חובת ציון מקום אימות חתימה על תצהיר

התצהיר הוא מסמך אשר משמש לצורך הוכחת עובדות במסגרת הליכים משפטיים או מעין שיפוטיים וככזה, השימוש בו מחייב הקפדה על הדרישות הפורמאליות הקבועות בסעיף 15(א) לפקודת הראיות. בית הדין לעבודה הכריע בע"ע 148/08, ע"ע 161/08 אשליק יוסוף נ' מנרב הנדסה ובנין בע"מ ואח' (8.12.2008) בשאלת מעמדו של תצהיר עדות ראשית שנחתם מחוץ לגבולות ישראל, ובשאלה מהו דין תביעתו של מהגר עבודה שתצהיר עדותו לא נחתם או אושר בהתאם לכללים הקבועים בדין. במקרים שנדונו בערעורים אלה לא ציין המערער על גבי מודעת ההשבעה בשולי התצהירים את מקום החתימה על התצהירים, ולא הודיע לבית הדין כי נחתמו בתורכיה. בעניין זה קבע הנשיא אדלר בזו הלשון: "במסגרת הערעורים לפנינו נטען, כי התנהגות זאת של עורך דין מהווה חוסר תום לב, העדר ניקיון כפיים ועולה כדי עבירה אתית המצדיקה נקיטה בסנקציה של משיכת התצהירים מתיק בית הדין. לטעמנו, תוצאה זאת אינה מידתית, שכן היא תביא לסילוק תביעתו של מהגר העבודה ותגרום לו להוצאות על לא עוול בכפו. מכל מקום, יש להביא לידי ביטוי את דרך התנהלותו של בא כח העובדים בעניין זה, על דרך של פסיקת הוצאות, אפשר אף אישיות, בסיום ההליך לפני בית הדין האזורי, בהתאם לתוצאתו". ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת ציון מקום אימות חתימה על תצהיר:## השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 22.7.08 (השופטת חנה בן-יוסף; בשא 8532/07 במסגרת תיק עב 9291/07) בה חויב המערער בתשלום הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ₪ בשל פגם שנפל באישור חתימה על תצהיר אותו צירף בתמיכה לבקשה שהגיש לבית הדין האזורי. להלן עיקר עובדות המקרה והחלטת בית-הדין האזורי: 2. המערער, בא כוחו של מר קסטראבט וסיל, אזרח מולדובה ועובד בישראל לשעבר, הגיש ביום 10.10.07 תביעה לבית הדין האזורי נגד המשיבות הפורמליות (עב 9291/07), בעילות שונות הקשורות בתקופת העסקתו של מרשו (תשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, ועוד). עם הגשת התביעה הגיש המערער בשם מרשו בקשה לדחיית תשלום אגרה, אשר נתמכה על ידי תצהיר החתום על ידי מרשו. בתצהיר נמסר, בין היתר, כי מרשו של המערער מתגורר בעיר קישינב במולדובה. לאחר שהתקבלה הסכמת המדינה לבקשה, לפנים משורת הדין, ניתנה החלטה של הרשמת ריכטמן המקבלת את הבקשה לדחיית תשלום האגרה. לאחר מתן ההחלטה האמורה, הודיעו המשיבות הפורמליות כי הן מתנגדות לבקשה לדחיית תשלום האגרה. לאחר שהתנגדותן נדחתה, הגישו המשיבות הפורמליות ערעור על ההחלטה ודרשו לדחות את בקשת המערער. במסגרת הערעור, נדרשה שוב תגובת המדינה בעניין. 3. בתגובת המדינה, שהוגשה לבית הדין האזורי ביום 7.2.08, מסרה המדינה כי לאחר עיון מחדש בבקשה לדחיית תשלום האגרה, היא מתנגדת לקבלתה, ומבקשת לפסוק הוצאות אישיות נגד המערער. המדינה נימקה את בקשתה בכך שאין פירוט בתצהיר שצורף לבקשה בדבר מקום חתימתו, ומשום שניתן להניח כי התצהיר נחתם מחוץ לגבולות ישראל, התצהיר הוגש שלא כדין ויש לדחות את הבקשה על הסף. כן טענה המדינה כי המערער נוהג להגיש לבתי הדין מסמכים הנחזים להיות תצהירים ערוכים כדין, בלי לציין כי התצהירים אומתו על ידו מחוץ לישראל. לאחר שהתקבלה תגובתו של המערער, אליה צירף מסמכים מטעם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין התומכת בפרשנותו של המערער להגדרת "תצהיר" לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ולפיה המערער פעל בתום לב ואין בהתנהלותו משום עבירה משמעתית, הודיעה המדינה בתגובה כי אין שינוי בעמדתה. 4. ביום 22.7.08 ניתנה החלטת בית הדין האזורי, נשוא הערעור שבפנינו, בה נקבע כך: "לאחר שעיינתי בבקשת המדינה להטיל הוצאות אישיות על ב"כ המבקש נוכח התנהלותו בעת אישור תצהיר המבקש שאושר בחו"ל ולא צוין עליו היכן נעשה האישור, בתגובת המשיב ובתגובת המדינה, מצאתי כי יש לדחות הבקשה לדחיית מועד תשלום אגרה בתיק זה שהסתמכה על אותו תצהיר שנפל פגם באישור החתימה בו. ב"כ המבקש ישלם הוצאות משפט בסך 1,000 ₪". לאחר מתן ההחלטה, הגיש המערער בקשת הבהרה לבית הדין האזורי בדבר מהות ההוצאות שהושתו עליו. ביום 31.7.08 ניתנה החלטה על ידי בית הדין האזורי בזו הלשון: "בהמשך להחלטתי מיום 22.7.08, הנני מבהירה כי מדובר בהוצאות אישיות על ב"כ המבקש שישולמו לטובת אוצר המדינה". מכאן ערעורו של המבקש על ההחלטה לחייבו בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה. עיקר טענות הצדדים בערעור: 5. המערער טוען בפנינו את הטענות כדלקמן: א. החלטת בית הדין האזורי לא היתה מנומקת כנדרש, ויש בכך כדי לקבל את הערעור. ב. המערער נהג בתום לב בהגשת התצהיר והסתמך על חוות דעתה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין התומכת בעמדתו בדבר אופן הגשת התצהירים וקבעה כי התנהלותו היתה בתום לב. לסוגיית נפקותו הראייתית של התצהיר אין רלוונטיות לתום לבו של המערער, שלא היה מודע לאופן ההתנהלות השונה הנדרש בהגשת תצהיר שאומת בחו"ל. ג. באשר לתצהיר עצמו, טוען המערער כי דרך עריכתו לגיטימית ומותרת, לאור הגדרת "תצהיר" בתקנות סדר הדין האזרחי בה אין רשימה סגורה של דרכים לגביית תצהיר, ואף בית הדין הארצי מתלבט בסוגיה זו בתיקים שבפניו. כל עוד הסוגיה לא הוכרעה, אין מניעה לערוך תצהירים כפי שהוא נוהג. ד. לטענת המערער לא היה בכוונתו להסתיר את מקום עריכת התצהיר וניתן להסיק את מקום עריכתו לפי ציון מקום מגוריו של מרשו במולדובה. ה. פסיקת הוצאות אישיות הינה סעד קיצוני וחריג אשר אין לעשות בו שימוש בנסיבות העניין שבפנינו. 6. המדינה, מנגד, טוענת בפנינו את הטענות הבאות: א. המסמך שהגיש המערער אינו עונה להגדרת "תצהיר" על פי תקנות סדר הדין האזרחי, משום שניתן להניח כי הוא נחתם על ידי המערער מחוץ לישראל. ב. מנוסח התצהיר, מתעורר ספק לגבי מקום חתימתו ואימותו. המערער נוהג להגיש לבתי הדין לעבודה תצהירים המאומתים על ידו מחוץ לישראל, מבלי שהוא מציין עובדה זו במפורש, על אף שניתנו כבר החלטות על ידי בתי הדין לפיהן לא ניתן לראות בתצהירים אלה כתצהירים ערוכים כדין ונדחו בשל כך בקשות לדחיית תשלום אגרה. על כן, המערער ידע או היה עליו לדעת כי בהגשת תצהיר מעין זה, עליו ליידע את בית הדין ואת המדינה היכן הוא נחתם, כדי שתתקבל החלטה על בסיס כל הנתונים הרלוונטיים. ג. המערער בהתנהלותו הכשיל את פעילותו התקינה של בית הדין האזורי וגרם לביטול זמן של המדינה ושל בית הדין באופן המצדיק הטלת הוצאות אישיות עליו. ד. באשר לועדת האתיקה - היא מוסמכת אך ורק להידרש לשאלת קיומה של עבירה משמעתית ולא לשאלה של חיוב בהוצאות אישיות, אשר מצויה בסמכותו של בית הדין. העניין העומד בבסיס חיובו של המערער בהוצאות אישיות הינו הימנעותו של המערער מציון עובדת חתימתו של התצהיר בחו"ל, ולא שאלה עצם אימות התצהיר בחו"ל. על כן, גרם המערער לביטול זמן והוצאות מיותרות. 7. בהסכמת הצדדים, שניתנה בדיון מיום 24.11.08, הדיון בערעור התקיים בהיעדרו של נציג ציבור עובדים. דיון והכרעה: 8. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, הגענו לכלל החלטה כי דין הערעור להידחות, וחיובו של המערער בהוצאות אישיות יעמוד בעינו, ולהלן נימוקינו. באשר לנסיבות המצדיקות חיוב עורך דין המופיע בשם מרשו בבית משפט בהוצאות אישיות ולסקירה בדבר סמכות בית המשפט לפסוק הוצאות אלה, ראו פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו1) 366 (2001), בו נאמר בעמ' 383: "בהקשר כולל זה יש להבין ולפרש את סמכותו של בית-המשפט להטיל תשלום הוצאות על עורך-דין אישית. הטלת הוצאות אישית מהווה אחת מן הדרכים שבהן מביע בית-המשפט מורת-רוח מהתנהגותו של עורך-הדין, התנהגות אשר פגעה בחובתו כלפי בית-המשפט. ראו והשוו: פרשת שצ'ופק [18], בעמ' 605; פרשת מנזר סנט וינסנט דה פאול [6], בעמ' 675; פרשת רקביץ [7], בעמ' 743-742 (מפי מ"מ הנשיא אגרנט). וכך, בתתנו דעתנו על החומרה הנודעת למעשה של הטלת הוצאות אישית על עורך-דין, חובה היא המוטלת על בתי-המשפט להקפיד על שמירת יחס נאות - יחס מידתי ראוי - בין פגימה שפגם עורך-הדין בהליכים לבין שימוש בסנקציה לא-נעימה זו של הטלת הוצאות אישית". מאחר ועומדת בפנינו סוגיה של חיוב בא כוח של תובע בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה, השאלה העיקרית העומדת בפנינו היא תום לבו של המערער והתנהלותו בעניין הגשת התצהיר של מרשו, ולא השאלה המהותית בדבר נפקות חתימה ואימות על תצהיר בחו"ל. על כן, עלינו לבחון האם היה על המערער לציין במפורש את מקום עריכת התצהיר והאם נוסח התצהיר עונה על הנדרש מהמערער בעניין. מכך תיגזר הכרעה בשאלה האם התנהלותו של המערער פגעה בהליכים בבית הדין האזורי כך שהצדיקה את חיובו בהוצאות אישיות. 9. באשר לתצהיר עצמו - מסכימים אנו לטענת המדינה כי מקום עריכת התצהיר לא צוין במפורש ולא ניתן היה להבין מהתצהיר היכן הוא נערך. אין בציון עיר מגוריו של המערער, בסעיף 6 לתצהיר, כדי להסיק כי התצהיר נחתם בחו"ל, אלא לכל היותר יש בכך כדי להניח שהוא נחתם בחו"ל. ברי כי נוסח התצהיר אינו עומד בתנאיה של תקנה 7(2) לתוספת הראשונה לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, לפיה במודעת ההשבעה המופיעה בסופו של תצהיר, יפורשו "תאריך ההשבעה ומקומה". מקום ההשבעה לא צוין בתצהיר, ולפיכך המערער לא עמד בחובה שהוטלה עליו על פי דין ונפל פגם בתצהיר, זאת בלי להיזקק לשאלת הגדרת "תצהיר" המופיעה בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ונפקותו הראייתית של תצהיר שאומת בחו"ל. שאלה זו אינה רלוונטית בענייננו, הואיל והפגם בגינו הוטלו ההוצאות האישיות נגד המערער הינו אי ציון מפורש של מקום עריכת התצהיר. 10. גם אם המערער טוען כי אין כל פגם בהגשת תצהיר אשר אומת בחו"ל, אין זה גורע מחובתו של המערער לציין מפורשות בתצהיר את מקום עריכתו. ציון מקום עריכת התצהיר מסייע למדינה להגיש את עמדתה בדבר הבקשה לה נדרשת תגובתה, ולבית הדין להגיע להחלטה בעניין. מסכימים אנו לטענת המדינה כי במקרה הספציפי, אי ציון מקום עריכת התצהיר גרם לביטול זמן ולהוצאות, לאחר שהמדינה נדרשה להגיש תגובה נוספת בעניין הבקשה לדחיית תשלום האגרה משהתברר כי התצהיר לא אומת ונחתם בישראל. חובה זו של המערער מקבלת משנה תוקף לאור החלטות שניתנו במקרים דומים בבתי הדין האזוריים, לפיהן בית הדין נדרש לשאלת מקום עריכת התצהיר לצורך הכרעה בסוגיית נפקותו ובקבלת הבקשה בה הוא תומך. 11. באשר לחוות הדעת שהציג המערער מטעם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין - סבורים אנו כי אין בהן כדי לסייע למערער בטענותיו. כל שנאמר בחוות הדעת הינו כי ועדת האתיקה מסכימה לפרשנותו של המערער למונח "תצהיר" ככולל תצהיר שנחתם בחו"ל, ולדעתה עו"ד אשר מאמת תצהיר בחו"ל פועל בתום לב ואינו עובר עבירת משמעת. כאמור לעיל, חיוב המערער בהוצאות אישיות עסק בשאלה אחרת, מקדמית יותר, והיא אי ציון מפורש של מקום אימות התצהיר, ולכן אין באמור בחוות הדעת כדי לבטל את חיובו של המערער בהוצאות אישיות. מכל האמור לעיל עולה, כי דין הערעור להידחות, וחיובו של המערער בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה נותר בעינו. אמנם, מדובר בסנקציה שיש להפעילה רק במקרים חריגים ובאופן מידתי, אולם סבורים אנו כי נסיבות העניין מצדיקות הטלת הוצאות אישיות וסכום ההוצאות אינו חריג במידה כזו המצדיק את הפחתתו או ביטולו. 12. בשולי הדברים יצוין, כי בית דין זה הכריע לאחרונה בע"ע 148/08, ע"ע 161/08 אשליק יוסוף נ' מנרב הנדסה ובנין בע"מ ואח' (לא פורסם, , ניתן ביום 8.12.2008) בשאלת מעמדו של תצהיר עדות ראשית שנחתם מחוץ לגבולות ישראל, ובשאלה מהו דין תביעתו של מהגר עבודה שתצהיר עדותו לא נחתם או אושר בהתאם לכללים הקבועים בדין. בפסקה 18 לפסק הדין, התייחס בית הדין למערער שבפנינו, אשר במקרים שנדונו בערעורים אלה לא ציין על גבי מודעת ההשבעה בשולי התצהירים את מקום החתימה על התצהירים, ולא הודיע לבית הדין כי נחתמו בתורכיה. בעניין זה קבע הנשיא אדלר בזו הלשון: "במסגרת הערעורים לפנינו נטען, כי התנהגות זאת של עורך דין מהווה חוסר תום לב, העדר ניקיון כפיים ועולה כדי עבירה אתית המצדיקה נקיטה בסנקציה של משיכת התצהירים מתיק בית הדין. לטעמנו, תוצאה זאת אינה מידתית, שכן היא תביא לסילוק תביעתו של מהגר העבודה ותגרום לו להוצאות על לא עוול בכפו. מכל מקום, יש להביא לידי ביטוי את דרך התנהלותו של בא כח העובדים בעניין זה, על דרך של פסיקת הוצאות, אפשר אף אישיות, בסיום ההליך לפני בית הדין האזורי, בהתאם לתוצאתו". מדובר בנסיבות זהות לענייננו, והערתו של הנשיא אדלר רלוונטית כאן. 13. כן יודגש, כי במהלך הדיון בערעור, הסכימה המדינה שלא להגיש בקשות לחיובו של המערער בהוצאות אישיות בשל בקשות לדחיית אגרה שהוגשו באמצעותו לבתי הדין עד לחודש דצמבר 2007 ונתמכו בתצהירים אשר נערכו מחוץ לגבולות ישראל. בנסיבות העניין, ראינו לנכון להמליץ למדינה לקיים את התחייבותה זו. 14. סוף דבר: הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ומשהוברר בפנינו כי המערער תיקן את דרכיו, אין צו להוצאות בערעור. אימות חתימהאימות תצהירמסמכים