האם יש חבות אישית בגין חתימה על גב השיק / חתימה מאחורי צ'ק ? מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על-פי השטר חבות אישית. כשבאים להכריע אם חתימה פלונית על שטר היא של מרשה או של המורשה שבידו נכתבה, הולכים אחר הפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך". עולה מהסדר זה, כי מקום ששלוח פועל בגדרי הרשאתו וחותם על שטר את שמו שלו בלבד, בלא שניתן לראות שהוא חתם בתור שלוח, השלוח חב (אישית) על-פי השטר ואילו השולח אינו חב על פיו. לעניין זה, אין נפקא מינה אם הצד האחר, שקיבל את השטר מידי השלוח, ידע על דבר הרשאת השולח או שהשליחות מבחינתו הינה נסתרת. דין השטרות שונה, בעניין זה, מדין השליחות. על-פי דיני השליחות, אם השלוח פעל בהרשאה, השולח אחראי, בין שהשליחות גלויה - ואז השולח בלבד אחראי ואילו השלוח "יוצא מהתמונה" - ובין שהשליחות נסתרת - ואז השולח והשלוח אחראים יחד ולחוד כלפי הצד השלישי (סעיף 7לחוק השליחות, תשכ"ה-1965). ואילו על-פי דין השטרות, אפילו פעל השלוח בהרשאה, ואפילו דבר ההרשאה ידוע לצד השני, השלוח יחוב (אישית) על השטר, אם הוא חתם חתימה "ערומה", כלומר חתם את שמו שלו בלבד ולא חתם "בתור" שלוח, ואילו השולח אינו אחראי על-פי השטר. ביסוד תפיסה זו עומד העיקרון כי הזכויות על-פי השטר צריכות להיקבע על-פי חזות השטר. אין להפנות את האוחז לנתונים לבר-שטריים. כאשר חזות השטר מעידה על החתימה כי היא חתימת שמו של ראובן בלבד (חתימה "ערומה"), כל מי שאוחז בשטר מצפה כי ראובן, והוא בלבד, יחוב על-פי השטר. ציפייה (סבירה) זו יש להגשים. שונים פני הדברים, מקום שהשלוח פעל בהרשאה וחתם את שמו שלו תוך תוספת דברים שמהם ניתן ללמוד כי הוא פועל כשלוח. במצב דברים זה, חתימתו של השולח אינה מצויה על השטר, ועל-כן לכאורה אין להחיבו על-פי השטר (סעיף 22(א) לפקודה). אך חזות השטר מעידה עליה כי השלוח לא פעל לעצמו, וכי חתימתו היא "בתור" שלוח. ציפייתו הסבירה של הצד השלישי אינה מכוונת, במצב דברים זה, כלפי השלוח אלא כלפי השולח. את הציפייה הזו מגשימה הפקודה. כמובן, אם השלוח חרג מהרשאתו, לא יהא מקום לחייב את השולח. במקרה זה יחוב השלוח חבות שטרית אישית, חרף העובדה שחזות השטר מעידה כי חתם כשלוח. אך מקום שהשלוח פעל בהרשאה ודבר פעילותו כשלוח נלמדת מחזות השטר, אין כל טעם של מדיניות - של דיני שטרות או דיני שליחות - שלא להטיל אחריות שטרית על השולח ושלא לשחרר את השלוח מאחריותו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חבות אישית בגין חתימה על גב השיק: מבוא: 1. בפניי בקשה לסילוק על הסף בהעדר עילת תביעה ו/או יריבות, אשר הגישו מר אבישי רוזנפלד (להלן:"המבקש 1") ומר איתן אהרון (להלן:"המבקש 2") כנגד גנים טורס בע"מ (להלן: "המשיבה") ומר רוני נוסבאום (להלן: "המשיב"). כן מונחת בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מפאת העדר עילה, העדר יריבות ושימוש לרעה בהליכי משפט, אשר הגיש מר נוי רוזנפלד (להלן:"המבקש 3") כנגד המשיבה. 2. ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר אשר הגישה המשיבה כנגד מר אבישי רוזנפלד בגין שיק המשוך לפקודתה ז.פ. 28/5/07 בסך של 260,247 ₪ במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 02-37830-07-8 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). 3. כב' ראש ההוצאה לפועל כב' הרשמת מירב קלמפנר נבון הורתה בהחלטתה מיום 26/11/07 על פתיחת תיק ההוצל"פ כנגד המבקש 1 כדלקמן: "בהעדר חותמת העמותה ונוכח אישור הבנק כי החתום ע"ג השיק הינו מר רוזנפלד אבישי יפתח תיק ההוצל"פ כנגדו". 4. ביום 28/11/07 הגישה המשיבה במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה במעמד אחד להוספת מועדון כדורגל אפק (ע"ר) 580358042 (להלן: "מועדון כדורגל אפק") והמבקשים 2 ו-3 כחייבים. 5. ביום 29/11/07 נעתר כב' ראש ההוצאה לפועל כב' הרשם מר עיסא סעיד לבקשת המשיבה להוספת חייבים נוספים והורה בהחלטתו, בין היתר, כדלקמן: "מנימוקי הבקשה, אני מורה לצרף חייבים נוספים כמבוקש. אם למי מהחייבים הנוספים טענות כנגד חיובם עפ"י השטר נשוא תיק הוצאה לפועל זה, יעלה טענותיו אלה במסגרת התנגדות לביצוע שטר שיש להגיש תוך 21 ימים מיום מסירת אזהרה לידיו. צירוף חייב נוסף על פי החלטה זו כפוף להמצאת אזהרה כדין לידי החייב, כאמור לעיל". 6. ביום 10/12/07 הגישו מועדון כדורגל אפק והמבקשים התנגדות לביצוע שטר (בש"א 19685/07) , וכן בקשה לביטול ההליכים, העיקולים וצווי עיכוב היציאה מן הארץ שהוטלו על המבקשים עובר למסירת האזהרה (בש"א 19692/07). 7. ביום 23/12/07 ניתנה החלטת כב' הרשמת ש. פומרנץ בבש"א 19685/07 ובבש"א 19692/07, ובין היתר, קבעה במסגרתה כדלקמן: "השיק חולל בהעדר פרעון עקב הוראת ביטול, (לטענת ב"כ המשיבה עקב העדר כיסוי מספיק), והוגש לביצוע ע"י החב' - המשיבה כנגד העמותה ושלושת מנהליה. החייבים הגישו התנגדות לבקשת הביצוע הנתמכת בתצהירי המבקשים 3 - 1 הטוענים כי לא היה מקום לצרפם לבקשת הביצוע מאחר שאינם חתומים על השיק; השיק אינו משוך מחשבון שבבעלותם, ולטענתם נעשתה הרמת המסך ע"י ראש הוצל"פ שלא כדין. לגוף הענין מעלים המצהירים אין - ספור טענות כנגד ביצוע השטר שעיקרן הפרות רבות שהפרה המשיבה את ההסכם מיום 5.3.07 שנחתם בינה לבין המבקשת 4, הפרות העולות כדי כשלון תמורה מוחלט, שיש בו לדעת המבקשים, כדי להעמיד להם הגנה טובה כנגד התביעה השטרית. נוכח טענות המצהירים (שמהימנותם אינה נשקלת בשלב זה), ונוכח מגבלות ההליך (דיון בהתנגדות), בו בין היתר אין המשיבה מביאה את תשובתה וגירסתה העובדתית, אני מחליטה לתת למבקשים רשות להתגונן, כאשר התצהירים מטעמם אשר הוגשו במסגרת ההתנגדות (בש"א 19685/07) ישמשו ככתבי - הגנה. ... אשר לבקשת המבקשים לביטול הליכי הוצל"פ שננקטו נגדם במסגרת לשכת הוצל"פ. עיינתי בטענות הצדדים המטילים זה בזה האשמות כבדות, ובאתי לכלל מסקנה כי נוכח מתן הרשות למבקשים להתגונן כנגד התביעה השטרית, אשר בירורה עשוי להימשך זמן מה; בהתחשב בסכומו הגבוה של שטר החוב נשוא ההתנגדות; ובכך שמן הראוי להבטיח את סכום פסה"ד, ככל שיינתן ובמדה שיינתן, יבוטלו הליכי הוצל"פ (צוי עיקול, צוי עיכוב יציאה, וכו') שננקטו נגד המבקשים, בתנאי שהחייב 1 והחייבת 4 יפקידו כל אחד בקופת ביהמ"ש ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן ע"ס 50,000 ₪, ואילו החייבים 2,3 יפקידו כל אחד בקופת ביהמ"ש ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן ע"ס 25,000 ₪.   עם ביצוע ההפקדות יבוטלו הליכי הוצל"פ ויעוכבו ההליכים עד למתן החלטה אחרת. בהעדר הפקדה תידחה בקשת הביטול, הצוים שניתנו נגד המבקשים יעמדו על כנם, והליכי הוצל"פ יימשכו כסידרם נגד המבקשים ע"י המשיבה". 8. ביום 1/1/08 הוגש ערעור שהובא בפניי על החלטת כב' הרשמת ש. פומרנץ מיום 23/12/07. (ע"א 101/08). 9.  ביום 9/1/08 נערך בפני דיון מקדמי בע"א 101/08 בו הגיעו הצדדים לידי הסכמות, אשר קיבלו תוקף של החלטה תוך מחיקת הערעור ללא צו להוצאות כדלקמן:   "1.       החלטת כב' הרשמת ביחס להפקדת כספים בקופת ביהמ"ש תבוטל. 2.       העיקולים שהוטלו יוותרו בתוקפם למעט עיקולים על חשבונות עו"ש (לא כולל פקדונות וחסכונות שנובעים מאותם חשבונות). 3.        בקשה לביטול החלטה לעניין עיכוב יציאה מן הארץ תידון בפני מותב זה. 4. אין בכל האמור כדי לגרוע מזכותם של המערערים להגיש בקשה בפני מותב זה לביטול עיקולים שהוטלו על שיקים של צדדים שלישיים שנמסרו למשמרת. 5. הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים, לרבות הליך גילוי מסמכים, תוך 30 יום מהיום. 6. המשיבה תגיש תצהירי עדות ראשית תוך 90 יום מהיום עם העתק לצד שכנגד. 7. המערערים יגישו תצהירי עדות ראשית תוך 60 יום לאחר מכן עם העתק לצד שכנגד. 8. ימי פגרת ביהמ"ש יבואו במניין הימים. מבוקש ליתן להסכמות הצדדים תוקף של החלטה, להורות על מחיקת הערעור ולקבוע את התיק האזרחי שייפתח על ידי המזכירות לישיבת הוכחות בחודש ספטמבר". 10. ביום 25/3/08 הוריתי בהחלטתי בבקשה לביטול צווי עיכוב יציאה מן הארץ (בש"א 3787/08) , על ביטול צו עיכוב היציאה שהוטל על המבקשים. 11. ביום 29/6/08 דחיתי בהחלטתי את בקשת מועדון כדורגל אפק והמבקשים לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים. 12. ביום 25/12/08 ו/או בסמוך ממש לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 28/12/08 הוגשה בקשת המבקשים דנן. המבקשים ביקשו לטעון בפתח ישיבת ההוכחות לעניין הבקשות לדחיית התביעה על הסף. לנוכח המועד בו הוגשו הבקשות נקבע על ידי כדלקמן: "איני רואה מקום לדון היום בפתח ישיבת ההוכחות בבקשה לדחייה על הסף שהוגשה ע"י הנתבע מספר 3 ואף לא בבקשה דומה שנמסר לי שהוגשה ע"י הנתבע 2. הבקשה שהוגשה ע"י הנתבע 3 הוגשה ביום 25.12.08 ובקשת הנתבע 2 טרם נסרקה וטרם הובאה בפניי. ההליכים בתיק זה מתנהלים מזה למעלה משנה. ככל שבאי כוח הנתבעים היו סבורים שיש מקום להורות על דחיית התביעה על הסף, היה באפשרותם להגיש בקשות במסגרת ההליכים המקדמיים ולא ערב ישיבת ההוכחות, מה גם שככל שעלה באפשרותי להבין מטיעוני הצדדים, הרי הבקשה מתייחסת להחלטה של ראש ההוצאה לפועל שניתנה מלפני למעלה משנה, כאשר הצדדים החלו להעלות טיעוניהם הן במסגרת התנגדות לביצוע השטר והן במהלך השנה שבה התנהל תיק זה. זאת ועוד, סבורני כי הבקשות האלה מצריכות בירור עובדתי ואין זה הזמן המתאים לדון בהן שעה שהנתבעים יוכלו לשוב ולטעון טענותיהם במסגרת סיכומיהם". 13. בסיום ישיבת ההוכחות דלעיל ולאחר שמיעת הדיון שקלתי פעם נוספת את הבקשות נשוא ההליך דנן והוריתי בהחלטתי כדלקמן: "לאחר ששמעתי את הדיון ושקלתי פעם נוספת את בקשתו של עו"ד פריימן ועו"ד בן שמואל למתן החלטה בבקשה לדחייה על הסף, ולאחר שהתחוור שיידרשו ישיבות הוכחות רבות ונוספות על מנת לשמוע את כל העדויות, סבורני כי בטרם יישמעו יתר העדויות ראוי היה לדון בבקשה לדחיית התביעה על הסף שהוגשה ע"י הנתבעים 2-4". טענות הצדדים בתמצית: 14. המבקשים 1 ו-2 טוענים כי מועדון כדורגל אפק הינה עמותה רשומה כדין המהווה ישות משפטית נפרדת. עוד טענו כי המבקש 2 אינו חתום על השיק נשוא התובענה ולא נטל חלק פעיל בפעילותה וכי חתימת המבקש 1 על גב השיק הנושא את שם העמותה וחותמתה בוצעה על ידו כמורשה וכשלוח מטעם מועדון כדורגל אפק ואין בכך להטיל עליו אחריות אישית לפירעון השטר. המבקשים 1 ו-2 הוסיפו וטענו כי הם אינם ערבים אישית לחובותיו של מועדון כדורגל אפק בהתאם להסכם ההתקשרות וממילא אין עילת תביעה אישית כנגדם. עוד נטען כי הבקשה אינה טעונה תצהיר וכי העובדות עולות מתוך המסמכים המצויים בפני בית המשפט. 15. המבקש 3 טוען כי נאלץ להחליף ארבעה ב"כ במהלך ניהול ההליך וכי אך במסגרת הכנת התיק להוכחות התברר כי צירופו כחייב בתיק נעשה שלא כדין ובניגוד לכללי הצדק וכי החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל ניתנה על סמך בקשה מטעה. המבקש 3 טוען כי בהתאם להחלטת כב' ראש הוצאה לפועל (אשר אינה מצוייה בשלמותה ברשותו) נקבע כי הטענות כנגד צירוף החייבים יתבררו במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר, קרי בהליך דנן. לטענת המבקש 3 משני עמודי הבקשה לצירופו כחייב בתיק ההוצאה לפועל המצויים ברשותו עולה כי המשיבה סמכה בקשתה לצירופו על טיעונים מכוח דיני השותפות והחובות המוטלות על שותפים ומכוח החתימה שעל גב השטר והוראות פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות"). המבקש 3 טוען כי מועדון כדורגל אפק הינה עמותה המהווה "...תאגיד כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית" בהתאם לסעיף 8 לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות"). לטענתו המשיבה לא טענה כל טענה בעילה של הרמת מסך לרבות מכח סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") וטענתה הסתכמה בטענה לצירופו מפאת היותו חתום על השטר נשוא ההליך. המבקש 3 מוסיף וטוען כי מעיון בשטר ובהודעת הבנק שצירפה המשיבה לבקשתה לפתיחת תיק ההוצל"פ עולה כי המבקש 3 אינו חתום על השטר וכי המשיבה הטעתה בבקשתה הנ"ל את כב' ראש ההוצאה לפועל. עוד טוען המבקש 3 כי אף אם היה חתום על השטר, הרי שלא היה לצרפו כחייב נוסף וכי אין למשיבה עילת תביעה כנגדו ו/או יריבות בינו ובין המשיבה, שכן בהתאם לסעיף 25 לפקודת השטרות השטר נושא את פרטי העמותה ואין החתום על גב השטר חב על פיו בחבות אישית. המבקש 3 מוסיף וטוען כי המשיבה ידעה שעה שביקשה לצרפו כחייב בתיק ההוצאה לפועל כי אין עילה לצירופו, כי ביקשה להפעיל על המבקש לחץ פסול וכי יש בכך משום שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב מצד המשיבה. לאור כל האמור טוען המבקש 3 כי דין הבקשה להימחק ו/או להידחות על הסף בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). המבקש 3 צירף תצהיר כתמיכה לבקשתו. 16. המשיבה טוענת כטענה מקדמית כי יש לדחות הבקשה על הסף מאחר ואינה נתמכת בתצהיר כקבוע בתקנות. המשיבה טוענת כי הבקשות דנן נדונו בפני בית המשפט בפתח ישיבת ההוכחות ביום 28/12/08 ונדחו בהחלטתו וכי ככל שהיה ברצון המבקשים להעלות טענה כלשהי כנגד החלטת ביהמ"ש, הרי שהיה עליהם לפעול להגשת ערעור. המשיבה מוסיפה וטוענת כי דין הבקשה להדחות על פי דיני ההשתק והמניעות. לטענת המשיבה, המבקשים העלו את טענותיהם בבקשות שונות במסגרת הליכי בית המשפט השונים וטענותיהם נדחו מספר פעמים בהחלטות בית המשפט לרבות בהתנגדות לביצוע שטר, בבקשות לביטול עיקולים ובפרט בהחלטת בית המשפט מיום 28/12/08. המשיבה טוענת כי המבקשים נוהגים בחוסר תום לב וכי הינם מנסים לגרום לסרבול ההליכים תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. לטענת המשיבה המבקשים אשר היו מיוצגים משך ניהול ההליך על ידי מספר באי כוח מנסים להעלות בקשות דומות שנדחו בהחלטות בית המשפט ויש לדחותן על פי תורת המניעות וההשתק והיותן בגדר מעשה בית דין. המשיבה טוענת להשתק פלוגתא ביחס להחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מיום 28/11/07 בדבר צירופם של חלק מהמבקשים, אשר הינה חלוטה ולא הוגש ערעור לעניינה והחלטות בית המשפט, אשר דחה טענות דומות שהעלו המבקשים במהלך ניהול ההליך. זאת ועוד, המשיבה מוסיפה וטוענת כי דין הבקשה להידחות נוכח הוראות התקנות ובפרט תקנות 149 ו-150 ומהטעם כי כל ההליכים המקדמיים בתביעה הסתיימו וכפי שנקבע בהחלטת בית המשפט מיום 28/12/08. המשיבה טוענת כי עיון בבקשות מעלה כי לא הועלה במסגרתן טעם מיוחד שלא הועלה עד כה על ידם ונדחה כאמור וכי כל שברצונם של המבקשים להשיג הינו מצג שווא לפיו המבקש 3 הגיש בקשה לפשיטת רגל, אשר נועדה ליתן לו יתרון טקטי כלפי נושיו וביניהם המשיבה וכי המבקש 3 לא הציג בפני בית המשפט ו/או המשיבה את בקשתו לפשיטת רגל ו/או החלטה שניתנה לעניינה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הבקשות אינן מושתתות על הוראות החוק והפסיקה ויש לדחותן. המשיבה טוענת כי הבקשה מטעם המבקש 3 נסמכת על הגשת בקשה לפשיטת רגל וכניסיון לחמוק מחובתו לתשלום כספים למשיבה וכי המבקשים 1 ו-2 עושים שימוש בבקשה כערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מיום 28/11/07 אשר בגינה לא הוגש ערעור והינה חלוטה. לטענת המשיבה המבקש 3 ניסה בעבר להוציא עצמו מתפקודו בעמותה ובקשות שונות מטעמו למחיקתו מכתב התביעה נדחו וכי אין בהגשת בקשה לפשיטת רגל, אשר אף לא הוצגה , בכדי לזכותו במחיקת כתב התביעה. עוד טענה המשיבה כי בהתאם לסעיף 69(ב) לפקודת פשיטת הרגל צו ההפטר אינו מפטיר "חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור" ועילת התביעה כנגד המבקש 3 התגבשה בהתאם לעסקת היסוד שנחתמה בין הצדדים ביום 5/3/07 ועד כה לא נתקבלה החלטה בבקשתו לפשיטת רגל, לרבות צו הקפאת הליכים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי תיק ההוצל"פ נפתח כדין. השיק נשוא תיק ההוצל"פ נמשך מחשבון העמותה מועדון כדורגל אפק ונחתם על ידי מנהלה המבקש 1 המנהל את העמותה ביחד ולחוד עם המבקשים 2 ו-3. תיק ההוצל"פ כנגד המבקש 1 נפתח בהתאם להחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל ולאחר המצאת אישור הבנק הנמשך המפרט את מורשי החתימה בחשבון הבנק נשוא השיק וכן את שמו של חותם השיק. בקשת המשיבה להוספת חייבים נוספים אושרה על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל. המשיבה שבה וטוענת כי המבקשים לא ערערו אחר החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בדבר צירופם וטענותיהם נדחו במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר ובמסגרת הבקשה לביטול עיקולים, ביטול צווי עיכוב יציאה מן הארץ והבקשה להפקדת הוצאות ולפיכך החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל הינה חלוטה ומהווה מעשה בית דין. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשים עושים ניצול לרעה של הליכי משפט וכי בסמכות ביהמ"ש להורות על דחיית הבקשות ומחיקת כתבי הטענות מטעם המבקשים. עוד טוענת המשיבה כי לא עומדת למבקשים כל הגנה מפני החוב נשוא תיק ההוצל"פ והתביעה דנן המבוסס על שיק שניתן לפירעון וכי המבקשים הודו כי הינם חייבים כספים למשיבה בהתנגדות לביצוע שטר. כן טענה המשיבה כי אין לקבל הטענה בדבר היות השיק לביטחון שכן אף שיק ביטחון הינו בר פירעון, לא הוטבעו על גבו המילים "לביטחון בלבד" והמבקשים נסמכים אחר העתק בלבד של מסמך מזוייף. זאת ועוד, המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשים חבים למשיבה את החוב בגין השיק נשוא התביעה. לטענת המשיבה, המבקשים הינם מנהלי העמותה מועדון כדורגל אפק והינם חייבים באחריות ביחד ולחוד על פי השיק נשוא ההליך. המשיבה טוענת כי חתימת המבקש 1 על השיק ועל הסכם עסקת היסוד מחייבת אותו באופן אישי ובחתימתו חייב את המבקשים 2 ו-3. המשיבה שבה וטוענת כי המבקשים הינם בעלים ושותפים של עסק מסחרי הפועל שלא כדין כעמותה וכי עשו שימוש בשם העמותה שלא כדין ועשו במכוון ובמזיד לגזילת כספים המגיעים למשיבה בין היתר לפי השיק אשר נמשך על פי התחייבויותיהם בגין עסקת היסוד. המשיבה טוענת כי מאחר והשיק נשוא ההליך נמשך על ידי המבקש 1 בהתאם להתחייבויות העמותה מועדון כדורגל אפק ולאור ההלכות לפיהן קיימת חבות שטרית של החייבים על פי דיני השטרות, דיני השליחות ודיני החוזים ולאור עסקת היסוד שנחתמה בין הצדדים בגינה נמשך השיק נשוא ההליך לא יכולה להיות מחלוקת כי החייבים, מועדון כדורגל אפק והמבקשים, חייבים על פי השיק. המשיבה טוענת עוד כי יש להתייחס אף לנסיבות בגינן נחתם השיק ובפרט לעסקת היסוד בגינה נמשך השיק. 17. המבקש 3 הגיש תשובה לתגובת המשיבה. המבקש 3 טוען כי הגיש תצהיר תמיכה לבקשה. לטענתו, רשאי ביהמ"ש לעיין בשנית בהחלטה שניתנה בפתח הדיון וכי לא דן בבקשה ולא דחה אותה. המבקש 3 טוען כי אין בהחלטות אליהן מפנה המשיבה כל תשתית ראייתית להוכחת טענותיה בדבר אי עמידתו בדרישת תום הלב הדיוני ו/או כי טענה שנטענה על ידי המבקש 3 סותרת טענותיו בבקשה דנן. באשר לטענה להשתק פלוגתא טוען המבקש כי טענות המבקש לא נידונו ולא הוכרעו וכי המדובר בהחלטות ביניים אשר אינן יוצרות מעשה בית דין ולא מתקיים השתק פלוגתא. באשר לטענה בדבר הגשת הבקשה לאחר סיום ההליכים המקדמיים טוען המבקש 3 כי מניעת בזבוז זמן שיפוטי בא בגדר טעמים שבמדיניות שיפוטית וכי למבקש 3 נגרם עיוות דין נוכח צירופו להליך שלא כדין. המבקש 3 מוסיף וטוען כי הליכי פשיטת הרגל מצויים בתחילתם וטרם נתקבל צו הפטר. המבקש 3 הבהיר כי הבקשה דנן אינה נסמכת אחר עצם הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל וכי איזכור הליך פשיטת הרגל הועלה על מנת להבהיר את פשר הגשת הבקשה בסמוך למועד דיון ההוכחות וכי הבקשה נסמכת, בין היתר, אחר הוראות התקנות, חוק העמותות, חוק החברות ופקודת השטרות. המבקש 3 שב וטוען כי החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מיום 28/11/07 והחלטות בית המשפט בהתנגדות לביצוע שטר מיום 23/12/07, מיום 28/12/08, בבקשות לביטול עיקולים לא נדונו ו/או הוכרעו טענותיו בבקשה דנן וכי ע"א 101/08 הסתיים בהחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים ואין בה דיון ו/או הכרעה ו/או הסכמה בנוגע לטענותיו בבקשה זו. עוד טוען המבקש 3 כי לא עולות מטענות המשיבה טעמים המלמדים אודות ניצול לרעה של הליכי משפט, לא כל שכן טעמים כבדי משקל. המבקש 3 טוען כי הליכי פשיטת הרגל אינם רלוונטיים לבקשה דנן, כי המשיבה לא הבהירה מעמדה בהליך פשיטת הרגל וטענתה כי הליך פשיטת הרגל מבוסס על מסמכים מזוייפים נטענת בעלמא, אינה רלוונטית ואין בה הוכחה לניצול לרעה של הליכי משפט וכי התנהלות המשיבה עולה לכדי ניצול לרעה של הליכי משפט וחוסר תום לב. זאת ועוד, המבקש 3 טוען כי מועדון כדורגל אפק אשר השיק נשוא ההליך משוך מחשבונה הינה עמותה רשומה, אינה פירמה ואינה שותפות ואין חתימת המבקש 2 על השיק מחייבת אדם, למעט מועדון כדורגל אפק. המבקש 3 מוסיף וטוען כי השיק נמשך מחשבון מועדון כדורגל אפק בחתימת המבקש 1, מנהלה וכי על השיק מצויינים הפרטים המלאים של מועדון כדורגל אפק ואין המבקשים חבים על פי השיק. כמו כן, על פי הנסיבות החיצוניות, ידוע למשיבה כצד קרוב בשטר כי השיק נמשך מחשבון מועדון כדורגל אפק עימה התקשרה בעסקת היסוד ולא הועלתה כל טענה מצד מועדון כדורגל אפק כי המבקש 1 חתם על השיק ללא הרשאה ו/או כי אין בחתימתו לחייבה. דיון: 18. אקדים ואציין כי מאחר והמשיב 2 לבקשת המבקשים אינו צד להליך דנן והריני מורה על מחיקתו מהבקשה. 19. לשם פישוט הדיון ומאחר והמשיבה התייחסה בתגובתה לבקשות המבקשים במאוחד, אזי ייבחנו טענותיה כלפיהם במאוחד, למעט אם יצויין במפורש אחרת. המסגרת הנורמטיבית: 20. תקנות 100(1) ו-101(א)(3) לתקנות שעניינן מחיקה או דחייה על הסף קובעות כדלקמן: "100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה; "101. (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: ... (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". הלכה פסוקה היא כי כאשר מדובר "בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית המשפט בוחן, מה הם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו, אם קיים סיכוי כלשהו, על-פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו". (בר"ע 59/81 דורה ארדיטי נ' עיזבון יעקב ארדיטי פ"ד לה(2) 811). עוד נקבע כי "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על-כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין". (ראה: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פד מ (2) 668). היעדר תצהיר תמיכה לבקשה: 21. המשיבה טוענת כי דין הבקשות להידחות לנוכח העובדה כי לא נתמכו בתצהיר. כאמור, המבקש 3 צירף תצהיר לתמיכה בבקשתו. המבקשים 1 ו-2 אכן לא צירפו לבקשתם תצהיר תמיכה לאימות העובדות כמצוות תקנה 241 לתקנות ובבקשתם טענו כי הבקשה אינה טעונה תצהיר שכן העובדות עולות מהמסמכים המצויים בפני בית המשפט. המבקשים 1 ו-2 טוענים לסילוק התביעה כנגדם על הסף מפאת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות. הלכה פסוקה היא כי אין הכרח לצרף תצהיר תמיכה שעה שעסקינן בבקשה למחיקת התביעה בהיעדר עילה בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות, שכן: "מעצם טיבו, הדיון בבקשה למחיקה על הסף מחמת העדר עילה הוא דיון משפטי המתמקד בבחינת כתב התביעה, הא ותו לא. אין צורך לצרף תצהיר לבקשה כאמור, שכן בית המשפט אינו מברר את אמיתות העובדות אלא יוצא מתוך הנחה שהתובע יצליח להוכיח את כל העובדות להן טען (ע"א 194/87 סאלח נ' רשות הפיתוח, פ"ד מד(2) 185, 187)". (ראה: ע"א 154/04 הרב אמנון יצחק שליט"א נ' שרה נוימן (2005) - ). עו"ד משה קשת ציין בספרו "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה", מהדורה 15 בעמ' 647 באשר למחיקה מפאת חוסר יריבות כדלקמן: "מחיקה מפאת חוסר יריבות היא בכלל מחיקה מחוסר עילה, שכן משמעה כי לא נתקיימה עילת תובענה כלפי נתבע כלשהו". זאת ועוד, בע"א 8160/01 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ' א' בע"מ (בפירוק) (2003) - נקבע לעניין העדר צירופו של תצהיר כדלקמן: "הבנק טען טענה בעלת אופי דיוני, כי בית-משפט קמא לא היה יכול לדון בבקשה ולתת החלטה בהיעדר הצדדים בהתאם לתקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מאחר שהמשיב לא הגיש לבית-משפט קמא תצהיר שצורף לבקשתו לביטול השעבוד. אין לקבל טענה זו. אם העובדות הנדרשות עולות מהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה או ממסמכים אחרים אשר בפני בית-המשפט, אין צורך בתצהיר. בהתאם לכך מאפשרת תקנה 241(ד) החלטה בבקשה גם בהיעדר תצהיר שצורף לבקשה. אכן, המסקנה שאליה הגיע בית-משפט קמא - ושאליה הגענו גם אנו - כי השעבוד שנוצר בהסכם לא היה משכון מופקד, אלא לכל היותר שעבוד צף - עולה מן העובדות אשר הובאו בפני בית-המשפט, הכוללות את מסמכי הבנק עצמו ותצהיריו. מסקנתנו היא שעל יסוד החומר שבא בפניו, היה בית-המשפט רשאי להגיע למסקנות שהגיע אליהן". אין חולק כי מועדון כדורגל אפק הינה עמותה רשומה. טענת המבקש 2, לפיה אינו חתום על השטר עולה מאישור הבנק הנמשך מיום 27/11/07 שצורף כנספח ג'2 לתגובת המשיבה. עוד עולה מאישור הבנק דלעיל כי המבקש 1, החתום על השיק, הינו מורשה חתימה בחשבון מועדון כדורגל אפק. לנוכח כל האמור, סבורני כי אין בעצם אי צירוף התצהיר לבקשת המבקשים בכדי לדחות את בקשתם על הסף ו/או כדי לייתר את הדיון בבקשתם לסילוק על הסף. ההחלטה בפתח ישיבת ההוכחות ביום 28/12/08: 22. ממקרא החלטתי בפתח מועד ישיבת ההוכחות ביום 28/12/08 עולה בבירור כי אין בה משום הכרעה בבקשות דנן וכי הותרה לנתבעים האפשרות לשוב ולהעלות טענותיהם במסגרת הסיכומים. זאת ועוד, ההחלטה הינה בגדר החלטת ביניים ואינה מהווה מעשה בית דין. בית המשפט העליון בברע"א 676/04 עיריית נצרת עילית נ' בנק הפועלים בע"מ (2004) - חזר והבהיר כי החלטת ביניים אינה בבחינת מעשה בית דין. ובלשונו: "החלטותיו של בית המשפט המחוזי, בהיותן החלטות ביניים, ניתנות היו לשינוי. גם אם שינתה החלטתו האחרונה של בית המשפט קמא את החלטתו המקורית מיום 11.6.03- ואפשר שאין מדובר כלל בשינוי - הלכה פסוקה היא שהחלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין. כיוון שכך, רשאית, מבחינה עקרונית, הערכאה המחליטה לשנות את החלטתה (ראו למשל, ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין, פ"ד יט(1) 655; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1) 525). סמכות זו קיימת גם מקום בו לא חל שינוי בנסיבות, אך מתברר לבית המשפט כי ההחלטה המקורית שנתן מוטעית היא (ראו למשל, ע"א 37/68 הנ"ל; 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537)". יתר על כן, ההחלטה לפיה ראוי לדון בבקשות המבקשים דנן ניתנה לאחר שמיעת ישיבת ההוכחות הראשונה ולאחר שהתחוור כי תידרשנה ישיבות הוכחות רבות ונוספות לצורך שמיעת העדויות בתיק זה. בבג"ץ 10146/03 אליהו אברמוב נ' כב' השופט יצחק כהן (2003) - נקבע באשר לתיקון פסק דין או החלטה על ידי בית המשפט מקום בו טרם קם בית המשפט מכס המשפט במועד הינתנה כדלקמן: "הלכה פסוקה היא שרשאי בית המשפט לתקן פסק דין או החלטה כל עוד "לא קם מכס המשפט ביום שבו ניתנה ההחלטה, שאז עדיין נמצא בחזקתו העניין שטיפל בו" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי [אמינון, מהדורה שביעית, 1995], בעריכת ש' לוין, בעמ' 907). לפיכך רשאי היה המשיב לתקן את החלטתו אף אחרי שימועה (ראו: בג"צ 63/74 איזמירו מחמוד סעוד נ' בית המשפט המחוזי, פ"ד כח(2) 37, 41-42; ע"א 484/74 "אומניה" דויטשה פילם נ' "סרטי נח" בע"מ, פ"ד כט(1) 747 , 749-750; ע"א 330/78 המהפך אגודה שתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס, פ"ד לה(2) 499, 503-504; ע"פ 344/79 יעקב מג'ר נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 93, 94-95; ע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 505, 512-513 ;ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17, 22-23). לא דבק, אפוא, בהחלטתו של המשיב פגם או אבק פגם מחמת תיקונה כאמור". זאת ועוד, לא ראיתי לקבל את טענת המשיבה, לפיה אין להיעתר לבקשות דנן נוכח הגשתן לאחר סיום ההליכים המקדמיים. הוראת תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן: "לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". בע"א 504/86 מ.ל.ר.נ. אלקטרוניקה בע"מ נ' מדינת ישראל (גובה המכס, ירושלים), פ"ד מג(3) 579 מתייחס כבוד השופט בך לתקנה 149(ב) לתקנות ול"טעמים המיוחדים" הדרושים כדלקמן: "ישנם גם הבדלי השקפות בפסיקה בשאלה אם ה"טעמים המיוחדים", על פי התקנה 149(ב), צריכים להיות טעמים מיוחדים לצידוק האיחור בלבד, או האם יכולים הם להתיחס גם לגופו של ענין, לאו דווקא לסיבת האיחור (ראה לענין זה ע"א 222/66, שוורץ נ. מדינת ישראל, פ"ד כ (4) 237, 243, ע"א 15/67, זלצר נ. זלצר, פ"ד כ"א (2) 694, 698, וע"א 356/72 הנ"ל. כמו כן ראה מאמרם של פנחס גולדשטיין ומשה בורונובסקי "היבטים עיוניים של קדם משפט", עיוני-משפט ד', 312, 7-355). כשלעצמי, הייתי נוטה שלא להגביל את סמכותו של בית המשפט בעניין זה יתר על המידה. במקרים מתאימים יש, לדעתי, לאפשר לבית המשפט להתיר העלאת טענה, שלא הוזכרה בקדם המשפט, בין אם "הטעמים המיוחדים" לכך מתייחסים לסיבה שבגללה נמנע הצד מלהסתמך על אותה נקודה בעת עריכת קדם המשפט (ואלה ללא ספק יהיו רוב המקרים), ובין אם המדובר בטעמים כבדי משקל, הנוגעים לגופו של עניין, ושההתחשבות בהם נחוצה כדי למנוע עיוות-דין חמור או כדי למנוע פגיעה בעניין חשוב אחר שבמדיניות משפטית נאותה. אמנם אני ער לכך, כי בסיפא של תקנה 149(ב) נאמר "...וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין", ללמדנו לכאורה, כי מניעת עיוות הדין מיתוספת אל ה"טעמים המיוחדים", ואין היא, כשלעצמה, עשויה להוות טעם מיוחד. אך בכל זאת סבורני, כי האפשרות של גרימת עיוות-דין חמור, אם לא תותר השמעת טענה מסוימת, עשויה אף היא לשמש "טעם מיוחד". אולם אין פירוש הדבר, כי ניתן להקל ראש בהוראה, המצויה בתקנה 149(ב) הנ"ל, ולהתיר סטייה מהכלל האמור בקלות וכדבר שבשיגרה. גישה מקילה מדי מצד בית המשפט עלולה לסכל את המטרה, אשר למענה הונהג ההליך של קדם משפט. ככלל חייב כל בעל דין לדעת, כי אי השמעת טענה בקדם המשפט סותמת את הגולל על טענה זו". בהחלטה שניתנה בסיום ישיבת ההוכחות מיום 28/12/08 הבעתי עמדתי באשר לשינוי גישתי בדבר היזקקות לבחינת הבקשות דנן וציינתי כי לאחר שהתחוור כי במסגרת בירור התובענה תידרשנה ישיבות נוספות רבות לשמיעת העדויות ולנוכח רשימת העדים הארוכה שבדעת הצדדים לזמן לעדות, סברתי כי בכל זאת ראוי להקדים ולהיזקק לבקשות המבקשים. שיקול של מניעת בזבוז זמן שיפוטי ו/או בזבוז זמנם של בעלי דין, שעה שמסכת הראיות שנפרשת מצריכה שמיעת ישיבות הוכחות רבות עולה לגדר טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק את הדיון בשלב זה בבקשות המבקשים לדחיית התביעה על הסף, מפאת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות חלף ניהול הליך סרק ממושך אשר בסיומו יש ויוברר כי קיים ממש בטענות המבקשים. יתרה, בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות רשאי בית המשפט להורות מיוזמתו על מחיקת ו/או דחיית התביעה ולא כל שכן שעה שהעלו המבקשים טענות לסילוק התביעה על הסף במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר. וכפי שנקבע בע"א 541/66 גולדמן, קטינים נ' גולדמן, פ"ד כ"א (2) 113: "אכן, בדרך כלל, כאשר מבקש בא-כוחו של הנתבע שבית-המשפט ימחק, או ידחה על הסף את התביעה נגד מרשו, על-פי התקנות 105 ו-106 לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא יגיש לבית-המשפט בקשה על דרך המרצה, ובה יבקש זאת. יחד עם זאת, אף מסמכותו של בית-המשפט למחוק כתב תביעה על הסף, מיזמתו הוא (תקנה 105 (ב)), ובעיקר כשהדרישה לכך מצויה בכתב ההגנה. הטעם לכך הוא שאם ברור לו לבית-המשפט שיש מקום למחוק ולבטל את התביעה, לשם מה ימשיך בניהול המשפט, וישמע את העדויות ויתר הראיות ויטריח את בעלי הדין שלא לצורך, בזמן שהתביעה נדונה לכשלון על-פי סיבה הידועה וברורה כבר? לכן מסמכותו של בית-המשפט לסלק תביעה על הסף עוד בשלב הקדם-משפט: תקנה 143 (10) לתקנות הנ"ל". עוד נקבע לעניין מועד הגשת בקשה לסילוק על הסף בע"א 827/86 סלמאן נגיב סלמאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (1) 23 כדלקמן: "המערערים טוענים, שאין זה ראוי להעלות טענת מחיקה על הסף בשלב כה מאוחר של הדיון, שכן הערעור על לוח הזכויות הוגש ב- 1.10.84, ואילו הבקשה למחיקה על הסף הוגשה רק ב-14.1.86, לאחר שהיו מספר דיונים בתיק. אלא שמעיון בפרוטוקולים עולה, שלא נעשה כל דיון לגופו של עניין בתיק. אמנם הוזמנו הצדדים מספר פעמים, אך בכל פעם נדחה הדיון למועד אחר. כיוון שכך, אין לטעון כנגד המשיבים, כי השהו את הגשת הבקשה למחיקה על הסף השהיית יתר. מעבר לכך יש לציין, כי על-פי תקנות 100ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן לבקש את מחיקת התובענה או דחייתה על הסף בכל שלב של הדיון (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988) 369, 387)". אומנם, לאחרונה חל מפנה בגישת בתי המשפט ביחס להעלאת טענה להעדר סמכות עניינית בשלב מאוחר של ההליך (ראה: ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נגד אליהו חיים ואח', פ"ד נו (6) 295), אך סבורני כי אין בכך בכדי לייתר את הצורך לדון בבקשה לסילוק על הסף שעה שיש בנימוקיה להביא לדחיית התביעה בשלב מקדמי. לנוכח כל האמור, הריני לקבוע כי אין בשלב הגשת הבקשות דנן, בכדי להביא לדחייתן על הסף ו/או לייתר הדיון בהן. החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת ש. פומרנץ והחלטות ביהמ"ש: 23. כאמור, ראש ההוצאה לפועל נעתר בהחלטתו מיום 29/11/07 בין היתר לצירוף המבקשים 2 ו-3 כחייבים ובנוסף למבקש 1, החתום על גב השטר נשוא תיק ההוצל"פ. עיון בהחלטה דלעיל מעלה כי אין בה משום קביעה באשר להעדר זכותם של המבקשים 2 ו-3 להעלות טיעוניהם לעניין צירופם. יתר על כן, כב' ראש ההוצאה לפועל אף ציין מפורשות בהחלטתו כי "אם למי מהחייבים הנוספים טענות כנגד חיובם עפ"י השטר נשוא תיק הוצאה לפועל זה, יעלה טענותיו אלה במסגרת התנגדות לביצוע שטר". במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר שהוגשה הועלו טענות לעניין סילוק התביעה על הסף מצד המבקשים במסגרתן טענו, בין היתר, כי "אין ספק, כי החשבון שממנו נמשך השיק היה חשבון העמותה בלבד ולא חשבון של מי מחבריה" וכן כי "השיק אינו משוך מחשבון שעל שמם ולמעשה ראש ההוצל"פ ביצע שלא כדין "הרמת מסך" בין העמותה לבין חבריה וזאת על סמך "דין" שאינו ידוע למבקשים". לא ראיתי לקבל את טענת המשיבה לפיה אין לשעות לטענות המבקשים בדבר סילוק התביעה על הסף נוכח החלטות כב' ראש ההוצאה לפועל והעדר השגתם לעניינן ושעה שהמבקשים אכן העלו טענותיהם במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר ופעלו בהתאם להחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל. אין לקבל את טענת המשיבה באשר להיות החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל משום מעשה בית דין משעה שאין בהחלטה משום קביעה לעניין חיוב המבקשים בעילה השטרית ושעה שכב' ראש ההוצאה לפועל ציין מפורש בהחלטתו כי המבקשים 2 ו-3 יהיו רשאים להעלות את טענותיהם במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר. כב' הרשמת ש. פומרנץ ראתה בהחלטתה ליתן למבקשים רשות להתגונן נוכח טענותיהם ומבלי שדנה ו/או נקטה עמדה ו/או קבעה קביעה מחייבת לעניין צירופם של המבקשים. באשר לטענותיהם של המבקשים בדבר היעדר עילה ו/או יריבות, אלה לא נדונו על ידי כב' הרשמת פומרנץ. משהסמכות לדון בבקשה לדחיית תביעה על הסף הינה מעצם טבעה בסמכות "בית המשפט או רשם שהוא שופט" כקבוע בהוראת תקנה 101 (א) לתקנות, אכן לא היתה אמורה כב' הרשמת פומרנץ לדון בבקשות אלה. זאת ועוד, לא ראיתי לקבל את עמדת המשיבה לעניין הנפקות שיש בהחלטות ביהמ"ש אשר ניתנו לעניין ביטול העיקולים, ביטול עיכוב יציאה מן הארץ והבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות לעניין הטענות המועלות במסגרת הבקשות דנן. החלטות ביהמ"ש במסגרת הליכים אלו הינן בכל מקרה בגדר החלטות ביניים ואף לא נעשתה בהן קביעה לעניין טענות המבקשים לסילוק התביעה כנגדם על הסף. לנוכח האמור אף לא ראיתי לקבל אף את טענות המשיבה לעניין השתק ומניעות. 24. טענת המשיבה לעניין ניצול לרעה של הליכי משפט מצד המבקשים אינה נהירה דייה ובכל מקרה איני סבורה כי יש בהתנהלות המבקשים משום ניצול הליכי משפט לרעה בנסיבות בהן העלו טענותיהם לסילוק התביעה על הסף במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר ושעה שיש להעדיף בירורן בשלב זה, כאמור. 25. טענות המשיבה לעניין נקיטת המבקש 3 בהליכים לפשיטת רגל אינן רלוונטיות לבקשות דנן משעה שהמבקש לא ראה לסמוך טענותיו בבקשתו לעניין הליכי פשיטת הרגל ולא הובאה בפני החלטה שניתנה במסגרת הליכים אלה אשר יהא בה להשליך על המשך ניהול ההליך דנן כנגד המבקש. 26. זאת ועוד, סבורני כי אין בהסכמות הצדדים במסגרת ע"א 101/08 בישיבת ביהמ"ש ביום 9/1/08 התייחסות לטענות נשוא הבקשות דנן ואין בהן לייתר הדיון בהן ולא כל שכן שעה שאין בהחלטת כב' הרשמת ש. פומרנץ משום קביעה ו/או הכרעה מחייבת לעניין טענת המבקשים למחיקה ו/או לדחיית התביעה כנגדם על הסף. לנוכח כל המקובץ לעיל, ראוי איפוא לדון בטענות המבקשים לסילוק התביעה על הסף לגופו של עניין. דיון לגופו של עניין: 27. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשות שבפניי ראיתי להורות על דחיית התביעה בעילה השטרית כנגד המבקשים 2 ו-3 ולדחות את בקשת המבקש 1 לסילוק התביעה כנגדו על הסף, להלן אפרט נימוקיי. אין חולק כי ההליך דנן נפתח בבקשה לביצוע שטר. משהועבר כתב ההתנגדות לבית המשפט הפכה הבקשה לביצוע שטר לכתב תביעה בסדר דין מקוצר ורואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן (תקנה 108 (ב) לתקנות ההוצאה-לפועל, תש"ם-1979). ביסוס כתב התביעה על עילות תביעה הנוגעות לעסקת היסוד, לרבות עילות חוזיות ו/או נזקיות ו/או להרמת מסך, דורשות הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה והיעתרות ביהמ"ש לבקשה. אין בבירור טענות ההגנה הנוגעות לעיסקת היסוד שבין הצדדים, בכדי להשליך על החיוב בעילה השטרית שעה שלא נדרש תיקון כתב התביעה, כאמור ולא כל שכן כאשר המשיבה הגישה תביעה שכנגד במסגרת ת.א. 20156/07 , באשר ליתרת חוב, לכאורה, הנוגעת לעיסקת היסוד נשוא השטר בהליך דנן כעולה מתצהירו של מר רוני נוסבאום, מנהל המשיבה ובלשונו: "... לא הוכח ולו בדל ראייה כי הנתבעים שילמו לתובעת את יתרת הכספים המגיעים לה מהם ע"ס של כ - 500,000 ₪ בגין הפקת טורניר הים האדום בעבורם וזאת עפ"י הוראות הסכם עסקת היסוד כפי שיפורט להלן ואולם מנגד, כבר הוכיחה התובעת באמצעות מסמכים וראיות כנדרש כי שילמה בעבור הנתבעים עפ"י חשבוניות מס כנדרש את הסך של כ - 800,000 ₪. זאת ועוד, לאור חובם הנ"ל של הנתבעים ע"ס כולל של 486,628 ₪, הוגשה תביעה נוספת כנגדם בתיק ת.א. 20156/07 (תביעה שכנגד) ע"ס יתרת חובם של הנתבעים (בניכוי סכום התביעה דנן) ע"ס של 226,381 ₪ עפ"י העתקה אשר צורף זה מכבר לתיק ביהמ"ש הנכבד". 28. בנסיבות דלעיל בהן התביעה שמונחת בפניי הינה תביעה בעילה שטרית, יש לבחון, באם ניתן לחייב בעילה השטרית את המבקשים 2 ו-3, אשר אין חולק כי אינם חתומים על השטר אשר נמשך מחשבון עמותת מועדון כדורגל אפק. סעיף 8 לחוק העמותות, תש"ם-1980, קובע כדלקמן: "מהיום שצויין בתעודת הרישום כיום הרישום תהיה העמותה תאגיד, כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית". מועדון כדורגל אפק נרשמה כעמותה ביום 13/4/00 כעולה מתעודה לרישומה של העמותה, והינה מהווה אישיות משפטית המפרידה בין זכויותיה וחובותיה לבין זכויות וחובות החברים בה. בע"א (י-ם) 1228/00 רמי לוי נ' ליטו אופסט זיו בע"מ (2000) - דן ביהמ"ש המחוזי בהרמת מסך סטטוטורית בהתאם לסעיף 99(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") וציין כדלקמן: "דא-עקא, שהשאלה המתעוררת לפנינו אינה עוסקת בסיווג החייב על-פי השטר, אלא בהטלת חבות נוספת החיצונית לו ולדיני השטרות, והנובעת מכוח הוראה סטטוטורית, הקובעת הרמת מסך בהתמלא הנסיבות המיוחדות הנקובות בסעיף 99(ב) לפקודת החברות. חרף הנטען בבקשה לרשות להתגונן, הרי כיום, במסגרת הערעור שלפנינו, כבר אין חולק על-כך כי שם החברה בע"מ הנקוב בשיק, אינו זהה לשמה הרשום, המלא והנכון, בהתאם לסעיף 98 לפקודת החברות. בנסיבות אלו מתאפשרת הרמת המסך הנ"ל. כאמור לעיל, בפרשת רינסקי הנ"ל נבחנה אפשרות חיוב השלוח חלף השולח. זהו ההבדל בין חיוב עצמאי של אורגן התאגיד, מכוח הוראה סעיף 25(א) לפקודת השטרות, לבין חיובו הנוסף לפי סעיף 99(ב) לפקודת החברות. כאשר השם של החברה רשום על המסמך או על השיק באופן מלא ונכון, אולם המנהל חותם חתימה עירומה, מבלי להביע בצורה כלשהי שחתימתו היא מטעם התאגיד, תתעורר שאלת הפרשנות החוזית: מי עשה את המסמך ומי נטל על עצמו את החיוב. ואולם, אם המנהל חתם תוך הדגשה שהוא פועל מטעם תאגיד, באופן שלפי סעיף 25(א) לא ניתן לחייבו, עלול הוא למצוא עצמו חב אישית, בנוסף לתאגיד, כל אימת ששם החברה המושכת אינו רשום כיאות, שהרי לשם כך נקבעה הרמת המסך הסטטוטורית לפי סעיף 99(ב) לפקודה (ראו בנושא, בספרו הנ"ל של ש' לרנר, 396)". מן האמור עולה איפוא כי הרמת מסך ססטוטורית בהתאם לסעיף 99(ב) לפקודת החברות הינה חיצונית ומתווספת לעילה השטרית הקבועה בסעיף 25 לפקודת השטרות. זאת ועוד, המלומד ש. לרנר התייחס בספרו "דיני שטרות" , מהדורה שנייה, בעמ' 359-360 ל"חבות נושא משרה מכוח עילות אחרות" וציין כדלקמן: "... ראינו כי כיום אין מחייבים נושא משרה בגין כתיבת שם שאינו מדויק של התאגיד. ציון שם שאינו מדויק אינו משמש כרית ביטחון לנושיה של חברה הנקלעת לחדלות פירעון. עם זאת, אם כתיבת השם הלא מדויק הטעתה צד שלישי, יוכל הלה לתבוע את נושא המשרה מכוח עילות אחרות, דרך משל- בגין רשלנות נזיקית. ... בכל הדוגמאות האחרונות מסירת שטרות הולידה את חבותו של נושא המשרה, אך החבות אינה שטרית. נושא המשרה חב למרות שהחתימה על השיק היא חתימה של התאגיד. ביסוסה של העילה על דיני הנזיקין, אינו מאפשר לאוחז השטר לתבוע את פירעונו באמצעות ההוצאה לפועל, והוא יזדקק להגשת עילת תביעה רגילה בערכאות. בית המשפט עשוי גם לחייב את נושא המשרה בסכום השונה מהסכום הנקוב בשטר". לנוכח כך ומשעה שהמבקשים 2 ו-3 אינם חתומים על גבי השטר והשטר נמשך מחשבון העמותה המהווה אישיות משפטית נפרדת אין קמה למשיבה עילת תביעה שטרית כנגד המבקשים 2 ו-3. לפיכך מתייתר אף הצורך לדון ביתר טענות המבקש 3 לסילוק התביעה כנגדו על הסף. 29. יחד עם האמור, דין שונה חל לעניינו, ובשלב זה, באשר לבקשת המבקש 1, החתום על גב השטר. בע"א 4294/90 עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ (1996) - הביע כב' הנשיא א. ברק דעתו באשר להוראה הקבועה בסעיף 25 לפקודה ולחיוב החותם בתור שלוח כדלקמן: "1. המסגרת הנורמאטיבית בחינת השאלה קבועה בסעיף 25 לפקודה, הקובע: "(א) מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על-פי השטר חבות אישית. (ב) כשבאים להכריע אם חתימה פלונית על שטר היא של מרשה או של המורשה שבידו נכתבה, הולכים אחר הפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך". עולה מהסדר זה, כי מקום ששלוח פועל בגדרי הרשאתו וחותם על שטר את שמו שלו בלבד, בלא שניתן לראות שהוא חתם בתור שלוח, השלוח חב (אישית) על-פי השטר ואילו השולח אינו חב על פיו. לעניין זה, אין נפקא מינה אם הצד האחר, שקיבל את השטר מידי השלוח, ידע על דבר הרשאת השולח או שהשליחות מבחינתו הינה נסתרת (ראה ע"א 1286/90 [1], בעמ' 809). דין השטרות שונה, בעניין זה, מדין השליחות. על-פי דיני השליחות, אם השלוח פעל בהרשאה, השולח אחראי, בין שהשליחות גלויה - ואז השולח בלבד אחראי ואילו השלוח "יוצא מהתמונה" - ובין שהשליחות נסתרת - ואז השולח והשלוח אחראים יחד ולחוד כלפי הצד השלישי (סעיף 7לחוק השליחות, תשכ"ה-1965). ואילו על-פי דין השטרות, אפילו פעל השלוח בהרשאה, ואפילו דבר ההרשאה ידוע לצד השני, השלוח יחוב (אישית) על השטר, אם הוא חתם חתימה "ערומה", כלומר חתם את שמו שלו בלבד ולא חתם "בתור" שלוח, ואילו השולח אינו אחראי על-פי השטר. ביסוד תפיסה זו עומד העיקרון כי הזכויות על-פי השטר צריכות להיקבע על-פי חזות השטר. אין להפנות את האוחז לנתונים לבר-שטריים. כאשר חזות השטר מעידה על החתימה כי היא חתימת שמו של ראובן בלבד (חתימה "ערומה"), כל מי שאוחז בשטר מצפה כי ראובן, והוא בלבד, יחוב על-פי השטר. ציפייה (סבירה) זו יש להגשים. ... 2. שונים פני הדברים, מקום שהשלוח פעל בהרשאה וחתם את שמו שלו תוך תוספת דברים שמהם ניתן ללמוד כי הוא פועל כשלוח. במצב דברים זה, חתימתו של השולח אינה מצויה על השטר, ועל-כן לכאורה אין להחיבו על-פי השטר (סעיף 22(א) לפקודה). אך חזות השטר מעידה עליה כי השלוח לא פעל לעצמו, וכי חתימתו היא "בתור" שלוח. ציפייתו הסבירה של הצד השלישי אינה מכוונת, במצב דברים זה, כלפי השלוח אלא כלפי השולח. את הציפייה הזו מגשימה הפקודה. כמובן, אם השלוח חרג מהרשאתו, לא יהא מקום לחייב את השולח. במקרה זה יחוב השלוח חבות שטרית אישית, חרף העובדה שחזות השטר מעידה כי חתם כשלוח. אך מקום שהשלוח פעל בהרשאה ודבר פעילותו כשלוח נלמדת מחזות השטר, אין כל טעם של מדיניות - של דיני שטרות או דיני שליחות - שלא להטיל אחריות שטרית על השולח ושלא לשחרר את השלוח מאחריותו. 3. קו הגבול בין חתימה "ערומה" של שלוח הפועל בהרשאה ובין חתימתו בתור שלוח הוא לעתים חד וברור. ראובן השלוח החותם בהרשאה את שמו שלו בלבד ("ראובן"), בלא שניתן ללמוד מחזות השטר כי הוא פועל כשלוחו של שמעון, יחוב אישית על-פי השטר, ושמעון לא יחוב על פיו (כפוף להערתי לעיל). לעומת זאת, ראובן השלוח החותם בהרשאה בשם שמעון השולח ("ראובן" שלוח בשמו של שמעון, שולח) חותם "בתור" שלוח, ולא יחוב אישית על השטר. החבות השטרית תוטל על שמעון, ועליו בלבד. בין הקצות הברורות מצוי תחום מחיה רחב, ובו שורר חוסר ודאות. אחד ממצבי חוסר הוודאות - והוא המצב הנבחן על-ידינו בערעור זה - הוא זה שבו חתימת השלוח עצמה - תוך בידודה ממכלול השטר - אינה "בתור" שלוח. אין בה תוספת כלשהי שלפיה החתימה היא של שלוח (או בשם השולח, או למען השולח, או בעבור השולח או ביטויים כיוצא באלה). עם זאת, מצויים בשטר נתונים נוספים - שאינם בגדר פרטים חיוניים אך שמותר להוסיפם לשטר - ומהם ניתן ללמוד על קיומה של שליחות. טול את המקרה הבא, הקרוב לענייננו: ראובן חותם את שמו שלו בלבד על שיק מודפס של שולחו, שמעון בע"מ. בפינה השמאלית (העליונה או התחתונה) של השיק מודפס שמו של שמעון בע"מ השולח, מספר החשבון שלו, ופרטים מזהים נוספים. בפינה הימנית התחתונה מודפס שמו של שמעון בע"מ. מתחתיו חותם ראובן את שמו שלו. האם זו חתימה "ערומה" (שהרי אין היא מציינת כי ראובן חותם בתור שלוח) או שמא זו חתימת שלוח (שהרי הגיונם של דברים הוא כי בעל החשבון הוא המושך, ובעל החשבון הוא השולח ולא השלוח אישית)? 4. תשובה לשאלה זו קשורה באמת המידה לאיפיון חתימת השלוח "בתור" שלוח, ולהבחנה בינה לבין חתימה "ערומה". בעניין זה קיימות שתי השקפות. האחת, כי אמת המידה מתמקדת בלשון החתימה. על פיה, אדם חותם "בתור" שלוח אם בלשון החתימה נקבע במפורש כי החתימה היא של שלוח. זו אמת מידה המתמקדת בחתימה עצמה, ובלשונה המפורשת. היא מבודדת את החתימה ומבקשת ללמוד ממנה על אופייה כחתימת שלוח. על-פי ההשקפה השנייה, אמת המידה היא מבנית. על פיה, אדם חותם "בתור" שלוח אם זהו הפירוש הסביר לחתימה במסגרתו הכוללת של השטר. אמת מידה זו מתמקדת בשטר כולו, ובמובן העולה מתוך מכלול לשון השטר על איפיונה של החתימה. לשונו של סעיף 25(א) לפקודה נוטה לפירוש "הנקודתי". הגיונו של סעיף 25(א) לפקודה תומכת בפירוש "ההוליסטי". מהו הפירוש הראוי? 5. הדעה המקובלת בפסיקה המודרנית ובספרות המודרנית הינה, כי יש להעדיף את הגישה המסגרתית-הכוללת. חתימה היא חתימת שלוח כאשר זהו הפירוש שקורא סביר נותן לטקסט של השטר כמכלול ... 8. הגישה הראויה לפירוש חתימתו של אדם "בתור" מורשה היא זו הבוחנת את השטר בשלמותו. בהקשר זה מתעוררת השאלה, עד כמה ניתן להיזקק, בפרשנות השטר בכללותו, לנסיבות החיצוניות לשטר. כידוע, ניתן לפנות לנסיבות חיצוניות בפרשנות חוזה סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ [3]). האם ניתן להיזקק לנסיבות חיצוניות אלה בפרשנות החתימה המצויה בשטר? בעניין זה יש להבחין בין צד קרוב בשטר לבין צד רחוק בשטר. בין צדדים קרובים - כלומר צדדים אשר ביניהם קיימת עיסקת יסוד - אין מניעה מהתחשבות בנסיבות החיצוניות בפרשנות החתימה על השטר. לעניין זה יחולו הדינים הכלליים. לעומת זאת בין צדדים רחוקים - כלומר צדדים אשר אין ביניהם עיסקת יסוד - חזות השטר היא המקור לפרשנות, ואין לפנות לנסיבות החיצוניות. ביסוד הבחנה זו עומדת המדיניות המשפטית המשמשת בסיס לדיני השטרות. על פיה, צד רחוק רשאי לסמוך על חזות השטר. השטר הינו "רץ ללא מטען" (a courier without luggage) - כלשונו של השופט גיבסון בפרשת .overton v [4] (1846) tylor- וזכויותיו של אוחז צריכות להיקבע על-פי חזות השטר. טעם זה חל מקום שהאוחז והחייב הם צדדים רחוקים. אין טעם להחילו בין צדדים קרובים. זאת ועוד: מקום שחזות השטר, היא כשלעצמה, יוצרת ספק או חוסר ודאות באשר לאיפיונה של החתימה, ניתן להיזקק לנסיבות חיצוניות גם בין צדדים רחוקים, שהרי חזות השטר, היא עצמה יצרה ספק, שניתן להתירו באמצעות פנייה פרשנית לנסיבות החיצוניות. למותר לציין, כי בכל הנוגע לסתירת לשון השטר, יש לקחת בחשבון - באותם מקרים בהם מותרת היזקקות לנסיבות חיצוניות - את הדינים המיוחדים באשר לסתירת מסמך בכתב (סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני)". 30. בנסיבות ענייננו אין חולק כי המדובר בין צדדים קרובים בשטר. מן האמור לעיל עולה איפוא כי בנסיבות בהן הגבול שבין חתימה "ערומה" של שלוח הפועל בהרשאה ובין חתימתו בתור שלוח אינו ברור, אזי ניתן יהא לפנות לבחינת נסיבות חיצוניות לשטר, בפרט מקום בו המדובר בצדדים קרובים לשטר. מעיון בשטר עולה כי המבקש 1 חתם בחתימתו האישית על השיק המשוך מחשבון העמותה מועדון כדורגל אפק והנושא את שמה של העמותה. בצד חתימת המבקש 1 מופיעה חותמת "טורניר הים האדום". טענת המבקש 1 בבקשתו דנן לפיה חתימתו על גב השטר בוצעה על ידו כשלוח של העמותה ובאופן ששולל את חבותו האישית מחייבת בירור עובדתי בטרם הכרעה. לנוכח האמור אין מנוס בשלב זה מלדחות את בקשת המבקש 1 לסילוק התביעה כנגדו על הסף. טענות המבקש 1 לגופו של עניין תבוררנה במהלך ניהול ההליך. סוף דבר: 31. לאור כל האמור לעיל, התביעה כנגד המבקשים 2 ו-3 נדחית בזאת. המשיבה תשלם לכל אחד מהמבקשים 2 ו-3 שכר טרחת עו"ד ווהוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. המבקש 1 ישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ בכפוף לתוצאות המשפט. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.עמוד השדרהשיקיםמסמכיםכאבי גב / בעיות גב