טעות של רשות מנהלית


קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות של רשות מנהלית / הסתמכות על טעות משרדית בעירייה:

השאלות העומדות לדיון הן:


האם על הנתבעים או מי מהם להשיב לתובעים או למי מהם את היטל כבישים ומדרכות ששילמו התובעים לנתבעת 3?
אם אכן על הנתבעים 1 ו-2 להשיב לתובעים את ההיטל, האם על הנתבעת 3 לפצות או לשפות את הנתבעים 1 ו-2 בגין חיוב זה?


כללי:
ההיסטוריה של המקרקעין:
ה"ה סקיף אברהם ומלכה (להלן-"סקיף") היו בעלי זכויות החכירה במגרש המצוי ברחוב השומר בהוד השרון, אשר היה ידוע כגוש 6566 חלקה 218. הבעלים של המגרש היה מינהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל"). מאחר וניתן היה לפצל את החלקה למספר מגרשים, עשו כן סקיף. על מגרש אחד בנו סקיף את ביתם, ואילו את המגרש השני, ששטחו 467 מ"ר והנמצא ברחוב השומר 2 בהוד השרון, מכרו סקיף לנתבעים 1 ו-2 (להלן-"הנתבעים") ביום 18.1.1995. עקב בעיות פרצלציה נחתם חוזה פיתוח בין המינהל לבין הנתבעים רק ביום6.8.1997.

הנתבעים הגישו בקשה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה "הדרים" (להלן-"הוועדה המקומית") לקבלת היתר בנייה לבניית ביתם על המגרש. עם הגשת הבקשה נדרשו הנתבעים ע"י הוועדה המקומית לשלם אגרות בנייה, ועל ידי הנתבעת 3 (להלן-"העירייה") נדרשו הנתבעים לשלם תשלומים עבור ביוב, חיבור מים ואגרת תיעול בסכום כולל של 31,980 ₪. הנתבעים שילמו סכום זה, ועל גבי הקבלה נרשמו המלים "היטל 1634". לאחר שהנתבעים שילמו את הסכומים שנדרשו הן ע"י הוועדה המקומית והן ע"י העירייה, קיבלו ביום 22.11.1998 את היתר הבנייה.

ביום 26.11.1998 בהחלטה מס' 13/98 בהחלטה מס' 622 אישרו חברי מועצת העיר בהתאם לסעיפים 2, 3 ו-4 לחוק חזר להוד השרון (סלילת רחובות), ה'תש"מ-1980 על הכרזת הרחובות שברשימה המצורפת להחלטה כדלקמן:
"א. הכרזת הרחובות הנ"ל כרחובות ציבוריים;


הקצאת הרחובות הנ"ל "כביש" או "מדרכה" או "רחוב משולב";
סלילת הכבישים ו/או המדרכות ו/או הרחובות המשולבים כמפורט לעיל."

ברשימה שנטען שהיתה מצורפת להחלטה היו רשומים, בין היתר, הרחובות השומר והפלמ"ח.

מעולם לא שלחה העירייה לנתבעים דרישה לתשלום היטל כבישים ומדרכות.

היחסים החוזיים שבין התובעים לבין הנתבעים:
כתוצאה מהשקעותיהם במגרש, נקלעו הנתבעים לקשיים כלכליים. ולכן, לאחר שהחלו לבנות את היסודות לביתם, החליטו למכור את המגרש. התובעים והנתבעים בדקו במשך כחצי שנה במשרדי העירייה מה הם המיסים וההיטלים החלים כל המגרש. הן התובעים והן הנתבעים פנו לגב' מלכה בארי מהעירייה, וזו אמרה שלמעט היטל בסך כ-10,000 ₪, אין הנתבעים חייבים מאומה לעירייה. מחומר הראיות עולה שהיה ברור לגב' בארי שעל סמך המידע שהיא מסרה לתובעים ולנתבעים, יחתמו התובעים והנתבעים על חוזה למכירת המגרש. המידע שקיבלו הצדדים לחוזה מאת גב' בארי היה בסיס לחתימה על חוזה למכירת המגרש לתובעים, ומידע זה הוכנס כחלק מההסכמות בין הצדדים.

ביום 11.9.02 נחתם החוזה בין התובעים לבין הנתבעים, לאחר שב"כ התובעים ערך את הטיוטה הראשונה וב"כ הנתבעים העיר את הערותיו לטיוטה זו. כך שניתן לומר שהחוזה הוא מעשה ידיהם של שני עורכי הדין של הצדדים לחוזה.
היתר הבנייה שקיבלו הנתבעים כבר לא היה בתוקף בעת כריתת החוזה, שכן חלפו 3 שנים מיום נתינת ההיתר, והנתבעים לא סיימו את בניית הבית. למעשה, בנו הנתבעים אך ורק חלק מיסודות הבית.

אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעים מילאו את חובותיהם כלפי התובעים, ושילמו את כל חובותיהם לצורך מתן כל האישורים הנדרשים להעברת הזכויות במגרש על שם התובעים. במסגרת חובותיהם כלפי התובעים המציאו הנתבעים אישור מהעירייה לרשם המקרקעין לצורך העברת הזכויות במגרש על שם התובעים. באישור לטאבו נרשם שהמגרש נמצא ברחוב הפלמ"ח 7 בהוד השרון, וכי הוא נמצא בגוש 6566 חלקה 218 תת חלקה 1. באישור לטאבו נרשם כדלקמן:
"הנני לאשר כי בהתאם לספרי הרשות המקומית שולמו כל הארנונות, האגרות וההיטלים החלים על הנכס עד לתאריך 28.2.2003.
.......
היטל השבחה עבור החלקה הנ"ל שולם / הוסדר / פטור.
......
אין במתן אישור זה בכדי להוות מניעות כלפי העירייה לגבית חוב שבטעות (ההדגשה שלי – י.ז.) לא שולם ע"י הנ"ל ו/או בטעות (ההדגשה שלי -.ז.) לא נדרש ע"י העירייה."

ביום 7.12.2003 הגישו התובעים בקשה להיתר בנייה לבניית ביתם על המגרש. התובעים לא הגישו בקשה לחידוש היתר בנייה מכיוון שחפצו לשנות את תכנית הבנייה של הבית. לאור הגשת הבקשה להיתר בנייה, חייבה העירייה את התובעים ביום 1.7.04 בתשלום היטל כבישים ומדרכות בסכום כולל של 44,527.10 ₪. התובעים פנו לנתבעים בדרישה לתשלום ההיטל, והיו חילופי מכתבים בענין זה בין ב"כ הצדדים. ביום 22.7.2004, כשלושה שבועות לאחר משלוח הדרישה לתשלום ההיטל, שילמו התובעים את ההיטל לעירייה, על מנת שיוכלו לקבל את היתר הבנייה לבניית ביתם על המגרש.

תביעות הצדדים:
ביום 4.2.07 הגישו התובעים את תביעתם כנגד הנתבעים והעירייה להחזר התשלום ששילמו עבור ההיטל. התביעה הוגשה בתיק אז' 1580/07. עילת התביעה כנגד הנתבעים היתה קיום הוראות החוזה, ועילת התביעה כנגד העירייה היתה שבעת הבדיקות שביצעו הצדדים לפני כריתת החוזה, לא גילתה להם העירייה על קיומו של היטל הכבישים והמדרכות, וכן שלא גבתה את ההיטל מאת הנתבעים לפני שנתנה להם את האישור להעברת הזכויות על שם התובעים.

הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה כנגדם, ולהטיל את מלוא החיוב על העירייה, כאשר טענתם העיקרית היתה רשלנות העירייה במסירת המידע לצדדים אודות החיוב בהיטל כבישים ומדרכות. כן הגישו הנתבעים הודעת צד ג' כנגד העירייה מאותה עילה. ההודעה לצד ג' הוגשה בתיק אז' 1580.1/07.

העדויות:
מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם.
מטעם הנתבעים העיד הנתבעת 2.
מטעם העירייה העידה גב' מלכה בארי.
כל העדים נחקרו חקירה שכנגד על תצהיריהם, ועל עדויות אלו אעמוד להלן.

טענות הצדדים בסיכומיהם:
טוענים התובעים בסיכומיהם כדלקמן:


בהתאם להוראות חוק עזר להוד השרון (סלילת רחובות), תש"מ-1980, בעת תחילת סלילת הרחוב היו הנתבעים בעלי המגרש, ולכן היה על העירייה לגבות מהם את ההיטל;
בעת החלטת העירייה להכריז על רחובות השומר והפלמ"ח כרחובות ציבוריים ביום 26.11.1998, הוטל למעשה ההיטל על המגרש, ועל העירייה היה להוציא דרישת תשלום לנתבעים;
אי הבאת אישור מהנדס על מועד תחילת עבודות הסלילה תומך בעמדת התובעים שבעת חתימת החוזה בין הצדדים בוצעו עבודות סלילה ברחוב;
לא היתה כל טעות מצד העירייה כאשר לא דרשה את תשלום ההיטל מאת הנתבעים, אלא היתה שרשרת מחדלים, אשר מוציאים את מחדלה של העירייה מגדר טעות ומביאים אותו למסגרת רשלנות רבתי;
לאור העובדה שמדובר ברשלנות רבתי, העירייה לא היתה מוסמכת לתקן את טעותה ע"י חיובם של התובעים בהיטל;
באישור העירייה לרשם המקרקעין אמנם קיימת תניה שהעירייה יכולה לגבות היטלים שלא שולמו בטעות, אך מדובר בתניה גורפת, שהעירייה אינה יכולה להסתתר מאחוריה;
יש לדחות את טענת העירייה שמדובר בחוב שהתגבש בעת הגשת הבקשה להוצאת היתר בנייה, שכן מדובר בהרחבת חזית ובהיטל שהתגבש בעת החלטת הסלילה, לפני שהתובעים רכשו את המגרש;
התובעים הסתמכו על המידע שמסרה להם העירייה שאין כל חיוב בהיטל כבישים ומדרכות, ונכנסו למו"מ עם הנתבעים על בסיס מסד נתונים זה. לכן על העירייה לשאת בנזקיהם;
העירייה דרשה את ההיטל בשיהוי ניכר;
הנתבעים חייבים לשלם את ההיטל מכוח הוראות החוזה שכרתו התובעים עימם.


טוענים הנתבעים 1 ו-2 בסיכומיהם כדלקמן:


עקב המידע המוטעה שמסרה העירייה לנתבעים, בעקבותיו כלכלו את מעשיהם בכריתת החוזה עם התובעים, על העירייה לפצותם או לשפותם בגין כל נזק שנגרם להם כתוצאה מהמידע המוטעה שמסרה להם העירייה;
הטעות לה טוענת העירייה אינה טעות משרדית אלא רשלנות רבתי;
העירייה לא הוציאה דרישת תשלום לנתבעים כלל וכלל;
בתקופה בה ניתן המידע לבעלי הדין, לא הקפידה העירייה לקבוע נהלי עבודה סדירים;
בהתאם לפסק הדין של ביהמ"ש העליון ב-עע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נ. דניאל יצחקי ואח' אין לאפשר לתובעת לתקן את הטעות לה היא טוענת;
העירייה ויתרה על ההיטלים שהיתה זכאית לגבות מהנתבעים בגין הקרקע;
העירייה ביצעה כפי הנתבעים עוולה של גרם הפרת חוזה;
קיימת התיישנות של תביעת העירייה כנגד הנתבעים;
העירייה השתהתה שיהוי ניכר כפי הנתבעים בהוצאת דרישת התשלום;
העירייה לא הוכיחה מתי החלה הסלילה, שכן לא צירפה תעודת מהנדס בהתאם להוראות חוק העזר;
קיימים השתק ומניעות כלפי העירייה לגבות את ההיטל;
האינטרס הציבורי מחייב למנוע מהעירייה את גביית ההיטל;
מכוח הוראות החוזה, אין הנתבעים חייבים להשיב לתובעים כל סכום שהוא;
התובעים לא הוכיחו את תביעתם, ויש להם חסר ראייתי.;
התובעים שילמו את ההיטל באופן מיידי, ולא הגישו השגה ולא איפשרו לנתבעים להביא טענותיהם בפני העירייה או וועדת הערר;
כלפי הנתבעים קיימת התיישנות של התביעה לגביית ההיטל.


טוענת העירייה בסיכומיה כדלקמן:


בהתאם לחוק העזר יכולה העירייה לחייב בהיטל בעת מתן היתר בנייה לבניית מבנה;
סעיף 5 לחוק העזר מחייב את בעל המבנה החדש בתשלום ההיטל;
התובעים רכשו את המגרש ללא היתר הבניה, ועל כן היתה העירייה רשאית לגבות את היטל הסלילה;
אילו היתה העירייה מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 בהיטל הסלילה, היתה מחייבת אותם בגין רכיב הקרקע בלבד, שכן בעת מתן האישור לטאבו פקע תוקף היתר הבניה שניתן לנתבעים;
העירייה ביצעה עבודות סלילה ברחובות הסמוכים למגרש, ולכן קמה החובה לתשלום ההיטל;
לתובעים היה ידוע שלא שולם היטל סלילה;
הטעות בעת מתן האישור לטאבו הינה טעות משרדית שיש לאפשר לעירייה לתקנה, על מנת שהקופה הציבורית לא תיפגע.


דיון ומסקנות:

הוראות החוזה וחוק העזר הצריכות לעניין:

הוראות החוזה הצריכות לענייננו הינן:
בסעיף 4 לחוזה הסכימו הצדדים כדלקמן:
"המוכר מצהיר כי, למיטב ידיעתו והבנתו, למעט האמור והמפורט לעיל במבוא, וכן למעט חוב לעירייה או לוועדה המקומית לתו"ב בגין היטלי פיתוח שונים, זכויותיו בממכר נקיות מכל חוב, עיקול, שעבוד או זכות צד ג'.
על אף האמור, ומבלי שהדבר ייחשב להפרה, באם יסתבר כי קיימים חיובים נוספים עליהם המוכר לא ידע, וככל שהללו יחולו עפ"י הסכם זה – ידאג המוכר לסלקם באופן, בתנאים ובמועדים נשוא הסכם זה."

בסעיף 7 לחוזה הסכימו הצדדים כדלקמן:


הקונה מצהיר ומאשר כי ידוע לו שפג תוקפו של היתר הבניה וכי יש להאריכו ו/או לבקש היתר חדש.
הקונה בעצמו ו/או מטעמו ועל חשבונו יטפל בכל הנוגע להארכת תוקפו של היתר הבניה (ככל שיחפוץ בכך) ו/או בכל הנוגע להוצאת היתר בניה חדש לגבי הממכר, ואין ולא יחולו על המוכר כל התחייבות ו/או חיוב ו/או אחריות בכל הנוגע לרישוי הבניה בממכר ו/או בכל הנוגע לבניה בפועל.
בכל מקרה, לא יבצע הקונה בממכר שום עבודת בניה, אלא לאחר קבלת החזקה בממכר ולאחר תשלום מלוא התמורה או הפקדתה בנאמנות על פי הוראות הסכם זה.


בסעיף 11(ד) לחוזה הסכימו הצדדיםכדלקמן:
"כל ההוצאות והאגרות והתשלומים שידרשו ע"י הרשות המקומית ו/או הועדה המקומית בגין תשתיות וכן בגין עבודות פיתוח, אגרות בניה והוצאות פיתוח מכל מין וסוג שהוא לרבות כבישים, מדרכות, תיעול, ביוב, ובלבד והללו הוטלו על הממכר ו/או על המוכר עד ליום חתימת הסכם זה, לרבות חוב קיים לרשות המקומית בסך 10,000 ₪ - יחול על המוכר.
הוצאות אגרות ותשלומים כאמור אשר יוטלו על הממכר ו/או על בעלי הזכויות בו מיום חתימת הסכם זה ואילך – יחולו על הקונה..."
הוראות חוזה העזר הצריכות לענייננו הינן:


קביעת רחובות:

המועצה רשאית להכריז על רחוב כרחוב ציבורי.


הקצאת רחוב כביש ומדרכה:

המועצה רשאית להקצות רחוב או חלק ממנו לכביש וכן רשאית היא להקצות רחוב או חלק ממנו למדרכה.


החלטה בדבר סלילה:

המועצה רשאית להחליט על סלילת כביש או מדרכה בהתאם לחוק עזר זה.


חיוב הבעלים בהיטל:
מי שהיו בעת התחלת הסלילה הבעלים של נכס חייב בהיטל, ישלמו היטל בהתאם להוראות חוק עזר זה; לענין זה, "התחלת סלילה" – היום שנקבע בידי המהנדס תאריך שבו החלה העבודה לסלילת רחוב.
אם לאחר התחלת הסלילה נוספה בניה לנכס חייב בהיטל, או נהרס בנין שהיה קיים על הנכס והוקם בנים חדש במקומו, ישלמו היטל בעד תוספת הבניה לפי חוק עזר זה, הבעלים של הנכס בעת הבניה.
שיעורי ההיטל ואופן תשלומו יהיה לפי הוראות סעיפים 6 ו-7.
שיעורי סלילת רחוב:
בשל נכס חייב בהיטל, ישולם היטל בעד סלילת כביש אחד ומדרכה אחת בלבד.
.....
....
נוספה בניה לנכס חייב בהיטל לאחר התחלת הסלילה, יחוייבו הבעלים בהיטל בעד הבניה הנוספת, בשיעורים הקבועים בתוספת, לפי שטח הבניה הנוספת או נפחה, כמפורט בהיתר הבניה.
....
....
ההיטל הקבוע בתוספת בעד סלילת כביש ישולם מאת בעלי נכסים החייבים בהיטל, אם החליטה המועצה לסלול כביש; ההיטל הקבוע בתוספת בעד סלילת מדרכה ישולם מאת בעלי נכסים חייבים בהיטל, אם החליטה המועצה לסלול מדרכה.
המועצה רשאית לקבוע שההיטל המפורט בתוספת לא ישולם במלואו, אלא בשלבים שיוטלו מזמן לזמן לפי החלטות המועצה ובשים לב להיקף עבודות הסלילה המתוכננות להתבצע.
החליטה המועצה לחייב את בעלי הנכסים בתשלום היטל הסלילה בשלבים, תפרט החלטת המועצה את החיוב באחוזים מסכום ההיטל (להלן - השיעור) ובלבד שסך כל השיעורים שיוטלו בהחלטת המועצה לא יעלה על מאה אחוזים מסכום ההיטל.
המועצה רשאית לשנות את ההיטל שבתוספת ואולם כל שיעור יחושב לפי ההיטל שהיה בעת הטלת אותו שיעור.
אופן התשלום:
ההיטל ישולם תוך 30 יום מיום שנמסרה לבעל הנכס הודעה על סכום ההיטל המגיע ממנו, ובלבד שהוחל באותו מועד בעבודות הסלילה.
על אף האמור בסעיף קטן (א) מקום שמבקש הבעלים להעביר את הנכס בלשכת רישום המקרקעין, יוקדם מועד התשלום למועד הרישום, ובלבד שהוחל באותו מועד בעבודת הסלילה.
בעד תוספת בניה או בעד בניה חדשה ישולם ההיטל בעת מתן היתר למבנה מאת הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ובלבד שהוחל באותו מועד בעבודות הסלילה.
מסירת הודעה:

מסירת הודעה לפי חוק עזר זה תהא כדין, אם נמסרה לידי האדם שאליו היא מכוונת, או נמסרה במקום מגוריו או עסקו הרגילים או הידועים לאחרונה, לידי אחד מבני משפחתו הבוגרים או לידי אדם בוגר העובד או המועסק שם, או נשלחה בדואר רשום הערוך אל אותו אדם לפי מען מגוריו או עסקו הרגילים או הידועים לאחרונה; אם אי אפשר לקיים את המסירה כאמור, תהא המסירה כדין אם הוצגה ההודעה במקום בולט באחד המקומות האמורים או על הנכס שבו היא דנה, או הוכנסה לתיבת הדואר הנושאת את שמו של האדם שאליו היא מכוונת, או פורסמה בשני עיתונים יומיים הנפוצים בתחום המועצה שלפחות אחד מהם הוא בשפה העברית.

אציין שכיום יש לעירייה חוק עזר אחר לענין היטלי סלילה והוא חוק עזר להוד השרון (סלילת רחובות), התשס"ה-2005.

הנכס אותו רכשו התובעים מהנתבעים:
מהמבוא לחוזה המכר עולה שהתובעים רכשו מהנתבעים את המגרש עם חלק מהיסודות שבנו הנתבעים. בעת החתימה על חוזה המכר כבר פג תוקפו של היתר הבנייה שניתן לנתבעים. על כן, המכר כלל אך ורק את המגרש, ללא כל בנייה שהיא.

טוענת העירייה כי לאור מצב עובדתי זה, אם היה על הנתבעים לשלם היטל סלילה, היה עליהם לשלם אך ורק על היטל המתייחס לשטח המגרש. בהתאם להודעת ההיטל שקיבלו הנתבעים (נספח 7 לכתב התביעה) עולה שההיטל עבור שטח הקרקע היה 13,963 ₪ וההיטל עבור שטח הבנייה היה 30,564 ₪.

טוענים הנתבעים כי אילו התובעים היו בוחרים להאריך את תוקפו של היתר הבנייה, ייתכן והיו יכולים להישמע בטענה שעל הנתבעים היה לשלם את היטל הסלילה. אך מאחר והם בחרו להגיש בקשה חדשה להיתר בנייה, עם תוכנית שונה מזו שלגביה קיבלו הנתבעים את היתר הבנייה, לאחר שידעו שתוקפו של ההיתר הקודם פג, אזי היה עליהם לקחת בחשבון שעם הגשת הבקשה החדשה תבוא העירייה בדרישות כספיות חדשות אודות הבנייה, להבדיל מהדרישות הכספיות לגבי רכיב הקרקע. בהתאם להוראות סעיף 7(ב) לחוזה, על התובעים לשאת בתשלום היטל הסלילה, ככל שהוא נוגע לשטח הבנייה לגביו ביקשו היתר בנייה. אבחנה זו בין בקשה חדשה להיתר הבנייה לבין חידוש או הארכת תוקף היתר הבנייה שפג תוקפו מצויה גם בסעיף 15 לחוזה המכר, באשר סעיף זה אינו דן בהגשת בקשה חדשה לקבלת היתר בנייה.

סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של הנתבעים והעירייה, מהסיבות שיפורטו להלן.
בסעיף 11(ד) מתייחסים הצדדים לאגרות בנייה שהוטלו על הממכר ו/או על המוכר, וכן להיטלי כבישים ופיתוח. את אגרות הבנייה שילמו התובעים, אך בהיטל סלילה לא חוייבו ע"י העירייה. אמנם התובעים רכשו מגרש עם היתר שפג תוקפו, אך לפי החוזה זכאים היו שהתשלומים עבור היטל כבישים ומדרכות שהוטלו על הממכר ישולמו על ידי הנתבעים, וזכאים היו ליהנות מתשלום זה, שכן העירייה לא היתה יכולה לגבות את ההיטל פעמיים. כך, אם העירייה היתה גובה את ההיטל מהנתבעים, מבחינת תשלום ההיטל היה מדובר כאילו היה בנוי בית על המגרש, והתובעים היו צריכים לשלם היטל אך ורק על ההפרש בשטחי הבנייה בין שטח הבית שלגביו קיבלו היתר לבין שטח הבית שלגביו קיבלו הנתבעים היתר.
אציין שבסעיף 15 לחוזה הסכימו הצדדים שהממכר כולל את כל האישורים וההיתרים שניתנו ע"י ממ"י והוועדה לתכנון ולבניה הדרים. אלא שסעיף זה עומד בסתירה לאמור בהיתר הבנייה שקיבלו הנתבעים בו נכתב כי:
"היתר זה אינו ניתן להעברה אלא באישור הוועדה המקומית".
סעיף 15 גם מעורר קושי לוגי, והוא כיצד ניתן להעביר היתר בנייה שפג תוקפו?
בכל אופן סתירה זו אינה מונעת את זקיפת תשלומי ההיטל לזכות התובעים, אם הנתבעים אכן היו משלמים אותו.

האם הכריזה העירייה על סלילת הכביש והמדרכה ברחובות השומר והפלמ"ח:
בהתאם לסעיף 6(ז) לחוק העזר ההיטל הקבוע בתוספת בעד סלילת כביש ישולם מאת בעלי נכסים החייבים בהיטל, אם החליטה המועצה לסלול כביש; ההיטל הקבוע בתוספת בעד סלילת מדרכה ישולם מאת בעלי נכסים חייבים בהיטל, אם החליטה המועצה לסלול מדרכה.

שאלה היא האם הוכח בתיק זה שהעירייה אכן החליטה לסלול את הכביש והמדרכה באח משני הרחובות הנ"ל.
התובעים צירפו לכתב התביעה ולתצהירם את נספחים 5 ו-6. נספח 5 שהוא החלטה מישיבת מועצת העיר הוד השרון מיום 26.11.98. וזה נוסח נספח 5 במלואו:
"חוקי עזר
החלטה מישיבת מועצת עיר מס' 13/98 מיום 26.11.98.
החלטה מס' 622 – חברי מועצת העיר אישרו בהתאם לסעיפים 2, 3, 4, לחוק עזר להוד השרון (סלילת רחובות) התש"מ-1980,
על הרחובות הרצ"ב:
"א. הכרזת הרחובות הנ"ל כרחובות ציבוריים;


הקצאת הרחובות הנ"ל "כביש" או "מדרכה" או "רחוב משולב";
סלילת הכבישים ו/או המדרכות ו/או הרחובות המשולבים כמפורט לעיל."

נספח זה אינו חתום ולא נושא כל חותמת שהיא.

נספח 6 הוא מכתב מיום 23.11.98 המיועד למנכ"ל העירייה ולגזבר העירייה שכותרתו "עדכון ואישור ת.ב.ר.י.ם", ובו רשימת רחובות. המסמך אינו חתום ולא נושא כל חותמת שהיא. יש לשים לב שמסמך זה נושא תאריך הקודם ללמועד החלטת מועצת העיר. מסמך מעין זה יכול לצאת רק לאחר ישיבת המועצה ולא לפניה, שכן מדובר בהוראת ביצוע למנכ"ל העירייה ולגזבר העירייה.

גב' בארי, העדה מטעם העירייה, נשאלה אודות שני מסמכים אלו. עדה זו לא יכלה לאשר שנספח 6 כולל את רשימת הרחובות אליה התכוונה מועצת העיר בנספח 5. ראה לענין זה עמ' 26 לפרוטוקול שורות 12 עד 23. לאור זאת סבור אני שלא הוכח שאכן מועצת העיר אכן החליטה לסלול כביש ומדרכה ברחובות השומר או הפלמ"ח.

קביעה זו יכול להועיל אך ורק לנתבעים כנגד העירייה, אך לא לתובעים, שכן הנתבעים טענו טענה זו כלפי התובעים וכלפי העירייה, ואילו התובעים לא טענו טענה זו כלפי העירייה. ההיפך הוא הנכון, התובעים הסתמכו בתביעתם זו על שני מסמכים אלו, ואינם יכולים לחזור בהם מטענתם זו כלפי הנתבעת 3.

אציין שהתובעים לא טענו טענה זו לפני ששילמו את היטל הסלילה, ובתשלום היטל הסלילה מנעו מהנתבעים לטעון כלפי העירייה שאינם חייבים לשלם את ההיטל עקב כך שמועצת העיר לא החליטה לסלול את הכביש או המדרכה ברחובות הנ"ל.

התחלת עבודות סלילה:
ב"כ הצדדים דנו בשאלה האם החלו העבודות בשטח או לא, באשר לא הוצגה תעודה ממהנדס העיר אודות מועד התחלת העבודות.
סבור אני שתעודת מהנדס העיר נדרשת כאשר מדובר במשלוח דרישת תשלום בעת ביצוע עבודות מקדימות לעבודות בשטח, כגון עבודות תכנון הסלילה. אך כאשר העבודות מבוצעות בשטח אין כל צורך בתעודה מעין זו, שכן ביצוע העבודות בשטח מעיד שהעבודות נמצאות כבר בעיצומן ולא רק בתחילתן.
בחומר הראיות ישנן עדויות שבעת החתימה על חוזה המכר בוצעו עבודות סלילה בשטח, כהגדרתן בחוק העזר, כך שלא כל צורך במתן תעודה מהמהנדס על מועד תחילת ביצוע הסלילה.

האם ההיטל הוטל בשנת 1995?
טוענים הנתבעים שמהודעת ההיטל עולה שההיטל הוטל כבר בשנת 1995, שכן בהודעה על ההיטל צויין שמדובר בסעיף תקציבי משנת 1995.
סבור אני שיש לדחות את טענה זו, שכן האמור בהודעה על ההיטל מתייחס למועד תיקון חוק העזר בקובץ התקנות, ולא למועד הטלת ההיטל. כך שיש לדחות כל טענה של הנתבעים המסתמכת על מועד זה (של שנת 1995).

טענת התובע 1 על תשלום היטל סלילה:
העד התובע 1 בעדותו שהנתבעת 2 אמרה לו שהנתבעים שילמו היטל סלילה. הנתבעת 2 הכחישה זאת.
מעדיף אני את גרסתה של הנתבעת 2 על פני גרסתו של התובע 1 מהסיבות כדלקמן:


התובעת 2 העידה שלא שמעה מהנתבעת 2 שהנתבעים שילמו היטל סלילה, אך שמעה מהתובע 1 שהנתבעת 2 אמרה לו שהנתבעים שילמו היטל סלילה. מטבע הדברים אם התובעת 2 והנתבעת 2 הלכו לעירייה במשך חצי שנה וביררו אילו תשלומים יש לשלם בגין העיסקה, ולעתים הלכו גם יחד, נושא זה היה חייב להיות נושא לשיחה ביניהן. משלא עלה נושא זה לשיחה ביניהן, משמע שהנתבעת לא אמרה לתובע 1 את אשר העיד בעדותו;
התובעים בדקו היטב את כל מסמכי הנתבעים לפני החתימה על החוזה. בקבלות שצירפו הנתבעים לתצהיריהם ולכתב טענותיהם אין זכר לתשלום היטל סלילה. כך שהיה ברור לכל הצדדים שהיטל סלילה לא שולם.


מחדליה של העירייה בגביית ההיטל מהנתבעים:
לעירייה היו מספר הזדמנויות לגבות מהנתבעים את היטל הסלילה. ואלה ההזדמנויות, בהנחה שאכן מועצת העיר החליטה לסלול כביש ומדרכה ברחובות הנ"ל:


מיד לאחר החלטת מועצת העיר על הכרזת הרחובות כרחובות ציבוריים וסלילתם;
לפני החתימה על חוזה המכר, בעת שהתובעים והנתבעים הגיעו לעירייה לברר אילו חובות רובצים על הנכס, וגב' בארי אמרה להם שאין כל חיוב בהיטל סלילה, למרות שלפי עדותה בשנת 2002 היא בדקה את נושא היטלי הסלילה;
לפני הנפקת אישור לרשם המקרקעין להעברת הזכויות במגרש.


הזדמנויות אלו השתרעו על פני כ-5 שנים, משנת 1998, שהוא מועד ההחלטה הנטענת ועד ליום 20.2.2003, בו מסרה העירייה את האישור להעברת הזכויות במגרש על שם התובעים.

סבור אני שמחדלים אלו אינם בגדר טעות, אלא בגדר שיטת עבודה לא תקינה, וזו בלשון המעטה, אשר הביאה להגשת תביעה זו. התנהגותה זו של העירייה מגיעה לכדי רשלנות.

בעע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נ. דניאל יצחקי ואח' , היו העובדות כדלקמן (בלשונו של בית המשפט העליון מפי כב' השופטת ע. ארבל):
1.        מקורם של ההליכים המשפטיים בין בעלי הדין במספר עסקאות מקרקעין במסגרתן רכש המשיב 1, דניאל יצחקי (להלן : יצחקי או המשיב) את חלקות 132, ו - 587 מידי המשיבות 3-2 (להלן: החברות) ביום 10.1.90, ואת חלקות 198 ו – 588 מידי מנהל מקרקעי ישראל (בתאריכים 20.6.91, 10.2.02 בהתאמה).
           לאחר רכישת המקרקעין בנה המשיב על המקרקעין 4 יחידות דיור. שלוש מהן נמכרו על ידו במועדים שונים. יחידת הדיור הרביעית יוחדה לחברות שהעבירו אותה לידי בעלי מניותיהן. בשלב מאוחר יותר נמכרה גם יחידת דיור זו. אף על פי כן, הבעלות בחלקות 132 ו-587 נותרה רשומה על שם המשיבות 3-2 בהתאמה ואילו הבעלות בחלקות 198 ו-588 נותרה רשומה על שם מנהל מקרקעי ישראל. המשיבים 11-4 הנם רוכשי הדירות הרשאים להירשם כבעלי הזכויות בהן (להלן: הרוכשים).
           עובר לבניית יחידות הדיור, ביקש המשיב מהעירייה היתר בנייה כמתחייב על פי דין. קבלת ההיתר הותנתה על ידי העירייה בתשלום כל תשלומי החובה החלים על הנכס. המשיב קיבל את היתר הבנייה המבוקש ביום 16.4.91, לאחר ששילם לעירייה אגרות בנייה, היטל תיעול והיטלי השבחה. בשנת 2001 פנה שוב המשיב לעירייה וביקש לקבל אישור לטאבו, שבלעדיו לא ניתן להשלים את העברת הזכויות במקרקעין לרוכשי הדירות. העירייה סירבה ליתן אישור זה והתנתה את קבלתו, כאמור, בתשלומים נוספים: תשלום היטל השבחה בגין תב"ע משנת 1990 (הר/1635א) שעניינה זכויות בנייה במרתפי יחידות הדיור (להלן: תוכנית המרתפים) בסך 12,592 ש"ח ותשלום היטל השבחה בגין תב"ע משנת 2000 (הר/2000), שעניינה הרחבת זכויות הבניה על גגות יחידות הדיור, בסך 163,036 ש"ח (להלן: תוכנית הגגות). כמו כן נתבקש המשיב לשאת בהיטל הנחת צינורות ובאגרת תיעול בסכום כולל של כ – 11,000 ש"ח, וזאת בנוסף לתשלומים ששילם עובר למתן היתר הבניה.
המשיבים, שסירבו לשאת בתשלומים המפורטים, עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקשו כי יורה לעירייה ליתן להם את אישור הטאבו, שכן אין הם חבים בתשלומים בהם התנתה העירייה את מתן האישור."

בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה, ולא התיר לעיריית הרצליה לתקן את טעותה על ידי הטלת חיובים נוספים. מכאן ערעורה של עיריית הרצליה. בעניין אפשרות עירייה לתקן טעותה, כתבה כב' השופטת ארבל כדלקמן:
"8.        המחלוקת בהקשר זה בין בעלי הדין נוגעת לשתי סוגיות – סמכותה של הרשות לבצע תיקון טעות שנפלה בעבר, לטענתה, בחישוב חובותיו של המשיב כלפיה, ואופייה של התיישנות החובות.
אשר לסוגיה הראשונה. ככלל, לרשות מנהלית נתונה הסמכות לתקן את החלטתה המנהלית, אף בהיעדר מקור נורמטיבי ספציפי המקנה סמכות לעשות כן, וזאת מכוח העקרונות הכלליים של דיני המנהל הציבורי (ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 783; י' זמיר הסמכות המנהלית – כרך ב (תשנ"ו-1996) 1005-1004; ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, תל אביב, פ"ד לז(1) 337; בג"צ 28/74 שעשע נ' ועדת העררים לענייני מוניות, פ"ד כח(2) 652, 657).
העמדה לפיה מוסמכת הרשות לתקן טעות מנהלית נתמכת בשיקולים שונים. כך, תיקון טעות מנהלית עשוי למנוע הפלייתו של אזרח שיצא נשכר מטעות כזו או אחרת של הרשות המנהלית, לעומת אזרחים שלא זכו "ליהנות" מהשגגה שנפלה בידה. הצורך בתיקון הטעות המנהלית נתמך על ידי האינטרס הציבורי שעניינו צדק חלוקתי והחשיבות הטמונה בהקפדה על ניצול כספי הציבור בדרך היעילה ביותר. מן הצד השני, שיקולים רבים תומכים בעמדה העקרונית לפיה יש לצמצם את אפשרותה של הרשות לתקן טעויות כאמור. בין היתר, ניתן למנות את החשיבות הטמונה ביציבות הדין, ובמיוחד בכל הנוגע להחלטות מנהליות הנוגעות לתחום המיסוי על גווניו השונים, בו חשיבות רבה לעיקרון הוודאות המשפטית. ההחלטה המנהלית מהווה סוף פסוק להתדיינות בין הרשות לפרט ובכך בא לידי ביטוי אחד מעקרונות היסוד בשיטתנו שעניינו סופיות הדיון (ע"א 433/80 הנ"ל בעמ' 344; בג"צ 707/81 שוורץ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, תל אביב-יפו, פ"ד לו(2) 665, 667). כן סביר להניח שנקיטת מדיניות משפטית זו, המצמצמת את האפשרות לפעול לתיקון טעויות מנהליות, מקימה תמריץ לרשויות השלטון לשאוף לניהול יעיל יותר של מנגנוני האכיפה העומדים לרשותן ולבדיקה קפדנית יותר שלהן את עצמן. שיקול נוסף שיש לתת עליו את הדעת נוגע למקרים בהם עשוי האזרח לשנות את מצבו כתוצאה מהסתמכותו על החלטה מנהלית שהתבררה בדיעבד כשגויה (ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 452). 
 
9.        גישות שונות קיימות באשר לנקודת האיזון הרצויה בין השיקולים השונים בסוגיה זו. כך, יש הסבורים שמשקל רב יינתן לשאלה מיהו הגורם שיש לייחס לו את ביצוע הטעות:
"טעות של הרשות המינהלית יכולה להיות עילה טובה לשינוי או ביטול החלטה קודמת. כך לגבי טעות עובדתית, כך לגבי טעות משפטית, וכך גם לגבי טעות בשיקול הדעת. לעניין זה עשוי להיות הבדל בין טעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית לבין טעות שנגרמה באשמת האזרח. אמנם גם בטעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס ציבורי מיוחד בתיקון הטעות, כגון, שכתוצאה מן הטעות עלול להיגרם לציבור נזק חמור. ההסבר לכך כפול. ראשית, האזרח רשאי להניח כי הרשות ערכה את הבדיקות הנדרשות, ואינו צריך לחשוש שהכל ייפתח מחדש בשל טעות גרידא. שנית, הרשות המינהלית צריכה לקבוע לעצמה סדרי עבודה נאותים, המבטיחים שהבדיקות הנדרשות יערכו לפני מתן ההחלטה ולא לאחר מכן. שונה המצב כאשר החלטת הרשות נפגמה באופן מהותי מחמת הטעיה או מרמה על ידי האזרח" (זמיר, שם, בעמ'  1005-1004).
 
           בע"א 433/80 הנ"ל, נתבקש בית המשפט על ידי המערערת להורות על בטלותה של החלטתו של מנהל מס רכוש וקרן פיצויים לתקן טעות שנפלה בשומת המס בו חויבה המערערת. השופט ג' בך ציין שלוש חלופות שונות בגינן עלולה ליפול טעות בפעולת המנהל:
"א. החלטה הנוגדת את החוק או שבצורה אחרת יש בה בעליל משום חריגה מסמכות;
ב. החלטה, שמקורה בטעות משרדית טכנית, שנעשתה בהיסח הדעת;
ג. החלטה, שיש בה משום משגה, במובן זה שהפקיד יישם בצורה בלתי נבונה או בלתי נכונה את המדיניות של משרדו או השתמש בשיקול-דעתו באופן בלתי סביר" (שם בעמ' 352).
 
לגישת השופט בך, בשני המקרים הראשונים תוכל הרשות, ככלל, לחזור בה ולתקן את הטעות שנפלה אצלה. לעומת זאת, מקום בו מקור הטעות ביישום בלתי נכון של מדיניות הרשות או סטייה מהפעלה סבירה של שיקול הדעת של הרשות, לא תוכל הרשות לחזור בה מטעותה.
 
           לעיתים לתיקון השגגה אופי רטרואקטיבי של חישוב חובות האזרח. במקרים אלו יש מקום לשקול שיקולים נוספים בשל הסתמכותו של האזרח על ההחלטה המנהלית המקורית. כך, למשל, צוין בע"א 4452/00 הנ"ל על ידי השופט י' אנגלרד:
"רשות מקומית השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את חיובי הארנונה חייבת להביא בחשבון, לצד האינטרס הציבורי בגביית מס אמת, גם את האינטרס של הפרט. עם השיקולים שיבואו בחשבון בקבלת ההחלטה ניתן למנות את משך הזמן שלגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האזרח ומידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע. חשיבות לא מבוטלת נודעת גם לשאלה אם קיימת כיום אפשרות לברר את העובדות לאשורן ואם הטעות נגרמה בשל הטעיה מצד האזרח. לדעתי, ככלל, רק במקרים מיוחדים יש הצדקה לערוך שינוי רטרואקטיבי של חיוב ארנונה. מן הראוי ששומת הארנונה תהיה קבועה ויציבה בהקדם האפשרי" (שם בעמ' 784).
 
לנוכח אמות המידה שפותחו בפסיקה ובכתיבת מלומדים, לטעמי, במקרה דנן אין מקום לאפשר את תיקון הטעות שנפלה בידי המערערת. אין חולק כי במקרה שלפנינו לא נפל כל פגם במעשי המשיב, אלא הטעות, ככל שאכן נפלה כזו, כל כולה מקורה ברשות המקומית. המערערת לא הצליחה להצביע על מקור הטעות הנטענת ולא נתנה כל הסבר מדוע לא חויב המשיב ביתרת החובות כבר בעת מסירת היתר הבניה ביום 16.4.91. בנסיבות אלו, בהן מתקשה הרשות להציג את הבסיס העובדתי בדבר מקור טעותה, יטה בית המשפט שלא לאפשר את תיקונה (ע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נז (4) 769, 789). מעת מועד מתן היתר הבניה למשיב ועד דרישת התשלום חלף כעשור. מדובר בפרק זמן ארוך, במיוחד לאור העובדה שלמשיב אין כל זיקה לנכס מזה זמן ניכר. המשיב הסתמך בפועל על החלטת הרשות בדבר חובותיו כך שסביר שאם היה מודע לחובותיו היו אלה באים לידי ביטוי בתמורה שנתקבלה בעבור יחידות הדיור. הסתמכותו זו של המשיב על החלטת הרשות המקומית מהווה שיקול נוסף שלא לאפשר את תיקון הטעות. בנוסף, החסר שנגרם לרשות המקומית כתוצאה מטעותה אינו מהווה פגיעה מהותית באינטרס התושבים האחרים בשטחה. מבלי להפחית מחשיבות השמירה על ניהול תקין של כספי ציבור, במקרה דנן מדובר בסכום נמוך באופן יחסי והותרת הטעות על כנה לא תביא לפגיעה מהותית באינטרס הציבורי. (ההדגשה שלי – י.ז.).
 
           לנוכח האמור, סבורני כי אין מקום לאפשר את תיקון הטעות הנטענת על ידי המערערת. תיקון היקף חובותיו של המשיב כלפי הרשות מהווה, בנסיבות המקרה דנן כפי שתוארו, החלטה החורגת ממתחם הסבירות ולכן, ככל שהדברים נוגעים לחוב שמקורו בהיטל הנחת הצינורות ואגרת התיעול, אין בסמכות העירייה להתנות את מתן האישור בתשלום נוסף של המשיב.

סבור אני שדבריה אלו של כב' השופטת ארבל יפים גם למקרה הנדון בפנינו.
מאחר והתובעים והנתבעים שינו מצבם לרעה בעקבות המידע שקיבלו מגב' בארי, שהיא שלוחתה של העירייה בנושא זה, כאשר היה ידוע לגב' בארי שבהסתמך על מידע זה יבצעו התובעים והנתבעים עיסקה במקרקעין, היתה מנועה העירייה מלגבות היטל סלילה בגין רכיב הקרקע ובגין רכיב הבנייה, ככל שהוא מתייחס לשטח הבנייה הכלול בהיתר הבנייה שקבלו הנתבעים. אדגיש כי בעת מתן המידע ידעה גב' בארי שעל סמך מידע זה תתבצע עיסקה במקרקעין בין התובעים לבין הנתבעים, והיה עליה להיזהר שבעתיים במסירה המידע. כפי שציינתי קודם, סבור אני שהמידע שמסרה גב' בארי היה נכון למועד נתינתו בהתאם למדיניות העירייה, ואם הצדדים הסתמכו עליו, אזי היה על העירייה שלא לחייב את התובעים בהיטל עבור המגרש, להבדיל מהיטל עבור הבנייה. דברים אלו מבססים את עילת הרשלנות שטענו הנתבעים כנגד העירייה. ראה לעניין זה את ע"א 3862/04 עיריית פתח-תקוה נ. אורה נקר ואח' .

מדיניות העירייה עד שנת 2004:
סבור אני שהסיבה שגב' בארי מסרה לתובעים ולנתבעים את המידע שאין חיוב בהיטל סלילה נובעת ממדיניות העירייה באותו מועד שלא לגבות היטלי סלילה. רק בשנת 2004 החליטה העירייה לחייב בהיטל סלילה את בעלי המגרשים בעת מימוש זכויות או בעת הגשת בקשה להיתר בנייה. בהחלטתה זו גם החליטה העירייה שלא לגבות את ההיטל ממי שלא נדרש עד אותה עת לשלם את היטל הסלילה. ראה לענין זה עמ' 23 לפרוטוקול שורות 17 עד 27. ייתכן מאד שמדיניות העירייה נבעה מתוך רצון למשוך אוכלוסיה חזקה מבחינה כלכלית וגבוהה ומבחינה סוציואקונומית, שתחזק את האוכלוסיה העיר. וכשהשיגה את מבוקשה, החלה לחייב את בעלי הנכסים בהיטלים השונים.

מאחר ובהתאם למדיניות העירייה לא נדרשו הנתבעים לשלם היטל סלילה, וגם נמסר להם ותובעים המידע שאינם חייבים לשלם היטל סלילה, אזי בעת כריתת החוזה לא היו הנתבעים חייבים לשלם מאומה עבור היטל סלילה, והתובעים היו רשאים להסתמך על מידע זה כלפי עצמם. השינוי במדיניות העירייה בא רק לאחר כריתת החוזה שבין התובעים והנתבעים, ולשינוי המדיניות אין התובעים והנתבעים אחראים.

מאחר והתובעים שינו מצבם לרעה בעקבות המידע שקיבלו מגב' בארי, שהיא שלוחתה של העירייה בנושא זה, היתה מנועה העירייה מלגבות מהם את היטל הסלילה. אדגיש כי בעת מתן המידע ידעה גב' בארי שעל סמך מידע זה תתבצע עיסקה במקרקעין בין התובעים לבין הנתבעים, והיה עליה להיזהר שבעתיים במסירה המידע. כפי שציינתי קודם, סבור אני שהמידע שמסרה גב' בארי היה נכון למועד נתינתו בהתאם למדיניות העירייה, ואם הצדדים הסתמכו עליו, אזי היה על העירייה שלא לחייב את התובעים בהיטל.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:


התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית;
הנתבעת 3 תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך 49,527 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה(4.2.07) ועד ליום התשלום בפועל;
מאחר והתביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחתה, אני דוחה ההודעה לצד ג' ששלחו הנתבעים 1 ו-2 כנגד הנתבעת 3;
הנתבעת 3 תשלם לתובעים את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
הנתבעת 3 תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
הנתבעת 3 תשלם לנתבעים 1 ו-2 את הוצאות ההודעה לצד ג' בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
הנתבעת 3 תשלם לנתבעים 1 ו-2 שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. טעות משרדית

  2. טעות פירוש חוק

  3. טעות בשם הנתבע

  4. טעות של סניגור

  5. טעות בהצהרת הון

  6. טעות בסיווג נכס

  7. טעות בהבנת החוק

  8. טעות של עורך דין

  9. טעות ברישום קרקע

  10. טעות בדין המהותי

  11. טעות בתאריך לידה

  12. טעות בהודעת פטירה

  13. טעות בכדאיות העסקה

  14. טעות של הפרקליטות

  15. טעות בערבות בנקאית

  16. טעות של רשות מנהלית

  17. טעות שבחוק בפסק דין

  18. טעות בסקירת מערכות

  19. טעות בתוצאות בחירות

  20. טעות משפטית בבוררות

  21. טעות מומחה חשבונאי

  22. טעות חישוב בפסק בורר

  23. טעות טכנית בקנס מנהלי

  24. טעות בורר בפירוש הדין

  25. טעות בתוכנית בנין עיר

  26. טעות סימון גבהים במגרש

  27. טעות בהסדר חוב עם הבנק

  28. טעות ביתרת חוב בהוצל''פ

  29. טעות בדין בהליך בוררות

  30. טעות גלויה על פני הפסק

  31. טעות במדידה החזר ארנונה

  32. טעויות לכאורה בשומה מכרעת

  33. טעות במיקום בניית בניין

  34. טעות בחישוב וותק של עובד

  35. טעות בחשבון פלאפון בחו''ל

  36. טעויות בהחלטת ועדת המכרזים

  37. טעות בחישוב תגמול מילואים

  38. טעות במחיר במשך תקופה ארוכה

  39. טעות בשיקול דעת של השלטונות

  40. טעות בגובה החוב לביטוח לאומי

  41. טעויות של ועדה רפואית לעררים

  42. טעות של עורך דין בשיקול דעת

  43. טעות של עורך דין - הארכת מועד

  44. טעות המשפט קודם - השתק פלוגתא

  45. טעות בכתב ערבות בנקאית מותנית

  46. טעות בחישוב מועד הגשת כתב הגנה

  47. טעות בחישוב ארנונה לבית מגורים

  48. טעות בזיהוי רכב שביצע עבירת תנועה

  49. טעות בפסק דין של בית הדין לעבודה

  50. טעות ביישום הדין - ביטול פסק בורר

  51. טעות של עורך דין בחישוב ימי הפגרה

  52. טעות בהעתקת תשובות מטופס בחינת לשכה

  53. טעות חישוב בפסק דין בית דין לעבודה

  54. טעות רישום בטאבו בהליכי הסדר מקרקעין

  55. טעות במידע תכנוני שנמסר לאדם מהעירייה

  56. טעות חישוב בפסק דין של בית המשפט המחוזי

  57. טעות של מזכירה חדשה ברישום מועד להגשת תצהירים

  58. טעות בפרשנות החלטת בית משפט ע''י רשם ההוצל''פ

  59. טעות באישור של העירייה על כך שלא צריך לשלם היטל השבחה

  60. זומן בטעות לקורס נהיגה הנכונה והיה עליו לעבור קורס אחר לחלוטין

  61. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון