קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב משכורת לעובד לפי ממוצע משוקלל: השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 1523/00 השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור מר גור ומר ברזילי) אשר קיבל את ערעורה של המשיבה (להלן - מקפת) על החלטת ועדת הערעורים לענייני קרן מקפת בעניין אופן חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה של המערער. המחלוקת בין המערער לבין מקפת סלע המחלוקת בין הצדדים הוא פרשנותו של סעיף 10(ב) (4) לנספח ג' להסכם הפנסיה, הקובע כיצד תחושב המשכורת הקובעת ל"עובד מועבר", כמפורט להלן: בזכאות לקצבה על פי חוק הגמלאות תחושב משכורתו הקובעת כמשמעה בחוק הגמלאות בכפוף לאמור להלן: (1).... (2) .. (3)... (4) המשכורת הקובעת תחושב לגבי כל עובד מועבר הזכאי לפנסית זקנה על פי דרגתו בעת הזכאות לפנסיה ובתנאי שלא עלה ביותר מדרגה אחת בשלוש השנים האחרונות שקדמו למועד זכאותו. במידה ועלה ביותר מדרגה אחת תחושב המשכורת הקובעת על פי ממוצע דרגותיו בשלוש השנים האחרונות, למעט הדרגה הראשונה, לפי ערכן ביום החישוב. במקרים של זכאות לפנסית נכות או לפנסית שאירים תחושב המשכורת הקובעת על פי דרגת העובד המועבר במועד הזכאות. לטענת המערער, אשר התקבלה על ידי וועדת הערעורים, חישוב המשכורת הקובעת צריך להיעשות על פי ממוצע אריתמטי של הדרגות, דהיינו ללא התחשבות במשך השהייה של העובד בכל דרגה. לטענת מקפת, אשר התקבלה על ידי בית הדין האזורי, חישוב המשכורת הקובעת צריך להיעשות על פי ממוצע משוקלל, דהיינו תוך התחשבות במשך השהייה של העובד בכל אחת מהדרגות בשלוש השנים האחרונות לעבודתו. יצוין, כי בפועל חושבה המשכורת הקובעת של המערער על בסיס ממוצע משוקלל של משך השהייה בשתי הדרגות האחרונות בלבד - 16 חודשים (15 חודשים בדרגה 45 וחודש בדרגה 46) ולא על בסיס ממוצע משוקלל של הדרגות בשלוש השנים האחרונות. הרקע לערעור להלן, נפרט את הרקע לערעור, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק. עם הקמתה של חברת בזק, הועברו עובדי המדינה שהועסקו במשרד התקשורת לעבודה בחברת בזק, וזאת על פי ההסדרים שנקבעו לעניין זה בחקיקה ובהסכמים קיבוציים מיוחדים בין ההסתדרות לבין חברת בזק. עם הקמת חברת בזק, חל על החברה ועובדיה "הסכם פנסיה זמני", וזאת עד לחתימתו של "הסכם הפנסיה המקיפה" בין ההסתדרות, בזק ומקפת מיום 21.9.89 (להלן - הסכם הפנסיה). (ההסכם נחתם סופית ביום 20.2.90 לאחר קבלת האישורים הדרושים). על פי הוראות הסכם הפנסיה "עובד מועבר" הוא עובד שעבד בחברה ביום 1.2.85 שהועבר לחברה משירות המדינה וחל עליו ביום 31.1.84 חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל - 1970 (להלן - חוק הגמלאות). זכויותיהם של העובדים המועברים הוסדרו בנספח ג' להסכם הפנסיה. על פי סעיף 7(א) לנספח ג' להסכם הפנסיה "עובד מועבר" זכאי לקבל גמלה על פי מבחני הזכאות לקבלת גמלה בחוק הגמלאות (מסלול א'), והוא רשאי להמיר את זכאותו לגמלה על פי חוק הגמלאות בזכאות לקבלת פנסיה על פי הסכם הפנסיה ותקנות קרן הפנסיה (מסלול ב'). המערער יליד שנת 1941, פרש לפנסיה מוקדמת מעבודתו בבזק בגיל 56 ביום 30.9.97, לאחר 29 שנות עבודה במשרד התקשורת ובבזק גם יחד. בין השנים 1985 ועד לפרישתו בשנת 1997 מילא המערער שורה של תפקידים בכירים באגף ארגון ומשאבי אנוש בבזק. במסגרת תפקידו, בשנת 1993 מונה המערער למרכז ועדה שמינה סמנכ"ל ארגון ומשאבי אנוש בבזק ל"בדיקת הליך הפרישה, יישום ובקרה", אשר על פי כתב המינוי תפקידה היה לאתר את הנושאים בתהליך הפרישה של העובד המחייבים בחינה מחדש, במטרה לאפשר פרישה תוך כיבוד כל הזכויות וההתחייבויות כלפי הפורש לגמלאות. במסגרת תוכנית עידוד פרישה מבזק סוכם על פרישתו של המערער, ונחתם בינו לבין בזק הסכם פרישה לפיו יפרוש פרישה מוקדמת ביום 30.9.97 בהתאם לכללים שנקבעו במסלול א' להסכם הפנסיה המקיפה עם קרן מקפת. בהסכם הפרישה הוענקה למערער דרגת פרישה 46 החל מיום 1.9.97, ודרגה 45 מיום 1.6.96. בנספח להסכם הפרישה נקבע כי כל הוראה מיטיבה אשר תתווסף במשך השנה העוקבת בהסכם כלשהו למשכורתם של עובדי בזק תחול גם על פרישתו של המערער, וכמו כן בזק תממן למערער לימודי משפטים. במקביל לחתימת ההסכם לפרישה מוקדמת פנתה בזק למקפת לרכוש את עלות פרישתו של המערער לפנסיה מוקדמת ולרכישת זכויות פנסיה כאילו פרש בגיל 65. לעניין הסכם הפנסיה, המערער הוא "עובד מועבר", אשר קודם לעבודתו בחברת בזק עבד בשירות המדינה וחל עליו חוק הגמלאות. עם פרישתו לגמלאות, המערער בחר במסלול א'. באוקטובר 1997, מאחר שהמערער עלה ביותר מדרגה אחת במהלך שלוש השנים האחרונות לעבודתו, חישבה מקפת את משכורתו הקובעת לצורך תשלום הפנסיה לפי ממוצע משוקלל של דרגותיו, אשר הביא בחשבון את משך השהייה בשתי דרגותיו האחרונות. ביום 5.12.97 שלח ב"כ המערער מכתב לבזק, ובו הלין על "פגמים עקרוניים" בהודעה שקיבל ממקפת ובין היתר העלה את הטענה כי "אין לחשב ממוצע דרגות אלא שכר אחרון". ב"כ המערער ביקש את תגובת בזק לאמור במכתב "בטרם אצטרך לייעץ למרשי כיצד להמשיך צעדיו, לרבות ביטול ההסכם מיום 1.9.97 ותביעה למיצוי זכויותיו". העתק ממכתב זה נשלח גם למחזיק תיק בזק בהסתדרות וגם ליו"ר ועד עובדי בזק. לאחר פרישתו לפנסיה מוקדמת פנה המערער לבזק והעלה דרישות נוספות. ביום 29.7.98 נחתם הסכם פשרה בין המערער לבין בזק, במסגרתו הוענקו למערער תנאים נוספים. אחד מתנאי ההסכם היה דרישתה של בזק להטיל על המערער כנושא משרה בכיר בבזק חובת סודיות מוגברת לתקופה בת עשר שנים, בנוגע לכל מידע שהובא לידיעתו במסגרת תפקידיו בבזק. כן אישר המערער בהסכם הפשרה כי אין ולא תהיינה לו כל תביעות ו/או טענות בקשר לתקופת עבודתו בבזק וסיומה, "לרבות ובמיוחד תביעה לקבלת סכומים הנובעים מהסכם הפרישה, הנספח לו והסכם זה". ההליך בפני ועדת הערעורים והחלטתה ביום 23.4.98 הגיש המערער תביעה לוועדת הערעורים לענייני קרן מקפת. בתביעתו, טען כי חישוב משכורתו הקובעת לפנסיה צריך להיעשות על בסיס ממוצע רגיל של שתי דרגותיו האחרונות, מבלי להתחשב במשך השהייה בכל דרגה, ולא על בסיס ממוצע משוקלל, הלוקח בחשבון את תקופת השהייה בכל דרגה. ועדת הערעורים קיבלה (ברוב דעות) את טענתו של המערער, וזה הנוסח המלא של החלטתה: בהמשך להחלטת ביניים של הוועדה שהתקבלה בישיבתה ביום 12.8.98, ולאחר קיום התייעצויות בנשוא הערר, החליטה הוועדה, ברוב קולות, לקבל את הערר. לפיכך, על הקרן לחשב את הפנסיה המגיעה לעורר כפי שנדרש על ידיו, בהתאם לאמור בסעיף 10(ב)(4) לנספח ג' של הסכם הפנסיה שנחתם בין קרן מקפת ובין חברת בזק וההסתדרות הכללית ב- 21.9.89, הקובע חישוב ממוצע (לא משוקלל) של דרגות שכרו בשלוש השנים האחרונות, למעט הדרגה הראשונה, שקדמו לפרישתו לגמלאות. על החלטת ועדת הערעורים הוגש ערעורה של מקפת לבית הדין האזורי. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי קיבל את ערעורה של מקפת על החלטת ועדת הערעורים וקבע כי את חישוב המשכורת הקובעת של המערער יש לערוך על בסיס ממוצע משוקלל. קביעותיו ונימוקיו של בית הדין האזורי יפורטו להלן. הסכם הפנסיה המקיפה שנחתם בין קרן מקפת, בזק וההסתדרות, נועד לצרף את העובדים המועברים לקרן מקפת תוך שמירה ועיגון זכויות העבר של העובדים, כאשר כל זכות עודפת שהוקנתה בהסכם ניתנה תמורת מחיר רכישה, אשר חושב לפי חישוב אקטוארי ושולם למקפת. החלטת ועדת הערעורים ניתנה ללא הנמקה כלשהי, למרות ההשלכות התקציביות כבדות המשקל שיש להחלטתה על מקפת ועל בזק, אשר מחויבת על פי ההסכם לשאת בעלות כל זכות עודפת המוקנית לגמלאי בזק. בהקשר זה יש להתחשב גם בעובדה שמקפת היא קרן פנסיה חברתית. יש לפרש את הוראת הסכם הפנסיה על בסיס אומד דעתם של הצדדים, תוך התייחסות להקשר התעשייתי ולאופן בו יישמו הצדדים את הוראותיו של ההסכם מיום חתימתו, הלכה למעשה. בהסתמך על עדותם של מר גדעון הבר, בעל תפקיד בכיר בקרן מקפת, ומר יצחק גלנטי, מבכירי עובדי בזק, אשר השתתפו במו"מ הממושך לחתימתו של הסכם הפנסיה, קבע בית הדין האזורי כי כוונת הצדדים הייתה כי החישוב ייעשה על בסיס ממוצע משוקלל. בית הדין קיבל את הסברו של מר הבר כי ההסדר של חישוב על בסיס ממוצע משוקלל נועד להגן על מקפת מפני קידום מואץ ולא טבעי בדרגות של העובד סמוך לפרישתו מעבודה, אשר עלול להגדיל משמעותית את הפנסיה של העובד, מבלי שהעובד והמעביד יידרשו לשאת בעלות נוספת לפנסיה. כמו כן, ההסדר מבוסס על שיטה לחישוב המשכורת הקובעת לפנסיה שהייתה נהוגה בעבר בקרן מקפת - "שיטת המשכורת האחרונה" - ועל פי שיטה זו ממוצע הדרגות הוא ממוצע משוקלל. כן קבע בית הדין כי יש לייחס משקל לעובדה שבשיטת חישוב זו פעלה מקפת מאז שנת 1990, ביחס למאות גמלאי בזק. עדות זו של מר הבר נתמכה בעדותו של מר גלנטי, אשר הצהיר כי אכן הוסכם במו"מ כי ממוצע הדרגות הוא ממוצע משוקלל, וכך דובר גם בישיבות הפנימיות בבזק בהן השתתף המערער. בית הדין האזורי הוסיף כי עדותו של מר גלנטי מחזקת מאד את גרסת מקפת, שכן בזק נשאה בעלויות הפנסיה של העובדים, ואילו מקפת יישמה את ההסכם בניגוד למוסכם סביר להניח שהייתה תובעת את קרן מקפת על הפרת ההסכם. לעומת זאת, גרסתו של המערער לא הייתה עקבית, כאשר בעדותו טען כי היה צריך לחשב את המשכורת הקובעת על יסוד המשכורת האחרונה, ולא לפי ממוצע דרגות. זאת ועוד. המערער היה בעל תפקיד מרכזי במשאבי אנוש בבזק ופיתח מיומנות וצבר ידע נרחב בתחום הגמלאות, ולמרות זאת לא העלה טענה בעניין עד חודש אפריל 1998. בהקשר זה דחה בית הדין את גרסתו של המערער כי הלין בפני הממונים עליו על אופן חישוב המשכורת הקובעת במהלך תקופת עבודתו בבזק. בית הדין האזורי קבע כי לו הפירוש שאומץ על ידי מקפת היה שגוי, היה המערער מעלה טענה זו קודם לכן ולאו דווקא במועד בו הפירוש נוגע ישירות לכיסו. בית הדין האזורי התייחס בפסק דינו גם לנסיבותיו האישיות של המערער. בהקשר זה ציין בית הדין האזורי כי המערער פרש לפנסיה מוקדמת, בגיל 56 בלבד, ובזק רכשה את זכויותיו לפנסיה מוקדמת; כל התכתובת בעניין עלות הרכישה, בה ניתן פירוט של המשכורת הקובעת שחושבה על פי ממוצע משוקלל הייתה בידיעתו של המערער, והוא לא העלה כל טענה כנגד תחשיבי מקפת; אופן חישוב המשכורת הקובעת על ידי מקפת אף היטיב עם המערער ביחס להוראות הסכם הפנסיה, שכן היא לא הביאה בחשבון את משך השהייה של המערער בדרגתו הראשונה בשלוש השנים האחרונות, אלא רק את משך השהייה בשתי הדרגות האחרונות. בית הדין האזורי סבר כי התנהלותו של המערער הייתה לא ראויה, מפני שלא העלה את טענתו בדבר אופן החישוב הנכון של המשכורת הקובעת על פי הוראות הסכם הפנסיה במשך כ- 10 שנים, אלא רק בתביעה נגד מקפת לאחר פרישתו, וזאת כדי להגדיל את משכורתו הקובעת לפנסיה, בעוד שבמקביל ניהל מו"מ מול בזק לקבלת הטבות שלא היה זכאי להן, כנגד התחייבותו לשמירה על סודיות. בית הדין הוסיף כי יש לראות בהתנהלותו של המערער התנהלות לא ראויה גם כלפי גמלאי בזק אשר נתנו בו את אמונם כאשר ייעץ להם בשלבים השונים של פרישתם לגמלאות, והוא לא פעל לשנות את אופן חישוב השכר הקובע של גמלאי בזק כאשר סבר, לטענתו, כי זכויותיהם נפגעות. על יסוד קביעות אלה קבע בית הדין כי המערער עשה שימוש לרעה בזכות שהוקנתה לו בהסכם הפנסיה לערור לוועדה, והתנהלותו נגועה בחוסר תום לב קיצוני, שכן הפר את חובת תום הלב הן כלפי עובדי בזק האחרים והן כלפי בזק, בה שימש בתפקיד בכיר. לנוכח התנהלות זו, קבע בית הדין האזורי כי למרות שהמערער גמלאי, יש לחייבו בהוצאות בסך של 7,000 ₪. תמצית טענות הצדדים בערעור טענות המערער: טענתו העיקרית של המערער היא כי בית הדין האזורי נתן פירוש מוטעה לאמור בסעיף 10(ב)(4) להסכם הפנסיה, עת קבע כי הביטוי "ממוצע דרגותיו" בסעיף משמעו "ממוצע משוקלל" של הדרגות. הפירוש שנתן בית הדין נוגד את כללי הפרשנות של הסכמים קיבוציים, ובית הדין טעה בקביעותיו בעניין "אומד דעתם של הצדדים", מנימוקים אלה: בית הדין טעה את בחן את כוונת הצדדים הסובייקטיבית, ולא האובייקטיבית, כנדרש בפרשנות הסכם קיבוצי ולא עמד על משמעות ההסכם הקיבוצי מלשון ההסכם הקיבוצי עצמו, בלא להיזקק לעדויות בעל פה. בית הדין התעלם מהאבחנה בין המונח "ממוצע" לבין המונח "ממוצע משוקלל", ומכך שבאותם מקרים בהם הכוונה היא לעריכת "ממוצע משוקלל" הדבר נאמר במפורש בחקיקה או בהסכם. "אומד דעתם של הצדדים להסכם הפנסיה" הוא גם אומד דעתה של ההסתדרות הכללית, ומקפת לא הביאה כל ראייה מטעם ההסתדרות או ועד העובדים. לא היה מקום להסתמך על התנהגותם של הצדדים, כיון שלא חלפה תקופה ארוכה בין יישום הסכם הפנסיה לבין פנייתו של המערער לוועדת הערעורים. כמו כן, ההליך אותו נקט המערער הוא בחסות ארגון גמלאי בזק. המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי סותרת את התחייבות מקפת שלא לפגוע או לגרוע מזכויותיהם של העובדים על פי חוק הגמלאות, ואת פסיקת בית הדין הארצי בעניין קמיל [ע"ע 1136/04 קרן מקפת - מרכז לפנסיה ותגמולים אג"ש בע"מ בניהול מיוחד - ישראל קמיל ו76 אח''] ובעניין וינטר [ע"ע 443/03 עזבון המנוח מנחם וינטר ואח' - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אג"ש בע"מ], לפיה "אומד דעתם של הצדדים" נקבע בהתבסס על חוק הגמלאות. לא היה מקום לקבוע ממצאים על יסוד עדותם של מר הבר ושל מר גלנטי בשל הסתירות בעדויותיהם. בית הדין התעלם מעובדות, ראיות וטענות המובילות למסקנה כי הביטוי "ממוצע" משמעו "ממוצע רגיל" ולא "ממוצע משוקלל", וכן לא התיר להציג מסמכים רלוונטיים. כמו כן, בית הדין התעלם מהאינטרס המשותף של בזק ומקפת כי המילה "ממוצע" תתפרש כ"ממוצע משוקלל", לנוכח העובדה כי בזק נושאת בעלות הפרישה לפנסיה מוקדמת. בנוסף טען המערער כי בית הדין טעה עת התייחס לנסיבותיו האישיות של המערער, בעוד פסיקתו הייתה צריכה להתייחס לחלק הנורמטיבי של הסכם הפנסיה, ובכך שאפשר למקפת לתקוף אישית את המערער. בית הדין גם טעה בכך שחרג מהפסיקה וחייב את המערער בהוצאות. טענות מקפת: מקפת תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, מנימוקים שיפורטו להלן. אין יסוד לטענת המערער לפיה אין לייחס משקל ל"אומד דעתם של הצדדים" ולאופן בו פירשו בהתנהגותם את הסכם הפנסיה לאורך השנים. הוכח בראיות מוצקות שלא נסתרו כי פרשנות מקפת תואמת את אומד דעתם של הצדדים להסכם הפנסיה, וזאת בעדויות מר הבר ומר גלנטי. אין יסוד לטענה בדבר "קנוניה" בין מקפת לבין בזק, הוכח בראיות מוצקות שלא נסתרו כי מאז חתימת הסכם הפנסיה בשנת 1990 ועד היום פירשו הצדדים את ההסכם כך שיש לערוך ממוצע משוקלל, וכך שולמה הפנסיה למאות גמלאי בזק. פירוש מקפת תואם את תכליתו של ההסדר בסעיף 10(ב)(4) לנספח ג' להסכם הפנסיה, ואילו הפרשנות שמבקש המערער לתת לסעיף מנוגדת לעקרונות הפנסיה החברתית. אין להקיש מחוק הגמלאות לעניין פרשנות סעיף 10(ב)(4) לנספח ג' להסכם הפנסיה. התנהלותו של המערער לאורך השנים בהן נמנע מלהעלות טענות בעניין חישוב המשכורת הקובעת על בסיס "ממוצע משוקלל", והצהרתו כלפי בזק כי אין לו תביעות וטענות בקשר לעבודתו ולסיום עבודתו, בעוד בזק אמורה לשאת בעלות הפרישה לפנסיה מוקדמת, רלוונטיות להכרעה בתביעתו כנגד מקפת. דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים בכתב ובעל פה וכלל החומר שבתיק, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן, נפרט את הנימוקים. בית הדין האזורי נזקק בפרשנותו להסכם הפנסיה לעדויות שהיו בפניו בדבר אומד דעתם של הצדדים להסכם הפנסיה וכן לאופן יישומו של הסכם הפנסיה מאז חתימתו ועד מועד הגשת ערעורו של המערער לוועדת הערעורים. לטענת המערער, בית הדין טעה את בחן את כוונת הצדדים הסובייקטיבית, על יסוד עדותם של מר הבר ומר גלנטי, ולא עמד על משמעות הסכם הפנסיה מלשון ההסכם עצמו, בלא להזדקק לעדויות של אלה אשר השתתפו במשא ומתן. כן טען המערער כי טעה בית הדין בכך שייחס משקל לאופן בו פירשו הצדדים את הסכם הפנסיה, לנוכח פרק הזמן שחלף מאז חתימת ההסכם ויישומו עד לפניית המערער לוועדת הערעורים. אין בידינו לקבל טענות אלה של המערער. בהתאם לפסיקה - על פירושו של הסכם קיבוצי חלים כללי פרשנות חוזים, ובראשם ההוראה שבסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) שעל פיו יפורש הסכם על פי אומד דעתם של הצדדים. רק מקום שאומד דעתם של הצדדים אינו עולה מההסכם עצמו, יתייחס בית הדין לנסיבות העניין (כלשון סעיף 25 כאמור). .. המטרה בפירוש הוראה בהסכם קיבוצי היא לתת תוקף לרצונם האמיתי של הצדדים, לאומד דעתם האמיתי, על פי התנאים שהיו קיימים בעת עריכת ההסכם. עע (ארצי) 1308/04 שרגא קריגל ו- 13 אח' - רשות הנמלים (מיום 11.6.07) והאסמכתאות שם. ובעניין אנוש אמר בית דין הארצי כי - פרשנותו של הסכם קיבוצי תיעשה על פי תכליתו של ההסכם הקיבוצי ומטרתו ואומד דעתם של הצדדים; לאור לשונו של ההסכם; ולפי "ההקשר התעשייתי" של המפעל - בשים לב לנסיבות העניין הנדון, לאופיו ומהותו של ההסכם אותו באים אנו לפרש. עע (ארצי) 190/99 אנוש - האוניברסיטה העברית (מיום 20.6.02). וראו גם: סק (ארצי) 12/07 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המח"ר - מרכז השלטון המקומי ( מיום 10.8.09). דב"ע 400022/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' - מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (מיום 1.6.99). דב"ע נז/ 55 - 4 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לב 348, סעיפים 16 - 18 לפסק הדין. ע"ע 600031/97 אלי לוי נ' רשות הדואר (מיום 25.2.04, סעיף 14 לפסק הדין). דב"ע נז / 104 - 3 מלכה הקר ואח' נ' החברה לפיתוח חוף ים המלח וחבל סדום ערד בע"מ (מיום 3.3.98). יתר על כן. בית הדין הארצי לעבודה קבע במפורש כי אין לפרש הסכם קיבוצי רק על יסוד משמעותו המילולית, עת קבע כי - בבואנו להעניק פרשנות לסעיף 8(ג) להסכם הפנסיה, אין להסתפק בבחינת המשמעות המילולית, אלא שומה עלינו לנסות ולהתחקות אחר הפרשנות הנכונה העולה מאומד דעת הצדדים וממרכיבים אחרים הנוגעים לעניין. עס"ק 1006/02 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת חיפה נ' אוניברסיטת חיפה (מיום 4.11.02). עוד נקבע בפסיקה כי בפרשנות הסכם קיבוצי יש לתת משקל רב לאופן בו יושם ההסכם הקיבוצי על ידי הצדדים במהלך התקופה שלאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, שכן יש בו כדי להעיד על אומד דעתם של הצדדים. עניין קריגל. דב"ע מג/85 - 3 רשות הנמלים בישראל - גוניק ואח', פד"ע יט 21, 25. בג"צ 567/87 גוניק ו- 28 אח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב(4) 693, 700. עע 300212/97 מוהר ואח' - עירית תל אביב (מיום 13.5.99). עסק 1014/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אל אופ תעשיות אלקטרו אופטיות. כללים אלה יפים גם לפרשנותו של הסכם הפנסיה, על אף שהוא אינו הסכם קיבוצי ביחסים שבין ארגון העובדים והמעביד לבין קרן הפנסיה. השוו: בג"צ 932/91 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' עזבון גפן ואח', פ"ד מו(2) 430. הפירוש המילולי של הביטוי המופיע בסעיף 10(ב)(4) להסכם הפנסיה "ממוצע דרגותיו בשלוש השנים האחרונות" יכול להתיישב הן עם פרשנות המערער לפיה מדובר בעריכת "ממוצע אריתמטי" והן עם פרשנות מקפת לפיה מדובר בעריכת "ממוצע משוקלל". בכל מקרה, כאמור בהרחבה לעיל, אין להסתפק בבחינת המשמעות המילולית, ויש להתחקות אחר תכליתו של ההסכם הקיבוצי ואומד דעתם של הצדדים בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות אופן יישום הסכם הפנסיה מאז חתימתו. לפיכך, אנו דוחים את טענת המערער כי שגה בית הדין האזורי עת נזקק לעדויות בדבר אומד דעתם של הצדדים ועת נתן משקל לאופן יישום הסכם הפנסיה מאז חתימתו. בית הדין האזורי הסתמך בקביעתו לעניין אומד דעתם של הצדדים על עדותם של מר הבר, ששימש בתפקידים בכירים במקפת ושל מר גלנטי, ששימש בתפקידים בכירים בבזק. לטענת המערער, טעה בית הדין בקביעתו בדבר "אומד דעתם של הצדדים" מנימוקים אלה: בית הדין התעלם מהסתירות בעדויותיהם של מר הבר ומר גלנטי לעניין השאלה מדוע נכתב "ממוצע" ולא "ממוצע משוקלל"; לא הוצגה ראייה בכתב לתמיכה בגרסתם, למרות שנוהלו פרוטוקולים של ישיבות המשא ומתן על הסכם הפנסיה; לא הובאה ראייה או עדות מטעם נציגות העובדים; בית הדין התעלם מהאינטרס המשותף של מקפת ושל בזק כי המילה "ממוצע" תתפרש כ"ממוצע משוקלל", לנוכח העובדה כי בזק רוכשת ומממנת את הזכויות העודפות ואת הפנסיה המוקדמת. גם טענות אלה של המערער אין בידינו לקבל. ראשית, לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית בנוגע למהימנות העדים. שנית, כפי שיפורט בהמשך (סעיפים 41 עד 43 להלן), קביעותיו של בית הדין האזורי מתיישבות גם עם מהותו ואופיו של הסכם הפנסיה ועם מכלול הנסיבות. בהתייחס לטענותיו של המערער בעניין זה נוסיף: אכן, לא הוצג פרוטוקול של ישיבת מו"מ על הסכם הפנסיה בו נאמר כי החישוב נערך על בסיס "ממוצע משוקלל" ולא על בסיס "ממוצע אריתמטי". אולם, איננו סבורים כי היעדר של ראייה כזו מביא למסקנה כי אין לתת משקל לעדויותיהם של מר הבר ומר גלנטי. אכן, לא הובאה עדות מטעם ההסתדרות הכללית או וועד עובדי בזק. יחד עם זאת, גם המערער, אשר לטענתו תביעתו מוגשת "בחסות ארגון גמלאי בזק", לא זימן לעדות חבר נציגות העובדים אשר היה שותף למשא ומתן. כמו כן, יש לתת משקל לכך שההסתדרות הכללית וועד עובדי בזק או ארגון גמלאי בזק לא ביקשו להצטרף להליך ולהביע את עמדתם, וכן לא העלו טענה בעניין אופן חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה ולא הגישו תביעה בנושא. בהקשר זה יש לציין כי העתק ממכתבו של ב"כ המערער מיום 5.12.97, בו העלה את הטענה כי אין לחשב את המשכורת הקובעת על פי ממוצע דרגות, הועבר הן למחזיק תיק בזק בהסתדרות הכללית והן ליו"ר וועד עובדי בזק, כך שלא ניתן לומר כי נציגות העובדים לא הייתה מודעת לטענותיו של המערער. בהתייחס לטענת המערער כי לבזק אינטרס שהמילה "ממוצע" תתפרש כ"ממוצע משוקלל" כדי לחסוך בעלות רכישת הזכויות העודפות ופנסיה מוקדמת לעובדיה: במקרה הנדון, לא היו בפני בית הדין עדים "אובייקטיביים", שכן הן למערער, הן למקפת והן לבזק וכפועל יוצא מכך לעדים מטעמן אינטרס בתוצאת פסק הדין, אשר יש לה השלכות כספיות. בנסיבות אלה, על בית הדין להכריע בדבר מהימנות העדויות על פי מיטב שיפוטו ובהתחשב במכלול הראיות המצוי בפניו. אין בעובדה כי לתוצאת פסק הדין השלכות כספיות על בזק כדי להביא למסקנה לפיה אין להסתמך על עדותו של מר גלנטי, כשם שאין לשלול את עדותו של המערער רק מהנימוק שיש לו אינטרס כלכלי בתוצאת פסק הדין. קביעתו של בית הדין האזורי בדבר פרשנותו של סעיף 10(ב)(4) מתיישבת עם מהותו של הסכם הפנסיה ועם האופן בו יושם הסכם הפנסיה על ידי הצדדים, כמפורט להלן. אופיו ומהותו של הסכם הפנסיה: עקרון יסוד בשיטת הפנסיה הצוברת הוא כי דמי הגמולים שמשלמים המעביד והעובד אמורים לממן את תשלומי הפנסיה. כפועל יוצא מעקרון יסוד זה, ובהתאם להוראות התקנון, המשכורת הקובעת לפנסיה נגזרת מהמשכורת שבוטחה בקרן במהלך תקופת חברותו של העובד בקרן וממנה שולמו דמי גמולים לקרן. קבלת פרשנות המערער נוגדת עקרון יסוד זה, שכן לשיטתו של המערער די בכך שהעובד שהה בדרגה האחרונה חודש אחד בלבד על מנת שדרגה זו תקבל משקל שווה לדרגה הקודמת בה שהה בשלוש השנים האחרונות לעבודתו. יש להעדיף את הפירוש המתיישב יותר עם עקרון היסוד של שיטת הפנסיה הצוברת, לפיו המשכורת הקובעת נגזרת מהמשכורת המבוטחת. אכן, הוראות הסכם הפנסיה העניקו לעובדים המועברים בבזק זכויות מעבר לזכויות המוקנות לחברי הקרן על פי תקנון הקרן. בין היתר, העניק הסכם הפנסיה לעובדים המועברים את הזכות לתשלום הפנסיה על בסיס משכורת אחרונה או על בסיס ממוצע הדרגות בשלוש השנים האחרונות, למעט הדרגה הראשונה. זכויות עודפות אלה, ככל הזכויות העודפות בהסכם הפנסיה שהוענקו לעובדי בזק, הוקנו בתמורה ל"מחיר רכישה" אשר חושב לפי חישוב אקטוארי ושולם למקפת על ידי המדינה או על ידי בזק. עדותו של מר הבר כי התחשיב האקטוארי לפיו חושב מחיר הרכישה נעשה על בסיס ההנחה כי חישוב המשכורת האחרונה ייעשה על בסיס ממוצע משוקלל ולא על בסיס ממוצע ארימטי (סעיף 40 לתצהירו של מר הבר) לא נסתרה, והמערער לא הביא ראיות המוכיחות ההיפך, אלא רק העלה טענות בעניין זה בסיכומים מטעמו. כידוע, קרן פנסיה מנועה מלהעניק לחבריה זכויות עודפות על הזכויות שנקבעו בתקנון הקרן ללא שקיבלה תשלום בעד זכויות אלה [ע"ע (ארצי) 629/97 אליאב - קרן מקפת, פד"ע לו 721; וראו לעניין זה הערתו של הנשיא אדלר בעניין קמיל]. גם מטעם זה, יש לדחות את פרשנותו של המערער לסעיף 10(ב)(4) לנספח ג' להסכם הפנסיה. זאת ועוד. לגרסת מר הבר בתצהירו מקורו של סעיף 10(ב)(4) להסכם הפנסיה הוא "שיטת המשכורת האחרונה" שהייתה קיימת בתקנון מקפת בעבר, לרבות בחלק מהתקופה בה נוהל מו"מ לחתימת הסכם הפנסיה. על פי שיטה זו, חושבה המשכורת הקובעת לפנסיה על פי משכורתו האחרונה של החבר, אולם אם עלה החבר בדרגה במשך שלוש השנים האחרונות לפני הפרישה, חושבה המשכורת הקובעת על פי ממוצע משוקלל של דרגות החבר בשלוש השנים האחרונות טרם פרישתו לגמלאות. גם המערער אישר בסיכומי הטענות מטעמו (סעיף 12) שמקורו של ההסדר בסעיף 10(ב)(4) הוא "שיטת המשכורת האחרונה". בסעיף 10(ב)(4) פורטו החריגים להסדר שהיה קבוע בתקנון הקרן, עת נקבע כי הדרגה הראשונה לא תובא בחשבון בחישוב ממוצע הדרגות, וכי במקרה של פרישה לפנסיית נכות או שאירים תחושב המשכורת הקובעת על פי דרגתו של העובד במועד הזכאות. אנו סבורים, כי אילו הוסכם בין הצדדים על חריג נוסף - חישוב ממוצע הדרגות על בסיס ממוצע אריתמטי ולא על בסיס ממוצע משוקלל - היה הדבר נקבע במפורש בהסכם הפנסיה. לעניין זה, אין די בכך שבסעיף 10(ב)(4) נכתב "ממוצע" ולא "ממוצע משוקלל" כדי להוות קביעה מפורשת של חריג נוסף להסדר "שיטת המשכורת האחרונה" על פי תקנון הקרן. בהקשר זה נציין כי המערער לא הצביע בסיכומיו על ראייה לתמיכה בטענתו כי הקביעה שחישוב המשכורת הקובעת לפנסיה ייעשה על בסיס ממוצע אריתמטי ולא ממוצע משוקלל הייתה הפשרה בין הקביעה בחוק הגמלאות כי המשכורת הקובעת לפנסיה היא המשכורת האחרונה לבין דרישת מקפת כי החישוב ייעשה לפי ממוצע היחסים ב- 25 השנים האחרונות. אופן יישום הסכם הפנסיה במהלך השנים ועמדת נציגות העובדים: אין מחלוקת, כי מאז חתימתו של הסכם הפנסיה, מקפת שילמה ומשלמת פנסיה למאות גמלאי בזק אשר פרשו במסלול א' לפי חישוב של ממוצע משוקלל. אין גם מחלוקת כי עד לפנייתו של המערער לוועדת הערעורים בחודש אפריל 1998 לא הוגשה כל תביעה בעניין זה. גם ארגון העובדים היציג, ההסתדרות הכללית החדשה שהיא צד להסכם הפנסיה, וגם ועד עובדי בזק לא הביעו התנגדות לאופן ביצועו של הסכם הפנסיה ולדרך בה פורש ולא פנו אל בית הדין בנושא. כאמור, לא הוגשה על ידם גם בקשה להצטרף להליך זה. לעובדות אלה משמעות כפולה. ראשית, כאמור לעיל, בפרשנות הסכם קיבוצי בית הדין נותן משקל רב להתנהגות הצדדים להסכם ואופן יישומו של ההסכם, ויש בהם כדי להעיד על אומד דעתם של הצדדים להסכם. לפיכך, האופן בו יושם ההסכם מעיד כי אומד דעתם של הצדדים היה כי החישוב ייעשה על בסיס "ממוצע משוקלל" ולא על בסיס "ממוצע אריתמטי". בהקשר זה אנו דוחים את טענת המערער כי לא חלף פרק זמן משמעותי בין חתימתו ויישום הסכם הפנסיה לבין הגשת תביעת המערער, ולכן אין להסתמך על התנהגותם של הצדדים. גם אם נקבל את גרסת המערער כי יישום ההסכם החל בשנת 1992, פרק זמן בן שש שנים הוא פרק זמן משמעותי. מעבר לכך, יש חשיבות לא רק למשך התקופה אלא למספר העובדים שפרשו, ובשנות התשעים פרשו עובדים רבים מבזק במסגרת תוכניות עידוד פרישה. שנית, העובדה שנציגות העובדים לא העלתה כל תביעה בעניין אופן חישוב המשכורת הקובעת, מעידה כי הפרשנות הנטענת על ידי מקפת ועל ידי בזק מקובלת גם על נציגות העובדים [עע 300343/97 משה להב ו- 100 אחרים - סולל בונה בע"מ (מיום 21.10.2001, סעיף 10 לפסק הדין)]. בהתייחס לטענת המערער כי התוצאה סותרת את התחייבות מקפת לשמור על זכויות העובדים על פי חוק הגמלאות, כי משמעות מסלול א' היא פרישה לפנסיה על פי חוק הגמלאות, וכי בית הדין התעלם מהפסיקה בעניין קמיל ווינטר: לטענת המערער, המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי סותרת את התחייבות מקפת בנספח ג' להסכם הפנסיה, בו התחייבה (בסעיף 5) "שכל זכויותיהם של העובדים המועברים, שאיריהם, או הזכאים לזכות או לגימלא כלשהן, על פי חוק הגמלאות, בגין שירותם במדינה ובחברה לא תפגענה ולא תגרענה". אכן, בנספח ג' להסכם הפנסיה קיימת הסכמה עקרונית לשמירת זכויותיהם של העובדים המועברים על פי חוק הגמלאות. אולם, הסכמה עקרונית זו כפופה להוראות המפורשות של הסכם הפנסיה. הן על פי סעיפים 6(א) ו- 16(ב) להסכם הפנסיה והן בהתאם להוראות נספחים א', ג' ו- י' להסכם הפנסיה. בסעיף 10(ב)(4) לנספח ג' להסכם הפנסיה נקבע במפורש הסדר שונה לעניין חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה מההסדר הקבוע בסעיף 8 לחוק הגמלאות. זאת ועוד. על פי סעיף 8 לחוק הגמלאות המשכורת הקובעת לפנסיה היא משכורתו האחרונה של העובד. אין בחוק הגמלאות מנגנון של חישוב ממוצע דרגות לעניין חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה. כפי שטען גם המערער, חישוב על בסיס ממוצע אריתמטי אינו בהכרח קרוב יותר לתשלום פנסיה על יסוד משכורת אחרונה, שכן הדבר תלוי במשך השהייה של העובד בכל דרגה. לפיכך, הוראות חוק הגמלאות גם אינן יכולות להוות מקור השראה לפרשנות הנכונה של סעיף 10(ב)(4) להסכם הפנסיה. זאת ועוד. המערער טען כי הקביעה שחישוב המשכורת הקובעת ייערך על בסיס ממוצע הייתה פשרה בין הקביעה בחוק הגמלאות כי המשכורת הקובעת לפנסיה היא המשכורת האחרונה לבין דרישת מקפת כי החישוב ייעשה לפי מסלול ב' - ממוצע היחסים ב - 25 שנים אחרונות. טענה זו של המערער, שלא נתמכה בראייה כלשהי ולא הוכחה, אינה מתיישבת עם טענתו כי על פי הוראות הסכם הפנסיה התחייבה מקפת שלא לגרוע מזכויות העובדים על פי חוק הגמלאות. עצם חישוב המשכורת הקובעת על בסיס ממוצע, בין אם ממוצע אריתמטי ובין אם ממוצע משוקלל, גורעת מזכויות העובדים על פי חוק הגמלאות, לפיו המשכורת הקובעת לפנסיה היא המשכורת האחרונה. אשר לטענת המערער כי המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי סותרת את פסיקת בית הדין הארצי בעניין קמיל ובעניין וינטר: בעניין קמיל נדון שיעור המשכורת הקובעת לעניין חישוב מענק שנים עודפות על פי סעיף 11(ג) לנספח ג' להסכם הפנסיה בו נקבע כי "עובד מועבר יהיה זכאי לתשלום נוסף בעד עודף השנים העולה על 35 שנה, בכפוף לאמור בהוראות סעיף 39 לחוק הגמלאות". בעניין קמיל קבע בית הדין הארצי לעבודה כי יש לפרש את הביטוי "בכפוף לאמור בהוראות סעיף 39 לחוק הגמלאות" כמחיל על העובדים המועברים את הוראות סעיף 39 לחוק הגמלאות ככתבן וכלשונן, וזאת לאור אומד דעתם של הצדדים שלא לגרוע מזכויותיהם של העובדים על פי הוראות חוק הגמלאות. בעניין קמיל, מסקנה זו התחייבה מהוראות סעיף 11(ג) לנספח ג' להסכם הפנסיה, אשר לא קבע הסדר שונה מההסדר הקבוע בחוק הגמלאות לעניין חישוב המענק. לעומת זאת, כאמור לעיל, בסעיף 10(ב)(4) להסכם הפנסיה נקבע במפורש הסדר שונה מההסדר הקבוע בחוק הגמלאות לעניין חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה. באשר לפסיקה בעניין וינטר: בעניין וינטר עמד בית הדין הארצי על כך שמגמת הסכם הפנסיה היא לשמור על זכויותיהם של הגמלאים על פי חוק שירות הגמלאות וכי יש צורך בהוראה מפורשת כדי לשנות את זכויותיהם (סעיף 15 לפסק הדין). במקרה הנדון, כמובהר לעיל, נקבעה הוראה מפורשת בנספח ג' להסכם הפנסיה - סעיף 10(ב)(4) - הקובעת כי חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה לא ייעשה על פי הוראות חוק הגמלאות. כללו של דבר: ההתחייבות העקרונית לשמירה על זכויות העובדים על פי חוק הגמלאות כפופה להוראותיו המפורשות של הסכם הפנסיה, אשר בכל הנוגע לחישוב המשכורת הקובעת לפנסיה קבע במפורש הסדר אחר מההסדר הקבוע בחוק הגמלאות. לפיכך, פרשנותו של בית הדין האזורי את סעיף 10(ב)(4) לנספח ג' להסכם הפנסיה אינה סותרת התחייבות עקרונית זו ואת פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין קמיל ובעניין וינטר. בהתייחס לטענתו של המערער כי בית הדין התעלם מראיות וממסמכים רלוונטיים, ולא התיר הצגת ראיות רלוונטיות: חוברת ההסברה הראשונה: לטענת המערער, בית הדין לא נתן משקל לעובדה שבהסבר בדבר חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה בחוברת ההסברה הראשונה שפרסמה מקפת (נ/1) נאמר "ממוצע" ולא "ממוצע משוקלל", ורק בחוברת שהוצאה בחודש ינואר 1997 נעשה שימוש בביטוי "ממוצע משוקלל". אין בעובדה זו כדי לשנות את המסקנה אליה הגענו. ראשית, בחוברת נעשה שימוש בביטוי "ממוצע דרגות" ו"חישוב ממוצע", הביטויים המופיעים בנספח ג' להסכם הפנסיה והם טעונים פרשנות. אולם, לא נאמר בחוברת כיצד יחושב הממוצע - כממוצע אריתמטי או כממוצע משוקלל. לפיכך, אין באמור בחוברת כדי לסייע בפרשנותו הנכונה של הסכם הפנסיה. שנית, כפי שקבע בית הדין האזורי, בכנסים שנערכו בסמוך לאחר חתימת הסכם הפנסיה ובהם הוסברה והודגמה שיטת החישוב, הובהר כי החישוב ייעשה על בסיס ממוצע משוקלל. מכאן, כי פרשנות זו לסעיף 10(ב)(4) הובהרה על ידי מקפת בסמוך לאחר חתימת הסכם הפנסיה. באמור לעיל אף תשובה לטענת המערער כי התנהלות מקפת אשר דאגה לכך שייעשה שימוש בביטוי "ממוצע משוקלל" בחוברת השנייה שהוצאה בשנת 1997 היא לא נאותה ומשליכה על אמינותה. משניתן הסבר מלא על ידי נציגי מקפת בסמוך לאחר חתימת הסכם הפנסיה, יש לדחות את הטענה כי היה ניסיון לבצע "מחטף" פרשני באמצעות פרסום החוברת בשנת 1997. עדות המערער כי התריע על החישוב הלא נכון של ממוצע הדרגות: בית הדין דחה את גרסתו של המערער כי התריע קודם לפרישתו לגמלאות על ליקויים בחישוב המשכורת הקובעת לפנסיה על ידי מקפת. בית הדין מצא כי מדובר ב"גרסה כבושה" שהועלתה רק במסגרת החקירה הנגדית. מדובר בקביעה עובדתית, ההנמקה שניתנה על ידי בית הדין האזורי מקובלת עלינו, ואין מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי. אי התרת הצגת ראיות רלוונטיות: המערער קבל על כך שבית הדין לא התיר הגשת מסמכים שהיו בפני ועדת הערעורים, וכן לא התיר הצגת תקנון מקפת בו הוסדרה "שיטת המשכורת האחרונה", בו נעשה שימוש בביטוי "ממוצע משוקלל": ראשית, צדק בית הדין האזורי עת דחה את הניסיון להציג ראיות נוספות בשלב הסיכומים. שנית, מעבר לטענה כללית כי המסמכים שהיו בפני ועדת הערעורים רלוונטיים, המערער לא הצביע על טענה קונקרטית שמסמכים אלה תומכים בה או על פרט בהם שעשוי היה להשליך על תוצאת פסק הדין. בהתייחס לטענת המערער כי לא היה מקום להתייחסות בית הדין האזורי לתפקידו של המערער בעבר, לנסיבות פרישתו של המערער ולהסכמים בין המערער לבין בזק: המערער הלין על כך שבית הדין האזורי התייחס לנסיבותיו האישיות, לרבות תפקידו בעבר בבזק, נסיבות פרישתו מבזק, ובכלל זה המו"מ שהתנהל בינו לבין בזק בעניין תנאי הפרישה וההסכמים שנערכו בינו לבין לבזק, לרבות הסכם הפשרה. לטענת המערער, על בית הדין היה להתייחס בפסיקתו לחלק הנורמטיבי של הסכם הפנסיה, ולא היה מקום לאפשר למקפת לסבך את ההליך המשפטי, לתקוף אישית את המערער ואת שליחותו הציבורית, כנציג נבחר של גמלאי בזק, תוך חשיפת ההסכם האישי של המערער עם בזק, שאין לו דבר עם מקפת ועם זכויותיו מושא הליך זה. בכל מקרה, המערער פנה לוועדת הערעורים שלושה חודשים לפני שיישב את המחלוקות עם בזק, כך שאין שום קשר בין הדברים. גם טענה זו של המערער אין בידינו לקבל, מנימוקים שיפורטו להלן. תפקידו של המערער בבזק רלוונטי, לנוכח העובדה שהמערער היה בעל תפקיד בכיר באגף משאבי אנוש, ובין היתר ליווה את עובדי בזק בתהליך פרישתם לגמלאות. כמו כן, כאמור, המערער היה מרכז ועדה שתפקידה היה לאתר את הנושאים בתהליך הפרישה של העובד המחייבים בחינה מחדש, במטרה לאפשר פרישה תוך כיבוד כל הזכויות וההתחייבויות כלפי הפורש לגמלאות. בנסיבות אלה, העובדה שהמערער לא העלה בתקופת עבודתו את הטענה כי מקפת מחשבת את המשכורת הקובעת לפנסיה שלא בהתאם להוראות הסכם הפנסיה יש לה משמעות (וכאמור, בית הדין האזורי דחה את גרסתו של המערער כי הלין על אופן חישוב המשכורת הקובעת על ידי מקפת בפני הממונים עליו). עובדה זו מעידה כי גם המערער סבר, "בזמן אמת", כי החישוב על בסיס ממוצע משוקלל אינו מנוגד להוראות הסכם הפנסיה. זאת ועוד. תביעתו של המערער כי משכורתו הקובעת תחושב על בסיס ממוצע אריתמטי נוגדת את ההסכמות בינו לבין בזק בעניין פרישתו לפנסיה מוקדמת, כמובהר להלן. בהתאם להוראות הסכם הפנסיה, על בזק לשאת בעלות רכישת כל זכות העודפת על הזכויות המגיעות לעובד על פי תקנון הקרן. כמו כן, אין מחלוקת כי על בזק לשאת בעלות פרישתו של המערער לפנסיה מוקדמת ובעלות רכישת זכויות הפנסיה בעד תקופת הפנסיה המוקדמת, כלומר בעד התקופה ממועד פרישתו של המערער ועד הגיעו לגיל 65. כפי העולה מחומר הראיות, בזק רכשה את הזכויות על בסיס תחשיב שערכה מקפת, כאשר המשכורת הקובעת חושבה על בסיס ממוצע משוקלל (נספחים ת/ 4 ות/ 5 לתצהירו של מר הבר). ביום 29.7.98 חתם המערער על הסכם פשרה עם בזק בו הצהיר כי "עם חתימת הסכם זה בא ויגיסר על סיפוקו ולא תהיינה לו כל תביעות ו/או טענות כנגד בזק ו/או מי ממנהליה בגין תקופת עבודתו בבזק וסיומה, לרבות ובמיוחד תביעה לקבלת סכומים הנובעים מהסכם הפרישה, הנספח לו והסכם זה". במועד חתימת הסכם הפשרה, היה תלוי ועומד ערעורו של המערער בפני ועדת הערעורים. תביעתו של המערער כנגד מקפת לחישוב משכורתו הקובעת על בסיס ממוצע אריתמטי ולא על בסיס ממוצע משוקלל נוגדת את התחייבותו בהסכם הפשרה בינו לבין בזק, לפיה אין לו תביעות נוספות לקבלת סכומים "הנובעים מהסכם הפרישה". זאת, כיון שככל שטענתו לעניין חישוב המשכורת הקובעת תתקבל, על בזק לשאת בעלות הנובעת מהגדלת המשכורת הקובעת לפנסיה. יתר על כן. העלאת התביעה כנגד מקפת בלבד בעניין חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה, מהווה למעשה ניסיון לעקוף את התחייבותו של המערער כלפי בזק שלא לתבוע סכומים נוספים בגין פרישתו, שכן ברור שתוצאות קבלת תביעתו היא תביעה של מקפת כנגד בזק לשאת בעלות הנובעת מקבלת התביעה, שמשמעותה הגדלת הפנסיה שמקפת תשלם למערער. מהאמור לעיל נובע כי ההליך נגד מקפת אכן נגוע בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט, שכן תכליתו היא לקבל זכויות נוספות מבזק, מעבר למה שהוסכם בין המערער לבין בזק. כללו של דבר: בנסיבות המקרה הנדון, לנוכח העובדה כי על פי הסכם הפנסיה עלות רכישת זכויות עודפות על הזכויות על פי תקנון מקפת מוטלת על בזק ולנוכח העובדה כי עלות רכישת הזכויות עקב פרישת המערער לפנסיה מוקדמת מוטלת על בזק, ההסכמים שנערכו בין המערער לבין בזק בנוגע לפרישתו המוקדמת רלוונטיים להכרעה בתביעתו של המערער כנגד מקפת. זכויותיו של המערער מקרן מקפת כרוכות ומותנות בזכויותיו של המערער על פי ההסכמים בינו לבין בזק בנוגע לפרישתו המוקדמת, ולא ניתן להפריד בין השניים. כפועל יוצא מכך, לנוכח העובדה שעל פי הסכם הפשרה מנוע המערער מלדרוש מבזק תשלומים נוספים בקשר לפרישתו לפנסיה מוקדמת, העלאת התביעה כנגד מקפת בלבד מהווה התנהלות הנגועה בחוסר תום לב. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה יש לאשר את פסיקתו של בית הדין האזורי בעניין חיובו של המערער בהוצאות. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, ערעורו של המערער נדחה. בהתחשב בשיעור ההוצאות בו חויב המערער בפסק דינו של בית הדין האזורי, החלטנו שלא לחייב את המערער בהוצאות בערעור. משכורת