קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת זהירות של עורך דין כלפי לקוח / אי הקשבה לעצה של עורך דין: 1. זוהי תובענה על סך של 700,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי מאת עורך דין אשר הוגשה על ידי לקוחותיו בטענה לרשלנות מקצועית בטיפולו ברכישת משק חקלאי אשר רכשו התובעים. רקע עובדתי 2. התובעים, בני זוג, רכשו בשנת 1998 יחידת משק חקלאי בסכום של 330,000 דולר. 3. הנתבע, עורך דין במקצועו, שימש כעורך דינם של שני הצדדים לעסקת המכר. 4. התובעים שילמו כל דמי תמורתו של המשק, ואולם, בדיעבד, התברר להם כי המוכרים לא שילמו, על פי הסכם הרכישה, סכום של 143,362 ₪ עבור מס שבח וסכום של 256,295 ₪ עבור דמי הסכמה למינהל מקרקעי ישראל. (להלן: "תשלומי החובה"). 5. התובעים דרשו תשלומי החובה מן המוכרים, אך הללו לא שילמו תשלומים אלה, ולסברתם של התובעים אף עזבו את מדינת ישראל. 6. התובעים גורסים כי על הנתבע, כעורך דינם של הצדדים, היה לוודא כי יישארו בידיו בנאמנות כספים אשר ישמשו למטרת תשלומם של תשלומי החובה, אולם הוא לא פעל כן ובכך התרשל כלפיהם ברשלנות מקצועית בגינה נטען כי יחוב בסכומים הללו. 7. הנתבע טוען כי הסכם הצדדים סוכם עוד במסגרת זכרון דברים עצמאי בין הצדדים, במסגרתו אף הוסכם כי כל כספים שהם לא יעברו לידיו אלא יועברו במישרין בין הצדדים, וכך נעשה, בלא שקיבל לידיו כל סכום כסף שהוא. 8. אשר על כן, לא שויירו בידיו כל כספים שהם לכל מטרה שהיא, כגון, תשלומי החובה, ואין לקבוע כי התרשל בתפקידו. 9. כן גורס הוא כי התובעים לא שילמו כלל, ולו אגורה שחוקה אחת, מתשלומי החובה, ואף מטעם זה אין לקבל התביעה. ראיות הצדדים 10. מטעם התובעים, בני זוג, העידה אימו של התובע, גב' שלומית כרמל, בתצהירה ת/1, כי ביום 1.9.98 חתמה בשם התובעים על זכרון דברים, שנערך בכתב ידה, על פיו נרכש עבורם משק חקלאי בשטח של כ - 35 דונמים במושב בית חלקיה. (להלן: "המשק"; "זכרון הדברים"). 11. המשק נרכש בסכום של 330,000 דולר מאת המוכרים ישעיהו והינדה ובר. (להלן: "המוכרים"). 12. הצדדים סיכמו כי יפנו לעורך דין, ובהיות הנתבע עורך הדין אשר טיפל בענייני המושב פנו אליו לחתימת החוזה. 13. ביום 23.11.98 סרו יחדיו עימה למשרד הנתבע, התובעים והמוכרים, ונחתם חוזה לרכישת המשק עליו אף עמד בית מגורים. (להלן: "החוזה"). 14. לעדותה, הנתבע לא ציין באוזניהם דבר לגבי הצורך בקיום מנגנון שיבטיח כי המוכרים ישלמו את תשלומי החובה והוסיף ואמר בפגישה כי הוא מושך ידיו במתכוון מכל הקשור בהעברות כספים בין הצדדים. 15. במסגרת טיפולה בעסקה עבור התובעים, שילמה למוכרים כדלקמן: א. ביום 1.9.98 - 4,926.63 דולר; ב. ביום 3.9.98 - 27,803.56 דולר; ג. ביום 18.9.98 - 6,490.14 דולר; ד. ביום 23.9.98 - 6,076.78 דולר; ה. ביום 24.9.98 - 5,553.07 דולר; ו. ביום 25.9.98 - 1,998.44 דולר; ז. ביום 21.10.98 - 149,443.93 דולר; ח. ביום 27.11.98 - 49.711.82 דולר; ט. ביום 6.12.98 - 29,963.98 דולר; י. ביום 17.12.98 - 39,866.22 דולר; (ראה: נספח ג' 2 ל - ת/1). 16. התובעים שילמו דמי משכנתא לבנק טפחות בסך של 8,763 דולר, אולם לא ידעו כי קיימים היו תשלומי החובה ועל כן הללו לא שולמו ע"י המוכרים, אף שהתובעים שילמו כל דמי התמורה לבני הזוג ובר, המוכרים, על פי אישורם מיום 27.1.99, הוא נספח ד' לתצהירה. 17. לדידה, היה על הנתבע לדעת על גובה תשלומי החובה הללו ולעמדתה קיים חשש כי הנתבע ידע זאת אך העדיף אינטרס המוכרים על פני אינטרסם שלהם, ולא דרש הפקדת סכומי כסף בידיו בנאמנות. 18. להסברה, נעשה ניסיון לאכוף על המוכרים תשלום תשלומי החובה באמצעות הגשת תביעה בשנת 2001 והטלת עיקול זמני על דירה שהייתה רשומה על שמם, אך נתברר כי זו נמכרה טרם הטלת העיקול, וככל הידוע להם, נמלטו המוכרים מן הארץ וכל כסף לא נגבה מהם. 19. עדות זהה העידו בפני בנה של הגב' שלומית כרמל ורעייתו, התובעים, בתצהיריהם ת/2 ו - ת/3, על פיה אלו הנסיבות בהן נחתם החוזה וכי הנתבע לא דרש השארת כספים בידיו למטרת תשלום תשלומי החובה. ראיות הנתבע 20. הנתבע העיד בתצהיר עדותו הראשית נ/1 כי ביום 23.11.98 ערך החוזה למכירת המשק בין הצדדים. 21. על פי החוזה, היה על התובעים לשלם למוכרים סך של 135,000 דולר במעמד חתימת החוזה ואת היתרה היה עליהם לשלם עד למסירת החזקה במשק, לרבות תשלום באופן ישיר לבנק טפחות לסילוק משכנתא אשר רבצה על המשק. 22. לגרסתו, הבהיר לצדדים כי יש לנקוט צעדים להבטחת כספי התמורה והציע כי יוכנס לחוזה סעיף בדבר מנגנון לפיו יופקדו הכספים בנאמנות בידיו, או בכל דרך אחרת, על מנת להבטיח את כספי התמורה אולם הצדדים, לרבות התובעים, לא הסכימו לכך. 23. גם לאחר שהסביר להם אודות המשמעות הנודעת לביצוע העסקה כפי שבוצעה, התובעים עמדו על דעתם שלא להפקיד כספים בנאמנות בידיו ואף הבהירו לו במפורש כי אינם רוצים שיהיה מעורב בעניין התשלומים. 24. בדיעבד, לדבריו, התברר לו כי הטעם לסירובם זה נעוץ היה בכך כי שילמו כל כספי התמורה למוכרים עוד טרם חתימת ההסכם. ועוד, אף החזקה במשק נמסרה לתובעים טרם חתימת ההסכם, עובדות אשר לא היו ידועות לו בעת חתימת החוזה. 25. להסברו, בהיותו עורך הדין של המושב ערך לא מעט חוזי מכר להעברת משקים חקלאיים ובכולם נכלל מנגנון המבטיח כספי התמורה, דבר שלא נעשה דכאן, על פי הנחייתם המפורשת של התובעים. 26. כן התברר לו קיומו של זכרון הדברים מ - 1.9.98 ועובדת ביצוע מירב התשלומים, כאמור, בין חתימתו לבין חתימת ההסכם, ועל כן לא יכולים היו התובעים להפקיד כל כספים שהם בידיו בנאמנות. 27. התובעים אף הונחו על ידו לנקוט צעדים כנגד המוכרים, אך אלה לא שמעו לעצותיו. מיד לאחר קבלת השומות, הודיע על כך לתובעים, בכתב ובעל פה, ויעץ להם לנקוט הליכים משפטיים כנגד המוכרים, אך הללו לא עשו כהנחייתו, ותביעה שהגישו באיחור רק בשנת 2001 לא צלחה ולא הניבה פירות. 28. התובעים הם אשר התחייבו לשלם את דמי ההסכמה, שכן על פי אישור התובעים למוכרים מיום 27.1.99 לפיו קיבלו החזקה במשק, הרי מצהירים הם כי "אין בפיהם כל טענות ביחס להתחייבות המוכרים על פי החוזה". 29. הנתבע גורס, כי לאור אלה, אם נגרם לתובעים נזק, הרי שזה נגרם באשמם שלהם בלבד, מה גם שתשלומים אלה לא שולמו מכיסם בפועל כלל, והללו אף אינם טוענים אחרת. 30. כן העידה מטעם הנתבע עורכת הדין גב' נירה שבת, בתצהירה נ/2, כי שימשה בעת הרלבנטית כעורכת דין במשרדו של הנתבע וכי נכחה בעת חתימת החוזה ביום 23.11.98. 31. לעדותה, הנתבע הסביר לצדדים כי יש לנקוט צעדים להבטחת כספי התמורה ולפיכך יש לכלול בחוזה סעיפים על פיהם יופקדו בידיו כספים בנאמנות, למטרה זו, אך הצדדים, לרבות התובעים, לא הסכימו לכך. 32. עוד ציינה כי הנתבע עסק באותה תקופה בעריכת חוזים להעברת זכויות במשקים חקלאיים ובחוזים אלה נכלל מנגנון להבטחת כספי התמורה, דבר שלא נעשה במקרה זה, בהתאם להנחייתם המפורשת של התובעים. הכרעה 33. מעיון בראיות הצדדים לעיל, עולה כי הצדדים ניהלו המשא ומתן לרכישת המשק, על פרטיו ודקדוקיו, טרם חתימת החוזה במשרדו של הנתבע, ולמעשה, קבעו ביצועו בתוך 15 יום בלבד, קרי, למן יום חתימת זיכרון הדברים ביום 1.9.98 ועד ליום מתן החזקה במשק ביום 15.9.98. 34. על המלאכה ניצחה אם התובע, הגב' שולמית כרמל, אשר ערכה זיכרון הדברים בכתב ידה, שם סוכם מחיר הרכישה על סך של 330,000 דולר, מועד מסירת החזקה ביום 15.9.98, וסדר התשלומים, כדלהלן: א. סך 25,000 דולר - ביום חתימת זיכרון הדברים ביום 1.9.98. ב. סך 100,000 דולר - ביום 15.9.98. ג. סך 50,000 דולר - עד ליום 20.10.98. ד. סך 155,000 דולר - עד יום 8.11.98. 35. דהיינו, בזיכרון הדברים נכללו ארבעה תשלומים לתשלום התמורה כולה, וכך אף נעשה, בקירוב, ע"י הצדדים, בלא שהועברו סכומים כלשהם לידי עורך הדין, לשם שיור להבטחת תשלומי חובה או לכל מטרה אחרת. 36. יתר על כן, בחוזה המכר, בסעיפים 5.2 ו - 5.3 לו, נקבע כי המוכרים מתחייבים לשלם מס שבח ולהמציא אישור מתאים ממנהל מקרקעי ישראל, ברם, התובעים לא המתינו לקבלת אישורים אודות תשלום תשלומי חובה אלה, ולא זו אף זו, אישרו למוכרים בחתימתם שלהם ביום 27.1.99, כי בהמשך לחוזה מיום 23.11.98 הרי שמאשרים הם כדלקמן: "קבלת חזקה בבית ובמשק החקלאי ומאשרים שאין לנו כל טענות בנוגע להתחייבויותיכם על פי החוזה". (ראה: נספח י"א לתצהיר נ (1)). 37. במקביל, אישרו המוכרים לתובעים בכתב, ביום זה ממש, 27.1.99, כדלקמן: "מאשרים בזאת קבלת מלוא התמורה בגין רכישת המשק כאמור ומתואר בחוזה. כמו כן אנו מאשרים שאין לנו כל טענות בנוגע להתחייבויותיכם עלפי החוזה". (ראה: נספח ט' ל - נ/1). 38. עולה מאלה, הצדדים קיימו מסלול חוזי מסוכם ביניהם על סדרי התשלומים, שעברו מיד ליד, מטעמים השמורים עימם, בלא שיתוף עורך הדין, אשר, למעשה, הוצרכו לו מפאת היות הנכס משק חקלאי ובאשר המושב בית חלקיה דרש עריכת חוזי רכישה באמצעות עורך דין המושב, שכן העסקה טעונה אישור אגודת מושב בית חלקיה, התנועה המיישבת, הסוכנות היהודית ומנהל מקרקעי ישראל, כמצויין ברישא לחוזה. 39. כמו כן, הרוכשים הגישו בקשה להתקבל כחברי אגודת בית חלקיה, שהינו מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, ואף זהו תנאי שהיה על הרוכשים לקיימו, במסגרת החוזה המיוחד לרכישת משק חקלאי. 40. ממה נפשך, אלמלא הצורך בפנייה לעורך דין המושב, יכולים היו הצדדים הללו ליצור חוזה מושלם ביניהם, ללא היזקקות לו, ואולם נראה הוא כי הצורך בעריכת חוזה מסויים זה לרכישת משק חקלאי הוא אשר גרם להפנייתם לנתבע, כהנחיית המושב. 41. מעיון בחוזה גופו, נספח ב' ל - נ/1, בסעיף 6.1.3 לו, עולה כי הוסכם שסכום של 135,000 דולר ישולם במעמד חתימת החוזה, והיתרה תשולם עד למסירת החזקה במשק, כשהקונים יקבלו חזקה בו עד ליום 7.1.99. 42. בפועל, כאמור, קיבלו התובעים החזקה במשק טרם יום 27.1.99 כשבין יום חתימת החוזה ב - 23.11.98 לבין יום קבלת החזקה חלפו כחודשיים בלבד, בהם שולמה מירב התמורה לידי המוכרים בשלמותה, כמפורט בעדות גב' כרמל, בסדר ובאופן שנקבע על ידם, בלא שפורט כלל סדר התשלומים בסעיף 6.1.4 לחוזה, אלא שנאמר שם באופן לאקוני: "יתרת הסכום תשולם למוכרים עד למסירת החזקה במשק ומתוכם יועברו סכומים ישירות לסילוק המשכנתא". 43. משמע, אין בחוזה פירוט טבלת תשלומים, המופיעה ברגיל בחוזי רכישת מקרקעין, ואין בנמצא בחוזה כל סעיף המתייחס לשיור סכום כלשהו לתשלומי חובה או להוצאות אחרות, סעיף אשר מופיע אף הוא תדיר בחוזי רכישת נכסי דלא ניידי. 44. במצב דברים זה, לא יכול היה הנתבע לשייר בידיו כספים לתשלומי החובה, ונראה הוא כי העדר סעיף מתאים בחוזה לגבי מנגנון שמירת כספים בידי הנתבע נעוץ בהתנהגות התובעים אשר ביכרו לערוך החוזה בינם לבין המוכרים בלא שיתגלגלו כספים כלשהם באמצעות עורך דין. 45. בנסיבות אלה, תישאל השאלה מה חובת עורך הדין לאכוף רצונו המקצועי על צדדים לחוזה ומהו הגבול בו יאכוף הדרכתו המקצועית על אלה. 46. סבורתני, כי עורך הדין חב בחובת הזהירות כלפי לקוחו ועליו לפרט באוזניו טיבו וטבעו של העניין המשפטי המובא בפניו, אולם אין ביד עורך הדין כלים לאכוף הדרכתו המקצועית או המלצתו אכיפה שהיא בבחינת הכרחת הלקוח לעשות כן. 47. על פי הנסיבות שפורטו בפני, אכן התובעים נמנעו, מטעמיהם שלהם, מלהעביר סכום כסף כלשהו באמצעות עורך הדין, כך שיכול היה האחרון לדרוש מהם דרישה של ממש להפקיד בידיו חלק מכספי התמורה, דרישה שכפי הנראה לא היתה מתקבלת על דעת הצדדים למכר, בהליך הרכישה הזריז והמהיר ביותר שגיבשו לעצמם הצדדים עוד טרם דרכו על מפתן משרדו. 48. בית המשפט הפנה בעצמו שאלה בחקירת הנתבע אודות העדר מנגנון הפקדה לתשלום תשלומי החובה, ונענה כי הנתבע ביכר שלא להתערב בהסכמת הצדדים כפי שהגיעו אליה, ואולם כיום היה מחתים לקוחות על פטור מחבות במקרה של אי שיור כספים לתשלומים שונים. (ראה: עמ' 87 לפרוטוקול שורות 3 - 21, וכן בעמ' 88 שורות 4 - 12). 49. בשקלי חובת הזהירות המצופה מעורך דין כלפי לקוחו, וכן חובת הלקוח ליתן מלוא תשומת ליבו להסבר משפטי מפי עורך דינו, הרי שבאם הלקוח אינו מאמץ המלצת עורך דינו הרי שאין לו אלא להלין על עצמו בלבד, היה ותתרחש תקלה בקיום חוזה עליו חתמו צדדים, וניתן אף לסבור שעורך הדין רשאי במקרה שכזה לבקש חתימת הלקוח על מסמך בכתב על פיו יהא לעורך הדין פטור מחבות מקצועית, במקרה שיארע אירוע אודותיו התריע עורך הדין. 50. אף אם נאמר כי טעה הנתבע בשיקול דעתו בכך שלא "הכריח" הצדדים להפקיד חלק מכספי התמורה בידיו, הרי שלא כל טעות מקצועית מהווה רשלנות בגינה יחוב עורך הדין, והמקרה שבפני נופל בגדר טעות שכזו. 51. בנסיבות דומות נפסק בע"א 37/86 משה לוי ואח' נ' יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4) 446, בעמוד 465, כדלקמן: "אמור מעתה - עורך דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בענייני לקוחו בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. כמובן שמידתם של אלה רבה, אם לא החלטית, אך עם זאת לא כל כשלון של עורך דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהם רחבים למדי, מכירים עדיין בכך שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול דעת. טעות כזו אין בה כדי לחייב עו"ד ברשלנות". כן ראה דברי בית המשפט בע"א 2590/90 ניסים נ' דניאלי פ"ד מ"ח (3) 846, 851), בדבר סירוב לקוח לייעוץ עורך הדין, כדלקמן: "עורך-דין חייב לפצות את לקוחו על נזק שנגרם לו בשל אי-מסירת עובדות ופרטים רלוואנטיים, שהיו בידיעתו ושהוא נמנע מלמוסרם ללקוח... עורך-דין חייב להודיע ללקוחו על מצב הדברים לאשורו, בכל הקשור להוראות החוק ולפסיקה החלות על מקרהו ...עורך-דין נדרש להסביר ללקוחו את משמעותו של כל מסמך עליו הוא חותם, אם זו צוואה, אם אלה חוזים למיניהם. עורך-דין נדרש גם לייעץ ללקוחו לבדוק את יכולת התשלום של לווה, אשר הלקוח עורך עמו חוזה הלוואה, או לדאוג להטלת שיעבוד על נכס באופן הולם ובמהירות האפשרית, כדי שהלקוח לא יפסיד את הזכות הראשונית שלו... עורך-דין חייב להכין ללקוחותיו חוזה, שיבטיח את זכויותיהם על הצד המועיל ביותר. רק אם, לאחר שהכין להם חוזה כאמור, הם סירבו לחתום על תניה זו או אחרת, גם לאחר שעורך הדין הסביר להם את משמעותה ונחיצותה, ייתכן שיצא עורך דין ידי חובתו כלפיהם, אף אם אותה תניה תימחק מהחוזה" (פסק דין שרמן, שם עמ' 464) . (ההדגשה אינה במקור - ח.י.). 52. עוד ייאמר בסיום הדברים כי התובעים לא הציגו בפני בית המשפט אישורים על תשלומם של תשלומי החובה נשוא התביעה, ואף אינם טוענים כן, ויש לקבוע כי המדובר בדרישה לפיצוי בגין נזק עתידי, אשר בית המשפט לא ייענה לה טרם התגבשותו, בסכום אשר יתגבש, אם כלל ישולם ע"י התובעים בעתיד לבוא. 53. לאור טעמים מצטברים אלה, דוחה אנכי את התביעה. 54. בנסיבות העניין, ישא כל צד בהוצאותיו.חובת הזהירותלקוחותעורך דין