דור אלון טוענת כי בקשת הרשות להתגונן למעשה התבססה על טענת קיזוז, כאשר הן בהסכם והן בשטר החוב ויתרו המשיבים על טענת הקיזוז, ועל כן לא היה מקום ליתן להם רשות להתגונן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ויתור על זכות קיזוז בחוזה: א. מבוא 1. בפניי ערעור וערעור שכנגד על החלטתו של כב' הרשם אבי שליו, שניתנה ביום 18.5.09 בבש"א 183895/08, , בה ניתנה למשיבים רשות להתגונן בהתנגדות שהגישו לבקשה לביצוע שטר ע"ס כ-2.2 מיליון ₪ שהגישה המערערת ללשכת ההוצל"פ בת"א, בכפוף להפקדה כספית של 250,000 ₪ או הצגת ערבות בנקאית על סכום זה (להלן: "החלטת הרשם"). ב. רקע הדברים 2. ביום 4.11.08 הגישה המערערת, דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ (להלן: "דור אלון" או "המערערת") בקשה לביצוע שטר חוב ע"ס 2,219,384 ₪ (להלן: "השטר") בלשכת ההוצאה לפועל בת"א, בתיק שמספרו 01-11117-58-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). 3. השטר שנחתם ביום 13.11.05 נעשה ע"י המשיבה 1 והמערערת בערעור שכנגד, חברת דלקן א.ח.מ בע"מ (להלן: "דלקן"), לטובת דור אלון, להבטחת תשלום בגין מוצרי דלק שסופקו לה ע"י דור אלון, עפ"י הסכם התקשרות שנחתם בין הצדדים באותו מועד (להלן: "ההסכם"). המשיב 2, מר חיים אזולאי, מנהלה ובעליה של חברת דלקן (להלן: "מר אזולאי") חתום על השטר כערב, יחד עם אדם נוסף בשם אבי אלג'ים, שאינו צד להליך (להלן יכונו דלקן ומר אזולאי יחד: "המשיבים"). 4. ביום 18.12.08 הגישו המשיבים התנגדות לביצוע השטר. בהחלטת הרשם מיום 18.5.09 ניתנה להם רשות להתגונן בכפוף להפקדה כספית של 250,000 ₪ או הצגת ערבות בנקאית על סכום זה תוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה (להלן: "הפקדת הערובה"). ג. טענות הצדדים 5. דור אלון טוענת כי הבר"ל למעשה התבססה על טענת קיזוז, כאשר הן בהסכם והן בשטר החוב ויתרו המשיבים על טענת הקיזוז, ועל כן לא היה מקום ליתן להם רשות להתגונן. כן ציינה דור אלון, כי ביום 6.5.09 הגישו דלקן ומר אזולאי לבית המשפט המחוזי בת"א תביעה נגדה ע"ס 3 מיליון ₪ בגין עוולת תרמית, הפרת חובה חקוקה, גרם הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט (ת.א 1495/09, להלן: "התביעה הנפרדת"), בה טענו אותן טענות שבגינן טענו בבר"ל שדלקן חייבת כלפיהם ועל כן, לשיטתם של המשיבים, יש ליתן להם רשות להתגונן בטענת קיזוז. 6. בערעור שכנגד מערערים דלקן ומר אזולאי על התניית הרשות להגן בהפקדת הערובה, ולחלופין מבקשים להפחית משיעורה ולהעמידה על סך של 50,000 ₪ לכל היותר. ד. דיון והכרעה 7. בפרק ה"דיון" בהחלטת הרשם (סעיפים 11-17 להחלטתו), דן הרשם בנפרד בשתי טענות מרכזיות שנטענו בבר"ל. האחת, טענת הקיזוז של המשיבים. בסעיפים 12-15 להחלטתו דן הרשם בטענה זו, וקבע, כי המשיבים אינם מתכחשים לכמות הדלק שסופקה להם שבגינה נוצר חוב כלפי המערערת, אלא שיש להם מספר טענות כלפי המערערת, בגינן יש ליתן להם רשות להתגונן בטענת קיזוז, כאשר מתן הרשות להתגונן מותנית בהפקדת ערובה. השנייה, טענת המשיבים לפיה הוסכם בין הצדדים שהמערערת תפצה אותם בסכום של 180,000 ₪ באמצעות זיכויים בעסקאות הזמנת הדלק בגין סגירת תחנות התדלוק שהפעילו (להלן: "הטענה השנייה"). בסעיף 16 להחלטתו קבע הרשם בעניין זה כדלהלן: "באשר להסכמה הנטענת בדבר תשלום של 180,000 ₪ בתמורה לסגירת תחנות התדלוק, הרי שחזקה על אנשי עסקים שמגבשים הסכמה כזו שיעלו אותה על הכתב. למרות זאת, בשלב ההתנגדות לא נדרשים לטיב הראיות שכן יכול שהמבקשים יצליחו להוכיח טענותיהם באמצעים שאינם בידיהם בשלב זה..". אני מוצא שההפרדה בין שתי הטענות היא מלאכותית, שכן הטענה השנייה נסמכת על טענה בדבר הסכמה חיצונית לשטר, ואף היא טענת קיזוז במהותה. על כן, הדיון בערעור נסב על השאלה האם היה מקום ליתן למשיבים רשות להתגונן בטענת קיזוז, ואם כן, האם היה מקום להתנות את מתן הרשות בהפקדת ערובה. 8. ראשית אציין, כי קביעתו של הרשם לפיה יש ליתן למשיבים רשות להתגונן בטענת קיזוז תמוהה לאור האמור בסעיפים 12 ו- 14 להחלטתו: "המבקשים אינם מתכחשים לכמות הדלק שסופקה להם ושבגינה נוצר חוב כלפי המשיבה.. מבלי לקבוע מסמרות נראה שהמבקשים מפנים להסכם זה רק כשהדבר נוח להם.. ודוק, הופניתי אף לויתור על זכות קיזוז המצוין על שטר החוב ולא מצאתי טיעון ממשי המתמודד עם ויתור זה (למעט הטענה העמומה כי מדובר בשלילה של זכות לגיטימית במסגרת יחסים בלתי שוויוניים). לטעמי ההתנאה על זכות קיזוז בעסקה מסחרית היא דבר לגיטימי ואכיף ורק הגיוני שהצדדים יסכימו שלא ניתן יהיה לקזז ממחיר התמורה נזקים נטענים והסעד הפתוח בפני הלקוח לטענות מסוג זה הינו הגשת תובענה (כפי שהגישו המבקשים בביהמ"ש המחוזי). (ראה לעניין זה: ז' צלטנר, דיני החוזים של מדינת ישראל (חלק א', תשל"ד) 175 ופרידמן וכהן, חוזים (כרך א'-תשנ"א) 131). למרות האמור לעיל, תוקפו של נספח ה' כהסכם מחייב בין הצדדים טעון בירור, אולם מאחר ומדובר במסמך שהוגש ע"י המבקשים עצמם ומשהופנו להוראותיו המגבילות הסתייגו מתוקפו המחייב ובהתחשב בויתור המצוין גם בשטר החוב, סבורני כי יש מקום להתנות רשות להתגונן בגין קיזוז הנזקים הנטענים בהמצאת ערובה." (ההדגשות אינן במקור). 9. ויתור המשיבים על טענת הקיזוז בהסכם ובשטר בסעיף 9 להסכם (נספח ב' לערעור) נכתב באופן מפורש כי דלקן מוותרת על זכות הקיזוז: "על אף האמור בכל דין מוותר בזאת הלקוח כלפי החברה, באופן סופי ומוחלט, על זכות הקיזוז ו/או העיכבון ו/או העיקול העצמי, ביחס להסכם זה ו/או ביחס לכל עסקה אחרת בינו לבין החברה ו/או מי מבין חברות קבוצת דור-אלון (כהגדרת מונח זה להלן)." (ההדגשה אינה במקור). מדובר בהסכם קצר שאורכו עמוד אחד, והוא מונה אחד עשר סעיפי. אף בשטר החוב (נספח ג' לערעור) נכתב זאת באופן מפורש, הן בחלק החתום ע"י עושה שטר, והן בחלק החתום ע"י הערבים, כדלהלן: בחלק החתום ע"י עושה השטר נכתב: "אנו ביחד ולחוד מוותרים בזה על כל זכות לטעון טענת התיישנות או כל טענה אחרת בקשר לשטר זה, ובכלל זה טענת קיזוז ו/או עיכבון." בחלק החתום ע"י הערבים נכתב: "אנו ביחד ולחוד מוותרים בזה על כל זכות לטעון טענת התיישנות, טענות קיזוז ו/או עיכבון ו/או כל טענה אחרת בקשר לשטר זה.. ". 10. התניה על זכות הקיזוז ההלכה הפסוקה קובעת כי הוראת הקיזוז הקבועה בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "סעיף 53") היא דיספוזיטיבית וניתן להתנות עליה. בבש"א (ת"א) 175606/07 בתא. 46748/07 שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ נ' גיה בניה מבנים בע"מ (לא פורסם, , ניתן ביום 11.12.07) דנתי במקרה שבו ויתר הלקוח על טענת קיזוז כלפי חברה במסגרת הסכם לאספקת בטון שנחתם בין הצדדים. לעניין זה קבעתי שם כדלהלן: "אכן דעת הפסיקה והספרות הינה כי תחולתה של זכות הקיזוז היא דיספוזיטיבית ולא קוגנטית, דהיינו מותר להתנות על הסעיף על פי רצון הצדדים. ראה בעניין זה במאמרו של מ. מאוטנר "קיזוז, דיני חיובים - חלק כללי (דניאל פרידמן עורך, אבירם הוצאה לאור 1994 עמ' 479-480). כל שקובע סעיף 22 האמור הינו כי ככל שיש למזמין טענות כנגד הספק הרי שלא יוכל להעלות טענות אלו כטענת קיזוז, אך אין בכך כדי לשלול את הזכות להגישה תביעה נפרדת בגין כל נזק נטען." בהמשך אף עמדתי על ההיגיון העומד מאחורי הסכמה על ויתור על טענת קיזוז בנסיבות דומות של הסכם לאספקת סחורה שנחתם בין ספק ללקוח: "ההיגיון העומד מאחורי סעיף כזה הינו כי התובעת מספקת ללקוח סחורה יקרת ערך ועל כן יש ממש ברצונה להבטיח קבלת התשלום עבור אספקת הסחורה, כאשר טענות בגין נזקים יתבררו במנותק ובנפרד מתשלום התמורה, באופן שלא יאפשר למקבל הסחורה להימנע מתשלומה בדרך של העלאת טענות מטענות שונות." לאור האמור לעיל, לא היה מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן בטענת קיזוז במקרה דנן. וזאת מבלי להיכנס לשאלת קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 53, בדבר קיומה של "עסקה אחת" ולחלופין בשאלה האם מדובר ב"חיובים קצובים", שאלה בה דן הרשם בסעיף 15 להחלטתו. 11. מובן שהויתור על טענת הקיזוז אינו שולל את זכותם של המשיבים להגיש נגד המערערת תביעה נפרדת בגין טענותיהם, כפי שציינתי גם בעניין שפיר מבנים שאוזכר לעיל. משמעות הויתור על טענת הקיזוז היא, שהמשיבים ויתרו על זכותם לטעון טענת קיזוז במסגרת בקשה לביצוע השטר. המשיבים אף הגישו תביעה נפרדת לביהמ"ש המחוזי במאי 2009 בגין אותן טענות אותן הם מעלים בהליך דנן, כפי שהם טוענים בסעיף 10 לכתב הערעור שכנגד: "בשל כל האמור, הגישו המערערים שכנגד לא רק את כתב התנגדותם נשוא ההליכים דנן, אלא גם תביעה כנגד חב' דור אלון.. ובמסגרת שני ההליכים טענו, כי נזקפים להם (למערערים שכנגד) עילות לחיובה של חב' דור אלון, בסך כאמור, אשר ממילא עולה בהרבה על גובה החוב שמייחסת חב' דור אלון כלפיהם..". וטענותיהם בדבר חבותה של דור אלון כלפיהם תידונה במסגרת התביעה הנפרדת. 12. טענת המשיבים בדבר פגמים בשטר החוב המשיבים מוסיפים וטוענים כי שגה הרשם שלא התייחס לטענותיהם ביחס לפגמים בשטר החוב. המשיבים טוענים כי פרטי השטר הושלמו בדיעבד, בניגוד להרשאה שניתנה ולהסכמות הצדדים, בניגוד לסעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש), וממילא על פי תאריכו שיקף השטר חוב קודם שנפרע. כן טענו המשיבים כי השטר אינו תקף כיוון שהוחלף בשטר חוב אחר. עוד טענו המשיבים כי לדלקן לא נזקף חוב כלשהו כלפי דור אלון הכלול או מכוסה ע"י שטר החוב. לטענתה, שטר החוב שהוגשת לביצוע נקבע לתאריך 13.11.05, כאשר במועד זה התחייבה עושת השטר לשלם את הסך הנקוב בו וכי התמורה עבור השטר קיבלה באספקת מוצרי דלק. אלא שבמועד זה סך החוב שנזקף לחובת חב' דלקן אשר היה במסגרת הפעילות השוטפת, בסך של 246,625 ₪ בלבד, וממילא חוב זה אמנם נפרע במלואו ובמועדו ביום 5.2.06, בהתאם למתכונת תנאי האשראי המוסכמת בין הצדדים, של "שוטף +75". המערערת טוענת כי שטר חוב מהווה עסקה בפני עצמו וכי כל התנאים נלמדים מהמסמך עצמו. לטענתה, לא הוצג שטר חוב מאוחר לשטר נשוא התביעה, וממילא טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה. כן היא מפנה לשורה הרביעית לחלק החתום ע"י הערבים בשטר החוב, שם נכתב כי ערבות זו היא סופית ומוחלטת ובלתי חוזרת ובלתי ניתנת לביטול, ולא תהא כל רשות או זכות לבטלה מכל סיבה או נימוק שהוא. לעניין קיומו של החוב נשוא השטר, הרשם קבע בהחלטתו כי "המבקשים אינם מתכחשים לכמות הדלק שסופקה להם ושבגינה נוצר חוב כלפי המשיבה" (סעיף 12 להחלטת הרשם), והפנה לחקירת המבקש מר אזולאי בעמ' 6 ש' 30 לפרוטוקול הדיון שנערך בפניו. שטר החוב נועד להבטיח את התשלום עבור מוצרי הדלק שסופקו לדלקן ע"י דור אלון, כאשר הן בחלק שנחתם ע"י עושת השטר והן בחלק שנחתם ע"י הערבים, ניתנה הרשאה בלתי חוזרת לעושה השטר מלמלא בשטר החוב את הסכומים ואת תאריך הפירעון בהתאם להוראות סעיף 19(ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש). לפיכך השלמת פרטי השטר ע"י המערערת, בהתאם לחוב שנוצר בגין מוצרי הדלק שסיפקה לדלקן, נעשתה כדין. לעניין טענת המשיבים בדבר קיומו של שטר חלופי שנעשה מאוחר יותר, טענה זו עלתה רק במסגרת חקירת המבקש, מר אזולאי, והיא מהווה הרחבת חזית אסורה. יתרה מכך המבקשים מעולם לא הציגו את השטר החלופי הנטען. לעניין זה אני מפנה לחקירת המבקש בדיון בהתנגדות שנערך בפני הרשם: "ת. אין לו תוקף לשטר הזה. ש. אתה אומר בתיק היום לקחת את כל הנזקים שנגרמו ולקזז את זה מהחוב לצריכת דלקים שאני חייב לה, זה מה שאתה מבקש? ת. לא. אני טוען קודם כל שהשטר לא בתוקף. הוא מראש נפסל כי נוצר שטר חוב חדש ברגע שהשותף יצא החתימו אותי דור אלון וחתמתי על שטר חוב חדש מאחר ובעל המניות יצא. ב"כ המשיבה: אני מתנגד להרחבת חזית בטענות שלא הועלו בתצהיר. ב"כ המבקשים: אני מפנה לסעיפים 38, 39 ו-40 לבקשה, וסעיף 41 לתצהיר. ש. יש לך שטר חוב אחרחוץ מהשטר הזה שאתה חתום לדור אלון? ת. כן, הוא לא פה. יש שטר חוב חדש שבא להחליף את שטר החוב הישן כי הוא לא בתוקף. היה לי שותף ברגע שהוא יצא החזרנו שטר חוב .. אני צריך לבדוק אם יש לי העתק של השטר חוב..". (עמ' 7 ש' 17 עד עמ' 8 ש' 6 לפרוטוקול הדיון שנערך בפני הרשם). בבקשה ובתצהיר של מר אזולאי לא הועלתה כל טענה ביחס לקיומו של שטר חוב חלופי שנעשה מאוחר יותר, לרבות סעיפים 38-40 לבקשה וסעיף 41 לתצהיר אליהם הפנה ב"כ המבקשים במהלך הדיון שנערך בפני הרשם. 13. טענות המשיבים בדבר עדכון הוצאות פתיחת תיק ההוצל"פ המשיבים טוענים כי יש לעדכן את הוצאות פתיחת תיק ההוצל"פ (אגרה ושכ"ט עו"ד) שחושבו עפ"י תאריך שגוי, מבלי להתחשב בקבלת תקבול ע"ח סך החוב הנטען בסכום של 161,427 ₪ באמצעות ערבות בנקאית וקיזוזו. טענת המשיבים הינה, כי היה על המערערת לבצע את עדכון סכום הקיזוז נכון למועד פתיחת התיק, 4.11.08. לעניין זה מפנים המשיבים לסעיף 10 להחלטת הרשם, שם קבע הרשם כדלקמן: "במסגרת הדיון שהתקיים בפני נחקר המבקש על תצהירו. הוסכם ע"י ב"כ המבקשים כי נוכח תיקון סכום החוב בתיק ההוצל"פ הוא מושך את טענתו בסעיף 40.3 להתנגדות בנוגע לתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפרעון המקורי של השטר. כמו כן, נמחקה הטענה בדבר אי קיזוז סך של 161,427 ₪ בגין ערבות בנקאית שחולטה כנטען בסעיף 40 להתנגדות נוכח עדכון התקבול בתיק ההוצל"פ. הובהר כי אין בכך כדי לגרוע מטענות המבקשים אודות הצורך בעדכון הוצאות פתיחת תיק ההוצל"פ (אגרה ושכ"ט עו"ד)." הבקשה לביצוע השטר הוגשה ביום 4.11.08, ואילו הערבות הבנקאית מומשה רק ביום 17.11.08, ויתרת החוב עודכנה בתיק ההוצל"פ במועד המימוש כאמור. מועד מימוש הערבות הבנקאית וקיזוז החוב המאוחרים למועד פתיחת תיק ההוצל"פ טעונים בירור, ולא ניתן לברר את הנושא מהמסמכים המצויים בתיק שלפני. על כן יש מקום ליתן רשות להתגונן בנושא זה בלבד, ללא צורך בהפקדת ערובה. ה. סיכום 14. אשר על כן, אני מקבל את ערעורה של המערערת, ודוחה את ערעורם של המשיבים, למעט טענת המשיבים בדבר עדכון הוצאת תיק ההוצל"פ כאמור בסעיף 13 לעיל, בגינה ניתנת להם רשות להתגונן, ללא צורך בהפקדת ערובה. לאור התוצאה האמורה, תשקול המערערת, האם היא מסכימה להפחתת החוב בגין אי ביצוע העדכון האמור במועד פתיחת תיק ההוצל"פ, מבלי שיתקיים דיון בנושא. המשיבים ישאו בהוצאות המערערת בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. קיזוז