חוקיות עסקת ניכיון שיקים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוקיות עסקת ניכיון שיקים: מבוא התובעת ביצעה עסקת ניכיון שקים, חרף העובדה כי אין ברשותה אישור ממשרד האוצר לביצוע עסקאות מסוג זה. עסקינן בעסקה במסגרתה סוחרו אל התובעת שקים בחתימת הנתבעת, אשר נמסרו לקבלן- קובי בן דוד, במסגרת הסכם לבניית בית. מכאן המחלוקת בין הצדדים, לרבות לעניין תחולתו של חוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 (להלן:"החוק") על חברה המבצעת עסקת ניכיון שלא ע"פ אישור כדין, והשלכתו של חוק זה על מעמדה של התובעת כאוחזת כשורה מכוח פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). ראשית המחלוקת ,בתיק הוצל"פ שפתחה התובעת נגד הנתבעת ונגד הקבלן יעקב בן דוד לביצוע ארבעה שיקים, על סך כולל של 156,000 ₪. השקים בחתימת הנתבעת. הנפרע בשקים הינו הקבלן יעקב בן דוד (להלן: "הקבלן"), בגב כל שיק חתם הקבלן על ערבות אישית לפירעון השיקים לתובעת . בגב השיקים גם הקבלן חתימת היסב , כן חתמה התובעת חתימת היסב. להלן תיאור השקים: שיק משורטט שמספרו 11266246, ע"ס 50,000 ₪, זמ"פ 20.1.2007, השיק חולל מהסיבה מבוטל + אכ"מ. (להלן: "השיק הראשון"). שיק משורטט שמספרו 11266248, ע"ס 25,000 ₪, זמ"פ 20.1.2007, הסכום במילים רשום "עשרים וחמישה שקל בלבד", השיק חולל מהסיבה הט"ז + אכ"מ. (להלן: "השיק השני"). שיק משורטט שמספרו 11266249, ע"ס 31,000 ₪, זמ"פ 20.1.2007, הסכום במילים רשום "שלושים ואחד שקל בלבד", השיק חולל מהסיבה מבוטל. (להלן: "השיק השלישי"). שיק משורטט שמספרו 11266250, ע"ס 50,000 ₪, זמ"פ 20.1.2007, השיק חולל מהסיבה מבוטל. (להלן: "השיק הרביעי"). טענות הנתבעת במסגרת ההתנגדות אשר הגישה בהוצל"פ, טענה הנתבעת כי השקים נמסרו לנפרע, הוא הקבלן, במסגרת הסכם בניה, על מנת שהקבלן יפקיד את השקים בחשבון הבנק שלו למשמורת על מנת לקבל אשראי מהבנק. על פי סעיף 5 לתצהיר הנתבעת , בהתאם לסעיף 14 להסכם בין הנתבעת לקבלן בוצעו התשלום לקבלן בשלבים , כאשר רק לאחר השלמת ביצוע כל שלב בעבודות הבניה בהתאם לשלבים הקבועים בהסכם, היה זכאי הקבלן לתשלום בגין אותו השלב. כפי שמצהירה הנתבעת , חתם הקבלן על מסמך - ניספח ב על פיו אישר ביום 25.6.2006 את קבלת כל הכספים המגיעים לו בגין כל שלבי העבודה עד אותו מועד. את הצ'קים נשוא פסק דין זה מסרה לו ביום 25.8.2006, כצ'קים דחויים ל20.1.2007 בעבור השלמת יתרת הבניה עד סיומה - בסכום כולל של 161,000 ₪.- והכל על מנת שיפקיד הצ'קים בחשבון הבנק שלו באופן שיצביע על פעילות כלכלית ועל יכולת כלכלית " שימשיכו לעבוד עימו".- סעיף 10 לתצהירה. לתמיכה בטענתה לתמורה העתידית של הצ'קים צירפה את ניספח ג לתצהירה על פיו התחייב הקבלן לסיים את בניית המבנה "על כל השלבים שלו " וזאת עוד לפני מועד פרעון הצ'קים. לטענתה, לא השלים הקבלן את הבניה ע"פ ההסכם, ולא ביצע העבודות תמורת הצ'קים נשוא ההליך ומכאן טענת הנתבעת לכישלון תמורה מלא. הנתבעת מוסיפה כי לאור כשלון התמורה ולמעשה היעלמות הקבלן - ביטלה את השקים הנ"ל. לטענת הנתבעת כאשר שירטטה את השיקים, חשבה כי בכך מונעת היא את סחירות השיקים. באשר לשקים השני והשלישי טענה לאי התאמה בין הספרות למילים, חוסר ההתאמה לעיל, מטיל פגם מהותי בשיקים ושולל אחיזה כשורה, ומסתמכת היא על ע"א 18/81 בנק קונטיננטל בע"מ נ מרדכי, פ"מ תשמ"ד, 376 378 (להלן "עניין קונטיננטל"). הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית, במסגרתו צירפה את תמונות הבית במועד בו נותק הקשר עם הקבלן. מתמונות שצירפה ניתן לראות כי הבית לא הושלם. כן צירפה את הקבלות המעידות על הוצאות שהוציאו היא ובעלה בגין השלמת הבניה ע"י קבלנים אחרים. בהתבסס על אסמכתאות אלה בין היתר טוענת היא לכישלון תמורה מלא. הנתבעת צירפה מסמך מאת מר אמיר ליפסקי, מנהל מחלקת רישום נותני שירותי מטבע במשרד האוצר, לפיו חל איסור על התובעת לבצע ניכיון שקים, שכן מעולם לא נרשמה במשרד האוצר לצורך זה. על כן טוענת הנתבעת כי העסקה במסגרתה קיבלה התובעת את השקים הינה עסקה בלתי חוקית, בהסתמך על הוראות סעיף 11 לחוק. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי לאור הפגמים שצוינו לעיל,כשלון התמורה המלא, הפגם באשר לאי ההתאמה בין הספרות למילים ,והן אי החוקיות של עסקת הניכיון, הרי שהתובעת אינה אוחזת כשורה. טענות התובעת בבקשת הביצוע טענה התובעת כי היא אוחזת בצ'קים. מכוח אחיזה זו זכאית היא לשיטתה להיפרע הן מהמושכת - הנתבעת והן מהקבלן - קובי בן דוד שהסב לה הצ'קים. שנית, בתצהיר המנהל מטעמה מר יקיר תורג'מן (להלן: "מר תורג'מן"), טענה כי הקבלן פנה אליה לקבלת "ליווי פיננסי". לפני השלמת תהליך הליווי ביצע אצלה הקבלן ניכיון לשקים נשוא התובענה. התובעת צירפה לוח סילוקין לעסקת הניכיון, לפיו הקבלן קיבל בתמורה לשקים, אשר סכומם כאמור 156,000, שיק על סך 131,091 ₪, שיק שמספרו 10152 זמ"פ 28.8.2006, אשר נפרע במועדו. עיסקת הנכיון בוצעה כאמור ב-28.8.2006. באשר לאי ההתאמה בין הספרות למילים בשיק השני והשלישי, טוען מר תורג'מן כי לא שם לב לאי התאמה זו. כמו כן הוסיף כי ניהל שיחה עם הקבלן בעניין זה לאחר שהוגשה ההתנגדות, והקבלן אישר כי הצדדים התכוונו לסכומים שבמספרים ולא במילים, כמו כן הוסיף כי לגרסת הקבלן שלא הובאה בפני בית המשפט, עסקת הבניה אכן הושלמה כי התמורה בגין השקים, היא עבודות בניה, בוצעה במלואה. באשר לביצוע עסקאות ניכיון, צירפה תצהיר מטעמו של רו"ח איתן מטלון (להלן: "רו"ח התובעת"), לפיו הוא ביצע סקירה של הכנסות החברה, ולא מצא כי החברה בצעה עסקאות ניכיון מעבר לעסקה נשוא התובענה דנן. בסיכומיה טוענת התובעת כי הצ'קים אינם נגועים בכשלון תמורה מלא, וכי הנתבעת לא הוכיחה יסוד זה בכך שגם נמנעה מלהביא את הקבלן אשר יעיד על ההסכמה ביניהם. כן לא הביאה תיעוד להסכמה בינה לבין הקבלן כולל המיפרט אשר מוזכר בהסכם בינה לבין הקבלן. כמו כן לטענתה ,ככול שקיים כשלון תמורה חלקי, הרי שאינו קצוב, ואין בו כדי לגרוע מהחוב, ונסמכת היא על ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג פ"ד מה (5) 850, 854. בנוסף מעלה התובעת תהיות באשר לעסקה שבוצעה בין הקבלן לבין הנתבעת, כך שהנתבעת לא הסבירה מדוע נתנה לקבלן 5 שקים בסכום כולל של 161,000 ₪ אשר מועד פירעונם הינו זהה, ולא נתנה שיק אחד על סכום זה.- אעיר כי תהייה זו , עלולה לפגום גם בתום הלב של התובעת שאמורה הייתה לשאול ולבדוק ולקבל תשובות מתאימות ממושכת הצ'קים - הנתבעת! באשר לאי ההתאמה בין המילים למספור בשיקים השני והשלישי, טוענת התובעת כי ברור מהחקירות של הנתבעת ובעלה כי הם התכוונה לרשום את השקים על סך כולל של 161,000 ₪ וכי הפגם בשקים בוצע בטעות, מכאן כי אינו רלוונטי. כמו כן טוענת התובעת כי טענה בדבר אי התאמה, נזנחה ע"י הנתבעת בתצהיר העדות הראשית. באשר לחוקיות עסקת הניכיון, טוענת כי סעיף 11 לחוק אינו חל בענייננו, שכן עיסוקה של התובעת אינו ניכיון שקים ומדובר היה בעסקה חד פעמית, בעטיה לא נפגמה תכלית החוק. כמו כן טוענת כי בתביעה דנן - תביעה שטרית, אין רלבנטיות לעילה חוזית - ביטול הסכם בלתי חוקי. ונסמכת היא על בש"א (ירושלים) 8140/08 שגא מבנים בע"מ נ אביב, ת"ק, 2009. לבסוף התובעת טוענת כי הנתבעת כלל לא שלחה אל הקבלן את המכתבים מיום 18.10.2006 ומיום 26.10.2006 באשר להפרת הסכם הבניה, אלא שטענה זו נולדה לצורך התביעה דנן. טענות הנתבעת בתשובה באשר למשלוח המכתבים לקבלן, מצרפת היא את אישורי המסירה לדברי הדואר, האחד אישור מסירה מיום 19.10.2006 והשני אישור מסירה מיום 31.10.2006. בכך יש לדעתה כדי לסתום הגולל על טענות התובעת ל"קונספירציה" שעשו הנתבעת והקבלן. באשר לזניחת טענה בדבר אי התאמה בין מספרים לספרות בשיק השני והשלישי, טוענת כי לא זנחה טענה זו כלל, וכי היה בידי התובעת לחקור את הנתבעת על בסיס התצהיר שהגישה בהתנגדות, ואולם התובעת בחרה שלא לשאול בעניין זה . באשר לאי זימון הקבלן, טוענת כי הקבלן דרוש גם לתובעת על מנת שזו תבסס את עסקת הניכיון, ואולם גם על ידיה לא זומן הקבלן לעדות. באשר לטענת התובעת לפיה מדובר בעסקת ניכיון חד פעמית שבוצעה ולכן אין תחולה לחוק, טוענת הנתבעת כי מכתבו של מר אמיר ליפסקי, מנהל מחלקת רישום נותני שירותי מטבע במשרד האוצר, קובע כי על התובעת "חל איסור לבצע ניכיון שקים", קרי חל איסור לבצע אפילו עסקת ניכיון אחת. דיון אי חוקיות עסקת הניכיון- פגם חפצי בלב המחלוקת בין הצדדים עומדת שאלת החוקיות של עסקת הניכיון. כאשר הנתבעת טוענת כי מדובר בעסקה בלתי חוקית שכן בוצעה תוך חריגה מאישור משרד האוצר, בעוד התובעת טוענת כי מדובר בעסקה חוקית שכן אין זה עיסוקה וביצעה את העסקה באופן חד פעמי. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לפרשנותו של סעיף 11ג. (א) לחוק, אשר קובע כדלהלן: 11ג. (א) כל מי שעיסוקו במתן אחד מהשירותים המפורטים להלן, גם אם אין זה עיסוקו היחיד (בחוק זה - נותן שירותי מטבע), חייב ברישום במרשם: (1) המרת מטבע של מדינה אחת במטבע של מדינה אחרת; (2) מכירה או פדיון של המחאות נוסעים בכל סוג של מטבע; (3) קבלת נכסים פיננסיים במדינה אחת כנגד העמדת נכסים פיננסיים במדינה אחרת; ...; (4) החלפת שטרות כסף; ניכיון שקים, שטרי חליפין ושטרי חוב. לשם פרוש הוראות החוק, נפנה ללשונה של הצעת החוק (ה"ח לשנת תשנ"ט, 420): "הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעיתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש." משקל מיוחד ייחד המחוקק לרכוש אסור, זה הוגדר בסעיף 3 (א) לחוק, וכך קבע המחוקק כי כל המבצע פעולה ברכוש אסור דינו עונש כבד של עשר שנות מאסר: 3. (א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (3) (בחוק זה - רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו - מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין - (1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה; (2) רכוש ששימש לביצוע עבירה; (3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה. (ב) העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו - העונש הקבוע בסעיף קטן (א); לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" - לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח. לכן אם בעניינו היה מדובר בניכיון שקים אשר מהווים רכוש אסור, ברור כי היתה התובעת מחוזקת כמבצעת פעולה לא חוקית ומנהליה היו צפויים לעונשי המאסר הכבדים הקבועים בחוק. אלא שעניינו אינו ברכוש אסור, אלא ברכוש חוקי לכאורה, שכן הנתבעת לא התלוננה במשטרה, חקירה פלילית אינה מתנהלת ואין בידי לקבוע כי השקים הינם רכוש אסור. אולם, החוק נוקט לשון אחרת עת מדבר הוא בסעיף 3 (ב) לעיל, על העושה פעולה ברכוש במטרה להימנע מדיווח. שם נוקט המחוקק במילה רכוש בלבד, קרי כאן אין מדובר ברכוש אסור אלא ברכוש חוקי, וכך קבע השופט מ' חשין, בשפ 1542/04 מדינת ישראל נ' טובה אדר, (פורסם במאגרים) (18.2.2004): "אכן, פירוש הוראת סעיף 3(ב) כמחילה עצמה גם על רכוש תם וישר - פירוש שאינו קל הוא, ואולם הבה נשאל עצמנו באמת וביושר: אדם העושה ברכוש תם וישר, והיודע כי עובר הוא עבירה קשה ביותר בעשותו באותו רכוש במטרה שלא יהיה דיווח לרשויות, מה-טעם יעשה מעשה במטרה שלא יהיה דיווח לרשויות? מה טעם ייטול על עצמו סיכון ויהפוך עבריין כבד במעשה אסור שיעשה? אכן, ברובם המכריע של המקרים יהיו אלה אנשים העושים ב"רכוש אסור", והרי אותם מבקש המחוקק להעלות ברשת. ואילו באשר לעושים ב"רכוש" שאינו "רכוש אסור", והמה המעט, ייאלצו אף הם להסביר מה-טעם עשו מעשים אסורים שעשו, והעונש - אם יעמדו לדין - יהיה כמידת החטא. חגורת הביטחון שהוראת סעיף 3(ב) קובעת סביב הוראת סעיף 3(א), לא נוכל לומר עליה כי חגורת ביטחון הזויה היא. הוראת סעיף 3(ב) הפכה את חובת הדיווח לחובה ראשונית, ולא ניתן לומר כי בפרשנו את החוק כלשונו יצרנו מפלצת שיש צורך להכריתה מארץ. " לאור האמור, עולה כי המבצע פעולה ברכוש חוקי, במטרה להימנע מדיווח לרשויות, עובר על סעיף 3 (ב) לחוק. לעניין זה אין הבדל בין נותן השרות למקבל השרות, ראו לעניין זה עפ 3395/06 מאיר כהן נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים) (30.4.2007). בענייננו כאמור, הקבלן קיבל לידיו שקים על סך 156,000 ₪. את השקים קיבל, על-פי גרסת הנתבעת, על מנת לקבל אשראי ממוסד בנקאי, אולם במקום להפקיד את הצ'קים למשמרת בחשבון הבנק שלו - ביצע ניכיון אצל התובעת. הקבלן לא יצא נשכר מהבחירה בתובעת, שכן התובעת לקחה נתח נכבד מהסכום כריבית, התובעת שילמה לקבלן בעסקת הניכיון 131,091 ₪ בלבד. מדובר בריבית חודשית של 2.9% אשר הינה גבוהה בהרבה מהריבית המקובלת בבנקים. לאור האמור עולה חשש כבד כי מטרתו של הקבלן בביצוע עסקת הניכיון אצל התובעת ולא אצל הבנק, היה לשם מניעת הדיווח לרשויות. חשש שבהחלט אמור היה להתעורר גם אצל התובעת - בבחינת גריעה מתום ליבה! החשש כי פעולות הקבלן נעשו במטרה למנוע דיווח לרשויות מתחדד נוכח העובדה שסמוך לאחר קבלת התמורה בגין השקים, "נעלם" הקבלן וניתק את קשריו העסקיים הן עם התובעת והן עם הנתבעת ובכך הביא למחלוקת דנן. עתה נחזור לפירוש הוראות החוק, הן הוראות סעיף 11ג. (א) לחוק, כאמור נוקט המחוקק בלשון: "כל מי שעיסוקו". בתיקון מס' 1 לחוק, הוסף פרק ד'1, המסדיר לראשונה את הנושא של "נותני שירותי מטבע". בסעיף ההגדרות הוגדר "נותן שירותי מטבע" - "מי שחלה עליו חובת רישום כאמור בסעיף 11ג". סעיף 11יב קובע עבירה שדינה שנת מאסר למי שעסק במתן שירותי מטבע ללא רישום במרשם. כפי שמציין עו"ד שפר במאמרו "העבירות של חוק איסור הלבנת הון: המאבק הבינלאומי בהלבנת הון במציאות הישראלית", המשפט כרך יא, תשס"ז, עמ' 566: "הוראות אלה הינן בעלות חשיבות רבה במלחמה נגד הלבנת הון, ונדרשו במסגרת המאמצים להשוואת החקיקה בישראל לכללים הבינלאומי. הלבנת הון בעולם, כמו גם בארץ, אינה מבוצעת רק בבנקים, אלא במקרים רבים, על-ידי נותני שירותי מטבע, בין בדרך של העברות בינלאומיות מחוץ למערכת הבנקאית, המרת מטבע וניכיון שיקים, במטרה להסוות את מקורו האסור של הכסף." עולה כי לניהול המרשם חשיבות עליונה, שכן הדיווח הינו "נשמת אפו" של החוק, ראו, עפ 3395/06 מאיר כהן נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים) (30.4.2007). לצורך עיגון חובת הדיווח, חוקק המחוקק את צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), תשס"ב-2002 (להלן: "הצו"), אשר סעיף 6 בצו קובע כך: 6. (א) נותן שירותי מטבע ידווח לרשות המוסמכת כמפורט להלן: (1) על מתן שירותי מטבע כאמור בסעיף 11ג(א)(5) לחוק - אם שווי השירות שניתן הוא 500,000 שקלים חדשים לפחות; ניתן השירות במזומן או בהמחאות נוסעים או כנגד העמדת נכסים אלה, וכן אם ניכיון השיקים, שטרי החליפין או שטרי החוב, נקוב במטבע חוץ או במטבע שונה מזה של הנכס הפיננסי שאותו מנכים - אם שווי השירות שניתן הוא 50,000 שקלים חדשים לפחות; (2) על מתן שירותי מטבע כאמור בסעיף 11ג(א)(1) עד (4) לחוק - אם שווי השירות שניתן הוא 50,000 שקלים חדשים לפחות. (ב) נותן שירותי מטבע ידווח לרשות המוסמכת על פעולות של מבקש השירות הנחזות בעיניו כבלתי רגילות אך בלא צורך בהצגת שאלות ובירור עובדות אל מול מבקש השירות ומקבל השירות; בלי לפגוע בכלליות סעיף קטן זה, יכול שיראו כפעולה בלתי רגילה פעילות של מבקש שירות כמפורט להלן: (1)פעילות שנראה כי מטרתה לעקוף את חובת הדיווח שנקבעה בסעיף קטן (א); בסעיף 1 לצו, הוא סעיף ההגדרות, נקבע כך: "פעולה" - פעולה בודדת, אלא אם כן נקבע אחרת בצו זה; מן המקובץ לעיל, עולה כי המחוקק רואה חשיבות גדולה לדיווח של הגופים הפיננסים על הפעולות המנויות בחוק, בעניינו על ניכיון שקים בסכום העולה על 50,000 ₪. כך יוצא כי העסקה בין התובעת לקבלן במסגרתה בוצע ניכיון 2 שקים בסך 50,000 ₪ כל אחד, ועוד שני שקים בסך כולל של 56,000 ₪, הינה מסוג העסקאות אשר המחוקק דורש בדיווח אודותן. למעשה עסקינן בשלוש עסקאות אשר כל אחת מהן חייבת בדיווח.!!! כאמור היעדר הדיווח איפשר לקבלן לחמוק מהרשויות ול"היעלם" ובכך הביאנו עד הלום. הנתבעת כאמור צירפה מסמך מאת מר אמיר ליפסקי, מנהל מחלקת רישום נותני שירותי מטבע במשרד האוצר, לפיו חל איסור על התובעת לבצע ניכיון שקים, שכן מעולם לא נרשמה במשרד האוצר לצורך זה. מדובר במסמך רשמי של משרד האוצר.על כך העידה תעודת עובד הציבור אשר הוגשה בעקבות ההחלטה מיום 18.9.2008. לאור האמור מדובר בחוות דעת רשמית של משרד האוצר, חוות דעת אשר משקלה רב. מכל האמור, ולאחר בחינה מעמיקה של טיב העסקה בין הקבלן לתובעת, נוכח העובדה כי העסקה כללה למעשה שלוש עסקאות חייבות בדיווח, נוכח עמדת משרד האוצר, ולאור תכלית החוק "ונשמת אפו", הנני לקבוע כי מאחר והתובעת אינה רשומה כנותנת שרותי מטבע ע"פ חוק, עלתה העסקה לכדי אי חוקיות. סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), שכותרתו "חוזה פסול" קובע כי :   "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל."   אי החוקיות מחלחלת אל תוך העילה השטרית, זאת לאור ס' 28(ב) לפקודה, שכותרתו "פגמים שבזכות קנין", הקובע: "ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות." נ כך גם נאמר ע"י ש' לרנר, בספרו "דיני שטרות", שם. בעמ' 330: "אי החוקיות שבעסקת היסוד מחלחלת, לאור האמור, גם לעילה השטרית." וגם בברע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ תק-על 99(3), 425 ,עמ' 427, נקבע כי: "...הזכות השטרית היא במהותה זכות חוזית... על זכות זו חלות איפוא שתי מערכות של דינים: דיני הסחרות הקבועים בפקודת השטרות ("דיני שטרות במובן המצומצמם") ודיני החוזים הקבועים בקודיפיקציה האזרחית ("דיני שטרות במובן הרחב"). כך למשל, הכשרות לחוב על פי צד לשטר נקבעת על פי דיני הכשרות הכלליים. דיני הטעות, ההטעיה, הכפיה והעושק הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), חלים גם לעניין חיוב שטרי; דיני הקיזוז והערבות, החלים לעניין חיוב חוזי, חלים גם לעניין חיוב שטרי...אך מעבר לכך: השטר אינו עומד בבדידותו. היחסים השיטריים פועלים במסגרת הנורמטיבית הכללית של המשפט. הדין הכללי, החל על התנהגותו של כל אדם, חל גם על התנהגותו של הזכאי או החייב על פי שטר. " חוזה אשר הינו בלתי חוקי בטל, אולם עסקה אשר נגועה באי חוקיות, אינה בהכרח בטלה, זאת נלמד מסעיף 31 לחוק החוזים: 31.       הוראות סעיפים 19 ו- 21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו. בענייננו, אין מחלוקת כי התובעת נתנה ערך בעד השקים, זאת עלה מתצהירי עדי התובעת, הן מתדפיס חשבון הבנק, והן מהקבלה אשר צורפה לתיק ביום 31.12.2008. בנסיבות אלו, בהם צד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה, אין זה ראוי באופן גורף לפסוק על בטלות, לפחות לא כלפי הנפרע קובי בן דוד. עמד על כך המלומד ש' לרנר, בספרו "דיני שטרות", שם. בעמ' 369: "סעיף 30 לחוק קובע לגבי אי חוקיות, כי "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". . ואולם סעיף 31 מסייג את הבטלות המוחלטת ומאפשר לבית המשפט, "אם ראה שמן הצדק לעשות כן", לפטור צד לחוזה מחובת השבה בעקבות ביטול החוזה, ואף לאכוף לעיתים את קיומו של החיוב שכנגד. בנסיבות אלו נראה כי בתי משפט לא יפסקו באופן אוטומטי ששטר שנמשך או נעשה במסגרת הסכם בלתי חוקי לא יהא אכיף." בענייננו, יש לבחון את מלוא מעמדם וטיבם של הצדדים, על מנת לקבוע את היקף הבטלות שיש להחיל על עסקת הניכיון. החלפת נטל הראיה לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה ע"פ סעיף 29(ב) לפקודה ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב), שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, מוטל על האוחז. וכלשון הסעיף: 29. (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר. אם כן, נמצא כי כאשר נפל פגם קנייני בשטר, ואני קובעת כי במקרה דנן בהחלט נפל פגם של אי חוקיות , עוברת חובת הראיה לאוחז ועליו להוכיח את כשרות אחיזתו ואין על מושך, הטוען לפגם קנייני בשטר, להוכיח שהאוחז אינו אוחז כשורה. במצב זה נוצר בדיני השטרות היפוך של חובת הראיה, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודה. האומנם הוכיחה התובעת כי היא אוחזת כשורה אוחז כשורה נבנה משני תתי סעיף 28 (א) לפקודה, הם אחיזה בתנאים הקבועים בתת סעיף (1), וכן נטילה בתנאים הקבועים בתת סעיף (2): 28. (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. באשר לאחיזה, זו מתקיימת רק בעד ערך, ובעניינו אין מחלוקת כי התובעת נתנה ערך בעד השקים, זאת עלה בבירור הן מתדפיס חשבון הבנק, והן מהקבלה אשר צורפו לתיק ביום 31.12.2008. באשר לתקינות השטר, אין מחלוקת כי השיק הראשון והשיק הרביעי תקינים ושלמים. באשר לשקים השני והשלישי, הם אינם תקינים, שכן קיימת אי התאמה בין הסכום בספרות לסכום במילים. כאמור הפנה בא כוח הנתבעת לפס"ד אשר ניתן בעניין קונטיננטל, שם נקבע כי כאשר שטר אינו תקין ע"פ מראהו, האוחז בשטר אינו אוחז כשורה. ראו לעניין זה ש' לרנר, בספרו "דיני שטרות", שם. בעמ' 277. מלבד הפגם בשקים השני והשלישי, פגם אשר אינו מאפשר את אכיפת השקים, שכן לגביהם התובעת אינה אוחזת כשורה, מטיל פגם האי חוקית צל כבד על העסקה כולה. במילים אחרות, התובעת כחברה העוסקת בפיננסים, החליטה יום בהיר לעסוק בניכיון שקים, והנה נטלה ארבעה שקים וכנגדם שילמה לקבלן את התמורה בגינם, ואולם שנים מבין ארבעת השקים כלל אינם תקינים. בבחינת מעמדם של הצדדים לעניין היקף הבטלות, ומכיוון שכאמור על התובעת להוכיח זכותה להיפרע מהצ'קים , לאור החלפת נטל הראיה, יש לפגם המתואר לעיל משקל רב. פגם זה מחלחל אלי יסודות העסקה, ומטיל בה דופי! בעסקה קיבלה התובעת שיקים שאינם תקינים. לעניין זה ראו מדברי ד"ר י. זוסמן ז"ל, דיני שטרות, מהדורה שישית, שם בעמוד 265: "... המסמך צריך להיות שלם ותקין לפי מראהו. שטר שאינו שלם או אינו תקין לפי מראהו, אינו מקובל על הסוחר ומעורר חשש: אין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה." לא זאת אף זאת, התובעת מודה כי העיסקה הייתה חשודה מבחינתה. נציג התובעת מר תורג'מן, נחקר אודות מועד קבלת השקים, בדיון ביום 25.12.2008, שם בעמוד 27 שורה 25 לפרוטוקול: " ש. האם נראה לך סביר שהוא (הקבלן) טוען מצד אחד שכבר ביצע את העבודות ומצד שני יש לו שיקים מעותדים בחודש אוגוסט לינואר שנה הבאה? ת. לא. כלומר העסקה נגועה באי חוקיות, ואף עומדת בניגוד להיגיון המסחרי, התובעת מצידה עמדה אף היא על פגם זה, ובכך מדבר הפגם בעד עצמו. מסקנה עד כאן - בעסקה פגומה מיסודה עסקינן. לא זו אף זו, אף טענת הנתבעת לכישלון תמורה מלא בעסקת היסוד, לא נסתרה כלל. התובעת לא טרחה להביא את הקבלן אשר יסתור את טענת כשלון התמורה, הקבלן כזכור "נעלם" מהשטח והפסיק כל תקשורת עם מי מהצדדים, זאת למרות טענת המצהיר מטעם התובעת כי בשיחה טלפונית אמר הקבלן כי השלים את מלוא העבודה תמורת הצ'קים . לסיכום - ממכלול הנימוקים דלעיל מקבלת את טענת הנתבעת וגירסתה שלא כשלה בדבר כשלון תמורה מלא של הצ'קים, בדבר מסירת הצ'קים כצ'קים מעותדים שתמורתם השלמת מלוא פרוייקט הבנייה , והיעלמות הקבלן מייד בסמוך לאחר שקיבל הצ'קים. השאלה הנשאלת - האם חרף כל האמור, זכאית התובעת להיפרע מהנתבעת כאוחזת בעד ערך? ככלל, בהיעדר טענת הגנה, די באחיזה בשיקים כדי להעניק לאוחז זכות להיפרע מהם גם מהמושך. אלא, שבמקרה בו הועלתה טענת הגנה שלא קרסה, ובמקרה דנן מדובר בטענה אשר התקבלה כאמור לעיל, יוכל להתגבר עליה האוחז, רק אם יוכיח אחיזה כשורה, ובנטל זה לא עמדה כאמור האוחזת - התובעת . ראו בעניין זה פסק דינו של הנשיא א' ברק רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג 4 801, שם, בעמ' 804 בסעיף  8: "עושה השטר והערבים לחיובו נטלו על עצמם, עם חתימתם על השטר, התחייבות לפורעו ככתבו (סעיף 89(1) לפקודה). מכאן זכותו של הנפרע, האוחז בשטר, כלפי העושה והערבים (החבים עמו יחד ולחוד: סעיף 57(ג) לפקודה). בהיעדר כל טענת הגנה, די באחיזה בשטר כדי להעניק לאוחז זכות על-פיו (ראה סעיף 37(1) לפקודה). אם העושה והערבים מעלים טענת הגנה, יש לבחון אותה לגופה. כאן עשוי להיכנס תום-לבו (הסובייקטיבי) של האוחז לתמונה. כך, למשל, אם העושה או הערבים מעלים טענות הגנה "יחסיות" (כגון, הטעיה וכישלון תמורה), יוכל האוחז להתגבר עליהן אם יבסס את מעמדו כאוחז כשורה (סעיף 37(2) לפקודה). (-הדגשה שלי - כ.ל.)לשם כך עליו להיות "צד רחוק" לעושה ולערבים (ראו רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ [1]). כמו כן, עליו ליטול את השטר בתום-לב (סובייקטיבי). תום-לב זה אינו נפגע אם הנטילה נעשתה ברשלנות (סעיף 91 לפקודה). לעתים מעלים העושה או הערבים טענות הגנה "מוחלטות", כגון זיוף או פירעון כשורה. במצב דברים זה, אחיזה כשורה לא תועיל." במשמע, שמשלא נסתרה טענת הנתבעת ומשהתקבלה גרסתה בדבר כשלון תמורה מלא, ומשפסקתי כי השיקים נגועים באי חוקיות, ומשהסקתי כי התובעת לא הייתה תמת לב בביצוע עסקת הניכיון שכן גם לשיטתו של מנהלה אין סבירות בעסקה, קרי הגרסא כפי שהוצגה על ידי הקבלן לתובעת - לשיטתה של התובעת - הייתה בהחלט חשודה, הרי שהתובעת  זכאית להיפרע מהנתבעת - להבדיל מזכאותה כלפי הקבלן - רק למקרה ותהיה אוחזת כשורה, ומשפסקתי כי אינה עונה על דרישות פקודת השטרות לעניין אחיזה כשורה, ובנסיבות גם לא טענתה התובעת בכתב תביעתה למעמד אוחז כשורה - דין תביעתה כנגד הנתבעת להידחות! סוף דבר לסיכום, התובעת ביצעה עסקת ניכיון שקים בניגוד לחוק. בעסקה קיבלה התובעת שני שקים תקינים ושני שקים שאינם תקינים על-פי מראה. העסקה בוצעה במסגרת יחסים עסקיים עם הקבלן אשר "נעלם" כעבור ימים ספורים. העסקה נעדרה הגיון כלכלי שכן הריבית ששילם הקבלן לתובעת גבוהה בהרבה מהריבית שהיה משלם בבנק, ואם אינו יכול ללכת לבנק, היתה התובעת צריכה לחקור אודותיו. בנוסף התובעת מודה כי השקים המעותדים שהיו בידי הקבלן אינם יכולים להיות עבור עבודה שכבר ביצע, אך גם חשש זה העבירה התובעת כלאחר יד. מכול האמור, הנני לקבוע כי התובעת אינה זכאית להיפרע בגין השיקים מהנתבעת. התוצאה היא שדוחה התביעה כנגד הנתבעת! מורה על מחיקת הנתבעת מתיק ההוצל"פ 0112494077 . מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 20,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק, סכום אשר ישא ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. שיקיםניכיון שיקים