חישוב פיצוי לא לפי שיטת הידות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב פיצוי לא לפי שיטת הידות:

מבוא

1. עניין לנו בתביעת תלוייה ועיזבונה של המנוחה הילה רוזנברג ז"ל, ילידת 1952, שנהרגה בתאונת דרכים ביום 8.2.01, בהיותה בת 49 שנים. התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה.

2. המנוחה היתה מהנדסת אזרחית בהשכלתה, בעלת תואר מוסמך למדעים בהנדסה אזרחית וכן בעלת תואר כמנתחת מערכות מחשבים מוסמכת מאוניברסיטת תל-אביב. למנוחה היו הסמכות נוספות כמו מהנדסת אבטחת איכות מהאיגוד האמריקאי וכן הכשרה בבניית אתרים באינטרנט ועוד. במועד פטירתה היתה בשלבים אחרונים לסיום תואר מוסמך במנהל עסקים.

3. התובע 1 הינו מי שהיה בעלה של המנוחה ואבי ילדיה (להלן: "יעקב" או "האלמן"). יעקב יליד 1955 הינו מהנדס בהשכלתו ושימש כמהנדס ראשי בחברת דניה סיבוס במועדים הרלוונטיים לתביעה.

4. התובע 2 הינו בנם הבכור של המנוחה ויעקב (להלן: ישי). ישי יליד 1980 והיה בן 21 בעת פטירת המנוחה. ישי חולה סוכרת נעורים ועל כן היה סמוך על שולחן הוריו גם בתקופת התאונה. ישי היה באותה העת סטודנט להנדסת מחשבים באוניברסיטת תל-אביב לאחר שלא גויס לשירות צבאי. עם סיום לימודיו התנדב לשרת בצה"ל כמתנדב. ישי מתגורר בבית הוריו.

5. התובע 3 הינו בנם הקטן של המנוחה ויעקב (להלן: "שחר"). שחר יליד 1989 והיה בן 12 בעת פטירת המנוחה.

6. התובעים תובעים הן כתלויים והן כיורשי עיזבונה של המנוחה בהתאם לצו ירושה מיום 4.3.01.

7. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והמחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשיעור הנזק שנגרם לעיזבון וליורשים נוכח הפערים הגדולים שבין שיעור השתכרותו של יעקב לשיעור השתכרות המנוחה.

טענות התובעים

8. התובעים טוענים כי בעקבות מותה הטרגי של המנוחה סבלו ויסבלו נזקים רבים הן כתלויים והן כיורשי עיזבונה. המנוחה היתה אישה רבת פעלים שעבדה הן מחוץ לביתה והן בביתה כאשר עיקר מעיינה, היה לטפל ולהשקיע בילדיה. מטעם זה בחרה המנוחה לעבוד במשרה חלקית ובשכר נמוך כדי להיות בבית עם שובם מבתי הספר ולהיות מעורבת בגידולם ובחינוכם של בניה.

9. לטענת התובעים פוטנציאל ההשתכרות של המנוחה היה גבוה בהרבה משיעור השתכרותה בשנים שעובר לפטירתה וכי עם בגרותם של ילדיה היתה שבה לעבוד במשרה מלאה תוך מימוש מלוא הפוטנציאל שלה.

10. שיעור ההשתכרות הצפוי של המנוחה, לו היתה שבה לעבודה מלאה ובמשרה התואמת את כישוריה, היה מגיע לשיעור ההשתכרות של בעלה ויש להעמידו על 45,000 ₪ לחודש. התובעת אף החלה לפתח עסק עצמאי של בניית אתרי אינטרנט בסמוך לתאונה ואם היה הדבר זוכה להמשך פיתוח היתה המנוחה מרוויחה סכומים נאים אף מפרויקט זה. כל זאת לצורך חישוב הפיצוי בגין הפסדי הכנסה ב"שנים האבודות".

11. לטענת התובעים אין לחשב במקרה זה את הפיצוי על דרך שיטת הידות המקובלת אלא לסטות ממנה בהיותה לא מתאימה לנתוני השכר של המנוחה ויעקב. שכרה של המנוחה שימש כחסכון.

12. מאחר ויעקב עבד במשך 10 עד 12 שעות ביום עבודה, עיקר ניהול הבית וגידול הילדים נפל על המנוחה. מכאן שלאחר הפטירה סבלו התובעים מאבדן משמעותי של שירותי אם ורעיה. כתוצאה מן הפטירה החל יעקב לצמצם את שעות עבודתו עד שבשנת 2004 פוטר מעבודתו בדניה סיבוס והחל לעבוד כעצמאי במתן ייעוץ הנדסי. כתוצאה מכך ירד שיעור השתכרותו.

13. כך גם נאלצו התובעים להעסיק בעלי מקצוע כמו גנן וכו' לצורך ביצוע מטלות שבעבר נעשו על ידי המנוחה.

14. לטענת ב"כ התובעים היו ילדיה של המנוחה נותרים תלויים עד לגיל מבוגר יחסית הן בשל מחלתו של ישי והן מחמת העובדה שהמנוחה ויעקב היו דואגים להם עד תום הלימודים האוניברסיטאיים.

15. כן תובעים התובעים כאב וסבל, והוצאות קבורה ומצבה לעיזבון.




טענות הנתבעת

16. הנתבעת טוענת כי במשך שנים רבות עבדה המנוחה במשרות חלקיות ושכרה היה נמוך מאחר ועיקר רצונה היה לטפל בילדיה. לטענת הנתבעת במועד פטירתה היו ילדיה של המנוחה גדולים דיים ולא נצרכו להשגחה צמודה של אמם. מכאן שעבודתה של המנוחה במשרה חלקית נבע מבחירה שלה שלא להשקיע את כל מרצה בעבודה מחוץ למשק ביתה.

17. עוד טוענת ב"כ הנתבעת כי בשל חלוף השנים ונוכח גילה של המנוחה, ביחס לשוק העבודה, כלל אין זה ברור שהיתה מצליחה להגיע לרמות השכר להן טוענים התובעים לו היתה שבה לעבוד במשרה מלאה. באשר לניסיונות פתיחת העסק העצמאי בבניית אתרי אינטרנט – לא באה כל הוכחה.

18. לטענת הנתבעת גם אם יובא בחשבון שיעור הכנסה גבוה מזה שהשתכרה המנוחה הרי שגם בנתונים אלו לא נותר הפסד לתובעים.

דיון

19. ראשית יש לומר כי בעת שתיק זה החל דרכו בבית המשפט המחוזי, ואף לאחר שהועבר הדיון לבית משפט זה, חלף זמן ונדרש תיקונו של כתב התביעה על דרך הוספת עילה שנבעה מהלכת "השנים האבודות" וזאת רק במהלך שנת 2005.

20. כך גם החל ניהולו של התיק כאשר לנגד עיני הצדדים ובית המשפט עמדה ההלכה שניתנה בעניין ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', פ"ד נח (4) 486. לאור ההלכה שם, שדיברה בתוספת של מרכיב החיסכון ב"שנים האבודות", ייחדו הצדדים בתיק זה זמן רב והכבירו עדויות רבות להוכחת שיעור החיסכון שנפגע עם פטירת המנוחה.

21. בין לבין התקבלו הלכות נוספות ומשלימות בסוגיית אופן החישוב של הפיצוי בגין "השנים האבודות" ונראה כי חלקן הגדול של העדויות וטיעוני הצדדים כבר אינו רלוונטי. לאור הפסיקה האחרונה אין אנו דנים יותר במרכיב החיסכון בלבד אלא בסך כל ההפסד שמפסיד ויפסיד עיזבונו של המנוח, ובמקרה זה המנוחה, כתוצאה מפטירתה בטרם עת ומהעדר יכולתה להוסיף ולהשתכר במהלך השנים האבודות. ראה למשל דבריו של כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין בע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל ואח' (טרם פורסם) : "חשוב לחזור ולהבהיר כי הפיצוי הניתן לעיזבון עבור "השנים האבודות" איננו עבור "החיסכון" ושיעורו איננו כשיעור "יד החיסכון". "כל תכליתה של ידה זו" – כך נפסק – "היא פונקציונאלית – לסייע בחילוץ מרכיב הקיום אשר יש לנכות מההכנסות לשם חישוב הפיצוי" (עניין חוסאם, בפסקה 6)." שם בסעיף 11 לפסק הדין.

22. לאור הפסיקה החדשה אין צורך לערוך במקרה שבפניי חישובים נפרדים בתביעת התלויים ותביעת העיזבון שכן התלויים הם גם יורשי עיזבונה של המנוחה וכל זאת לצורך חישוב ההפסד ב"שנים האבודות".

23. בית המשפט העליון שב, גם בפסיקה האחרונה על ההלכה שלפיה בהעדר נסיבות המצדיקות הליכה בדרך אחרת, יש לחשב את ההפסד לתלויים ולעיזבון על פי שיטת הידות. "בבסיס שיטה זו עומדת ההנחה, שהיא בגדר חזקה עובדתית המושתתת על אורח החיים של המשפחה הממוצעת, כי הכנסתו של אדם משמשת לקיומם של כל בני המשפחה ולהוצאות קבועות כלליות." דבריו של כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין בפרשת כרכבי הנ"ל , סעיף 9 לפסק הדין.

24. במקרה שבפניי טוען ב"כ התובעים כי יש לסטות משיטת הידות. כדי לבחון טענה זו יש ראשית להציג את הנתונים המספריים על בסיסם יש לחשב את הפיצוי ואשר בעטיים נטענה טענה זו.

שיעור ההשתכרות של המנוחה והאלמן

25. על פי תלושי השכר שהוצגו השתכרה המנוחה עשירית משיעור השתכרותו הממוצעת של האלמן. השתכרותה הממוצעת של המנוחה עמדה על 4,660 ₪ בערכי קרן עובר לפטירתה. סכום זה צמוד להיום מגיע כדי - 5,518 ₪ ואין ניכוי מס הכנסה. בעיגול כלפי מעלה עומד שכרה לצורך חישוב על - 5,520 ₪.

26. שכרו של האלמן עובר לפטירה עמד על 47,000 ₪ וצמוד להיום מגיע כדי – 55,660 ₪. סכום זה, לאחר ניכוי מס הכנסה כחוק, מגיע כיום כדי - 37,660 ₪.

27. כאן המקום לציין כי טרם נדונה בפסיקת בית המשפט העליון השאלה מהו שיעור ניכוי מס ההכנסה שיש לבצע מהכנסת האלמן/האלמנה מקום שהכנסתם מחויבת בניכוי מס הכנסה מעל 25% והאם יש בכלל לנכות מס הכנסה משכרו של בן הזוג הנותר. בפסק דיני בעניין ת.א.111001/01 חודור אמנון ואח' נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), , נדרשתי לשאלה זו וכאז גם עתה אני סבורה כי יש לנכות מס אמת משכרו של בן הזוג הנותר. אי התחשבות במס האמת יוצר מצב ולפיו השכר שמובא בחשבון אינו השכר האמיתי ממנו חיים התובעים אלא סכום גבוה יותר שאין לו כל אחיזה במציאות. במיוחד משמעותי הדבר כאשר נדרשים אנו לערוך קופה משותפת וליחד את ידת הקיום של המנוחה. אם נביא בחשבון שכר ברוטו, או ניכוי חלקי של עד 25% גם משכרו של האלמן, כי אז תתקבל ידת המנוחה גדולה יותר מזו שהיתה בפועל ושאותה אנו נדרשים לנכות משכרה לאחר ניכוי מס הכנסה. על כן ראיתי להביא בחשבון את הסכומים כפי שפורטו בסעיפים שלעיל.

28. לצורך חישוב על פי שיטת הידות יש להביא בחשבון את הקופה המשותפת. הקופה המשותפת עומדת בערכי היום על – 5,520 + 37,660 = 43,180 ₪.

חישוב לפי שיטת הידות

29. בחישוב לפי שיטת הידות יש להביא בחשבון את התקופות השונות בהתאם לגילם של ילדי המנוחה והאלמן, ישי ושחר.

30. בתקופה הראשונה ממועד הפטירה ועד הגיע שחר לגיל 18, היה ישי סטודנט באוניברסיטה ובגיר. אני מקבלת טיעונו של ב"כ התובעים כי יש להביא בחשבון תקופת תלות גדולה יותר בכל הנוגע לילדי המנוחה, ולאו דווקא בשל מחלתו של ישי, אלא בעיקר מאחר ושוכנעתי כי המנוחה והאלמן היו ממשיכים לתמוך בילדיהם בתקופת הלימודים האוניברסיטאיים לפחות במסגרת התואר הראשון. לאור שיעור ההכנסות ולאור השכלת ההורים עצמם, ראיתי לקבל טענה זו. בפועל הוכח כי את לימודי ישי מימנו ההורים.

31. אלא שגם אם נביא בחשבון כי בתקופת לימודיו ישי מהווה ידה נוספת – בהכרח אתה מגיע למסקנה כי ידת המנוחה גדולה משיעור השתכרותה. במועד הפטירה ועד הגיע שחר לגיל 18 בשנת 2007, יש להביא בחשבון 6 ידות: ידת המנוחה, ידת האלמן, ידת ישי, ידת שחר, ידת משק הבית וידת החיסכון. שיעורה של כל ידה מתוך הקופה המשותפת עומד על – 7,196 ₪. משמע ידת הקיום של המנוחה גבוהה מסך כל משכורתה הממוצעת.

32. במצב דברים זה ברי כי חישוב הפיצוי לפי שיטת הידות יביא לתוצאה ולפיה לעיזבון ולתלויים לא נגרם נזק.

33. גם אם הייתי מביאה בחשבון שבתוך מספר שנים היתה המנוחה מגדילה את היקף משרתה ושכרה היה עולה בהתאם, גם אז היתה השתכרותה מגעת לא יותר מאשר גובה ידת הקיום שלה בסביבות 8,000 - 7,000 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה. גם במקרה זה, כאשר הידות הן 4 בלבד – עולה שיעור ידת הקיום של המנוחה על ההכנסה הצפויה. איני סבורה כי המנוחה היתה מגיעה לשיעורי השכר של בעלה האלמן שכן מזה שנים אינה עובדת באופן מלא ובתחומי עיסוקם יש לניסיון מחד גיסא ולגיל מאידך גיסא משקל רב. התרשמתי שהמנוחה אהבה את ניהול משק ביתה לרבות עבודות הגינה, וכן נהגה להוסיף וללמוד דברים חדשים כל העת. מטעם זה איני סבורה שהמנוחה היתה משתלבת בעבודה ובתפקיד שהיו מחייבים אותה להתעסקות בו בלבד כפי שציין בעלה ביחס לעיסוקו שלו, שגזל את מירב שעות היום. מכאן שגם אם נביא בחשבון הכנסה גבוהה יותר, גם אז לא תהיה שיטת הידות דרך נאותה לחישוב ההפסד.




סטייה משיטת הידות

34. הפסיקה החל מהלכת אטינגר מותירה תמיד את האפשרות לסטות משיטת הידות גם אם רק במקרים יוצאי דופן. נראה לי כי מקרה זה שבפניי הינו מסוג אותם מקרים יוצאי דופן שיש לסטות משיטת הידות ולנסות לכמת את הפיצוי שלא על דרך חישוב זו.

35. כפי שלמדנו בפסיקה אחרונה הפיצוי בגין ההפסד "בשנים האבודות" אינו בא לפצות רק על מה שהיה המנוח מותיר בעיזבונו אחרי מותו, אלא אותו חלק בהשתכרותו שהיה משמש לרווחתו. מטעם זה ראתה הפסיקה לפסוק לעיזבון פיצוי גם במקרים שבהם שיעור ההשתכרות של המנוח היה נמוך ובקושי, אם בכלל, הספיק למחייתו השוטפת.

36. מתוך גישה זו לא ניתן אלא להסיק שמקום שהאלמן השתכר שכר גבוה ביותר, יותר מכפי הצריכה הסבירה השוטפת הנדרשת למשפחתו, כי אז ברי שהשתכרותה של אשתו המנוחה בוודאי שימשה לאותו חלק של רווחה שנכלל בידת החיסכון הנוספת. זאת גם אם לא ניתן לראות באופן ברור ועקבי הפקדת כספים משכרה לתוכניות חיסכון.

37. כשם שיש להביא בחשבון שבמצבים של שיעורי השתכרות גבוהים במשפחה לא תמיד יהיה נכון ללכת בדרך המלך שמתווה שיטת הידות, כך גם במקרי קיצון הפוכים שבהם השתכר המנוח מעט שבמעט ואשתו לא עבדה מחוץ למשק ביתה וחובותיהם היו גדולים, גם אז אין הליכה בשיטת הידות תואמת מציאות כלשהי שהרי ברור שלמנוח ובת זוגו לא היו כספים ששימשו לרווחה כלל.

38. התובעים הציגו דפי בנק כדי לתמוך בטענתם כי לא כל השתכרות המנוחה והאלמן שימשה אותם לצרכים השוטפים. כאמור לאור הדברים האחרונים בפסיקה אין צורך להוכיח כי אותם כספים אכן שימשו לחיסכון על דרך הפקדתם לקופת חיסכון או רכישת נכסים. די בכך שנראה כי יש בכספים כדי לאפשר את אותה רווחה, גם היומיומית, כדי שתוכח הטענה כי היה בכספים שהשתכרה המנוחה לתרום לאותה רווחה שמעבר לצרכי הקיום הנכללים בידות הקיום.

39. ואם הגעתי למסקנתי זו נותר לי לדון בגובה הפיצוי. שכרה של המנוחה היה נמוך וכאמור איני סבורה שהיא היתה מגיעה לרמות שכר גבוהות גם במועד שבו ילדיה יהיו בגירים שניהם ו/או יעזבו את הבית. אילולא האירוע נשוא התביעה היה ככל הנראה האלמן מוסיף לעבוד במקום עבודתו ומתקדם שם. לחילופין היה מוצא מקום עבודה ברמת השתכרות זו או גבוהה ממנה. ברי שמשיעור ההכנסה של המנוחה היה חלק ששימש לרווחה שמעבר לצריכה השוטפת הבסיסית. יחד עם זאת מאחר ועיקר פרנסת המנוחה היתה על בעלה הרי שאותו חלק בהכנסתה שיש להביאו בחשבון כמרכיב רווחה אינו גדול.

40. ב"כ הנתבעת ייחדה חלק משמעותי בסיכומיה לעובדה שלאלמן בת זוג, אשר היא וילדיה חולקים עמו ועם ילדיו מגורים משותפים ומנהלים משק בית משותף. לאור ההלכה לפיה שומת הנזק תיעשה תוך הקפאת המצב המשפחתי למועד הפטירה, ואין התייחסות למשפחות וירטואליות ואף לשינוי במצב משפחתי לאחר מכן, אלא בנסיבות יוצאות דופן, הרי שכל הדיון בעניין זה אין בו ממש. מתוך העדויות בעניין זה עלה כי זוגיות זו לא היתה יציבה ואף נסתיימה בטרם ניגשו הצדדים לכתיבת סיכומים.

41. יחד עם זאת ניתן ללמוד מעדויות האלמן ובת זוגו כי גם במערכת היחסים שביניהם, עיקר הפרנסה היתה על האלמן. בכך ראיתי משום תימוכין לטענת התובעים כי לצורכי הקיום די היה במשכורתו של האלמן ואילו העובדה שכיום אין התא המשפחתי "זוכה" לתוספת של שכרה של המנוחה, מביא להפסד במרכיב הרווחה של המשפחה.

42. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין ההפסד ב"שנים האבודות" על סך של – 120,000 ₪.

43. במאמר מוסגר ייאמר כי אם אלך בשיטה אותה התוותה חברתי, כב' השופטת טולקובסקי בת.א. 78511/01 עוזרי שושנה סוזן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ,  (לא פורסם - ), כי אז נגיע לסכום גבוה יותר מזה שראיתי לפסוק בדרך החישוב הגלובלית.

44. אם אחיל לצורך הקופה המשותפת, על הכנסת האלמן את סייגי סעיף 4 (א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975, היינו משכורת מקסימאלית של שילוש השכר הממוצע במשק, חישוב על פי שיטת הידות יוביל לכך שלמעט בתקופה אחת שבה יש לחשב 4 ו – 1/3 ידות שבה לא יהיה הפסד לעיזבון, בכל יתרת התקופה תהיה ידת המנוחה קטנה  משיעור השתכרותה ובעיקר  אם אביא בחשבון ששכרה יגדל בשיעור כלשהו.

45. למשל אם נביא בחשבון כי שכרה של המנוחה יגיע, לאחר צאתו של שחר מהבית, ל – 7,000 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה ושכרו של האלמן יוגבל לשילוש השכר הממוצע במשק ובניכוי מס הכנסה יעמוד על 18,000 ₪ כי אז הקופה המשותפת מגיעה כדי 25,000 ₪ וידת המנוחה לפי חישוב של 4 ידות עומדת על 6,250 ₪ הרי שנותרת יתרה מסוימת מתוך הכנסתה. חישוב פרטני של התקופות שחלקן לפי שכרה שעובר לפטירה וחלקן לפי שכר גבוה יותר מביאנו לסך של – 230,000 ₪ בקירוב.

46. כאמור בכל הענווה הראויה איני סבורה שזו הדרך הנכונה לחישוב גם אם בתיק זה היא מביאה לתוצאה צודקת יותר. על פי חוק הפיצויים נקבעה הגבלה על הכנסת הנפגע בלבד. ככל שאנו יוצרים מציאות שונה מן המציאות שהייתה קיימת עובר לקרות התאונה, כך מתרחק הפיצוי מיכולתו "להשיב מצב לקדמותו". כשם שהפסיקה הורתה שאין להקים משפחה וירטואלית כך גם אין לברוא שכר לבן הזוג הנותר. ככל שהמחוקק לא ראה לשים הגבלות גם על הסכום המקסימאלי של הקופה המשותפת, נראה לי שאין זה נכון לנקוט בדרך חישוב זו.

אובדן שירותי רעיה ואם

47. מטעם התובעים העידה חברתה של המנוחה, גב' אביבה רמות-רסקין, שבנה התחנך עם בנה הקטן של המנוחה באותו גן ילדים. עדותה של העדה לא נסתרה בכל הנוגע לחשיבות ולמסירות שייחסה המנוחה לגידול שני בניה. בסעיף 4 לתצהירה (ת/1) היא מציינת כך: "הילה הייתה אם מסורה לשני בניה וראתה את תפקידה כאם כשליחות. הילה הייתה מעורבת בחינוך ילדיה, מעורבת ביחסיהם עם חבריהם, מעורבת בתכנים הלימודיים, בהכנת השיעורים ובחוגים אליהם הלכו." ובהמשך בסעיף 7 לתצהירה היא מציינת: "אני יודעת כי בראש מעייניה היה הרצון להיות קרובה לשחר, מאחר שהיא סברה כי שנות הילדות, הן השנים החשובות ביותר בשבילו. היה צמצמה את שעות עבודתה ואת הימים בהם עבדה לשלושה בלבד בכדי להיות קרובה לשחר ולדאוג להתפתחותו."

48. גם מעבידה של המנוחה בחברת אנליסט, מר חיים שלזינגר, העיד כי בעת עבודתה אצלו ביקשה המנוחה להקטין את שעות עבודתה מכיוון שביקשה להשקיע את מירב זמנה בגידול ילדיה (ראה סעיף 4 לתצהירו ת/3). גם מחקירתו הנגדית עלתה אותה התמונה ולפיה מר שלזינגר היה מעוניין שהמנוחה תגדיל את אחוזי משרתה והיא הייתה זו שסירבה.

49. גם האלמן בעדותו בבית המשפט צייר תמונה דומה ולפיה המנוחה בחרה לצמצם את היקף משרתה מאחר "שהיא הרגישה רע מאד עם העובדה שהיא עבדה משרה כמעט מלאה, כולל נסיעות מרובות לרחובות. היא הרגישה שהיא לא יכולה לפנות מספיק זמן לבן הצעיר שלנו, שחר. אכן כשנמצאה לה ההזדמנות לעבוד בישוב כרכזת מחשבים, היא עברה לעבוד שם." ובהמשך: "את אומרת לי שבכל השנים החזרה שלה לאנליסט, כולל התקופה שעבדה במועצה ברעות, הרי שבבית היו בני הבכור בן 16 והבן הקטן בן 7 ושואלת אותי, במה התבטא הטיפול בילדים שלי, אני משיב לך ששני הילדים שלי גדלו די לבד מגיל די צעיר, כי בהתחלה שנינו עבדנו במשרות מלאות ובשלב מסוים זה הטריף את אשתי שהבן הקטן מגיע הביתה ומוצא בית ריק. הגדול היה מגיע יותר מאוחר והקטן היה צריך לחמם לבד אוכל ומעבר לקטע של האוכל היא רצתה להיות איתו." ראה עדותו בפרוטוקול בעמ' 7).

50. האלמן העיד ועדותו זו לא נסתרה כי עובר לפטירת המנוחה הועסקה בביתם עוזרת בית בהיקף של 4 שעות שבועיות שכן גם המנוחה נטלה חלק בעבודות הניקיון ואילו לאחר פטירתה העסיק עזרה בהיקף כפול של פעמיים בשבוע. (ראה עדותו בעמ' 11-12 לפרוטוקול).

51. לאחר הפטירה הוטל העול לדאוג לשלומם של הילדים עליו. הוא נדרש לדאוג למצבו הרפואי של הבן הבכור ובין היתר לשמור שלא יצא מאיזון, יאכל נכון ויעשה בדיקות. באשר לבן הקטן נדרש האלמן לדאוג לו לאוכל, ולבגדים, לפקח שילמד כמו שצריך ולקחת אותו לטיפול פסיכולוגי או אחר וכו'. עם שני הילדים נדרש גם זמן לשיחות שבין הורה לילדו.

52. לטענת האלמן עובר לפטירת המנוחה הוא נדרש במהלך עבודתו לנסיעות רבות לחו"ל ולעבוד שעות ארוכות. כתוצאה מן הפטירה לא הצליח להתמיד בעבודה באותו היקף שדרש התפקיד וגם לתפקד בביתו. בסופו של יום פוטר מעבודתו בדניה סיבוס.

53. ב"כ התובעים מעמיד דרישתו בראש נזק זה על – 700,000 ₪.

54. ב"כ הנתבעת טוענת בסיכומיה כי ראשית יש להביא בחשבון את העובדה שהאלמן חלק משק בית משותף עם בת זוג לכל אורך ניהולו של המשפט ולכך יש השפעה על שיעור הפיצוי בראש נזק זה. עוד היא טוענת כי אין זה סביר שהמנוחה ניקתה בעצמה את הבית בהיקף של 4 שעות בשבוע כאשר הועסקה עוזרת בית בהיקף זה. כך גם אין זה סביר לטענתה כי האלמן נדרש היום לעזרה נוספת על זו שהוא מעסיק בשכר. את הפיצוי בראש נזק זה מבקשת ב"כ הנתבעת להעמיד על לא יותר מ – 100,000 ₪.

55. לא בכדי פירטתי את העדויות שניתנו בעניין זה. עדויות העדים מטעם התובעים, לרבות עדות האלמן, היו אמינות ולא נסתרו. מתוך מכלול העדויות עלה כי המנוחה אכן ביקשה להיות מעורבת בגידול ילדיה שלא על דרך "שלט רחוק" וכי בשנים האחרונות עובר לפטירתה כלל עיסוקה באופן בולט את ניהול משק ביתה וגידול ילדיה. גם אם אין המדובר בילדים קטנים הזקוקים להשגחה מלאה, הרי שמקובלת עלי עדות האלמן שהמנוחה הייתה מעורבת מאד בחיי ילדיה וכן הייתה זו שדאגה ביום-יום לצרכיהם. זאת בעיקר על רקע העובדה שהאלמן עצמו נעדר שעות רבות מהבית בשל עבודתו.

56. כן ראיתי להביא בחשבון כי מדובר בבית גדול שדרש יותר מ – 4 שעות ניקיון בשבוע. יש להביא בחשבון שנדרש זמן נוסף לסידור הבית, לבישול, כביסה, גיהוץ, עריכת קניות וכו'. כך גם טיפלה המנוחה בגינת ביתם.

57. לצורך חישוב שיעור הפיצוי בראש נזק זה ראיתי להביא בחשבון כי צרכיהם של הילדים היו הולכים ומתמעטים עם השנים ואלה אינן רבות לאור גילם בעת הפטירה. עוד ראיתי להביא בחשבון שעם עזיבת הילדים את הבית תידרש עזרה פחותה יותר לצורך אחזקת הבית. מנגד ראיתי להביא בחשבון כי האלמן סבל וסובל נזק ממון בעקבות הצורך שלו להשקיע יותר שעות בביתו ופועל יוצא מכך שינוי בהיקף עבודתו.

58. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש הנזק של אובדן שירותי רעיה ואם על סך של – 350,000 ₪.

הוצאות קבורה ומצבה

59. על פי המסמכים שצורפו לתצהירו של האלמן עומדות ההוצאות על סכומים גבוהים שכן התובעים ראו לכלול בהן גם הוצאות הנצחה, הוצאות עבור חלקת קבר וכן הוצאות עבור פרסום מודעות אבל. לא כל ההוצאות מוכרות כהוצאות קבורה ומצבה על פי החוק. לאחר שעברתי על המסמכים ועל עדות האלמן ראיתי לפסוק סך של – 12,000 ₪ נומינלית ובשערוך להיום סך של – 19,477 ₪ ובעיגול כלפי מעלה 19,500 ₪.

כאב וסבל

60. לעיזבון הזכות לקבלת פיצוי בראש נזק זה בשיעור 25% מהסכום המקסימאלי. בהתאם לחוק עומד הפיצוי על סך של - 43,876 ₪.



סך כל הנזק בתביעת התלויים והעיזבון

61. כאמור לאור פסיקה חדשה של בית המשפט העליון נסוגה ההלכה ולפיה בכל מקרה יש לתובעים אפשרות לפיצוי או כתלויים או כיורשים. על פי הפסיקה האחרונה מקום שקיימת זהות בין התלויים ליורשים אין צורך לחשב לחוד את תביעת התלויים ואת היתרה הנותרת מתביעת העיזבון בגין ה"שנים האבודות" לאחר הפחתת הפיצוי לתלויים.

62. כך גם נפסק כי התובעים זכאים הן לפיצוי בגין אובדן שירותי אם ורעיה והן עבור הוצאות קבורה ומצבה וכאב וסבל לעיזבון מבלי שתהיה הפחתה של מרכיבים אלו. ראה לעניין זה פסק הדין מפי המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין, בעניין ע"א 2739/06 עיזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' אסדי רזקאללה ואח' (טרם פורסם – ניתן ביום 1.6.08 ): "התביעות של התלויים מזה ושל העיזבון מזה הן, אם כן, תביעות מובחנות ומובדלות, וכל אחת מהן כוללת ראשי נזק שונים (הגם שיש ביניהן גם תחום של חפיפה). התוצאה ההגיונית המתחייבת מכל אלה היא שהמזיק צריך לשאת (פעם אחת) בפיצוי עבור כל נזק שגרם (לעיזבון בשם הניזוק ולתלויים), וכי אין לנכות – בלשונו של השופט טל – "מין בשאינו מינו". תוצאה זו מתבקשת גם לאור העבודה שהזהות בין היורשים לבין התלויים היא נתון מקרי ואין סיבה מבוררת לכך שבמקרה אחד, שבו יש זהות כזו, ישולמו בפועל אך מקצת מראשי הנזק (אלה הנכללים בתביעה הגבוהה יותר – נתון מקרי בפני עצמו), ואילו במקרה האחר, שבו אין זהות בין היורשים לתלויים, ישולמו ראשי הנזק כולם." (ראה שם בסעיף 12 לפסק הדין).

63. מכאן שסך כל הנזק לפני ניכויים עומד על 533,376 ₪.

ניכויים

64. מסכום הפיצוי שהתקבל יש לנכות את גמלאות המל"ל שקיבלו ומקבלים התובעים כתלויים. הצדדים היו חלוקים על גובה תגמולי המל"ל לעבר ולעתיד. שני הצדדים הגישו חוות דעת אקטואריות. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של שי ספיר שניתנה ביום 30.5.02 ואשר עודכנה ביום 16.11.05 וביום 14.9.08. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתה של אורית ניר שניתנה ביום 30.6.05 אשר מחושבת למועד חוות דעתו הראשונה של שי ספיר.

65. בישיבה מיום 19.9.06 הודיע ב"כ התובעים כי הוא מוכן להסכים לעקרונות חוות דעתו של שי ספיר אך מבקש לראות חוות דעת עדכנית כדי לבחון שהעקרונות נשמרו. כמו כן הייתה לו הסתייגות בכל הנוגע לתשלום מענק בר מצווה שטרם ראה לו הוכחה.

66. מתוך עיון בנ/6, תעודת עובד ציבור של המל"ל ענף נפגעי עבודה הנוגע לגמלת התלויים שקיבלו התובעים, עולה כי לתובעים שולם מענק בר-מצווה ביום 22.8.02 בסך של 4,700 ₪ נומינלית. מכאן שגם הסתייגות זו נפתרה. חוות דעת עדכנית צורפה. בסיכומיו לא טען ב"כ התובעים דבר בעניין זה. רק בסיכומי תשובה ציין ב"כ התובעים כי תיק המל"ל לא הוגש ולא ניתן לבחון את הנתונים עליהם השתית שי ספיר את חוות דעתו. בטענות אלה אין ממש שכן תיק המל"ל הומצא וסומן נ/6 ומכאן שניתן היה לבחון את נכונות החישוב.

67. ב"כ הנתבעת צרפה לאחר הגשת הסיכומים חוות דעת עדכנית נוספת של גמלאות המל"ל שערכן נכון להיום עומד על 485,452 ₪, הוא הסכום שיש לנכות.

68. סה"כ הנזק לאחר ניכויים עומד על - 47,924 ₪.

סוף דבר

69. סה"כ נזקי התובעים, כיורשים וכתלויים במנוחה הילה רוזנברג ז"ל, לאחר ניכויים עומדים על - 47,924 ₪.

70. הנתבעת תשלם לתובעים את הסך הנ"ל וכן תשא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק.

71. בשולי הדברים ראיתי להעיר כי בהעדר כל טיעון והוכחה הנוגעים לזכאות התובעים לתשלום של 25% מסכום הנזק, לאור סעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 , לא ראיתי לדון בסוגיה זו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מוות בתאונת דרכים

  2. תביעת תלויים תאונת דרכים

  3. ההבדל בין תביעת תלויים תביעת עזבון

  4. אובדן תמיכת אב / אם בזמן שירותו הצבאי

  5. חישוב פיצוי לא לפי שיטת הידות

  6. שיטת הידות - ידת החסכון / ידת משק הבית

  7. ההבדל בין תביעת תלויים לתביעת שנים אבודות

  8. מוות בתאונת דרכים - בת 50

  9. מוות בתאונת דרכים - בת 68

  10. מוות בתאונת דרכים - בן 15

  11. מוות בתאונת דרכים - בן 16

  12. מוות בתאונת דרכים - בן 17

  13. מוות בתאונת דרכים - בן 18 ללא תלויים

  14. מוות בתאונת דרכים - בן 20 ללא תלויים

  15. מוות בתאונת דרכים - בן 21 ללא תלויים

  16. מוות בתאונת דרכים - בן 21

  17. מוות בתאונת דרכים - בן 23 - תאונת עבודה

  18. מוות בתאונת דרכים - בן 23 ללא תלויים

  19. מוות בתאונת דרכים - בן 26

  20. מוות בתאונת דרכים - בן 28 ללא תלויים

  21. מוות בתאונת דרכים - בן 28

  22. מוות בתאונת דרכים - בן 29

  23. מוות בתאונת דרכים - בן 30

  24. מוות בתאונת דרכים - בן 31 ללא תלויים

  25. מוות בתאונת דרכים - בן 32

  26. מוות בתאונת דרכים - בן 33 תאונת עבודה

  27. מוות בתאונת דרכים - בן 33

  28. מוות בתאונת דרכים - בן 34

  29. מוות בתאונת דרכים - בן 35 תאונת עבודה

  30. מוות בתאונת דרכים - בן 35

  31. מוות בתאונת דרכים - בן 36 בלי משפחה

  32. מוות בתאונת דרכים - בן 36

  33. מוות בתאונת דרכים - בן 37

  34. מוות בתאונת דרכים - בן 38 תאונת עבודה

  35. מוות בתאונת דרכים - בן 39

  36. מוות בתאונת דרכים - בן 40

  37. מוות בתאונת דרכים - בן 41

  38. מוות בתאונת דרכים - בן 42

  39. מוות בתאונת דרכים - בן 43

  40. מוות בתאונת דרכים - בן 44

  41. מוות בתאונת דרכים - בן 46

  42. מוות בתאונת דרכים - בן 47

  43. מוות בתאונת דרכים - בן 49 ללא תלויים

  44. מוות בתאונת דרכים - בן 49

  45. מוות בתאונת דרכים - בן 50 ובת 46

  46. מוות בתאונת דרכים - בן 50

  47. מוות בתאונת דרכים - בן 51

  48. מוות בתאונת דרכים - בן 52 תאונת עבודה

  49. מוות בתאונת דרכים - בן 54 תאונת עבודה

  50. מוות בתאונת דרכים - בן 57

  51. מוות בתאונת דרכים - בן 58 בת 48

  52. מוות בתאונת דרכים - בן 58

  53. מוות בתאונת דרכים - בן 6

  54. מוות בתאונת דרכים - בן 61

  55. מוות בתאונת דרכים - בן 65 תאונת עבודה

  56. מוות בתאונת דרכים - בן 66

  57. מוות בתאונת דרכים - בן 7

  58. מוות בתאונת דרכים - בן 72

  59. מוות בתאונת דרכים - בן 75 בת 64

  60. מוות בתאונת דרכים - בן 75

  61. מוות בתאונת דרכים - בן 83

  62. מוות בתאונת דרכים - בן 9

  63. מוות בתאונת דרכים - בת 18 ללא תלויים

  64. מוות בתאונת דרכים - בת 22 ללא תלויים

  65. מוות בתאונת דרכים - בת 39

  66. מוות בתאונת דרכים - בת 43 ללא תלויים

  67. מוות בתאונת דרכים - בת 43

  68. מוות בתאונת דרכים - בת 45

  69. מוות בתאונת דרכים - חרדי תלמיד ישיבה

  70. מוות בתאונת דרכים אשה ממוצא אתיופי

  71. פיצוי על תאונת דרכים קשה וקטלנית

  72. השנים האבודות - 7 עובדות שחשוב לדעת

  73. תביעת תלויים שהם גם יורשים - מוות בתאונת דרכים

  74. תביעת תלויים של אדם שנהרג בתאונת דרכים

  75. פיצוי לילדים שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים

  76. חישוב פיצויים - רווק שנהרג בתאונת דרכים

  77. האם התאונה בה קיפח המנוח את חייו מהווה תאונת דרכים, כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד ?

  78. תביעה לפיצויים בגין נזקי עיזבון ותלויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  79. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון