לשון הרע במהלך בוררות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע במהלך בוררות: 1. זוהי תובענה על סך של 500,000 ₪ שעניינה בטענה להפצת לשון הרע אשר הוגשה ע"י עורך דין כנגד בעל דין שנטל חלק בהליך בוררות בו ייצג התובע את הצד שכנגד. רקע עובדתי 2. התובע הינו עורך דין, במקצועו, אשר ייצג את מר אבי בבאי בהליך בוררות לעניין שותפות עם הנתבע, אחיו של זה, מר אברהם בבאי, ביחס לאחזקות משותפות בחברה "אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ" וחברות בנות, הקשורות ביניהן. (להלן: "קבוצת אמינות"; "הבוררות"). 3. התובע טוען כי הנתבע הפיץ לשון הרע כלפיו במסגרת קיומה של הבוררות וכן שיגר מכתב לבית המשפט במסגרת התיק בו מונה הבורר, אשר הכיל אף הוא גינויים שעלו כדי לשון הרע. 4. התובע גורס כי הדברים החמורים שנאמרו עליו ע"י הנתבע עלולים לגרום להשפלתו, לביושו ולפגיעה במשלח ידו כעורך דין. 5. הנתבע גורס כי בסכסוך שבינו לבין אחיו נקט התובע עמדה שגרמה לו לחצות הגבול שבין הייצוג המקצועי לבין הזדהותו עם אחיו, וזאת במאבק על השליטה בחברות קבוצת אמינות, אשר גרמו לו להתבטא בהתבטאויות אשר יוחסו לו. ראיות התובע מכתב הנתבע לבית המשפט 6. התובע הציג בתצהירו ת/1 העתק מכתב מיום 20.12.06 אשר שיגר הנתבע לכבוד השופט נ. ישעיה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר טיפל בתיק המשפטי מכוחו מונה הבורר, שזה לשונו: "הנדון: הפרה גסה של החלטתך מיום 25.9.06 1. יום אחד בלבד לאחר מתן פסק הדין ע"י כבודך, הופרה החלטתך בגסות בלתי נסבלת ע"י אברהם בבאי בעידודו של עו"ד שטייף. 2. הפרת החלטתך גרמה וגורמת "שוד לאור היום" של חברתי, כספים בכפל משכורות סרק לבני משפחה ושיבושים בניהול שימיט אסון והרס לחברותינו עד לפשיטת רגל. 3. לצערי, כל בקשותי מכבוד הבורר רסולי לעצור ההפרות הגסות וה"השתוללות" חסרת הרסן של עו"ד שטייף ושולחו נתקלו בהפנייתנו (שלוש פעמים) לכבודו/ לבית המשפט. 4. כתגובה נאותה ל"התחכמויותיו" של עו"ד שטייף בתשובתו לביזיון בימ"ש מצאתי לנכון להפנות לכבודו העתק תלונתי ללשכת עו"ד. 5. כבודו מתבקש לתת סעד להפסקת ההפרות והנזקים של אבי באמצעות עו"ד עודד שטייף. היה ותקבע שהחלטתך הופרה בגסות, הנני לבקש מכבודו לפסוק הוצאות לדוגמא לאבי והוצאות אישיות לעו"ד בישראל אשר הנחה את אחי להפר החלטתך." (ראה: נספח ב' ל-ת/1; ההדגשות במקור- ח.י.). 7. פנייה זו בכתב נעשתה לאחר שהבורר, רו"ח סעד רסולי, החליט כי על בסיס קביעת בית המשפט המחוזי יישמר סטאטוס קוו בחברה לגבי המשך הפעלתה. 8. לגבי קביעה זו, פנה הנתבע בהליך על פי פקודת ביזיון בית המשפט, אולם בערב יום הדיון נשלח המכתב דנן לכבוד השופט ישעיה, אליו צורף העתק תלונה אשר הגיש הנתבע כלפיו בלשכת עורכי הדין, תלונה אשר נגנזה ע"י הלשכה. 9. בית המשפט השיב לנתבע המכתב וכן דחה הבקשה לגופה והשית על הנתבע הוצאות בסך של 600 ₪. 10. התובע גורס כי הדברים אשר נאמרו במכתב דנן מהווים דברי לשון הרע, באשר משפילים ומביישים הם אותו בפני בית המשפט, מה גם שצורף העתק תלונה ללשכת עורכי הדין, תלונה המשמיצה אף היא. דברי הנתבע במהלך הבוררות 11. התובע מציין בסעיף 20 לתצהירו כי במהלך הבוררות בישיבה מ-7.1.07 דיבר כנגדו הנתבע דברים אלה, בין השאר: "אבל הוא משקר כל הזמן, גם אמרתי לו שהוא נוכל, אז - מה?!". "אתה נוכל!" "די, עוד מעט בייניש לוקחת לך את הרישיון, דיברתי - - איתה ביום חמישי!" "אתה עושה דברים יותר מחליאים, אמרת בפני שופט ושיקרת עם הדברים שלו... אתה נוכל בצורה מתוחכמת...". "רק תגמור את הזיבולים שלך, אני מוכן להיות בחוץ". "אתה אחד השקרנים הגדולים שיכולים להיות... אם היה בעירק היו מורידים לו את הראש..." 12. דברים אלה נאמרו בנוכחות הבורר, וכן באוזני עו"ד מ. הייבל, אשר יעץ לבורר, דבר שהעצים ההשפלה שנגרמה לו במעמד זה. 13. בישיבה מיום 23.1.07 אמר הנתבע בגנותו, כמפורט בסעיף 24 לתצהירו, כדלקמן: "ואני חשבתי שהכל מנוהל ע"י עו"ד שטייף, עפ"י הערכתי הוא יצטרך להיקרא לחקירה". "טוב, טוב. הולכים לעצור אותך, אני מבקש ממך". "תשתוק כבר, אתה אמור להיעצר תוך שבוע ימים". "כשהתחלתי בחקירת אחת העדות בבוררות, עו"ד כוכה טבקה, אמר הנתבע על התובע קבל כל הנוכחות בישיבה, לרבות העדה: "אל תדאגי, הוא עבר על כל חוקי לשכת עורכי הדין והוא הולך להיעצר". "הוא רגיל להפר כל חיסיון... אתה הולך להיעצר...". 14. כן אמר בישיבה מ-30.1.07 דברים חמורים אלה, כמפורט בתצהיר 26 לתצהירו: "הולכים לעצור אותך, אתה שקרן, כי אתה העברת מיליון שקל!!" "הולכים לעצור אותך עם העורך דין שלך, עשיתם מעשים פליליים". "אני אוכיח שאתה נוכל לכל אורך הדרך, אבל אתה שיקרת לבורר... הוא העביר מיליון שקל קודם... הבן אדם הזה גנב אותי ביחד עם אבי...". "תשתוק נוכל... הולכים לעצור אותו...". "יש לו חוצפה הבן כלבים הזה... כן הוא בן כלבים, הוא נוכל ושקרן... הוא בן כלבים, בטח בבקשה... לא רק בן כלבים, אתה בן כלבים גם, מקולל היום שנולדת בכלל. נוכל". "אם אני חושב שהוא גנב, נוכל, שקרן, מטעה אותך. הוא בן כלבים, הוא בן זונה, הוא בן זונות, הוא בן זונות, הוא בן זונות". 15. עוד אמר בישיבה מיום 11.2.07, כמפורט בסעיף 28 לתצהירו: "...אבי, תצא החוצה, אתה הולך ל-5 שנים בבית סוהר, העו"ד שלך לשנתיים...". "אבל אני נותן לך הערכות שאמרו לי במשטרה... שאני אומר לעו"ד הזה שהוא נוכל, כי ככה אמרו לי במשטרה, אני מצטער". "...שהביאו למעצרו של איתי, ולמעצרם העתידי של אבי בבאי ובני ביתו, כולל ב"כ - שלו, שהיו מעורבים בכל העבירות הקשות...". "אם לא עוצרים אותך ל-3 שנים על הנוכלות שלך, ותחכה, עוד לא הגיע התור שלך, תכף אני משמיע, ואני אראה עובדות לחלק שלך". "כן, כן, תכף תראה, גם אתה תהיה אסיר עוד מעט. אני גם את הרכב שלך אני אקח". "תשתוק כבר, יא אידיוט"... תשתוק, אתה חושב שזה שופט שאתה יכול לשקר לו?!" "אבל אתה שקרן ונוכל"; "אני אכניס לך אגרופים ליד המשטרה... אני אקבור אותך"; "אני אירק על הפרצוף שלך עוד מעט". 16. דברי הבלע של הנתבע ייחסו לו גם פריצה למשרדיו ואחזקת קודי מוקד שלו, איומים על שליחתו לכלא וייחסו לו גניבת כספיו. 17. לגרסתו, חמשת האירועים דנן הינם חלק קטן מכלל האירועים אשר לא תומללו במסגרת הבוררות. 18. לעמדתו, רצף האירועים לא משאיר מקום לספק כי הנתבע סימן לו למטרה לפגוע בו ולפרוק עליו חיצי הרעל שלו עקב תסכוליו מהתנהלות הבוררות. 19. כן הגיש הנתבע תלונה למשטרת ישראל אשר כל מטרתה היתה הכפשתו וריפוי ידיו בייצוג האח בבוררות, תלונה שנגנזה. 20. עוד שלח הנתבע מכתב מיום 4.4.07 אשר שוגר לאחיו ושמו הופץ ברשימת מכותבים, ביניהם עובדים במספר רב בקרב קבוצת אמינות, ובו נכתב כי אודותיו הוא "חשוד בפלילים". ראיות הנתבע 21. הנתבע העיד בתצהירו נ/5 כי בשנת 1988 נחתם בינו לבין אחיו הסכם על פיו האח אמור היה להותיר ברשותו את מקום העסקים המשותפים באזור תל אביב ולקבל לידיו העסקים בנתניה ובחיפה, הסכם אותו הפר. 22. מאז החלה מערכה סוערת בינו לבין אחיו אשר הובילה לבוררות, כשלטיעונו, אחיו אבי מנסה לגזול ממנו את מפעל חייו ואת החברות אותן הקים בעשר אצבעותיו. 23. לדבריו, לא שרתה אווירה "סטרילית" בדיונים בפני הבורר ואף עו"ד שטייף גידף אותו, הקניטו וניסה להשפילו בכל הזדמנות. 24. אחיו והתובע ניסו, לעמדתו, להתנכל לו במהלך הבוררות, להציגו באור מגוחך, לכנותו בגינויי גנאי ולהשמיצו. 25. הנתבע מצטט מפרטיכלי ישיבות הבוררות אף הוא ציטוטים רבים על פיהם כינה אותו עו"ד שטייף "אדם מטורף"; "חולה נפש"; "גנב"; ג'וק"; "פרונקל"; "תינוק"; בעל "מופע אימים" ועוד. 26. כן גורס הוא, כי אף אם אמר הדברים שצוטטו מפרטיכלי הבוררות, הרי שחוסים הללו בצילה של ההגנה בדבר דברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי, אשר לגביהם אין לקבוע כי הללו מהווים דברי לשון הרע. 27. לעניין המכתב ששיגר לכבוד השופט נ. ישעיה הרי שלעמדתו מכתב זה הינו בבחינת הבעת דעה על פועלו של התובע, דעה הרלבנטית לדיון. הכרעה האם בפנינו לשון הרע? 28. סעיף 1 לחוק בעסקינן, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 קובע כדלקמן: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית." (להלן: "החוק"). לעניין המכתב ששוגר לבית המשפט 29. על פי ההלכה הרווחת, מובנו של ביטוי או פרסום לו מיוחסת לשון הרע ייקבע על פי מבחן "המובן האובייקטיבי", להבדיל מן "המובן הסובייקטיבי". 30. בענייננו, המכתב ששוגר ביום 20.12.06 לשופט ישעיה מהווה לשון הרע מאחר שכלל ביטויים עולבים ומשפילים, לאמור, "שוד לאור היום", "הפרה גסה", "גסות בלתי נסבלת", "השתוללות חסרת רסן" - ביטויים שייחס הנתבע לתובע, המצביעים, כביכול, על כשל ואי תקינות בייצוג התובע את אח הנתבע כעורך דינו. 31. יתר על כן, למכתב צורף העתק תלונה ללשכת עורכי הדין, אשר אין בצירופה תרומה לדיון, ומגמת מעשה זה היתה להוסיף ולהשמיץ התובע בעיני בית המשפט, מה גם שנדחתה ע"י הלשכה עקב היות הליך הבוררות תלוי ועומד, כשבליבו סכסוך משפחתי. 32. לטעמי, דברים אלו שצויינו במכתב מהווים דברי לשון הרע באשר באים הם לבייש, לבזות ולהשפיל התובע כעורך דין ואף כאדם. דברים שכאלה אודות עורך דין אף עלולים לפגוע במשלח ידו ובמוניטין המיוחסים לו ככזה, דבר המעצים המילים הללו. 33. יתר על כן, ברי הוא, ומיותר הוא לציין, כי במסגרת הליך משפטי אין לשגר לשופט מכתב אישי, להבדיל מהגשת בקשה, שהינה פומבית, דבר המעיד כי אכן הנתבע רצה לפגוע בתובע בכל החומרה וככל שהיה לאל ידו. 34. לפיכך, על פי מובנם האובייקטיבי של המילים והביטויים דנן, מהווים אלה דברי לשון הרע על פי הקבוע בסעיף 1 לחוק. 35. לעניין אמות המידה לקביעת מובנה של לשון הרע, על פי "המבחן האובייקטיבי" דנן של הבנת "האדם הסביר", נקבע בפסיקה כדלקמן: "אמירות מהוות לשון הרע כאשר קיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד הבריות. משמעות האמירות נלמדת מתוכן, והן מתפרשות על פי מובנן הרגיל והטבעי בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות. אמת המידה לבחינת האמירה כלשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם, או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע." (ראה: ע"א 89/04, ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, ). כן נקבע בע"א 4534/02 רשת שוקן נ' הרציקוביץ, פ"ד נ"ח (3) 558, בעמ' 568 כדלקמן: "בשלב הראשון יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת...בשלב השני, יש - לברר בהתאם לתכלית החוב ולאיזונים חוקתיים, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיף 1 ו - 2 לחוק." כן ראה: ת"א (ירושלים) 2412/00 - עמותת במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה נ' מרדכי גילת, , כדלקמן: "ניתוח פועלו של ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לקבוע את משמעותו של הביטוי על ידי פירוש הביטוי על פי מובנן הטבעי והרגיל של המילים, בהקשרן הספציפי (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, ואח', פ"ד לא(2) 281, 300). על הפירוש להיעשות באופן אובייקטיבי, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת של המילים ... בשלב זה אין לייחס חשיבות לכוונת המפרסם או לשאלה כיצד הבין הנפגע את המילים, אלא "...המבחן הקובע הוא, מה היא לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים"... בשלב השני, יש לבחון, בהתאם לתכלית החוק ולצורך לאזן בין הזכות לשם טוב - לבין עקרון חופש הביטוי, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע. במקרה בו נתקל בית המשפט בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע." עוד ראה בספרו של המלומד מר אורי שנהר, דיני לשון הרע, - תשנ"ז - 1997 בעמ', כדלקמן: "כאמור, לפרסום הפוגע יינתן המובן שייוחס לו על ידי "האדם הסביר". עקרון זה מעורר את השאלה, האם "האדם הסביר" הוא האדם הממוצע מתוך כלל הציבור, או שמא יש מקרים שבהם "האדם הסביר" ישקף ציבור מצומצם יותר. הכלל שנפסק לעניין פרשנות הפרסום הוא, שהפרסום יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו"." 36. אשר על כן, לאור אלה, יש לקבוע כי הדברים אשר נאמרו במכתב מהווים דברי לשון הרע, כטענת התובע. דברי הנתבע במהלך הבוררות 37. הדברים אשר ציטט התובע מפרטיכלי ישיבות הבוררות, מכילים, בין השאר, הביטויים הללו: "נוכל"; "שקרן"; "בעל זיבולים"; "עוד מעט בייניש לוקחת לו את הרישיון"; "בעל דברים מחליאים"; "הולכים לעצור אותך"; "אתה אמור להיעצר תוך שבוע ימים"; "אף מלה הנאמרת על ידו אינה אמת"; "הבן זונה גנב אותי יחד עם אבי"; "יש לו חוצפה הבן כלבים הזה"; "גם בן כלבים, גם מקולל היום שנולדת בכלל"; ו"בן זונה, בן זונות"; "ואני אכניס לך אגרופים ליד המשטרה... אני אקבור אותך". 38. אין ספק שמלל זה, אף שנאמר בעידנא דריתחא, מהווה שלל קללות, נאצות וגידופים אשר עולים כדי אלימות מילולית, הרתעה והפחדה, ולא רק כדי לשון הרע. 39. תופעה שכזו יש לגנותה מכל וכל, לא רק בהליך משפטי אלא בכל סיטואציה אשר תהא, בין בהליך פורמאלי כלשהו ובין בשיח ושיג פרטיים. 40. מזגו של הנתבע, מן הסתם, הינו מזג של אדם שנהג לומר דברים חמורים שלא לצורך קידום ההליך המשפטי ולבירורו, אלא על מנת להשפיל, לפגוע ולנאץ בכוונת מכוון את אחיו ובא כוחו, ובכך לפרוק מעצמו זעמו על עצם קיום הסכסוך המשפחתי. אולם, בנהגו כך, חצה כל גבול לגבי הנאמר בהליך משפטי מכל סוג ומין, ושינה עצם קיומו של ההליך המשפטי, במובנו המקובל, עד שהפכו ל"שדה קרב". ההגנה בדבר פרסום במסגרת הליך משפטי 41. קובע סעיף 13 (5) לחוק, כי דברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי מוגנים בהגנה מיוחדת על פיה לא ייחשבו אלו לדברי לשון הרע. "13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי : ... 5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור; " 42. אולם במה דברים אמורים? כוונתה של ההגנה דנן ליתן חיסיון לדברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי על מנת לאפשר לבעלי הדין ולמייצגיהם לטעון ללא מורא ופחד וללא חשש פן ייתבעו בתביעת לשון הרע. 43. אולם, על פי פסיקת בית המשפט המחוזי בע"א (תל-אביב-יפו) 1506/02, גיל עודד, עו"ד נ' חיר פואד, עו"ד, , תק-מח 2007(1), 1812, הרי שדברים שנאמרו מתוך רשעות וזדון לא יזכו להגנה זו שבחוק, ונראה הוא שזה המצב שבפנינו, לאמור, הדברים שנאמרו בהליך הבוררות נאמרו ללא צל של ספק מתוך רשעות וזדון רבתי, ועל כן הנתבע אינו יכול לצפות כי יהנה מהגנה זו. להלן דברי בית המשפט המחוזי שם מפי כבוד סג"נ השופט י. גרוס, (בדימוס), כתוארו דאז: "עולה מן האמור, שלבעלי דין המגיעים לכותלי בית הדין כדי להגן על האינטרסים שלהם, יש חסינות מפני תביעת לשון הרע, ובלבד שמטרתם העיקרית היא אכן הגנת האינטרסים - שלהם ולא פרסום גנותו של בעל הדין שכנגד בהגשת תביעה קנטרנית, שתועלת אין בצידה. כמו כן, נראה כי בכל מקרה יש צורך לעמוד בקריטריונים של אמת ומידתיות. מכל פנים הסיכום הוא כי חסינות מתביעת לשון הרע בהליך השיפוטי יכולה שתיכנס תחת -  החריג הרחב יותר של סיפור 'לשון הרע לתועלת'. כעקרון, צריך להתקיים איזון בין עוצמת פגיעתו של הנפגע מלשון הרע לבין התועלת שתיגרם לזולתו כתוצאה מפרסומה. על פי ההלכה גם בהליך השיפוטי על הדברים המפורסמים להיות אמת, כששאלת התועלת תיבחן לאחר מכן. מותר להעיד עדות שיש סיכוי שתצמח ממנה תועלת מעשית. לבעל דין עומדת חסינות מפני תביעת לשון הרע גם אם בטענותיו יש כדי פרסום גנותו של בעל דינו. על טענותיו לעמוד בקריטריונים של אמת ומידתיות. חסינות זו עומדת גם אם התכוון לבייש את בעל דינו. אם אין לבעל הדין כוונה לבייש, אף אין בדבר איסור. .... מכאן יש לגשת לבחינת המקרה דנן לאור אמות המידה והמבחנים השונים שפורטו לעיל. כפי שנאמר חריגה מהחסיון הקבוע בסעיף 13(5) יכולה וראויה להיעשות רק במקרים חריגים, כאשר, כפי שצויין, "הזדון והרשעות" מאפיינים את הדברים וכאשר התובע פועל בתום לב. כל זאת בשל הצורך להגן על "הניהול התקין של ההליך המשפטי ועל הצדדים המתדיינים כך שיוכלו להעלות את כל הטענות הדרושות לצורך מיצוי עניינם ולהתבטא ללא חשש מהליכים אזרחיים או פליליים בגין פרסום לשון הרע". כן ראה דבריה של כבוד השופטת א' קובו, שם, כדלקמן: "דעתי היא כי לאור העקרונות האמורים, הרי שבפנינו מקרה בו ראוי אף ראוי להגיע לכלל מסקנה כי החסיון האמור אינו יכול לסייע למשיב. הדברים שהטיח המשיב בפני המערער באו להטיל בו כתם חמור ביותר ללא כל הצדקה ואין ספק שהיה בהם משום זדון ורשעות לשמם, ולא נדרשו לגופו של התיק אלא לצורך הכפשת הפרקליט בלבד. העובדה שהמערער הגיב כפי שהגיב וכינה את המשיב "שקרן פתולוגי" אין בה כדי לנטרל מסקנה זו, שהרי היה בהם משום תגובה מידתית לדבריו משולחי הרסן של המשיב שלא נדרשו כל עיקר להליך השיפוטי שהתנהל. " עוד ציינה בדיון זה כבוד השופטת מ' רובנישטיין כדלקמן: " בין היתר, יש ליתן את הדעת לדברים שנאמרו מתוך "זדון ורשעות" ואשר אינם רלבנטיים לגופו של הדיון, המתנהל בפני בית המשפט". בערכאה זו, על דעתן של שתי השופטות דנן הנכבדות, נקבע כי הדברים שיוחסו לנתבע נאמרו מתוך "זדון ורשעות" אשר אינם רלבנטיים לדיון, ולפיכך לא ייהנו מן החסינות שבחוק. 44. ערה אנכי לפסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, , תק-על 2009(3), 2464, על פיה המדובר בהגנה מוחלטת שעה שמדובר בדברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי, כפי שנאמר שם, מפי כבוד המשנה לנשיאה השופט א' ריבלין, כדלקמן: "התפיסה המשתקפת בחוק איסור לשון הרע היא שאין להגביל את ההתבטאויות תוך כדי ההליך המשפטי באמצעות חוק זה. המטרה היא למנוע מצב שבו הגורמים המעורבים בהליך ירסנו את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך ... לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה". ובהמשך נקבע: "מכל מקום, הדין המצוי - סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע - אינו כולל הגבלה תכנית כלשהי, ולא זו בלבד אלא שכאמור הגבלה שהייתה בחוק בעבר הוסרה ממנו מפורשות. ברי לחלוטין כי המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של חוק איסור לשון הרע לאולם המשפט (במובן הרחב), וזאת ככל הנראה מתוך השקפה שסדקים במחסום עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם. אין בית המשפט יכול ואין זה ראוי שיצוק אל החוק תוכן רצוי, לדעתו, העומד בניגוד ברור לכוונה המפורשת של המחוקק." וכדברי כבוד השופט י' דצינגר: "כחברי, המשנה לנשיאה, אף אני סבור כי החסינות המוענקת לגורמים הנזכרים בסעיף 13(5) לחוק - עליהם נמנים באי כוח הצדדים להליך השיפוטי - היא חסינות מוחלטת ומטרתה למנוע מצב שבו אותם גורמים יחששו להתבטא באופן חופשי וירסנו את עצמם יתר על המידה בשל איום של תביעת לשון הרע. סיוגה של החסינות דנן על ידי הוספת תנאים ודרישות שונים (לרבות: אמיתות הפרסום, העדר זדון ורלבנטיות) יכול שיעשה בדרך של תיקון החוק על ידי המחוקק. ואולם, כל עוד לא בחר המחוקק לפעול בדרך זו ואף מצא לנכון להשמיט בשנת 1967 מלשון הסעיף את תנאי הרלבנטיות ("לצורך הדיון ובקשר אתו"), אל לנו להתעלם מכוונתו הברורה והמפורשת של המחוקק, ולקבוע סייגים או חריגים כלשהם להגנה המוחלטת שבסעיף 13(5) לחוק. " 45. משמע, בית המשפט קבע כי ההגנה מוחלטת היא, וזאת על מנת למנוע סיטואציה בה צדדים יחששו להתבטא באופן חופשי, דבר הדרוש לתקינות ההליך המשפטי, כרוח תיקונו של החוק בשנת 1967 דנן, אשר הותיר הפרסום כפעולה שנעשתה "תוך כדי דיון..." בלא ציונה של מגבלה על הפרסום. 46. אולם, בענייננו, דברי הנתבע במכתבו לבית המשפט ובישיבות בפני הבורר, חרגו מכל אמות מידה של ניהול הליך תקין, בו תהא במה נאותה לעמדתו של בעל דין, ללא סייג, ודבריו דנן מהווים אוסף של דברי מלל שאין בהם ליצור לו תשתית ראייתית טובה יותר, כביכול, לעמדתו המשפטית, אלא יש בהם כדי ליצור עלבון, הפחדה, הרתעה ואלימות מילולית קיצונית כלפי הצד שכנגד ובא כוחו. 47. נראה הוא, כי במצב דברים קיצוני זה, אל לו לבית המשפט ליתן לנתבע להנות מן ההגנה האמורה, שכן ייצא דכאן בעל דין הנשכר מחריגה מכל אמות מידה ידועות ורצויות של ניהול הליך משפטי תקין, ויש מקום להניח בסבירות רבה כי לא אל מקרה זה כיוון החוק וכיוון פסק דינו של בית המשפט העליון. 48. שאם לא תמצי לומר כן, קיים חשש להקצנה בהתבטאות מתדיינים ובהתנהגותם, תיפרצנה כל אמות מידה, והללו עלולים לסבור כי כל שיחפצו לומר בדיון מותר הוא. 49. כאמור, במקרה שבפנינו, ראוי לשקול מאזן הדברים, קרי, הנחיית בית המשפט העליון בפיסקו - האמור, מול החשש כי תותר התנהגות משולחת ללא רסן, כעולה מן הדברים החמורים, האלימים והמבזים שנאמרו בדיון דעסקינן. 50. ייתכן שבבוא מקרה קיצוני שכזה אף בפני בית המשפט העליון, כערכאת ערעור, תוטל הגבלה מסויימת על החסינות במסגרת ההליך השיפוטי, על פיה במקרה מובהק החורג מכל אמות מידה של דיון ענייני, ופוגע לחלוטין בתקינותו ובמהותו הבסיסית של ההליך כהליך משפטי, לא תעמוד לאותו בעל דין החסינות הגלומה בסעיף (5) 13 לחוק. 51. אשר על כן, לאחר שקילת הפסיקה דנן, בה מצווים אנו וכן שקילת הנסיבות שבפני, הרי שהגעתי לכלל דעה כי יש לקבל התביעה במקרה חריג זה. 52. אוסיף בשולי הדברים כי במהלך כתיבת פסק דיני זה יצא מלפני כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני מבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין מיום 30.6.09 המאשר פסק הבורר שבענייננו, בו מביע השופט סלידתו ושאט נפשו מהדברים שנאמרו ע"י הנתבע במהלך הבוררות. בין השאר, ציין כבוד השופט בנימיני כדלהלן: "בתצהירו מתאר המשיב (אברהם בבאי - ח.י.) מסכת קשה של מעשי בריונות של המבקש כלפי הבורר והנוכחים בבוררות, ובכלל זה: תקיפת המשיב באגרופים, כליאת הבורר בחדרו, תקיפה פיזית של עדים ושל המקליט והטחת קללות ונאצות בבורר ובנוכחים בבוררות במהלך כל הבוררות מטיח המבקש בבורר נאצות וקללות מן הסוג הגרוע והגס ביותר, ומכנה אותו "עבריין", "לא נורמלי", "טיפש ואידיוט", "סמרטוט", "כלב בן כלב" ואף קללות חמורות מאלו, שהנייר אינו סובל...". קביעות אלה, מעידות אף הן על חומרת הדברים ועל אופן התנהגות הנתבע אשר אין לה אח ורע בדיון משפטי, המתיימר להיות כזה. היקף הנזק 53. משלוח המכתב מיום 20.12.06 לידי כבוד השופט נ. ישעיה, ללשכתו, שלא במסגרת ניהול ההליך המשפטי על פי כלליו, פגע בכבודו המקצועי והאישי של התובע, לבלי ספק, וכבר צויין לעיל שנעשה אך ורק למטרת הכפשתו, מה גם שאליו צורף העתק תלונה ששלח הנתבע ללשכת עורכי הדין, תלונה אשר נגנזה ע"י הלשכה עקב קיום ההליך התלוי ועומד כסכסוך משפחתי. 54. עולים על כך דברי הנתבע במהלך הבוררות, אשר, כאמור, הכילו רצף דברי בלע ונאצות שהאוזניים תצילנה מלשמעם אף מחוץ לכותלי בית המשפט או כותלי משרד הבורר, ואשר גרמו השפלה לתובע באזני שומעיה, הן מן הפן המקצועי והן מן הפן האישי, ועלולים הם לגרום לנזק למשלח ידו של התובע כעורך דין. 55. על יסוד דברים אלה, וכן על פי הקבוע בסעיף 7א' לחוק בדבר סמכות בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על סך 50,000 ₪, פוסקת אנכי לתובע פיצוי בסך של 25,000 ₪. 56. אשר על כן, ישלם הנתבע לתובע הסך של 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 57. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יישוב סכסוכיםבוררותלשון הרע / הוצאת דיבה