##למי שייך שכר טרחת עורך דין והוצאות שנפסקו בפסק דין ?## ההלכה, לפיה: "שכר-טרחת עורך-דין, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובת בעל-הדין והן שייכות לו ולא לעורך-הדין. ההוצאות נועדות לפצות את בעל-הדין על הסכומים שהוציא או שהתחייב עליהם, ולא להעשיר את עורך-הדין בנוסף על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחו". (ע"א 541/63 נתן רכס ואח' נ' אלזה הרצברג, פ"ד יח(2) 120, 128, ניתן ביום 19.3.64). התכלית בבסיס כלל זה היא, כי אין כל הבדל בין מצב בו כל הסכום מועמד לרשות הלקוח ומסכום זה מפריש הלקוח שכ"ט לב"כ, או מקרה שבו מנוכה שכר הטירחה מראש מכספי הפיצויים בטרם הגיעו לידי הלקוח. בשני המקרים יש לראות את הלקוח כמי ששילם את שכר הטירחה ולכן שכר הטירחה שנפסק שייך לו. ראו גם: עא (ת"א) 2539/07 הפניקס חברה לבטוח בע"מ נ' מאיירס שיווק (1981) בע"מ (29.10.08); בש"א (ת"א) 8189/08 אביעד נ' אולמי נ. מלכה, 30.6.08); בר"ע (מחוזי יר') 972/09 אשדנות בע"מ נ' יהודה ערב (2009) ; ת"א (שלום ת"א) 10977/06 עו"ד אליהו פיכמן נ' ג'ימי וינבלט (2007); תאמ (ב"ש) 2106/09 ציון אביב נ' עו"ד ברקאי איתן (2.5.11). חריג לכלל זה אפשרי כאשר הלקוח ועורך הדין יקבעו הסדר שונה ביניהם. אולם כל עוד לא נקבע הסדר שכזה, הרי חל הכלל הרגיל לפיו שכ"ט עו"ד, על אף כינויו, שייך ללקוח. כך קבעה גם ועדת שכר הטרחה בהחלטה מספר שכ"ט 126/08 ("אתיקה מקצועית" - הנחיות והחלטות ועדת שכר הטרחה מיום 08.03.2010, אדר תש"ע, גיליון מס' 35), כי "מאחר ששכר הטרחה שפוסק בית המשפט שייך ללקוח, אלא אם הסכם שכר הטרחה עם עורך הדין קובע אחרת, הרי שגם אותו יכול צד שלישי לעקל. ברי כי כל עורך דין זכאי לקבל את שכר טרחתו, אך לשם כך עליו לדרוש זאת ישירות מהלקוח. ##להלן פסק דין בנושא למי שייך שכר טרחת עורך דין:## מבוא 1. התובע נפגע בתאונה (שאיננה תאונת דרכים) ושכר את שירותיו של הנתבע, עורך דין במקצועו, על מנת שיטפל עבורו בתביעה נגד המזיק. 2. ביום 11.11.02 חתם התובע על הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם שכר הטרחה"), אשר פרטיו יפורטו בהמשך, ושילם לנתבע מקדמה בסך 4,632 ₪ ובתוספת מע"מ. 3. לאחר שהתובע הגיש את תביעת הנזיקין באמצעות הנתבע (ת"א (שלום ת"א) 53264/05) הושג בשנת 2007 הסכם פשרה בין הצדדים לאותה תביעה (להלן: "הסכם הפשרה") ולפיו תשלם חברת הביטוח של המזיק לתובע באמצעות בא כחו (הנתבע) סך 450,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ ובסך הכל 527,963 ₪. 4. הנתבע נטל את שכר הטרחה לפי הסכם הפשרה בסך 77,963 ₪ ובנוסף נטל מתוך הסך של 450,000 ₪ שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ובתוספת מע"מ, כשמסכום זה ניכה סך של 4,632 ₪, כספי המקדמה ששולמה על ידי התובע. הסכום הנוסף שנטל הנתבע כשכר טרחה הסתכם ב-62,938 ₪. כספי המקדמה שנוכו על ידי הנתבע לא כללו את המע"מ ולאחר הגשת תביעה זו החזיר הנתבע לתובע סך של 834 ₪ (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). בסך הכל קיבל הנתבע שכ"ט בסך 145,530 ₪ (כולל מע"מ). 5. בתביעתו טען התובע כי הנתבע לא היה רשאי ליטול לעצמו שכר טרחה בשיעור של כ-28% מסכום הפשרה וכי שכרו לפי ההסכם הינו סך של 13% בלבד בתוספת מע"מ. לפיכך עתר התובע בתביעתו לחייב את הנתבע להשיב לו את הסך של 77,963 ₪, ובנוסף, לשלם לו סך 1,155 ₪ ששילם כשכ"ט בגין משלוח מכתב התראה לנתבע ופיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עגמת נפש עקב התנהלות הנתבע, איומים שהשמיע וגזילת חלק מכספי הפיצויים של התובע. 6. הנתבע טען כי בהסכם שכר הטרחה נקבע כי הוא זכאי לשכ"ט בשיעור 13% מהפיצוי שיקבל התובע וכן לכל שכ"ט שייפסק לזכות התובע, ולפיכך בדין נטל את שכר הטרחה המגיע לו לפי ההסכם. עוד טען הנתבע כי גם בחתימת התובע על הסכם הפשרה הביע הוא את הסכמתו לסכומי שכר הטרחה המגיעים לנתבע. דיון והכרעה הסכם שכר הטרחה 7. הסכם שכר הטרחה מהווה את הבסיס להסכמות הצדדים ומפאת חשיבותו נביאו במלואו: "הסכם שכר טרחה נערך ונחתם ברמת גן בתאריך 11/11/02. בעניינים: תביעת נזיקין נ' ד"ר אופטיק שכר טרחת משרד מור, רון ושות' עורכי דין, בעבור הטיפול בעניינים יהיה כדלקמן: א. עלות פתיחת תיק 4,632 ₪ + מע"מ ב. עלות הוצאות בתיק ע"ס כנדרש ₪ ( ללא מע"מ) ג. עלות ישיבת קדם משפט ד. עלות ישיבת הוכחות ____- ה. פשרה לפני הגשת תביעה % 13 ₪ + מע"מ ולא פחות מ- 4,632 ₪ + מע"מ ו. שכר טרחה לאחר הגשת תביעה % 13 ₪ + מע"מ ולא פחות מ- 4,632 ₪ + מע"מ ז. שכר טרחה על פי שעה ח. שכר טרחה חודשי גלובלי ט. משרד מור, רון ושות' עורכי דין יהא זכאי לכל ההוצאות ושכר הטרחה שיפסקו לטובת הלקוח, בין ע"י בית המשפט ובין ע"י לשכת ההוצאה לפועל ו/או ע"י כל גוף שיפוטי אחר. י. שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, באם ייפסקו לטובת הצד שכנגד, וכן כל ההוצאות הכרוכות בטיפול בתיק כגון: אגרות, שליחויות, צילומים וכד'- ישולמו על ידי. יא. מוסכם על ידי, כי שכ"ט בתיק זה, כולל טפיל בערכאה אחת בלבד, ואינו כולל טיפול בערכאות נוספות ו/או בערעור ו/או בתביעה והגנה שכנגד ו/או בהודעת צד ג' ו/או בהליכי הוצל"פ, אלה אם צויין אחרת בהסכם זה. יב. הנני מסכים ומאשר לכם, כי מכל סכום כסף המגיע לי, בכל ענין כלשהו שתייצגו אותי, ואשר יגיע לידכם, תוכלו לקזז את כל חובי כלפיכם, בגין שכר הטרחה וההוצאות הנוספות. חתימת הלקוח שם מלא: אביבי פנחס " 8. לטענת התובע בתצהירו, בפגישה שהתקיימה בינו לבין הנתבע ביום 11.11.02, בטרם נחתם הסכם שכר הטרחה, הבהיר הנתבע כי שכר הטרחה המקובל בתביעת נזיקין מסוג זה הוא 15% בצירוף מע"מ, אך אם ישלם התובע מקדמה בשיעור 1,000$ בצירוף מע"מ, יסתכם שכר הטרחה הכולל ב-13% בתוספת מע"מ מתוך הסכום שייפסק, ובהתאם לכך נחתם הסכם שכר הטרחה. בחקירתו הנגדית לא נשאל התובע שאלות לגבי עדותו זו, ובכל הקשור להסכם שכר הטרחה נשאל הוא רק אם הופעלו עליו לחצים או איומים כשחתם על הסכם שכר הטרחה, או אם הסתייג ממנו אי פעם, לפני מכתב באת כחו, אשר מחתה על שכר הטרחה שנטל הנתבע לעצמו מתוך הסכומים נשוא הסכם הפשרה. על שתי שאלות אלה השיב התובע בשלילה. 9. בתצהירו העיד הנתבע כי התובע ביקש הנחה משכר הטרחה המקובל שגבה משרד הנתבע בתיקי נזיקין, שנע בין 20 ל-25 אחוז, תלוי בסכום המקדמה ששולמה למשרד, וכי הסכם שכר הטרחה עליו חתם התובע היה הסכם שכר טרחה סטנדרטי וחזקה על התובע כי קרא אותו והבין אותו בטרם חתם עליו. לשיטת התובע אין כל קשר בין סעיף (ו) להסכם שכר הטרחה הקובע את שכר הטרחה לאחר הגשת התביעה בשיעור 13% לבין סעיף (ט) להסכם שכר הטרחה שהינו סעיף קבוע על-פיו זכאי הנתבע לכל ההוצאות שייפסקו לזכות התובע. לפיכך, שכר הטרחה שהתקבל מחברת הביטוח איננו קשור לשכר הטרחה שגבה הנתבע מהתובע, והוא היה זכאי לגבות את שני הסכומים לפי הסכם שכר הטרחה. משנשאל הנתבע בחקירה נגדית אם הסביר לתובע ששכר הטרחה המקובל הוא 15% אך יגבה מהתובע 13% אם ישלם מקדמה של 1,000$, אמר הנתבע כי איננו זוכר את המילים המדוייקות, וכי בד"כ הוא לוקח אפילו יותר מ-15%, אך בגלל שהתובע הגיע אליו דרך המלצה והיה זה מקרה מיוחד, הסכים עם התובע על שכ"ט בשיעור 13%, וכי יכול להיות שכדי להגיע לשיעור זה ביקש התובע הנחה (עמ' 11 ש' 20-30; בשורה 20 נפלה טעות קולמוס שכן במקום הפעם השניה שנכתב שם "15%" צ"ל: "13%"). 10. המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתייחסת להסכם שכר הטרחה ולפרשנותו. 11. אף שהנתבע בטוח ומשוכנע בכך שההסכם ברור ומפורש ומשמעותו היחידה היא כי שכר הטרחה המגיע לנתבע הוא הן 13% מסכום הפשרה המתקבל והן את שכר הטרחה שייפסק לזכות התובע, אין בידי לקבל את גישתו זו. הטעמים לכך יפורטו להלן. 12. הפרשנות המילולית של הסכם שכר הטרחה איננה תומכת בפרשנותו של הנתבע. בשום מקום בהסכם שכר הטרחה לא נכתב כי האמור בסעיף (ט) בדבר זכאות הנתבע להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שייפסקו לזכות התובע, מצטרף ומצטבר לשכר הטרחה המחושב באחוזים מהסכום הנפסק כפיצויים לתובע. אין מקום גם לסבור בהכרח כי זכאות זו של הנתבע לשכ"ט שייפסק הינה בנוסף לשכר טרחה הקבוע באחוזים מתוך סכום הפיצויים שייפסק, כשהדבר לא נכתב כלל בהסכם. רק בתצהירו טרח הנתבע לציין באופן מודגש את המילה בנוסף בהקשר לסעיף זה (ר' סעיף 35 לתצהיר), ומדוע לא עשה כן בהסכם שכר הטרחה? ור' דוגמא ברע"א 7394/07 עו"ד גאנם נ' פאעור ( 8.10.07) לאופן בו נוסח על ידי עורך דין הסכם דומה שבו נכתב: "שכר הטרחה המוסכם בסך 20% מכל סכום שייפסק בנוסף לשכ"ט שייפסק" (שם, אגב, כשל עורך הדין בכך שלא חזה בחוזה מצב בו זוכה הלקוח בתביעתו אך התוצאה נהפכת בערעור, וחוייב להחזיר את שכר הטרחה ששולם לו בגין הזכיה בערכאה הדיונית). בהעדר כל אזכור בהסכם כי שכר הטרחה הנפסק על ידי בית המשפט, אשר הנתבע זכאי לקבלו לפי ההסכם, מצטרף לשכר הטרחה המוסכם בין הצדדים, פרשנות אפשרית בהחלט היא כי הנתבע יהא זכאי לגבוה משני הסכומים ולא לצירוף של שניהם. פרשנות אפשרית נוספת (דומה לפרשנות הנזכרת לעיל) היא כי האמור בסעיף (ט) להסכם שכר הטרחה מכוון למצב בו שכר טרחת עו"ד שייפסק על ידי בית המשפט יהא גבוה משכר הטרחה שהוסכם באחוזים מהפיצוי הנפסק, ואז יהא הנתבע זכאי לסכום הגבוה יותר. על כך שלא כל סעיפי הסכם שכר הטרחה הינם סעיפים "מצטברים" ניתן ללמוד מסעיף (א) לאותו הסכם הקובע שכר טרחה בסך 4,632 ₪ כעלות פתיחת התיק. לאחר מכן נקוב בסעיפים (ה) ו- (ו) שכ"ט באחוזים מהפיצוי (לפני או לאחר הגשת התביעה) "ולא פחות מ-4,632 ₪", וכבר מכאן ניתן ללמוד כי אותו סכום של 4,632 ₪ הינו סכום שלא יוחזר מחד, אך מאידך מהווה מקדמה הכלולה בתוך אותו שיעור באחוזים (הנתבע מציין בחקירתו הנגדית כי מדובר במקדמה, ר' עמ' 11 ש' 20-23, וגם בפועל ניכה את הסך של 4,632 ששולם על ידי התובע, מתוך השכר בשיעור 13% מהפיצוי שנטל הנתבע). אם סעיף (א) איננו מצטבר לסכומים הנקובים בסעיפים (ה) ו-(ו), אין לראות כל טעם מדוע דווקא הסך הנקוב בסעיף (ט) יצטבר לסכומים אלה. על אי בהירותו של סעיף (ט) מלמדות גם הפרשנויות השונות שניתנות לו על ידי הנתבע ושותפו לשעבר באשר לרכיב הוצאות המשפט הנזכר בו, כשלשיטת הנתבע, על אף האמור בסעיף, הוצאות המשפט שנפסקות שייכות ללקוח (עמ' 10 ש' 14-30, עמ' 11 ש' 1-13) בעוד שלשיטת שותפו לשעבר, הוצאות המשפט שייכות למשרד, ולפי שיקול דעת המשרד בלבד היו מחליטים אם להחזירם ללקוח אם לאו (עמ' 21 ש' 1-4). 13. אם קיימות מספר פרשנויות אפשריות להסכם, בלא העדפה למי מהפרשנויות, דהיינו כפות המאזניים מעויינות, תתקבל הפרשנות שהינה לרעת המנסח (ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ, פ"ד לט(4) 561, 572 (1985), כשבענייננו המנסח הוא הנתבע. 14. דא עקא, איננו נזקקים לכלל פרשני משני זה, שכן כפות המאזניים אינן מעויינות כלל והפרשנות התכליתית של הסכם שכר הטרחה מטה את הכף באופן ברור לטובת פרשנות התובע. 15. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". בפסק הדין בעניין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט (2), 265, 311-312 (1985) נקבע כי: "חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם... המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו... לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם (המשותף) של הצדדים, הוא בוחן אם אומד דעת זה "משתמע" - כלומר, יש לו עיגון - מתוך החוזה". האמור לעיל מתייחס לתכליתו הסובייקטיבית של ההסכם, הלא היא אומד דעתם של הצדדים. 16. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע ביקש וקיבל מהנתבע הנחה על סעיפים (ה) ו-(ו) להסכם שכר הטרחה ושיעור שכר הטרחה נקבע ל-13% מהפיצוי שייפסק לתובע (ר' סעיפים 8-9 לעיל). התובע כלל לא נחקר כאמור על גרסתו כי הוסכם ששכר הטרחה האמור הינו שכר הטרחה הכולל שישולם בתיק. הוא לא נשאל גם לגבי סעיף (ט) להסכם שכר הטרחה ואת הבנתו לגבי אותו סעיף, אך אין לי ספק כי אילו היה נשאל על כך היה משיב כי לא היה מתנגד לכך ששכרו של הנתבע יהיה גבוה מ-13% אם שיעור זה ייפסק על ידי בית המשפט, דהיינו לא יבוא על חשבון הסכום המגיע לתובע, ובוודאי לא יתווסף לשכר הטרחה הקבוע בהסכם. האמור לעיל נובע גם מדברי התובע המקובלים עלי ואני מאמין להם, כי אילו היה מובהר לו כי בשל סעיף (ט) להסכם שכר הטרחה, אמור הוא לשלם שכר טרחה בסדר גודל של 28% ואף יותר, מתוך סכום הפיצוי שייפסק, לא היה הוא חותם על הסכם שכר הטרחה. דברים אלה הגיוניים ומתיישבים עם בקשת התובע מהנתבע בדבר הפחתת 2% משיעור שכר הטרחה, מ-15% ל-13%, בלא להתייחס כלל לסעיף (ט) הטומן בחובו שכר טרחה בשיעור גבוה הרבה יותר, וגם מכך כי הנתבע אישר שלא הסביר כלל לתובע כי שכר טרחתו של הנתבע עשוי להגיע לסדר גודל של 28% ואף יותר מכך (ר' עמ' 12 ש' 27-31 ועמ' 13 ש' 1-4). 17. הנתבע הציג עמדה כאמור כי ברור היה לו ולתובע כי שכר הטרחה המגיע לנתבע לפי הסכם שכר הטרחה הינו 13% מהסכום שייפסק כפיצוי לתובע ובנוסף, שכר הטרחה שייפסק לזכות הנתבע על ידי בית המשפט. כבר נקבע לעיל, כי הבנה זו לא היתה נחלת התובע, אך האם היתה היא הבנת הנתבע? אינני סבור כך. ראשית, הנתבע טען כי שכר הטרחה המקובל בתביעות כגון דא הינו בין 20% ל-25% מהסכום הנפסק, אך פרשנותו לעניין הסכם שכר הטרחה מביאה לתוצאה כי שכר הטרחה אשר המגיע לו לפיו הינו בין 28% ל-33% מהסכום שייפסק (שכן בתי המשפט נוהגים לפסוק בתביעות נזיקין שכ"ט בסכומים הנעים בין 15% ל-20% מהסכומים הנפסקים לתובע, בהתאם לתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין ובהתאם לשלב בו מסתיימת התביעה). הנתבע ידע, אפוא, כי שכר הטרחה שבהסכם שכר הטרחה איננו משקף, לפי גרסתו, את שכר הטרחה הנוהג במשרדו, אלא שכ"ט העולה על כך, והדבר איננו מתיישב עם ההנחה בשכ"ט אותה ביקש התובע, והנתבע היה מוכן להעניק לו. הנתבע ידע, אפוא, כי ההנחה שהעניק לתובע היתה משכר הטרחה הכולל, ולא מחלק שכר הטרחה בלבד. שנית, הנתבע ידע היטב כי התובע הבין את הסכם שכר הטרחה כהסכם אשר לפיו שכר הטרחה שישולם על ידו הינו 13% בתוספת מע"מ מהסכום שייפסק לזכותו. זו היתה גם הבנת הנתבע, אלא שהנתבע הוסיף והתבסס על סעיף (ט) כבסיס לכך ששכרו יהיה גבוה הרבה יותר, בלא שטרח כלל לעדכן את התובע במשמעות הדבר. הנתבע מנסה להציג גם סעיף זה כסעיף "שאיננו קשור" לתובע וכי חברת הביטוח היא זו שמשלמת שכר טרחה נפרד לנתבע, ולא היא. ברי לחלוטין כי חברת הביטוח משלמת שכר טרחה אחד בלבד, ולא שניים, וברי גם כי שכר טרחה אחד מבין השניים משולם על חשבון התובע ומכיסו בלבד. לעניין זה ר' ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג, פ"ד יח(2) 120, 128 (1964) שם נקבע הידוע לכל כי "שכר טרחת עורך דין, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובת בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין. ההוצאות נועדות לפצות את בעל הדין על הסכומים שהוציא או שהתחייב עליהם, ולא להעשיר את עורך הדין בנוסף על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחו". הנתבע, כמשפטן וכמי שעוסק בתחום הנזיקין אמור היה לדעת על כך וגם ידע על כך, ומכאן כי ידע גם שטענתו דלעיל איננה יכולה להיות נכונה. 18. כבר נקבע בפסק הדין בעניין אפרופים כי: "יש לזכור תמיד כי אומד הדעת הרלוואנטי אינו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסוביקטיבי המשותף לשניהם, או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא בסיס להבנת החוזה על ידי הצד האחר" (עמ' 312) לאור כוונתו של התובע באשר לשכר הטרחה הקבוע בהסכם שכר הטרחה, ולאור הבנתו של הנתבע את ההסכם וידיעתו לגבי הבנתו של התובע לגבי ההסכם, המסקנה היא כי הפרשנות של התובע שנזכרה לעיל הינה פרשנות המשותפת לשני הצדדים גם יחד, והיא זו שמהווה את אומד דעתם לפי ההסכם. פרשנות זו הינה כי שכר טרחתו של הנתבע יהיה בשיעור 13% מסכום הפיצוי שייפסק לזכות התובע, וכי אם ייפסק על ידי בית המשפט שכר טרחה בשיעור גבוה יותר מ-13%, יהא זכאי הנתבע לסכום הגבוה יותר, כששכר הטרחה בשיעור 13% נכלל בתוך שכר הטרחה הפסוק. פרשנות זו מתיישבת עם לשון ההסכם, כפי שהוסבר לעיל. 19. גם אם הייתי מגיע למסקנה כי כל אחד מהצדדים הבין ופירש את הסכם שכר הטרחה באופן שונה מחברו, לא היתה משתנה התוצאה אליה הגעתי לעיל. כפי שנאמר בפסק הדין בעניין אפרופים: "אם אומד הדעת (הסובייקטיבי) של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף. החוזה יפורש במקרה זה... על פי תכליתו האוביקטיבית... המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים" (עמ' 313). ועוד: "התכלית הסובייקטיבית היא התכלית הריאלית המשותפת שהיתה בפועל לצדדים לחוזה, לעומתה, התכלית האובייקטיבית הינה התכלית ההיפותטית שהייתה לצדדים, אילו פעלו כאנשים סבירים והוגנים" [רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נ"ב (4), 145, 158 (1998)]. 20. אף במקרה זה ברי, לאור שכר הטרחה המקובל במשרד הנתבע (בין 20 ל-25 אחוז) ולאור ההנחה שהוענקה לתובע, כי הפרשנות שנזכרה בסעיף 18 לעיל, היא הפרשנות המגשימה את תכליתו האובייקטיבית של ההסכם, אשר בוודאי איננה באה לקבוע שכר טרחה גבוה יותר מזה המקובל במשרד הנתבע, אלא שכר טרחה המשקף הנחה מהשכר המקובל בו. בוודאי ובוודאי שתכלית ומטרת הסכם שכר הטרחה אינם יכולים להיות כאלה המיועדים לאפשר לנתבע להגדיל את שכר טרחתו על חשבון התובע במסגרת הסכמי פשרה אליהם הוא מגיע, ולהעמידו בניגוד אינטרסים עם התובע, ועל כך יורחב בהמשך. 21. הערה אחת נוספת שברצוני להעיר היא כי כאשר עורך דין מתקשר עם לקוח בהסכם שכר טרחה, אין מצופה מהלקוח להצטייד בעורך דין נוסף על מנת שיבחן את הסכם שכר הטרחה, יאיר את עיני הלקוח ויעיר את הערותיו. מצופה לעומת זאת מעורך הדין המתקשר בהסכם כי יערוך הסכם ברור ופשוט, נעדר אי בהירויות, ואשר הלקוח יוכל להבינו בנקל, וכי יסביר ללקוח, אפילו בכתב, כל אי בהירות שיכולה להיות בהסכם. מדובר בחובת זהירות מוגברת המוטלת על עורך דין כאמור, דווקא מאחר שהלקוח איננו מיוצג על ידי עורך דין שידאג לאינטרסים שלו. ראה לעניין זה רע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ' פויכטונגר, : "מקובלת עלי טענת המבקשת לפיה מוטלת על עורך הדין בנסחו הסכם שכר טרחה, החובה לנסח הסכם ברור, פשוט וקוהרנטי ככל הניתן וכי ניסוח בעייתי עשוי להטות את הכף לחובתו". הסכם הפשרה 22. משהוברר כי פרשנותו של הנתבע להסכם שכר הטרחה איננה מקובלת, נותר לנתבע עוגן אחד נוסף בו מבקש הוא להצדיק את שכר הטרחה אשר גבה, הוא הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים לתביעה ואשר מכחו שולם לתובע הפיצוי בגין נזקיו. 23. בהסכם הפשרה, עליו חתם גם התובע, נכתב כי "לסילוק מלא וסופי של כל תביעות התובע כלפי הנתבעים בקשר עם הארוע נשוא התביעה, לרבות תביעות מיטיבים למיניהם, ישולם לתובע ע"י הראל חברה לביטוח בע"מ, סך של 450,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בצירוף מע"מ כחוק - סה"כ סכום כולל של 527,963 ₪ (להלן: "סכום הפשרה"..)". כן נכתב כי "סכום הפשרה ישולם לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום מהמועד בו ימציא לב"כ הנתבעים עותק פסק דין הנותן תוקף לפשרה". 24. טענת הנתבע היא כי משחתם התובע על הסכם הפשרה, וראה כי הסכום הפסוק הוא 450,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד, ידע הוא והסכים לכך כי אותו שכ"ט עו"ד יעבור לנתבע, וכי בנוסף לכך ינכה הנתבע סך 13% מהסכום המשולם כפיצוי על ידי חברת הביטוח. 25. טענה זו יש לדחות מכל וכל, שכן כאמור, התקבלה פרשנות התובע להסכם שכר הטרחה. אין בהסכם הפשרה כדי לשנות את האמור בהסכם שכר הטרחה, והעובדה כי בהסכם זה הופרד סכום הפיצוי מסכום שכ"ט עו"ד, אין בה כדי לשנות את ההסכמות ואת הפרשנות של הסכם הפשרה. 26. הנתבע טוען כי בטרם חתם התובע על הסכם הפשרה, הודיע לתובע כי הוא אמור לקבל לידיו סכום של כ-400,000 ₪ (סכום הנטו) ולפיכך אישר התובע על הסכם הפשרה וחתם עליו, ויש בכך כדי להעיד על הסכמתו לניכויי שכר הטרחה שנוכו על ידי הנתבע. בפועל, ולאחר ניכוי שכר הטרחה הכולל שנטל הנתבע, נותר לתובע מהפיצויים סכום של כ-382,000 ₪ (כ-387,000 ₪ בניכוי הסכום ששילם כמקדמה). 27. התובע ורעייתו העידו כי במועד הפגישה שקדמה לחתימת הסכם שכר הטרחה הבהיר הנתבע כי התובע אמור לקבל סכום נטו של מעל 100,000 $ (כך התובע; אשת התובע טענה בתצהירה כי ההבהרה שניתנה על ידי הנתבע היתה כי הסכום שיתקבל נטו יהיה כ-110,000$ והתובע שילב בסופו של דבר בעדותו את שתי הגירסאות). כך או כך, אינני מוצא משמעות לסתירה זו בין התובע ואשתו. שער הדולר בעת הפגישה היה כ-4.04 ₪ לדולר. סך של 100,000$ היה אז 404,000 ₪ וסך של 110,000$ היה 444,400 ₪. שכר הטרחה שהיה מתקבל אילו חישב הנתבע את שכרו בסך 13% מ-527,963 ₪ (הסכום הכולל ששולם על ידי חברת הביטוח) הינו 448,689 ₪, והדברים מתיישבים הן עם גרסת התובע והן עם גרסת אשתו. שניהם, אגב, טוענים כי הנתבע נטל מחשבון וערך חישוב כשהיו אצלו לצורך הצגת הסכם הפשרה. הנתבע לא זכר במדוייק כי עשה חישוב, אך סביר בעיני כי אכן כך היה. אילו היה הנתבע עורך את החישוב בדרך הפרשנית בה נקט היה מגיע לכל היותר לסך 387,000 ₪, כשאף מסכום זה היה צורך להוריד כ-5,000 ₪ ששולמו כמקדמה, כך שהסכום של 400,000 ₪ או 100,000$ בו נקב הנתבע לטענתו כלל איננו מתיישב עם הסכום המדוייק הנזכר לעיל. 28. כשם שהנתבע נקט בדרך מטשטשת בעת חתימת הסכם שכר הטרחה, בכך שלא הפנה את התובע לכך ששכרו לפי פרשנותו את ההסכם יסתכם בלפחות 28% מהפיצוי שיתקבל, ולא ב-13% בלבד, כך גם בעת הצגת הסכם הפשרה, השתמש הנתבע משום מה בערכים דולריים, כשלא היתה סיבה לכך. כן לא נקב הנתבע בסכום המדוייק נטו שיקבל התובע, וזאת מתוך מטרה לטשטש נושא זה ולגרום לתובע להאמין כי יקבל סכום גבוה יותר מזה הנותר לאחר שהנתבע ינכה את שכר הטרחה לפי שיטתו, ואף לא ציין בפני התובע מהו שכר הטרחה אותו יקבל הנתבע (עמ' 17 ש' 4-7). נסיון הטשטוש נמשך גם שעה שהנתבע שלח מכתב מיום 4.7.07 שבו הודיע לתובע כי התקבל במשרדו "שיק על סך 450,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט מחברת הראל". הנתבע משתמש במונח "הוצאות משפט" שלפי תקנות סדר הדין האזרחי איננו כולל בחובו שכ"ט עו"ד (ר' תקנות 511-512 לתקסד"א) ונמנע מלהשתמש במונח הנכון "שכ"ט עו"ד". כן נמנע הוא מלהזכיר את הסכום המדוייק שהתקבל מחברת הביטוח הראל. 29. אין, אפוא, בהסכם הפשרה משום חיזוק כלשהו של עמדת הנתבע או פרשנותו, ואין בו אף כדי להוות הסכמה של התובע להגדלת שכר הטרחה של הנתבע על חשבון הפיצוי המגיע לתובע. 30. אגב, הנתבע שב ומציין כי סכום הפיצוי שהושג עבור התובע הינו סכום מצויין שהתובע כלל לא ציפה לו וכי התובע שמח לסכום זה, כשכוונתו היא לסך של 450,000 ₪ שהסכימה חברת הביטוח לשלם. יכול להיות שכך הדבר, אך כאשר לשיטת הנתבע לסכום הנ"ל מתווסף מחד שכ"ט עו"ד, ומאידך כולל הוא שכ"ט עו"ד נוסף אותו מנכה הנתבע מהסכום המגיע לתובע, ברי כי הסכום המשולם כפיצוי והנותר בידי התובע הינו הסך של 382,000 ₪ בלבד. ייתכן ואף סכום זה מהווה "הישג", אך אין לנצל הישג זה לצורך הגדלת שכר הטרחה המגיע לנתבע, באין הסכמה של התובע לכך. 31. כאן המקום להתעכב גם על ניגוד העניינים הבולט בו נמצא הנתבע נוכח פרשנותו שלו להסכם שכר הטרחה, לפיה מגיע לו הן שכר מתוך הפיצוי שנפסק לתובע והן שכר שייפסק על ידי בית המשפט. כל עוד ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לגופה של תביעה ניגוד העניינים איננו כה בולט, שכן בדרך כלל, אם פוסק בית המשפט פיצוי לתובע, פוסק הוא גם שכ"ט עו"ד בנוסף לפיצוי. עדיין קיים ניגוד עניינים מסויים בכך שהאינטרס של ב"כ התובע יכול להיות להגיע לפסק דין על מנת לזכות בשכ"ט נוסף, במקום להגיע להסכם פשרה שלא יכלול בחובו שכ"ט נוסף. ניגוד העניינים הופך לבולט ומשמעותי במקרה בו מושג הסכם פשרה במהלך ניהול התביעה (או אפילו לפני הגשתה או לפני ק.מ. ראשון, כמו בענייננו), שכן אז, בכוחו של ב"כ התובע לדאוג לכך שהסכם הפשרה ינוסח באופן שיקנה לו את שכר הטרחה הנוסף. 32. אינני נזקק לדוגמאות שהובאו על ידי הצדדים (לרבות בתצהיר בא כחו הנוכחי של התובע) כדי לקבוע כי בהסכמי פשרה המושגים בין צדדים לתביעת נזיקין, קיימות שלוש אופציות שונות לנסח את הסכם הפשרה ולבקש מבית המשפט ליתן תוקף של פסק דין: א. להודיע כי התביעה נמחקת או נדחית, כשלכך יינתן תוקף של פסק דין, בעוד סכום הפשרה משולם באופן נפרד ובלא שיובא בפני בית המשפט. ב. לציין בהסכם הפשרה את סכום הפשרה כסכום אחד הכולל הן את סכום הפיצוי והן שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. ג. לציין בהסכם הפשרה את סכום הפיצוי בנפרד, ואת סכום הוצאות המשפט ו/או שכ"ט עו"ד בנפרד. בית המשפט המקבל עשרות אם לא מאות הסכמים מעין אלה בשנה מודע לכך כי בדרך כלל אין לחברת הביטוח משום אינטרס מיוחד להעדיף אחת משלושת האפשרויות הנ"ל (למעט תיקי רשלנות רפואית בהם מועדפת הדרך הראשונה). הדבר מקנה כח לעורך הדין המייצג את התובע לבחור את האפשרות המועדפת עליו, וזאת כשהוא נמצא בניגוד עניינים חמור בינו לבין הלקוח, שכן בחירת אפשרות זו או אחרת, משפיעה באופן מהותי על סכום שכר הטרחה לו זכאי עורך הדין. כך, אישר הנתבע, כי אם היה הסכם הפשרה נחתם לפי סכום כולל של 527,000 ₪ היה הנתבע זכאי לשכ"ט בשיעור 13% בלבד מתוך הסך של 527,000 ₪ (עמ' 15 ש' 1-4), שכן במקרה זה הסכם הפשרה כולל סכום אחד ללא הפרדתו לשני רכיבים שאחד מהם הוא שכר הטרחה. ודאי שאם היתה מוגשת הודעה על מחיקת הדחייה או התביעה, לא היה הנתבע זכאי אלא לשכ"ט בשיעור 13% מסכום הפיצוי שהיה משולם. הנתבע אמנם העיד כי הסכם הפשרה נוסח על ידי חברת הביטוח, אך לא יכול להיות ספק בכך כי הנתבע יכול היה לבקש כי הסכם הפשרה ינוסח באחת מתוך שלוש האפשרויות שצויינו לעיל ובקשתו היתה נענית. הנתבע העיד כי לא פנה אל חברת הביטוח לבחון אם ניתן לנסח את ההסכם באופן אחר (ר' למשל, עמ' 15 ש' 5-30), וודאי שלא עשה זאת כאשר הדבר עלול לשמוט ממנו שכ"ט בסכום נכבד. ודאי שהנתבע לא שיתף גם את התובע באפשרויות השונות הקיימות בניסוח הסכם הפשרה. ניגוד עניינים זה בין האינטרס של עורך הדין לבין האינטרס של הלקוח הוא ניגוד עניינים מובנה בתוך הסכם שכר הטרחה (אם נפרש אותו כפרשנות הנתבע), ולמותר לציין כי אל לו לעורך דין לנסח את הסכם שכר הטרחה באופן שייצור ניגוד עניינים כה בולט בינו לבין הלקוח. ודאי שלא יעשה כן בלא להסביר ללקוח היטב את משמעות הדבר. 33. אציין עוד נושא אחד והוא טענה שחזרה על עצמה מפי הנתבע כאילו שכר הטרחה המתקבל מחברת הביטוח איננו קשור לשכ"ט המתקבל מהנתבע, וכי הוא בגין "מאמץ" (עמ' 15 ש' 7-13). על כך ששכר הטרחה הנפסק שייך ללקוח כבר עמדתי לעיל (ר' סעיף 17 לפסק הדין). בין עורך הדין המייצג את התובע לבין חברת הביטוח אין כל יחס של מקבל שירות ונותן שירות, ובוודאי שלחברת הביטוח אין כל עניין לשלם שכר טרחה לנתבע בגין "מאמץ", וטענתו בעניין זה נדחית מכל וכל. 34. נושא אחד נוסף עליו אתעכב, הוא טענת הנתבע כי אילו היה הסכם הפשרה נוקב בסכום אחד הכולל שכ"ט עו"ד היה מגיע לו לפי הסכם שכר הטרחה 13% מהסכום הנקוב בהסכם הפשרה. טענה זו מוטעית והיא משותפת למרבה הצער לעורכי דין רבים. כאשר הסכם פשרה נוקב בסכום פיצוי הכולל שכר טרחת עורך דין, לא יהא זה נכון לחשב את שכר הטרחה מתוך הסכום הכולל, שכן בדרך זו יחושב שכ"ט עו"ד גם על סכום שכר טרחת עורך הדין הכלול בהסכם הפשרה. כך, לדוגמא, אם הסכם שכ"ט נוקב בשכ"ט בשיעור 10% מסכום הפיצוי, והסכם הפשרה נוקב בסכום אחד בסך 99,000 ₪ כולל שכ"ט עו"ד (לצורך הדוגמא נתעלם מנושא המע"מ). במקרה זה, סכום הפיצוי הינו 90,000 ₪ ושכ"ט עו"ד הוא 9,000 ₪. לא יהא זה נכון לקבוע כי שכר הטרחה הינו 9,900 ₪ (10% מהסכום הכולל), שכן בכך יפחת סכום הפיצוי ל-89,100 ₪ שלא ככוונת הצדדים. 35. בענייננו, הסכום לו זכאי הנתבע כשכ"ט הוא שכר הטרחה הקבוע בהסכם הפשרה, דהיינו סך של 15% בתוספת מע"מ מהסך של 450,000 ₪, שהינו שיעור סביר היכול להיפסק על ידי בית המשפט (סכום זה גבוה מהסכום הנקוב בהסכם שכר הטרחה באחוזים מסכום הפיצוי). שכר הטרחה הינו, אפוא, 77,963 ₪ כולל מע"מ, ואת כל הסכום העודף שגבה על הנתבע להחזיר לתובע. מאחר שבסיכומיו ערך ב"כ התובע את החישוב של הסכום המגיע לנתבע בסך של 13% מ-527,963 ₪, המסתכם בסך של 79,274 ₪, יש לילך לפי חישוב זה המקל עם הנתבע ולהורות על החזר הסך של 66,256 ₪ שנגבה על ידי הנתבע ביתר (הנתבע גבה 145,530 ₪). רכיבי תביעה נוספים 36. יש לדחות את רכיב התביעה בו ביקש התובע לחייב את הנתבע לשלם שכ"ט ששולם על ידי התובע בגין מכתב התראה שנשלח על ידי עורכת דין מטעמו, שכן לא הובאה כל ראיה בכתב לתשלום שנטען כי בוצע על ידי התובע לבאת כחו. 37. כן יש לדחות את דרישת התובע לפיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש על התנהלות הנתבע, שכן במחלוקת כפי שהוצגה לעיל, אין מקום לחיוב בגין עוגמת נפש. סיכום 38. הנתבע נהג בעניין תיק זה שלא כשורה, בגבותו שכר טרחה גבוה באופן ניכר מהסכום שהוסכם עם התובע, כאשר לאורך כל הדרך לא ציין הוא בפני התובע את שכר הטרחה הגבוה שמתכוון הוא לגבות, וכי התוספת העולה על הסכום המוסכם באה על חשבון הפיצוי שיגיע לתובע. הפרשנות הנטענת על ידי הנתבע לגבי הסכם שכר הטרחה והסכם הפשרה איננה נכונה. אומד דעת הצדדים הינו כפרשנות התובע, והתוצאה היא כי הנתבע גבה סכומי שכר טרחה שאינם מגיעים לו ועליו להחזירם לתובע. 39. בטוחני כי אילו היה הנתבע נוהג בהגינות, ומציג לנתבע את תעריפי שכר הטרחה הנהוגים במשרדו בתיקי נזקי הגוף (לדבריו, 20-25 אחוז מהפיצוי הנפסק) היה סיכוי רב כי היו הם מגיעים להסכמה ברורה המשביעה את רצון שניהם. אך הנתבע בחר להשלות את התובע כאילו שכר הטרחה שישולם הינו בשיעור 13% מסכום הפיצוי, בעוד כוונתו היתה לגבות סך של לפחות 28% מסכום הפיצוי, זאת כשהוא מעמיד עצמו בניגוד אינטרסים מובהק מול התובע, לקוחו, שכן שביכולתו של הנתבע לקבוע את האופן בו ינוסח הסכם הפשרה שיושג, כשאופן הניסוח יקבע את סכום שכר הטרחה שישולם לו (לפי פרשנותו שלא התקבלה כאמור). מצער הדבר כי לאורך כל ההליכים לא הבין הנתבע מהו הפסול שנפל בפעולותיו ודבק בגישתו המוטעית הנזכרת לעיל. בסופו של דבר, בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת", נאלץ הנתבע להסתפק בסכום הנמוך באופן ניכר מהשכר שלדבריו נהוג במשרדו, ואת היתרה שגבה, עליו להחזיר לתובע. 40. אני מחייב, אפוא, את הנתבע לשלם לתובע סך של 66,256 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 15% בתוספת מע"מ מהסך הנ"ל (ר' עמ' 7 ש' 25-26), כשלסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (16.9.07) ועד התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל. עורך דיןשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה