חובת גילוי מוכר דירה של ליקויי בניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסתרת ליקויי בניה של מוכר דירה / חובת גילוי מוכר דירה של ליקויי בניה / אי גילוי ליקויי בניה בעסקת מכר דירה: השאלות העומדות לדיון הן: האם הפרו הנתבעים את החוזה שנכרת בינם לבין התובעת הפרה יסודית? אם כן; מהו סכום הפיצויים שעל הנתבעים לשלם לתובעת? כללי: רכישת הדירה מלור"ם: בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת רכשו הנתבעים מאת חברת לור"ם (כיום חב' לנדקו בע"מ) דירה בת 3 חדרים שמספרה 22 בבנין מס' 9 קומה 6 ברחוב דקר בלוד (להלן-"הדירה"). הנתבעים נכנסו להתגורר בדירה בחודש ספטמבר 1998. עם כניסתם של הנתבעים לדירה, פנה אליהם סוכן של חברה העוסקת בבדיקה של ליקויי בנייה והציע להם לערוך בדיקה לאיתור ליקויי בנייה. לטענת הנתבעים, עד שלא פנה אליהם אותו סוכן, לא הבחינו בשום ליקוי בדירה. הבדיקה לא היתה כרוכה בתשלום, ונאמר לנתבעים שרק אם יימצאו ליקויים, ורק אם יהיו מעוניינים להמשיך ולקדם את התהליך, תופק חוות דעת, ואז ישלמו בגין הבדיקה. בחודש אוקטובר נערכה הבדיקה, ונמצאו חריגות מהמפרט הטכני, חריגות מתקני הבנייה וליקויי בנייה. לאור זאת ערכה אותה חברה חוות דעת, תמורתה שילמו הנתבעים את הסך 2,000 ₪. על מנת לחסוך בהוצאות, הגישו הנתבעים כנגד לור"ם בתחילת שנת 2000 תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה על הסך 16,500 ₪. ביום 12.9.00 העבירה כב' השופטת צבר את התובענה לבית משפט השלום ברמלה. מאחר והנתבעים לא השלימו את האגרה, שהיו צריכים להשלים עם העברת התביעה לבית משפט השלום ברמלה, נמחקה התביעה. מכירת הדירה לתובעת: בשנת 2000 בקשו הנתבעים למכור את הדירה. התובעת ביקרה מספר פעמים בדירה על מנת לראות אותה לפניה קנייתה. התובעת ביקרה בדירה הן בגפה והן ביחד עם אחרים. הדירה מצאה חן בעיני התובעת, ובעת הביקורים בדירה לא מצאה בה כל פגם. ביום 7.4.2000 חתמו בעל הדין על חוזה לפיו מכרו הנתבעים את הדירה לתובעת (להלן-"החוזה"). במבוא לחוזה ציינו הצדדים שזכויות הנתבעים בדירה רשומות בחב' לור"ם כחברה משכנת ובמינהל מקרקעי ישראל. בסעיף 3 לחוזה הצהירה התובעת כדלקמן: "הקונה מצהיר ומאשר בזה כי הוא ראה ובדק את הדירה ומתקניה, כן בדק אצל הרשויות המוסמכות את זכויות הממכר בדירה וכי הדירה ומתקניה מתאימים לצרכיו ולמטרותיו והיא במצב טוב ותקין לשביעות רצונו המלאה וכי אין לו ולא תהיינה לו כל טענה ו/או תביעה כנגד המוכר באשר לטיב הדירה, מתקני הדירה ואופן רישומה ו/או בגין אי התאמה מכל סוג שהוא והוא מוותר על כל ברירה שישי לו, לרבות בריר מחמת טעות, הטעיה, כפיה, מום, אי התאמה או פגם כלשהו." בסעיף 4(א) לחוזה הצהירו הנתבעים כדלקמן: "המוכר מצהיר כי למיטב ידיעתו אין בדירה מום נסתר, עליו לא מסר לקונה הודעה בכתב." בסעיף 13(ב) לחוזה הסכימו הצדדים כדלקמן: "הפר צד התחייבות יסודית כלשהי עפ"י הסכם זה, ישלם הצד המפר לצד האחר סכום בש"ח השווה ביום תשלומו ל- 11,000 $ (אחד עשרה (!) אלף דולר ארה"ב) וזאת כדמי נזק קבועים ומוערכים מראש, בלי צורך בהוכחת הנזק ומבלי לגרוע מכל יתר התרופות העומדות לצד המקיים בגין ההפרה, כולל זכותו לאכיפת ההסכם וכן קבלת כל סעד אחר שהוא זכאי לו עפ"י דין." עובר לחתימת החוזה לא גילו הנתבעים לתובעת על חוות הדעת של המומחה שניתנה להלם וגם לא על התביעה שהגישו כנגד לור"ם לבית המשפט לתביעות קטנות. תביעת התובעת וטענות הצדדים: בהתאם למוסכם בין הצדדים, מסרו הנתבעים לתובעת את החזקה בדירה ביום 30.8.00. התובעת הגישה את תביעתה זו כנגד הנתבעים ביום 28.9.05, למעלה מחמש שנים לאחר שקיבלה את החזקה בדירה. לתביעה צירפה התובעת את חוות דעתו של המהנדס אלכס הלפרט מיום 6.1.05. בחוות הדעת מציין המומחה שאת הביקור ערך בדירה ביום 17.12.04. לחוות הדעת צורפו תמונות נושאות תאריך 22.1.2000, מועד בו עדיין התגוררו הנתבעים בדירה, והתובעת או המומחה מטעמה לא יכלו לצלם תמונות אלו. בכתב התביעה תובעת התובעת מאת הנתבעים את הסך 59,500 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: - פיצוי מוסכם - 49,500 ₪ - פיצוי בגין עגמת נפש - 10,000 ₪. עילות התביעה להן טענה התובעת הפרת חוזה והטעייה, על פי דיני החוזים, מצג שוא רשלני על פי דיני הנזיקין ועשיית עושר ולא במשפט. טוענים הנתבעים בכתב הגנתם כדלקמן: מהשוואת חוות הדעת שקיבלו הנתבעים לאחר כניסתם לדירה לבין הליקויים המנויים בחוות הדעת שהגישה התובעת עולה שמרבית הליקויים לא היו ידועים לנתבעים; יש רק ליקוי אחד שמופיע בשתי חוות הדעת, והוא חללים מתחת לריצוף, שהערכת המומחה מטעם הנתבעים לתיקונו היה 2,654 ₪ בערכים של יום נתינת חוות הדעת; כל הליקויים להם טוענת התובעת, למעט אחד, הם ליקויים גלויים; הליקוי הנסתר התגלה באופן מקרי; אי גילוי הפגם לא גרם לתובעת כל נזק; התובעת בקשה לתבוע את הקבלן עוד בטרם נודע לה על הפגם הנסתר; התובעת לא הקטינה את נזקיה בכך שלא פנתה אל הנתבעים ובכך שלא תבעה את חב' לור"ם, שכן חברה זו היתה עדיין חייבת לתקן את הליקויים; אין כל קשר בין עילות התביעה לעלות התיקונים, הדיור החילופי וירידת הערך של הדירה; התובעת השתהתה בהגשת התביעה למעלה מחמש שנים, ודבר זה גרם לנתבעים לנזקים, ובין היתר, אי יכולת לאתר מסמכים בביתם או אצל הקבלן. העדויות והסיכומים: בישיבת יום 15.5.08 הודיעו ב"כ הצדדים הי הם מוותרים על חקירות המומחים. התובעת העידה מטעם עצמה, ונחקרה חקירה שכנגד. החקירה שכנגד של התובעת העלתה עובדות שהתובעת נמנעה מלגלותן בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית עליו חתמה, ועל כך אעמוד בהמשך. כל אחד מהנתבעים הגיש תצהיר עדות ראשית. מאחר ולמעשה שני התצהירים היו זהים, הסכימו ב"כ בעלי הדין שרק אחד מהנתבעים ייחקר על תצהירו, וחקירה זו תיחשב גם כחקירה נגדית של הנתבע השני. הנתבעת 2 היא זו שנחקרה חקירה שכנגד על תצהירה. כן הסכימו ב"כ הצדדים להגיש בהסכמה את מוצג נ/1, שהוא מכתב חב' לנדקו בע"מ (לור"ם לשעבר) כי התביעה שהגישו הנתבעים כנגד לור"ם בשנת 2000 נמחקה, וכי לא נמצא כל רישום בגין תשלום פיצוי ששולם לנתבעים בגין ליקויי בנייה. לאחר תום פרשת הראיות הגישו ב"כ הצדדים את סיכומיהם, ולמעשה חזרו עת טענותיהם המשפטיות שבכתבי הטענות. דיון ומסקנות: ההשוואה בין תצהיר התובעת לבין כתב התביעה: ההשוואה בין הנאמר בתצהיר העדות הראשית של התובעת לבין חקירתה הנגדית מעוררת תמיהות. התובעת הצהירה בתצהירה כדלקמן: הדירה נמסרה לי ביום 30.10.00 אן בסמוך לכך, כשהיא רוויה בליקויי בניה, ליקויים אלו כוללים בין היתר: ליקויי רטיבות, סדקים וריצוף, הכל כמפורט בחוות הדעת המצורפת להלן.... ליקויים אלו לא היו גלויים לעין בעת מסירת החזקה בדירה או בעת מו"מ לרכישתה. דברים אלו של התובעת מעלים תמיהות כדלקמן: בסעיף 4 לכתב התביעה טענה התובעת שקיבלה לידיה את החזקה בדירה ביום 30.8.00 או בסמוך לכך, אך בתצהירה היא מציינת שהיא קיבלה את החזקה בדירה ביום 30.10.00.אם בסמוך לכך; בדרך כלל רטיבות בקירות ניתן לראות בקלות, וגם אם צובעים את הקירות, ניכר לעין המקום בו מצויה הרטיבות בקירות; בתצהירה מציינת התובעת כי הליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעמה לא היו גלויים לעין בעת מסירת החזקה בדירה. המומחה מטעם התובעת ביקר בדירה רק ביום 15.12.04, ולמעשה בחוות דעתו מתייחס אך ורק למצב הדירה באותו מועד. אם כן, כיצד יכולה התובעת לדעת שליקויים אלו היו בעת מסירה הדירה? התובעת אינה לוקחת בחשבון שכל דירה צריכה תחזוקה, ואם לא מתחזקים אותה נגרמים בה ליקויים. ממשיכה התובעת ומצהירה כדלקמן: כעבור שבועיים לערך, בתקופת החורף, התחלתי להבחין בכמה דברים שהיו נראים לי מוזרים - זה היה בתקופת החורף וכאשר נשבו רוחות עזות התריסים החלו לזוז וחששתי שהם יעופו וישברו את החלון, ובנוסף הבחנתי בכך שכאשר אני פותחת את הברז או כאשר השכן פותח את הברז אצלו בדירה הכל זז והבנתי שכנראה יש בעיה בצנרת ולא הכל "חלק" כפי שהי נראה כאשר נכנסתי לדירה. בעקבות כך, ומאחר שבמהלך המו"מ לרכישת הדירה נמסר לי כי הדירה עדיין באחריותו של הקבלן שבנה את הדירה, חב' לור"ם, פניתי לאותו קבלן כדי לפתור את הבעיות שהבחנתי בהן, וזה מסר לי כי הוא מודע לקיומם של ליקויים אלו כבר מפי הנתבעים וכי עומדת על הפרק תביעה שהגישו הנתבעים כנגד החברה על ליקויים אלו, וכל עוד התביעה עדיין קיימת אין באפשרותו לעזור לי, וכמו כן, עלי לפנות לתובעים. השוואת דבריה אלו של התובעת עם הדברים שאמרה בחקירתה הנגדית מעלה תמיהות כדלקמן: בחוות דעת המהנדס מטעם התובעת אין זכר לליקויים בתריסים או בברז, להם טענה התובעת בתצהירה; אך טבעי הוא שכאשר יש רוחות חזקות בחורף, שהתריסים זזים; לא סבירות טענותיה של התובעת בקשר לברזים שלה ושל השכן, שכן לכל דירה יש מערכת אינסטלציה נפרדת; אם התובעת קיבלה את הדירה ביום 30.10.00, והליקויים להם טוענת התגלו במהלך חודשי חורף לאחר מכן, כיצד היא תסביר את האמור בסעיף 8 לתצהירה שחב' לור"ם אמרה לה לפנות אל הנתבעים, שכן הם הגישו תביעה כנגד חב' לור"ם, בה בשעה שחב' לור"ם כותבת בסעיף 1(ב) של מוצג נ/1 שהתביעה נמחקה כבר ביום 1.9.00? התמיהות העולות מחקירתה הנגדית של התובעת: התובעת נחקרה על תצהירה חקירה שכנגד. מחקירתה הנגדית עולה כדלקמן: התובעת גילתה את הליקויים חודשיים לאחר קבלת הדירה. הליקויים החלו בברז ובתריסים. הוא פנתה לחב' לור"ם על מנת שתתקן את הליקויים, אך החברה אמרה שהיא תתקן זאת באופן פרוביזורי, שכן הנתבעים תבעו את החברה. דבריה אלו של התובעת מעוררים מספר תמיהות והן: מדוע טענותיה של התובעת בענין הברז והתריסים לא מוצאים ביטוי בחוות הדעת מטעמה? אם חב' לור"ם טענה שהוגשה תביעה כנגדה, מדוע הסכימה לתקן את הליקויים, כאשר התובעת לא הגישה את התביעה? לטענת לור"ם התביעה שהגישו הנתבעים כנגד נמחקה ביום 1.9.00. אם כן, פניית התובעת לחב' לור"ם היתה לאחר מחיקת התביעה. כיצד מסבירה התובעת את תשובת לור"ם לפנייתה, לאור נתון עובדתי זה? לאחר שהתובעת גילתה שהנתבעים הגישו תביעה נגד חב' לור"ם התחילו להתגלות כחודשיים לאחר מכן ליקויים נוספים. התחיל התובעת לא ידעה לציין אילו ליקויים, אך לאחר מכן אמרה שיוצאים נמלים מתחת לבלטות, סדקים בחדר ממ"ד ורטיבות בקירות, לדבריה, גילתה את ליקויים אלו רק לאחר כחודשיים שלושה שגרה בדירה מכיוון שהיא פדנטית ושוטפת את הרצפה היא ראתה שמים נשאבים ברצפה, ואמר לעצמה שתשים רובה. ומעניינים דבריה אלו של התובעת בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 6 עד 24; "ש. אבל זה קרה רק אחרי חודשיים כמו שאת אמרת שאת אשה מאד פדנטית אני מניחה שגם בחודשיים הראשונים שטפת את הרצפה? ת. לא התייחסתי לזה כל כך. רק התעוררה הבעיה שהלכתי לאותו קבלן ואז הוא אמר לי שהוא תבע אותם על ליקויים בדירה. ש. כלומר במשך חודשיים הבעיה של הריצוף לא הטרידה אותך כלל? ת. אני לא היחידה שם. כל הדיירים תבעו את הקבלן. לא התייחסתי לזה כ"כ במשך החודשיים. ש. אם אני רגע חוזרת אחורה, הרי את אחרי חודשיים גילית שיש בעיה עם התריסים ועם הברז. במשך החודשיים הראשונים, כשאת פתחת את הברז או שהשכן פתח את הברז, לא היתה בעיה? ת. לא. זה בית חדש, בנין חדש. ש. אם משך חודשיים לא היתה שום בעיה, איך הם יכלו לדעת מזה? כי לפני שהם מסרו לך את הדירה הם לא ידעו על שום בעיה עם ברז. כי אם משך חודשיים גם את לא נתקלת בזה, איך הם יכלו לדעת מזה? ת. אם אני פניתי אליהם. לפי חוק שבנאדם מוכר בית הוא חייבת ליידע את הצד הקונה אם יש בעיות או הם הגיש תביעה הוא היה חייב להעביר את הזכויות אלי, שאני אזכה כל שנה בבדק בית. הבעיה זה לא שאני באתי וגילתי אותה. זה הוא גילה אותה. אני הלכתי לחברה שיבואי ויטפלו בבעיות שלי, לא רצו לטפל בי, אמרו לי שאני אפנה אליו. הוא מכר לי את הדירה , אני הלכתי לקבל את הזכויות שלי, הוא העביר את הכל בחוק. הוא היה צריך ליידע אותי שאני הלכתי לברר דברים בבית" דבריה אלו של התובעת מעוררים מספר תמיהות כדלקמן: כיצד ייתכן שיצאו נמלים מבין הבלטות בקומה ששית של הבנין? ואם נכון הדבר, ענין זה ניתן לפתור בריסוס מתאים של הדירה. המומחה מטעם התובעת לא מזכיר את עניין הנמלים כלל וכלל; כאשר התובעת היתה שוטפת את הרצפה היו המים נשאבים, ולמעשה מרטיבים את חול שמתחת לבלטות. ובמשך הזמן המים שהרטיבו את החול חלחלו לקירות. מדבריה אלו של התובעת עולה שהיתה שופכת על הרצפה מים רבים בעת השטיפה, כי רק מים בכמות רבה יכלו להישאב בין מרווחי הבלטות; נראה מעדותה של התובעת שהסיבה העיקרית לתביעה היא העובדה שהנתבעים לא גילו לה את העובדה שהם הגישו תביעה כנגד חב' לור"ם. אי הבאת עדים וראיות מטעם התובעת: בסעיף 6 לתצהירה הצהירה התובעת כי במעמד המו"מ לרכישת הדירה היה נוכח איתה המעסיק שלה, מר בני צבי רון. התובעת לא הביאה עד זה על מנת שיתמוך בעדותה, ומחדל זה פועל כנגדה. בסעיף 13 לתצהירה הצהירה התובעת שהיתה מבוטחת בחרת AIG עד שהגיע סוקר לביתה וראה את כל הליקויים הקיימים, ואחרי שבועיים קיבלה מכתב על ביטול ביטוח הדירה, ובעת מתן התצהיר היא מבוטל בחברת הביטוח "אישי ישיר". התובעת לא המציאה בדל מסמך על מנת לתמוך בטענתה זו ולא הזמינה כל עד מחברת הביטוח AIG על מנת שיתמוך בדבריה. כמו כן התובעת לא הסבירה מדוע חברת הביטוח אישי ישיר הסכימה לבטח את הדירה למרות שחברת AIG ביטלה את הביטוח. סבור אני שמחדלים אלו פועלים כנגד התובעת. חוות דעתו של המהנדס מטעם התובעת: התובעת צירפה לראיותיה את חוות דעתו של המהנדס אלכס הלפרט מיום 6.1.05. בהתאם לאמור בחוות הדעת, המהנדס בדק את הדירה ביום 17.12.04, למעלה מ-4 שנים לאחר שהתובעת קיבלה לידיה את החזקה בדירה. המהנדס צירף לחוות דעתו תמונות הנושאות תאריך 22.1.2000, ולא ידוע מניין הביא תמונות אלו, שכן באותו מועד טרם ביקר בדירה, וחוות הדעת מטעם הנתבעים שנשלחה לחב' לור"ם היתה מיום 7.10.1999, כך שלא ייתכן שאת תמונות אלו צילם המומחה מטעם הנתבעים, שבדרך כלשהי הגיעו לידי התובעת או המומחה מטעמה. סבור אני שאין להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת מהסיבות כדלקמן: המומחה מתייחס לליקויים שראה בעת ביקורו ביום 17.12.04, ולא למועד בו קיבלה התובעת את החזקה בדירה; התובעת העידה בעדותה בבית המשפט כי היא פדנטית, וכי בעת שהיתה שוטפת את הרצפה, היו המים נשאבים לה ברצפה. משמעות דבריה אלו של התובעת היא שכאשר היתה שוטפת את הרצפה, היתה שופכת מים על הרצפה, שכן אחרת כיצד יישאבו המים ברצפה? המים שהיו נשאבים, מטבע הדברים הרטיבו את מצע החול שמתחת לבלטות, ומשם קצרה דרך לקירות, ולגרימת נזקים גם למשקופים. בנוסף לכך, ידוע הדבר, גם ללא חוות דעת של מומחה, שכאר מרטיבים חול יבש, הוא שוקע. דבר זה מביא מטבע הדברים לשקיעת הבלטות. כל הנתונים הללו לא עמדו בפני מר הלפרט בעת שנתן את חוות דעתו; כל הליקויים אותם מציין מר הלפרט הם ליקויים גלויים ולא ליקויים נסתרים, למעט החלל שמתחת למרצפות, עליו עמד גם המומחה מטעם הנתבעים כבר בשנת 1999. טענת התובעת שהנתבעים הסוו את הליקויים: טוענת התובעת שלפני מכירת הדירה הנתבעים צבעו את הדירה והסוו את הליקויים. סבור אני שיש לדחות את טענתה זו מהסיבות כדלקמן: הדירה בעת שרכשה אות התובעת היתה דירה חדשה, ואם כן מה היה לצבוע בה? מכל האמור עד עתה בפסק הדין, עולה שיש להטיל ספק בדבריה של התובעת; גם המומחה מטעמה של התובעת מתייחס לליקויים שראה ביום 17.12.04 ולא ליום מסירת החזקה בדירה לתובעת וגם לא מתייחס בחוות הדעת למצב הדירה בעת שביקרה בה התובעת עם אחרים לפני שהחליטה לרוכשה. פניית התובעת לנתבעים: טוענת התובעת כי פנתה לנתבעים שיקבנו את הליקויים, לאחר שגילתה אותם. להוכחת טענתה זו הציג ב"כ התובעת לנתבעת 2 מכתב שנשלח לישוב צורן ששם כתוב "אלון". הנתבעת 2 העידה שלא ראתה דבר כזה בחיים שלה. התובעת לא הוכיחה מה היתה הכתובת בה התגוררו הנתבעים, ואליה שלחה את כל המכתבים. התובעת גם לא המציאה לבית המשפט העתקי המכתבים ששלחה, ולא הביאה לעדות את מי ששלחה לבצע את המסירות האישיות של מכתבים אלו לנתבעים. לאור דברים אלו, דוחה אני את טענתה זו של התובעת. אי גילוי התביעה כנגד לור"ם: טוענת התובעת כי על הנתבעים היה לגלות לה את העובדה שתבעו את לור"ם לפני כריתת החוזה. על טוענת התובעת שהנתבעים הפרו כלפיה את חובת הגילוי, התעשרו על חשבונה שלא כדין, והטעו אותה. סבור אני שעל הנתבעים היה לגלות לתובעת את העובדה שתבעו את חב' לור"ם, וזאת מכוח חובתם נהל מו"מ בתוך לב (סעיף 12 לחוק החוזים-חלק כללי). ואם התביעה של הנתבעים כנגד לור"ם היתה בעיצומה, היה על הנתבעים להעביר לה את זכות התביעה כנגד לור"ם. בכך הפרו הנתבעים את חובת הגילוי כלפי התובעת ולא גילו לה על הפגם הנסתר. כל הליקויים המפורטים בחוו"ד מר הלפרט או שנגרמו ממועד המסירה של הדירה לתובעת ועד למתן חווה"ד של מר הלפרט, או שהם ליקויים גלויים שניתן היה לגלותם בבדיקה סבירה. האם הפרת חובת הגילוי היתה הפרה יסודית או לא? שאלה היא האם מדובר בהפרה יסודית של חוזה המכר או לא? סבור אני שאין מדובר בהפרה יסודית של החוזה, כפי שיפורט להלן. התובעת שילמה לנתבעים עבור הדירה את הסך 110,000 (מאה ועשרה אלף) דולר ארה"ב (להלן-"דולר"). ביום 7.10.1999 היתה הערכת תיקון הליקוי של החללים מתחת הריצוף בסך 2,645 ₪. שער הדולר באותו מועד היה 4.26 ₪ לדולר. משמע שעלות תיקון הליקוי של חללים מתחת למדרגות היה בסך 621 דולר, שהוא כ-5.5 פרומיל מהתמורה ששילמה התובעת לנתבעים עבור הדירה. אינני סבור שאי גילוי פרט זה בשווי כה נמוך מהתמורה מהווה הפרה יסודית של חוזה המכר. לאור זאת, לא זכאית התובעת שייפסק לזכותה הפיצוי המוסכם. הפיצוי לו זכאית התובעת: סבור אני שהתובעת זכאית לפיצוי מהנתבעים בגין שני ראשי נזק, והם: שווי עלות תיקון הליקוי של חללים מתחת הריצוף בסך 2,645 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 7.1.1999; פיצויים בגין עגמת נפש עקב הפרת חובת הגילוי. סבור אני שפיצוי בסך 3,000 ₪ הינו סביר בנסיבות הענין. הוצאות משפט: סבור אני שהתובעת הפריזה בתביעתה. קיים הבדל משמעותי בין האמור בכתב התביעה, לבין האמור בתצהיר העדות הראשית עליו חתמה לבין עדותה בבית המשפט. על כן, זכאית התובעת שייפסקו לה הוצאות משפט רק על הסכום בו זכתה. סבור אני שהתובעת אינה זכאית להחזר הוצאותיה למומחה מטעמה, שכן התובעת השתהתה שיהוי של ממש בהגשת תביעתה, וחוות דעת המומחה לא מתייחסת לליקויים שהיו בעת קבלת הדירה לחזקתה או בסמוך לכך. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך 2,645 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 7.10.1999 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בסך 750 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. בניהמקרקעיןליקויי בניהגילוי נאות במכירת דירהחובת הגילוי