חובת וידוא אקטיבית של חברת ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת וידוא אקטיבית של חברת ביטוח: תביעה זו עניינה דרישת התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו. ביום 30.4.07 רכש התובע מר אלירן ראובן, מונית מסוג סקודה אוקטביה מספר רישוי 25 - 022 - 60 (להלן "המונית"). התובע רכש מהנתבעת , שירביט חברה לביטוח בע"מ, פוליסת ביטוח מקיף למונית לתקופה שבין 30.4.07 ועד 30.4.08 , במסגרת פוליסה מספר 07 - 740021766 - 74 (להלן:"הפוליסה"). ביום 4.6.07 נגנבה מונית התובע. התובע פנה לנתבעת לקבלת תגמולי הביטוח בגין הגניבה, אך הנתבעת סירבה לשלם. לאור סירוב הנתבעת לתשלום, הגיש התובע את תביעתו לבית משפט זה. התובע עותר לקבלת שווי הנזק הישיר כתוצאה מגניבת המונית בסך 43,000 ₪ וכן לקבלת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 (א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן:"חוק חוזה הביטוח" או "החוק"), וכן לקבלת פיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים בסך 20,000 ₪. טענות התובע ביום רכישת הפוליסה שוחחה טלפונית אימו של התובע, הגב' אילנה ראובן, עם הגב' לילי, סוכנת הביטוח מטעם הנתבעת, והסדירה את הביטוח המקיף למונית, כולל התשלום. מאוחר יותר באותו היום, הגיע התובע אל משרדי הנתבעת בתל אביב וקיבל את פוליסת ביטוח החובה ואת טופס בדיקת המיגון. מי שמסרה לידי התובע את המסמכים הינה פקידת הנתבעת, הגב' ליטל תשובה אשר אמרה לתובע להחתים את טופס המיגון ולהחזירו. הגב' תשובה לא אמרה דבר באשר לחשיבות החתמת טופס המיגון, או באשר לכך שעד שלא יוחזר טופס המיגון כשהוא חתום, הביטוח לא יכנס לתוקף. משנגנבה המונית, התובע היה משוכנע בכך שיש לו כיסוי ביטוחי כנגד גניבה למונית, משהתשלום בוצע וקיבל לידיו את תעודת הביטוח. טענות הנתבעת 1. התובע לא עמד בתנאי המיגון הנדרשים כתנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי לגניבה. 2. מונית התובע לא כללה לוח מקשים עם קוד סודי הכולל יחידת ניתוק אלחוטית דו כיוונית המותקנת במקום נסתר ברכב ומונעת התנעתו. 3. תנאי המיגון שנדרשו הובלטו כדבעי בפוליסה. 4. התובע קיבל מפקידת הנתבעת, יחד עם הרשימה לפוליסה, טופס הפניה לבדיקת מיגונים, והובהר לו כי עד להתקנת המיגון הנדרש אין כיסוי למקרה של גניבה. 5. מערכו של הרכב יש להפחית את רכיב המע"מ. דיון והכרעה מטעם התובע העידו אימו של התובע,הגב' ראובן אילנה, והתובע עצמו. מטעם הנתבעת העיד מר דני זבידה, אשר שימש כמנהל הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה. דרישות המיגון בפוליסה הנתבעת דחתה את דרישת התובע לתשלום על פי הפוליסה בטענה כי התובע לא עמד בתנאי המיגון בהתאם לפוליסה: במכתב הדחייה מיום 25.6.07 אשר שלחה הנתבעת לתובע נכתב: "בהמשך לתביעתך שבנדון וע"פ פוליסת הביטוח שברשותך, תנאי מוקדם לכיסוי ביטוחי לגניבת רכב הינו:"אימובילייזר מקורי ובנוסף לוח מקשים עם לוח סודי הכולל יחידת ניתוק אלחוטית דו כיוונית המותקנת במקום נסתר ברכב ומונעת את התנעתו. ע"פ הנתונים כפי שהובאו לידיעתנו, לא עמדת בתנאי המיגון הנדרשים ע"פ הפוליסה. אי לכך ובהתאם לזאת אנו נאלצים לצערנו לדחות את התביעה". על פי הפוליסה שרכש התובע, אמצעי המיגון הנדרשים במונית הינם: אימובילייזר מקורי ובנוסף לוח מקשים עם לוח סודי הכולל יחידת ניתוק אלחוטית דו כיוונית המותקנת במקום נסתר ברכב ומונעת את התנעתו. בפועל, מונית התובע כללה מערכת אזעקה וכן אימובילייזר מקורי. (על פי מכתב מיום 12.6.07 מאת סוכנות "סקודה"). דהיינו, מונית התובע חסרה לוח מקשים עם קוד סודי הכולל יחידת ניתוק אלחוטית דו כיוונית המתוקנת במקום נסתר ברכב ומונעת התנעתו. בהמשך אבחן ההשלכות הנובעות מהיעדר תנאי מיגון זה. חובה להבליט הגבלות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". הוראתו הקוגנטית של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, נותנת בידי המבטח את הברירה לפרט את התנאים או הסייגים לחבותו: "בסמוך לנושא שהם נוגעים לו", או להדגישם על ידי "הבלטה מיוחדת". מלשון הסעיף עולה לכאורה כי מדובר בדרישות חלופיות ולא מצטברות. יחד עם זאת, בע"א 4819/92 כרמי עוז נ' ישר מנשה פ"ד מט (2), 749 (להלן:"פס"ד ישר מנשה") ציין כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) כי שתי החלופות צריכות להיקרא כמכוונת לאותה מטרה-מניעת הבלעה של סייג לחבות המבטח. על חברת ביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה, להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו. בין היתר, אמור הדבר במקרים בהם מדובר בתנאים המחייבים את המבוטח לעשיית מעשה, כגון התקנת אמצעי מיגון כלשהוא. האם קוימה החובה האמורה במקרה דנן? להלן מובא הנוסח המודפס של הפוליסה: מיגון הרכב מוצהר ומוסכם בזה כי אחריות החברה בגין סיכוני פריצה ו/או גניבה מותנית בהגנת הרכב באמצעי מיגון המפורטים מטה. על אמצעי המיגון להיות תקינים ומופעלים בכל עת שהרכב ללא נהג. על המבוטח להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההצתה של הרכב בכל עת שברכב לא מצוי אדם בוגר וכן על המבוטח לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם. בעל הפוליסה ימציא לחברה תוך שבוע אישור להתקנת מערכת מסוג: אימובילייזר מקורי ובנוסף לוח מקשים עם קוד סודי הכולל יחידת ניתוק אלחוטית דו כיוונית המותקנת במקום נסתר ברכב ומונעת את התנעתו. בענייננו, התנאים המוקדמים מוקמו בסמוך לנושא אשר לו הם נוגעים והם הובלטו באמצעות מסגרת המקיפה אותן, באופן המעמיד את הקורא באשר לחשיבות תוכן המלל אשר מופיע בתוך המסגרת. על כן נחה דעתי כי התניה בדבר המיגונים הובלטה כדבעי על ידי הנתבעת. חובת הגילוי והוידוא חובה זו , פרי פסיקת בית המשפט העליון בפס"ד ישר מנשה חוללה תמורה בסוגיית הגילוי הטרום חוזי. בפס"ד ישר מנשה נקבע: "לאור הנסיבות המיוחדות המאפינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להשען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי". ובהמשך פס"ד ישר מנשה: "כאשר דנים בחוזה לביטוח רכוש, והחברה המבטחת מסייגת את חיובה בהתקנת מערכת מיגון מסויימת, הרי שהיא מבקשת את קיומו של התנאי כדי לצמצם את הסיכון שהיא נטלה על עצמה במסגרת העסקה הביטוחית. כך שגם אם הטילה את המלאכה על המבוטח, וגם אם ניסחה את הפוליסה באופן המסייג את חבותה בקיום התנאי, היא הנושאת באחריות להבאת קיומו של התנאי לתשומת ליבו של המבוטח" (ההדגשה שלי - ד.א.ג). האם קוימה חובת הגילוי והווידוא במקרה דנן? כאמור, ביום רכישת הפוליסה קיבל התובע במשרדי הנתבעת, את תעודת ביטוח החובה בצירוף טופס המיגון. בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי פקידת הנתבעת "אמרה לי להחתים את הטופס ולהחזירו". אלא שלשיטתו, היא לא הפנתה את תשומת ליבו לחשיבות החתמת הטופס ולכך שהביטוח לא נכנס לתוקף עד אשר לא יוחזר טופס המיגון, כשהוא חתום. בפרוטוקול בעמ' 9 שו' 16 - 19 העיד התובע: "ש. אתה כותב בתצהיר שאמרו לך משהו בסוכנות הביטוח, מה אמרו לך שנתנו לך את הניירות. ת. שזה פוליסת הביטוח,שילמת וסע לשלום ואמרה לי שתדבר עם אמא שלי ותסגור איתה כל מה שצריך...". בתצהיר התשובות לשאלון הנתבעת ענה התובע כי קיבל את טופס בדיקת המיגון (בתשובה לשאלה 23 (ה). ובתשובה לשאלה מדוע לא ביצע את בדיקת המיגון השיב :"לא הספקתי, אמי עברה התקף לב וצינטור והייתי טרוד ושכחתי". (בתשובה לשאלה 23(ז). תשובה זו של התובע הינה הודאה בכך שהוא ידע כי עליו לבצע את בדיקת המיגון, אך בשל נסיבותיו האישיות הוא לא הספיק לבצע את הבדיקה. אימו של התובע העידה כי בעת שביצעה טלפונית את עסקת רכישת הפוליסה עבור בנה, לא נאמר לה כי יש לבצע את בדיקת המיגונים: פרוטוקול בעמ' 5 שו' 25 - 28: "אני צלצלתי ללילי המזכירה ואמרתי לה שכאשר אני עשיתי את הביטוח לרגע לא הזכירה את נושא המיגונים...האם נראה לה שאם היה צריך לעשות קודנית של 500 ₪ אלירן לא היה עושה את זה..." ובסעיף 4 לתצהירה: "הביטוח הוסדר ומעולם לא אמרו לי דבר בעניין התניית הביטוח בתנאי כל שהוא". עדות זו של אם התובע וכן האמור בסעיף 4 לתצהירה אשר צוטט לעיל, עומדים בסתירה לנטען בתצהירה בסעיף 6 :"...ובשל העובדה שהייתי חולה מאוד בתקופה הנ"ל,לא דאגתי לכך שאלירן יבצע את בדיקת המיגון". קרי, גם אימו של התובע ידעה כי עליו לבצע את בדיקת המיגון, אלא שדעתה הוסחה בשל מצבה הרפואי. היקף ידיעת המבוטח הנדרש מן הפסיקה עולה כי ידיעת המבוטח בדבר תנאים מוקדמים לפוליסה איננה מספיקה, אלא יש צורך שהמבוטח ידע כי מילוי התנאי המוקדם הינו תנאי לתקפות הכיסוי הביטוחי. ראו למשל ת.א 1673/00 תמיר נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ תק-מח 2001 (1)595, אשר בו בית המשפט המחוזי ציין כי מפסיקת בית משפט קמא עולה כי עובר לאירוע הגניבה ידע המבוטח כי נדרשת מערכת מיגון. ואולם, בית המשפט הבהיר כי לא ניתן להסיק שהמבוטח היה ער לכך שדרישה זו מהווה תנאי לחבות המבטח. היינו יש הבחנה בין הידיעה בדבר הצורך בהתקנת מערכת מיגון לבין הידיעה כי באם לא תותקן מערכת זו - אין כיסוי ביטוחי למבוטח. מן הכלל אל הפרט: מנהל הנתבעת מר זבידה נשאל בעדותו בעניין היקף הגילוי והיידוע מצד פקידת הנתבעת,הגב' תשובה, בעת שמסרה לתובע את תעודת ביטוח החובה וטופס בדיקת המיגון: מר זבידה העיד בפרוטוקול בעמ' 11 שו' 15 -19: "...ליטל היא פקידת ביטוח מוניות משנת 99. ש. מכאן אני מבינה שאתה סומך על המקצועיות והנוהג הפועל כשאתה אומר בתצהיר שלך בסעיף 3 סיפא, שנאמר לתובע כי תנאי לכיסוי הביטוחי כנגד גניבה, הינו אימובילייזר ולוח מקשים עם קוד סודי. ת. נכון. אין סטיה מזה". בעמ' 13 שו' 17 - 24: "ש. ואתה יכול לומר היום בוודאות שהגב' ליטל תשובה, שכבר לא עובדת בסוכנות וגם אתה לא עובד בסוכנות, אמרה לאלירן, לפני שלוש שנים, שהוא חייב להחזיר את הטופס אליכם. ת. חד וחלק במיליון אחוז. ש. דבר אחד זה להחזיר את הטופס, דבר שני זה הכיסוי של הפוליסה. נניח ונאמר לו שהוא צריך להחזיר את הטופס. האם אתה יכול לומר בוודאות שנאמר לאלירן שאם הוא לא מחזיר את הטופס אין תחולה לביטוח. ת. בוודאות". ובהמשך בעמ' 15 שו' 21 - 23: "...איך אתה יודע שפקידה מסוימת לא חרגה מהנוהל. ת. ספציפית למשרד שלנו יש לנו פקידות של 20 שנה. אני מניח שהיא לא חרגה מהנוהל לאחר ניסיון של 20 שנה". (ההדגשה שלי - ד.א.ג). מר זבידה שב וחזר בעדותו דבר הנוהל הנוקשה אשר קיים אצל הנתבעת בביצוע הנחיות החיתום, בנוגע למתן הסבר לכל מבוטח אודות הכיסוי הביטוחי על כל תנאיו וסייגיו,ובפרט, בדבר חשיבות אישור טופס המיגון, ובדבר יידוע המבוטח אודות אי כיסוי במקרה של גניבה, בהיעדר טופס מיגון חתום כנדרש. אלא שלא הוצג בפני נייר הנושא את נוהל העבודה של הנתבעת על מנת ללמוד ממנו את ההוראות המדויקות לעבודת פקידי הנתבעת, לצורך אימות ואישור דברי מר זבידה בעניין זה. בהיעדר נוהל כתוב, הייתה יכולה עדותה של פקידת הנתבעת הגב' תשובה, אשר מסרה את הטפסים לידי התובע, לשפוך אור באשר למתן ההסבר בדבר חשיבות החזרת טופס בדיקת המיגון חתום, כתנאי לתחולת הכיסוי הביטוחי לרבות באשר להסבר שניתן בדבר השלכות אי החזרת הטופס לנתבעת, והיעדר כיסוי ביטוחי במקרה של אירוע גניבה. ואולם,פקידת הנתבעת הגב' תשובה לא הגיעה לדיון שנקבע ביום 23.4.09 לצורך מתן עדותה, למרות שהוזמנה ,לכאורה, כדין על ידי הנתבעת, גם לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת והמצדיק הימנעותה ליתן עדות בבית המשפט. הימנעות הנתבעת מהגשת ראיות מהותיות (נוהל כתוב וכן עדות פקידת הנתבעת הרלוונטית), פועלת לחובתה- כך על פי ההלכה הפסוקה והידועה. מן המקובץ עולה, כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי קיימה את חובת הגילוי והווידוא אשר מוטלת עליה. חובת וידוא ביצוע חובה זה הינה נגזרת של חובת הוידוא, ומשמעותה הינה כי על המבטח לוודא, מבעוד מועד, כי המבוטח עומד בתנאים המוקדמים לכיסוי. מבטח שלא עשה כן, לא יוכל להשתחרר מחבותו על יסוד טענה שעניינה הפרת התנאי המוקדם. האם קוימה חובה זו במקרה דנן? בענייננו, נאמר בפוליסה כי בעל הפוליסה ימציא לנתבעת ,תוך שבוע, אישור להתקנת המיגונים הנדרשים על ידה. מנהל הנתבעת מר זבידה העיד כי במקרה שלא מוחזר טופס המיגון, הנתבעת לא מתקשרת למבוטח ליידע אותו אודות ביטול הפוליסה. כך העיד בפרוטוקול בעמ' 13 שו' 13 - 16 : "ש. אם זה כזה תנאי מהותי ואתה מספר פה על נוהל מאוד מיוחד שיש לכם, איך אתה מוודא שהלקוח מחזיר את הטופס לאחר ביצוע הבדיקה. ת. זה אחריות של הלקוח, לא שלי, הוא קיבל את כל האינפורמציה. אין לי אפשרות לוודא . אני לא מוודא שהוא ביצע את הבדיקה". (ההדגשה שלי- ד.א.ג) בפרוטוקול עמ' 16 שו' 16 - 18: "...שמענו שאחת לשלוש מוניות נגנבות, זה תנאי מהותי כי אין לו כיסוי, ואין שום מסמך שאתם מעבירים ללקוח, וגם לא מוודאים שהוא החזיר את הטופס. ת. אין דבר כזה. חברת הביטוח לא דורשת ממני לוודא". ובפרוטוקול בעמ' 17 25 - 26: "ש. קיים סיכון לגניבות של רכבים, למה עושים אבחנה ומוודאים (צ"ל "ולא מוודאים" - ד.א.ג) שהוא יחזיר את הטופס. ת. אני לא ביביבסיטר שלו להחזרת הטופס. זה אחריות של המבוטח". מבחינת הדברים נראה לי כי היה ראוי לתזכר את המבוטח, משחלפו שבעת הימים ולא החזיר את טופס המיגון, במיוחד לאור העובדה כי דמי הביטוח שולמו במלואם, ולאור החשיבות העילאית שייחסה הנתבעת לתנאי זה בפוליסה. יודגש, כי שיחה יזומה שכזו מצד המבטחת, בדבר אי המצאת טופס המיגון וההשלכות הנובעות מכך,הינה פעולה פשוטה שאיננה מצריכה השקעה כספית גדולה או השקעה רבה של זמן, גם יכולה להשתלב בתוך נוהל העבודה, כדבר שבשגרה. על כן, באיזון שבין החשש למצג שווא בדבר כיסוי ביטוחי מלא מחד גיסא , והחשש מפני הכבדה יתירה על המבטחת מאידך גיסא, הרי שיש להטיל על המבטחת שיחה יזומה עם המבוטח בדבר אי המצאת טופס המיגון, בחלוף שבעת הימים. בע"א 420/83 אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2) 627 ציין כב' השופט ברק (כתוארו אז) : "לשם כך יש לשקול, אם לא מן הראוי הוא להטיל על חברת הביטוח את החובה שתעמיד את המבוטח על כך, שאין בידו כיסוי "מלא". לכאורה נראה כי דרישת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) מחייבת זאת..." משאין כל ראיה לכך כי לתובע הובהר התנאי לעצם קיום הכיסוי הביטוחי בפוליסה, משודאי כי הנתבעת לא התקשרה ליידע את התובע שאין לו כיסוי ביטוחי, משחלפו שבעת הימים ולא השיב את טופס המיגון, סביר כי התובע יחשוב כי יש לו כיסוי ביטוחי מלא על פי הפוליסה שרכש. התובע אף הצהיר בסעיף 7 לתצהירו כי אכן חשב כך בפועל: "לא היה לי כל ספק באשר לתוקפו של הביטוח". המלומדים דודי שוורץ וריבי שלזינגר עומדים על חובת וידוא ביצוע בספרם "דיני ביטוח" (הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן פרסומי הפקולטה למשפטים בעמ' 261): "ככל שמדובר בתנאים מוקדמים לכיסוי, מצאנו כי לפחות הערכאות דלמטה, מפרשות את דרישת הווידוא שנקבעה בהלכת ישר מנשה בעניין התנאים המוקדמים, כווידוא ביצוע, ולא הסתפקו בווידוא הבנה. כלומר, המבטח אשר לא התחקה על עמידה של המבוטח בביצוע התנאים המוקדמים לכיסוי, כמו ,למשל, הצגת אישור על התקנת אמצעי מיגון, נתפס כמי שלא קיים את חובות הגילוי והווידוא המוטלות עליו. (ההדגשה שלי- ד.א.ג). ובהמשך בעמ' 364: "סמוך לאחר שניתן פסק הדין בעניין ישר מנשה בבית המשפט העליון, הרחיבה פסיקת הערכאות דלמטה את חובת הווידוא כך, שהיא הטילה למעשה על המבטח לוודא שהמבוטח עומד בתנאי החוזה עמה, שאם לא כן, נחשב המבטח עצמו כמי שאינו עומד בתנאי עסקת הביטוח. כך למשל, על המבטח, וסוכן הביטוח הוטלה החובה לוודא שהמבוטח לא רק ער לתנאי המיגון של הרכוש המבוטח, אלא שאכן התקין את אמצעי המיגון בפועל.וידוא זה בא לידי ביטוי בדרישה מהמבטח ומסוכן הבטוח לבקש מהמבוטח את האישורים אשר לפיהם אמצעי המיגון שחויב להתקין על ידי המבטח אכן הותקנו על ידו הלכה למעשה. על פי אותה פסיקה, אם יתברר שהמבטח הפנה את תשומת לב המבוטח לצורך להתקין אמצעי מיגון, בלי לוודא שהמבוטח אכן התקין זאת, ייחשב המבטח למי שלא עמד בחובת הווידוא המוטלת עליו". (ההדגשה שלי- ד.א.ג). בענייננו, טענת התובע לפיה חשב שיש לו כיסוי ביטוחי, מתיישבת עם הגיונם של דברים, לאור העובדה שהתובע החל בתשלום פרמיית הביטוח מיום ביצוע רכישת הפוליסה, בצירוף העובדה שלא נשלחה לו הודעת ביטול הפוליסה מטעם הנתבעת. אי ביטול הפוליסה מנהל הנתבעת מר זבידה הצהיר (סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית) כי לא פעל להליכי ביטול פוליסת התובע משתי סיבות: הסיבה האחת, כיוון שבין מועד עריכת הביטוח ועד לגניבת המונית חלף כחודש ימים, באופן שגם אם היו ננקטים במהלכו הליכי ביטול הם טרם היו נכנסים לתוקף. הסיבה השנייה, מתוך רצון להגן על המבוטחים. הנתבעת לא רוצה להותיר את המבוטח ללא פוליסה במקרים כמו תאונות, שריפה או נזקי מים. כלומר, למרות שקיימת דרישה להמציא את טופס המיגון ,גם קיימת הבחנה בקבלת תגמולי הביטוח, אם המדובר במקרה של גניבה או במקרה של נזקים אחרים שאירעו לרכוש המבוטח. כך הסביר מנהל הנתבעת מר זבידה בפרוטוקול בעמ' 16 שו' 7 - 13: "ש. בהנחיות הנוקשות של החיתום, האם יש התייחסות לאופן ההסבר על טופס המיגון ללקוח. האם יש בנוהל התייחסות לכך שיש לומר ללקוח את חשיבות טופס המיגון ולהסביר לו שאם הוא לא מחזיר את הטופס אין כיסוי ביטוחי. ת. אנחנו לא מבטלים ביטוחים כיוון שזו עבודה מקצועית של נהגים, אני משאיר להם את הפתח נגד עבודה, שריפה ונזקי מים. אנשים מקבלים הנחיות לרוב בעל פה. חברת ביטוח לא נוקטת בצעד שלא ניתן לו ביטוח ללא בדיקת המיגון. הסעיף הספציפי לגבי הגניבה הוא היחיד שלא טופס (צ"ל "תופס" - ד.א.ג) אבל הביטוח קיים". סבורני, כי תשובתו זו של מר זבידה, לפיה בהעדר טופס מיגון קיימת הבחנה בין מקרי הביטוח, אך מחדדת את הבעייתיות בענייננו. הנתבעת לא הוכיחה כי יידעה את המבוטח כי בהעדר טופס מיגון חתום, יהיה כיסוי בפוליסה לאירועי ביטוח מלבד גניבה, שהיא מוחרגת. דווקא בשל הסטטיסטיקה הגבוהה של גניבת מוניות, יש צורך להבהיר הבהר היטב למבוטח שאין לו כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה, בהעדר טופס מיגון. חובות המבוטח במקרה הנדון, הפקיד התובע את הסדרת כל ענייני ביטוח המונית בידי אמו. התובע טען בחקירתו הנגדית כי העביר בשלמות, בערימה, את כל המסמכים שקיבל מידי פקידת הנתבעת, לידי אימו, מבלי לדעת אילו מסמכים נמצאים "בערימה" זו. בפרוטוקול בעמ' 9 שו' 13 - 14: "ש. אמרת שנתנו לך כמה ניירות, זה היה במעטפה סגורה? ת. לא. זה היה פתוח. לא יודע איזה ניירות אלה היו. מה שנתנו לי העברתי בשלמות לאמא שלי". בפרוטוקול בעמ' 8 שו' 20 - 22: "ש. באותו מעמד שעמדת נתנו לך את תעודת החובה. ת. כן. נתנו לי כמה מסמכים אמרו לי חג שמח ויום טוב. נתנו לי ערמה של מסמכים והעברתי את כולם לאמא שלי. היא לא אמרה לי שום דבר נוסף". ואולם, התובע, כמבוטח סביר, נדרש לקרוא את הפוליסה שקיבל מידי המבטחת. כפי שנקבע בע"א 682/82 בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז (3) 589, 599: "לית מאן דפליג, שזהירות סבירה מצד אדם, המקבל לידיו פוליסת ביטוח, היא לטרוח ולעיין בה". העובדה כי התובע מסר את ניהול הטיפול בענייני הביטוח לידי אימו, אינה מעלה ואינה מורידה לגבי הצורך הנדרש ממנו לקרוא את תנאי הפוליסה. ודוק, גם אימו של התובע, אשר כאמור, התובע סמך עליה כמי שתטפל בענייני הביטוח, לא עיינה בפוליסה. כך העידה אימו של התובע בפרוטוקול בעמ' 5 שו' 6 -10: "ש. האם אי פעם קראת מה כתוב בפוליסה. ת. לצערי לא. ש. את לא יודעת לקרוא . ת. אני יודעת לקרוא אבל לא הפעלתי שיקול דעת בנושא של כל הדברים הקטנים האלה ומסתבר שהם היו גדולים". ובהמשך בפרוטוקול בעמ' 6 שו' 16 - 18: "ראיתי מסמך כזה אבל לא התעמקתי בו. בדף הראשון מה שהסתכלתי, זו טעות אבל זה מה שעשיתי, בדקתי האם סכום הביטוח תואם את ההצעה אבל לא התייחסתי לסעיפי המיגון". חובת הווידוא מול נטל הקריאה בית המשפט נדרש לא אחת לעמוד על יחסי הגומלין בין חובת הווידוא של המבטחת, כפי שעוצבה בפס"ד ישר מנשה, לבין הלכה אחרת של ביהמ"ש, שצוטטה לעיל לפיה: "זהירות סבירה מצד אדם, המקבל לידיו פוליסת ביטוח, היא לטרוח ולעיין בה..." סקירת הפסיקה מגלה שתי גישות. לפי גישה אחת, ידה של חובת הוידוא על העליונה. נוכח אופיו ומורכבותו של המוצר הביטוחי, אין להחיל על המבוטח את החזקה הכללית של דיני החוזים אשר לפיה צד לחוזה מוחזק כמי שקורא את פרטי החוזה. לפי גישה שנייה, יש לשקול את חובת הווידוא אל מול נטל הקריאה ולחלק את האחריות בין הצדדים לפי אשמו היחסי של כל אחד מהם. לפי גישה זו, אין להטיל על המבטחת אחריות מוחלטת בגין הפרת חובת הווידוא. בסוגיה זו נוטה אני לצדד בגישה השנייה. כאשר מבטחת מתנה את חבותה בפעולה שהטילה על המבוטח לעשות, לא תוכל להישען על הסייג לחבות זו, בדבר אי עיון בתנאי הפוליסה, כל עוד לא אפשרה למבוטח ידיעה מלאה של התנאים והסייגים. יחד עם זאת, יש לשקול כל מקרה לגופו, וכאשר ישנן נסיבות , כפי שאירעו במקרה דנן, לפיהן המבוטח מודה בפה מלא כי הוא לא התעניין בנושא הביטוח, לא עיין בפוליסה, ידע על הצורך בבדיקת המיגון אך לא ביצעה וכו', אזי האיזון הראוי הוא בחלוקת האחריות בין הצדדים. בבחינת מחדליהם של שני הצדדים שבפני, מצאתי לחלק את האחריות ביניהם, בחלקים שווים. האם התובע עמד בנטל להוכחת שווי המונית התובע צירף לכתב התביעה חשבונית מס לפיה רכש את המונית בסך של 37,229.4 ₪, ובצירוף מע"מ - כלומר, בסך כולל של 43,000 ₪. הנתבעת טוענת כי לאור כך שלא הוצגה חוות דעת שמאי, התובע נכשל בהוכחת שווי המונית ובשל כך - דין התביעה להידחות ולו בשל טעם זה. אין בידי לקבל טענת הנתבעת. עיון בפוליסת הביטוח הקובעת את היחסים בין הצדדים, בפרק הנושא כותרת "תגמולי ביטוח לרכב רכוש בשל אובדן גמור או אובדן גמור להלכה" קובע כי במקרה כזה יהיו תגמולי הביטוח מבוססים על ערך הרכב המצוין במחירון יצחק לוי כפוף למשתנים המופיעים במחירון כגון: מס' ק"מ, מס' בעלויות, תאונות בעבר, מקוריות הרכב וכד'. בהתאם לסעיף זה בהסכם שבין הצדדים (הפוליסה), יש לנהוג גם במקרה שלפנינו. ריבית עונשית התובע עותר בכתב תביעתו לקבלת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 (א) לחוק חוזה הביטוח. נראה, כי דרישת התובע לקבלת ריבית מיוחדת נזנחה בדיון ובסיכומים ולכן אינה מחייבת דיון. מעבר לדרוש, אדון להלן בקצרה בטענה זו: לצורך הטלת ריבית מיוחדת, יש לבחון האם טענות הנתבעת כלפי התובע נטענו בחוסר תום לב, כך שהדיון נוהל ללא כל הצדקה משפטית או מוסרית, או שמא הייתה מחלוקת בתום לב, והיה לנתבעת טיעון עובדתי ו/או טיעון עובדתי המבוסס על טיעון משפטי. כל זאת על סמך ההלכות המשפטיות לעניין השימוש בסעיף 28 (א) לחוק שייעשה באופן חריג וזהיר. במקרה שבפני, אני סבורה כי לא עולה התנהגות הנתבעת כדי חוסר תום לב ולא היה בכוונתה להתעמר בתובע או לנהל הליך סרק. לפיכך, יש לדחות דרישת התובע בגין רכיב זה. סיכומו של דבר, הנתבעת תישא במחצית שווי מונית התובע, על פי מחירון לוי יצחק למועד האירוע הביטוחי, בקיזוז השתתפות עצמית. לסכום יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום אירוע הגניבה ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת באגרת המשפט כפי ששולמה, בהוצאות התובע ואימו בסך כולל של 500 ₪ ובשכ"ט בא כוח התובע בשיעור 20% בתוספת מע"מ. פוליסהחברת ביטוח