חישוב משכורת קובעת לפנסיה עובדי משרד החוץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב משכורת קובעת לפנסיה עובדי משרד החוץ: 1. המערערים, כולם גמלאים או שאיריהם של גמלאים, שפרשו מעבודתם במשרד החוץ עוד לפני שנת 1993, הגישו בבית הדין האזורי בירושלים את תביעתם כנגד המשיבה (להלן - המדינה) בקשר להחלטת ועדת שירות המדינה (להלן ועדת השירות) מיום 6.12.94 בדבר "קביעת תיאומים לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל- 1970 לחישוב המשכורת הקובעת של עובדי שירות החוץ" (פורסמה ב.י.פ מיום 25 באפריל 1995, להלן- החלטת הוועדה). בתביעתם, טענו המערערים לפגמים מהותיים שנפלו בדרך התנהלותה של ועדת השירות, שלטענתם אף לא השלימה מלאכתה, כמו גם כנגד התיאומים עליהם החליטה, הלוקים לטענתם בפגמים רבים היורדים לשורשה של ההחלטה. לטענת המערערים, תוצאתה הקשה של החלטת הוועדה בקשר לקביעת התיאומים בגמלתם היא אפליה, וקיפוח משמעותי בזכויותיהם. 2. בפסק דין מפורט ומנומק היטב דחה בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור יעל רייכמן ואהרון עמית; עב 1499/02) , את תביעתם של המערערים על כלל ההשגות והטענות המועלות בה. בית הדין האזורי קבע כי לא עלה בידי המערערים להוכיח טענותיהם בדבר פגם כלשהו שנפל בעבודת ועדת השירות ובדרך התנהלותה, וכי החלטתה בעניין קביעת התיאומים עולה בקנה אחד עם הוראת ס' 9(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב] התש"ל- 1970 (להלן- חוק הגמלאות) והפסיקה כפי שפירשה אותו. 3. בערעורם טוענים המערערים לטעויות שנפלו בפסק דינו של בית הדין האזורי. בעיקרו של דבר חוזרים המערערים על כלל טענותיהם כפי שהועלו בפני בית הדין האזורי. לטענת המערערים, נכון יהיה להחזיר אל שולחנה של ועדת השירות את קביעת "התיאומים" בעניין גמלתם, על מנת שתשלים מלאכתה על פי הוראות החוק, ותקפיד על קביעת התיאומים בשים לב לכלל הנתונים הרלוונטיים, לרבות תכלית ההסכם הקיבוצי מיום 29.11.93 שעל פיו נקבע סולם השכר החדש לעובדי משרד החוץ הפעילים, ובאופן שלא יקופחו זכויות הגמלאים. 4. המדינה תומכת בכלל הקביעות שבפסק הדין מושא הערעור. לטענת המדינה, ועדת השירות הורתה על "קביעת התיאומים" בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) ולא נפל כל פגם, בין בדרך התנהלותה, ובין לגופו של עניין, "בתיאום" כפי שקבעה, בשיתופו המלא של מי שהיה בשעתו נציגם של הגמלאים. 5. לאחר שעיינו בפסק הדין שבערעור, בטענותיהם הסדורות ורחבות היריעה של ב"כ הצדדים, ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. נחה דעתנו, כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנות המשפטיות העולות מהם, ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. אי לכך, הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור, ובקשר לחלקן של הטענות שבערעור, נוסיף אך הדגשים אחדים. 6. בהחלטת ועדת השירות מושא הערעור אושר המסמך המכונה "מסמך 1538" בו נמצא פירוט "תיאומים לגמלאי שירות החוץ". לפי המצוין במסמך, הוא הוכן ביום 23.11.94 והוגש לוועדה על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר ומנכ"ל משרד החוץ. בזיכרון הדברים מישיבת ועדת השירות מיום 6.12.94 מצוין כי "המסמך אושר". כמו כן מצוינת בזיכרון הדברים בקשת חברי הוועדה כי "תוצג בפניהם הרפורמה בשיטת סולמות השכר במשרד החוץ וסולם השכר שנחתם בעקבותיה". לא מצאנו ברישום זה שבזיכרון הדברים ביסוס לטענת המערערים לפיה לא השלימה הוועדה את מלאכתה. הוועדה קבעה בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים כי "המסמך אושר". ואפילו ניתן היה לראות בבקשת חברי הוועדה כי תוצג בפניהם הרפורמה בשיטת סולמות השכר, תנאי לאישור המסמך, ואין אנו קובעים כך, כי אז בפרסום ההחלטה בילקוט הפרסומים כחמישה חודשים לאחר מכן, ביום 25.4.95, ניתן ביטוי חד משמעי לכוונת הועדה בדבר אישור התיאומים, ללא כל סייג. ויתרה מכך, לעניין טענה זו של המערערים כמו גם בקשר לטענות אחרות שהועלו בבית הדין האזורי ובמסגרת הערעור, חשוב להדגיש, ועמד על כך בית הדין האזורי בהרחבה, כי המערערים נמנעו מלהזמין לעדות בבית הדין גורמים רלבנטיים שהיו מעורבים בקבלת ההחלטה בשעתו, אף שהיה באפשרותם לעשות כן. גם בכך יש כדי להצביע על העדר תשתית עובדתית המבססת את טענת המערערים בדבר פגמים שנפלו בהתנהלותה של הוועדה. באמור בס' 23 לפסק דינו של בית הדין האזורי לא מצאנו ביסוס לטענת המערערים, לפיה אף מפסק הדין עולה כי הוועדה לא השלימה את מלאכתה. 7. באשר לטענת המערערים בדבר אי מילוי אחר הוראת ס' 103 לחוק הגמלאות- מן המסמכים שבתיק עולה, ואין על כך מחלוקת, כי מר אברהם כהן ז"ל ששימש יו"ר ועד הגמלאים בשעתו, השתתף בישיבת ועדת השירות מיום 6.12.94 בה אושר לוח התיאומים. בקשר לכך קבע בית הדין האזורי, כי "מעבר להיותו של מר אברהם כהן שותף בדיוני הוועדה ובבניית המנגנון של לוח התיאומים, אף אם סברו התובעים, כי שגה אברהם כהן בהתנהלותו ובייצגו אותם, או ככל שסברו (כפי שטענו בסיכומיהם) כי מר אברהם כהן לא היה שותף בייצוג הגמלאים אל מול ועדת התיאומים, יכלו הם להזמינו לעדות בין בתצהיר ובין שלא בתצהיר שכן תחילת ההוכחות נקבע לינואר 2005 וכעולה מחקירת מר גומא הוא שוחח עימו בטרם עדותו. בחירת התובעים שלא לזמנו לעדות, והיום, לאחר פטירתו (2006) העלאת טענות כנגד אי תפקודו יש בה משום דבר מקומם ובוודאי שאין סיבה בשל כך לבטל את החלטת ועדת התיאומים". הנה כי כן, אף שיו"ר ועד הגמלאים מר כהן ז"ל השתתף בישיבת ועדת השירות בה אושר לוח התיאומים, בחרו המערערים שלא להזמינו לעדות בבית הדין האזורי. לפני בית הדין האזורי לא הובאה אף לא ראשית ראיה בדבר הסתייגותו מלוח התיאומים שהובא לאישור הועדה. בכל אלו יש כדי לבסס את טענת המדינה בדבר הסכמת הגמלאים בשעתו לתיאום כפי שהוצע. משזה היה המצג כפי שהוצג בשעתו לפני ועדת השירות, אך סבירה היא המסקנה המתבקשת, כי נוכח אותה הסכמה, לא היה צורך בניהול משא ומתן עם "נציגות עובדי המדינה וארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של העובדים במדינה", כמתחייב מהוראת סעיף 103 לחוק הגמלאות. 9. המערערים טוענים, כי "לוח התיאומים נכשל ביצירת זיקה בין הדרג לתפקיד". זאת בשים לב לעובדה ש"תכלית ההסכם הקיבוצי הייתה קביעת סולם חדש שייצר זיקה בין תפקיד העובד לשכרו. בטענה זו של המערערים גלומה לכאורה "קבלה" של קביעת בית הדין האזורי בפסק דינו, לפיה אין לקבל את טענת המערערים כפי שנטענה לפניו בדבר הצורך ביצירת זהות בין תפקיד לדרג. בקשר לאמור יודגש כי מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי, ודומה כי אף המערערים אינם חולקים עליה, לפיה: "שלושה פרמטרים קובעים את שכרו של העובד הפעיל וגם את זה של הגמלאי בשירות החוץ, והם: דרגו, השלב בו הוא נמצא בתוך הדרג (עם או בלי תוספת שהיה בדרג) והוותק בשלב. הקידום במתח הדרגות וכן הוותק בדרגה הן בעבר והן היום נקבעים על פי נתוניו האישיים של העובד, בעוד שהדרג ההיררכי (יועץ, ציר, שגריר) נעשים על ידי ועדת המינויים של משרד החוץ. לכן, גם בעבר וגם היום ימצאו בעלי תפקידים רבים בשירות החוץ כמו במקרה של התובעים שבפנינו, אשר ימונו לתפקידים שונים בשגרירויות רבות לרבות תפקידי קונסול או שגריר, כאשר הדרג בו הם נמצאים נמוך יותר ועל פיו הם מקבלים את שכרם ולא על פי התפקיד אותו הם מבצעים". 10. סבורים המערערים כי לוח התיאומים אינו מקיים את התכלית המוצהרת של התיאומים, באשר לשיטתם, תרגום הולם של דרגות השכר בסולם הישן חייב מתן ביטוי לקיצור המהותי שחל במהלך השנים שלאחר פרישתם במשכי השהות של העובדים הפעילים בדרגים, בהשוואה לפרקי הזמן ששררו בתקופת הגמלאים. בכך לטענתם נפגעו זכויותיו של הגמלאי וניטלו ממנו כל הישגיו בתחום הדרגה. בקשר לטענה זו יובהר, כי סמכות הוועדה לעריכת תאומים נתונה לה מכוח הוראתו של ס' 9(2) לחוק הגמלאות. הלכה פסוקה היא, בנוגע לסמכות הוועדה על פי הוראת הסעיף כי "... אין מדובר במסלול עקיף להעלאה בדרגה, אלא בפעולת תיאום בין הדרגות על פי הסולם הישן לדרגות על פי הסולם החדש. המערער קרא לפעולות התיאום תרגום ואכן הגדרה זו הולמת את הרעיון המונח בבסיס פעולת התיאום" [עע 600015/98 שמואל דורנר - הממונה על תשלום הגמלאות (11.1.00, לא פורסם, )]. וכן נמצא בפסק דין שיפמן, כי: "על פי כוונת המחוקק, ס' 9(2) נועד לתיאומים טכניים בלבד עקב שינוי הסולם. לא הייתה כוונה להשתמש בסעיף זה ככלי למניעת שחיקת הגמלאות, על ידי התקדמות הגמלאי בדרגות" (עע 1243/02 משה שיפמן - מדינת ישראל ( 28.9.04, לא פורסם ). 11. נציין כי לפי העולה מן המסמכים שבתיק, במקרים שבהם דרגת הפרישה של הגמלאי הייתה מעבר למתח הדרגות שהיה צמוד לדרג, נקבע לגמלאי לפי לוח התיאום דרג שהוא גבוה מן הדרג שקבעה לו וועדת המינויים של שירות החוץ. מכל מקום, אך ברור הוא שבמסגרת התיאום על פי הוראת ס' 9(2) לחוק הגמלאות אין סמכות לועדת השירות לתקן "עוולות עבר" ככל שהיו כאלה בתקופת היותם של הגמלאים עובדים פעילים. 12. המערערים מלינים עוד על קביעות בית הדין האזורי שאישר את שלילת תוספת הכוננות ותוספת השחיקה בגמלתם. בקביעתו נסמך בית הדין האזורי על הראיות כפי שהובאו לפניו מטעם המדינה לפיהן רכיב הכוננות גולם בגמלאות עובדי המשרד, כפי שהוא גולם בשכרם של העובדים הפעילים. לא מצאנו טעות משפטית בקביעה זו של בית הדין האזורי המחייבת התערבותנו בקביעתו. אף לא מצאנו טעות משפטית בקביעה שבפסק הדין בקשר לתוספת השחיקה, לפיה המשך תשלומה של התוספת היה יוצר "כפל תשלום" למערערים. זאת לאור העובדה כפי שהוכחה לפני בית הדין האזורי, בדבר גילום תוספת השחיקה בשכר הכולל כפי שנקבע על פי סולם השכר החדש. 13. המערערים טוענים, כי המדינה מחויבת בעריכת תיאומים נוספים שישקפו את השינויים שחלו בפועל בסולם השכר במשרד החוץ בשנים 1993 - 2003. לטענתם "כל שינוי המבוצע בסולם השכר של העובדים הפעילים במשרד החוץ ... מהווה שינוי בסולם השכר של העובדים הפעילים ומקרין על מעמדם של גמלאי השירות. לפיכך, שינויים כאלה מחייבים התאמת דרגי הגמלאים וסולם השכר המיושם בפועל". המערערים לא הוכיחו לפני בית הדין האזורי, כי חלו שינויים בפועל בסולם השכר של עובדי משרד החוץ. גם בעניין זה לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי. אפשרויות הקידום המיטיבות עם עובדי שירות החוץ המנהלי הפורשים לגמלאות בדרגים גבוהים יותר ובשכר גבוה יותר, אינן מבססות טענה בדבר חובת ביצוע תיאומים נוספים כנטען. מכל מקום אך מובן הדבר, כי הדרך הנכונה לבירור טענה בדבר יצירת סולם שכר חדש המחייב עריכת תיאום לפי הוראת ס' 9(2) לחוק הגמלאות, הינה לפי המנגנונים הקבועים בחוק שירות המדינה גמלאות. לא על בית הדין להיזקק לראשונה לטענות בדבר יצירת סולם שכר חדש כאמור, מבלי שהטענה הובאה ונדונה לפני כן בפני הגורמים המוסמכים לכך על פי החוק. 14. אשר על כן ובשים לב לכל האמור, הערעור נדחה. נוכח מדיניותו של בית דין זה בקשר לפסיקת הוצאות בהליכים בעניינם של גמלאים, איננו נותנים צו להוצאות. משרד החוץפנסיהמשכורתהשכר הקובע / משכורת קובעת