קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת מעקב רפואי אחר חולה: מהות התובענה לפניי תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית בין התובעים לנתבעים. הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי ותבעו שיפוי ו/או השתתפות בסכום בו הם עשויים להיות מחויבים. התובענה הסתיימה במתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין התובעים לנתבעים ונותרה להכרעה סוגיית היחסים בין הנתבעים לצד השלישי. עיקרי עובדות רלבנטיות הצדדים התובע 1 הינו עזבונו של המנוח (להלן: "המנוח"), באמצעות יורשיו על פי דין, התובעים 2-3. התובעת 2, ילידת 1971, הינה אימו של המנוח (להלן: התובעת"). התובע 3, יליד 1951, הינו בן זוגה של התובעת ואביו של המנוח (להלן: "התובע"). הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה "קופת חולים" כהגדרתה בחוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994, אשר ביטחה את התובעת בביטוח בריאות והתובעת היתה חברה בה ומי שבכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה היתה מעבידתו ו/או מעסיקתו של הנתבע 2. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוא יועץ גנטי אשר בזמנים הנוגעים לתובענה טיפל בתובעת מטעמה של הנתבעת. הנתבעת 3 הינה המבטחת של הנתבעת על פי פוליסת ביטוח האחריות כלפי צד שלישי ו /או אחריות מקצועית. הנתבעים 1 - 3 הגישו הודעה לצד ג' - ד"ר ב'. ד"ר ב' (להלן: "הצד השלישי") הינה בעלת PHD בביוכימיה מולקולרית ובמועד הרלבנטי עסקה במחקר ואבחון מחלת הדיסאוטונומיה (להלן: FD) במעבדה לביוכימיה מולקולרית בביה"ח הדסה הר הצופים. ביום 19.11.08 הגישו הצדדים הודעה על הסדר פשרה בין התובעים לבין הנתבעים 1-3 לפיה התביעה תדחה ללא צו להוצאות. להסכם ניתן תוקף פסק דין. כעולה מסיכומי הנתבעים "הועמד סכום הפיצויים הכולל שישולם לתובעים ע"ס 540,957 ₪ בתמורה לסילוק התביעה". כן סוכם כי הצד השלישי לא יטען כנגד סכום ו/או כדאיות הפשרה. בין הנתבעים לצד השלישי נותרו ההליכים כסדרם והם מושא פסק הדין דנן. בהודעה לצד השלישי הכחישו הנתבעים (להלן: "המודיעים") את טענות כתב התביעה וטענו כי הצד השלישי היתה הראשונה שמסרה לתובעת מידע אודות המחלה או הבדיקה ולפיכך מדובר בחיווי דעה. לחילופין, טענו המודיעים כי הצד השלישי חבה בשיפוי לטובתם או להשתתפות בגובה כל סכום אשר ייפסק כנגדם. בשנת 1999 הרתה התובעת לבן זוגה, התובע. היה זה הריונה השני של התובעת לאחר שנולדה לבני הזוג ילדה משותפת בריאה. התובע, בצעירותו, חבק בן אשר נפטר בגיל ארבע שנים ממחלה תורשתית גנטית הנקראת "דיס אוטונומיה משפחתית" (להלן: "דיסאוטונומיה" או "המחלה"). התובעת והתובע הם יהודים יוצאי ארצות מזרח אירופה. דיסאוטונומיה הינה מחלה תורשתית הפוגעת ביהודים ממוצא אשכנזי. המחלה פוגמת במערכת העצבים האוטונומית ובמערכת התחושתית, דבר הגורם לפגיעה רב מערכתית בחולים. בעקבותיה החולים נאלצים לעבור טיפולים אינטנסיביים יומיומיים ומספר רב של אשפוזים וניתוחים. המחלה פוגעת בתוחלת החיים - רבים מהחולים נפטרים בגיל צעיר (ר' מכתב מהמרכז לדיסאוטונומיה משפחתית - נספח ג' לתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים). עת היתה התובעת בהריון, שמעה ממכרה על בדיקה לגילוי המחלה (ר' פרוטוקול מיום 1.4.08 בעמ' (10) ופנתה טלפונית לצד השלישי, אשר עסקה במחקר ואבחון המחלה. התובעת השאירה את פרטיה וד"ר ב' חזרה אליה. ד"ר ב' שוחחה עם התובעת באופן תמציתי, בעת שהתובעת נהגה ברכב. התובעת לא זוכרת את פרטי השיחה כדבעי (ר' פרוטוקול מיום 1.4.08 בעמ' 12) . התובעת הבינה מהשיחה כי עליה לפנות לייעוץ גנטי (ר' פרוטוקול בעמ' 13). ביום 5.7.99 הופנתה התובעת על ידי רופא הנשים שלה (ד"ר שביט) אל הנתבע לצורך ייעוץ גנטי בקופת החולים. לטענתה, לא נמסר לה ע"י הנתבע כי קיימת בדיקה לאיתור המחלה. יתרה מכך, הנתבע קבע שאין אפשרות לאבחן את המחלה - כמפורט במכתב סיכום המחלה הממוען אל התובעת (ר' ת/6 לתיק המוצגים מטעם התובעת). התובעת ביצעה בדיקות האופייניות לנשים בהריון והמותאמות למצבה הקונקרטי. ביום 15.11.99 ילדה התובעת, בשבוע ה- 35, את בנה. מיד עם לידתו אושפז היילוד בפגיה. כבר בימים הראשונים לחייו אובחן היילוד כסובל מהפרעות קשות במערכת העצבים ומתופעות קשות נוספות. בעקבות התסמינים והסיפור המשפחתי וממצאי הבדיקות, הועלה חשד שאומת בסופו של דבר כי היילוד סובל מהמחלה. ביום 8.7.00 בהיותו של היילוד בן 8 חודשים, נפטר מסיבוכי המחלה. כאמור- ההליך שבין התובעת והנתבעים הסתיים בהסכם פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין והמחלוקת שנותרה להכרעה בין הנתבעים לצד השלישי היא סוגית האחריות של הצד השלישי. עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם טענות הצדדים יובאו, בקצירת האומר, כדלקמן: הנתבעים טוענים כי התובעת וד"ר ב' שוחחו באופן תמציתי ביותר בדבר קיומה של בדיקה לאיתור נשאות. הנתבעים גורסים כי התובעת הופיעה לבדה (בניגוד למקובל) לייעוץ הגנטי אצל הנתבע ופנתה בעניין תוצאה לא תקינה של בדיקת חלבון עוברי וללא קשר למחלה (שבעניינה פנתה לד"ר ב'). הנתבעים מדגישים כי ד"ר ב' היתה ועודנה האורים והתומים בכל הקשור לאבחון ולחקר המחלה ובנוסף, היתה אחראית על הבדיקות הגנטיות למחלה בישראל ושבוצעו ביחידה לביולוגיה מולקולרית בביה"ח הר הצופים שבירושלים. הנתבעים מציינים כי משנת 1994 ועד 2001 היתה האחראית הבלעדית בארץ לבדיקות הגנטיות שבוצעו למחלה, היתה שותפה למחקר (עם קבוצת חוקרים בארה"ב) לאיתור הגן הפגום הגורם לתסמונת ומעודכנת בכל החידושים וההתפתחויות בתחום, כאשר כל המידע עבר דרכה ובאישורה בהיותה הפרסונה העומדת בראש המחקר והאמונה על ביצוע הבדיקה שרק התפרסמה. הנתבעים טוענים כי מתוקף עמדתה של ד"ר ב', קמה חובת זהירות מוגברת כלפי התובעת לפיה היה עליה ליתן לה הסבר מקיף ומלא על כל המשתמע מכך, אולם הלכה למעשה העניקה ד"ר ב' הסבר לוקה בחסר המהווה חיווי דעה רשלני מצידה. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי ד"ר ב' לא זימנה ו/או לא דאגה כי יזמנו ולא הפנתה את התובעים לגורם המתאים במעבדה בהר הצופים, על מנת שיבצעו לבדיקת נשאות במימון מחקרי לאור העובדה כי האב נשא. לחילופין, לא פנתה בשם המעבדה לקופה לקבלת התחייבות (או הפניה) כפי שהיה ניתן לעשות ושנעשה במקרים אחרים. עוד טוענים הנתבעים כי היה באפשרותה של ד"ר ב' להציע לתובעת בדיקה זולה יותר מזו שהציגה בפניה, אשר יש ביכולתה לאפשר זיהוי של נשאים למחלה באמינות דומה לזו שהושגה בבדיקה היקרה שנהגה לבצע. הנתבעים מציינים כי ד"ר ב' לא עשתה כל ניסיון, בכל שנות המחקר שביצעה לגבי המחלה, להוזיל את מחיר הבדיקה וגם לא אפשרה למכונים גנטיים אחרים בארץ לסייע לה לקדם את האבחון ולהרחיבו לקבוצות נוספות. בכך, לעמדתם, מנעה את האפשרות להכניס את הבדיקה לסל השירותים כמו במקרה של התובעת. הנתבעים טוענים כי משנעתרה ד"ר ב' לשיחה, היא נטלה על עצמה חובות כלפי התובעת כחוקרת ראשית ובלעדית של המחלה. בעקבות זאת, היה עליה ליתן הסבר מקיף ומלא לרבות העובדה כי מדובר בבדיקה חדשנית ולהזהירה כי יתכן ותיתקל במידע סותר בשל חדשנותה של הבדיקה. כמו כן היה עליה לוודא כי התובעת מבינה שהבדיקה אפשרית וקיימת. הנתבעים אינם טוענים כי ד"ר ב' צריכה לבוא בנעליהם באופן מוחלט, אלא שד"ר ב' הינה מעורבת ישירה במקרה מהרגע שהתובעת פנתה אליה וכי מתוקף מעמדה היה עליה לפעול ולוודא כי התובעת הבינה את פשר הדברים שהועברו לה על ידה. הנתבעים גורסים כי ד"ר בולמנפלד מבקשת לאחוז את החבל משני קצותיו, מן העבר האחד מבקשת היא את הבלעדיות במחקר ובביצוע הבדיקות אך ורק תחת ידיה ומן העבר השני מבקשת היא להשתחרר מכל חובה כלפי אלה הפונים אליה ומתעניינים בבדיקה ובדרכי ביצועה תוך שהם מצויים בקבוצת סיכון מוגברת. הצד השלישי טוענת בסיכומיה כי הזכויות לביצוע בדיקות גנטיות לאבחון דיסאוטונומיה נרשמו כפטנט ע"ש האיגוד לחולי דיסאוטונומיה וזאת בכדי להבטיח את הרמה והיקף ביצוע הבדיקה. הצד השלישי מציינת שהדסה הקימה בביה"ח מעבדה לאבחון גנטי של המחלה שנוהלה על ידה. המעבדה קיבלה רישיון מהאגודה ועל כן היתה מחויבת לבצע את הבדיקות על פי הנחיותיה. החל משנת 1994 המעבדה נתנה שירות של ביצוע בדיקות קליניות שלא במסגרת מחקרית. האנשים שנבדקו הופנו ע"י יועצים גנטיים ורופאים וכן ע"י משפחות. מחיר הבדיקה למשפחה נקבע ע"י הדסה בהתאם לתעריף משרד הבריאות לבדיקות בתאחיזה גנטית. הצד השלישי טוענת כי בתחילת ההיריון התקשרה אליה התובעת בעקבות הפניה של מכרה וביקשה לברר האם ניתן לבצע בדיקה לעובר. לשאלתה השיבה בחיוב ואמרה כי לצורך הבדיקה יש לקבל ממנה ומהוריה דמים וכן מהתובע ומהוריו והפנתה אותה לייעוץ גנטי לקבלת התחייבות מקופ"ח. הצד השלישי טוענת כי מסרה לתובעת שבהעדר קבלת התחייבות מקופ"ח עלות הבדיקה היא 4,803 ₪. הצד השלישי מציינת כי עפ"י בדיקות שעברה התובעת הסיכון לבן מונגולואיד היה גבוה ולכן היא הופנתה לייעוץ גנטי לנתבע 1. במסגרתו, הנתבע נשאל ע"י התובעת על אבחון המחלה בעובר ותשובתו היתה שלילית. הצד השלישי מציינת כי התובעת עצמה גורסת שבהתאם לייעוץ שקיבלה מהנתבע החליטה שלא לבצע את הבדיקה. הצד השלישי מדגישה כי טענת הנתבעים לעניין רשלנות במידע שנמסר הינה טענה חדשה שלא הועלתה בהודעה לצד שלישי והיא בגדר שינוי חזית. הצד השלישי גורסת כי פניה למעבדה בבית חולים פרטי על מהות בדיקה המבוצעת בו אינה יוצרת חובה מושגית, אף אם המעבדה היא היחידה המבצעת את הבדיקה לגילוי המחלה ואף אם הצד השלישי היא המומחית בתחום. בנוסף, אף אם היתה מוטלת חובה מושגית על הצד השלישי הרי שנתנה את המידע הנכון והמדויק ולא התרשלה במסירת המידע. הצד השלישי טוענת שאישרה את קיום הבדיקה במעבדה, פירטה מי הנבדקים המתבקשים, את עלות הבדיקה ובנוסף הפנתה את התובעת לייעוץ גנטי וקבלת התחייבות מקופ"ח. הצד השלישי טוענת בסיכומיה כי בנסיבות האמורות לא היתה צריכה לתת מידע מעבר למידע האמור ועל כן אף אם יקבע כי היתה מוטלת חובה מושגית, הרי שחלה חובה ליתן מידע אמין אשר ניתן בנסיבות. הצד השלישי טוענת שבנסיבות האמורות בהן ניתן מידע כללי על עצם ביצוע הבדיקה לא היתה עליה החובה להזהיר את התובעת שמא יתכן ותיתקל במידע סותר וכן לא עלה על דעתה כי התובעת או גנטיקאי כלשהו יחלוק על המידע שמסרה. הצד השלישי טוענת כי לא הוכח קשר סיבתי בין העדר מסירת מידע כלשהו על ידה לבין אי ביצוע הבדיקה, שכן התובעת טוענת כי העדיפה את המידע של הנתבע על פני המידע שמסרה. הצד השלישי מציינת כי איננה רופאה במקצועה ולא טיפלה בתובעת בפרט. לפיכך לא מוטלת עליה חובה לעקוב אחר התובעת ולוודא כי תגיע לבצע את הבדיקה, גם אם מדובר במעבדה היחידה שמבצעת את הבדיקה. בנוסף, הייעוץ הגנטי, (שניתן כאמור על ידי הנתבעים ולא על ידי הצד השלישי), נועד ליתן מידע לאם כדי שתעשה בו שימוש מושכל, ואין כופים אותה לבצע את הבדיקה. על כן לא נעשה מעקב באם היא החליטה לעבור את הבדיקה, לא היתה צריכה לבצע מעקב ומקל וחומר למי שביקשה ביוזמתה ממעבדה לברר אם ניתן לבצע את הבדיקה, דהיינו היתה מודעת לה. הצד השלישי מציינת כי עובדתית, לא ניתנו לה פרטים מזהים כל שהם, פרט לבנו של התובע אשר נפטר מהמחלה. לפיכך, אין לצפות שתנסה לאתר את התובעת ולבדוק מדוע לא הגיעה לבדיקה. באשר למחיר הבדיקה, הצד השלישי טוענת כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין מחיר הבדיקה לבין אי ביצועה בפועל. בנוסף, קביעת המחיר נעשית ע"י הדסה. לגבי הבדיקה הזולה, הצד השלישי טוענת כי אמינותה נמוכה יותר. מכאן ההודעה- הודעת הנתבעים כלפי הצד השלישי. עיקרי הפלוגתאות בין הצדדים בין הצדדים נתגלעו עיקרי הפלוגתאות הבאות: האם הצד השלישי חבה בחובת זהירות מושגית כלפי התובעת במקרה הספציפי? במידה והצד השלישי חבה בחובת זהירות מושגית, האם חלה עליה חובת זהירות קונקרטית והאם הופרה? האם השיחה בין התובעת לצד השלישי נחשבת כ"חיווי דעה"? דיון הכרעה ועיקרי נימוקים הקשר בין התובעת לצד השלישי התובעת פנתה לצד השלישי דרך מכרה (אמה של חברה של בתה מהגן, ר' פרוטוקול מיום 1.4.08 בעמ' 10). התובעת ניסתה ליצור קשר עם הצד השלישי, אך לא הצליחה להשיגה ולכן השאירה את פרטיה. הצד השלישי חזרה אל התובעת באמצעות הטלפון. כאשר הצד השלישי התקשרה אל התובעת, האחרונה היתה באמצע הנהיגה ועצרה בשולי הדרך לשוחח עמה. התובעת זוכרת מהשיחה כי הצד השלישי מסרה לה שעלייה לפנות לייעוץ גנטי ולהביא עימה טופס 17 (ר' עדות התובעת בפרוטוקול מיום 1.4.08 בעמ' 12). התובעת מעידה כי לא ישבה בניחותא וכי שוחחה עם הצד השלישי ב"חטף". התובעת מציינת בעדותה כי נאמרו בשיחה פרטים נוספים על המחלה: "נאמרו שם עוד הרבה דברים על המחלה ואני לא קלטתי אותם בדיוק. יש הרבה אינפורמציה. הרבה דברים שהאוזן שלי לא רגילה לספוג כל מיני סטטיסטיקה ונשאות ואחוזים וכל מיני דברים מהסוג הזה. מה שכן קלטתי, זה שאני צריכה ללכת לייעוץ גנטי. זה היה הצעד ההגיוני הבא וזה כל מה שעשיתי". (ר' פרוטוקול מיום 1.4.08 בעמ' 14) התובעת מעידה כי פנתה לנתבע לצורך הייעוץ הגנטי. הנתבע ציין בפניה שהוא מכיר את ד"ר ב' ואת המעבדה שלה והסביר לתובעת שאיננה יכולה להיבדק בשלב זה. התובעת מעידה כי "מבחינתי זה היה הסוף" (ר' פרוטוקול מיום 1.4.08 בעמ' 25) - פירושו של דבר שאינה יכולה להיבדק. דבריה של התובעת נתמכים בעובדה לפיה הנתבע טען שהכיר את העבודה והמחקר של הצד השלישי. לדבריו, שמע על המאמר בהרצאה שהעבירה הצד השלישי בחוג הגנטי של האוניברסיטה (ר' פרוטוקול מיום 30.4.09 בעמ' 222). הנתבע נשאל: "אם זה היה המצב, אז למה כשבאה גב' רווה לייעוץ אצלך לא הפנית אותה לבדיקה בשיטה של תאחיזה גנטית? ...מי אומר שלא אמרתי לה? אמרתי לה שהיא תלך להר הצופים או לאיכילוב. ...אז למה במכתב שלה לא כתבת שאפשר לעשות בדיקה של העובר בשיטה של תאחיזה גנטית ושהיא תלך לעשות את הבדיקה הזאת? בגלל שהיא התנגדה. אבל זה כן הופיע במכתב הראשון.. וזרקתי אותו. זה חבל שזרקתי אותו. מפני שהיה מכתב כזה" (ר' פרוטוקול מיום 30.4.08 בעמ' 226). על חובת הניהול של רשומה רפואית ושמירתה המהווים בסיס מידע משותף ההכרחי למעקב השוטף אחר החולה הן במישור הראיתי והן במישור המהותי, ר' סעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996 וע"א 58/82 קנטור נ' ד"ר מוסייב, לט (3) 253. בסיכום הרפואי המיועד לתובעת והמצוי בתיק הרפואי מציין הנתבע: "אין עדיין אפשרות לזהות נושאים בריאים של פמילי דיסאוטונומי. רוני נושא בהכרח אבל לסיוון מצב שלא ניתן לבדוק מולידות של מחלה זו. לכן אין אפשרות בהריון זה לאבחנה של המחלה אצל העובר" (ר' ת/6 לתיק המוצגים מטעם התובעת). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מכלול העדויות, התצהירים, המוצגים למיניהם והמסמכים הרפואיים שוכנעתי לקבל את טענת התובעת לפיה בחרה לבכר את עמדת הנתבע מתוקף מעמדו כיועץ גנטי. התובעת פנתה אל הנתבע במסגרת ייעוץ גנטי. מהסיכום הרפואי הממוען לתובעת מאת הנתבע, ניכר כי התובעת העלתה את סוגיית המחלה והנתבע השיב כי לא ניתן לבצע את הבדיקה. הנסיבות חייבו את הנתבע לבצע את הבדיקה, אותה היה עליו ליזום עקב האינדיקציות וקבוצת הסיכון בה היו מצויים התובעים וזאת במטרה לקדם את פני הסיכון. חזקה על מומחה בתחום הגנטי כי רכש את הידע המתאים והיה מצוי ובקיא בפרסומים המדעיים המתפרסמים מעת לעת. יצוין גם כי הנתבע ידע על המאמר שנכתב על ידי הצד השלישי (ר' פרוטוקול מיום 30.4.08 בעמ' 182 ובעמ' 222) וחרף ידיעתו לא שלח את התובעת לבדיקה. וכפי שנקבע בפסיקה: "רופא חייב לדעת את הנדרש ממנו, לרבות אבחון סימני אזהרה על מחלות ואופן בדיקה נאות, וכן על הרופא לדעת מה אינו יודע ולהפנות את החולה לרופא מומחה המתאים לטפל במחלתו" (ר' ע"א 2245/91 ברנשטיין נ' עטייה, מט (3) 709, 720). אמנם התובעת שוחחה עם הצד השלישי, קיבלה פרטים על המחלה וידעה שביכולתה לפנות לחוקרת העוסקת בתחום, אולם בחרה להעדיף כאמור את דעתו של הנתבע מתוקף מעמדו ואין בסיס לבוא עמה חשבון או עם הצד השלישי בשל מחדל הנתבע. למטופל אוטונומיה על גופו. הוא רשאי לקבל החלטות הקשורות למצבו הרפואי וכפועל יוצא מכך להעמיד על כף המאזניים דעות של רופאים שונים, לשבת על המדוכה ולהכריע ביניהן. אוטונומיה זו נגזרת מההכרה בזכויות האדם בכלל והזכות לאוטונומיה על הגוף בפרט. כפי שנקבע בפסיקה: "הנה כי כן, זכותו של אדם על גופו, חירותו לקבל החלטות באשר לגופו (ראה ע"פ 480/85, 527קורטאם נ' מדינת ישראל [18] , בעמ' 673); "זכות היסוד של הפרט לאוטונומיה" (דברי הנשיא שמגר בע"א 3108/91 נ' רייבי ואח' נ' וייגל ואח' [19] , בעמ' 509)" (ר' רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט (2) 516, 526). נטען כי הצד השלישי התרשלה בכך שהסתפקה במידע שמסרה לתובעת ולא דאגה לזמנה ביוזמתה לביצוע הבדיקה. הצד השלישי והתובעת ניהלו שיחה קצרה. טרם השיחה, התובעת ניסתה לאתר את הצד השלישי, וכאשר לא צלחה, הצד השלישי חזרה אל התובעת באמצעות הטלפון. הצד השלישי אוחזת בתואר Ph.D בביוכימיה. לימודי הפוסט דוקטורט שלה הינם בתחום הגנטיקה המולקולרית. הצד השלישי מנהלת את המעבדה בהדסה הר הצופים ואיננה רופאה במקצועה. על פי מכלול העדויות, נמצא כי הצד השלישי מסרה לתובעת פרטים אודות המחלה ואפשרויות הבדיקה (ר' פרוטוקול מיום 1.4.08 בעמ' 38). יש להדגיש כי לא הוכח שנרקמו בין התובעת לבין הצד השלישי יחסי רופא - מטפל. מדובר בהתקשרות טלפונית חד פעמית וקצרה, במסגרתה ניתן הסבר בסיסי ולא ניתן ייעוץ או חיווי דעה. בנוסף, הפרקטיקה המקובלת היא כי לא יהיה זה רגיל וסביר ליתן ייעוץ גנטי או חיווי דעה באמצעות הטלפון. תימוכין לכך ניתן לקבל על ידי עדותו של הנתבע אשר נשאל: "...האם אתה נותן או אי פעם נתת יעוץ גנטי בטלפון? בעקרון לא. אבל אני לא בדיוק זוכר אם היה מצב בלתי רגיל או יוצא דופן. ...אבל יעוץ גנטי זה פנים מול פנים במכון... לכן עושים ייעוץ גנטי בנוכחות האנשים" (ר' פרוטוקול מיום 30.4.08 בעמ' 190, 191). ניכר כי גם הנתבע לא ראה בטלפון אמצעי לייעוץ וחיווי דעה בתחום הגנטי. מטעם הצד השלישי הוגשה חוות דעתו של פרופ' משה פרידמן. בחוות דעתו הראשונה מיום 4.12.05 הוא מציין: "כדי להסיר ספק יש להבהיר כי ד"ר ב' היא מנהלת מעבדה ולא יועצת גנטית או רופאה. לפיכך, אסור לה לעסוק בייעוץ גנטי... ". התובעת ידעה שמדובר בחוקרת העוסקת בתחום, ולכן פנתה אליה מלכתחילה כחוקרת, לקבלת מידע, ולא לקבלת ייעוץ או חיווי דעה רפואי. הצד השלישי מעידה שהתובעת ציינה בפניה כי היא הופנתה ע"י ידידה שאמרה לה שניתן לבצע אצלה בדיקה. הצד השלישי רצתה לוודא מדוע התובעת מבקשת את הבדיקה ואמרה לה שצריך לאסוף דמים, להצטייד בהתחייבות או לשלם באופן עצמאי. הצד השלישי הניחה שהתובעת תחזור אליה. בהקשר זה נשאלה: "למה הנחת שהיא תחזור אליך? אני הנחתי שאם מדובר בדיסאוטונומיה ומכרה שלחה אותה והיא אמרה אני רוצה לבצע את הבדיקה ובגלל זה אני מצלצלת היא רוצה לבצע בדיקה. בדרך כלל כשבן אדם אומר שהוא רוצה משהו אתה מניח שזו כוונתו" (ר' פרוטוקול בעמ' 39). כאשר אדם מן השורה, בעל שיקול דעת פונה למקום מסוים, אולם מחליט לאחר מכן לבכר עמדה מסוימת ולא לאמץ דעה מקצועית כלשהי, מדובר בבחירה חופשית ואוטונומית. תפקידו של יועץ גנטי בכלל הוא לפרוס את מכלול המידע הרלבנטי הנוגע לעניין ולכבד את האוטונומיה של הנועצים עימו. כאשר אדם נושא מחלה קשה ועלול להעביר אותה לדורות הבאים ואיננו מעוניין לבדוק את הסבירות להעברת המחלה אין כופים אותו לעשות כן וככל שהיועץ / המטפל עשה מלאכתו נאמנה לא יבואו חשבון עימו. בנוסף לא עורכים מעקב בכל הקשור לביצוע בפועל של הבדיקות, יתרה מכך - מעקב שכזה עולה לכדי פגיעה בפרטיות הנבדק. יש להתחשב בסולם הערכים של כל נבדק וכך נעשה בפועל. לצורך כך, יש להביא כאמור את כל המידע הדרוש בכדי שהמטופל יקבל החלטה מדעת. כאשר התובעת לא חזרה אל הצד השלישי ולא הגיעה לבצע את הבדיקה קמה ההנחה כי הדבר נעשה מבחירה חופשית. יש לבצע איזון בין הגישה הפטרנליסטית לבין האוטונומיה וחירותו של הפרט. בניגוד לגישה הפטרנליסטית לפיה הרופא הוא בר הסמכא ולפיכך הוא הקובע והמחליט היחיד בנוגע לטיפול ניצבת הגישה האיתנה לפיה לרצונו של המטופל מעמד נכבד. הצד השלישי לא אמורה לתור אחר התובעת ולתהות מדוע לא שבה אליה. החובה למעקב אחר החולה חלה כאשר מדובר ביחסים שבין חולה - למטפל. העדר מעקב שכזה ביחסים אלה עולה לכדי רשלנות מינהלית [ר' ת"א (י-ם) 478/95 עזבון המנוחה מרים בוטל ז"ל נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית ותא (חי) 814/03 אלבז נ' שירותי בריאות כללית ]. לא כך הדבר במקרה נשוא התובענה, מכיוון שאין זה מתפקידו של מנהל מעבדה לתור אחר פניות טלפוניות מזדמנות, גם אם מדובר בתחום מומחיות ייחודי. הצד השלישי שטחה בפני התובעת מידע רלבנטי לעניינה. במידה והתובעת ביקשה לדרוש פרטים נוספים או לקבל הבהרות היה באפשרותה לחדש את הקשר עם הצד השלישי ולאמת עמה את המידע שקיבלה מהנתבע. מעדותה של התובעת עולה כי לא יזמה פניה מחודשת אל הצד השלישי, משום שפנתה לייעוץ גנטי וסמכה עליו (ר' פרוטוקול מיום 1.4.08 בעמ' 14). לאור האמור לעיל, לא היתה בשיחת הטלפון משום חיווי דעה ולא קמה לצד השלישי חובת זהירות כלפי התובעת וככל שקמה- ביחסים הספציפיים לא הופרה. באשר לטענת הנתבעים לפיה הצד השלישי מנעה את ביצוע הבדיקות על ידי מעבדות אחרות בארץ והיתה בעלת "מונופול" בתחום - ניכר כי מדובר בחוקרת העוסקת מזה שנים בתחום. הזכויות על הפטנט הועברו לאיגוד הדיסאוטונומיה בארה"ב. מדובר בבעלות ציבורית ולפיכך לצד השלישי אין "מונופול" על התחום. באשר לעלות הבדיקה, לא הוכח כי העלות היא זו שמנעה מהתובעת לבצע את הבדיקה. התובעת העידה כי כסף לא היה שיקול רלבנטי לאור נסיבות המקרה (ר' פרוטוקול מיום 1.4.08 בעמ' 14). בנוסף, מחיר הבדיקה נקבע על ידי משרד הבריאות (ר' חוות הדעת של פרופ' פרידמן מיום 4.12.05 בעמ' 6). לגבי הבדיקה הזולה, מקובלת עליי הטענה כי בדיקה זו אמינה פחות במצבם של התובעים, עקב בדיקת סמן יחיד של המחלה במקום בדיקה של ההפלוטיפ השלם (ר' חוות הדעת של פרופ' פרידמן בעמ' 6 ועדותה של הצד השלישי מיום 1.4.08 בעמ' 83). סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ההודעה נדחית והנתבעים ישלמו לצד השלישי, ביחד ולחוד את הוצאותיה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 35,000 ₪ (תוך התייחסות להצהרת פרקליט הצד השלישי באשר לשכר טרחתו) בתוספת מע"מ כחוק. הצד השלישי זכאית גם להחזר הוצאותיה אותן ישום הרשם (ר' ע"א 578/83 חסונה נ' זכריה, פ"ד מא (1) 689). כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל.רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות