חובת זהירות של סוכן ביטוח כלפי קבלן

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת זהירות של סוכן ביטוח כלפי קבלן:

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1. התובע הינו בעל עסק בתחום האוורור וסינון אויר בשם "אוויר חדש – הנדסת אוורור וסינון" (להלן : "העסק"). הנתבע 1 (להלן : "הנתבע" ) הנו סוכן ביטוח, בעל סוכנות הביטוח, הנתבעת 2 (להלן : "הסוכנות"). צד ג' הנה חברת ביטוח, אשר בזמנים הרלוונטים לאירועים המפורטים בכתב התביעה ביטחה את הנתבע בפוליסת אחריות מקצועית.

2. בשנת 2004 אמורות היו להתבצע עבודות שיפוץ במסעדה בשם טבולה ברח' מנחם בגין 37, תל אביב (להלן : "טבולה" ו/או "המסעדה", בהתאמה). המסעדה הייתה שייכת לרשת "פיצה מטר", אשר נוהלה באותה עת על ידי מר אלכס גורדון (להלן : " פיצה מטר" ו/או "גורדון"). עבודות השיפוץ אמורות היו להתבצע על ידי חברת ד.רמתי בע"מ, העוסקת בבניה ושיפוצים, והמנוהלת על ידי מר דרור רמתי (להלן : "רמתי"). התובע אמור היה להיות קבלן משנה של רמתי, ולבצע במקום עבודות הקשורות למערכת האוורור והסינון. אין חולק לעובדה כי עבודות השיפוץ הוזמנו על ידי פיצה מטר, באמצעות גורדון, וכי הנתבע, באמצעות הסוכנות, היה סוכן הביטוח של פיצה מטר, המסעדה וגורדון.

3. בחודש מאי 2004, ועוד בטרם הושלמו עבודות השיפוץ, פרצה שריפה במסעדה הסמוכה, הגובלת בטבולה, מפגש הסטייק שמה (להלן : "מפגש הסטייק"). מפגש הסטייק הייתה מבוטחת אצל צד ג' במועד קרות השריפה. בעקבות השריפה, ניזוקה כליל מערכת האוורור והסינון של טבולה אשר הייתה ממוקמת על גג הבניין, והיה צורך להחליפה. אין מחלוקת כי החלפת המערכת לא נדרשה במסגרת עבודות השיפוץ, אלא הצורך להחליפה נולד כאמור אך ורק בעקבות השריפה.

4. לאחר השריפה, התבקש התובע לתת הצעת מחיר לתיקון הנזק. התובע ערך את הצעת המחיר והגישה לטבולה, ראה נספח א' לתצהיר התובע. הצעת המחיר נערכה ביום 24/5/2004, והסכום הכולל הנקוב בו הינו 158,594 ש"ח, כולל מע"מ (להלן ": הצעת המחיר"). הצעת המחיר נחתמה על ידי גורדון, והעבודות שהוזמנו (להלן : "העבודות") בוצעו במלואן על ידי התובע - ראה דברי גורדון בפרו' עמ' 53 שו' 11. ביום 4/7/2004 שלח התובע לטבולה חשבונית על הסכום הנקוב בהצעת המחיר (להלן: "החשבונית").

5. בסמוך לאחר הוצאת החשבונית, מסר גורדון בידי התובע סדרה של כ-20 שיקים דחויים, משוכים מחשבונה של פיצה מטר, בגין תמורת העבודות (השיקים מצורפים למוצג ג//4, יכונו להלן : "השיקים"). אין מחלוקת כי רק שיק אחד על סך 4,000 ש"ח נפרע, ואילו היתרה בסך של 154,594 ש"ח (קרן) לא שולמה עד יום זה. בנוסף, רשת פיצה מטר נקלעה לקשיים ולהליכי פירוק מיום 3/3/05 (תיק פש"ר 1130/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב), וכך גם גורדון באופן אישי, אשר הוכרז כפושט רגל מיום 17/11/05 (תיק פש"ר 1706/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב).
התביעה שבפניי וטענות התובע

6. התביעה שבפניי הוגשה כנגד הנתבע והסוכנות, במסגרתה נדרשים הם לשלם לתובע את יתרת החוב בגין ביצוע העבודות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן נזקים בלתי ממוניים אשר הוערכו על ידו בסך של 20,000 ש"ח. סך הכל הועמדה התביעה על סך של 201,389 ש"ח.

7. לגרסת התובע, לאחר השריפה הגיע למסעדה הנתבע, אשר פעל כ"שלוחם של בעלי המסעדה והמבטחת גם יחד" (סעיף 6 לכתב התביעה). לטענת התובע, הצעת המחיר שניתנה על ידי התובע התבקשה למעשה על ידי הנתבע והועברה על ידו לחברת הביטוח. הצעת מחיר זו אושרה, לטענת התובע, על ידי הנתבע והוא זה שנתן לרמתי "אור ירוק" להתחיל בביצוע העבודות. עוד טוען התובע כי בשיחה טלפונית שהתקיימה בין התובע לנתבע אשר זה האחרון באוזני התובע שמבטחת המסעדה אשרה את הצעת המחיר וביצוע העבודה לפיה, ולכן התובע יכול להסיר דאגה מליבו בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי והבטחת התשלום בגין ביצוע העבודות.

8. בהסתמך על מצג והבטחה זו טוען התובע כי החל בביצוע העבודות. בעניין זה מדגיש התובע ומציין כי העבודה האמורה חרגה בהיקפה מהעבודות שהיה נוהג לבצע בדרך כלל, וכי מדובר בעבודה הגדולה ביותר שקיבל אי פעם. לפיכך, היה חשוב לו להבטיח את קבלת התמורה והוא ביצע אותה תוך ידיעה שחברת הביטוח היא שתשא בתמורה המוסכמת.

9. לאחר שהעבודה כבר הושלמה, וכאשר כספי הביטוח בוששו לבוא, יצר התובע קשר עם הנתבע ודרש ממנו לעמוד בהתחייבויותיו. התובע טוען שבשלב כלשהו הודה בפניו הנתבע כי הוא מנהל משא ומתן עם חברת הביטוח, וצפויים להתקבל כספים בסדר גודל של כ – 90,000 ש"ח. הנתבע בקש מהתובע להתאזר בסבלנות, היות ולדעתו כל כספי עבודות השיפוץ ישולמו על ידי הביטוח, כמובטח.
10. לימים, ורק לאחר הגשת התביעה דנן, התברר לתובע כי חברת הביטוח איילון אכן שילמה לפיצה מטר ו/או טבולה ו/או גורדון סך של 50,000 ש"ח כפיצוי בגין נזקי השריפה, אולם סכום זה לא העובר מעולם לידי התובע.

11. במישור המשפטי טוען התובע שיש לחייב את הנתבע בשל המצג הרשלני אותו הציג בפניו: לטענת התובע, הנתבע הציג עצמו כסוכן ביטוח לאורך כל הדרך; הוא יצר מצג כאילו כביכול יש כיסוי ביטוחי לאירוע השריפה והתקבולים שישולמו על ידי חברת הביטוח יהוו את המקור לתשלום לתובע; חלה, במקרה הנדון, חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבע כלפי התובע, והיה עליו לדעת שהתובע יסתמך על מצגיו בטרם התקשר בהסכם לביצוע העבודות. לפיכך טוען התובע כי דין התביעה להתקבל.

טענות הנתבעים כלפי התובע וטענותיהם במסגרת הודעת צד ג' שהוגשה כנגד איילון, בכובעה כמבטחת הנתבע בפוליסת אחריות מקצועית

12. הנתבע מכחיש כי באירועים נשוא התביעה פעל כסוכן ביטוח של המסעדה ו/או גורדון: לטענתו, למסעדה לא היה כיסוי ביטוחי בעת השריפה, היות וחברת הפניקס, אליה הופנתה בקשה לבטח את המסעדה, לא שלחה סוקר. לפיכך, הנתבע, מתוקף היותו סוכן הביטוח המלווה את גורדון זה שנים רבות, הסכים לפנות בשמו לחברת ביטוח איילון, אשר בטחה את מפגש הסטייק, המזיק, ולדרוש ממנה שיפוי בגין הנזקים שנגרמו למסעדה, כניזוק ולא כמבוטח.

13. הנתבע מכחיש כי יצר מצג כלשהו בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי ו/או כי נתן אור ירוק לביצוע העבודות ו/או כי הזמין שמאי ו/או העביר את הצעת המחיר ל"מבטחת". הנתבע לא הכחיש כי שוחח עם התובע, אולם לטענתו הפנה אותו לגורדון וסרב לתת בידו אישור כלשהו לביצוע העבודות.

14. הנתבע טוען כי תביעה זו הוגשה אך ורק בשל העובדה שפיצה מטר נקלעה להליכי פירוק וגורדון הוכרז פושט רגל: הנתבע מציין שההסכם לביצוע העבודות נכרת בין התובע לבין טבולה; כי החשבונית נמסרה לטבולה; כי התשלומים נעשו על ידי טבולה, ולראיה השיקים שנמסרו בידי התובע, שיקים שמשום מה נשמטו מכתב התביעה ומתצהיר התובע. הנתבע טוען כי תביעה זה באה לעולם במטרה לחפש אחר "כיס עמוק" להיפרע הימנו, אולם ניסיון זה לא יצלח.

15. הנתבע טוען כי אין בינו לבין התובע כל יריבות: היריבות החוזית היא בין התובע לטבולה/גורדון בלבד; ואילו בהיבט הנזיקי לא קמה לנתבע כל חובת זהירות כלפי התובע. אם בכלל, אזי היקף חובת הזהירות החלה על הנתבע כסוכן ביטוח היא כלפי המבוטח בלבד, ולא כלפי קבלני משנה חיצוניים ששירותיהם מוזמנים ישירות על ידי המבוטח. זאת, בנוסף לטענה כי במקרה הנדון לא פעל כאמור הנתבע כסוכן ביטוח אלא כחבר, מתוך רצון לסייע לגורדון לקבל את כספי הביטוח מאיילון, כמבטחת מפגש הסטייק.

16. בנוגע לקבלת הסך של 50,000 ש"ח – הנתבע מודה כי ניהל משא ומתן עם איילון בקשר לכך וכי התובע אמנם פנה אליו מספר פעמים בבקשה שההמחאה שתינתן על ידי איילון תהא ערוכה ישירות לפקודת התובע. הנתבע טוען כי הסביר לתובע שהדבר אינו אפשרי וכי אינו יכול להבטיח כי כך יעשה. בכל מקרה טוען הנתבע כי שיק על סך 50,000 ש"ח אכן ניתן והועבר לגורדון.

17. ביחד עם הגשת כתב ההגנה (שהוגש רק לאחר שניתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה, שבוטל), הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד איילון, בכובעה כמבטחתו בפוליסת אחריות מקצועית. הנתבע הכחיש את הנטען בכתב התביעה של התובע אולם טען כי אם יקבע שפעל ברשלנות במילוי תפקידו כסוכן ביטוח, אזי זכאי הוא להיפרע מהפוליסה שברשותו, פוליסה שהונפקה על ידי צד ג'.

טענות צד ג'

18. צד ג' העלה למעשה שתי טענות מרכזיות: ראשית, צד ג' טען שעל פי טענות הנתבע בעצמו, הוא לא פעל במקרה הנדון כסוכן ביטוח אלא כחבר מסייע, לכן הפוליסה אינה חלה: פוליסה זו נועדה להעניק כיסוי ביטוחי לפעולות שביצע הנתבע בכובעו כסוכן ביטוח ולא בכל כובע אחר. שנית טענה צד ג', אין מדובר במעשה רשלנות – התובע מייחס לנתבע מצגים שקריים , ואפילו מרמה. אם כך הדבר, אין עסקינן במעשה רשלנות ואין כיסוי ביטוחי לאירוע.

19. בנוסף, חלקו הן הנתבעים והן צד ג' על גובה הנזק. צד ג' הגיש מטעמו חוות דעת של שמאי, מר שעייה וינשטוק (להלן : "וינשטוק") ממנה עולה שהעבודה שבוצעה על ידי התובע, כולל הציוד, מסתכמת בסך של 76,500 ש"ח בלבד.

20. יצוין כי צד ג' הגישה את עמדתה הן בכובעה כמבטחת מפגש הסטייק: במסגרת תצהיר אשר הוגש על ידי הגב' לאה שכטר, מצוות חבויות רכוש (להלן : "שכטר"), פירטה זו האחרונה את השתלשלות העניינים, החל מפנייתו הראשונה של הנתבע לתשלום (דרישה מיום 17/6/04) ועד תשלום הסך של 50,000 ש"ח מיום 1/2/05, שנעשה לטענת צד ג' לפנים משורת הדין. צד ג' טוענת בעניין זה כי לא נחה דעתה שהשריפה ארעה בשל רשלנות של מבוטחתה, מפגש הסטייק, ודווקא עולה מהמסמכים שהאש פרצה ממערכת האוורור, אשר טופלה על ידי התובע כשלושה ימים לפני פרוץ השריפה (ראה מכתב הדחייה מיום 19/1/0/04 אשר צורף כנספח ב' לתצהיר שכטר, ג/5). לכן, הסכימה צד ג' לשלם לטבולה סך של 50,000 ש"ח בלבד, וגם זאת בשל הקשרים ויחסי העבודה עם הנתבע.



ההוכחות בתיק זה והשאלות הדורשות הכרעה

21. בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו התובע ורמתי, מטעם התביעה; הנתבע וגורדון מטעם ההגנה; ושכטר ווינשטוק מטעם צד ג'. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה, בישיבה נוספת שיוחדה לשם כך, וכל שנותר הוא להכריע בשאלות העומדות במחלוקת, המשלבות שאלות עובדתיות ומשפטיות.

22. במישור העובדתי, יש להתייחס לשאלה האם הנתבע הציג מצג כלשהו בפניי התובע באשר לקיומו של כיסוי ביטוחי; האם התובע אכן הסתמך על מצג זה והסתמכות זו היא שהובילה לנזק. כמו כן, יש להידרש לשאלת גובה הנזק. במישור המשפטי, יש מקום להידרש לסוגיית המצג הרשלני (אם וככל שזה יוכח), ובמיוחד לשאלת קיומה או אי קיומה של חובת הזהירות במקרה הנדון. לבסוף, ואם יהיה בכך צורך, יש להתייחס להודעת צד ג'.

האם הוכח מצג שווא רשלני?

23. יסודות העוולה של מצג שווא רשלני פורטו על ידי כבוד השופט ת' אור בע"א 790/81 American Microsystems Inc. נ' אלביט מחשבים בע"מ, פ"ד לט(2) 785, 795-796 (1985):

"בהסתמך על הוראות סעיפים 35ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל האמור לעיל, כשבוחנים קיומה של עילה בשל התרשלות בהיצג רשלני במהלך משא ומתן, יש לבחון: האם הוכח היצג של עובדות; האם ההיצג לא היה מהימן, ובזהירות ושקידה ראויות היה על מציג העובדות לדעת, שההיצג אינו מבוסס; האם היה עליו לצפות, כי הצד האחר למשא ומתן יסתמך על דבריו ויפעל על פיהם, ואם יפעל כך עלול להיגרם נזק פיסי לגוף או לרכוש או נזק כלכלי לאחר; האם בפועל הסתמך האחר על ההיצג הרשלני וכתוצאה מכך נגרם לו נזק."

לפיכך, ובהתאם להלכה, יש לבחון כאמור בראש ובראשונה האם "הוכח היצג של עובדות".

24. לאחר שבחנתי את הראיות אשר הובאו בפניי, קובעת אני כי לא הוכח בפניי היצג של עובדות, היכולות להוות בסיס לאותו מצג רשלני נטען. להלן בקצרה נימוקיי, אותם אפרט בהמשך: התרשמתי שהתובע אינו עקבי בטיעונו לגבי המצג שהוצג בפניו; התובע שינה את גרסתו הן מהאמור בתצהיר לבין שנאמר בעת חקירתו בעל-פה והן במהלך העדות בעל-פה נמסרו מספר גרסאות, חלקן סותרות; דבריו של התובע מבוססים בחלקם על עדויות שמועה וסברה; למעט עדותו הוא, שכאמור אף היא לא הייתה סדורה וברורה, לא הובאה ראיה נוספת תומכת, ויש להזכיר בעניין זה את סעיף 54 לפקודת הראיות; המצג הנטען לא עוגן בכתב, בכל דרך שהיא; פעולותיו של התובע והמסמכים אשר הוצגו על ידו מצביעים על כך כי ראה בגורדון ו/או בטבולה כבעלי דברו היחידים, ולא ראה בנתבעים או במי מהם כחייבים בחובת תשלום העבודות. להלן פירוט הממצאים התומכים במסקנותיי הללו.

25. בסעיף 8.3 לתצהירו (ת/1) אמר התובע: "באותה שיחה טלפונית, הודיע לי מרקוס, בנוכחות דרור (שהיה לצידו), כי מבטחת המסעדה אישרה את הצעת המחיר וביצוע העבודה על פיה וכי אני רשאי להתחיל בביצועה וכי עלי להסיר דאגה בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי והבטחת התשלום בגין ביצוע העבודות". והנה בחקירתו, גרסה זו נסדקה, וזאת בלשון המעטה, כשעניין הביטוח נשמט מהמצג: "הוא אמר לי: קח את הטלפון, שמעתי אז לראשונה בחיי את מרקוס. הוא אמר לי: בדקנו את הצעות המחיר, ההצעה שלך אושרה, צא לדרך. שאלתי אותו מה זה צא לדרך? הרי לא מדובר ב-5,000-10,000 ₪. אני רוצה שתיתן לי את ההרגשה שאני הולך לעבוד מול ביטוח ולא רימו אותי. הוא אמר לי שאני יכול להיות רגוע, שאני אצא לדרך". (התובע בעמ' 17 שו' 18-23).

26. על המשפט "צא לדרך" חזר התובע פעמים רבות (עמ' 19 שו' 8; עמ' 22 שו' 10), אולם עניין הביטוח הסתבר כאמונה והבנה של התובע, ולא כמצג, כל זאת כשהתובע כלל אינו יודע לטענתו מה זה כיסוי ביטוחי: " ברמה העקרונית כן, אבל לא ידעתי מה זה כיסוי ביטוחי. אני מאמין שאם סוכן ביטוח אומר לי לצאת לדרך, זה אומר שיש לי ביטוח ואני יכול להיות רגוע" (עמ' 19 שו' 7- 9). ובהמשך: "אני נאיבי בקטע הזה. הבנתי מדבריו שאם הוא אומר לי: צא לדרך, יש כיסוי ביטוחי, הדברים שלו עונים על השאלה שלך" (עמ' 25 שו' 4-5). בהמשך ניסה ל"שפץ" את עדותו: " הוא אמר לי: צא לדרך, העבודה שלך מאושרת ויש לך כיסוי ביטוחי. זה כל מה שהוא אמר" (עמ' 25 שו' 15) . שינוי הגרסה בדבר כה עקרוני, מקהה מאמינותה, מה גם שרמתי, אשר הובא על ידי התובע כעד, תמך בגרסה ה"מצומצמת", קרי "צא לדרך", ולא בגרסה ה"מורחבת", הכוללת את ההצהרה בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי, ראה עדות רמתי בעמ' 35 שו' 19; עמ' 35 שו' 23; 36 שו' 14. לעניין עדות רמתי יצוין כי זה האחרון הודה כי כלל לא שמע את השיחה בין התובע לנתבע (עמ' 36 שו' 5), ומדובר בהשערה ומסקנה בלבד בדבר מתן האישור לבצע את העבודות (עמ' 36 שו' 19-20).

27. מעבר לכך, אזי גם אם נאמץ את המצג ה"מורחב" לו טוען התובע, בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי, התברר כי מצג זה לא כלל את הפרטים של חברת הביטוח (התובע בעמ' 19 שו' 21); התובע לא ביקש לברר פרט זה (עמ' 19 שו' 23); והתובע כלל אינו יודע את מי מבטחת אותה חברת ביטוח, את טבולה או את המזיק, מפגש הסטייק (עמ' 19 שו' 25). דברים אלו מקבלים משנה תוקף לנוכח הצהרותיו החוזרות ונשנות של התובע כי חשש לבצע עבודה בסדר גודל כה גדול ללא בטחונות, ובמיוחד שבאותה עת כבר ידע לטענתו שפיצה מטר מצויה בקשיים (ראה סעיפים 9 ו-16 לת/1 וכן עדות התובע בעמ' 17 שו' 14-26). לפיכך, ואם אכן קיומו של כיסוי ביטוחי הוא שהוביל את התובע לקבל על עצמו את העבודה, הכיצד לא פעל הוא לברר את הפרטים האלמנטריים הדרושים להשלמת והבהרת אותו מצג, כמו, למשל: שם החברה המבטחת; הגורם המבוטח; גובה הכיסוי הביטוחי? האם אכן די בהצהרה: "צא לדרך, יש כיסוי ביטוחי", גם בהנחה שנאמר, כדי להוות מצג שאדם סביר יסתמך עליו, ועליו בלבד, לצורך קבלת עבודה בסדר גודל של כ –150,000 ש"ח?

28. תמיהות אלו מובילות לתמיהות נוספות שעולות ומתבקשות – אם אכן מצג שכזה הוצג, ורק בהסתמך על מצג זה החליט התובע לבצע את העבודה, הכיצד לא עמד התובע על קבלת מסמך מהנתבע או מחברת הביטוח? כל זאת כשהתובע העיד כי דרש מסמך שכזה מהנתבע (עמ' 24 שו' 13-20) אולם זה לא ניתן בידיו. לא זו אף זו, גם אם לא התקבל מסמך מהנתבע או מחברת הביטוח, הכיצד התובע במסמכיו הוא לא מזכיר כלל את קיומו של המצג או ההבטחה בדבר הכיסוי הביטוחי? לכאורה, ניתן היה להזכיר את קיומו הן בהצעת המחיר; הן בהזמנת העבודה ; הן במכתבים ודרישות מאוחרות יותר, שהופנו בשלב הראשון אל גורדון, ואל גורדון בלבד.

29. העובדה שהצעת המחיר נשלחה לטבולה; שהזמנת העבודה נחתמה על ידי טבולה; שהשיקים ניתנו על ידי טבולה (שיקים שמשום מה התובע לא הזכיר את קיומם, לא בכתב התביעה ולא בתצהיר, ואיני מקבלת את הטענה כי מדובר בשיקים לביטחון בלבד, ראה שאלות ביהמ"ש בעמ' 13 שו' 9-15) ; שטבולה פרעה שיק אחד על סך 4,000 ש"ח; שכל מכתבי הדרישה הראשוניים (ראה מכתבי התשובה של גורדון אשר צורפו כנספח ה' לת/1) נשלחו לגורדון; שהתובע הגיש הוכחת חוב הן למפרק פיצה מטר והן לנאמן של גורדון (ג/3 וג/4), ורק לאחר מכן החלו לצוץ דרישות כנגד הנתבעים, כל אלו מחזקים אותי במסקנתי שהתובע ראה בטבולה ו/או בפיצה מטר ו/או בגורדון כאחראים הבלעדיים לתשלום עבור העבודות, ורק כשהתברר לא שפיצה מטר קרסה וגורדון פושט רגל, "התגבשה" העילה כנגד הנתבעים.

30. אציין כי התרשמתי שאכן בין התובע לגורדון התקיימו יחסי אמון – ההיכרות ביניהם נמשכת על פני שנים (התובע בעמ' 14 שו' 24, גורדון בעמ' 54 שו' 5); התובע רחש כבוד רב ואמון לגורדון, וסמך על מילתו (גורדון בעמ' 60 שו' 3). גורדון לא התחמק מאחריות והצהיר במהלך עדותו פעמים מספר כי הוא זה שהזמין את העבודה מהתובע, ולקח את האחריות לחוב גם עליו באופן אישי, למרות שההזמנה נחתמה על ידי טבולה (עמ' 60 שו' 11-15). איני מקבלת את טענתו של התובע, שלא הוכחה, שבאותה עת כבר היה ידוע לו שפיצה מטר בקשיים – אחרת כאמור היה פועל לקבלת בטחונות הולמים ו/או עומד על קבלת מסמך מהנתבע או מחברת הביטוח. התרשמתי שביצוע העבודה בסדר גודל שכזה קסם לתובע, כפי שהוצהר על ידו (עמ' 16 שו' 19-21) והוא ביצע אותה מתוך ידיעה שטבולה ו/או גורדון ישלמו תמורתה, כפי שנעשה בעבר. לכן, אותו מצג נטען, שכאמור לא ברור כלל מהו היקפו, לא היווה בכל מקרה את הבסיס להתקשרות, וזו נעשתה בין התובע לפיצה מטר ו/או טבולה ו/או גורדון.

31. אציין כי די בכל האמור לעיל כדי לבסס את מסקנתי בנוגע לאי קיומו של המצג הנטען. אם יש צורך בדבר מה נוסף,אזי באה עדותו של הנתבע ומחזקת מסקנה זו: הנתבע הכחיש מכל וכל מצג שכזה: "דיברתי פעם אחת עם התובע כי הוא טלפן לי ואמר לי שהוא צריך אישור לבצע את העבודה. הוא רצה שאחתום לו שאני מאשר את החשבונית שלו. אמרתי לו שאני לא חותם כי גורדון צריך לחתום. אמרתי לו שאני לא אחראי ואני עוזר לגורדון לטפל מול צד ג'" (עמ' 42 שו' 2-5, ראה גם עדותו בעמ' 46 שו' 21-23; עמ' 49 שו' 1-3). הנתבע הכחיש כי הוא זה שהזמין את הצעת המחיר וריכז את נושא השמאות ( עמ' 44 שו' 12-13). כלומר, גם אם הייתי מוצאת את גרסתו של התובע סבירה, מולה ניצבת גרסתו של הנתבע, שסבירותה אינה פחותה. מדובר ב"מילה מול מילה", והנטל כאמור מוטל על התובע, שלא הביא חיזוק נוסף לעדותו הוא.

32. עוד יש לזכור כי הנתבע טען שלמסעדה כלל לא היה ביטוח (עמ' 40 שו' 6-20), ודבר זה היה ידוע לנתבע לכל היאוחר במועד הפניה לחברת ביטוח איילון, ב 17/6/2004, ראה ת/3. אציין כי בנקודה זו אכן קיימת עמימות בגרסת הנתבע, ולא ברור מתי בדיוק היה ידוע לנתבע שאין כיסוי ביטוחי בפניקס – האם כבר במועד הביקור הראשון לאחר השריפה (עמ' 40 שו' 12-20), או רק לאחר הביקור הראשון (עמ' 41 שו' 19-22). לפיכך, בחרתי להניח לטובת התובע שאכן מיד בסמוך לאחר השריפה סבר הנתבע שיש כיסוי ביטוחי, וכך גם "הבין" התובע. גם אם כך, אזי יש לזכור כי בסופו של יום התקבלו תגמולי ביטוח ממבטחת מפגש הסטייק, בסך של 50,000 ש"ח. התובע לא הוכיח כאמור מה היו גבולות ההצהרה הנטענת של הנתבע, ולא בדק כאמור מיהי החברה המבטחת ומהם הסכומים המבוטחים בפוליסה. לכן, ניתן לומר כי מרגע שאכן התקבלו תגמולי ביטוח, אזי לא יכולה להשמע טענה בדבר מצג רשלני, שהרי בסופו של יום עמד הנתבע ב"מצגו" ואין מדובר במצג שווא. עם זאת, בחרתי לבחון את המקרה גם בהנחה שהתובע היה מצליח להוכיח שהמצג שהוצג הינו כי קיים כיסוי ביטוחי למסעדה עצמה. האם די היה בכך כדי לבסס את חבותו של הנתבע כלפי התובע? לשם כך יש לבחון את הסוגיה המשפטית המתעוררת.

השאלה המשפטית – קיום חובת זהירות קונקרטית במקרה הנדון

33. ב"כ התובע בחר להזכיר בסיכומיו את ההלכות היסודיות בדבר מצג שווא רשלני, והפנה בין היתר להמר' 106/54 ויינשטיין נ' קדימה, פד"י ח', 1317, ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פד"י ל"ט (1), 113; ע"א 783/83 קפלן נ' נבוגורצקי, פד"י ל"ח (3), 477; ע"א 758/88 טפחות נ' נצר, פד"י מ"ג (3), 828. סבורני כי כל ההלכות הללו אינן יכולות לסייע תובע במקרה הנדון, ההיפך הוא הנכון.

34. בע"א 91 / 915 מדינת ישראל נ' יצחק לוי, פד"י מ"ח (3) 45, בעמ' 66-68, אשר נזכר בסיכומי הנתבעים, עומד כב' השופט שמגר על הדרישה ל"שכנות", על מנת ליצור חיוב בנזיקין : "הדרישה ל"שכנות" בין צדדים, בוארה בפסק הדין . DONOGHUE V.STEVENSON (1932) ALL E.R. REP 1, בו נקבע שחובת זהירות קיימת כלפי ה"שכן" ולא כלפי כולי עלמא. צפיות היא תנאי הכרחי לקיומה של חובת זהירות אך אין היא תנאי מספיק... לעיתים, ניתן להסיק קיומה של שכנות מקומה של צפיות. במקרים דוגמת המקרה בע"א 145/80 הנ"ל (פרשת ועקנין), בהם מדובר בנזק פיזי שנגרם לניזוק כתוצאה ממעשהו הרשלני של בעל החובה עצמו, כעניין שבשיגרה, כלל לא מתעוררת בעיה בנוגע לדרישת השכנות, שכן זו נובעת באופן ישיר מהצפיות. אך מקרים אלו אינם ממצים את סוגי המקרים בהם קמה חובת זהירות בין צדדים...עיון השוואתי בפסיקה האנגלית מגלה, כי זו התמודדה עם הצורך ב"שכנות" בשורה ארוכה של מקרים. סיכום השיקולים המובאים בפסקי הדין מראה שבבדיקת יחסי שכנות יש לבדוק -(א) את סוג הפעולה אשר בה מדובר - האם האחריות מוטלת על המזיק כבעל מקרקעין, כבעל מקצוע, כבעל שליטה על נכס או מסיבה אחרת ...;(ב) האם מדובר בפעולה אקטיבית או במחדל ...(ג) האם הנזק שנגרם לניזוק הוא נזק שנגרם כתוצאה ממעשהו או מחדלו של הנתבע, או שהנזק נגרם על ידי גורם אחר... (ד) האם הנזק שנגרם הוא נזק פיזי או נזק כלכלי ... בנסיבות בהן הפעולה או האינטרס בגינם מטילים חובת זהירות על הנתבע "רחוקים" יותר (עניינית ולא משפטית); כאשר מדובר באחריות בגין מחדל להבדיל ממעשה; כאשר הנזק לא נגרם ישירות על ידי הנתבע אלא על ידי צד ג'; כאשר מדובר בנזק כלכלי, - בכל הנסיבות הללו, כל אחת בנפרד ובמיוחד אם הן מופיעות באופן מצטבר - אין לגזור קיומה של שכנות מקיומה של צפיות. אין פירושו של דבר שאם מתקיימים תנאים אלה, ואפילו כולם ביחד, לא תקבע לעולם חובת זהירות. אך במקרה כזה יהיה צורך בעיון מדוקדק יותר בקיומה של שכנות בין הצדדים. מסקנה זו קשורה במאפיין חשוב של דרך הבדיקה של חובת הזהירות בנזיקין. בית המשפט אשר אליו מוגשת תביעה בגין רשלנות, עוסק תמיד בקביעת חובת זהירות בגין אירוע ספציפי. חובת זהירות כללית קיימת תמיד. כך, למשל, כל אדם חייב שלא לסכן חייו של אחר. השאלה המובאת בפני בית המשפט עוסקת תמיד ביחס בין מזיק ספציפי לניזוק ספציפי, בגין פעולה ספציפית וכתוצאה מנזק ספציפי שנגרם לניזוק. בית המשפט, אינו דן בחובת זהירות בעלמא, אלא בחובת זהירות בגין אותם אירועים ספציפיים בהם מדובר. ניתן לומר, איפוא, שבית המשפט אינו עוסק בקביעה האם קיימת חובת זהירות, אלא שהשאלה היא בדרך כלל מהו היקפה של חובת הזהירות באותו מקרה. האם היא כוללת פעולות מסויימות? האם היא כוללת נזקים מסויימים? האם היא מתייחסת לניזוקים הספציפיים?"

35. בפסק הדין הנ"ל ממשיך כב' השופט שמגר ומתייחס ספציפית לתביעות המבוססות על טענה בדבר מצג שווא רשלני: "הקטיגוריות לבדיקת "קירבה" שהוצגו, אינן ממצות את נושא "השכנות". כך, למשל, קיומה של הסתמכות, ובלבד שהמדובר בהסתמכות סבירה, מצביעה בדרך כלל על קיומה של "קירבה" בין הצדדים, גם מקום שאחרת היו אלה נחשבים רחוקים. משמע, הסתמכות הופכת יחסים שאחרת היו מסווגים כרחוקים - ל"קרובים" במובן המשפטי. דוגמא לכך מצויה בסוגיה של תביעות המתבססות על קיומו של מצג שווא רשלני. ככלל, אין המצג כשלעצמו יוצר קירבה (משפטית) בין הצדדים. לנוכח זאת, כדי לבסס תביעה המסתמכת על מצג נדרשת הוכחת קיומה של הסתמכות צפויה או סבירה כדי שתקום קירבה משפטית בין הצדדים. דרישה זו נובעת מכך ש"סוג הפעולה", קרי - יצירת מצג, היא פעולה "רחוקה" מדי בשביל לבסס עליה כשלעצמה אחריות, וזאת לנוכח הדו משמעיות של מצגים, והקושי בשליטה על היקף השפעתם של אלו הן במישור היקף הפעולות בהן ינקוט ניזוק בהסתמכו על מצג, והן במישור של היקף הניזוקים שיסתמכו עליו. לאור זאת, מלים בלבד, אינן יוצרות קירבה משפטית. קושי זה מתאזן על ידי דרישת "קירבה" מיוחדת המבוססת על הסתמכות של הניזוק על המזיק " (הדגשות שלי, שם, בעמ' 68 ).

36. במקרה שלפנינו מבקש התובע לבסס יחסי "שכנות" בין סוכן הביטוח הנתבע לבין קבלן משנה שביצע עבודות עבור המבוטח. בחנתי את המבחנים אשר נזכרו על ידי כב' השופט שמגר לעיל: גם אם ניתן לראות במצג הנטען ככזה הנובע ממומחיותו של הנתבע כסוכן ביטוח (למרות טענתו הוא שמדובר בפעולה חברית), אזי אין ספק שהנזק שנגרם לתובע נגרם בראש ובראשונה מחוסר יכולתו של מזמין העבודה לשלם, ולא עקב המצג הרשלני הנטען; מדובר בנזק כלכלי ולא בנזק פיסי; הנתבע לא היה אמור לצפות שהתובע מסתמך אך ורק על דבריו הוא, שהרי הפנה אותו לגורדון לאישור הצעת המחיר וחתימת ההזמנה והוא מבחינתו סרב לספק בידי התובע מסמך כלשהו. ראה לעניין סבירות ההסתמכות גם בע"א 209/85 עירית קרית אתא נ' אילנקו בע"מ, פד"י מ"ב (1) עמ' 190, בעמ' 200, 203-204.
לפיכך, סבורני כי במקרה הנדון יהיה זה מרחיק לכת לקבוע שהנתבע, כסוכן ביטוח, חב חובת זהירות קונקרטית לקבלן משנה המבצע עבודות שיפוץ עבור המבוטח שלו. חובת הזהירות של סוכן הביטוח היא כלפי המבוטח, במקרה הנדון גורדון ו/או טבולה ו/או פיצה מטר; ואם יצר הנתבע מצג כלפיהם כי המסעדה מבוטחת (ראה דברי גורדון בעמ' 59 שו' 8 ), ולטבולה ו/או פיצה מטר ו/או גורדון נגרם נזק בשל כך, אזי זכות התביעה היא בידיהם, ובידיהם בלבד.

37. מהמקובץ עד כה עולה שהתובע לא הצליח להוכיח את המצג הרשלני הנטען; וגם אם הייתי מאמצת את דברי התובע כאילו, כביכול, אמר הנתבע לתובע שיש כיסוי ביטוחי, ואכן בזמן שאמר זאת סבר באמת ובתמים כי יש כיסוי ביטוחי בפניקס, אזי לא מתקיימים בין צדדים אלו יחסי "שכנות" ולא מתגבשת במקרה הנדון חובת הזהירות הקונקרטית. לא מצאתי כל ממש בטענת המרמה אשר יוחסה לנתבע, טענה שהתובע לא הצליח להבהירה לבית המשפט בעת הדיון (ראה תשובותיו המגומגמות בעמ' 28 שו' 2-25 עמ' 29 שו' 1-9).
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות.

שאלת הנזק ודין הודעת צד ג'

38. לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בשאלת גובה הנזק. בעניין זה אציין במאמר מוסגר כי אכן התביעה שבפניי מבוססת על דיני הנזיקין ולא על דיני החוזים, ולכן היה על התובע להוכיח מהו הנזק שנגרם לו בפועל, דהיינו חסרון כיס ולא הפסד רווח. התובע לא צירף את המסמכים אשר התבקשו על ידי הנתבעים וצד ג' המעידים על סכום ההוצאות הללו (ראה עדות התובע בעמ' 22 שו' 16-19), ולכן, לכאורה, לא היה מקום לפסוק את מלוא הסכום הנתבע. בנוסף, יש ממש בטענת הבלאי אשר הועלתה על ידי ויינשטוק בחוות דעתו , עליה עמד בחקירתו (עמ' 9 שו' 12).

39. לגבי הודעת צד ג': צודק ב"כ צד ג' כי הנתבע העלה שתי גרסאות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת – אם טענתו הוא שפעל כחבר מסייע ולא כסוכן ביטוח, אזי לא היה מקום להפעיל את פוליסת הביטוח המקצועי ולהגיש את הודעת צד ג'; אם פעל כסוכן ביטוח, אל היה עליו לכלול את הטענות שהעלה בסעיף 20 לתצהירו, נ/2. לכן נראה כי טעם זה לבדו היה מצדיק את דחיית הודעת צד ג', אולם דברים אלו נאמרים כאמור למעלה מן הצורך, היות והתביעה בכללותה נדחית.

סוף דבר

40. התביעה כנגד הנתבעים – נדחית. הודעת צד ג' – נדחית. לנוכח העובדה כי שוכנעתי שהתובע ביצע עבודה בסדר גודל לא מבוטל וניזוק בסופו של יום; לאור הסתירות שהתגלו בעדות הנתבע, שאמנם לא היה בהן כדי הוביל לקבלת התביעה אולם עוררו הן קושי בניהול המשפט [למשל, האם פעל הנתבע כחבר או כסוכן ביטוח; למשל, מתי נודע לי כי אין ביטוח בפניקס; למשל, האם בקר בנכס אחרי השריפה (עמ' 46 שו' 3, לעומת עמ ' 46 שו' 7) ; למשל, האם הדברים שכתובים בת/4 נכתבו על דעתו אם לאו, ובמיוחד לעניין פסקה 8 למכתב], בחרתי שלא לפסוק הוצאות לטובת הנתבע.



מכיוון שהודעת צד ג' נדחתה בראש ובראשונה בשל העובדה שהתביעה כנגד הנתבעים נדחתה, ודבריי בסעיף 39 לעיל נאמרו באמרת אגב, בחרתי שלא לפסוק הוצאות לטובת צד ג'.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חובת הזהירות של רופא

  2. חובת זהירות של בנק כלפי לקוח

  3. חובת הזהירות של עורך דין

  4. חובת הזהירות של המעביד כלפי עובד

  5. הפרת חובת הזהירות של הבנק

  6. חובת הזהירות של מנהל חברה

  7. חובות זהירות הבנק כלפי לקוח

  8. חובת הזהירות של מרכול (סופר)

  9. חוסר זהירות בנהיגה על אופנוע

  10. נהיגה בחוסר זהירות של נהג מונית

  11. חובת זהירות של עורך דין כלפי לקוח

  12. חובת זהירות מוגברת של מזמין עבודה

  13. חובת זהירות של סוכן ביטוח כלפי קבלן

  14. פסיקה בנושא חובת הזהירות של המעסיק

  15. חובת הזהירות לפני פתיחת הליכים משפטיים

  16. חובת הזהירות של עורך דין בעסקת מקרקעין

  17. חובת הזהירות של עורך דין כלפי צד שלישי

  18. חובת הזהירות הקונקרטית - חובת הזהירות המושגית

  19. חובת הזהירות בהליכי פינוי מדירה בהוצאה לפועל

  20. על הנוהג ברכב הרתום לנגרר חלה חובת זהירות מוגברת

  21. נזקי רכוש לרכב אזרחי בשל חוסר זהירות ונהיגה רשלנית

  22. מה ההבדל בין נהיגה ב"חוסר זהירות" ל"נהיגה ברשלנות" ?

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון