האם חתימה על פרוטוקול מסירה משמעותה ויתור על תביעות עתידיות בנושא ליקויי בניה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על פרוטוקול מסירה: מבוא 1. בפניי תביעה לתשלום סך של 295,738 ₪ שעילתה בליקויי בניה בבית מגורים אשר בנו הנתבעים, או מי מהם, עבור התובעים. הנתבעת מס' 1 הינה חברה העוסקת ביזום ובינוי (להלן: "הנתבעת") והנתבע מס' 2 הינו מנהלה של הנתבעת ובעל המניות העיקרי בה (להלן: "הנתבע"). 2. ביום 21/01/1998 נכרת הסכם בין התובעים לבין הנתבעת לפיו, התחייבה הנתבעת לבנות עבור התובעים בית מגורים בהתאם לתנאי ההסכם, והלה התחייבו לרכוש מידי הנתבעת את בית המגורים בהתאם. 3. אין חולק כי בית המגורים נמסר לידי התובעים במועד וכפי שהוסכם ביניהם. במעמד המסירה, התבקשו התובעים לשלם את יתרת החוב כפי המתחייב עפ"י ההסכם. כמו כן, חתמו התובעים במעמד המסירה על פרוטוקול מסירת החזקה. 4. לטענתם של התובעים, זמן קצר לאחר שנכנסו הם לבית המגורים, נתגלו לנגד עיניהם ליקויי בניה שונים ובכללם, תופעה של רטיבות. הם פנו מיד לנתבע וביקשו ממנו לפעול לתיקון הליקויים; הכל תוך תקופת הבדק. הנתבע הגיע ו/או שלח עובדים מטעמו לתקן את הליקויים. אולם, הדבר נעשה באיחור, באופן חלקי וגם לאחר מכן נותרו ליקויים שונים והדבר לא בא על תיקונו. 5. התובעים שכרו את שירותיו של מומחה אשר הצביע על הליקויים ועלויות תיקונם. חוות הדעת הוכנה עוד בשנת 2001. לצורך הגשת התביעה המונחת על שולחני, נערכה חוות דעת מעודכנת אשר צורפה לכתב התביעה. גם מטעם הנתבעים הוגשה, ביום 27/12/04, חוות דעת מומחה, היא חוות דעתו של המומחה דן ברלינר, מהנדס ושמאי מקרקעין. 6. לאור הפערים בין שתי חוות הדעת, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, את אינג' יוסף ליברמן (להלן: "המומחה"). המומחה ערך ביקור במקום ביום 03/03/05 והכין את חוות דעתו ביום 27/03/05 אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 01/05/05 . המומחה העריך את עלות תיקונם של ליקויי הבניה בסכום כולל של 100,920 ₪ נכון ליום 27/03/05, וזאת לפי עלות ביצוע לקבלן, לא כולל מע"מ ולא כולל פיקוח הנדסי. 7. מטיעוני הצדדים כפי שנשטחו בפניי, למד אני כי, הפלוגתאות הטעונות הכרעה הן אלה: מהו היקף ליקויי הבניה בבית המגורים; מה הנפקות של החתימה על טופס פרוטוקול מסירת החזקה; האם יש מקום להטיל אחריות אישית על הנתבע בגין נזקיהם של התובעים ומהו היקף הפיצוי המגיע לתובעים בגין עוגמת נפש, והוצאות משפט (שכ"ט מומחה). 8. יש לציין, כי על אף שהצדדים טענו גם בקשר למועד מסירת הדירה והעלו טיעונים גם בקשר לתוספות עבודה ועל כך נחקרו הם במהלך הדיונים בפניי, בסופו של יום, לא ניטשה מחלוקת בנושאים אלה, ועל כן, איני נזקק להיכנס לעובי הקורה ביחס לסוגיות הנ"ל ואיני דן בהן. 9. נדון בטענות הממוקמות במוקד המחלוקת אחת לאחת. היקף ליקויי הבניה בדירה. 10. כפי שהוזכר לעיל, בעניין זה הוגשו חוות דעת מטעם שני הצדדים. כן, מונה מומחה מטעם בית המשפט. הצדדים לא ביקשו לזמן ולו אחד מהמומחים לחקירה. מעיון בטיעוני הצדדים כפי שאלה באו לידי ביטוי גם במהלך הדיונים בפניי וגם כפי העולה מסיכומיהם, הרי ברור הדבר כי, חוות דעתו של המומחה תנווט היא את בית המשפט ותהווה נר לרגליו בבואו להכריע בסוגיה זו; זאת כמובן לצד טיעוני הצדדים וראיותיהם כפי שאלה נפרסו בפניי. 11. במספר הזדמנויות בחקירתו הנגדית של הנתבע חזר וציין הוא, בתשובותיו לשאלות ב"כ התובעים, כי, הוא מקבל ומסכים עם מה שכתוב בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. ראה למשל פרוטוקול הדיון מיום 01/12/08 בעמ' 16 שורה 3 ובהמשך בשורות 16 ו- 17 לאותו עמוד שם צויין בזו הלשון: "לא הזמנו את מר ליברמן המומחה מטעם בית המשפט לבוא ולהעיד היום מאחר ואני מסכים עם מה שכתוב בחוות דעתו". ושוב בעמ' 18 לפרוטוקול בשורה 25: "אני מסכים עם חוות הדעת של המומחה שיש ליקויים". יחד עם זאת, ניסה הנתבע לערער אחר אותה חוות דעת במספר רכיבים. כך למשך בהזדמנות אחת טען לעניין החניה, בהזדמנות אחרת טען לעניין חלונות האלומיניום. כמו כן, טען הוא כי את הליקויים כפי הכתוב בחוות הדעת, תיקן הוא בשלב לאחר מכן וכי, חלק מהליקויים הם תוצאה של שימוש לא תקין או נזקי בלאי. אלא מה? עדותו של הנתבע בפניי, מלאת סתירות, מלאת אי דיוקים ולא נמצאה עליי כאמינה ו/או מהימנה ואיני רואה לנכון לאמצה. ב"כ התובעים הצליחה לערער את מהימנותו של העד שידע לתת תשובות סותרות בהזדמנויות שונות ולא ידע לשמור על גרסה אחת, רציפה ועקבית ו/או לתמוך אותה באסמכתאות. למשל, הנתבע ניסה להתנער מביצוע עבודות האלומיניום ולהטיל את האחריות בעניין זה על שכמם של התובעים מאחר והם אלה אשר ביקשו לשנות ולהחליף את הדרישה לגבי החלונות, ובכך החלונות אינם דומים למפרט הטכני. לטעמו של הנתבע, התובעים הם אלה אשר התקשרו עם קבלן האלומיניום באופן אישי ומשכך האחריות אינה רובצת אל פתחו הוא. ראה עמ' 18 לפרוטוקול בין השורות 9-20 . לעומת עדותו של הנתבע בהקשר זה, העיד התובע בפניי. לדידו של התובע, הנתבע הוא זה אשר הזמין את עבודות האלומיניום לדירה כחלק מכלל העבודות שהיו בדירה. בפני הנתבע הוצג הסכם עבודות אלומיניום והוא אישר את חתימתו על גבי אותו הסכם - אלא שהעתק אותו הסכם, ומשום מה, לא צורף לתיק כחלק מהמוצגים - . העד הוסיף בציינו כי הכוונה באותו הסכם היתה להוספת מנועים שהוזמנו לחלונות חשמליים ולא לאלומיניום. ראה בהקשר זה עמ' 9 לפרוטוקול שורות 11-15. גם התובעת התייחסה בעדותה לעבודות האלומיניום. להלן ציטוט של חלק מדבריה כפי שהשתקפו המה בפרוטוקול הדיון: "החלונות הותקנו על ידי קבלן מטעם אהרון אטדגי שהוא בחר. לא היתה לנו התקשרות עם הקבלן, ההתקשרות היתה דרך אהרון".עמ' 11 שורות 11-12. ראה גם בהמשך באותו עמ' בשורות 17-22, שם היא מציינת באמרה כי: "יוסי אמר לי שיש כמה סוגים של מנועים ואם אני רוצה יותר משופר, אז לפנות לאהרון....". כאמור, עדותם של התובעים נמצאה עליי אמינה ומהימנה; היא יונקת ממעיין צלול של אמת ואני נוטה לאמצה. יש לציין כי התובעת לא נכחה באולם בית המשפט בזמן מתן עדותו של התובע (ראה הערת בית המשפט בעמ' 7 שורה 15). עובדה זו אך מחזקת את מסקנתי בדבר המשקל הראוי שיש להעניק לעדויותיהם העקבית והרציפה של התובעים. למיותר לציין כי, האמינות ואותות האמת אשר בצבצו והזדקרו להם באופן חד מבין דברי התובעים בלטו הם עד כדי שבית המשפט הבחין באמת הטמונה בעדותם באופן חד-משמעי וללא כל ספקות. עדותם זו של התובעים קיבלה חיזוק אף על-ידי עדותו של הנתבע עצמו במספר הזדמנויות. הנתבע מעיד כי: "על פי ההסכם והמפרט הטכני הייתי צריך לספק חלונות אלומיניום" עמ' 18 שורה 9 . ובהמשך, באותו עמ' שורה 20 מציין הוא: "יוסי לוי היה בעל מקצוע מטעמי לכל האתר הא ביצע עבודות אלומיניום". התמהיל הנוצר בין חוות הדעת של המומחה לבין העובדות כפי המובא לעיל וכפי שהונחו על שולחנו של בית-המשפט, יוצר הוא נקודות אחיזה רבות אשר בכוחן למקום נכונה את בית המשפט בנוף הראיתי-עובדתי כאשר בידו האחת מחזיק - (הכוונה למותב היושב בדין) מצפן ראיתי-עובדתי הבנוי על אמינות וכללי משקל ובידו האחרת נושא הוא את קובץ החוקים והדין הרלוונטי. מהילת העבודות המוכחות בתבלין של הצדק והדין הרלוונטי יוצר הוא תבשיל של הכרעה צודקת המורה על אימוץ חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בכל הקשור להיקף הליקויים. 12. לא נעלם מעיניי שאותם סכומים הנקובים בחוות הדעת, אינם כוללים מע"מ, מתייחסים לעלויות קבלן ואינם כוללים עלות של פיקוח הנדסי. אם כך, לסכומים כפי הנקובים בחוות הדעת, יש להוסיף מע"מ כחוק. בעניין פיקוח הנדסי, לא מצאתי להוסיף מאומה וזאת בהסתמך על האמור בתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה אשר הופנו אליו מטעם ב"כ התובעים. בסע' 3.2 לתשובותיו, ציין המומחה כי: "לגבי הפיקוח ההנדסי רצוי לדון לאחר הכרעת בית המשפט הנכבד, במידה ויקבע שיש לתקן את ליקויים (ולא על דרך פיצוי כספי)". מכאן, מאחר ובסופו של יום, הסעד אשר יינתן הינו סעד כספי, אין מקום לפסוק גם בגין פיקוח הנדסי. גם בנוגע לעלויות קבלן, לא מצאתי מקום לחייב. כפי שהוכח בפניי, חלק מהליקויים לא תוקנו על ידי אנשי מקצוע כי אם על ידי קרובי משפחה. ראה לדוגמה בעמ' 11 לפרוטוקול שורות 25-28 שם מציינת התובעת, בין היתר: "...מי שביצע את הטיח זה אח שלי בשם קלוק כהן .....". בנסיבות אלה, על-אף כי , טרם בוצעו כל התיקונים, לא מוצדק לבוא ולחייב גם בעלויות קבלן. 13. כהערת אגב אציין, כי - גם את טענתו של הנתבע בדבר ביצוע התיקונים לאחר חוות הדעת אין בידי לקבל. הנתבע לא ידע לתת תשובה אחת המניחה את הדעת והמציבה חיץ חד וברור ביחס לסוגיה הנ"ל. תחת זאת , הוא נתן תשובות סותרות במספר הזדמנויות. ראה לדוגמה בעמ' 16 שורות 3-5 וכן בעמ' 18 בשורות 2-4. 14. כפי שציינתי לעיל, עדותו של הנתבע מלאה סתירות ואי דיוקים ועל כן אין מקום לאמצה. טיעוניו כנגד חוות הדעת, עורבא פרח הם ואין בידי לקבלם. יש להוסיף לכל אלה את העובדה שהנתבע לא טרח להזמין עדים מטעמו לתמיכה בטיעוניו. למיותר לציין כי, הנתבע אף לא טרח לזמן את העד המומחה לחקירה על עדותו. כל טענותיו ביחס לאותה חוות דעת נטענות בעלמא ומופרחות הן אל חללו של אולם בית המשפט מבלי שנסמכות על קרקע יצוקה ו/או בסיס ראייתי יציב ואיתן דיו. 15. לסיכום נקודה זו, יודגש כי, המסכת הראיתית אשר הונחה על שולחנו של בית המשפט יש בה די כדי להוביל אל עבר אימוץ חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט והסכומים הנקובים בה להם יש להוסיף מע"מ כחוק. חתימה על פרוטוקול מסירת החזקה. 16. לטעמם של הנתבעים, החתימה על פרוטוקול מסירה החזקה מהווה היא ויתור על טענות כלשהן בדבר ליקויים בדירה. חתימתם של התובעים מתנוססת על גבי אותו פרוטוקול ועל כך אין מחלוקת כלשהי. מכאן, סוברים הנתבעים כי בכך נסתם הגולל ונוצר מחסום בלתי-עביר בפני התובעים. משויתרו על כל טענה שיש להם נגד הנתבעים או מי מהם, אין לתובעים להלין על איש מלבדם ואין מקום להידרש לתביעה זו, כך לדידי הנתבעים. 17. בית המשפט לא ירחיב את הדיון בסוגיה זו. טענה זו נסמכת היא על כרעי תרנגולת ויש לדחותה על אתר. הרי גם הנתבע בעדותו בעמ' 18 לפרוטוקול שורה 23 ציין באמרו: "אי אפשר היה לגלות את הליקויים בעת המסירה....". בפרוטוקול מסירת החזקה יש לציין, אם בכלל, את אותם ליקויים שהרוכש מודע לקיומם ואם הנתבע מצהיר בעצמו שאי אפשר לגלות את הליקויים בעת המסירה, אזי, איך אפשר בכלל להצביע עליהם?? 18. אף מעבר לכך, לא אחת נפסק כי, אין להעניק משמעות רבה לויתור בנסיבות אלה כאשר החתימה על כתב הויתור היוותה תנאי למסירת הדירה. אני מפנה לפסקי הדין אשר אוזכרו בסיכומי טענות ב"כ התובעים והפסיקה המאוזכרת שם. אחריות הנתבע מס' 2. 19. התובעים מבקשים לחייב את הנתבע באופן אישי הן מכוח הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת הן מכוח היותו אורגן של החברה בהתאם להוראות סעיף 54 לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). 20. מנגד, טוען הנתבע ועותר הוא לדחות את התביעה נגדו בהעדר יריבות. הוא טוען לאישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת, מולה ורק מולה חתמו התובעים על ההסכם וזאת מרצונם הטוב והחופשי ובידעם שהם חותמים מול החברה הנתבעת על ההסכם נשוא הליך זה. 21. עקרון הרמת מסך, שהוא יציר הפסיקה, עוגן בחקיקה במסגרת סעיף 6 לחוק החברות. יש לציין כי, סעיף 6 הנ"ל הרחיב למעשה את המקרים להחלה של הרמת המסך במסגרת הגדרה כללית של "צודק ונכון לעשות כן". להלן לשונו של הסעיף לפני התיקון: 6 (א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה: (1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה; (2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה. (ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג)." (ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה: (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם; (2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה". אותו סעיף עבר תיקון במסגרת תיקון מס' 3 לחוק משנת תשס"ה. באותו תיקון הוצאה ההגדרה הכללית והרחבה וצומצמו העילות להרמת המסך בדומה לעילות שהוכרו בפסיקה מקדמת דנא. להלן נוסחו של הסעיף אחרי התיקון: "6 (א)(1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של חברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו למילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. " 22. עילת התביעה שלפנינו (הליקויים הנטענים) נוצרו למעשה בתקופה שלפני תיקון החוק. משכך, יש מקום לגרוס כי נוסח החוק החל בעניינו, הוא דווקא זה שלפני התיקון לפיו יש לפרש את השיקולים להרמת מסך בדרך המרחיבה. ראה לעניין זה ת"א 4190/02 הקופה לתגמולים ופנסיה נ. דוד סגל ואח', . 23. יחד עם זאת, וכפי שנרמז בשורה של פסקי דין, וכפי העולה גם בדברי ההסבר בהצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב 2002, הצעות חוק, חוברת 3132, עמד 638 (להלן: "הצעת החוק"), נאמר מפורשות כי "לא היה בכוונת המחוקק להרחיב את קשת המקרים שבהם יורם מסך ההתאגדות לעומת המצב קודם תחילתו של החוק". מכאן עולה השאלה, האם ראוי לתת את הפרשנות המרחיבה לנוסח שלפני התיקון או שעדיף בכל מקרה להיצמד לתנאים שנקבעו בפסיקה בטרם חקיקת החוק? בעניינו, נראה כי גם אם נאמץ את הפרשנות המצמצמת, נגיע לאותה תוצאה שבעיקרה, יש להרים את מסך ההתאגדות. להלן אבאר ואסביר את המסקנה אליה הגעתי. ביחס למקרה העומד בפתחנו, מה לי פרשנות זו; מה לי פרשנות אחרת; הרי בשני המצבים מובל אני אל אותו מעיין של צדק. 24. בהתאם לפסיקה אשר קדמה לחוק החברות, השימוש בדוקטרינת הרמת מסך נעשה במקרים חריגים בלבד נוכח חשיבותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לצורך ניהול ענייניה. הערכאות המשפטיות סמכו על מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות, אשר היווה את העילה העיקרית להרמת מסך טרם חקיקתו של חוק החברות. (ראה ע"א 524/88 פרי העמק נגד שדה יעקב מושב עובדים, פ"ד מה (4) 529, 540 ). על העילות המקובלות להרמת מסך, נמנו "ייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי" (ד"ר א' חביב - סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, הוצאת אל-טן הפקות בע"מ כרך א', עמ' 253). 25. מכאן לענייננו. 26. לא אחת העיד הנתבע בפניי בפה מלא, וחזר והדגיש, כי הוא הרוח החיה היחידה בחברה. להלן אביא ציטוט של דברים בהם פתח הנתבע את עדותו: "אני בעל המניות והמנהל של החברה הנתבעת. רק אני משמש כבעל תפקיד בחברה הנתבעת. לא היה אדם אחר ששימש כבעל תפקיד בחברה. אני קבלן רשום. רק אני קבלן רשום, החברה אינה קבלן. אני המנהל בחברה וגם הסמכות המקצועי בחברה אני הבעלים של החברה" ראה עמ' 12 לפרוטוקול בין השורות 17-19 . לא אחת במהלך עדותו, טשטש הוא את האבחנה בינו לבין החברה. כמו כן, במהלך עדותו, נוצר הרושם כי הנתבע הקים חברות אחדות שהמכנה המשותף להן הוא הנתבע עצמו ופעילותו העומדת בבסיס הקמת חברות אלו. הוברר כי, חברה מבצעת מספר פרוייקטים ולאחר מכן, נותרת היא עם חובותיה והנתבע הולך ופותח לו חברה חדשה לצורך ניהול עסקיו. ראה למשל עדותו בפניי בעמ' 12 שורות 24-27 . למיותר לציין, כי, גם בשורות אלה עולה תמונה תמוהה ביותר שיש בה רק כדי לחזק את מסקנתי בדבר חוסר מהימנותו והעדר אמינותו. העד טוען מחד, כי לחברה לא נשארו חובות. מאידך, שורות ספורות לאחר מכן, מציין הוא שהחברה כן חייבת כספים. בהמשך, כאשר ב"כ התובעים רעננה את זכרונו, הוא שב ונזכר בחובות הקיימים לעוד צדדים שלישיים נוספים. 27. מהאמור לעיל עולה כי קיימת מידה רבה של זהות בין אישיותה הנפרדת של החברה לבין אישיותו של בעל המניות העיקרי בה והיא מתנהלת כעסק פרטי. הרי מדובר בחברה פרטית שבעל מניותיה העיקרי ומנהלה זה הנתבע ואישיותה המשפטית הנפרדת של החברה שימשה במידה רבה אך מסגרת פורמאלית לביצוע עבודות הבניין, ותו לא. החברה היוותה את הקליפה המשפטית מאחוריה הסתתר הנתבע וניהל את עסקיו. ברור הדבר כי הנתבע ידע מה היה מצבה של החברה, היה מעורה בכל חובותיה, מעלליה וזכויותיה. במהלך עדותו בפניי הצטיירה תמונה צלולה ובהירה דיה לפיה ניסה הנתבע להסתתר מאחורי המסך של החברה בתקווה כי החצים של התביעה ייחסמו המה ויישברו לרסיסים אל רגלי החברה הצולעת המדממת דלת-האמצעים. אולם, כאן המקום לשוב ולהדגיש כי המסך בו ניסה הנתבע להתכסות הינו שקוף, דק מדי ואין בכוחו לשמש לו כמגן. 28. גם עדויותיהם של התובעים אך תומכים במסקנתי זו. לאורך עדותם ציינו הם כי אכן ההסכם נחתם מול החברה הנתבעת. אולם, ציינו, חזרו והדגישו כי הם מכירים את הנתבע אישית ואיתו אישית הם התקשרו בהסכם. התובעים מציינים ובצדק מבחינתם כי, חלק מההתכתבות אשר התנהלה בינם לבין הנתבע חתומה היא בידו של הנתבע אישית מבלי לצרף חותמת של החברה. אף מעבר לכך, וכפי שציינה התובעת בעדותה בעמ' 10 שורה 11 : "המשרד שלו היה בבית ולא בחברה". כל אלה יחדיו מנווטים אותי למסקנה אחת ויחידה כי הנתבע והנתבעת חד הם וההפרדה ביניהם אך מלאכותית היא. 29. רוצה לומר, בבחינת התנאי הדרושים להפעלת דוקטרינת הרמת מסך, תנאים אלה מתקיימים בעניינו אף אם נבחר בגישה המצמצמת. ממסכת העובדות כפי המתואר לעיל, נודף ריח רע של שימוש לרעה במסך ההתאגדות. התרשמתי כי הנתבע יצר מצב עובדתי המשול לאונייה השטה לה בלב ימת החיים-העסקיים שלו כאשר ברצותו יוכל הוא לפעול כאדם וכרב-חובל עצמאי המנווט את אותה אוניה לבדו ובהתאם למאוויו הוא; ברצותו, יוכל הוא להרים אל על את הדגל של החברה ולעגון בנמל המוגן החוסה תחת שם החברה, והכול בהתאם לרוחות המנשבות ולגלים המכים באונייתו . ברור הדבר כי, אונייתו השברירית של הנתבע לא תוכל למצוא נמל בצפת ההררית . 30. מוצא אני לנכון להעיר, כי, בכתב התביעה ביקשו התובעים לייחס לנתבעים גם אחריות נזיקית. טיעון זה נזנח על ידם, העדים לא נחקרו בעניין זה ואף לא הועלה זכרו בסיכומים. משכך, בית המשפט רואה בכך כוויתור על הטענה ופטור הוא מלדון בה. 31. די בכך כדי לבסס את אחריותו האישית של הנתבע. התובעים ביקשו לייחס לנתבע אחריות אישית גם מכוח הוראות סעיף 54 לחוק החברות, (טרם תיקון תשס"ה). 32. למעלה מן הצורך, אציין כי, גם בבחינת שאלת החיוב מכוח סעיף זה, ידם של התובעים על העליונה. בהתבסס על המובא לעיל, ולאור דרך פועלו של הנתבע, אין ספק כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן, היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. אם לא תאמר כן, תמוה בעיניי מדוע בחר הנתבע דווקא להפסיק את פעילותה של החברה הנתבעת נשוא תיק זה וללכת ולהקים חברה חדשה, היא החברה הפעילה כיום, באמצעותה מנהל הוא את עסקי הבניה שלו, כיום. למיותר לציין כי, הנתבע לא ידע לתת תשובות המניחות את הדעת שיש בהן כדי ליישב בין הסתירות ואי הדיוקים. 33. לסיכום פרק זה, אני מאמץ את טענת התובעים ומחייב גם את הנתבע 2 ביחד ולחוד עם הנתבעת 1. עוגמת נפש והוצאות התובעים. 34. אין ספק כי לתובעים נגרמה עגמת נפש רבה עקב היקפם של ליקויי הבניה וטיבם הירוד. מדובר בין השאר בנזקי רטיבות שפגיעתם רבה לאין ערוך. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בת.א. (חיפה) 629/93 ברזילי מנשה ואיבגיל נ' שיכון ופיתוח תק-מח 2000(3), 331 בעמ' 346: "למעלה מעשור חלף מאז רכשו התובעים את הדירות וציפו ליהנות, באופן טבעי וסביר, מדירותיהם ומרכוש משותף הבנויים במקצועיות ובמיומנות ראויים וכלשונו של כב' השופט ו. זילר: "דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו ומרכז חיי בני משפחתו. זהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למעשה עקב ליקויים הינה לכן משמעותית מאוד" (מצוטט ב- ת.א. (י-ם) 875/89 מוגדס יהודה נ' "רסקו", תקדין מחוזי כרך 855 (2) 91)" 35. בענייניו, העידו התובעים וכן העידו שני עדים נוספים מטעמם. עדים אלה שטחו בפניי תמונה עגומה ודרך ניהול חיים בלתי תקין והכל כתוצאה מהליקויים הנמצאים בבית המגורים ונזקי הלוואי שלהם. 36. בנוסף, וכפי שציין המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, תיקון הליקויים צפוי להמשך פרק זמן של כחודש ימים, במהלכם ייגרמו לתובעים טרדה ואי נוחות מרובים. 37. יחד עם זאת, סכום הפיצוי אליו עותרים התובעים ע"ס 25,000 ₪ נראה בעיניי מוגזם ואין הצדקה לפסוק פיצוי בסכומים כאלה. 38. בנסיבות העניין, אני מעמיד את הפיצוי בגין עגמת נפש על סך של 10,000 ₪ נכון להיום. 39. באשר לרכיב של ההוצאות, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את שכ"ט המומחים כפי שאלה שולמו על ידם בסכומים אלה: סך של 3,750 ₪ וכן סך של 3,000 ₪. שני סכומים אלה ישאו בהפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל. לסיכום 40. לאור המקובץ לעיל אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סכומים אלה: עלות תיקון ליקויים 100,920 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27/03/05 . פיצוי בגין עוגמת נפש 10,000 ₪ נכון להיום החזר הוצאות שכ"ט מומחים סך של 3,750 ₪ וכן סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל תשלום כמו כן, ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בשכ"ט עו"ד בסך של 14,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וכן, החזר אגרת בית משפט. כל הסכומים הנקובים לעיל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן, ישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום תשלומם המלא בפועל. בניהמסמכיםפרוטוקולליקויי בניה