התנגדות לעיקול נכסים שעבוד צף עם תניה מגבילה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לעיקול נכסים בשעבוד צף עם תניה מגבילה: 1. פסק דין זה דן בשאלת זכותה של חברה, ששיעבדה את נכסיה לבנק בשעבוד צף, להתנגד לעיקול שהטיל נושה צד שלישי על אותם נכסים (או חלק מהם). העובדות ועמדות הצדדים 2. המבקשת, חברה העוסקת בענף האלקטרוניקה, שעבדה לטובתו של המשיב 2 (להלן - הבנק) את כל נכסיה, הכספיים והאחרים, בשעבוד צף בדרך של אגרת חוב (נספחי ד' לתובענה), וזאת כבטוחה לאשראי בנקאי שנזקקה לו לצורך פעילותה. השעבוד הצף כלל הגבלה בנוסח המקובל, לפיו התחייבה המבקשת "שלא למכור, לא למשכן בדרגה כלשהיא, לא לשעבד בדרגה כלשהי, ולא להעביר את הנכסים הממושכנים או כל חלק מהם, או לעשות בהם פעולה אחרת, ללא הסכמת הבנק (בעל המשכנתא ו/או בעל השעבוד) בכתב ומראש לכך." השעבוד נרשם כדין ברשם החברות. 3. המבקשת חבה למשיבה 1 (להלן - המשיבה) חובות ארנונה ומים בסכום של למעלה ממליון ₪ (נכון לתקופת הטלת העיקול). לגביית החוב פתחה המשיבה בהליכי גבייה לפי פקודת המיסים (גבייה). במסגרת הליכים אלה, הטילה המשיבה עיקול על הכספים והזכויות הכספיות של המבקשת המצויים אצל הבנק. 4. זהו הרקע לתובענה זו, במסגרתה עותרת המבקשת למתן סעדים הצהרתיים, לפיהם נכסיה שאצל הבנק אינם ניתנים לעיקול בשל קיומו של השעבוד הצף וכי המשיבה אינה רשאית לממש את העיקול בשל קיומה של תנית ההגבלה האמורה. המשיבה טוענת בתשובתה, כי השעבוד הצף, על תנית ההגבלה הכלולה בו, אינו מונע הטלת עיקולים על נכסי המבקשת, ושאלת עדיפותו של השעבוד הצף מול העיקול צריכה לידון בשלב מימושו של אחד מהם. עוד טוענת המשיבה, כי בעל דינה בשאלה זו הינו הבנק ולא המבקשת. הבנק טוען בתגובתו כי העיקול צריך להידחות מפני השעבוד הצף, אך בדיון שהתקיים הודיעה באת כוחו כי היא משאירה את השאלה הנדונה לשיקול דעת בית המשפט. דיון 5. שעבוד צף מוגדר בסעיף 1 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ד-1983 (סעיף ההגדרות בחוק החברות, התשנ"ט-1999, סעיף 1, מפנה להגדרתו של השעבוד הצף להגדרה בפקודה): "שעבוד על כל נכסיה ומפעלה של החברה או על מקצתם אותה שעה, כפי מצבם מזמן לזמן, אך בכפוף לסמכותה של החברה ליצור שעבודים מיוחדים על נכסיה או על מקצתם; " אולם, כהערתו של פרופ' שלום לרנר בספרו: שעבוד נכסי חברה (להלן - לרנר) (בעמ' 55), הגדרה זו היא כללית ורמת הדיוק שלה נופלת מן המקובל בהגדרות משפטיות אחרות. לפיכך, נפנה להגדרה שהתגבשה בפסיקה, כפי שסוכמה בפסק דינה של כב' השופטת חיות ב-ע"א 10907/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (2005) (סעיף 9 בפסק הדין): "השעבוד הצף (floating charge) נקלט במשפטנו מן הדין האנגלי. שעבוד זה נועד לאפשר לחברה לגייס אשראי כנגד העמדת נכסי החברה כבטוחה, מבלי שהדבר ימנע בעדה מלהמשיך ולסחור באותם נכסים, לרבות מכירתם או שעבודם בשעבוד קבוע ... שעבוד צף, על פי מהותו, אינו מתייחס לנכס מסוים וקבוע אלא למסגרת כללית של נכסים, המתחלפים מזמן לזמן, בהתאם לפעילותה העסקית של החברה. ייחודו של השעבוד הצף הוא בכך שהתהוותו נעשית בשני שלבים, ולא במהלך אחד: השלב הראשון הוא שלב עריכת השעבוד בו נוצרת בטוחה "המרחפת" על הנכסים ששועבדו, אך היא אינה מגבילה את כוחה של החברה לסחור בהם כרצונה. השלב השני הוא שלב גיבוש השעבוד. בשלב זה יורד השעבוד ולוכד ברשתו את אותם נכסים מבין הנכסים ששועבדו, המצויים באותה שעה בידי החברה." 6. ראינו, אם כן, כי עד לגיבושו של השעבוד הצף, רשאית החברה החייבת לסחור בנכסיה ולנהוג בהם כרצונה, וזאת בכפוף לאמור בתנית ההגבלה. האם קיומו של שעבוד צף מונע הטלת עיקול על הנכסים המשועבדים, והאם קיומה של תניית הגבלה עשויה לשנות את התשובה לשאלה זו? לשם כך יש לדון בטיבו של העיקול. העיקול הוא פעולה חד צדדית הנעשית ביוזמת הנושה ויש לו השלכות דיוניות בלבד (לרנר, עמ' 245), כמאמרו של בית המשפט העליון ב-ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' התסדרות הרבנים דאמריקה ואח', פ"ד מט(1) 177, 189: "עיקול הוא פעולה משפטית המופנית נגד בעליו של נכס או מחזיק בו, אשר באה להגביל את הסחרות של הנכס ואת יכולת השימוש בו, באופן שהמעקל יוכל להפרע ממנו עבור חוב המגיע לו. העיקול מהווה סעד דיוני בלבד, אשר בא למנוע את בעל הנכס או המחזיק בו מלסכל את פרעון החוב על ידי הברחת הנכס או העברת זכויות בו לאחרים." 7. התוצאה הנובעת מכך היא, שאין כל מניעה להטיל עיקול על נכסים המשועבדים בשעבוד צף, כיוון שעצם הטלת העיקול אינו מקנה לנושה המעקל כל זכות מהותית העשויה לפגוע בזכותו של בעל השעבוד הצף. גם תנית הגבלה הכלולה במסמך יוצר השעבוד אינה מונעת הטלת עיקול, הן מהטעם הנזכר שהעיקול אינו קובע כל זכות מהותית, והן משום שהעיקול אינו נעשה ביוזמת החברה החייבת או בהסכמתה, אלא ביוזמה חד צדדית של הנושה המעקל. 8. ואמנם, שאלת עדיפותו של השעבוד הצף, בודאי כשהוא כולל תניה מגבילה, עוד עשויה להתעורר בעתיד, בשלב מימושו של השעבוד או בשלב מימושו של העיקול, אך אין בכך כדי למנוע מראש הטלת עיקול. כך עולה, למעשה, גם מפסק הדין שהבנק הפנה אליו בתגובתו: ע"א 542/85 המועצה הישראלית לייצור ושיווק כותנה בע"מ נ' אתא חברה לטקסטיל בע"מ ואח', פ"ד מב(4) 559. במקרה שנדון בפסק דין זה הטילה המועצה עיקול על נכסי אתא שהיו משועבדים לבנק לאומי בשעבוד צף שכלל תניה מגבילה בנוסח המקובל. לבקשת הבנק מונו כונסי נכסים למימוש השעבוד. בית המשפט הגיע למסקנה כי בנסיבות אותו מקרה התגבש השעבוד עם מינוי כונסי הנכסים ולפני מימושו של העיקול ועל כן העדיף את זכויותיו של הבנק בעל השעבוד הצף על פני זכויות המועצה המעקלת. אולם, החשוב לענייננו הוא, שמפסק דין זה עולה גם המסקנה, שקיומו של שעבוד צף, גם אם הוא כולל תניה מגבילה, אינו מונע הטלתו של עיקול על הנכסים המשועבדים. מתוך פסק דין (עמ' 564): "כל עוד לא נסתיימו הליכי ההוצאה לפועל, מעמדו של הנושה המעקל אינו מקנה לו כל זכות מהותית בנכס המעוקל. זהו סעד דיוני בלבד, שבא לייחד נכס מסוים לצורך הליכי הוצאה לפועל, ולמנוע את בעל הנכס מלהוציא את המעוקל מרשותו או מלשעבדו לאחר... העיקול אינו מקנה למעקל כל זכות של משכנתא או כעין משכנתא לטובתו, והוא מכוון יותר כנגד החייב, במעמדו כבעל הנכס, מאשר כלפי הנכס עצמו. לפיכך, אין העיקול יכול לתפוס יותר זכויות ממה שיש לחייב באותו נכס, והוא כפוף לזכויות שרכשו בו אחרים קודם לכן... לאור דברים אלה, ברי לי, כי כל עוד לא נגבו כספי החוב המעוקל מידי טתה, הרי מעמדה של המועצה הוא כשל מעקל שפתח בהליכים. אין היא בעלת זכות קניינית כלשהי בנכס, וכל יתרונה הוא הזכות להמשיך בהליכי הוצאה לפועל כל עוד לא נזעק בעל השעבוד הצף להגן על זכויותיו בנכס ולמנוע מכירתו שלא במהלך העסקים הרגיל של החברה. במקרה דנן, מונו כונסי הנכסים בטרם נסתיימו הליכי ההוצאה לפועל, ובכך התגבש השעבוד הצף והפך להיות שעבוד קבוע על כל אחד מנכסי החברה, ובכללם גם החוב שחבה טתה לאתא. התגבשות השעבוד איננה מופרעת על-ידי העיקול שהטילה מועצת הכותנה, שכן עיקול זה מוגבל, כאמור, לזכויותיה של אתא בנכס, ואלה כפופים לזכויות בעל השעבוד הצף." (לדיון בשאלת עדיפותו של השעבוד הצף אל מול העיקול, ראו: לרנר, עמ' 245-255). 9. טוענת המבקשת, כי אם ברורה מראש שאלת עדיפותו של השעבוד הצף בעל התניה המגבילה, הרי שאין טעם בהטלת העיקול. מסקנה זו אינה מחויבת המציאות. יתכן שכלל לא יווצר הצורך בגיבושו או במימושו של השעבוד הצף, אם משום שהחוב המובטח על ידו נפרע ממקור אחר ואם מטעם אחר, ואזי לא תהא מניעה למימושו של העיקול. ויתכן גם שנכסיה של המבקשת יספיקו הן לפירעון החוב המובטח על ידי השעבוד הצף והן לפירעון, מלא או חלקי, של החוב שלגבייתו הוטל העיקול. המסקנה היא שאין למנוע הטלת עיקול על נכסים המשועבדים בשעבוד צף, גם אם הוא כולל תניה מגבילה, משום העדיפות הצפויה של השעבוד מול העיקול. 10. טעם אחר לדחייתה של התובענה הוא, שבעל הדין הנכון להתדיינות עם המשיבה בשאלת ההתנגשות האפשרית בין השעבוד הצף לבין העיקול הוא הבנק ולא המבקשת, החברה-החייבת. בין אם השעבוד ימנע את מימושו של העיקול ובין אם לאו, השאלה נוגעת לבעליהם של השעבוד והעיקול , ולמבקשת אין כל מעמד במחלוקת אפשרית זו. 11. עוד טוענת המבקשת, כי העיקול מונע ממנה לנהל את עסקיה ולסחור בנכסים, בעוד שהשעבוד הצף נועד לאפשר זאת. טענה זו, ודאי שדינה להידחות. השעבוד הצף לא נועד להעניק חסינות לחברה החייבת מפני דברים שהיתה צפויה להם אילולא השעבוד הצף, ובכללם הטלת עיקול על נכסיה על ידי נושיה. מבחינה זו, מצבה של חברה ששעבדה נכסיה בשעבוד צף ודאי שאינו יכול להיות טוב מזה של חברה שלא נזקקה לכל שעבוד ושרשאית לסחור בנכסיה ולנהל את עסקיה ללא כל הגבלה. 12. המבקשת מפנה עוד להליך משפטי קודם שהתנהל בינה ובין המשיבה, אודות עיקול שהטילה המשיבה על מטלטלין במשרדי המבקשת (ה"פ 175631/02, בית משפט השלום תל אביב-יפו). באותו הליך הסכימה המשיבה לבטל את העיקול וניתן פסק דין המבטא הסכמה זו (נספח ב' לתובענה). ודאי, שאין בפסק דין זה שניתן בהסכמה ושלא דן בסוגיות שהועלו כדי להשפיע על הדיון בשאלות שהועלו כאן. תוצאה 13. התובענה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. שעבודעיקול