חוות דעת סותרות בביטוח לאומי

הלכה פסוקה היא, כי מקום בו מונחות בפני בית הדין שתי חוות דעת סותרות של מומחים רפואיים שמונו על ידי בית הדין, יעדיף בית הדין, בדרך כלל, חוות דעת התומכת בעמדת המבוטח- "כיוון שבתחום הביטחון הסוציאלי מדובר, העיקרון הינו של העדפת חוות דעת המומחה שלטובת המבוטח, על פני חוות הדעת שכנגדו" (עב"ל (ארצי) 653/07 יפים - המוסד לביטוח לאומי). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוות דעת סותרות בביטוח לאומי: השופט עמירם רבינוביץ 1. השאלה שעלינו להכריע בה בערעור זה היא, האם האירוע המוחי שפקד את המערער ביום 21.1.2003 (להלן : האירוע) הוא "פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. הרקע העובדתי 2. המערער, יליד 1959, עבד כמנהל מוסך שעיסוקו בחשמלאות רכב ובמזגנים מאז שנת 1998. בסמוך למוסכו של המערער היה מוסך אחר אשר הפנה למערער רכבים לצורך תיקוני חשמל ומזגנים. 3. ביום 21.1.2003 בשעות הצהריים הגיע למוסכו של המערער מר יוסי בטיטו, מנהל העבודה במוסך הסמוך, והביא עימו מספר חשבוניות שהנפיק המערער. מר בטיטו טען, כי אותם רכבים בגינם הוצאו החשבוניות על ידי המערער לא תוקנו כלל, או שנפל פגם באופן תיקונם. 4. בין מר בטיטו למערער התפתח ויכוח חריג שכלל הרמת קול והשמעת קללות ועלבונות כלפי המערער. הייתה זו הפעם הראשונה שהעלה מר בטיטו טענות מסוג זה כלפי המערער, והמערער חש כתוצאה מכך עלבון וכעס. 5. לאחר האירוע המשיך המערער בעבודתו הרגילה וחזר לביתו בסיום יום העבודה. בלילה התעורר המערער כשהוא חש תחושת קור בפנים מימין, כבדות בפלג גוף ימין וקושי בדיבור. לאור האמור, פנה המערער לחדר המיון במרכז הרפואי בני ציון. המערער אובחן כמי שלקה באירוע מוחי. 6. ביום 29.6.2003 הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן : המוסד) להכיר באירוע כ"פגיעה בעבודה". תביעתו זו נדחתה, בנימוק שלא ארע למערער כל אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו אשר הביא לאירוע, וכי האירוע התפתח ממחלה טבעית. לאור דחיית תביעתו על ידי המוסד, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי 7. בהחלטתו מיום 22.10.2006 קבע בית הדין האזורי בחיפה (בל 1896/04 ; , השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר מוחמד שוגרי ומר איתן מורג), כי ביום 21.2.2003 אירע למערער במהלך עבודתו אירוע חריג, והחליט למנות את ד"ר אברהם רפופורט כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לאירוע המוחי בו לקה המערער (להלן: המומחה הראשון). 8. המומחה הראשון נשאל את השאלות הבאות : א. מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אשפוזו? ב. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין עבודתו של התובע כמפורט בעובדות לעיל לבין המחלה שאובחנה אצלו במועד זה? ג. אם יקבע המומחה כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע כאמור לבין המחלה ממנה סבל התובע במועד זה, האם השפעת עבודה חריגה על הופעת המחלה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע בטרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף להחלטה זו. ד. האם יש לומר שהאירועים בעבודת התובע כמתואר בעובדות החישו את בואה של המחלה, כך שאילמלא אותם אירועים, יתכן שבואה של המחלה היה נידחה למועד מאוחר יותר כלשהוא או שלא היה מופיע כלל?". 9. המומחה הראשון השיב לשאלות שנשאל בזו הלשון: "מר חן מירבי היה מעורב בויכוח קולני עם סטרס ב - 21.1.03. תואר כי לאחר האירוע חזר לעבודתו. הגיע לביה"ח בני ציון בשעה 5.58 לפנות בוקר של ב - 22.1.03. זאת אומרת כ-חצי יממה לאחר האירוע. סטרס נפשי, לפי הספרים אשר בקונסנסוס (לא לפי מאמרים) אינו גורם לאירוע מוחי מסוג אוטם. קיים מנגנון נוסף אפשרי לגרימת אוטם מוחי והוא הפרעה המודינמית. קרי - הפרעות בקצב הלב ו/או בהתכווצות שריר הלב ו/או הפרעות בלחץ הדם. במקרה הנדון, לא היו לו הפרעות אלו". 10. למומחה הראשון נשלחו שאלות ההבהרה הבאות : "1. נא פרט על אילו ספרים מקצועיים הסתמכת בחוות דעתך, ואשר על פיהם סטרס נפשי אינו גורם לאירוע מוחי מסוג אוטם. 2. מצ"ב חוות דעתו של פרופ' ירניצקי, מומחה לנוירולוגיה, שנערכה בעניינו של התובע ואשר על פיה קיים קשר בין מצב דחק לאירוע מוחי. אנא הסבר את השוני בין מסקנותיך למסקנת פרופ' ירניצקי. האם נכון כי קיימת גישה רפואית ולפיה יכול להיות קשר סיבתי בין סטרס נפשי ואירוע מוחי במיוחד בהעדר גורמי סיכון אחרים? 3. האם היו בתובע גורמי סיכון שיכולים להסביר את התרחשות האירוע המוחי ובזמן שבו הופיע? אם כן מהם?". 11. המומחה הראשון השיב על שאלות ההבהרה במילים אלו: "לשאלה 1 : ropper and brown, principles of neurology. 8th edition, 2004 לשאלה 2: פרופ' ירניצקי אינו מבסס את מסקנותיו על קשר סיבתי בספרות הנוירולוגית אשר בקונסנסוס. 2 הספרים אותם אני מצטט הינם ספרים עדכניים מהשנים האחרונות. פרופ' ירניצקי מצטט ספרות רפואית משנים 1990 ו - 1998. אני מתבסס על ספרות מ - 2004-2005-2006 (מעודכנת ומקובלת). לשאלה 3 : גורם הסיכון שהיה לו, הוא עישון כבד". 12. לאחר שהתקבלו תשובותיו של המומחה הראשון לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, נשלחו אליו שאלות ההבהרה נוספות : "1. בחוות דעתו של פרופ' ירניצקי מובא ציטוט כדלקמן : “stress can lead to episodes of angina pectoris, rhythm disorders, and heart failure, it can also precipitate a stroke and/or a heart attact” מה עמדתך ביחס לאמור בציטוט זה? 2. בחוות דעתך ציינת כי לתובע לא הייתה הפרעה המו דינמית, קרי - הפרעות קצב או התכווצות שריר הלב ו/או הפרעות בלחץ הדם. בהנחה שהיה נמצא אחד או יותר מאלה, האם יכולים אלה להיות קשורים לאירוע החריג? 3. אם כן, האם במקרה כזה היה מקום לקשור בין האירוע החריג והופעת האוטם או שלדעתך, בכל מקרה, אין לארוע החריג כל השלכה או השפעה על קרות האוטם, ולו בעקיפין?". 13. על שאלות אלו השיב המומחה הראשון בזו הלשון: "לשאלה 1. דעתו של פרופ' ירניצקי אינה מבוססת על הספרות הנוירולוגית המקובלת שבקונסנסוס ומעודכנת updated. A. principles of neurology 8th edition ROPPER and BROWN B. neurology in clinical practice 4th edition BRADLEY, DAROFF, FENICHEL, JAN KOVIK לשאלה 2. הבדיקה ההמודינמית בקבלתו הייתה תקינה. כלומר E.K.G, דופק, לחץ דם וצילום חזה. במידה ויהיה מידע נוסף על מצבו ההמודינמי, אתן חוו"ד משלימה. לשאלה 3. אין קשר בין האירוע החריג בעבודתו לבין האוטם המוחי". 14. לאור האמור בחוות דעתו של המומחה הראשון ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער, תוך שהוא מציין כי המערער לא הביא כל טעם בגינו יש לסטות מחוות הדעת. ההליך בפנינו 15. בערעור שהגיש טען המערער, כי לאור המחלוקת העקרונית שנפלה בין המומחה מטעמו אשר קבע, כי סטרס נפשי עשוי להביא לאירוע מוחי לבין המומחה הראשון, שקבע כי אירוע מוחי מסוג אוטם אינו תוצאה של סטרס נפשי, היה מקום למנות מומחה נוסף על מנת שיביע עמדתו בסוגיה עקרונית זו. המערער הפנה לפסקי דין שנתנו על ידי בתי הדין לעבודה, בהם הוכר אירוע מוחי שפרץ עקב סטרס נפשי כ"פגיעה בעבודה". 16. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. 17. במהלך הדיון בערעור החלטנו למנות את פרופ' אבינועם רכס כמומחה -יועץ רפואי נוסף (להלן : המומחה הנוסף). הטעמים למינוי מומחה נוסף במקרה שלפנינו התבססו את הטעמים הבאים : "צודק ב"כ המערער בטיעונו, לפיו בעבר נתנו על ידי מומחים מטעם בית הדין, חוות דעת אשר הכירו במצבי מתח כגורם אפשרי לגרימת אירוע מוחי, או להחמרת מצב שהביאה להופעת אירוע מוחי, מבלי שהייתה הבחנה ברורה בין סוגי אירועי המוח השונים. אשר על כן בנסיבות אלה, סביר ונכון הוא להורות על מינוי מומחה יועץ רפואי נוסף, שידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע המוחי לאירוע החריג בעבודתו של המערער. יודגש, כי פסיקה זו עומדת בקנה אחד גם עם הנפסק בבר"ע 105/09 איילון - המוסד לביטוח לאומי, (, ניתן ביום 3.5.2009), שכן במקרה הנוכחי טענתו של המערער בדבר אסכולה המכירה בקשר הסיבתי בין אירוע מוחי לסטרס נפשי נסמכה על חוות דעת רפואית לעניין זה" (ראה החלטת בית הדין מיום 4.6.2009). 18. המומחה הנוסף כתב בחוות דעתו של הדברים הבאים : "א. התובע אושפז בתאריך 22.1.03 בבית החולים "בני ציון" כשהוא סובל מחולשת פלג גוף ימין והפרעה דיסארטרית בדיבור. לא היתה אבחנה חד משמעית ביחס לגורם למחלתו ולאחר שבוצעו בדיקות CT ו-MRI נותרה אבחנה מבדלת בין מחלה אוטואימונית (ADEM) או אירוע מוחי (CVA). התובע קיבל טיפול בסטרואידים מחד כנגד המחלה האוטואימונית ומאידך קיבל גם אספירין כנגד אירוע ווסקולרי-מוחי. לפיכך כתשובה לשאלה זו - אין אבחנה אחת מוסמכת. ב. התשובה לשאלה זו מותנית באבחנה. לעניין ADEM: אין קשר לעבודה. לענין CVA: סמיכות הזמנים בין ההתרגזות והופעת המחלה יוצרת לדעתי קשר סיבתי ולפיכך יש קשר לעבודה. ג. התשובה לשאלה זו מותנית באבחנה. לעניין ADEM: לתנאי העבודה גוברת על גורמי התחלואה שהיו בתובע. לענין CVA : תנאי העבודה גוברת על גורמי התחלואה שהיו בתובע. ד. התשובה לשאלה זו מותנית באבחנה: לעניין ADEM: תנאי העבודה אינם יכולים להחיש הופעת מחלה זו. לעניין CVA: תנאי העבודה יכולים להחיש הופעת המחלה. מאחר ובעצם אינני יכול לסייע לבית המשפט בעבודתו מאחר ואין תשובה ברורה לגבי האבחנה אני מציע כי התובע יבצע בדיקת MRI חוזרת. בדיקה חוזרת כזו, תוך השוואה לבדיקה הראשונה עשויה לתת תשובה ברורה לגבי האבחנה הנכונה". 19. לאור האמור בסיפא לחוות דעתו נשלחה ביוזמת בית הדין למומחה הנוסף שאלת ההבהרה הבאה: "בחוות דעתך כתבת כי "לא היתה אבחנה חד משמעית ביחס לגורם למחלתו ולאחר שבוצעו בדיקות CT ו - MRI נותרה אבחנה מבדלת בין מחלה אוטואימונית (ADEM) או אירוע מוחי (CVA)". בהמשך כתבת : "אני מציע כי התובע יבצע בדיקת MRI חוזרת. בדיקה חוזרת כזו, תוך השוואה לבדיקה הראשונה עשויה לתת תשובה ברורה לגבי האבחנה הנכונה". שימת לב המומחה לשתי בדיקות MRI מיום 17.8.2003 ומיום 20.2.2003 המצ"ב. האם יש בבדיקות אלו כדי לשנות מחוות דעתך?" 20. המומחה הנוסף השיב על שאלה זו בזו הלשון : "בהמשך לחוות דעתי המקורית מיום 18.6.09 ובתשובה לשאלת ההבהרה של בית המשפט בהחלטתו מיום 25.6.09: האבחנה המתגבשת בשתי בדיקות אלו היא זו כי התובע סבל מאוטם מוחי ולא ADEM. לפיכך: א. התובע סבל מאירוע מוחי ולא ממחלה אוטואימונית (ADEM) אף שקיבל טיפול בסטרואידים. ב. סמיכות הזמנים בין ההתרגזות בעבודה והופעת האירוע המוחי יוצרת קשר סיבתי בין השניים. ג. תנאי העבודה גוברים בהשפעתם על גורמי התחלואה שהיו בתובע. ד. תנאי העבודה יכולים היו להחיש את הופעת המחלה". 21. חוות דעתו של המומחה הנוסף ותשובתו לשאלת ההבהרה נשלחו לתגובת המוסד. המוסד ביקש להאריך את המועד להגשת תגובה מטעמו מספר פעמים, וההארכה המבוקשת ניתנה לו. בהודעה האחרונה מיום 11.8.2009 הוארך המועד להגשת תגובת המוסד עד ליום 10.9.2009, ואולם עד למועד זה לא התקבלה תגובה מטעם המוסד. בנסיבות אלה, ולאחר שהוארך המועד להגשת עמדת המוסד מספר פעמים, וחרף האמור לא הוגשה התגובה במועד, להלן הכרעתנו בהליך. 22. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק סבורים אנו, כי דין הערעור להתקבל. בפנינו מונחת חוות דעת מטעם המומחה הנוסף, אשר המסקנה החד משמעית הנובעת ממנה היא, כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו של המערער לאירוע המוחי בו לקה. הלכה פסוקה היא, כי מקום בו מונחות בפני בית הדין שתי חוות דעת סותרות של מומחים רפואיים שמונו על ידי בית הדין, יעדיף בית הדין, בדרך כלל, חוות דעת התומכת בעמדת המבוטח- "כיוון שבתחום הביטחון הסוציאלי מדובר, העיקרון הינו של העדפת חוות דעת המומחה שלטובת המבוטח, על פני חוות הדעת שכנגדו" (עב"ל (ארצי) 653/07 יפים - המוסד לביטוח לאומי, , ניתן ביום 9.9.2008). 23. לאור עקרון זה, ומשבחוות דעתו של המומחה הנוסף ובתשובותיו לשאלות ההבהרה לא נפל כל פגם המצדיק את אי קבלתם, סבורים אנו, כי יש מקום לאמץ את חוות דעת המומחה הנוסף ממנה עולה, כי קיים קשר סיבתי בין עבודת המערער לאירוע בו לקה. תוצאת הדברים היא כי הערעור מתקבל, ואנו מצהירים כי האירוע מיום 21.1.2003 הינו "פגיעה בעבודה". 24. המוסד ישלם למערער תוך 30 יום שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ש"ח. לא ישולם הסכום האמור במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד בו הומצא פסק הדין למוסד ועד התשלום המלא בפועל.ביטוח לאומיחוות דעת