השעיית עובד בחברת חשמל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השעיית עובד בחברת חשמל:

השופטת לאה גליקסמן:


שני הערעורים סבים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 2501/02; , השופטת יעל אנגלברג – שהם), אשר דחה את רוב תביעותיו של מר X.

הרקע לערעור, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי:


מר X הועסק על ידי חברת חשמל כהנדסאי מכונות באגף ביצוע פרוייקטים מיום 4.8.87 עד יום 30.4.02.
תפקידו של מר X עובר לאירועים מושא הליך זה היה סגן ראש מדור במשרד הסגן לנושאים מכניים, אגף ביצוע פרוייקטים בחברת החשמל.
במסגרת תפקידו, היה מר X אחראי לפקח על קבלנים אשר הועסקו על ידי חברת החשמל לבניית מיכלים ושיפוצם, באתרים שונים של החברה ברחבי הארץ, כאשר משרדו הראשי היה ממוקם בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון בתקופת הקמתה ובתחנת הכוח מ.ד. בחדרה בתקופת הקמתה. תפקידו של מר X חייב אותו בביצוע נסיעות ברחבי הארץ בין המתקנים השונים, לרבות מתקנים בהם לא מותקנים שעוני נוכחות.
החל מחודש ספטמבר 2000 התנהלו נגד מר X הליכי משמעת, ובעקבותיהם ננקטו נגדו סנקציות של השעייה, קנסות והעברה לתפקיד אחר, כמפורט להלן:
בחודש אוגוסט 2000 התגלה חשד בדבר מהימנותם של דיווחי השעות של מר X.
נערכה בדיקה על ידי מר אריה המפל, מנהל מחלקת מינהל הקמת תחנת כוח.
הוקמה וועדה פריטטית לבדיקת אמינות דיווחי הנוכחות של מר X (להלן – וועדת הבדיקה). וועדת הבדיקה קבעה כי דו"חות הנוכחות של מר X אינם מהימנים והמליצה, בין היתר, על הקמת וועדת משמעת לבחינת עניינו של מר X.
ביום 19.9.00 החליט מר הופר, סגן מנהל אגף ביצוע ופרויקטים למינהל ומנהל כוח אדם בחברת חשמל להשעות את מר X לאלתר עד תום הבירורים. עם זאת, בעקבות התערבותו של וועד העובדים ולבקשת הממונה הישיר של מר X, לא נכנסה ההשעייה לתוקף.
וועדת המשמעת קבעה כי מר X "חרג מנורמות המקובלות לעבודה תקינה בחברת החשמל" ובכלל זה דיווח רישומים כוזבים בדו"חות הנוכחות לגבי עבודתו באופן שיטתי, ובין היתר נסע לאתרי החברה לצורך החתמת כניסות או יציאות ללא ביצוע עבודה כלל. בהמלצות הוועדה נאמר כי היא -

"רואה בחומרה רבה את התנהגותו של מר מקס X בכל הקשור לאמינות הדיווחים ובהתבסס על מסקנות וועדת הבירור וממליצה על פיטורי העובד לאלתר".


ביום 15.11.00 החליטה חברת החשמל לבטל את כרטיס הנוכחות של מר X עד להחלטה סופית בדבר הצעדים שיינקטו נגדו. למרות ההוראה ועל פי הנחיות וועד העובדים, המשיך מר X להתייצב לעבודה.
נציגי וועד העובדים היו חברים הן בוועדת הבדיקה והן בוועדת המשמעת, אולם לא חתמו על המלצות הוועדות. על פי תצהירו של מר כדורי, אחד מנציגי וועד העובדים בוועדת המשמעת, הוועד התנגד לפיטוריו של מר X. ביום 23.11.00 התקיימה ישיבה בלשכת מנהל אגף משאבי אנוש, מר שמואל אדם, בהשתתפות נציגי ההנהלה ונציגי ארגון העובדים וכן יו"ר הוועד הארצי של עובדי חברת החשמל מר יורם אוברקוביץ. בסיום הישיבה, התקבלו ההחלטות הבאות:

  1. החומר יוחזר לוועדה. הוועדה תאמוד את היקף הנזק הכספי שגרם העובד לחברה במהלך השנה האחרונה, ותקבע את הסכומים שעליו להחזיר.
  2. יש להמליץ על עונש של השעיה מהעבודה ללא שכר.
  3. העובד יועבר לאגף אחר, ללא תשלום זמני נסיעה, באתר קבוע שיש בו שעוני נוכחות, בתעסוקה ללא נסיעות, ללא עבודות חוץ, וללא מגע עם גורמי חוץ, תוך פיקוח הדוק על צעדיו.
  4. הוועדה תגיש את עבודתה למנהל אמ"א תוך שבועיים ממועד דיון זה.



וועדת המשמעת התכנסה ביום 10.12.00 לצורך אמדן הנזקים, וביום 2.1.01 התכנסה לדיון נוסף. בדיון ביום 2.1.01 הוועדה המליצה על:

א. השעיית העובד למשך חצי שנה.
ב. עיכוב קבלת דרגה למשך 4 שנים (2 מחזורי דרגות).
ג. שינוי להגדרה מקצועית ללא אפשרות קידום בעתיד למעמד ניהולי.
ד. יישום ההחלטות שהתקבלו ביום 23.11.00 בדבר חיוב העובד בהחזר כספי בגובה הנזק שגרם לחברה בתקופה שבין 1.8.99 – 30.7.00 ועל העברתו לאגף אחר בתום תקופת ההשעיה.


ביום 11.1.01 נערכה פגישה עם העובד, נמסרו לו החלטות הוועדה, ונקבע כי השעייתו תיכנס לתוקף החל מיום 20.1.01. על פי סעיף ד' להחלטת וועדת המשמעת, מר X חויב להשיב סכום של 53,052.49 ₪ ברוטו.
במהלך תקופת השעייתו של מר X סוכם על העברתו למכ"א אגפית דרום והצבתו במחסן האתר הלוגיסטי באשדוד - תחנת אשכול, החל מיום 1.8.01.
ביום 28.8.01 היה מר X מעורב בתאונת דרכים בדרכו לעבודה. עקב התאונה, נעדר מר X מעבודתו. עם שובו לעבודה, הציג אישורים רפואיים שקבעו מגבלות לעבודתו.
בחודש מרץ 2002 ביקשה הנהלת החברה את הסכמת וועד העובדים לפיטוריו של מר X, בנימוק שאינו משתלב בעבודתו החדשה והממונים עליו אינם שבעי רצון מתפקודו. בחודש אפריל 2002 אישר הוועד את פיטוריו של מר X תוך תשלום מלוא זכויותיו בהתאם לחוקת העבודה - תשלום פנסיה, 50% פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים.
ביום 30.4.02 קיבל מר X הודעה על פיטוריו. לאחר פיטוריו, שולמו לו זכויות אלה: 50% פיצויי פיטורים בסך של 45,800 ₪; חלף הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים בסך של 17,815 ₪ (ולסכום זה נוסף סך של 1,485 ₪ על פי פסק דינו של בית הדין האזורי); מענק מחלה בסך של 23,978 ₪. סך הכל שולם למר X עם סיום עבודתו תשלום בסך של 87,593 ₪. כמו כן, החל מיום 1.5.02 זכאי מר X לפנסיה (תקציבית) בשיעור של 34%, בסך של כ- 2,000 ₪ לחודש.


ההליך בבית הדין האזורי:


מר X תקף בתביעתו בבית הדין האזורי הן את הליכי המשמעת שננקטו בעניינו והן את הליך פיטוריו, ולחלופין טען כי לא שולמו לו כל זכויותיו.
בעניין הליכי המשמעת טען מר X כי טענת החברה בעניין דיווחים כוזבים לא נתמכה בראיות מהימנות; נפלו פגמים בהליכים בפני וועדת הבדיקה ובפני ועדת המשמעת – אי מתן זכות טיעון, הוועדות הוקמו בניגוד לנהלי חברת החשמל, פגמים בהרכב וועדת המשמעת, ופגמים מהותיים בהתנהלותן; העונשים שהוטלו עליו בטלים – לא וועדת המשמעת הטילה את העונש; תקופת ההשעיה בלתי סבירה; אין מקור סמכות להשעיה מעבודה; הטלת הקנס מנוגדת להוראות חוק הגנת השכר ולנוהלי החברה; נפלו פגמים בחישוב הקנס.
בעניין הליכי הפיטורים ופיטוריו טען מר X כי החברה החלה בהליכים לפיטוריו ימים ספורים לאחר הצבתו לעבודה בתפקידו החדש במחסן הלוגיסטי; לא נערך לו שימוע לפני הפיטורים; על מעשיו (ככל שהיו) נענש דיו, ולא היה מקום לפטרו. כסעד חלופי להשבתו לעבודה טען מר X כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 100% (מטענה זו חזר בו מר X בשלב הערעור), לפיצויי פיטורים על בסיס שכרו קודם להפחתה ולפיצויים בשל התנהגות החברה בחוסר תום לב.
בפסק דינו של בית הדין האזורי נדחו רוב טענותיו של מר X, ובית הדין האזורי קבע כמפורט להלן.
בעניין הליכי המשמעת:
נדחתה טענת מר X כי חברת החשמל לא הוכיחה כי הגיש דיווחים כוזבים באשר לשעות עבודתו.
משבוטלה ההשעיה הראשונה בתקופה מיום 17.9.00 עד יום 20.1.01 אין צורך לדון בתוקפה.
יש להבחין בין וועדת הבדיקה לבין וועדת המשמעת, ואין פגם במינוי וועדת בדיקה טרם נקיטת הליכי המשמעת. וועדת המשמעת הוקמה על ידי הגורם המוסמך בחברת החשמל, ובהרכבה נכללו נציגי וועד העובדים.
לא נפל פגם בהרכב וועדת המשמעת בכך שהרכב חבריה היה זהה להרכב חברי וועדת הבדיקה. משמחצית חברי הוועדות הם חברי וועד העובדים אין חשש למשוא פנים. אין פגם בכך שנציגי ההנהלה הם מי שערכו את הבדיקה בפועל, ובשל מורכבות הבדיקה לא הייתה חייבת חברת החשמל למנות מטעמה אנשים אחרים. מעבר לכך, מר X לא העלה טענה בעניין הרכב הוועדה עד לאחר פיטוריו, ובכך יש משום ויתור על טענה זו.
בעדותו בבית הדין חזר בו מר X מטענתו בעניין אופן ניהול הפרוטוקולים על ידי וועדת המשמעת.
בשלב המקדמי של בירור החשדות בוועדת הבדיקה, כאשר ה"פגיעה" המירבית שיכולה להיגרם היא פתיחה בהליכי משמעת, זכות הטיעון היא כללית. מר X ידע מראש לפני הדיון בוועדת המשמעת כי נושא דו"חות הנוכחות יעלה, ואף הכין את תשובותיו לנושא זה במשך כחודש וחצי. כעולה מפרוטוקול וועדת המשמעת מר X ידע להתייחס במפורש לכל מועד אליו הופנה. גם מהעובדה שמר X לא ביקש הזדמנות נוספת להעלות את טענותיו מתחייבת המסקנה כי זכות השימוע מוצתה.
משדיוני וועדת המשמעת לעניין העונש שיש להטיל על מר X נקלעו למבוי סתום, אין פגם בכך שהעניין הועלה לדרג גבוה יותר – מנהל משאבי אנוש ויו"ר וועד עובדי חברת החשמל – אשר הגיעו להסכמה על אמצעי הענישה כנגד מר X, והחזירו את העניין להחלטת וועדת המשמעת, אשר הגיעה להסכמה פה אחד. כמו כן, לא הייתה חובה לכלול בוועדת המשמעת נציג של המחלקה המשפטית, לנוכח העובדה כי לא הוגשה תלונה במשטרה.
חוקת העבודה לעובדי חברת החשמל מהווה מקור חוקי להטלת עונש השעיה על התובע, והטענה כי תקופת ההשעיה בלתי סבירה היא טענה בעלמא, משהוסכם על כך הן בוועדת המשמעת והן בדרג הארצי בו נדון עניינו של מר X.
התשלום שחויב מר X להשיב לחברת החשמל אינו בגדר "קנס" אלא בגדר החזר כספים עודפים ששולמו לו על יסוד דיווחי הנוכחות הלא נכונים שהגיש. עם זאת, לא הוכח התחשיב שנערך על ידי חברת החשמל, ולכן על חברת החשמל להשיב למר X סכום זה שקוזז משכרו.
בעניין התפקיד בו הוצב מר X לאחר ההשעייה: בית הדין קיבל את עדותו של מר הופר כי חברת החשמל עשתה מאמץ ניכר למצוא מקום עבודה למר X באזור מגוריו אשר תואם את המגבלות שנקבעו בהחלטת וועדת המשמעת, והצבתו במחסן הלוגיסטי הייתה האפשרות היחידה, ומר X גם לא מחה על ההצבה בזמן אמת. כן קבע בית הדין כי הצבתו של מר X בתפקיד במחסן הייתה תוצאה ישירה של חומרת מעשיו, ולכן אינו יכול להלין על כך ואינו זכאי לקבל פיצוי בגין כך.
בעניין הפיטורים והליכי הפיטורים:
בית הדין קבע כי "לא ניתן להבין באופן ברור מה הסיבה ומה המסובב" – האם חוסר התלהבותו של מר X היא זו שגרמה לכך שבמחסן הלוגיסטי לא היו מרוצים מעבודתו של מר X או שמא בשל אי רצון להעסיק את מר X לאור האישורים הרפואיים שהביא ואשר העידו על מגבלותיו לעבוד במחסן הם אלה שגרמו לכך שמר X לא יכול היה להשתלב במחסן. בית הדין קבע שלא נפל פגם בהתנהלות חברת החשמל בנוגע לפיטורים, לנוכח העובדה כי מר X לא השתלב בעבודה בה הוצב, לא ניתן היה להציבו לעבודה באגף הביצוע וגם מר X לא הצביע על תפקיד אחר בו ניתן היה להציבו על פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטת וועדת המשמעת.
בית הדין נתן משקל רב לכך שוועד העובדים לא התנגד לפיטורי מר X, בניגוד לעמדתו בעת שנדון עניינו של מר X בוועדת המשמעת.
בכל מקרה, לא מתקיימות נסיבות המצדיקות אכיפת העסקתו של מר X.
מר X אינו זכאי לפיצוי בגין פיטוריו, לנוכח העובדה כי לא נמצא שחברת החשמל נהגה שלא כדין, ולנוכח העובדה כי פיצוי בגין נזק לא ממוני נפסק רק בנסיבות מיוחדות וחריגות.
אשר לתביעות הכספיות של מר X קבע בית הדין כך: בעניין שיעור השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים ששולמו למר X קיבל בית הדין את טענות חברת החשמל כי רכיבי השכר שלא נכללו בשכר הקובע הם בגדר רכיבי שכר מותנים; מר X זכאי להפרשי שכר בעד התקופה מיום 20.7.01 מועד תום ההשעייה עד יום 1.8.01 – מועד הצבתו לעבודה בתפקיד במחסן; התביעה להפרשי שכר לחודשים ספטמבר 2000 עד דצמבר 2000 נדחתה, ונתקבלה טענת חברת החשמל כי שולם למר X מלא השכר בעד תקופת עבודה זו בהתאם לימי עבודתו בפועל במשכורת חודש דצמבר 2000; נדחו התביעות להפרשי שכר בעד התקופה מרץ 2002 – אפריל 2002, משכורת יג', הפרשי פדיון חופשה והפרשי פיצויי פיטורים בשיעור 50%; נתקבלה חלקית התביעה להפרשי דמי הודעה מוקדמת.
לנוכח הפער בין סכום התביעה, כ- 870,000 ₪ לבין הסכומים שנפסקו לתובע בפסק הדין, חויב מר X לשלם שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.


טענות הצדדים בערעור:


הן מר X והן חברת חשמל ערערו על פסק הדין.
כללית טען מר X טען כי פסק הדין הנציח עוול ואי צדק ממושך של חברת החשמל נגדו. לטענתו, גם לו היו נכונות כל מסקנות הוועדות השונות שדנו בעניינו, הענישה שהושתה עליו והתנהלות חברת החשמל כלפיו, ובכלל זה השעייתו לפרק זמן של שנה, הצבתו בתפקיד שאינו הולם את כישוריו ופיטוריו כלאחר יד אינם מתיישבים עם העקרונות הבסיסיים של משפט וצדק. כן טען מר X כי בנסיבות המקרה הנדון יש להתערב גם בקביעות העובדתיות בפסק הדין, לנוכח התעלמות בית הדין מסתירות מהותיות בעדויות העדים מטעם חברת החשמל. עיקר טיעוניו של מר X הם:
בית הדין טעה בקביעתו כי מר X ביצע את עבירות המשמעת שיוחסו לו. לעניין זה נטען כי הוכח שמר X פעל על פי נהלי החתמת כרטיס נוכחות שהיו בתוקף בתקופה הרלוונטית, וכי מחומר הראיות שהיה בפני בית הדין הוכח כי לא היה ממש בטענה כי דיווחי הנוכחות שלו היו בלתי מהימנים.
בהתייחס לתקופת ההשעיה הראשונה (מחודש ספטמבר 2000 עד חודש דצמבר 2000), הרי בפועל הושעה מר X ולא עבד בפועל על פי הוראת חברת החשמל, למרות שהיה מוכן לבצע את עבודתו. מששולם לו לכאורה השכר בעד תקופה זו, הושב לו שכר בשיעור שנע בין 25% ל- 30% מהשכר הממוצע אותו היה מקבל לו אכן לא הייתה נכנסת ההשעיה לתוקף. מכל מקום, אם אכן ההשעיה בתקופה הראשונה לא נכנסה לתוקפה, מר X זכאי לתשלום מלוא שכרו בעד תקופה זו, ולא לשכר על בסיס השכר הקובע לפיצויי פיטורים.
חוקת העבודה אמנם חלה על הצדדים כהסדר קיבוצי, אולם נהלי המשמעת של חברת החשמל אינם חלק מחוקת העבודה, ולכן אינן מקנים לחברת החשמל סמכות להשעות את מר X או לקנוס אותו. עונש של השעיה לתקופה בת חצי שנה אינו סביר בעליל ו"אינו מתיישב עם הסכמי עבודה קיבוציים מקובלים במדינת ישראל". ההשעיה העונשית היא חסרת כל בסיס משפטי ונעשתה בהעדר סמכות.
נפל פגם חמור בהרכב הוועדות שדנו בעניינו של מר X, שכן אותו אדם – מר המפל – "חשף" את החשדות, חקר את החשדות, היה חבר בוועדת הבדיקה, היה חבר בוועדת המשמעת, ואף היה אחראי על ביצוע חישוב "הנזק" שנגרם לחברת החשמל. כמו כן, לא ניתנה למר X זכות טיעון, משלא הוצג בפניו כל החומר לפני הדיון בוועדת המשמעת.
לעניין סכום הקנס שהושב למר X נטען כי היה על בית הדין לחייב את חברת החשמל להשיבו בערכי נטו וכן לחייב בתשלום הפרשי הצמדה וריבית ממועד הניכוי בחודש ינואר 2001 ולא מיום 30.4.02, מועד סיום קשר העבודה.
מר X הוענש פעמיים על מעשיו. לאחר שהושעה בפועל למשל 11 חודשים, ומשנקבע על ידי וועדת המשמעת שלא יפוטר, מן הראוי היה כי יימצא לו תפקיד הולם את כישוריו ויוחזרו לו תנאי עבודתו הקודמים. בהתחשב בהיותה של חברת החשמל מן המעסיקים הגדולים במשק, לא ניתן לקבל את הטענה כי התפקיד במחסן היה התפקיד היחיד שניתן היה למצוא למר X. פיטורי המשיב היו בניגוד להוראות חוקת העבודה, גם אם הוועד הסכים להם.
לא היה מקום לחייב את מר X בסכום הוצאות כה גבוה, כאשר מתוך סכום התביעה – 870,000 ₪ - סך של 600,000 ₪ נתבע בגין הפרשי פיצויי פיטורים, סכום שהיה שנוי במחלוקת בין הצדדים.
חברת החשמל ערערה על קביעתו של בית הדין האזורי כי היא לא הוכיחה את תחשיב סכום ההחזר שקוזז משכרו של מר X בגין הסכומים ששולמו לו ביתר על בסיס דו"חות הנוכחות; על חיובה בתשלום הפרשי הודעה מוקדמת; על חיובה בתשלום הפרשי שכר לתקופה בת 10 ימים, מתום תקופת ההשעיה ועד להצבתו של מר X במחסן הלוגיסטי. עיקר טענותיה הן בערעורה הן:
בית הדין האזורי טעה בקובעו כי חברת החשמל לא הוכיחה את אופן חישוב החזר הכספים שקיבל מר X, על יסוד "תמיהות" בעדותו של מר המפל, תוך התעלמות ממכלול חומר הראיות. כמו כן, העובד "כבש" את טענותיו כנגד ההחזר ושיעורו עד לאחר פיטוריו.
בית הדין טעה בחיוב חברת החשמל בתשלום הפרשי הודעה מוקדמת, שכן אין להביא בחשבון את החלק היחסי של משכורת י"ג בשכר לעניין תשלום תמורת הודעה מוקדמת.
לא היה מקום לחייב את חברת החשמל לשלם לעובד שכר בעד עשרה ימים מתום תקופת ההשעייה ועד לתחילת עבודתו בתפקידו במחסן הלוגיסטי, לנוכח הקשיים שהיו במציאת עבודה חלופית למר X.


דיון והכרעה:


לאחר בחינת טענות הצדדים ומכלול החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את ערעור מר X בחלקו ולדחות את ערעורה של חברת החשמל.
לעניין ביצוע עבירות המשמעת על ידי מר X: כאמור, בית הדין האזורי קבע כי הוכח בפניו כי מר X ביצע את עבירות המשמעת שיוחסו לו, דהיינו הגשת דיווחים לא מהימנים על שעות עבודתו. כידוע, הכלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, לא יטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, המתבססות על התרשמותה ממהימנות העדים, לנוכח העובדה כי לערכאה ששמעה את העדים יתרון על פני ערכאת הערעור, בשל ההזדמנות להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. על כן התערבות בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות המושתתות על התרשמות מעדים היא חריגה, ושמורה לנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן. לאחר בחינת טענותיו של מר X ותיק בית הדין האזורי, לא מצאנו כי מתקיימות במקרה הנדון נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה. נוסיף, כי גם אם כטענת מר X טעה בית הדין בקביעתו כי עובדי חברת חשמל חויבו להחתים כרטיס נוכחות רק בתחילת יום העבודה ובסיומו, ולא כפי שנקבע על ידי בית הדין בכניסה וביציאה מכל אתר, אין בכך כדי לשנות את התוצאה, שכן בפועל נהג מר X להחתים את כרטיס הנוכחות או לדווח על עבודתו גם בכניסה וביציאה לאתרים במהלך יום העבודה. כאמור, איננו רואים מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי הוכח שמר X הגיש דיווחים לא מהימנים על שעות עבודתו.
תקופת ההשעייה הראשונה (מיום 19.9.00 עד יום 20.1.2001):
בית הדין האזורי קבע כי לנוכח העובדה שהשעייה זו בוטלה בפועל, אין צורך לדון בשאלה אם ההשעיה נעשתה כדין. כמו כן קבע בית הדין כי הוכח ששולם למר X שכר על פי ימי עבודתו בפועל (סעיף 73(ב) לפסק הדין).
תוקף ההשעיה הראשונה וזכאות לפיצוי: בעניין זה נדון בהמשך, עת נתייחס לטענת מר X כי נוהלי הנתבעת לפיהם התנהלו הליכי המשמעת כנגד מר X אינם תקפים ולזכאותו לפיצוי בגין עגמת נפש.
לעניין תשלום השכר בעד תקופת ההשעייה הראשונה: בתצהירו טען מר X כי לא קיבל כל שכר בעד תקופה זו (סעיף 47 לתצהירו) ואילו בערעורו הודה כי שולמו לו החזרי שכר, אולם על בסיס שכר יסוד כביכול בסך של 6,400 ₪, הנמוך בכ- 70% מסך השכר על רכיביו ששולם לו עובר להשעיה. כפי שנקבע בפסק הדין מר X לא עבד בחודשים ספטמבר 2000 עד ינואר 2001 בהיקף מלא. בחנו גם את תצהירו של מר X בעניין זה, ואכן כפי שקבע בית הדין האזורי מר X לא הוכיח שהוא זכאי להפרשי שכר בעד תקופה זו ואת שיעור הפרשי השכר להם הוא זכאי. בהקשר זה יש לציין כי חלק מרכיבי השכר ששולמו למר X הם רכיבים מותנים, והוא לא הוכיח כי התקיימו התנאים לתשלומם או שהתנאים לא התקיימו מסיבה הנעוצה בחברת החשמל. לכן, הערעור בעניין הפרשי השכר בעד תקופת ההשעיה הראשונה נדחה.
תוקף הנהלים ותוקף הליכי המשמעת שננקטו על פי הנהלים:
כפי העולה מהחומר שבתיק, בתקופה הרלוונטית לתביעה הליכי המשמעת הוסדרו בשני נוהלים: נוהל מס' 08-01-01 – נוהל טיפול בעבירות משמעת (להלן – נוהל המשמעת); נוהל מס' 08-02-01 – חשד לביצוע עבירות פליליות על ידי עובדי החברה (להלן – נוהל העבירות הפליליות); (נספחים ג(3) ו- ה' לכתב ההגנה בתיק המוצגים מטעם חברת החשמל).
לטענת מר X בערעורו, חוקת העבודה שהיא הסדר קיבוצי אינה יכולה להוות מקור חוקי להשעיית עובד, ובכל מקרה נהלי חברת החשמל אינם חלק מחוקת העבודה. לפיכך, לא היה מקור חוקי להשעיית מר X ולהטלת קנס על מר X.
כפי העולה מסיכומי מר X בבית הדין האזורי הוא הסתמך על הנהלים עת טען כי חברת החשמל הפרה את הנהלים (למשל – סעיף 22 לסיכומי מר X בבית הדין האזורי), וספק אם בשלב הערעור רשאי הוא לכפור בתוקפם של הנהלים.
בכל מקרה, אין בידינו לקבל את טענת מר X כי חברת החשמל לא הייתה רשאית לנקוט הליכי משמעת על פי נהלים אלה, בשל העובדה כי אינם חלק מחוקת העבודה החלה על הצדדים כהסדר קיבוצי. מחומר הראיות עולה כי בפועל הן חברת החשמל והן נציגות העובדים פעלו על פי נהלים אלה. משנציגות העובדים השתתפה בהליכי המשמעת על פי הנהלים, יש לראות בכך משום אימוץ הנהלים כהסדר קיבוצי דו צדדי בין חברת החשמל לבין נציגות העובדים, גם אם אימוץ הנהלים לא נעשה במסגרת חוקת העבודה, כפי שנעשה במועד מאוחר יותר, כעולה מפסק דינו של בית דין זה בעניין קאסאפו [עע 1238/04 חברת החשמל לישראל בע"מ – יעקב קאסאפו; לא פורסם, , ניתן ביום 1.9.04].
תוקף ההשעיה הראשונה: לטענת חברת החשמל בבית הדין האזורי, ההשעיה הראשונה נעשתה על פי סעיף 7.3 לנוהל העבירות הפליליות. אולם, כפי העולה מחומר הראיות שבתיק, חברת החשמל לא פעלה על פי נוהל זה, אלא על פי נוהל המשמעת. לכן, אנו סבורים כי לא היה תוקף להשעיה הראשונה. מכל מקום, כאמור, עקב התנגדות וועד העובדים ההשעיה בוטלה בסופו של דבר, וכאמור לעיל לא הוכח כי מר X זכאי להפרשי שכר בעד תקופת ההשעיה הראשונה. אשר לזכאות לפיצוי בגין עגמת נפש בשל ההשעיה הראשונה נדון בהמשך במסגרת הדיון בשאלה אם מר X זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש.
תוקף ההשעייה השנייה: בעניין דדון [ע"ע 1271/02 צבי דדון – מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ , נקבע כי -


על פי הפסיקה, מעביד אינו רשאי להשעות עובד ללא מקור משפטי המסמיך אותו להשעותו. מקור משפטי זה יכול שיהיה חוק, הסכם קיבוצי, או הסכם אישי. בהעדר מקור חוקי להשעיה, הפסקת עבודה בעל כורחו של העובד, יש לה תוצאות משפטיות הניתנות להגדרה משפטית.

משהסכם אישי יכול להוות מקור חוקי להשעייה, קל וחומר שהסדר קיבוצי דו צדדי יכול להוות מקור חוקי להשעיית העובד. לפיכך, משנקבע בנוהל המשמעת כי אחד העונשים שניתן להטיל על עובד הוא השעייה מן העבודה, יש לדחות את טענת מר X כי לא היה מקור חוקי להחלטה להשעותו מהעבודה לפרק זמן בן חצי שנה.



ההליכים בפני וועדת המשמעת, פגמים בהתנהלותה ותוקף החלטתה:
בטרם נתייחס בפירוט לטענות מר X נזכיר כי ככלל, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הוועדה הפריטטית שהוקמה על ידי הצדדים ליחסי העבודה, כל עוד הוועדה הפריטטית לא חרגה מסמכותה, שמרה על כללי הצדק הטבעי, ופעלה בתום לב בהגינות ובסבירות. [דב"ע מה/30 – 3 צביאל – הוטל קוסמופוליטן, פד"ע יז' 225].
הרכב הוועדה: לטענת מר X, נפל פגם בכך שמר המפל היה חבר הן בוועדת הבדיקה והן בוועדת המשמעת, כאשר מר המפל גם "חשף" את החשדות וחקר אותם, מסר לחברי הוועדה ממצאים ואף ערך את חישוב סכום ההחזר אותו חויב מר X להשיב. יש לדחות טענה זו מטעמים אלה: האחד, מר X העלה טענה זו רק בדיעבד, לאחר פיטוריו, ולא העלה טענה זו עת נדון עניינו בפני וועדת המשמעת; השני, מר המפל היה חבר אחד מבין ארבעה חברי וועדה, מתוכם שניים נציגי ארגון העובדים, ולכן גם אם היה רצוי להימנע מלמנות אותו כחבר וועדת המשמעת, אין בכך כדי להביא לתוצאה של בטלות החלטת וועדת המשמעת.
זכות הטיעון: לאחר בחינת חומר הראיות שעמד בפני בית הדין האזורי, קביעתו של בית הדין האזורי כי ניתנה למר X זכות הטיעון בפני וועדת המשמעת מקובלת עלינו. כעולה מחומר הראיות, מר X נערך לדיון בפני וועדת המשמעת, ערך רישומים בפנקסו באשר לתאריכים ולשאלות אליהם התבקשה התייחסותו, והתייחס בדיון בפני וועדת המשמעת בפירוט לטענות אלה. מעבר לאמור, מר X לא ביקש לקבל לעיונו חומר נוסף ולא ביקש להוסיף טענות לאחר הדיון בפני וועדת המשמעת.
חומרת הענישה: כאמור, בנוהל המשמעת נקבע במפורש כי אחד העונשים שניתן להטיל על עובד שביצע עבירת משמעת הוא השעייה מעבודה. איננו סבורים, כי בהתחשב בעבירות המשמעת שביצע מר X, הגשה שיטתית של דיווחי נוכחות לא מהימנים במשך תקופה ארוכה, השעייה מעבודה לפרק זמן בן חצי שנה היא בלתי סבירה בצורה קיצונית, המצדיקה התערבות בית הדין בשיקול דעתה של החלטת וועדת המשמעת. בהתייחס לטענה כי הוטל על מר X קנס בשיעור העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל על פי נוהל משמעת, מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין כי אין מדובר בקנס כי אם בחיוב להחזיר תשלום שכר ביתר ששולם למר X. מכל מקום, בית הדין חייב את חברת החשמל להשיב למר X את הסכום שנוכה משכרו, ואנו דוחים את ערעור חברת החשמל בעניין זה. לפיכך, הדיון אם מדובר ב"קנס" או בהחזר תשלומים ביתר הוא תיאורטי.
האירועים לאחר תקופת ההשעייה והליך הפיטורים:
מר X הוצב לעבודה במחסן הלוגיסטי ביום 1.8.01. ביום 28.8.01 היה מר X מעורב בתאונת דרכים, ועקב כך נעדר מעבודתו תקופה ממושכת. לאחר שובו לעבודה, המציא מר X אישורים רפואיים על מגבלות החלות על העסקתו. כפי העולה מעדותו של מר פלדינגר, מנהל המחסן, בפועל עבד מר X 9 ימים בלבד עד ליום 23.9.01, המועד בו ביקש במכתבו למר הופר להעבירו מתפקידו במחסן (פרוטוקול ע' 66, ש' 10 – 12).
כאמור, בית הדין האזורי קיבל את גרסת חברת החשמל כי לא ניתן היה לאתר למר X תפקיד אחר מהתפקיד אליו הוצב במחסן הלוגיסטי. כן קבע בית הדין כי "מכלל הראיות לא ניתן להבין באופן ברור מהו הסיבה ומהו המסובב" אשר גרם לאי השתלבותו של מר X במחסן – חוסר התלהבותו של מר X או אי רצון להעסיקו בשל האישורים הרפואיים שהביא והעידו על מגבלותיו לעבוד במחסן. בית הדין קבע כי לא נפל פגם בפיטורי מר X, לנוכח העובדה שניתנה הסכמת וועד העובדים ולנוכח העובדה כי לא השתלב בעבודה במחסן ולא ניתן היה להציע לו תפקיד חלופי. כן קבע בית הדין כי משהשינוי בתפקידו של מר X נבע ממעשיו והשלכותיו, אין הוא זכאי לפיצוי בגין פיטוריו.
מסקנתו של בית הדין האזורי בעניין תקינות הליך הפיטורים וזכאותו של מר X לפיצוי בגין פיטוריו אינה מקובלת עלינו. אכן, העברתו של מר X לתפקיד אחר הייתה תוצאה של מעשיו וחלק מאמצעי המשמעת על פי החלטת וועדת המשמעת. אולם, אין בכך כדי לפטור את חברת החשמל מלנהוג עמו בתום לב ובהגינות הן בשילובו בעבודה בתפקיד אליו הוצב או בתפקיד הולם אחר והן בהליך פיטוריו.
כאמור, מחומר הראיות עולה כי מר X עבד בפועל במחסן 9 ימים בטרם דרש מנהל המחסן את העברתו מתפקידו. עצם הדרישה להעביר את מר X מתפקידו לאחר תקופה כה קצרה מעידה לדעתנו על התנהלות שלא בתום לב, שכן לא ניתנה למר X הזדמנות ממשית להשתלב בעבודה במחסן. [השוו: דב"ע נב/125 – 3 האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת בע"מ – ארי בן שחר, ].
מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה כי אחת הסיבות לאי השתלבותו של מר X בעבודה במחסן היה חוסר הרצון להעסיקו לנוכח מגבלותיו הרפואיות לאחר התאונה ומגבלותיו הרפואיות (סעיפים 64 ו- 67 לפסק הדין). לדברים אלה יש רמז אף בפרוטוקול השימוע שנערך למר X, (נספח טז' לתצהירי חברת החשמל) כאשר מר סבג טען באוזני מר X כי לא ביצע את המטלות "אם מחוסר מוטיבציה ואם מחוסר יכולת", וכאשר מר פלדינגר מבהיר כי כשחזר מר X לעבודה ניתנה לו הוראה שלא לתת לו סידור עבודה בעקבות קביעת הרופא. חוסר רצון להעסיק את מר X בשל מגבלותיו הרפואיות כתוצאה מתאונת הדרכים בה נפגע אינו מתיישב עם חובת תום הלב המוטלת על חברת החשמל. ככל שלנוכח מגבלותיו הפיזיות של מר X לאחר התאונה לא יכול היה להשתלב בעבודה במחסן, על חברת החשמל היה לנסות למצוא לו תפקיד חלופי ההולם את מצבו הרפואי, או לבצע התאמות בתפקידו במחסן.
אשר להסכמת הוועד: אכן, ניתנה הסכמת הוועד לפיטורי מר X, ולכן פיטוריו לא נעשו בניגוד להוראות חוקת העבודה. אולם, אין בעובדה שהוועד נתן את הסכמתו לפיטורים כדי לשלול את המסקנה כי הפיטורים נגועים בחוסר תום לב, מהנימוקים שפורטו לעיל.
לאור כל האמור, אנו סבורים כי פיטוריו של מר X היו שלא כדין.
הסעד הראוי: כידוע, בהתאם לפסיקה, הסעד העיקרי בפיטורים שלא כדין הינו של פיצויים ולא של אכיפה [ע"ע 456/06 אוניברסיטת תל אביב – רבקה אלישע, ]. לא מצאנו כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות לסטות מהכלל המנחה שנקבע בפסיקה, ולכן אין מקום להורות על השבתו מר X לעבודה, אלא לפסוק לו פיצוי כספי.
שיעור הפיצוי:
בקביעת שיעור הפיצוי, יש להביא בחשבון כי לאחר פיטוריו היה זכאי מר X לפנסיה בשיעור של 34%, וזאת לאחר 15 שנות עבודה בלבד. כמו כן, היה זכאי מר X לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 50%, בניגוד לכלל לפיו אין זכאות לפיצויי פיטורים במקרה של תשלום פנסיה לעובד. כאמור לעיל, בסך הכל שולם למר X עם פיטוריו סך של 87,593 ₪, מעבר לסכום הפנסיה החודשית החל מיום 1.5.02 בסך של כ- 2000 ₪.
כאמור לעיל, יש מקום לפסוק למר X פיצוי בגין עגמת נפש גם בשל העובדה כי ההשעיה הראשונה של מר X הייתה שלא כדין, וכי שכרו בעד תקופת ההשעיה הראשונה שולם לו באיחור.
בהתחשב במכלול הנתונים, לרבות הפנסיה ויתר הזכויות שניתנו למר X לאחר סיום עבודתו, אנו סבורים כי הפיצוי הראוי הוא בשיעור ארבע משכורות של משכורתו הקובעת לפיצויי פיטורים, העומדת על סך של 6,434 ₪, דהיינו סך של 25,736 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום קשר העבודה, 30.4.2002, ועד למועד התשלום בפועל.
תביעותיו הכספיות של מר X:
כאמור לעיל, לא הוכחה הטענה כי מר X זכאי להפרשי שכר בעד תקופת ההשעייה הראשונה.
בטיעון בפני המותב, חזר בו מר X מהתביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בשיעור של 50%, מעבר לסכום פיצויי הפיטורים ששולם לו.
אשר להשבת הסכום שנוכה משכרו על פי החלטת וועדת המשמעת (סכום החזר תשלומי השכר ששולמו לו ביתר): משהניכוי נעשה בערכו ברוטו, גם ההחזר למר X צריך להיעשות בערכי ברוטו. עם זאת, נכונה טענת מר X כי היה מקום לחייב את חברת החשמל בתשלום הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע הניכוי (חודש ינואר 2001) ולא ממועד סיום קשר העבודה.
ערעור חברת החשמל:
חיוב חברת החשמל להשיב לעובד את סכום החזר הכספים: כאמור, בית הדין קבע כי חברת החשמל לא הוכיחה את אופן חישוב הסכום אותו חויב מר X להשיב לה. אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו של בית הדין, המבוססת על התרשמותו מהעדויות ומחומר הראיות בפניו.
חיוב חברת החשמל לשלם למר X שכר בעד התקופה מיום 21.7.01 עד יום 1.8.01, מועד הצבתו לעבודה במחסן: משעמד לרשות חברת החשמל פרק זמן בן חצי שנה למצוא למר X תפקיד חלופי, אין לקבל את טענתה כי יש להתחשב בקשיים שהיו במציאת תפקיד חלופי ולשלול ממר X את זכאותו לשכר בעד התקופה שמיום 21.7.01, תום תקופת ההשעיה השניה, ועד יום 1.8.01.
הפרשי דמי הודעה מוקדמת: אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין כי מר X זכאי להפרשי הודעה מוקדמת.
הוצאות ושכר טרחת עורך דין: מר X מלין על חיובו בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, למרות שזכה חלקית בתביעתו. מקובלת עלינו עמדת בית הדין האזורי, לפיה בקביעת שיעור ההוצאות יש להביא בחשבון גם את הפער בין הסכום שנפסק לזכות מר X לבין סכום התביעה, ואיננו מוצאים לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בקביעת שיעור ההוצאות.


סוף דבר:


ערעורו של מר X מתקבל חלקית כמפורט להלן, ואנו קובעים כי הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 25,736 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.2002 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, סכום החזר תשלומי היתר שהושב למר X על פי פסק הדין ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.01 ולא מיום 30.4.02.
ערעור חברת החשמל נדחה.
בהתחשב בתוצאה, תשלם חברת החשמל למר X שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לחברת החשמל פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הזכות לחשמל

  2. חשמל כשר לשבת

  3. חבלה במונה חשמל

  4. פגיעה בכבל חשמל

  5. שיבוש מונה חשמל

  6. פגיעה בעמוד חשמל

  7. התנגשות בעמוד חשמל

  8. תביעת מונה חברת החשמל

  9. תאונת עבודה - מכת חשמל

  10. שימוש בלתי חוקי בחשמל

  11. השעיית עובד בחברת חשמל

  12. ביטול החלטה לנתק חשמל

  13. נזקים בגלל ניתוק חשמל - פיצויים

  14. ? תאונה עם מסור חשמלי – פיצויים

  15. נזקי חקלאות בגלל הפסקת חשמל

  16. תביעה בגין עבודות חשמל בבית

  17. נזקים חקלאיים עקב זרם חשמלי

  18. העמדה לדין של עובד חברת חשמל

  19. חוב שוכר לעירייה ולחברת חשמל

  20. חוב רטרואקטיבי על חשבון חשמל

  21. הפחתת צריכת חשמל - תאורת רחוב

  22. פיצוי על הפסקות חשמל ללא התראה

  23. ניתוק חשמל למסעדה בשל עבירות בניה

  24. פיצוי מחברת החשמל - נחשולי מתח

  25. נזק למכשירי חשמל עקב הפסקת חשמל

  26. ביטול קניית מכשיר חשמלי עקב תקלות

  27. התנגדות להצבת עמודי חשמל במקרקעין

  28. תביעה לתשלום על עבודות חשמל במשרד

  29. תביעה כספית בגין צריכת חשמל שלא כדין

  30. עתירת חשמלאי לשלם לו שכר עבודה בחנות

  31. טענת פלישת חברת החשמל לנחלה וגזילת שטח

  32. התנגדות לבניית עמוד חשמל עם שנאי במושב

  33. ניתוק חשמל לנכס בשל עבירות בניה (טופס 5)

  34. ביטול עסקת קניית מכשיר חשמלי דרך אתר "יד 2"

  35. חברת החשמל ביקשה לנתק חשמל בטענה שחיבל במונה

  36. תביעה לתשלום שכר טרחה על עבודות חשמל שלא שולם

  37. בניית של חדר טרנספורמציה על פי דרישת חברת החשמל

  38. תביעה לתשלום שכרם בגין עבודות חשמל עבור מועצה מקומית

  39. עובד של חברת החשמל שלא הצהיר לפני לתחילת על קרבת משפחה

  40. הקמת מתקן שידור על גבי עמוד חשמל קיים והצבת ציוד נלווה

  41. מנוף פגע בכבל חשמל שנפל ופגע ברכב חונה (תביעת פיצויים)

  42. ערר על התקנת מערכת פוטו-וולטאית לייצור חשמל מאנרגיה סולארית

  43. ניסיון התנכלות לנציגות המהנדסים בחברת החשמל בשל פעילותם הארגונית

  44. ערר ליתן אישור לחיבור חשמל מים וטלפון (טופס 4) למבנה מגורים חד משפחתי

  45. תאונת עבודה על מכונה לגריסת צינורות פלסטיק המונעת באמצעות מנוע חשמלי

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון