קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות במחיר במשך שנתיים: פתח דבר בפני תביעה כספית בסך של 124,844 ₪, בעילה חוזית של הפרת הסכם וכן בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. עניינה של התביעה הוא הסכם שנערך בין הצדדים לאספקת דלתות, משקופים ואביזרים שונים לפרויקט בנייה במודיעין, בו נבנו על ידי היזם 'דנקנר השקעות בע"מ' (להלן: "דנקנר") 82 קוטג'ים (להלן: "הפרויקט"). בפרויקט זה שימשה הנתבעת כקבלן משנה של דנקנר. ההסכם בין הצדדים נחתם במהלך שנת 2001, כאשר העבודות על פיו החלו ביום 1.7.01 (להלן: "ההסכם"). בהסכם התחייבה התובעת, חברה פרטית העוסקת בשיווק ומכירת דלתות עץ מסוגים שונים, לספק לנתבעת, חברה קבלנית בתחום הבניין, משקופים לצבע - משקופים הדורשים ציפוי שפכטל וצבע לאחר התקנתם (להלן: "משקופים לצבע"). הלכה למעשה, סיפקה התובעת, בידיעה מלאה של הנתבעת, משקופים יקרים יותר - משקופים מתועשים, שהם משקופים מצופים שאין צורך לצבוע אותם (להלן:"משקופים מתועשים"). הנתבעת שילמה עבור המשקופים שסופקו בהתאם למחיר שננקב בהסכם, לפי מחירו של משקוף לצבע, שהוא, כאמור, זול יותר. התביעה נסובה בעיקרה על עתירת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הפרש המחירים בגין אספקת המשקופים היקרים יותר, המתועשים. אין מחלוקת בין הצדדים שאכן סופקו לנתבעת המשקופים המתועשים. הצדדים גם אינם חלוקים לעניין העובדה, שאכן, מחירו של משקוף מתועש גבוה ממחירו של משקוף לצבע. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה אם, כטענת התובעת, סוכם בין הצדדים שעל הנתבעת לשלם בגין המשקופים שסופקו לפי מחירו של משקוף מתועש, וכי רק בטעות לא חויבה הנתבעת בחשבונות החלקיים במחיר הנכון, טעות שנתבררה רק עם עריכת החשבון הסופי, בתאריך ה- 30.4.03, או שמא הוסכם בין הצדדים כי ההחלטה איזה משקופים לספק נתונה לתובעת, בהיותה בעלת אינטרס בהחלפת המשקופים למתועשים, כאשר הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם בכל מקרה בגין המשקופים לפי מחירו של משקוף לצבע, כטענת הנתבעת. זוהי, בקצירת האומר, המחלוקת בין הצדדים. טענות הצדדים בתמצית לטענת התובעת, על אף שבהסכם התחייבה לספק לנתבעת משקופים לצבע בתוספת של משקופים עיוורים, הלכה למעשה, לאחר חתימת ההסכם, היא סיפקה לנתבעת משקופים מתועשים, לאחר שהנתבעת שינתה את הזמנתה המקורית. התובעת מדגישה, כי היוזמה להתקין את המשקופים המתועשים הייתה דווקא של הנתבעת, וככל הנראה משום שהעבודה עם משקופים אלה נוחה וקלה יותר ולא מצריכה עבודה נוספת של צביעת המשקופים. לטענת התובעת, לאחר כריתת ההסכם, ביקשה ממנה הנתבעת להתקין "בדירה לדוגמא" משקופים מתועשים, כאשר הדירה לדוגמא היוותה סטנדרט לכל הדירות בפרויקט. נוכח בקשה זו, סופקו לכל הדירות בפרויקט המשקופים המתועשים (סע' 6-7 לכתב התביעה המתוקן). התובעת ממשיכה וטוענת, כי מחמת טעות, בחשבונות החלקיים חייבה את הנתבעת לפי מחירו של משקוף לצבע, בתוספת של משקוף עיוור. לטענתה, הטעות התבררה לה רק משערכה את החשבון הסופי, כשנתיים לאחר חתימת ההסכם. הפרש המחירים, לטענת התובעת, עומד על סך של 77,200 ₪, בצירוף מע"מ (772 משקופים X 100 ₪ תוספת לכל משקוף), נכון ליום עריכת החשבון הסופי, ה- 30.4.03. בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעת נותרה חייבת לה סך של 17,323 ₪, בצירוף מע"מ, לפי הפירוט שלהלן: סך של 8,085 ₪ בגין קיזוז לא מוצדק שביצעה הנתבעת בשל "אי הרכבה". 3,493 ₪ בגין הפרשי הצמדה עד מועד החשבון הסופי. 5,744 ₪ בגין הזמנות נוספות שהזמינה הנתבעת. סה"כ הועמדה התביעה על סך של 124,844 ₪, שהם 94,523 ₪ (77,200 ₪ + 17,323 ₪), בצירוף מע"מ, ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה עד יום הגשת התביעה המקורית, ה- 20.3.06 (כתב תביעה מתוקן הוגש כשנה לאחר מכן, ביום 25.3.07). לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניסיון להתעשר על חשבונה שלא כדין. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי אינה חייבת מאומה לתובעת וכי שילמה לה את כל הכספים המגיעים לה על פי ההסכם. הנתבעת מוסיפה, כי משך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים התובעת לא דרשה את הסכומים כאמור, והם נדרשו רק בחשבון הסופי, כשנתיים לאחר שנחתם ההסכם, דבר המעיד, לטענתה, על היותה של התביעה תביעת שווא. לטענת הנתבעת, במהלך המו"מ לחתימת ההסכם בין הצדדים, היא ביקשה להזמין מהתובעת משקופים לצבע, הם המשקופים אותם התחייבה לספק למזמין העבודה, "דנקנר השקעות בע"מ". לטענתה, עוד בטרם נחתם ההסכם, הציעה התובעת לשדרג את המשקופים, ובמקום משקופים לצבע, הציעה לספק משקופים עיוורים בתוספת משקופים מתועשים. עוד הציעה התובעת, כי תתקין את המשקופים המתועשים והדלתות המשודרגות ב'דירה האופיינית'. לטענת הנתבעת, היא הסכימה לאותו שינוי (סע' 8 לכתב ההגנה המתוקן). לטענת הנתבעת, היא לא התחייבה לשלם סכומים גבוהים יותר בגין המשקופים שסופקו, ואילו הייתה התובעת דורשת ממנה מלכתחילה סכומים גבוהים יותר, הרי שהנתבעת לא הייתה מאשרת אותם. הנתבעת מדגישה כי לא היה לה כל אינטרס בשדרוג הדלתות. הנתבעת מציינת, כי השינוי האמור היטיב עם התובעת, משום שאפשר לה להציע לרוכשי הדירות לשדרג אצלה את דלתות הדירה שרכשו, שדרוג שלא ניתן היה לבצע אותו, אילולא הורכבו המשקופים המתועשים עם המשקופים העיוורים. הטעם הוא שלצורך שדרוג הדלתות, יש צורך במשקופים מתועשים, שלצורך התקנתם, הכרחי להתקין גם משקופים עיוורים. לטענת הנתבעת, אילו היו מותקנים המשקופים לצבע בלבד (ללא המשקופים העיוורים), לא הייתה התובעת יכולה לשדרג בהמשך הדרך את הדלתות. לכן, טוענת הנתבעת, שהיה לתובעת אינטרס בשדרוג המשקופים ממשקופים לצבע למשקופים מתועשים. הנתבעת טוענת כי 'בסופו של יום' לא הצליחה התובעת לשווק את הדלתות המשודרגות, ובתביעה, למעשה, מנסה התובעת לגלגל את הפסדיה על הנתבעת. הראיות שהונחו בפני מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר עמית רוזן, מנהל חשבונות בתובעת החל מחודש יוני 2002 [שבא במקום תצהירו של מנהלה הקודם, מר שמוליק שטרנשוס], וכן תצהיר של מר עמי לעאל, מנהל שיווק בתובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מר נדב גלאי, מנהל ביצוע ובקר תקציבים בנתבעת, וכן תצהיר של מר רונן ברקוביץ, מנהל פרויקטים בנתבעת. דיון והכרעה המחלוקת העובדתית בין הצדדים היא העומדת להכרעה בפסק דין זה. כאמור, לגרסת התובעת, הנתבעת שינתה את הזמנתה המקורית וביקשה ממנה לספק לה משקופים מתועשים ויקרים יותר. אי לכך, על הנתבעת לשלם בגין הפרש המחירים. לטענתה, היא לא חייבה את הנתבעת בחשבונות החלקיים בגין המשקופים המתועשים רק מחמת טעות, שנתגלתה עם עריכת החשבון הסופי, כשנתיים לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים. לעומת זאת, גורסת הנתבעת, כי בהסכם בין הצדדים התחייבה התובעת לספק משקופים לצבע לפי מחירו של 'משקוף לצבע'. הנתבעת נענתה לבקשת התובעת להפיק רווחים משדרוג הדלתות, והסכימה שהתובעת תספק משקופים מתועשים במקום משקופים לצבע, תוך שהסכימה לשלם (וגם שילמה - ראה סעיף 28 לסיכומי התובעת) בגין המשקופים העיוורים. למעשה, טוענת הנתבעת, שהוסכם בין הצדדים שהנתבעת תשלם, בכל מקרה, לפי מחירו של 'משקוף לצבע', (ואם יותקן משקוף עיוור - תשלם גם עבורו), וההחלטה איזה משקופים לספק תהא נתונה לתובעת, בהיותה בעלת אינטרס, בשלב הרכבת המשקופים, בסמוך לסיום העבודות ואכלוס הדיירים. במחלוקת העובדתית, הזו, אני מעדיפה את גרסתה של הנתבעת על פני גרסתה של התובעת. השתכנעתי כי הוסכם בין הצדדים שהנתבעת תשלם בגין המשקופים המתועשים שסופקו לפי מחירו של 'משקוף לצבע', למעט תוספת של 40 ₪ עבור המשקוף העיוור, שאותה הסכימה הנתבעת לשלם, ושילמה. חשוב להדגיש כי הנטל מוטל על התובעת, בהיותה "המוציא מחברו". במיוחד הדבר נכון כאשר קיים הסכם שעל פיו הוזמנו משקופים לצבע. על התובעת, הטוענת לשינוי בהסכם הזה בעל פה או בהתנהגות, להוכיח את טענתה בראיות איתנות. (והשווה: ת.א. 2089/01 ל. אשל שרותי מזון 1989 (ירושלים) בע"מ נ' א. סי. איי טלקום בע"מ). התובעת לא הציגה גרסה ברורה ומפורטת לגבי אותה התחייבות נטענת של הנתבעת, לשלם תוספת עבור המשקוף המתועש - באיזה מועד במהלך תקופת ההתקשרות התחייבה הנתבעת, ובאיזה אופן - האם בשיחה טלפונית, בפגישה בין הצדדים או בדרך אחרת, וכל שטוענת היא שהנתבעת התחייבה, הא ותו לא. לעניין זה העיד מר רוזן מטעם התובעת: "יכול להיות שזה סוכם בשיחת טלפון. יש את הסיכום הנלווה להסכם" (ש' 11 בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 4.5.09). אלא שגם לעניין שיחת הטלפון לא הוסיף מר רוזן פרטים ולא הבהיר מי היו הצדדים לאותה שיחת טלפון ומתי נערכה. כמו כן, הסיכום הנלווה (נספח א' לתצהירו של מר עמי לעאל) הינו סיכום שאיננו חתום לעומת ההסכם החתום בו נכתב מפורשות כי התובעת תספק משקופים לצבע. מהראיות שהובאו נראה כי ההתנהלות בין הצדדים הייתה כזו שהצעות מחיר מעודכנות הועברו לאישור ולחתימה. כך הוא המסמך מיום 13.3.02, נספח ו' לתצהיר של מר רוזן. (בהתאם להודעת התובעת מיום 28.4.09, המסמכים שצורפו לתצהירו של מר שטרנשוס יחשבו כמסמכים שמצורפים לתצהירו של מר רוזן). זהו מסמך שהועבר בפקס מהתובעת לנתבעת, ובו התובעת מאשרת הזמנה של הנתבעת ומבקשת את אישור האחרונה למחיר של 450 ₪. כך לעניין הצעת מחיר מספר A3000049 (נספח ז' לתצהיר של מר רוזן), שהעבירה התובעת לנתבעת, עליה נרשם "לידי נדב, הצעת מחיר מעודכנת, נא לאשר ולפקסס חזרה". הצעת מחיר זו עברה בפקס חוזר לידי התובעת עם אישורו של מר נדב גלאי (כשהאישור ניתן על כל אחד מהעמודים של הצעת המחיר). באותו אופן, השינוי באחת הדירות בפרויקט של הנתבעת בכפר סבא ממשקופים לצבע למשקופים מתועשים נעשה בכתב, ועלות השינוי סוכמה מפורשות בין הצדדים. (ראה עדותו של מר גלאי בש' 5, עמ' 30 לפרוטוקול מיום 4.5.09). לעניין זה נשאל מר רוזן בחקירתו אם "כאשר מבקשים מהתובעת פריטים מחוץ להסכם אתה נוהג להחתים מראש?" השיב מר רוזן, כי "ברוב המקרים המוצרים שהזמין הקבלן מצויים בחוזה. יחד עם זאת, יש כמובן חשבון תוספת". כשנשאל אם "ועל חשבון התוספת אתם נוהגים להחתים טרם ביצוע ההזמנה?", השיב תשובה מתחמקת כדלקמן: "כן ולא. זה תלוי....זה תלוי אם זה סוכם בשיחת טלפון או כל דבר אחר" (ש' 3-9 בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 4.5.09). תשובתו המתחמקת של מר רוזן מחזקת את מסקנתי לפיה התובעת נהגה להחתים את לקוחותיה על שינוי או תוספת למחיר שסוכם. אוסיף לעניין זה את עדותו של מר ברקוביץ מטעם הנתבעת, כי "לא היה כתוב בשום מקום תוספת מחיר גם לא בנייר שהוציא מפעל עץ כרמיאל שביקש ממני את האישור לאספקה. התובעת מאוד מסודרת ועל כל תוספת הכי קטנה וכל פגם הכי קטן בכל משקוף היו מוציאים מסמך בפקס שאאשר להם בפקס חוזר ומה המחיר שסוכם והכול. אז לא בדירה האופיינית ולא ב- 700 דלתות שבאו אח"כ הם לא העלו אפילו פעם אחת שמדובר בחריג. לי היה ברור שיש להם הגיון עסקי כי הרבה קבלני משנה נהגו כך" (ש' 31-32 בעמ' 22 וכן ש' 1-3 בעמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 4.5.09). עדות זו של מר ברקוביץ, מהווה נדבך נוסף ליתר הראיות, והיא מחזקת את המסקנה אליה הגעתי, כי התובעת נהגה לתעד תוספות במחיר או שינוי הזמנות בכתב. מן הראוי לציין כי התובעת, אמנם, הציגה את המקרה של הפרויקט בכפר סבא כדי להראות כי משסופקו משקופים מתועשים, תוך שינוי של ההסכם בין הצדדים, הרי שעל הנתבעת לשלם בגינם, ואכן באותו מקרה בכפר סבא שילמה הנתבעת לפי מחירו של משקוף מתועש (ראה לעניין זה את עדותו של מר גלאי בש' 3-31 בעמ' 29 לפרוטוקול מיום 4.5.09). אלא שאין ספק, כי מדובר במקרים שונים, והתנהלות הצדדים בהם דווקא מאששת את מסקנתי לעיל, כי משבאו הצדדים לידי החלטה על שינוי במחיר, מצא הדבר ביטויו באופן מפורש. מר גלאי העיד, כי בטרם ביצוע ההזמנה לכפר סבא, הוסכם בין הצדדים מפורשות מהו המחיר הנדרש בגין אספקת המשקופים המתועשים ("כלומר עוד לפני כן הסכמתי איתו על מחיר...אני סיכמתי מחירים איך מביאים לדירה הספציפית הזו" - עדות מר גלאי, בש' 4-7 בעמ' 30 לפרוטוקול מיום 4.5.09). בענייננו אין ולו מסמך אחד המעיד על כך שהצדדים הסכימו כי הנתבעת תחויב בתוספת תשלום בגין המשקופים המתועשים. אכן, לפני שסופקו המשקופים המתועשים לפרויקט, ביקשה התובעת את אישור הנתבעת לביצוע ומר ברקוביץ חתם בחוזר על הפקס מיום 30.9.01 ובו הוא מאשר את אספקת המשקופים המתועשים. עם זאת, באותו מסמך בו מאשר מר ברקוביץ את קבלת המשקופים המתועשים, לא צוין דבר לעניין המחיר שתחויב בו הנתבעת. לכך יש להוסיף כי מר גלאי העיד שמר ברקוביץ איננו הגוף המוסמך לאשר הצעות מחיר והוא מוסמך ליתן אישור כמותי לביצוע בלבד (סע' 16 לתצהיר של מר גלאי). לעניין זה, לכשנשאל מר רוזן, אם יש מסמך כלשהו בתקופה הרלבנטית לפרויקט, שדרש בו תשלום נוסף עבור משקוף מתועש, השיב "בחשבון הסופי" (ש' 7-9 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 4.5.09). התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה בהוצאת החשבונות החלקיים טעתה, טעות שנגררה כל אותו זמן ולאורך כל החשבונות החלקיים, וחייבה את הנתבעת, בהיסח הדעת, במחירו של משקוף לצבע, על אף שסיפקה בפועל משקופים מתועשים. לעניין הטעות העיד מר רוזן: "אני החלפתי את קודמי. אנחנו מכינים חשבון על פי תוכנה שנקראת תוכנה בינארית. אנחנו מעדכנים את התוכנה ומזינים לתוכה את המחירים והכמויות, שלמעשה המחירים הם מההסכם וכל חודש בחודשו אנחנו מזינים את הכמות שסופקה לאתר, כך שהמחיר נשאר אותו דבר ולא השתנה עד לחשבון הסופי. בחשבון הסופי אנחנו מרכזים את הכול ועושים הצלבות של כל תעודות המשלוח וסיכום המחירים ואז גילינו שלא חייבנו עבור המשקוף המתועש" (ש' 12-16 בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 4.5.09). לכשנשאל אם לא יכלו לגלות את הטעות קודם לכן, השיב "זה משהו מובנה, זה חשבון מצטבר שרק מעדכנים את הכמויות שיוצאות מידי חודש" (ש' 17-18 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 4.5.09). לכשנשאל אם התובעת לא הבחינה בעובדה שסיפקה משקופים מתועשים, השיב "ראינו, אבל המחיר מובנה בתוך התוכנה ולא שינינו אותו עד החשבון הסופי כשבדקנו את ההסכם כי אז עושים הצלבה" (ש' 21-23 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 4.5.09). 26. אלא, שעיון בחשבונות החלקיים מגלה שצוין בהם מפורשות ובאופן בולט כי החיוב הוא לפי 'משקופים לצבע'. קרי, אין המדובר רק בחוסר תשומת לב, לכאורה, של התובעת למחירו של המשקוף, אלא בחוסר תשומת לב לעובדה שנרשם בריש גלי שהחיוב הוא לפי 'משקופים לצבע'. עדותו של מר לעאל "בחשבון הסופי זיהינו שנשמט המחיר של המשקוף המתועש ואז הוספנו" (ש' 5-7 בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 8.1.09) אינה משקפת את שהיה, שכן לא רק שנשמט המחיר, אלא שנשמטה, לכאורה, גם העובדה שצוין באופן בולט על פני החשבונות החלקיים שהחיוב הוא לפי 'משקוף לצבע'. כך למשל בחשבון חלקי מספר 9 (נספח ג'3 לתצהירו של מר נדב גלאי), מיום 31.12.02, בשורה הראשונה של החשבון, נרשם "פרק 01 דלתות מוטבע אלון כוורת משקוף לצבע + עיוור" (הדגשה במקור). המשך החשבון מורכב מתתי פרקים של פרק זה. הוא הדין בחשבונות הקודמים - חשבון חלקי מס' 4 מיום 28.2.02, חשבון חלקי מס' 3 מיום 31.1.02, חשבון חלקי מס' 1 מיום 31.7.01. (החשבונות החלקיים צורפו כנספח ג' לתצהירו של מר גלאי). על כל החשבונות החלקיים נרשם באופן בולט, כאמור לעיל, כי החיוב הוא לפי 'משקופים לצבע'. רק בחשבון הסופי מיום 30.4.03, שינתה התובעת גם את כותרתו של פרק 1, מעבר לשינוי במחיר המשקוף, וציינה כך: "פרק 01 דלתות מוטבע אלון כוורת משק' מצופה מלמין אלון + עיוור" . 27. מנהל החשבונות, שבזמנו הוצאו החשבונות החלקיים ובהם, כביכול, הטעות, לא הובא לעדות על ידי התובעת, שעליה הנטל להוכיח את טעותה הנטענת. התובעת העידה את מר עמית רוזן, אלא שמר רוזן משמש כמנהל חשבונות בתובעת רק מחודש יוני 2002, ואילו החשבון החלקי מס' 1 הוצא עוד ביום 31.7.01 (נספח ג' לתצהירו של מר גלאי). משההסבר היחיד שבפי התובעת לחיוב הנתבעת לפי מחירו של 'משקוף לצבע' בכל החשבונות החלקיים נעוץ בטעות, כביכול, של אותו מנהל חשבונות, הרי שעדותו היא חיונית. המנעותה של התובעת מלהביאו כעד מטעמה פועלת לחובתה, וההלכות לעניין זה רבות. 28. מר עמי לעאל העיד כי המשא ומתן התנהל על משקוף מתועש, אלא "לקראת ההסכם, אחרק ביקשו לשנות אותו למשקוף לצבע" (ש' 12-13 בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 8.1.09). עדות זו, כשהיא מתווספת לכל האמור לעיל, יש בה כדי להצביע על כך שהנתבעת לא הייתה מעוניינת לשלם בגין משקופים מתועשים. 29. ההלכה הפסוקה קבעה, לא אחת, כי התנהגות הצדדים להסכם, לאחר כריתתו, משליכה אור על דרך פרשנותו, באשר היא מאששת את אומד דעת הצדדים. תוצאה זו מעוגנת בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, המפנה את המפרש למשמעות העולה 'מתוך הנסיבות'. 30. התנהגות התובעת במשך שנתיים לאחר חתימת ההסכם, מעידה על כי סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם בגין המשקופים המתועשים, לפי מחירו של 'משקוף לצבע'. 31. בסיכומיה, טוענת התובעת, כי אין בתצהירו של מר ברקוביץ, שהוא שניהל את המשא ומתן עם התובעת לעניין המשקופים, כל גרסה עובדתית, לפיה, בשלב כלשהו, המשקוף המתועש הוצע לו במחיר של המשקוף לצבע (ראה סע' 24 לסיכומים). אלא מאי? בטענה זו, למעשה, הופכת התובעת את היוצרות ומנסה להפוך את הנטל שמוטל עליה ולא על הנתבעת. הנסיבות מלמדות כי המשקוף המתועש סופק במחיר של 'משקוף לצבע', שכן התובעת לא דרשה תוספת מחיר בעת האספקה או בחשבונות שהוצאו באופן שוטף במהלך העבודות. 32. התובעת, היא זו שעליה הנטל להוכיח כי הנתבעת התחייבה לשלם בגין המשקופים שסופקו לה לפי מחירו של 'משקוף מתועש', והיא זו שצריכה להוכיח כי העובדה שגבתה לפי מחירו של 'משקוף לצבע' בטעות יסודה. כאמור, נטל זה לא עלה בידי התובעת להרים. 33. זאת ועוד, נראה כי יש ממש בטענת הנתבעת, לפיה אין לה כל אינטרס בשדרוג המשקופים למשקופים מתועשים. הנתבעת טענה, כי המזמין, דנקנר, דרש בהזמנתו משקופים לצבע. ראה לעניין זה את פרוטוקול הישיבה מיום 1.2.01 בקשר לפרויקט, בו צוין בסעיף 6.1 כי יסופקו דלתות לצבע. טענה זו לא נסתרה. התובעת לא מצאה לנכון להזמין לעדות את מנהלה של 'דנקנר', עדות שהיא חיונית להוכחת התביעה. הימנעות זו מלהביא עדות רלבנטית, נזקפת לחובתה של התובעת (ולא לחובת הנתבעת, כטענת התובעת בסע' 107 לסיכומיה). גם אם הזמנתו של דנקנר שונתה בהמשך הדרך, מכוח העובדה שהותקנו משקופים מתועשים בדירה האופיינית (והדבר מחייב את הנתבעת כלפי דנקנר בכל הדירות בפרויקט), הרי שעדיין אין בכך כדי להעיד בהכרח על המחיר שהוסכם בין הצדדים לעניין המשקופים המתועשים. 34. לעניין זה אמינה עלי עדותו של מר ברקוביץ שסיכום המחירים מיום 8.11.00 (נספח א' לתצהיר של מר לעאל), שכאמור, איננו חתום, הוא למעשה הצעת התובעת שהנתבעת תזמין משקופים מתועשים (ש' 25-27 בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 4.5.09) והמחיר הורד מ- 140 ₪ ל- 120 ₪ לא משום שהתנהל משא ומתן, במהלכו ניתנה הנחה לנתבעת, אלא שהתובעת הורידה את המחיר מיוזמתה (ש' 30-31 בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 4.5.09) וכן הוסיף "אנחנו קבלן ביצוע ואנחנו לא היזם ואין לנו שום אינטרס לשדרג לטובת הדיירים. אנחנו קבלן מבצע" (ש' 1-2 בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 4.5.09). 35. לעומת זאת, טענתה של הנתבעת כי לתובעת יש אינטרס בשדרוג הדלתות יש בה הגיון, בהיות התובעת חברה שמשווקת ומוכרת דלתות עץ (כך הגדירה עצמה התובעת בסע' 1 לכתב התביעה), וזאת מבלי להיכנס לשאלה אם המכירה הייתה אמורה להתבצע באמצעות חברת 'אופן גלרי', שהיא חברת בת שלה (ש' 21 בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 4.5.09). 36. זאת ועוד, ההסכם עצמו מלמד, כי, מחד, אכן, הצדדים השאירו פתח להתקנה מאוחרת יותר של משקופים מתועשים, אך מאידך הנתבעת לא הסכימה לשאת בעלות המשקופים לפי 'משקוף מתועש'. במה דברים אמורים? בהסכם בין הצדדים, בעמודים האחרונים שלו, ישנן שתי טבלאות מחירים. האחת, מתייחסת לאפשרות של דלתות משקוף לצבע עם משקוף עיוור והשנייה - לדלתות משקוף לצבע, ללא משקוף עיוור. הצדדים פעלו על פי האופציה של דלתות משקוף לצבע עם משקוף עיוור. היינו, הנתבעת הסכימה, על פי ההסכם, לשלם בגין המשקופים העיוורים תוספת של 40 ₪ למשקוף, אך יחד עם זאת סיכמה על אספקת 'משקופים לצבע'. בנספח להסכם נגרות, שהינו נספח להסכם, בסעיף 15 נכתב כך: "במידה ויבחר המזמין לבצע בדירות משקופים עיוורים, יסופקו ויותקנו המשקופים במחיר של 40 ₪ ליחידה" (ראה ההסכם בנספח ב' לתצהירו של מר גלאי). יצוין, כי, על פי ההסכם, המזמין הוא דנקנר. 37. המשקופים העיוורים אינם דרושים לצורך התקנת המשקופים לצבע' אך התקנתם בשלב הבנייה פותחת את האפשרות לשדרג בהמשך את המשקופים למשקופים מתועשים, ולדלתות יקרות יותר. כאמור, התקנת המשקופים המתועשים נעשית בשלב האחרון של הבנייה ולפני אכלוס הדירות. 38. יש הגיון בגרסת הנתבעת כי הסכימה לספוג את התוספת בגין המשקופים העיוורים שכן התקנת משקופים מתועשים לאחר מכן תמנע ממנה את הצורך לצבוע את המשקופים, ובכך יחסכו לה עלויות נוספות ועדויות עדי הנתבעת בעניין זה היו אחידות ותואמות. לשאלת בית המשפט "מה זה 40 ₪ משקוף עיוור", השיב מר ברקוביץ: "במידה והתובעת תחליט שהיא מבצע משקוף מצופה, אנחנו ניקח על עצמנו את המשקוף עיוור כדי לעזור להם להתקין משקוף מצופה וזאת משום שהמשקוף המצופה חוסך לנתבעת לשלם לצבעי על צבע למשקוף ואז עולה לנו המשקוף עיוור 40 ₪, אבל זה חוסך לנו במשקוף המצופה" (ש' 27-30 בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 4.5.09). גם מר גלאי בעדותו ציין: "זה גם עניין כלכלי שלי. אינטרס משותף. אינטרס שלי לשלם 40 ₪ ואם יש צבעי שצובע משקוף שמקבל 80 ₪ למשקוף אז אני חוסך 40-50 ₪ למשקוף. זה היה האינטרס" (ש' 26-27 בעמ' 32 לפרוטוקול מיום 4.5.09). ועוד הוסיף מר גלאי: "אם הוא היה אומר לי במעמד הזה שלא מתאים לו והוא הולך על משקוף לצבע או חוזר בו, אולי היינו מקבלים החלטה אחרת לגבי משקופים עיוורים. למה לי לשלם על משקוף עיוור אם אני מקובל משקוף לצבע" (ש' 21-23 בעמ' 32 לפרוטוקול מיום 4.5.09). וכן: "אני שילמתי 40 ₪ על כל משקוף עיוור שהיה באתר מתוך ידיעה שהוא מביא משקוף מתועש במקום משקוף לצבע ובאותו מחיר" (ש' 21-23 בעמ' 27 לפרוטוקול מיום 4.5.09). 39. מכל האמור לעיל עולה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבעת התחייבה לשלם בגין המשקופים המתועשים תוספת, למעט עבור המשקופים העוורים שבגינם שילמה. משמעותה של טעות מתמשכת 40. למעלה מהצורך, ועל אף שהצדדים לא טענו לעניין זה, מן המקום לציין שגם אילו הייתי מגיעה למסקנה אחרת, לפיה הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם בגין המשקופים המתועשים לפי מחירו של 'משקוף מתועש', וכי בטעות לא חייבה התובעת את הנתבעת במהלך השנתיים, ולאורך כל החשבונות החלקיים, לפי מחירו של 'משקוף מתועש', הרי שמעצם העובדה שמדובר בטעות ממושכת, הייתי מגיעה לאותן מסקנות אופרטיביות, ודוחה את התביעה. 41. על הטוען לטעות, עליו הראיה, ומשמדובר בטעות שנמשכה במשך שנתיים ארוכות, וחלה בכל החשבונות החלקיים, למקרה כזה דרושה ראיה איתנה בדבר קרות טעות, מקורה ונסיבותיה, וכלום לא חלה התרשלות באי גילויה של הטעות שיצרה צפיות וגרמה הסתמכות על מצג מוטעה לאורך תקופה ארוכה [ראה לעניין זה דבע נד/4-25 פלבם מפעלי מתכת נגד ההסתדרות הכללית ( 13.4.95)]. 42. כאמור, התובעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ולא השתכנעתי כי טעתה. כאמור, הגעתי למסקנה כי גרסתה של הנתבעת עדיפה עלי, ולפיה הוסכם בין הצדדים על תשלום לפי מחירו של 'משקוף לצבע'. 43. אולם, גם לו היה מדובר בטעות, הרי שעניין לנו בטעות נמשכת. התנהגות התובעת במשך כשנתיים יצרה "מצג" בעניין מחיר המשקופים המתועשים. גם אם היה המצג הנדון, מצג שווא רשלני, הוא יצר "השתק מחמת מצג", ולפי שפגע באינטרס ההסתמכות והציפייה של הנתבעת, מושתקת התובעת מלהתכחש למצג שיצרה. העילה של עשיית עושר ולא במשפט 44. גם טענתה החלופית של התובעת, כי היא זכאית לתשלום על פי דיני עשיית העושר, דינה להידחות. 45. חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 קובע כדלקמן: "חובת ההשבה 1.(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - זוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת. פטור מהשבה 2. בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". 46. בענייננו, לא הוכח היסוד "שלא על פי זכות שבדין". כאמור, הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא התחייבה לשלם עבור המשקופים המתועשים לפי מחירו של 'משקוף מתועש', אלא כאמור בהסכם בין הצדדים, לפי מחירו של 'משקוף לצבע'. לפיכך, לא ניתן לומר שהנתבעת קיבלה את המשקופים המתועשים ש'לא על פי זכות שבדין'. לכן, אני דוחה את טענת התובעת כי היא זכאית לתשלום לפי דיני עשיית העושר. 47. מעבר לכך, ההשבה גם תהיה בלתי צודקת כי התובעת לא הוכיחה שהנתבעת הרוויחה מהמשקוף המתועש! טענת התובעת לחוב שלא שולם בסך של 17,323 ₪, בצירוף מע"מ 48. התובעת טוענת כי, בנוסף לסכומים שהנתבעת חייבת לה בגין הפרשי המחיר של המשקופים המתועשים, הנתבעת חייבת לה סך של 17,323 ₪, בצירוף מע"מ, לפי הפירוט שלהלן: בשל קיזוז לא מוצדק שערכה הנתבעת בסך של 8,085 ₪; הפרשי הצמדה בסך של 3,493 ₪, והזמנות נוספות בסך של 5,744 ₪. 49. אני דוחה את טענות התובעת. לעניין הקיזוז בסך של 8,085 ₪ - הטענה נטענה באופן כללי וסתמי והיא לא הוכחה. אני דוחה את טענת התובעת להפרשי הצמדה בסך של 3,493 ₪ - לא צורף חישוב הפרשי ההצמדה. לא ברור על איזה סכומים חושבו הפרשי ההצמדה ולאיזו תקופה. אני גם דוחה את טענת התובעת לזכאותה לסך של 5,744 ₪ בשל הזמנות נוספות. ההזמנות הנוספות, המובאות בנספחים ו'1-ו'4 לתצהירו של מר רוזן, אינן כוללות פירוט כמויות, ואילו הצעת המחיר, המובאת בנספח ז' לתצהירו של מר רוזן, היא מיום 25.5.03, לאחר עריכת החשבון הסופי, ולא הוכח כי אכן סופקו אותם מוצרים. סוף דבר 50. נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט - אגרה וכן סך של 5,000 ₪, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪, בצירוף מע"מ. בקביעה זו לקחתי בחשבון את שנקבע בהחלטה מיום 18.3.07 לעניין הצורך בהגשת כתב תביעה מתוקן וכן את שנקבע בהחלטה מיום 17.9.07, לעניין אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת במועד שנקבע, מבלי שהוגשה כל בקשה להאריך את המועד להגשתם. 5467831טעות במחיר