הרשעה בפלילים עקב אי קיום צו בית משפט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרשעה בפלילים עקב אי קיום צו בית משפט: בפניי טענות הצדדים לעניין בקשת הנאשם להימנע מרשעה בפלילים. וזוהי השתלשלות העניינים הצריכה לענין: ביום 13.04.00, בתיק עמק 6024/99, הורשע הנאשם, עפ"י הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבודות בנייה הטעונות היתר - ללא היתר. הנאשם הקים תוספת קומה למגורים בשטח של כ-80 מ"ר, ובנוסף בנה תוספת של כ- 5 מ"ר לשטח חדר המגורים בקומת הכניסה לבית. על הנאשם - אשר היה מיוצג ע"י סנגור במשך כל ההליך בתיק עמק 6024/99 - הוטל קנס וצו הריסה על הבניה נשוא האישום, דחוי ל- 8 חודשים (להלן: "ההרשעה הראשונה"). דא עקא, שהנאשם לא קיים את צו ההריסה הנ"ל. עקב כך, הוגש כנגד הנאשם, ביום 15.11.04, כתב אישום בתיק עמק 5676/04, בגין אי קיום צו בית משפט - עבירה לפי סע' 210 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965. אדגיש, כי אעפ"י שהמדובר באחת מן העבירות החמורות עלי ספר החוקים וברי לכל כי צווי בתי משפט יש לכבד, ובכל תנאי, אפשרתי לנאשם ניהול הליכים ארוכים ומתחשבים, לפני ולפנים משורת הדין, וזאת, על מנת לאפשר לו לנסות להימנע מן ההרשעה, באטימת תוספת הבניה שיצר - בפתיחת פתח לעליית הגג והוספתה לשטח המגורים בבית - עד לקבלת ההיתר, שהנאשם היה משוכנע כי יקבלו. עוד אציין את התנהלותו הבלתי ראויה של הנאשם, לאורכו של ההליך המשפטי: ביום 06.01.05 עזב הנאשם את ביהמ"ש ובשל כך נאלצתי להוציא כנגדו צו הבאה. בישיבת יום 24.02.05 רשם הנאשם לפרוטוקול הדיון, כי את צו ההריסה לא ביצע מחד, "כי לא חשבתי על כך" (!! עמ' 3 שורות 15-14), ומאידך היה מצוי לדבריו בחסרון כיס מלשלם למינהל מקרקעי ישראל. עוד הוסיף הנאשם אז, כי הינו קצין משטרה לשעבר, חוקר פרטי ומנהל משרד חקירות, כמו גם סיים את לימודי המשפטים. על כן, ביקש להימנע מהרשעה. התובע הודיע בדיון זה, כי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה אינן מאפשרות להיעתר לבקשת הנאשם להימנע מהרשעה, כאשר מדובר בעבירה החמורה של אי קיום צו ביהמ"ש. עם זאת ובהגינותו, פירט התובע (עמ' 4 רישא לפרוטוקול), כי ינסה בכל זאת פניה לפרקליטות - להסכים לאי הרשעה, "אם הנאשם יאטום את הבניה שהוקמה ללא היתר, עד שיתקבל ההיתר - אם בכלל". לאחר הפסקה להיוועצות, רשם הנאשם לפרוטוקול כהאי לישנא: "...לאחר שהתייעצתי, אני מבקש לאפשר לי לאטום את הכניסה לתוספת הקומה בקיר בלוקים יציב - בלוק 20 ס"מ לפחות - כך שלא ייעשה כל שימוש בקומה השניה" (עמ' 4 שו' 14-12). בנסיבות הצהרה זו, אכן הסכים התובע שלא לעתור בשלב זה להרשעת הנאשם ומיד לאחר שהנאשם יודיע על סיום האיטום בתוך פרק הזמן האמור, הוא יפנה לפרקליטות לנסות ולקבל הסכמה לאפשרות של הימנעות מהרשעה. אלא, שבישיבת יום 16.06.05 הודיע הנאשם כי הבניה לא נאטמה! עם זאת, ביקש הנאשם - לפנים משורת הדין - לאפשר לו דחיה של 7 ימים בטרם הרשעה וטיעונים לעונש. ועוד הוסיף מפורשות: "אם לא אקבל את ההיתר בתוך 7 ימים אלה, אבצע את האיטום באופן מיידי" (עמ' 6 שורה 9). בנסיבות אלה, רק לפנים משורת הדין ולאור המלצת ביהמ"ש, הסכים התובע לדחיה ושוב הוסיף, כי אם הנאשם יאטום את הבניה הלא חוקית או יקבל היתר בתוך התקופה האמורה, "לא נעמוד על הרשעה" (שם שורות 13-12). והנה, בישיבת יום 4.7.05, שוב התייצב הנאשם והודיע, שלא אטם דבר(!) - זאת, למרות התחייבויותיו המפורשות והחד משמעיות. רק ביום 12.09.05 התקבל ההיתר - משמע לאחר כ- 4.5 שנים מעת הצטווה הנאשם להרוס את המבנה אותו הקים שלא כדין. בתאריך 01.12.05 הודיע ב"כ המאשימה, כי בנסיבות האמורות, הפרקליטות אינה מוכנה לסיים ההליך הנ"ל ללא הרשעה בדין, וזאת, גם בשוקלה את נסיבותיו של הנאשם דנן. או אז, ביקש הנאשם ארכה בכדי שיוכל לשכור שירותיו של סנגור ולפנות לפרקליטות. לציין, כי כשחפץ בכך - בתיק הראשון שבו הורשע בבניה בלא היתר - אכן דאג הנאשם לייצוג משפטי. כללו של דבר, שלא מצאתי להענות לבקשתו, שכן היה לנאשם זה - אשר הינו בוגר לימודי משפטים - זמן רב די והותר כדי לשכור שירותיו של סנגור. זו גם זו, שהעבירה דנן אינה חוסה תחת הוראות סע' 15 לחסד"פ ואינה מחייבת מינויו של סנגור. ואכן, ביום 01.12.05, הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בעבירה אשר יוחסה לו - אי קיום צו שיפוטי, לפי סע' 210 לחוק התכנון והבניה (להלן: "ההרשעה השניה"). על גזר דין זה, הגיש הנאשם ערעור לביהמ"ש המחוזי. ביום 16.06.08 קיבל בית המשפט המחוזי בע"פ 2188-09-07 את ערעורו של הנאשם, בכך שביטל את הרשעתו והחזירו לביהמ"ש זה, בכדי לאפשר לו לשכור סנגור אשר ייצגו בשאלת ההרשעה. כאמור, בפניי עומדת שאלת הרשעתו בפלילים של הנאשם בתיק עמק 5676/04 שקיבל מספר מנהלי חדש: עמק 5949/08 בגין אי קיום צו בית משפט - עבירה לפי סע' 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965. לציין כאמור, כי בעברו של הנאשם, הרשעה קודמת בעבירה על חוק התכנון והבניה - בהליך שבו היה מיוצג ע"י סנגור. בטרם הטיעונים לעונש ולבקשת הסנגור, נשלח הנאשם לשירות המבחן - לעריכת תסקיר בעניינו - גם לעניין שאלת הרשעתו בפלילים. מתסקיר שירות המבחן שמיום 18.08.09 עולה, שהנאשם הינו חוקר פרטי, בעל חברת אבטחה ובוגר לימודי "משפטים". עוד עולה מתסקיר זה, כי לאחר שירותו הצבאי כלוחם, שירת הנאשם כ-10 שנים במשטרה: בתפקידו האחרון היה ראש צוותי חקירות מיוחדות במרחב דן. שירות המבחן ציין, כי לנאשם הרשעה יחידה משנת 2000 בתחום התכנון והבנייה. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם מודה בביצועה של העבירה ונוטל אחריות מלאה על התנהלותו הבעייתית. עוד פירט שירות המבחן, כי המדובר בנאשם בעל יכולות גבוהות ונורמות וערכים מקובלים. במאמר מוסגר אציין, שבד"כ נאשמי תכנון ובניה הינם אנשים נורמטיבים. שירות המבחן סיים תסקירו זה, בהמליצו על הטלת צו של"צ ללא הרשעה בדין - בשל הסיכון האפשרי שהרשעה תפגע בעיסוקו של הנאשם בתחום האבטחה כחוקר פרטי ובאופן פוטנציאלי לעסוק בעתיד בתחום השכלתו כמשפטן. במצב דברים זה, עומדת המאשימה על הרשעת הנאשם בדין ואילו הסנגור מבקש לשכנע בדבר קיומן של נסיבות מיוחדות ועותר שלא להרשיע את הנאשם ולהסתפק בענישה קונקרטית בדרך של עבודות של"צ. כידוע, הכלל הוא, כי אדם שהוכחה אשמתו יורשע בדין, אלא אם המדובר במקרה קיצוני וחריג ביותר בו הנזק לנאשם הינו כה רב, עד שהוא מכריע את האינטרס הציבורי. עפ"י הלכת "כתב" נדרש, כי סוג העבירה ונסיבותיה יהיו כאלו, אשר יאפשרו ויתור על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע בשיקולי הענישה האחרים, כמו למשל, הרתעת הציבור מפני אי קיום צווי בימ"ש. על כן אומר מיד, כי גם נוכח התנהגותו הבלתי ראויה של הנאשם, לא מצאתי להעתר לבקשתו. היה בידי הנאשם להיעזר בהסכמת התביעה לפנות לפרקליטות בבקשה להימנע מהרשעה - אם רק יאטום את תוספת הבניה שיצר. אלא, שהוא לא עשה כן למרות הבטחותיו - גם לאחר שקיבל ארכות חוזרות ונשנות למטרה זו. לעניין זה ראוי לחזור ולהדגיש, כי מן הנאשם לא נדרשה הריסה, כי אם אטימה בלבד של הפתח שפתח בעליית הגג, שבכך יצר את התוספת למגורים, כעולה מנ/1, וזאת עד שיקבל את ההיתר. והנה, הנאשם לא ביצע אטימה פשוטה יחסית זו - פעם אחר פעם - ומתח את גבולות הזלזול בצו ביהמ"ש, כמו גם בהבטחותיו המפורשות שלו עצמו. מן התסקיר שהוגש עלה, כי בידי הנאשם תואר במשפטים, אולם כלל לא ניגש לבחינות לשכת עוה"ד - על רקע התלבטותו באשר לעיסוק בתחום עריכת הדין. באופן זה, לא הוכחה כל פגיעה תעסוקתית קונקרטית בתחום המשפטים, לפי שעיסוקו של הנאשם מתמקד בתחום האבטחה והחקירות. ודאי שלא הונחה תשתית כלשהיא לכך, שאם יורשע בדין יהא מנוע מקבלת רישיון לשמש בעתיד כעו"ד. נהפוך הוא, מן המפורסמות שלא כל הרשעה בפלילים מונעת בהכרח עיסוק בעריכת דין. ודאי וודאי, כשבעברו של הנאשם דנן כבר קיימת הרשעה קודמת בפלילים. מקל וחומר - כשהועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה במשרד המשפטים אישרה לנאשם, במכתב מיום 26.11.06 (ת/1), כי דנה בנושא חידוש רשיונות חוקר פרטי ומשרד לחקירות פרטיות וחרף ת.פ. גמור 6024/99 (ההרשעה הראשונה) ות.פ. גמור 5676/04 (ההרשעה השניה, נשוא התיק דכאן), שהובאו לעיונה של הוועדה, זו מצאה לחדש את הרישיונות הנ"ל של חוקר פרטי ומשרד לחקירות פרטיות, לשנת 2007. ללמדך, כי גם ההרשעה השניה לא קיפחה כלשהוא את תעסוקתו של הנאשם. כללו של דבר, שעפ"י מבחני הפסיקה אין לסטות במקרה דנן מכלל ההרשעה המתחייב מן ההודיה, ודאי מחומרתה של העבירה, שאופיינה עד מאד בהתנהלותו המזלזלת של הנאשם. על תכליתה של ההרשעה הפלילית עמדה כב' השופטת פרוקצ'יה בפרשת קליין (ע.פ. 5102/03) : "ההרשעה הפלילית... של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי, הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצידו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית, אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת." ואם התנהגותו של הנאשם, שהוא משפטן ואיש חוק לשעבר, כך - מה תשדר ההימנעות מן ההרשעה לרבים? לעניין זה, וכפי שפורט לעיל, לא התעלמתי מטענת הנאשם לסיכון תעסוקתי במקרה של הרשעה. אלא וכאמור, בעברו של הנאשם כבר מצויה הרשעה בפלילים, ומכל מקום, ועדת הרשיונות הרלוונטיים במשרד המשפטים דנה בענין וחרף שתי ההרשעות, בכל זאת העניקה לנאשם את הרישיונות (ת/1) - לשמש חוקר פרטי ולמשרד חקירות, כפי שביקש. בכך נתבדה החשש לפגיעה תעסוקתית בכלל וממשית בפרט, ולא אושש החשש לנזק חריג כזה שיהא בו להטות את האיזון הראוי בעניינו של הנאשם שבפניי. ברי, כי הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כשקול ציבורי פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר - כבמקרה דנן בו יש להוקיע את המעשה של אי קיום הצו השיפוטי, שהוא מעשה החותר תחת אושיות החברה ושלטון החוק בתיוג פלילי ולשדר לציבור מסר חד משמעי, כי החברה סולדת מעבירות בתחום הבניה הבלתי חוקית בכלל ואי קיום צו שיפוטי בפרט. ראויים לענין זה דברי כב' הנשיאה בייניש ברע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מ"י, : "בנושא אכיפת דיני התכנון והבניה עומדת מערכת החוק בפני קשיים רבים ובפני תופעות של זלזול בוטה בהוראות החוק מצד עברייני בניה." זלזול בוטה אכן היה בהתנהלותו של הנאשם דכאן. ודאי שהדברים יפים אצל מי שהוא בוגר במשפטים, הנדרש עקב כך לרף גבוה של התנהגות נורמטיבית (ר' לענין זה את פסיקתו של ביהמ"ש המחוזי מרכז בעפ"א 6676-08-07, לשם ואח'). לציין, כי נתתי משקל לחרטתו הכנה של הנאשם, המבטאת נטילת אחריות והבנת התנהגותו. ודאי שלא נשמט מעיניי כי בסופו של דבר התקבל ההיתר. עוד נתתי דעתי לכך, שהנאשם הוא בעלים של חברת אבטחה מרובת עובדים (נ/4). אמנם הנאשם פירט, כי בענין ההרשעה השניה פנה למח' לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (נ/2, נ/3) והודיע כי הוגש ערעור על גזה"ד. אלא, שמכתבים אלה מוקדמים למכתב ת/1 אשר עפ"י תכנו בדק את שתי ההרשעות ובכל זאת אישר את הרשיונות המבוקשים. עוד התרשמתי ממכתבי ההמלצה הרבים והחמים (נ/5), כמו גם שמעתי את הנאשם. עוד אוסיף ואומר: טענת הנאשם להבטחה שלטונית אין לה על מה לסמוך שכן זו היתה מותנית בכך שהאיטום יבוצע בתוך התקופה הקצובה, וכזאת לא עשה הנאשם. סוף דבר, שמצאתי להרשיע את הנאשם, עפ"י הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכה"א. בשל הנסיבות המקלות, אני דן את הנאשם לשלם קנס כספי מתון בסך של 3,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו, אם הקנס לא ישולם. הקנס ישולם בתוך 30 יום. ואולם, אם הנאשם הפקיד כספים בצו הבאה - יועברו אלה לטובת הקנס, והיתרה תשולם כאמור. זכות ערעור תוך 45 יום. אי קיום צו בית משפטמשפט פליליהרשעהצווים