חובת הבלטת תנאי מיגון בפוליסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת הבלטת תנאי מיגון בפוליסה / חובת הדגשת תנאי המיגון בפוליסה:

מבוא

1. בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 306,852 ₪, בגין נזקי פריצה שהתרחשה במחסן של התובעות.

2. הנתבעת היא חברת ביטוח שביטחה את התובעות בפוליסת ביטוח החל מיום 31.12.2006 וכלה ביום 31.12.2007.

3. ביום 23.2.2007 ארעה פריצה למחסן של התובעות הנמצא באזור התעשיה של קיבוץ גזר (להלן: "המחסן"). הפורצים גנבו מן המחסן רכוש רב השייך לתובעות, בשווי של 302,928 ₪.

4. התובעות דרשו מהנתבעת לשלם להן תגמולי ביטוח. ביום 16.5.2007 נדחתה דרישתן בנימוק שהתובעות לא עמדו בתנאי הפוליסה לענין ההגנות שנדרשו על המחסן. מכאן התביעה.

5. הנתבעת טענה להגנתה כי דין התביעה להדחות משום שהתובעות לא קיימו את רשימת ההגנות שנדרשה לפי הפוליסה: מערכת האזעקה שהגנה על המחסן לא היתה תקינה, שעון הנוכחות של השומר לא היה תקין ולא היה מחובר למוקד של חברת השמירה, לא הוצבו משטחי נייר לאורך קירות המחסן ולא קויים התנאי לפיו גיל השומר יהיה מתחת ל- 50.

בסיכומיה זנחה הנתבעת את הטענות בענין משטחי הנייר וגילו של השומר והתמקדה בטענות בענין מערכת האזעקה ושעון הנוכחות.

6. התובעות טענו כי הנתבעת מנועה מהעלאת טענות להצדקת סרובן לשלם את תגמולי הביטוח מלבד הטענה בענין תקינותה של מערכת האזעקה, משום שבמכתבי הדחייה הראשונים לא הועלו טענות אלה, שנוספו רק מאוחר יותר.

התובעות הוסיפו וטענו כי היה להן בסיס אמיתי להניח שמערכת האזעקה היתה תקינה עובר לפריצה, שכן מערכת האזעקה נבדקה על ידי חברת המוקד בחודש אוגוסט 2006 ונמצאה תקינה, ובנוסף, בחודש אוקטובר 2006 הותקנה מערכת אזעקה משלימה במחסן, שנבדקה אף היא על ידי טכנאי המוקד ונמצאה תקינה. כמו כן, הסוקר מטעם הנתבעת ערך ביום 23.1.2007 בדיקה יסודית של המערכת ומצא אותה תקינה, ולבסוף, ביום 10.2.2007, פחות משבועיים לפני הפריצה, נערכה בדיקה של המערכת במסגרת תיקון תקלה שהתגלתה בה. התובעות טענו עוד כי הנתבעת הסכימה לבטח את המחסן גם במקרה שבו מערכת האזעקה אינה תקינה, ובלבד שהיא תיבדק אחת לשנה.

התובעות ציינו כי לא הסכימו לתנאי המיגון לפיו שעון הנוכחות של השומר יהיה מחובר למוקד; כי הנתבעת לא יידעה אותן בקשר לתניות המיגון, ולכן היא מנועה מלהסתמך עליהן; כי תניות המיגון לא הובלטו כנדרש ולבסוף, כי יש מקום לשלם להן תגמולי ביטוח לפי ס' 29 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח" או "החוק"), שכן אמצעי המיגון לא השפיעו השפעה של ממש על סיכון הנתבעת.

נבחן להלן את טענות הצדדים.

האם התובעות קיימו אחר תנאי המיגון?

7. על פי הרשימה המהווה חלק מפוליסת הביטוח (להלן: "הרשימה"), נקבע כי:

"תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי עפ"י פוליסה זו הינן ההגנות הקיימות בעסק המבוטח, כפי שנמצאו ותוארו ע"י סוקר הסיכונים ... בסקר מס' ... מיום 23.1.07 אשר העתקו רצ"ב, תקינותן והפעלתן של ההגנות הנ"ל בכל עת היות המקום המבוטח בלתי מאוייש." (ע' 4 לרשימה)

בקשר למערכת האזעקה נדרש כי:

"המערכת הינה תקינה וכשירה לפעולה בכל עת ... מערכת האזעקה ניבדקת ומאושרת אחת לשנה ע"י מעבדת הספקים." (ע' 5 לרשימה).

8. אין חולק כי חרף לשונה של הרשימה, תנאים אלה אינם מהווים תנאי מוקדם שאי קיומו משחרר את המבטח מחבותו על פי הפוליסה, שכן קביעתו של תנאי מוקדם מסוג זה עומדת בניגוד למנגנון התרופתי המיוחד שנקבע בס' 21 לחוק, שאין להתנות עליו, כעולה מס' 39(א) לחוק (ראה ת"א (י-ם) 1615/99 יקבי הכורמים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, ). בעלי הדין מסכימים כי הלכה למעשה מדובר באמצעים להקלת הסיכון, שעניינם מוסדר בס' 21 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה קובע כי אם הותנה שעל המבוטח לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות ס' 18 ו- 19 לחוק. סעיפים אלה מאפשרים למבטח לבטל את חוזה הביטוח לאחר שנודע לו על החמרת הסיכון, ואם מקרה הביטוח התרחש בטרם בוטל החוזה, פטור המבטח מתשלום דמי הביטוח אם מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח אף בדמי ביטוח רבים יותר אילו ידע על החמרת הסיכון.

9. הלכה למעשה אין חולק כי בעת ביצוע הפריצה, מערכת האזעקה שהיתה אמורה להתריע בעת פריצה למחסן, לא היתה תקינה, שכן שני גלאים א.א. פאסיביים שהיו מותקנים באזור הפריצה, לא פעלו. מדובר בגלאי המחובר למערכת האזעקה הראשית, שחל בו קצר, ובגלאי נוסף, שהיה מחובר למערכת הגיבוי של האזעקה, ואף הוא לא היה תקין. ממצאים אלה נקבעו על ידי מומחה המיגון יהושע חביב, שהעיד מטעם הנתבעת, בס' 7.2 לחוות דעתו, ולא היו שנויים במחלוקת.

10. ברור גם כי קיים קשר סיבתי מובהק בין הכשל במערכת האזעקה לבין הנזק שנגרם לתובעות, שכן הפריצה נמשכה זמן רב, ככל הנראה למעלה משעתיים, והשתתפו בה מספר פורצים שגנבו 330 מסכי מחשב (ראה עדותו של דוד עזורי, מנהלה של התובעת 2, בע' 14- 15 לפרוטוקול). סביר מאוד להניח כי לו פעלה האזעקה, הפורצים היו נאלצים להמלט מן המקום תוך זמן קצר ולא היו מספיקים לרוקן את המחסן מתכולתו.

במקרה דנן טוענת הנתבעת, ובצדק, כי אם היתה יודעת על כך שמערכת האזעקה המגינה על המחסן אינה תקינה, היא לא היתה מוכנה לבטח את המחסן, אף לא תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר. פשיטא שחברת ביטוח סבירה לא היתה מקבלת על עצמה לבטח תכולה של מחסן בסכום עתק של 11,423,000 ₪, כמו במקרה דנן, לו היתה יודעת שמערכת האזעקה האמורה להתריע במקרה של פריצה, כלל איננה תקינה.

11. התובעות טענו כי קיימו אחר דרישות המיגון, שכן מערכת האזעקה נבדקה פעמיים: הבדיקה הראשונה היתה בסוף חודש אוגוסט 2006, עת נבדקה מערכת האזעקה הראשית, והבדיקה השניה נעשתה בתחילת חודש אוקטובר 2006, עת הותקנה מערכת גיבוי חדשה, שנבדקה בעת התקנתה. יצויין כי מדובר בארועים שהתרחשו בעת שהתובעות היו מבוטחות באמצעות חברת ביטוח אחרת, איילון חברה לביטוח בע"מ, ולא באמצעות הנתבעת, שכן תקופת הביטוח באמצעות הנתבעת התחילה רק ביום 31.12.2006.

אינני מקבל טענות אלה של התובעות.

באשר למערכת האזעקה הראשית, התובעות הציגו אך ורק חילופי מכתבים המעידים כי פנו לחברת המוקד ביום 27.8.2006 בבקשה לקבל הצעת מחיר לבדיקת המערכת וקבלת אישור תקינות, וכי קיבלו בימים 28.8.2006 ו- 29.8.2006 הצעת מחיר מחברת המוקד (נספחים ו'-ח' לתצהירו של עזורי). אין כל ראיה לכך שבפועל אכן נערכה בדיקת תקינות, כגון, קבלה המעידה על תשלום ששולם בפועל לחברת המוקד בעקבות אותה הצעת מחיר.

באשר למערכת הגיבוי שהותקנה בחודש אוקטובר 2006, התובעות הציגו אמנם חשבונית מס וחשבונית עסקה המעידות על התקנתה של המערכת (נספחים א' וב' לתצהירו המשלים של שמעון דן, מנהלן של התובעות), אך אין בהן כל איזכור לכך שנערכה למערכת בדיקת תקינות.

12. אינני מקבל גם את טענתן של מנהלי התובעות, לפיה היה ברור להם שהסוקר מטעם הנתבעת, יחיאל ארזה, שערך סקר סיכונים מטעם הנתבעת ביום 23.1.2007, בדק גם את תקינותה של מערכת האזעקה. פשיטא שאין זה מתפקידו של הסוקר לערוך בדיקה כזו, ומתוך הסקר שערך (נספח ט' לתצהירו של עזורי), ברור שלא נערכה בדיקת תקינות של מערכת האזעקה, מעבר לתיאור העובדה שמערכת כזו קיימת במחסן. יחיאל ארזה גם העיד בתצהירו כי לא ערך בדיקה כזו, וכי אין הדבר בסמכותו.

13. חיזוק למסקנה כי לא נערכה בדיקת תקינות למערכת האזעקה, ניתן למצוא בעובדה שהתובעות לא הציגו אישור כלשהו מאת חברת המוקד בדבר ביצועה של בדיקה כזו, ואף לא זימנו לעדות את נציגי חברת המוקד, שלטענתן ביצעו את הבדיקה, למרות שהיה מדובר באחת המחלוקות המרכזיות בתביעה. חזקה על התובעות שלו אכן בוצעה עבורן בדיקת תקינות של מערכת האזעקה, הן היו מציגות אישור בכתב מאת חברת המוקד ולכל הפחות היו מזמינות את נציגי החברה לעדות בענין זה. המנעותן מלנהוג כך, מתיישבת יותר עם המסקנה הראייתית לפיה לא נערכה בדיקת תקינות למערכת האזעקה:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו."

ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595 ,עמ' 602-603.

14. חרף המסקנה לפיה לא נערכה בדיקת תקינות למערכת האזעקה, ברור כי מנהלי התובעות היו יכולים להניח בתום לב, שמערכת הגיבוי תקינה לחלוטין, משום שהיא היתה מערכת חדשה, ואין כל סיבה להניח שמערכת שהותקנה זה עתה, לא תהא תקינה. בנוסף, ביום 10.2.2007, כשבועיים לפני הפריצה, התגלתה תקלה במערכת האזעקה והוזמן טכנאי של חברת המוקד, שטיפל בענין (ראה ס' 20(ג) לתצהירו של עזורי ונספח ה-1 לתצהירו), ולא התריע על קיומה של תקלה נוספת.

כמו כן, מתוך עדותו של מומחה המיגון יהושע חביב עולה כי התקלה בשני הגלאים לא היתה גלויה לעין, שכן חרף הקצר שהשבית את הגלאים, עדיין היה ניתן לדרוך את מערכת האזעקה, ובפועל היא אכן נדרכה ערב הפריצה (ע' 131 לפרוטוקול).

אני מוצא לנכון לציין את תום ליבם של מנהלי התובעות, שכן לא הרי מבוטח שביודעין מתעלם מכשל במיגון ובכך חושף את המבטח לסיכון שניתן היה למנוע, כהרי מבוטח שלא יודע על דבר הכשל וסבור לתומו כי רכושו מוגן כהלכה.

15. סיכומו של דבר, התובעות לא קיימו אחר תנאי המיגון: בעת שהתרחשה הפריצה, מערכת האזעקה לא היתה תקינה, ולא נערכה לה בדיקת תקינות על ידי מעבדת הספקים.

16. התובעות טוענות להפרת תנאי המיגון בענין נוסף, והוא, ששעון הנוכחות של השומר לא היה תקין ולא היה מחובר למוקד של חברת השמירה.

אינני מוצא לנכון להיזקק לטענה זו, משום שהיא הועלתה לראשונה רק במסגרת בקשת הרשות להתגונן, ולא בשני מכתבי הדחייה שנשלחו לתובעות ביום 16.5.2007 וביום 21.5.2007 (נספחים ד' וה' לתצהירו של עזורי). בכך הפרה הנתבעת את הנחייתו של המפקח על הביטוח, לפיה כאשר נדחית תביעתו של מבוטח, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא נהגה כך, היא לא תוכל לעשות כן במועד מאוחר יותר. הנחיות אלה הוכרו על ידי בית המשפט העליון כמחייבות את חברות הביטוח גם בהליכים משפטיים, כעולה מן הדברים שנאמרו ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין :

"הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד. הנחיות אלה משתלבות היטב במגמה של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח, כחלק מחובת תום הלב, המוטלת על המבטח ... הנחיות המפקח לא קבעו חובה חדשה, כי אם העלו על הכתב אחד ההיבטים והנגזרות של חובת תום הלב. ... ככלל אימצו בתי המשפט את המדיניות בדבר מתן תוקף להנחיות המפקח, ושרק בנסיבות מיוחדות יש לסטות מהן. ... זה המקום להזכיר את הטענה החוקתית שהעלו המבקשים, ועניינה זכות הגישה לערכאות. אכן אין להקל ראש בחשיבותה של זכות זו: ... גם זכות זו כפופה לאיזונים מסוגים שונים. ... אף לענייננו שלנו קיימים איזונים: ראשית, ההנחיות צודקות; אין הן מונעות מחברות הביטוח לטעון כל טענה ובלבד שיפרטוה כדבעי במועד בפני המבוטח. באיזון שבין המשאלה ל"שמירת זכויות" לטענות נוספות מצד חברת הביטוח לבין הפרשי הכוחות בין הצדדים שביסוד המדיניות כאמור, ידה של ההנחיה על העליונה. שנית, ייתכנו נסיבות - אם גם חריגות - שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובות המבטחות למבוטחים, והדלת לא תינעל כליל. נסיבות אלה, בסופו של יום, יהיו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח- התובע, כבפרשת מנורה הנזכרת, ואין מקום לקבוע רשימה סגורה. זאת בנוסף לסייגים שבהנחיית המפקח מיום 23.5.02, כאמור. מכל מקום, ראוי שנסיבות אלו יפורשו בצמצום, שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח. במבחני השכל הישר, לחברות הביטוח די משאבי כסף ומשאבי זמן כדי להיערך כך שתשובותיהן למבוטחים לא יהיו חלקיות אלא מבוססות ורציניות, ובכך יינטל עיקר העוקץ מן הטענה."

בעניננו, לא נתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהנחיות המפקח, שכן לא היתה כל סיבה שבעולם שהנתבעת לא תעלה את טענתה בענין שעון הנוכחות של השומר כבר בהזדמנות הראשונה.

אכן, הודעת הדחייה של הנתבעת נוסחה באופן מתוחכם, משום שנאמר בה בלשון כללית ביותר כי "המבוטח לא עמד בתנאי הפוליסה לענין ההגנות שנדרשו כתנאי מוקדם לכיסוי הארוע" ורק לאחר מכן נאמר כי "בנוסף, מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל מערכת האזעקה לא הוחזקה במצב תקין ...", אלא שמדובר בהתחכמות שאין לקבלה, שכן בדרך זו יכולה הנתבעת לעקוף את הוראות המפקח בענין חובת הפירוט, ולהשתמש במכתבי הדחייה במונחים כלליים ביותר, רק כדי להכשיר העלאת טענות פרטניות במועד מאוחר יותר, בניגוד לרציונל העומד בבסיס הנחייתו של המפקח על הביטוח. על כן, הנתבעת נתפסת על הנימוק המפורט היחיד שהופיע במכתבי הדחייה- אי תקינותה של מערכת האזעקה- ואין היא יכולה להשתמש בנימוק הכללי יותר שהופיע בפתח מכתבי הדחייה, כדי להכשיר בדרך זו היזקקות מאוחרת יותר לעילות דחייה מפורטות חדשות.

17. למעלה מהצורך אציין כי לא קיים קשר סיבתי בין העובדה ששעון הנוכחות של השומר לא היה תקין ולא היה מחובר למוקד של חברת השמירה, לבין תוצאות הפריצה. טעמו של דבר הוא ששעון הנוכחות נועד להבטיח שהשומר יערוך סיור במסלול שתחילתו בעמדת השמירה וסיומו במקום בו נמצא שעון הנוכחות, אלא שבמקרה דנן, הפריצה ארעה מתוך מחסן שכן, אליו נכנסו הפורצים באזור שאינו מצוי בתחום בו השומר אמור לסייר, והפורצים גם נמלטו מתוך המחסן השכן מאותו המקום שבו נכנסו אליו. לכן, בין אם השומר ערך את הסיור כנדרש ובין אם לאו, הפריצה לא היתה יכולה להתגלות באמצעותו. הדבר עלה הן מעדותו של עזורי, בע' 13 ו- 14 לפרוטוקול, הן מעדותו של חוקר הביטוח ניר אלון, בע' 81 ו- 82 לפרוטוקול והן מהתשריט ת/1, המתאר את מסלול צעידתו של השומר מעמדת השמירה ועד לשעון הנוכחות, לעומת המקום המדוייק בו חדרו הפורצים אל המחסן השכן, ומתוכו אל מחסן התובעות. על כן, בהעדר קשר סיבתי בין הפרה זו של תנאי המיגון לבין מקרה הביטוח, ולנוכח הוראת ס' 19(2) לחוק חוזה הביטוח, הנתבעת אינה יכולה להסתמך על הפרה זו של תנאי המיגון כעילה לאי תשלום תגמולי הביטוח.

המשמעות הנודעת לאי הבלטת תנאי המיגון

18. כפי שצויין קודם, בעת שהתרחשה הפריצה, מערכת האזעקה לא היתה תקינה, ולא נערכה לה בדיקת תקינות על ידי מעבדת הספקים. מכאן שהתובעות לא קיימו את תנאי המיגון בענין זה. לנוכח מסקנה זו, לכאורה היה מקום לדחות את תביעתן. דא עקא, עומדת לנתבעת לרועץ העובדה שהיא לא קיימה את הוראת ס' 3 לחוק חוזה הביטוח, ולכן היא מנועה מלהסתמך על הסייגים והתנאים לחבותה שעניינם מערכת האזעקה ושעון הנוכחות, והכל כפי שיפורט להלן.

19. ס' 3 לחוק חוזה הביטוח, שכותרתו "חובה להבליט הגבלות" קובע:

"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם."

עינינו הרואות: המבטח חייב להבליט את התנאים והסייגים לחבותו על פי הפוליסה באחת מבין שתי דרכים, לפי בחירתו. הדרך הראשונה היא באמצעות הבלטה מיוחדת של התנאים והסייגים. הדרך השניה היא לפרט את התנאים והסייגים בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, על מנת שמבוטח המבקש לעמוד על היקף חבותו של המבטח, יראה בד בבד גם את הסייגים והתנאים לחבות זו, ולא יטעה לחשוב שהחבות היא נטולת סייגים ומגבלות.

אין ספק שהנתבעת לא קיימה אחר דרישה זו.

הפוליסה עצמה לא נמסרה לתובעות קודם להגשת התביעה, כעולה מעדותם של דוד עזורי ושמעון דן, שלא נסתרה. לפיכך, תוכנה של הפוליסה לא היה בידיעתן של התובעות. אגב, גם אם הפוליסה היתה נמסרת לתובעות, הרי שאין היא ממלאת אחר הוראות ס' 3 לחוק חוזה הביטוח, שכן דרישות המיגון המופיעות בס' 7 לפרק "תנאים כלליים לכל חלקי הפוליסה", אינן מובלטות כהוא זה לעומת שאר הוראות הפוליסה. כמו כן, דרישות המיגון אינן מפורטות בסמוך לנושא שהן נוגעות לו- ביטוח מפני פריצה- נושא המוסדר בפרק הראשון של הפוליסה.

גם ה"רשימה לביטוח" (להלן: "הרשימה"), שנמסרה לתובעות, אינה מקיימת אחר דרישות ההבלטה המפורטות בס' 3 לחוק חוזה הביטוח. נקדים ונאמר כי עיון ברשימה מגלה כי באופן תמוה, היא הופקה רק ביום 14.2.2007, תשעה ימים בלבד לפני הפריצה, למרות שהביטוח נכנס לתוקף החל מיום 31.12.2006. מכאן שאין ממש בטענתה של הנתבעת בס' 25.2 לסיכומיה, כאילו הרשימה נמסרה לתובעות עוד בחודש ינואר 2007. לגופו של ענין, גם הרשימה אינה מקיימת אחר הוראות ס' 3 לחוק חוזה הביטוח. הרשימה מחזיקה חמישה עמודים, וערוכה לפי נושאים. הנושא הראשון הוא כיסוי מפני פריצה, כמפורט בע' 1 ו- 2 לרשימה; הנושא השני הוא ביטוח חבות מעבידים, כמפורט בע' 2 לרשימה; הנושא השלישי הוא ביטוח צד שלישי, כמפורט בע' 2 ו- 3 לרשימה; הנושא הרביעי הוא אחריות צולבת, כמפורט בע' 3 לרשימה; הנושא החמישי הוא נזקי טבע, כמפורט בע' 3 לרשימה; בע' 4 לרשימה יש פרק כללי הכולל פירוט של שמות המבוטחים, עיסוקם, כתובת העסק וגובה ההשתתפות העצמית. אגב, הנתבעת מצאה לנכון להדגיש את גובה ההשתתפות העצמית בכך שהדפיסה שורה של כוכביות מעל ומתחת לפירוט בענין גובה ההשתתפות העצמית; לבסוף בא פרק התנאים והסייגים, המפורטים בע' 4 – 6 לרשימה, וביניהם, התנאים והסייגים הנוגעים לנושאי המיגון. משום מה, הנתבעת לא טרחה להבליט את התנאים והסייגים בשום צורה שהיא, למרות שהצורך לעשות כן היה ידוע לה, והא ראייה, היא מצאה דרך להבליט את נושא ההשתתפות העצמית בדרך עליה עמדנו לעיל. בנוסף, הנתבעת לא טרחה לפרט את תנאי המיגון בצמוד לפרק הדן בכיסוי מפני נזקי פריצה, ובכך לא קיימה אחר הדרך השניה שעמדה בפניה כדי לצאת ידי החובה המוטלת עליה לפי ס' 3 לחוק חוזה הביטוח.

20. תכליתו העיקרית של חוק חוזה הביטוח היא שמירה על המבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח, ומניעת ניצול לרעה של כוח זה. זו גם הסיבה שחלק ניכר מהוראותיו של חוק חוזה הביטוח הן קוגנטיות, ולא ניתן להתנות עליהן בכלל, או שניתן להתנות עליהן לטובתו של המבוטח בלבד (ראה ס' 39 לחוק חוזה הביטוח, המפרט את רשימת הסעיפים הקוגנטיים). ס' 3 לחוק חוזה הביטוח נמנה אף הוא על רשימת הסעיפים שלא ניתן להתנות עליהם כלל.

על תכליתו של חוק חוזה הביטוח וההגנה הקוגנטית על הוראותיו עמד בית המשפט העליון, מפיו של כב' הנשיא שמגר, בפרשת ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר , בעמ' 768 (1995) - :

" '...חוק חוזה הביטוח, נמנה עם החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה לעזרת 'האיש הקטן', מעין חוק להגנת הצרכן בין שאר החוקים בעלי מגמה זו, כמו חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 ורבים אחרים. מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח בפני הכוח העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה הביטוח' ... ככל חוק שנועד להגן על זכויות, ובמקרה זה הגנה על זכויות הצרכן המבוטח, הוא נושא סממן מעין-פטרנליסטי הפוגע בהיקף חופש ההתקשרות החוזית ... כך מצויות בחוק שמונה-עשרה הוראות קוגנטיות החלות על כל חוזה ביטוח ושנועדו לקבוע אמת מידה מינימאלית לאופיו של חוזה הביטוח; ועשרים ושמונה הוראות נוספות שעליהן ניתן להתנות רק לטובת המבוטח או המוטב."

באשר לתכליתו של ס' 3 לחוק חוזה הביטוח, נפסק ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו , בעמ' 82 (1994) - כי המטרה היא למנוע הגנבת תניות המסייגות את החבות וכן העלאת ההסתברות שהמבוטח יידע את הסייגים לחבות:

"החוק מתנה הכרה בסייג לחבות בכך שתקוים הוראתו של הסעיף האמור. על-פי סעיף 3 סייג החבות או התנאתה תלויים בהופעת הסיוג או ההתניה סמוך לנושא הנדון (הנושא המסווג או המותנה) או הבלטה מיוחדת שלו. סעיף 3 לחוק משתלב בתכלית הכללית של החוק, שהיא ההגנה על אינטרס המבוטח. הסעיף אינו מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות את החבות. החוק מטיל נטל על המבטח כדי להעלות את ההסתברות שהמבוטח יידע את הסייגים לחבות."

על עקרון זה חזר בית המשפט העליון בפרשת ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר הנ"ל:

"עקרון גילוי הלב זכה להתייחסות מיוחדת בחוק חוזה הביטוח, הן באשר לחובה הקמה כלפי החברה המבטחת, שחסרים בידיה נתונים מדויקים העשויים להשליך על היקף חבותה, והן באשר למבטח. סעיף 3 קובע את החובה להבליט הגבלות לחבות המבטח ... שתי החלופות צריכות להיקרא כמכוונות לאותה מטרה: מניעת הבלעה של תנאי או סייג. עניין הבאתו של סייג בפוליסה ליד הנושא שהוא נוגע לו, צריך להתפרש מבחינת רוחו ומגמתו בדומה להבלטה המיוחדת שהיא החלופה השנייה. יש לפנינו שתי חלופות שיש לקוראן .ejusdem generis אופן הבלטת ההגבלות על חבות החברה המבטחת נתון לבחירתו של המבטח. ודוק: סעיף זה כלול בין הוראותיו הקוגנטיות של חוק חוזה הביטוח. לפי האמור בסעיף 39(א) לחוק, חובה על המבטח להיזקק לפחות לאחת מהדרכים המוצעות. ... החוק, כשלעצמו, מסתפק באמצעי טכני מינימאלי לצורך מתן תקפות לסיוג חבות המבטחת. ... הסעיף אמנם אינו מטיל חובת הודעה בעל-פה, אך תכליתו היא להסב את תשומת לבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת. הדבר ניבט מכותרתו של הסעיף, מתוכנו ומדברי ההסבר שליוו את הליך החקיקה; כאמור באלו האחרונים: "סעיף זה משלים את הסעיף הקודם ובא להגן על המבוטח בפני הגבלות נסתרות של חבות המבטח" (הצעת חוק הביטוח, בעמ' 22)."

הוראתו של ס' 3 לחוק חוזה הביטוח היא אמנם הוראה צורנית, אך אי עמידה בה שומטת את הבסיס להסתמכותו של המבטח על תנאים וסייגים שלא הובלטו כחוק:

"מבטח המעוניין לסייג את חבותו על-פי הפוליסה, חייב להביע את רצונו זה בפוליסה עצמה, ולא זו בלבד, אלא שהחוק קובע את הדרך שבה על סייג זה למצוא את ביטויו בפוליסה. ... סעיף 3 הוא סעיף קוגנטי ומכאן שאין הצדדים רשאים להתנות עליו (ראה סעיף 39 לחוק חוזה ביטוח). מהסעיף ניתן ללמוד כי המבטחת זכאית להסתמך על הגבלת החבות רק אם עמדה בדרישות הצורניות שהסעיף מטיל, קרי: פירוט הסייגים או התנאים לחבות בחוזה הביטוח במקומות הרלוונטיים או על-ידי הבלטה מיוחדת שלהם. אם חברת הביטוח אינה עומדת באחת מהדרישות הצורניות הנ"ל, אין היא זכאית להסתמך על הגבלת חבותה (ראה ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך א) [15], בעמ' 638 ה"ש 492)."

ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' זיאד עלי חמאדה (1999) - .

21. הנתבעת טוענת כי הוראת ס' 3 לחוק חוזה הביטוח אינה חלה כאשר המבוטח ידע באופן פוזיטיבי אודות קיומם של התנאי או הסייג לחבות, גם אם אלה לא הובלטו כנדרש. לביסוס טענתה זו היא מפנה לפסק הדין שניתן בגדרו של רע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"מ נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (2006) - שם נקבע על ידי כב' השופט רובינשטיין כי:

"בנסיבות, על פני הדברים, גם קשה להלום מפי המבקשת טענה על פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח; אכן, כפי שציטטה המבקשת מפי השופט ... אין חברת הביטוח והמבוטח-בכוח שוי כוחות, "זו מן הנפילים והוא מקטני ארץ" ואולם, במקרה דנא היה נושא המיגון ידוע בעליל למנהל המבקשת, וכשהיתה הפניה במסמכים ששיגרה המשיבה לדו"ח הסוקר, ידע המנהל גם ידע במה מדובר; אין הדבר דומה למקרה של מבוטח הנתקל בבלי דעת ב"אותיות קטנות". ... פסק דינו – המפורט - של בית משפט השלום, ניתן על יסוד חומר הראיות ועל סמך העדויות שנשמעו בפניו. בפסק הדין נדונו טענות המבקשת לגופן ונדחו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי דחה בשנית את טענות המבקשת, על סמך קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום קמא ועל סמך ההסכמה הדיונית. מפסיקות אלה עולה, כי המבקשת ידעה לאורך כל הדרך על דרישות המיגון. משלא נקטה ולוא במאמץ המועט הנדרש להשמשתה של מערכת האזעקה שהייתה בנמצא בסניף הראשי, אין לה להלין על המשיבה. במצב דברים זה אין בידי להיעתר לבקשה."

אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת מחמת שני טעמים.

הטעם הראשון הוא שלגופו של ענין, במקרה שבפנינו היה למנהלי התובעות יסוד סביר להניח כי מערכת האזעקה תקינה לחלוטין, ואיש לא התריע בפניהם על כך שישנה תקלה סמוייה בשניים מבין הגלאים. גם לא ברור מתי התרחשה תקלה זו, וייתכן כי התרחשה זמן קצר בלבד לפני הפריצה, כך שלא ניתן לייחס לתובעות התנהגות חסרת תום לב וזלזול בדרישות המיגון. כמו כן, הגם שדרישות המיגון בנושא האזעקה נכללו ברשימה שנמסרה לתובעות, לא הוכח שמנהלי התובעות היו מודעים להן. לא ברור מתי הרשימה נמסרה לתובעות (האם לפני או אולי רק אחרי הפריצה, שכן הרשימה הופקה רק ביום 14.2.2007, תשעה ימים בלבד לפני הפריצה). לא הובאו ראיות על הדין ודברים שנוהל בין מנהלי התובעות לבין סוכן הביטוח עובר לכריתתו של חוזה הביטוח, כך שלא ניתן לדעת מה בדיוק נמסר להם בקשר לתנאי המיגון. ברור אמנם כי היה דין ודברים בענין חיבור שעון הנוכחות למוקד, שכן מעדותו של דן עולה כי הוא התנגד לדרישה זו (ראה ס' 20 לתצהירו), אך אין כל ראיה לכך שנושא האזעקה נדון בין הצדדים. הנתבעת לא זימנה לעדות את סוכן הביטוח אשר ועקנין שטיפל מטעמה בעריכת חוזה הביטוח מול התובעות אלא העידה רק את החתמת של סוכנות הביטוח "כרמלים", אילנה פריד, שטיפלה בהפקת הפוליסה מול הנתבעת, אך לא עמדה בקשר ישיר עם התובעות (ראה הודאתה, בע' 89 לפרוטוקול, לפיה מי שעמד בקשר עם התובעות היה הסוכן אשר ועקנין, העובד אף הוא בסוכנות הביטוח "כרמלים"). שמעון דן העיד כי הפוליסה נמסרה לתובעות רק לאחר הפריצה (ע' 44 לפרוטוקול), ומכאן שהוראותיה לא היו ידועות לו בעת קרות מקרה הביטוח. לאילנה פריד אין כל ידיעה מתי נמסרה הפוליסה לתובעות, שכן מי שהיה אמור לטפל בכך היה הסוכן אשר ועקנין (ע' 90 לפרוטוקול). יצויין כי המיגון שהיה קיים במחסן בעת שנכרת חוזה הביטוח בין התובעות לנתבעת, מקורו בדרישות מיגון של חברת ביטוח קודמת, היא איילון חברה לביטוח בע"מ, שביטחה בעבר את התובעות, כך שאין ללמוד מעצם קיומו של מיגון זה על מודעות של התובעות לדרישות המיגון של הנתבעת בנושא האזעקה. כך למשל, העיד שמעון דן כי אם הנתבעת היתה דורשת ממנו להעביר אליה אישור תקינות של מערכת האזעקה, הוא היה מעביר לה אישור כזה (ע' 61 לפרוטוקול). הנתבעת גם לא הציגה את הצעת הביטוח (אם בכלל היתה הצעה כזו), כדי שניתן יהיה להיווכח שאכן גילתה לתובעות מראש את תנאי המיגון הנדרשים:

"כפי שנאמר במאמרו של פרופ' ד' שוורץ, "דיני ביטוח- תהליכים ומגמות" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו, בע' 53, המצוטט בסיכומיה של התובעת: 'על המבטח מוטל, כבר בשלב המשא ומתן, לחשוף בפני המבוטח את התנאים המוקדמים לחבות המבטח, וכן את ההחרגות, דהיינו, את הסייגים ותניות הפטור הפוטרות את המבוטח מהכיסוי הביטוחי'. וראה גם את דברי פרופ' שוורץ ור' שלינגר בספרם דיני ביטוח, בע' 259, המובאים בסיכומי התובעת: 'מבטח שיבקש לקיים את חובת הגילוי היזום יצטרך לכל הפחות לציין את התנאים המוקדמים והסייגים לכיסוי הביטוחי ולהבליטם כבר בשלב המשא ומתן, וכשנערכת הצעת ביטוח, כבר בהצעת הביטוח'."

ת"א (תל-אביב-יפו) 34770/07 - גלית כוכבא נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א .

הטעם השני לדחיית טענתה של הנתבעת הוא שלטעמי, ס' 3 לחוק חוזה הביטוח אין עניינו כלל ועיקר בשאלה האם המבוטח ידע או לא ידע אודות התנאים והסייגים לחבות, אלא עניינו בקביעת נורמת התנהגות מחמירה ביחס למבטח, תהא ידיעתו הסובייקטיבית של המבוטח אשר תהא. על כן, לא בכדי אין למצוא בס' 3 לחוק חוזה הביטוח כל התייחסות למבוטח, אלא רק אך התייחסות למבטח. אינני רואה כל סיבה להתעלם מהוראת ס' 3 לחוק רק משום שהנתבעת כשלה באופן בו ניסחה את הרשימה, תוך התעלמות גמורה מהוראות החוק בענין זה. עיסוקה של הנתבעת הוא בהפקת פוליסות ביטוח ויש להניח כי היא נהנית מליווי משפטי צמוד בכל הנוגע לאופן בו היא מנסחת את הפוליסות. זו גם הסיבה שבעטייה פותח בפסיקה הכלל הפרשני לפיו חוזה ביטוח יפורש לרעת מנסחו, שכן לחברת הביטוח נתונה שליטה מלאה על אופן ניסוחה של הפוליסה (ראה ע"א 188/84 "צור", חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך חדד פ"ד מ(3), 1). על כן, שומה על הנתבעת להקפיד שהפוליסות המשווקות על ידה ינוסחו באופן שיעלה בקנה אחד עם הוראות החוק (על חובתה של חברת ביטוח להקפיד באופן בו היא מנסחת מסמכים משפטיים ראה גם ת"א (תל-אביב-יפו) 34770/07 -גלית כוכבא נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ).

באשר לקטע המסויים מפסק הדין עליו מסתמכת הנתבעת, שצוטט לעיל, הרי שמדובר באמרת אגב של דן יחיד, על רקע הנסיבות הספציפיות של אותו ענין, בו היתה ידיעה ברורה של המבוטח אודות דרישות המיגון, ולכן לא ניתן לומר שזוהי ההלכה המחייבת בענין זה. נזכיר גם כי כב' השופט רובינשטיין עצמו הביע בפסק דין אחר את הדעה לפיה כל מקרה צריך להבחן לגופו, וכי בכל מקרה, קיום חובת ההבלטה לפי ס' 3 לחוק חוזה הביטוח הוא מצוות המחוקק:

"בסופו של יום, סבורני כשלעצמי כי שאלה זו – של העמידה בתנאי סעיף 3 – אמנם צריך שתיבחן בכל מקרה לגופו, אך העיקרון המנחה הוא לשונו הברורה של המחוקק, שהחשיב את מיקום התנאי או הסייג לחבות או לחלופין את הבלטתו, וכל הדבק בכך על פי פשוטו, ממלא אחר צו המחוקק."

רע"א 9402/05 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל המפקח על הביטוח (2006) - .

22. תימוכין למסקנה לפיה גם ידיעה פוזיטיבית של מבוטח אין כוחה יפה להכשיר סייג או תנאי שלא הובלטו כחוק, ניתן למצוא בת"א (ירושלים) 1615/99 יקבי הכורמים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (כב' השופט צ' זילברטל):

"בהערת אגב, אציין, כי לא ניתן להשלים את החסר בנדון על ידי מתן הוראה בעל פה למבוטח. על כך העיד הסוקר שנשלח למקום על ידי הנתבעת, מר אברהם לאון, אשר, לדבריו, הדגיש בפני מנהלי התובעת את חשיבות השמירה. ... יצויין, כי בני הזוג שור שוללים קבלת הוראות מהסוקר בכלל ולענין השמירה בפרט. ואולם, גם אם הסוקר הדגיש בפניהם את חשיבות השמירה, אין הדבר יכול לבוא במקום קיום הוראות החוק לענין הפוליסה, מה גם שאמירה זו של הסוקר, אפילו היתה, באה רק לאחר כריתת חוזה הביטוח ואינה יכולה לבוא במקום שינוי כדין של חוזה הביטוח. ... נמצא, כי הנתבעת אינה זכאית לסמוך על האמור בהצעה לענין השמירה, מאחר וסייג זה לחבות המבטח לא נכלל כדין בחוזה הביטוח, גם אם נכלל בו בדרך עקיפה, שאינה מספקת לנוכח הוראות סעיף 3 לחוק."

23. הנתבעת מבקשת להסתמך על פסק הדין שניתן בע"א (מרכז) 4491-08-07 פרו טאץ' נ' הדר חברה לביטוח (פורסם באתר נבו), כאסמכתא לכך שדי בידיעתו של המבוטח אודות דרישות המיגון כדי לכפר על המחדל של אי הבלטת הסייגים והתנאים, אלא שאין הנדון דומה לראיה, שכן באותו ענין נדחתה תביעתו של המבוטח לאחר שבית המשפט המחוזי הסתמך על ממצא עובדתי ולפיו המבטחת הדגישה כנדרש את הסייג שבפוליסה:

"לא מצאנו ממש בטענת המערערת שהמשיבה לא הדגישה את הסייג שבפוליסה. הסייג הדורש אמצעי מיגון מופיע ברשימה שצורפה לפוליסה שמהווה חלק בלתי נפרד ממנה (סעיף 5 בפרק 2 לפוליסה), ואשר בה מובאים הפרטים המהותיים העיקריים לגבי הכיסוי הביטוחי במקרה דנן, כגון תכולת בית העסק, מבנה בית העסק והכנסות בית העסק, כאשר ליד כל רכיב מפורטים הסייגים הקשורים בו." (ההדגשה אינה במקור).

לא זה המקרה שבפנינו, שכן כפי שהראינו, הנתבעת לא קיימה אחר הוראות ההבלטה.

24. סיכומו של דבר, משלא קיימה הנתבעת אחר חובת ההבלטה של תנאי המיגון, כנדרש לפי ס' 3 לחוק חוזה הביטוח, אין היא זכאית להסתמך על הפרתם של תנאי המיגון, וממילא שומה עליה לשלם לתובעות את תגמולי הביטוח.

סוף דבר

25. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעות סך של 306,852 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

26. התובעות הציגו את הסכם שכר הטרחה בינן לבין בא כוחן, ולפיו ישולם לבא כוחן שכר טרחה בשיעור של 20% מהסכום שייפסק לזכותן. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעות שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין, בצירוף מע"מ כחוק, וכן את הוצאות המשפט.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בעל הפוליסה

  2. פוליסה לקצבה נדחית

  3. שינוי תנאי הפוליסה

  4. נכות מתאונה בפוליסה

  5. הגבלה בפוליסת ביטוח

  6. פרשנות פוליסת ביטוח

  7. אי הודעה על סילוק פוליסה

  8. פוליסה לכיסוי השתלות בחו"ל

  9. התיישנות פוליסת בריאות

  10. פוליסה לביטוח אש מורחב

  11. הבלטת סייג בפוליסת ביטוח

  12. פיצויי הלנה על כספי פוליסה

  13. תנאי או סייג מקפח בפוליסת ביטוח

  14. תביעות פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל

  15. פרשנות פוליסת ביטוח חבות מעבידים

  16. סעיף רכב חלופי בפוליסת ביטוח

  17. חובת הבלטת תנאי מיגון בפוליסה

  18. התראה לפני ביטול פוליסת ביטוח

  19. מיגון רכב פוליסת ביטוח גניבה

  20. החובה להבליט הגבלות בפוליסת הביטוח

  21. פרשנות פוליסת אובדן רישיון טיס

  22. דרישות חובת הבלטה בפוליסת ביטוח

  23. ביטול הפוליסה לפני מקרה הביטוח

  24. אי ידיעה על תנאי בפוליסת ביטוח

  25. ביטול פוליסה עקב אי תשלום פרמיה

  26. דרישות מיגון רכב בפוליסת ביטוח

  27. חובת חברת ביטוח להבליט הגבלות בפוליסה

  28. שמירה 24 שעות כתנאי בפוליסת ביטוח

  29. פרשנות תכליתית של הגבלות בפוליסת ביטוח

  30. מה ההגדרה של "נכות" בפוליסת ביטוח ?

  31. "האותיות הקטנות" בתנאי פוליסת ביטוח

  32. עמלות סוכן משנה בגין פוליסות ביטוח

  33. קנס על חברת ביטוח בגלל שינוי פוליסה

  34. תביעה לקבלת כסף שהצטבר בפוליסת ביטוח

  35. פיצויים בגין פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל

  36. מקרה ביטוחי 3 חודשים לפני סיום הפוליסה

  37. תביעה על פי פוליסה לפיצוי בגין נזקי פריצה

  38. אי התקנת אזעקה לרכב בניגוד לתנאי הפוליסה

  39. הגדרת נכות כ"אובדן מוחלט של איבר" בפוליסת ביטוח

  40. האם פוליסת ביטוח המכסה תאונות מכסה אוטומטית גם מחלות

  41. התיישנות פוליסה עם סעיף קביעת נכות של ביטוח לאומי

  42. מכתב דחייה מחברת הביטוח: פוליסת ביטוח אחריות מקצועית

  43. תביעת ביטוח הוצאות רפואיות פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל

  44. תביעה נגד חברת הביטוח בגין פוליסת נזקי צנרת ומים לדירה

  45. התיישנות פוליסת ביטוח עם סעיף קביעת נכות ע"י ביטוח לאומי

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון