קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על צ'ק מחשבון צד ג: 1. בפני תביעה כספית בגין סחורה שהנתבעים רכשו מהתובעת, לטענתה, ואשר בגינה ניתנו לתובעת שני שיקים של חב' Dayville Nevigation S.A. (להלן: "חב' דוויל"), משוכים על הבנק המלכותי של סקוטלנד (להלן: "הבנק"), שעל האחד מהם חתם הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") ללא חותמתה של חב' דוויל. 2. על סמך אישור מסירת כתב התביעה על דרך הדבקה התקבלה התביעה נגד הנתבע ביום 11/1/98 ונגד הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ביום 28/1/98. 3. הנתבע הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין (לשיטתו - למעלה מהצורך), בקשה לביטול פסק דין וכן בקשה למתן רשות להתגונן. 4. כתשע שנים וחצי לאחר שניתן פסק הדיפסק הדין הוא בוטל על-ידי כבוד הרשמת כוכבה לוי אשר קיבלה את שלושת הבקשות האמורות של הנתבע וקבעה כי התצהירים שהגיש יהוו כתב הגנה. א. טענות התובעת . 5. הנתבעת, העוסקת בספנות ובבעלות אוניות רכשה מהתובעת, העוסקת ביבוא, יצוא ושיווק מוצרים פטורים ממכס, מוצרים שונים בסך כולל של 32,480$ שסופקו לאוניה בבעלות הנתבעת בשם אלכסנדרה. 6. הנתבע מסר לתובעת שני שיקים משוכים על הבנק המלכותי של סקוטלנד בסעיף פיראוס, כל אחד על סך של 15,000$, האחד, שיק חתום על-ידי הנתבע, שזמן פירעונו 18/1/97 (להלן: "השיק הראשון") והשני בחתימת הנתבעת שזמן פירעונו 15/2/97 (להלן: "השיק השני"). 7. השיקים הוצגו לפירעון בבנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: "בנק איגוד"). השיק הראשון חולל בשל היעדר כספים מספיקים בחשבון, ואילו את השיק השני הוציא התובעת לאור ההודעה של הבנק לגבי השיק הראשון בדבר היעדר כספים ולאור הודעת הנתבע כי נקלע לקשיים זמניים וכי אין בידי הנתבעים לפרוע את השיקים. לפיכך פטורה התובעת המצגת השיק השני לפירעון. 8. בסעיף 8 לכתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבעים חייבים את סכום השיקים. בסעיף 9(א) לכתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבעת חייבת את סכום התביעה בגין התחייבותה לשלם בגין הסחורות שרכשה וכן בשל התחייבותה לשלם בגין השיקים שחוללו. בסעיף 9(ב) לכתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבע חייב, יחד ולחוד עם הנתבעת, את סכום השיק הראשון מכח חתימתו על השיק. לבסוף טוענת התובעת בסעיף 14 לכתב התביעה כי על הנתבעים לשלם את סכום התביעה יחד ולחוד כפורט בסעיף 8 לכתב התביעה. על בעייתיות זו בניסוח כתב התביעה כבר נכתב בהחלטת כבוד הרשמת כוכב לוי מיום 26/7/07, ובין יתר הסיבות שפירטה לקבלת בקשתו של הנתבע לביטול פסק הדין היתה הסיבה שלכאורה עילת התביעה נגד הנתבע היא חתימתו על השיק הראשון בעוד שבפסק הדין שניתן בהיעדרו הוא חוייב בגין סכום שני השיקים. ב. טענות הנתבע . 9. על-פי סעיף 9(ב) לכתב התביעה, עילת התביעה נגד הנתבע היא חתימתו על השיק הראשון ובכל זאת נתבע ממנו כל סכום התביעה. 10. גם השיק שעליו הוא חתום הוא שיק של חב' דוויל ולא שיק אישי של הנתבע. השיק נועד לחייב את חשבונה ולא את חשבונו. 11. הנתבע היה רשאי לחתום את השיק ללא חותמת חברת דוויל על מנת לחייב את החשבון. 12. הנתבע אינו בעל מניות בחברה אלא מנהל בלבד. 13. הנתבע לא רכש מוצרים אלא הנתבעת. 14. כל הניירת של חברת דוויל ושל הנתבעת היתה, בזמנו, במשרדי החברה ברחוב יד שרה בחיפה וככל הידוע לנתבע, שלחה התובעת אנשי הוצל"פ שהוציאו משם את כל הציוד והניירת. לכן, בידי הנתבע לא נותרו מסמכים, ואלו מצויים בידי התובעת. 15. הנתבע פנה לבנק המלכותי של סקוטלנד כדי לקבל את מסמכי ההתאגדות של החברה ועל פיהם השיקים של החברה מחייבים אותה ללא חותמת החברה ובתנאי שמדובר בשיקים שנושאים את שמה, מספר החשבון וחתימה של מי שרשאי לחתום על שיקים בשמה. ג. דיון . ג.1 - הזמנת הסחורה ורכישתה. 16. אין מחלוקת כי ביוני 1996 נרכשו מהתובעת מוצרים שונים בסך של 32,480$ שסופקו לאנייה שהפעילה הנתבעת בשם אלכסנדרה. 17. התובעת טוענת כי המוצרים נרכשו על-ידי הנתבעת והנתבע ואילו הנתבע טוען כי הם נרכשו על-ידי הנתבעת בלבד. 18. עת/1, מנכ"ל התובעת, מר מאיר סקאל, אישר בעדותו בחקירתו הנגדית כי לא זכור לו שהנתבע דיבר איתו באופן אישי על הזמנת הסחורה. כמו כן הודה כי התובעת הוציאה את החשבונית על שם הנתבעת ולא על שם הנתבע וכן הודה שהסחורה לא הגיע לנתבע באופן אישי, אלא ישירות לאוניה. 19. כך העיד גם הנתבע. 20. לפיכך אני מקבלת את גרסת הנתבע לפיה הוזמנה הסחורה ונרכשה על-ידי הנתבעת בלבד. ג.2 - פטור מהצגת השיק השני לפירעון . 21. התובעת טוענת כי היא היתה פטורה מהצגת השיק השני לפירעון הואיל וממילא חולל השיק הראשון. 22. הנתבע טוען כי היעדר הכסף בחשבון היה זמני, ואילו הציגה התובעת את שני השיקים לפירעון מאוחר יותר, הם היו נפרעים. 23. לעניין זה אין בפני ראיות. עם זאת יש להניח כי אילו היה כסף בחשבון היו מוצגים השיקים לפירעון (הראשון פעם נוספת והשני לראשונה) ותביעה זו לא היתה באה לעולם. ג.3 - חתימת הנתבע על השיק השני . 24. אין מחלוקת כי השיק הראשון היה משוך על חשבונה של חב' דוויל בבנק המלכותי של סקוטלנד, כי לא היתה עליו חותמת חב' דוויל וכי הנתבע חתם על אותו שיק. 25. בעוד שבכתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבע חתום על השיק הראשון ולגבי השיק השני היא טוענת שהוא חתום על-ידי הנתבעת, הרי שבסיכומיה (סעיף 3 עמ' 3 לסיכומים) היא טוענת כי עיון בשיק השני מראה כי כתב היד על גבי השיק השני זהה לכתב היד על גבי השיק הראשון ויש להניח כי הנתבע אינו דובר אמת כשהוא טוען כי לא חתם על השיק. 26. הנתבע העיד כי לא חתם על השיק השני. הטענה כי הוא חתום עליו לא נטענה על-ידי התובעת בכתב תביעה, ואם מבקשת התובעת להסתמך על דמיון בין כתבי היד על גבי שני השיקים היה עליה להוכיח את הדבר. מאחר וזיהוי כתבי יד הוא עניין שבמומחיות, היה עליה להביא לשם כך חוות דעת מומחה. התובעת לא עשתה כן וטענתו של הנתבע כי הוא אינו חתום על השיק השני לא נסתרה. ג.4 - חתימת הנתבע על השיק הראשון . 27. בכתב התביעה טוענת התובעת כי על הנתבע לשלם את השיק השני מאחר וחתם עליו. יצויין כי התובעת לא טענה כי הנתבע חרג מהסמכויות שהוקנו לו על ידי החברה או כי פעל שלא על-פי ההוראות המחייבות בחשבון לגבי חתימה על שיקים בשם החברה. 28. הנתבע טוען כי די בחתימתו, ללא חותמת החברה, על מנת לחייב את חשבונה של החברה בבנק, והוא הביא על כך מסמך מאת הבנק. 29. לאחר שהנתבע הביא את המסמך האמור הקשתה עליו התובעת במסגרת החקירה הנגדית וכן בסיכומיה ותהתה מדוע לא צויין במסמך של הבנק כי הנתבע רשאי לחייב את החברה בחתימתו. 30. צודק הנתבע כי לא זו היתה המחלוקת בין הצדדים אלא אם יש צורך בחותמת החברה לשם כך. על כך נעשתה פנייתו של הנתבע אל הבנק ועל כך קיבל את התשובה דלעיל. 31. בנוסף, אם לא היה בכוחה של חתימתו של הנתבע בלבד, ללא חותמת החברה, לחייב את החשבון, הרי שהבנק היה מחזיר את השיק, לא בהיעדר כספים מספיקים בחשבון, אלא בשל חתימה לא מתאימה. 32. התובעת טוענת כי ראייה לכך שנדרשת חותמת החברה היא העובדה שהחותמת מופיעה על השיק השני. עובדה זו אינה מהווה ראיה לטענת התובעת אשר נסתרה על-פי חומר הראיות שפורט לעיל. 33. לפיכך אני מקבלת את גרסת הנתבע כי חתימתו בלבד על שיקים שנושאים את שם החברה ומספר חשבונה בלבד, ללא חותמת החברה, די היה בהם כדי לחייב את החברה. 34. על גבי השיק מופיעה הדפסה עם שמה של חב' דוויל ומספר החשבון. בנסיבות אלה לא היה ספק בידי מקבל השיק כי אין מדובר בהתחייבות אישית, אלא בהתחייבות של חברה. 35. אציין כי התובעת טוענת בסיכומיה כי הכיתוב על השיק הוא בשפה היוונית אולם לצידו ישנו כיתוב באנגלית של כל פרטי השיק. 36. להשלמת התמונה אציין כי הנתבע העיד כי התובעת ביצעה הליכי הוצל"פ במשרדים בהם הוחזקו מסמכים של הנתבעת וחב' דוויל ובמסגרת זו נטלה את כל המסמכים שהיו ולא נותרו בידי הנתבע מסמכים. עת/1 אישר כי התובעת ביצעה הליכי הוצל"פ במשרדים האמורים. ג.5 - התחייבות הנתבע לשלם את החוב . 37. התובעת הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה בה בקשה להוסיף עילות תביעה חדשות נגד הנתבע, בין היתר, התחייבות מצידו לשלם את החוב. הבקשה נדחתה על ידי כמפורט בהחלטתי מיום 4/5/08. 38. בסיכומיה (סעיף 5.4 לסיכומים) טוענת התובעת להתחייבות אישית של הנתבע לשלם עבור הסחורה. בין היתר טוענת התובעת (סעיף 5.4.4 לסיכומים) כי הראייה להתחייבות האישית היא שהתשלום לא נעשה בשיקים של הנתבעת אלא בשיקים של חב' דוויל שהתובעת מעולם לא סיפקה לה סחורה. 39. ראשית, התשלום באמצעות שיקים של חב' דוויל, וודאי שאין בו כדי להצביע על נטילת התחייבות אישית על-ידי הנתבע. שנית, הנתבע העיד בעניין זה כי הסחורה סופקה לאוניה אלכסנדרה שהיתה בבעלות הנתבעת אך משהועברה האוניה לניהול של חב' דוויל היה עליה לשלם את החוב שאחרת לא היו נותנים לאוניה שירותים. לכן משכה חב' דוויל את שני השיקים. זאת ועוד, התובעת עצמה לא טרחה להביא גרסה כלשהי, לא כל שכן ראייה, בשאלה מדוע הוצאו השיקים על-ידי "צד ג'" קרי: חב' דוויל. יתרה מזו, טענה זו סותרת את טענת התובעת כי 'הנתבעת והנתבע (בצוותא חדא) "רכשו" את הסחורה'. ג.6 - אי הגשת הודעה לצד שלישי על-ידי הנתבע . 40. התובעת טוענת בסעיף 5.4.5 לסיכומים כי: "אם חברת דוויל אכן לקחה על עצמה את החוב, מדוע לא התכבד הנתבע להגיש כנגדה הודעה לצד שלישי. הימנעות זו ממחישה כי גם הנתבע מודע לכך כי הוא חב בחוב באופן אישי". 41. הנתבע היה רשאי להגיש הודעה לצד שלישי כך שאם יחוייב, יוכל לקבל שיפוי מאת חברת דוויל. עם זאת, הנתבע רשאי להמתין עד שיחוייב לפני שיתבע שיפוי מחברת דוויל, במיוחד אם הוא סבור שלא יחוייב בתביעה. לפיכך בהחלטתו זו אין כדי להעיד על דבר. 42. חלקים מעדותו של הנתבע היו מעורפלים או בלתי משכנעים אלא שאלה אינם יורדים לשורש גרסתו בעניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים. בתמיהות אלה אין די כדי לבסס את שהחסירה התובעת בהרמת הנטל של התביעה. ג.7 - אי הבאת ראיות וזימון עדים . 43. התובעת טוענת כי הנתבע נמנע מלהביא ראיות ולזמן עדים אך לא הוכיחה טענה זו. 44. על-פי עדותו של הנתבע נפטרו המעורבים בפרשה. מטבע הדברים מדובר, מלכתחילה, בעדים שיש להביאם מחו"ל. לגבי המסמכים העיד כי הללו לא נותרו בידו ומאחר והוכח שהתובעת ביצעה הליכי הוצל"פ במשרדי החברות מחד, ואין מחלוקת כי הנתבע עזב את הארץ למשך מספר שנים מאידך, לא נסתרה גרסתו לפיה המסמכים אינם בידו. לכך יש להוסיף כי התובעת עצמה לא הצביעה על מאמץ כלשהו שהיא עשתה על-מנת להשיג את המסמכים או כדי לאתר אנשים ולזמנם לעדות. לפני שהתובעת דורשת מהנתבע להשקיע מאמצים באיתור מסמכים ועדים עליה לעשות זאת בעצמה שכן נטל ההוכחה העיקרי והראשון מוטל על כתפיה. ד. פסיקתא . 45. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה. 46. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.שיקיםמסמכים