קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בגלל זימון לחקירה במשטרה: השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עדנה קוטן ונציגי הציבור מר מאיר זמיר ומר מוחמד שוגרי; בל 371/07) , בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 20.7.05 כ"פגיעה בעבודה" על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק). להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. המערער, יליד 1957, מנהל חברה לציוד ספורט בשם "אביר ספורט", ועובד בתל-אביב. ביום 22.6.05 הגיש המערער תלונה במשטרה נגד חברת "ספרינט ספורט", על רקע עסקה בסך 95,000 ₪ שביצע עמה, לאחר שחשד כי היא תבצע "תרגיל עוקץ" וההמחאות שקיבל ממנה עבור סחורה שסופקה לא תכובדנה. ביום 10.7.05 נפרע החוב של חברת "ספרינט ספורט" במלואו, אולם המערער לא פנה למשטרה לביטול התלונה. 3. ביום 20.7.05, במהלך עבודתו של המערער התקשר אליו חוקר המשטרה יהודה נווה (להלן גם החוקר) והזמין אותו למתן עדות במשטרה. אופיה של השיחה והנאמר בה שנוי במחלוקת בין הצדדים, כאשר לטענת המערער נאמר לו בטון תקיף להגיע מיידית למשטרה לחקירה ולא נאמרה לו הסיבה לכך, ואי הסכמתו של החוקר לדחות את הפגישה בכמה שעות הכניסה אותו למצב של חרדה ולחץ. 4. בתום שיחת הטלפון עם החוקר, הרגיש המערער שלא בטוב, כעבור כשעה החל להתנשם והרגשתו הרעה החמירה, ותוך זמן קצר החל לחוש בלחץ בחזה, כובד נשימה, הזעה וצימאון. בהמשך עבר הכאב לצד שמאל של החזה ולזרוע שמאל. עוד באותו יום הוזעק אמבולנס, בעת שנסע המערער לבי"ח בחיפה. האמבולנס פינה את המערער לבית החולים "איכילוב" שם אובחן כי לקה באוטם חריף נרחב בקיר הקדמי של שריר הלב. בוצע לו צנתור והוא שוחרר לביתו חמישה ימים לאחר מכן, ביום 25.7.05. המערער טען בבית הדין האזורי כי שיחת הטלפון עם החוקר, לאור אופייה, מהווה אירוע חריג בעבודה ועתר למינוי מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין האוטם. כן טען בסיכומיו בבית הדין האזורי כי עצם הזימון למשטרה מהווה עבורו אירוע חריג. 5. בבית הדין האזורי נשמעו מלבד עדותו של המערער גם עדותו של החוקר, ועדותו של מר משה אשכנזי (להלן גם מר אשכנזי), עד מטעם המערער אשר עובד בחברה בה עובד המערער והיה עד לשיחת הטלפון בינו לבין החוקר. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הרים את הנטל להוכחת קיומו של "אירוע חריג" בעבודה ודחה את התביעה, וזאת מהנימוקים והממצאים הבאים: א. על פי העולה מהעדויות, גרסת המערער היא שה"התרגשות וההתרגזות" שהובילו להתפתחות האוטם נגרמו עקב נימת השיחה הטלפונית, הטון התקיף וההחלטי של החוקר והדרישה מהמערער להגיע מיידית למשטרה. ב. טענת המערער לפיה לא נמסרה לו סיבת הזימון למשטרה עלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית בבית הדין ובסיכומיו. אין היא מתיישבת עם גרסתו בכתב התביעה ועם הגרסה שמסר לד"ר עמיקם לצורך כתיבת חוו"ד, שם נאמר כי החוקר מסר לו להגיע למשטרה לחקירה בעניין תלונה שהוגשה על ידו נגד לקוח שחייב לו כספים. אף החוקר העיד כי הוא מסר למערער את סיבת זימונו למשטרה וכי סוכם שהמערער יגיע למתן עדות בהמשך היום. בית הדין האזורי העדיף את גרסתו של החוקר על פני עדותו של המערער, אשר כלשונו של בית הדין האזורי "ניסה להפוך שיחת טלפון רגילה של זימון למתן עדות במשטרה לאירוע חריג ויוצא דופן כשמדובר בתלונה שהתובע עצמו הגיש למשטרה". ג. טענתו של המערער בסיכומיו לפיה עצם הזימון למשטרה הוא האירוע החריג הוגדרה כ"תמוהה", משום שהוא זה שהגיש את התלונה למשטרה, ולכן לא ברורה טענתו כי הופתע מעצם השיחה ומזימונו למשטרה. ד. המערער עצמו לא היה סבור שזימונו למשטרה מהווה את האירוע החריג לאור גרסתו הראשונה בדבר נימת השיחה הטלפונית והטון התקיף של החוקר שעלתה בטופס התביעה, בתצהיר שלו ובהודעותיו לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי. מכאן הערעור שבפנינו. עיקר טענות הצדדים בערעור: 6. המערער טוען בפנינו את הטענות הבאות: א. האירוע החריג אינו אופיה ותוכנה של השיחה עם החוקר אלא עצם הזימון למשטרה, שגרם להתרגשות של המערער משום שהוא לא ציפה לזימון כזה והוא לא רגיל להיות מזומן למשטרה. אין נפקא מינה אם היה מדובר בזימון לחקירה או למתן עדות הבהרה בלבד. הטענה לא הוזכרה לראשונה בסיכומים אלא נטענה כבר בכתב התביעה. המחלוקת בעניין דחיית מועד הזימון למשטרה אינה פוגעת בטענה לפיה עצם הזימון למשטרה היה בגדר אירוע חריג. התחושה של המערער הייתה נכונה משום שבסופו של דבר הוא נחקר באזהרה. ב. באנמנזה הרפואית הראשונה - הרישום הרפואי מיום 25.7.05 בבית החולים "איכילוב" נרשם "שעתיים טרם קבלתו לאחר אירוע של התרגזות", ויש לתת לה משקל מיוחד. בית הדין האזורי ציטט את האנמנזה אך התעלם ממנה בהכרעתו. ג. על פי ההלכה, המאמץ הגופני או הנפשי בבחינת קיומו של אירוע חריג נבחנים על פי קנה מידה סובייקטיבי, ובנסיבות העניין המערער הרים את הנטל והוכיח כי מבחינה סובייקטיבית הוא חווה מאמץ או מתח נפשי מיוחד ופתאומי. לא היה מקום להסתמך לחלוטין בהכרעה על גרסת החוקר לשיחה, משום שייתכן שהוא הבין את השיחה אחרת. ד. עדותו של מר אשכנזי תואמת את עדותו של המערער בדבר השיחה עם החוקר, והיה מקום לקבל את גרסתם על פני גרסת החוקר בה נתגלו סתירות. בית הדין האזורי לא נתן כל משקל לעדויות של שני עדים שאחד מהם היה עד לשיחה. ה. סמיכות הזמנים בין שיחת הטלפון עם החוקר לבין קרות האוטם מצביעה אף היא על קיומו של האירוע החריג. 7. מנגד, טוען המשיב (להלן המוסד לביטוח לאומי) כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת קיומו של אירוע חריג בעבודה, ומוסיף את הטענות הבאות: א. גם אם המבחן לקיומו של אירוע חריג הוא סובייקטיבי בעיקרו, הרי שהוכחת המבחן הסובייקטיבי טעונה ראיות אובייקטיביות. ב. סמיכות הזמנים כשלעצמה אין בה כדי ליצור קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגיעה. ג. המערער טען בתחילה כי האירוע החריג מיוחס לתוכן השיחה הטלפונית עם החוקר ולטון התקיף שלו. טענה זו נסתרה בעדותו של החוקר, ובסיכומיו בבית הדין האזורי המערער שינה את גרסתו וטען כי עצם הזימון למשטרה הוא האירוע החריג ולא תוכן השיחה. היה על המערער לצפות לקבל זימון למשטרה לאחר שהגיש תלונה. כמו כן, טענתו לפיה לא הוסבר לו מדוע הוא מוזמן למשטרה נסתרה בעדותו של החוקר. דיון והכרעה: 8. לאחר שעיינו במכלול טענות הצדדים, בתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו, בתיק האזורי ובפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי המערער הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת התקיימותו של אירוע חריג בעבודה בסמוך לפני קרות האוטם בשריר הלב, ודין הערעור להתקבל. 9. הפסיקה בסוגיית אופן בחינת קיומו של אירוע חריג בעבודה הינה עניפה וברורה, ולפיה יש לבחון את מידת החריגות של האירוע על בסיס סובייקטיבי, והבחינה הסובייקטיבית מצריכה ראיות אובייקטיביות. כמו כן, בהוכחת אירוע של תאונה בעבודה יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע, וזאת בהתבסס על ההנחה שבסמוך לקרות האירוע ימסור הנפגע את העובדות הנכונות על-מנת לזכות בטיפול הנכון. ערים אנו לכך שקיומו של אירוע חריג בעבודה הינה בעיקרה שאלה עובדתית, אשר ערכאת הערעור אינה מתערבת בה אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, אולם סבורים אנו כי מקרה זה הינו אחד מהמקרים החריגים בהם קיימת הצדקה לסטות מממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי. כפי שנפרט להלן, סבורים אנו כי בית הדין האזורי לא דן במשקלן של ראיות אשר תומכות בגרסתו של המערער ונתן משקל יתר לסוגיות אשר אין בהן כדי להטות את הכף לחובת המערער, ובמה דברים אמורים? רישומים רפואיים סמוך למועד האירוע: 10. המערער נותן דגש נכבד בטיעוניו על האנמנזה הרפואית הסמוכה למועד קיומו של האירוע הנטען. המערער מצטט מטופס "סיכום מחלה" מיום 25.7.05 (חמישה ימים לאחר האירוע הנטען) בו נכתב כך (כל ההדגשות במסמכים הרפואיים לא במקור - ו.ו.ל): "שעתיים טרם קבלתו לאחר ארוע של התרגזות אך תוך כדי מנוחה הופעת כאבים לוחצים בקדמת בית החזה עם הקרנה ליד שמאל בליווי הזעה..." עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי מלמד, כי לא ניתן כלל משקל למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע בהכרעת הדין. אנו סבורים כי יש במסמך הנ"ל, כמו גם במסמכים שיצוטטו להלן, כדי לתמוך בגרסת המערער ולהצביע על כך ששיחת הטלפון עם החוקר אכן היתה בגדר אירוע חריג עבורו וגרמה לו להתרגזות ולהתרגשות יתר. 11. כמו כן, בתיק נמצאו שלושה מסמכים רפואיים נוספים מיום האירוע עצמו אשר יש בהם כדי להראות ששיחת הטלפון, בעיניו של המערער, גרמה לו להתרגשות מיוחדת. להלן הציטוטים הרלוונטיים מהמסמכים שניתנו ביום 20.7.05: א. ד"ח רופא/פאראמדיק של מגן דוד אדום: "לדבריו קיבל שיחת טלפון שבעקבותיה התרגש מאד. מתלונן על לחץ/כאבים בחזה, מזיע, באי שקט". ב. דו"ח צנתור מבית החולים איכילוב: "זה חודש כאבי חזה סרב אשפוז. זה שעה וחצי כאבי חזה, הזעה הקרנה ליד שמאל לאחר ויכוח". ג. גיליון טיפול מבית החולים איכילוב: "בן 48 לאחר שיחה טלפונית כאבים בחזה...". עינינו הרואות, מדובר בשורה של מסמכים רפואיים, מהם עולה כי המערער מסר למטפליו בכמה הזדמנויות, סמוך למועד האירוע, כי שיחת הטלפון גרמה לו להתרגשות וללחץ מיוחד. אלו ראיות חיצוניות, אשר לא ניתן להן משקל בהכרעתו של בית הדין האזורי, ויש בהן כדי לחזק את גרסתו של המערער ולהצביע על קיומו של אירוע חריג בעבודה שהתבטא בשיחת הטלפון עם החוקר. כך, יש להניח כי אלמלא החשיב המערער את שיחת הטלפון כאירוע חריג, הוא לא היה מציין את קיומה ואת ההתרגזות המיוחדת שבעקבותיה בפני הצוות הרפואי שטיפל בו. 12. בפסיקתנו חזרנו ושנינו כי בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו. כפי שאנו נדרשים לייחס חשיבות לעובדה שאין רישום באותם מסמכים בדבר אירוע חריג, והיעדר רישום במסמכים רפואיים יכול להעיד כי המערער עצמו לא קישר בין האירוע הנטען לבין האוטם במועד בו אירע, הרי כאשר ישנו רישום אותנטי על ההתרגזות בכל המסמכים הרפואיים מיום האירוע בוודאי שיש לייחס לכך משקל נכבד בבואנו לשקול את הראיות העומדות בפנינו. עדותו של מר אשכנזי, אשר היה לצד המערער בעת שיחת הטלפון עם החוקר: 13. בית הדין האזורי לא התייחס כלל בהכרעה בפסק דינו לעדותו של מר אשכנזי. יודגש, כי לעדות זו יש חשיבות בענייננו, הואיל ומר אשכנזי היה עד לשיחת הטלפון בין המערער לבין החוקר, והוא היה הראשון להתרשם מתגובתו של המערער לשיחת הטלפון. בעדותו בבית הדין האזורי, מסר מר אשכנזי בהתייחסו לשיחת הטלפון (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 27.12.07): "אני עמדתי ליד מרקוביץ. התובע אמר לי לאחר זמן קצר שהוא לא מרגיש טוב". בהודעתו של מר אשכנזי לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 12.9.06, הוא מסר כך: "החוקר במשטרה עמד על זה בכל תוקף שיהודה יבוא מיד למשטרה להיחקר וזה היה מלווה בצעקות מצד החוקר והחוקר היה בוטה כזה ולאחר השיחה יהודה ביקש מים והתחיל להרגיש לחצים באזור החזה ואמרתי ליהודה תשמע בוא תנוח תירגע וכמו שעבר הזמן החל להרגיש רע יותר...". כאמור, בית הדין האזורי לא התייחס להתרשמותו של מר אשכנזי מההתרגשות שגרמה שיחת הטלפון למערער, אלא התמקד במחלוקת בדבר טון השיחה ותוכנה. על כן, לדעתנו יש ליתן משקל בנסיבות העניין לעדותו של מר אשכנזי כפי שמצוטטת לעיל, ולפיה התרשם שלא היה מדובר בשיחה "רגילה" עבור המערער. לכך יש להוסיף את העובדה אשר אינה שנויה במחלוקת כי המערער החל להרגיש שלא בטוב מיד עם סיום שיחת הטלפון עם החוקר. נפקות המחלוקת בדבר טון השיחה עם החוקר: 14. עיון בטענות התובע ובגרסתו כפי שנפרשה לאורך ההליך בבית הדין האזורי ובראיות השונות בתיק מלמד אותנו כי הוא ראה בשיחה הטלפון עם החוקר משום אירוע חריג אשר גרם לו להתרגשות והתרגזות מיוחדת. אשר על כן, גם אם מתקבלת עדותו של החוקר לפיה הוא לא דיבר אל המערער בשיחת הטלפון האמורה בטון תקיף במיוחד, עולה כי המערער ראה בשיחה זו ובזימונו למשטרה אירוע חריג, ומיד לאחר מכן החל להרגיש שלא בטוב. נימת השיחה, אשר עשויה להתפרש לאדם אחד כתקיפה ולאדם אחר כרגילה, שלובה בתוכן השיחה בה זומן המערער למשטרה, ומכלול הדברים היה בעיני המערער בגדר אירוע חריג. לכן, אין רבותה בהבחנה שנעשתה בין נימת השיחה לבין עצם זימון המערער למשטרה. גם אם התרשם בית הדין האזורי כי המערער ומר אשכנזי ניסו להפריז בחריפות הטונים אליהם עלתה השיחה, עדיין המסקנה המתבקשת היא שמבחינה סובייקטיבית נתפסה השיחה כאירוע חריג בעיניו של המערער. מכאן, שאין אנו רואים בגרסתו של המערער בסיכומיו בבית הדין האזורי ובפנינו, כי הזימון למשטרה מהווה את האירוע החריג, משום סתירה אשר מחלישה את גרסתו בדבר חריגותה של שיחת הטלפון האמורה. בהקשר זה ראוי לציין את גרסתו של המערער כפי שהופיעה בכתב התביעה בבית הדין האזורי, לפיה האוטם הינו שילוב של מספר גורמים: השיחה התקיפה שניהל עמו השוטר ביום 20.7.05; הרגשה שחש המערער כי הפך ממתלונן לנחקר; זימונו לחקירה במשטרה; והבהלה, ההתרגזות, החרדה וההתרגשות שחש עקב אותה שיחה. כמו כן, גרסתו כפי שמופיעה בחוות הדעת מטעם ד"ר עמיקם אותה צירף לכתב התביעה אינה מצביעה על סתירות בטיעוניו, ובה נכתב: "השוטר בטלפון דיבר בטון כזה שגרם לו להתרגשות ומיד בתום השיחה הוא התחיל להרגיש שלא בטוב. ממתלונן הוא הפך לנחקר". בנוסף, נחה דעתנו כי אין בקביעות בית הדין האזורי בדבר הסתירות שנתגלו בשאלה האם נמסרה לו הסיבה לזימונו למשטרה ובשאלה האם הסכים החוקר לדחות את שעת הזימון כדי לדחות את הערעור. 15. לפיכך, בשקילת מכלול הראיות בתיק, לרבות הרישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע והחשיבות שיש לייחס להם, נחה דעתנו כי הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה ודין הערעור להתקבל. סוף דבר: 16. הערעור מתקבל. שיחת הטלפון שניהל המערער עם חוקר המשטרה ביום 20.7.05 מוכרת כאירוע חריג בעבודה. התיק יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם בו לקה המערער. המוסד לביטוח לאומי ישא בשכ"ט עו"ד בערעור זה בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו למערער תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. משטרההתקף לב / אוטם שריר הלב