אילו החברה הייתה פועלת בהתאם להוראות הסכם העבודה, משמעות הודעתה הייתה כי הסכם העבודה יגיע לסיומו ביום 31.3.04. החברה הייתה מוסמכת להורות למערער לנצל את יתרת החופשה השנתית העומדת לזכותו במהלך התקופה שעד לסיום קשר העבודה, דהיינו במהלך התקופה מיום 1.12.03 עד יום 31.3.04. כפי שקבע בית הדין האזורי, לכל היותר, לנוכח ההוראה החד משמעית שניתנה למערער לנצל את מלוא ימי החופשה שצבר עד שנת 2002, היה המערער זכאי לפדיון חופשה בעד 22 יום, מכסת החופשה לשנת 2003. קביעה זו מקובלת עלינו, ואיננו רואים מקום להתערב בה. משקבענו כי המערער זכאי לפיצוי בשיעור שכרו בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004, התשלום בעד חופשה שהגיעה למערער, הן בעד התקופה שלפני סיום קשר העבודה (31.12.03) והן בעד התקופה בעדה הוא זכאי לפיצוי (ינואר 2004 עד מרץ 2004) נכלל בפיצוי בעד הפרת הסכם העבודה. כך נקבע בפסיקה בעניין קמחי. בעניין קמחי נקבע כי המעבידה הפרה הסכם לתקופה קצובה, והיא חויבה בתשלום שכר ותנאים נלווים בגין "תקופת ההפרה", דהיינו התקופה שממועד ביטול ההסכם ועד לתום התקופה הקצובה. בית הדין האזורי חייב את המעבידה בתשלום פדיון חופשה בעד שלוש שנות העבודה האחרונות. לעניין החיוב בפדיון חופשה קבע בית הדין הארצי כי - טעה בית הדין שעה שפסק לקמחי פדיון חופשה בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות ואין כל הצדקה שבדין לחייב את דיור לעולה "בפיצוי" עבור חופשה בתקופת ההפרה. דין הוא כי המעביד הוא זה הקובע את מועדי החופשות (דב"ע לא/3-1 ישראל בר-אדון - שמחה ג'רד, פד"ע ב' 121). זאת לאור הוראות סעיף 6 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. משכך הדבר הרי שיש לראות את תקופת ששת החודשים שבגינם שולמה לקמחי משכורת על ידי דיור לעולה ככוללת אף את תקופת החופשה. בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004, מעבר לתשלום בעד תקופת ההודעה המוקדמת - שישה שבועות - שולם למערער פיצוי בשווי שכר בעד שבעה שבועות, תקופה העולה על תקופת החופשה שהגיעה לו (22 ימי עבודה בשנת 2003 ו- 5.5. ימי עבודה בשנת 2004). לאור האמור לעיל, התשלום בעד פדיון חופשה שהגיע למערער כלול בסכום הפיצוי בעד שכר ינואר 2004 עד מרץ 2004. כללו של דבר: המערער קיבל שכר מלא בעד חודש דצמבר 2003 כאשר על פי האמור בסיכומים מטעמו שהה בחופשה במהלך חודש דצמבר 2003. בנוסף, כאמור לעיל הוא זכאי לפיצוי בסכום השווה לשכר ינואר 2004 עד מרץ 2004. כלומר, בסך הכל משולם למערער סכום השווה לשכר בעד 17.5 שבועות. המערער זכאי להודעה מוקדמת בת שישה שבועות ולפדיון חופשה בעד 5.5. שבועות, סך הכל 11.5 שבועות. התוצאה היא שהמערער קיבל מעבר לתשלום בעד ההודעה המוקדמת ופדיון החופשה שהגיעו לו סכום השווה לשכר בעד שישה שבועות. לאור האמור וכמוסבר לעיל, המערער אינו זכאי לתשלום בעד פדיון חופשה ותמורת הודעה מוקדמת בנוסף לפיצוי, ויש לקזז מסכום הפיצוי בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 את הסכומים שפסק בית הדין האזורי בגין פדיון חופשה והודעה מוקדמת. כעקרון, היה מקום לקזז מסכום הפיצוי גם את הסכומים שהשתכר המערער בחודשים ינואר 2004 עד מרץ 2004 או את הסכומים שיכול היה להשתכר בשקידה סבירה, לרבות דמי אבטלה. זאת, לנוכח חובתו של המערער לנקוט אמצעים סבירים להקטין את נזקו [עע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ - זיוית פניבלוב (מיום 29.1.09)]. אולם, נטל ההוכחה כי המערער לא פעל באופן סביר להקטנת הנזק מוטל על החברה. במקרה הנדון, החברה לא העלתה כלל טענה זו וכפועל יוצא מכך גם לא הוכיחה מה הם הסכומים שהמערער השתכר או יכול היה להשתכר בתקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004. נציין, כי לבית הדין ידיעה שיפוטית כי המערער יכול היה להגיש תביעה לדמי אבטלה. אולם, בהיעדר נתונים על גילו של המערער ועל מצבו המשפחתי ועל שיעורי דמי האבטלה בתקופה הרלוונטית, לא ניתן לכמת את סכום דמי האבטלה לו היה זכאי המערער ולקזזו מסכום הפיצוי. כללו של דבר: המערער זכאי לפיצוי בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 כמפורט להלן: פיצוי בעד שכר לתקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 - 45,000 ₪. הפרשות לקרן פנסיה בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 (7.5% על פי האמור בסעיף 37 לפסק דינו של בית הדין האזורי) - 3,375 ₪. הפרשות לקרן השתלמות בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 (7.5%) - 3,375 ₪. פיצויי פיטורים בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 - 3,750 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 22,500 ₪ (פדיון חופשה בסך של 15,000 ₪ ותמורת הודעה מוקדמת בסך של 7,500 ₪) אשר בית הדין האזורי פסק לזכות המערער. פדיון חופשה: איננו רואים מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין כי המערער היה זכאי במועד סיום קשר העבודה לפדיון חופשה בעד 22 ימים בלבד. מכל מקום, אפילו אם הייתה מתקבלת טענת המערער כי הוא היה זכאי במועד סיום קשר העבודה לפדיון 37 ימי חופשה, הרי כמוסבר לעיל המערער לא היה זכאי לתשלום נוסף, והתשלום בעד ימי החופשה כלול בשכר חודש דצמבר 2003 (בו שהה בחופשה) ובפיצוי לשכר בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004. עגמת נפש: המערער טען כי שגה בית הדין האזורי בקובעו כי המערער לא זכאי בשל פיטוריו לפיצוי בעד עגמת נפש. בהתאם לפסיקה - ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש "לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים". כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס "להוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק" וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות ...ודוק. הפיצוי בגין עגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת. ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (מיום 3.11.08 והאסמכתאות שם. בית הדין האזורי פסק כי לא שוכנע כי פיטורי המערער נעשו על ידי החברה בחוסר תום לב ולכן אין מקום לפסוק למערער פיצוי בגין עגמת נפש. איננו מוצאים לנכון להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי פיטורי המערער לא היו נגועים בחוסר תום לב. בכל מקרה, התנהלות החברה במקרה הנדון אינה בגדר "התנהגות קיצונית" אשר גרמה נזק לא ממוני למערער או גרמה לפגיעה במערער, המצדיקה פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש. פסיקת פיצויי הלנה בגין הפרשי פיצויי פיטורים: לא מצאנו לנכון לחייב את החברה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. פיצויי הפיטורים בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 היו שנויים במחלוקת עד למתן פסק הדין בערעור, ומובן שאין מקום לחייב בתשלום פיצויי הלנה בגינם. אין מקום גם לחייב את החברה בתשלום פיצויי הלנה בגין הפרשי פיצויי פיטורים ששולמו באיחור, שכן מדובר בסכום קטן ביותר ששולם בתוך שלושה חודשים. בכל מקרה, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין זה. הוצאות משפט: פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. אכן, הסכום שבית הדין האזורי פסק הוא נמוך יחסית, אולם לא מצאנו לנכון להתערב בשיקול דעתו. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל הערעור מתקבל חלקית, ואנו מחייבים את החברה לשלם למערער: פיצוי בגין שכר לתקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 - 45,000 ₪. הפרשות לקרן פנסיה בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 (7.5% על פי האמור בסעיף 37 לפסק הדין) - 3,375 ₪. הפרשות לקרן השתלמות בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 (7.5%) - 3,375 ₪. פיצויי פיטורים בעד התקופה ינואר 2004 עד מרץ 2004 - 3,750 ₪. לכל הסכומים כמפורט לעיל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.04 ועד למועד התשלום בפועל. מהסכומים כאמור בסעיף 32 לעיל יש להפחית סך של 22,500 ₪, שנפסקו למערער בגין פדיון חופשה ותמורת הודעה מוקדמת. ככל שפסק דינו של בית דין האזורי בוצע - יופחתו הסכומים ששולמו בפועל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד למועד תשלום הסכומים המגיעים למערער על פי פסק דין זה. ככל שפסק דינו של בית הדין האזורי טרם בוצע - בטלים החיובים בעד פדיון חופשה שנתית ותמורת הודעה מוקדמת שפסק בית הדין האזורי. לאור התוצאה - קבלת הערער בחלקו - כל צד ישא בהוצאותיו. הפרת חוזהחוזה