קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע בעיתון נגד עיתון אחר: רקע ותמצית טענות הצדדים לפניי תביעה, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר, לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") ולפי פקודת הנזיקין. התובעת הינה חברת בע"מ העוסקת בהוצאה לאור של עיתון "לב העיר" היוצא לאור בשפה הרוסית בנצרת עילית והסביבה. התובע הינו בעל מניותיה של התובעת והעורך של העיתון. מכתב התביעה עולה, כי ביום 28.3.08 פרסם הנתבע מודעה בעיתון "אינדקס הגליל", היוצא לאור באזור העמק והגליל בשפה הרוסית. עסקינן בכתבה שכותרתה "מי אתם אדונים מוציאים דיבה". הכתבה האמורה עסקה בעיתון "לב העיר" שבבעלות התובעת ובעורך העיתון. לטענת התובעים, הנתבע כתב את הכתבה בכוונה לפגוע בהם. לטענתם, הכתבה מעמידה את התובע באור מגוחך כמי שלקח לעצמו כינוי מחתרתי שכן הוא כותב בעיתון תוך שימוש בשם משפחתו המוכר, שמרליך בעוד ששם משפחתו הינו שמרליחאס. התובעים טוענים, כי מקריאת הכתבה עולה הרושם, כי התובע מתחזה או, כי הוא מטעה את הציבור. כן עולה מהכתבה, כי התובעת הינה עיתון אנונימי ולא אמין. התובעים טוענים, כי מהפרסום עולה שהעיתון נמצא בבעלות רונן פלוט, אשר התמודד בעת הרלוונטית לראשות עיריית נצרת עילית. לטענתם, טענה זו הפכה את העיתון, בעיניי קוראיו, לעיתון פוליטי על אף שאלו לא פני הדברים. התובעים ציינו, כי ביום 3.2.08 הקים התובע את התובעת לשם הוצאה לאור של עיתון "לב העיר" אשר יצא לאור לראשונה ביום 28.2.08, ומאז יוצא מידי שלושה שבועות. התובעים טוענים, כי מההתחלה היה התובע העורך הראשי של העיתון ופרטיו כמו גם פרטי התובעת מדווחים ברשם החברות ובכל מאגר מידע רלוונטי. לטענתם, במידה והנתבע היה טורח לבדוק את פרטי התובע או בעלי התובעת ברשם החברות הוא היה נוכח לדעת, כי התובע הוא עורך העיתון ובעל המניות והשליטה בתובעת, המוציאה לאור את העיתון. עוד טוענים התובעים, כי הנתבע ידע היטב, כי אין ממש בכתבה והוא כתב את הכתבה במטרה להציג את התובעים באופן מגוחך המבזה אותם בעיני הבריות ומתוך כוונה לחבל בתדמיתם בעיניי הציבור הרחב בכלל והאוכלוסייה דוברת השפה הרוסית בפרט. כן טוענים התובעים, כי הכתבה התפרסמה בצורה בולטת ביותר, על גבי עמוד שלם במימון הנתבע כמודעת פרסום, דבר המלמד, כי עסקינן במסע צייד והכפשה מכוון במגמה ברורה לפגוע בשמם הטוב של התובעים ולהעמידם באור שלילי ונלעג. לחלופין טוענים התובעים, כי הכתבה פורסמה מתוך רשלנות וכי אדם סביר לא היה מפרסם את הכתבה האמורה, אשר אינה מדויקת ומכילה מידע שגוי ומוטעה, מבלי לברר את העניין כנדרש. לטענת התובעים, פרסום הכתבה גרם להם לנזק קשה. התובעים עותרים לפיצוי בסך 50,000 ₪. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות. לטענתו, התובענה האמורה מהווה ניסיון סרק של התובעים להלך עליו אימים. הנתבע טוען, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה שכן מעבר לטענה לפיה פרסום הכתבה העמיד את התובע ו/או את המקומון "לב העיר" באור מגוחך או שיוותה למקומון גוון פוליטי לא פורט במסגרת כתב התביעה מקור משפטי המבסס את העילה להגשת התביעה. לטענתו, הכתבה נשוא התובענה מבטאת את האמת לאמיתה. הנתבע טוען, כי עסקינן בפובליציסטיקה ביקורתית, עניינית, אובייקטיבית ומבוססת על נתונים ועובדות מבוססים, נכונים, ברורים ומפורשים. לטענת הנתבע, ביסוד הכתבה לא עמדה כוונה לפגוע בגורם כלשהו, כי אם מטרה ליתן התייחסות עניינית ורצינית לעניינים שעל סדר היום הציבורי-פוליטי בנצרת עילית. לטענתו, אין ממש בטענה לפיה ידע, כי אין ממש באמור בכתבה. לדבריו, ביסוד הכתבה עמד רצונו להביא את העובדות לידיעת הציבור הרחב. הנתבע טוען, כי תרגום הכתבה אשר צורף לכתב התביעה הינו קלוקל ואיננו תרגום הולם, מקצועי ומדויק של הכתבה. עוד טוען הנתבע, כי לא ברור מדוע התובע בחר להשתמש בשם משפחה בדוי בתפקידו כעורך עיתון מגמתי בקו הפוליטי שלו, וזאת בניגוד לחוק. הנתבע טוען, כי לא חלה עליו חובה, כקורא של העיתון המופץ על ידי התובעת, לבדוק את שם העורך ברשם החברות. לטענתו, די בעובדה, כי נודע לו ששם העורך המצוין על גבי העיתון איננו שמו האמיתי של העורך כדי שהדבר יעורר תמיהה או חשד, כי דבר מה אינו כשורה. לטענת הנתבע, דברים אלו מקבלים משנה תוקף מקום בו עסקינן במקומון אשר חורת על דגלו את התמיכה במועמד לראשות העיר והשחרת מועמד אחר. לטענתו, אין ממש בטענה לפיה הכתבה נשוא התובענה הפכה את "לב העיר" למקומון פוליטי שכן טרם כתיבת הכתבה ולאחריה עסק המקומון בניגוח יריבו הפוליטי של פלוט וזו הייתה משימתו העיקרית של העיתון. בנוסף טוען הנתבע, כי לא נגרם לנתבעים נזק כלשהו בגין פרסום הכתבה. לטענתו, בשל כך לא פורט במסגרת כתב התביעה נזק כלשהו. לחלופין טוען הנתבע, כי אף אם נגרם לתובעים נזק כלשהו הרי שהוא נגרם מפרסום מותר או מוגן על פי החוק. לטענתו, הפרסום מוגן על ידי הגנת "אמת בפרסום", הגנת תום הגנת תום הלב והפרשנות הראויה לגבי גבולות המותר והאסור בפובליציסטיקה עיתונאית שעניינה פועלם של אישי ציבור ועוזריהם. לבסוף טוען הנתבע, כי התובענה לא הוגשה נגד העיתון בו פורסמה הכתבה נשוא התובענה, על אף שעל פי החוק, העיתון נושא באחריות מלאה לכל המתפרסם בו. הנתבע טוען, כי יש בעובדה זו בכדי לתמוך בטענתו לפיה עסקינן בתובענה קנטרנית וטורדנית אשר הוגשה מטעמים זרים ולא לצורך הגנה על אינטרסים לגיטימיים של התובעים. לאור כל האמור לעיל טוען הנתבע, כי דין התובענה להדחות וכי יש לחייב את התובע בתשלום הוצאות לדוגמא לנתבע, לרבות תשלום שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הראיות מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל מר מרק רבינוב- אשר אישר, כי תרגום הכתבה אשר צורף לתצהיר התובע הינו תרגום מדויק. התובע נחקר על האמור בתצהירו. כן, העיד הנתבע. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות האם הכתבה נשוא התובענה מהווה פרסום אסור לפי חוק איסור לשון הרע אם לאו, זו השאלה העומדת לפתחי. לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפניי אני קובעת, כי דין התובענה להדחות, כמפורט. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965, מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול: "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו". סעיף 2 לחוק קובע, כי מקום בו לשון הרע הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע או אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע, רואים בכך פרסום לשון הרע. במסגרת סעיף 2 לחוק, ערך המחוקק הבחנה בין פרסום בכתב לבין פרסום שאינו בכתב. מקום בו הפרסום איננו בכתב נדרש, כי הפרסום היה מיועד לאדם אחד או יותר מלבד הנפגע. כן נדרש, כי הוא יגיע בפועל לאדם נוסף מלבד הנפגע, אף אם לא האדם אליו היה מיועד הפרסום. מקום בו עסקינן בפרסום בכתב, די בכך שלפי הנסיבות הוא עשוי היה להגיע לאדם אחד מלבד הנפגע, אף אם לא יועד לאיש. בענייננו, אין מחלוקת, כי הנתבע פרסם בעיתון את הכתבה נשוא התובענה. לפיכך, במידה וייקבע, כי האמור בכתבה מהווה לשון הרע הרי שפרסום הכתבה מהווה פרסום לשון הרע בהתאם לחוק. בנסיבות אלו, עלינו לבחון האם עומדות לנתבע ההגנות המפורטות בחוק. לשם הכרעה בשאלה האם פרסום מהווה לשון הרע אם לאו משתמש בית המשפט במבחן האובייקטיבי. המבחן האמור נגזר ממטרתו של החוק- מניעת פגיעה בשמו הטוב של אדם, כפי שהוא נתפס בעיני הבריות. על כן, הפרשנות הניתנת לפרסום הינה בהתאם למובן אשר האדם הסביר היה מייחס לאמור בפרסום (ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני פ"ד מג(2), 333). בחינת תוכנו של הפרסום נעשית על דרך בחינת הפרסום בכללותו, בחינה אובייקטיבית שאינה נדרשת לתחושותיו של הנפגע מהפרסום, אלא בוחנת כיצד היה הפרסום מובן בעיני כל (אורי שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז) 118). בכתבה נשוא התובענה מתייחס הנתבע לעיתון "לב העיר" ומכנה אותו "העיתון האנונימי (או שמא מחתרתי?) העלוב". בהמשך נטען בשנית, כי עסקינן בעיתון עלוב בו מודפסות מחדש כתבות המופיעות ב"אינדקס". כן צוין, כי הכתבות המופיעות בעיתון "לב העיר" הינן בעלות נטייה מסוימת. עוד צוין, כי בכתבות מהללים את פלוט ושופכים בוץ ורפש על תנועת "עורי עיר", פעיליה והעומד בראשה. בכתבה נטען, כי העיתון מתחיל בשקרים ונגמר בשקרים. העיתון מכונה "שקרעיתון" ונטען, כי עסקינן בעיתון המצוי בבעלות פלוט. וכי "העיתון העלוב "לב העיר" הנו ראי המשקף את מהות הבעלים שלו. שקר, דיבה, חיבול תחבולות, הפחדה, סחטנות ושוב- שקר, שקר, שקר". התובע טוען, כי במסגרת הכתבה הציג הנתבע מצג לפיו התובעת הינה עיתון פוליטי (ת/1 סעיף 17). הנתבע טוען, כי לעיתון הייתה אג'נדה פוליטית ברורה וכי התובע, באמצעות עיתון "לב העיר", הכפיש את גפסו המועמד לראשות העיר ותמך במועמד אחר, מר רונן פלוט. התובע שלל את הטענה לפיה העיתון הוקם לצורך תמיכה במועמד פלוט וטען, כי מטרתו בעת הקמת העיתון הייתה לגרוף כמה שיותר רווחים בתקופת הבחירות. התובע הוסיף, כי מקובל להקים עיתון בתקופה שלפני בחירות (עמ' 2 ש' 29, עמ' 3 ש' 1-2). לטענתו, העיתון לא נקט בעמדה כלשהי במסגרת תעמולת הבחירות והאינטרס היחיד שהנחה את העיתון היה אינטרס כלכלי (עמ' 6 ש' 6). התובע העיד, כי העיתון היה רווחי עד שיוחסו לו שמועות נבזיות לפיהן המועמד לראשות העיר, מר פלוט, הינו שותף שלו בעיתון (עמ' 3 ש' 4-6). התובע טען, כי לכאורה עסקינן בשקר וכזב. בנסיבות אלו נשאל התובע האם זהו שקר לכאורה או באמת. התובע השיב, כי העיתון היה שלו וכי שגה עת השתמש במילה לכאורה. לטענתו העיתון שלו במאה אחוז ואין לפלוט קשר אליו. בהמשך הוסיף התובע, כי הקשר היחיד של פלוט לעיתון היה שהוא שילם עבור פרסומים בעיתון (עמ' 3 ש' 5-9). הנה כי כן, התובע ביקש ליצור מצג לפיו עיתון "לב העיר" הוקם ממניעים כלכלים גרידא וכי היווה במה לכל מי שהיה מוכן לשלם בעבור הפרסום. טענת התובעים הינה, כי אין ממש בטענת הנתבע המופיעה בכתבה, לפיה העיתון הינו עיתון של מר פלוט. במהלך עדות התובע נטען בפניו, כי לא מופיעה במהדורת העיתון אף לא כתבה אחת המתייחסת באופן חיובי למועמד שהתחרה מול פלוט. התובע השיב, כי "אתה צודק, כי האיש שנתבע, שאני תבעתי הוא שייך למחנה של ראש העיר הנוכחי, והוא הוציא מקומון אחר ושם פרסם את כל תעמולת הבחירות שלו" בהמשך הוסיף התובע, כי במידה וגפסו היה מעוניין לפרסם אצלו והיה משלם בעבור הפרסום הוא היה מפרסם (עמ' 5 ש' 1-5). התובע טען, כי אין ממש בטענה לפיה לא היה לו עיתון טרם העיתון "לב העיר". לטענתו לפני כ-7 שנים היה לו עיתון בשם "גליל העמקים". התובע העיד, כי בעבר היה שותף בעיתון והעיתון "לב העיר" נמצא בבעלותו הבלעדית (עמ' 2 ש' 23-28). במהלך עדות התובע נטען בפניו, כי העיתון הנוכחי והעיתון הקודם עסקו באופן מובהק בהאדרת שמו של פלוט והתנגדות ליריבו, הן באמצעות פרסומות בתשלום והן באמצעות מאמרי מערכת. התובע לא שלל טענה זו ותחת זאת טען שבא כוח הנתבע יודע, כי אם מישהו רוצה לשלוח חומר לפרסום בעיתון ומוכן לשלם את התמורה, זו זכותו (עמ' 4 ש' 15-22). התובע לא התייחס לטענה לפיה אף מאמרי המערכת עסקו באופן מובהק בהאדרת שמו של פלוט והתנגדות לגפסו. התובע העיד, כי בנו של פלוט היה שותפו בעיתון אשר נוהל על ידו לפני כשבע שנים (עמ' 3 ש' 10-11). התובע טען, כי אינו יודע בן כמה היה בנו של פלוט במועד האמור (עמ' 3 ש' 12-13). בנסיבות אלו נטען בפני התובע, כי בנו של פלוט הינו כבן 30 כיום וכי ייתכן שהיה רשום כבעל מחצית המניות אולם בפועל היה זה מר רונן פלוט אשר הקים את העיתון ועמד מאחוריו. התובע לא השיב לשאלה ותחת זאת טען, כי הוא הביא 50% מההכנסות וטען, כי מי שהיה רשום בספרי התאגיד היה בנו של מר רונן פלוט. בהמשך טען התובע, כי אין לעיתון האמור קשר וכי הדיון הוא בנוגע לעיתון הנוכחי (עמ' 3 ש' 14-20). התובע נשאל מי הביא את המימון לעיתון הקודם והשיב "אני והוא. השקענו 50,000 ₪ כל אחד" (עמ' 3 ש' 21-22). התובע נשאל האם לבן של פלוט היה כסף באותה תקופה והשיב, כי זה לא רלוונטי וכי הבן של פלוט אמור היה להביא כסף ולא עניין אותו מי הביא לו את הכסף (עמ' 3 ש' 23-24). התרשמתי, כי התובע ביקש להתחמק מלהשיב לשאלות הנוגעות לעיתון הראשון אשר נוהל על ידו ואשר היה בעליו בשותפות עם בנו של פלוט. טענתו לפיה בנו של פלוט היה רשום כבעל מחצית הזכויות בעיתון אין בה בכדי לשלול את הטענה לפיה הרישום היה לכאורה בלבד כאשר למעשה רונן פלוט היה בעל העיתון הראשון. אינני מקבלת את טענת התובע לפיה אין לעיתון הראשון קשר לתובענה שלפניי. התובע נשאל האם גם הוצאת העיתון הראשון הייתה לצורך מטרת בחירות והשיב בחיוב. לטענתו, חצי שנה לאחר הבחירות הוא מכר לפלוט את חלקו בעיתון. התובע הוסיף, כי יש אלפי עיתונים שנוהגים בדרך זו ופועלים רק בתקופת בחירות (עמ' 3 ש' 31-32, עמ' 4 ש' 1-2). סבורני, כי העובדה שהעיתון הראשון, אשר הוקם אף הוא בתקופת בחירות בה היה פלוט מועמד, הוקם על ידי פלוט או בנו משליכה על ענייננו ויש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי עיתון "לב העיר" הוקם בתקופת תעמולת בחירות במטרה לתמוך במועמד פלוט. התובע נשאל מדוע הגיע לשותפות עם בנו של פלוט והשיב, כי רונן פלוט הוא איש פוליטי והיו בחירות. לטענתו, הוא הלך עם בנו של פלוט מטעמים כלכליים נטו שכן הוא יכול היה לגייס פרסום מהמגזר העסקי ובנו של פלוט יכול היה לגייס כספים מהמגזר הפוליטי. לדבריו, הוא ראה הזדמנות כלכלית (עמ' 3 ש' 25-28). התובע נשאל האם לעיתון הקודם היה קו פוליטי והאם העיתון העדיף מועמד כלשהו על פני מועמד אחר. התובע השיב, כי אינו זוכר ובהמשך טען, כי מי ששילם נכנס. לטענתו, גם אם גפסו היה משלם לו הוא היה נכנס לעיתון (עמ' 4 ש' 9-11). עדותו האמורה של התובע אינה אמינה ואינה מהימנה בעיניי. ראשית, לא סביר בעיניי, כי התובע אינו זוכר האם לעיתון אשר הוקם על ידו בעבר היה קו פוליטי אם לאו. כמו כן, לא סביר ולא אמין בעיניי, כי לעיתון אשר הוקם, לטענת התובע, על ידו ועל ידי בנו של פלוט בתקופת בחירות כאשר פלוט הינו אחד מהמתמודדים לא היה קו פוליטי כלשהו. לא סביר בעיניי, כי העיתון האמור היה נותן במה לגפסו אשר התמודד אותה עת מול פלוט שהינו כאמור בעל זיקה ישירה לעיתון גם אם לא באופן ישיר אזי באופן עקיף בהיות בנו בעלים במשותף בעיתון. התרשמתי, כי במערכת הבחירות הקודמת נוצר שיתוף פעולה בין פלוט והתובע והוקם עיתון, אשר התובע היה שותף לו, ואשר מטרתו הייתה מתן במה לתעמולת הבחירות של פלוט. עובדה זו תומכת בטענה, כי אף העיתון "לב העיר" הוקם כחלק מתעמולת הבחירות של פלוט. כאמור לעיל, התובע טען, כי גפסו לא פרסם ב"לב העיר" היות והקים עיתון בעצמו. התובע נשאל האם לטענתו העיתון שלו לא נועד בכדי להוות משקל נגד לעיתון אשר הוקם על ידי גפסו והאם לא נעשה שיתוף כלשהו ומעורבות תמידית של פלוט בעיתון שלו. התובע השיב, כי הוא רצה לתפוס את כל המועמדים וכי זו הייתה מהות העיתון. לטענתו, חמש מפלגות שהתמודדו במהלך הבחירות פרסמו אצלו, מלבד אחת (עמ' 8 ש' 6-16). בהמשך אישר, כי הוא יודע שכל המפלגות שהתמודדו על מקום במועצת העיר, למעט מפלגת הגמלאים אשר לא פרסמה בעיתון שלו, תמכו בפלוט (עמ' 8 ש' 20-25). הנה כי כן, מעדות התובע עולה, כי כל המפלגות אשר פרסמו בעיתונו היו שייכות לצדו האחד של המתרס הפוליטי. סבורני, כי עדות זו תומכת אף היא בטענה, כי העיתון "לב העיר" לא הוקם ממניעים כלכליים גרידא וכי בבסיס הקמתו עמדה אג'נדה פוליטית והעיתון היה מזוהה עם אג'נדה זו. במהלך עדותו נטען בפני התובע, כי התפרסמו בעיתון עלבונות מאוד קשים בנוגע לגפסו. התובע לא שלל טענה זו ותחת זאת טען, כי במידה ועסקינן בכתבה פרסומית יש לתבוע את הכותב. התובע נשאל האם הוא כעורך אמור להתיר או לאסור פרסום כתבה בה מכונה גפסו שקרן פתולוגי. התובע השיב, כי הוא אינו זוכר (עמ' 5 ש' 6-11). תשובתו האמורה מעוררת ספק באשר לתפקידו של התובע בעיתון "לב העיר". התובע העיד, כי כיום הוא עוסק בנדל"ן וכי היה מנהל שיווק של חברות בנייה (עמ' 5 ש' 23-24). לדבריו, הוא עוסק בנדל"ן משנת 1993 (עמ' 8 ש' 30-31). מעדות התובע עולה, כי הוא לא עסק בתחום העיתונות מלבד בעת הוצאת שני עיתונים, שניהם בתקופת בחירות בה התמודד רונן פלוט לראשות העיר. סבורני, כי עובדה זו מחזקת אף היא את הטענה, כי העיתון "לב העיר" הוקם בכדי לתת במה למתמודד לראשות העיר, מר רונן פלוט. הנה כי כן, התרשמתי, כי העיתון "לב העיר" הוקם מתוך אג'נדה פוליטית וכי אין פסול במסירת המידע האמור לידיעת הציבור, באמצעות הכתבה נשוא התובענה. בכתבה נשוא התובענה שלפניי העלה הנתבע טענות לפיהן, עורך העיתון בחר בכינוי מחתרתי היות והוא פוחד ליטול אחריות להשמצות והעלבונות המצויים בעיתון. עוד נטען, כי מהמעשה האמור נודף ריח של מעשה פלילי. בכתבה האמורה מתייחס הנתבע לכתבה אשר פורסמה על ידי התובע בה טען התובע, כי העיתון הוא שלו, כי הוא מממן, עורך ומוציא אותו לאור. בהתייחסו לדברים אלו טען הנתבע, כי "כמובן שעל אף אחד לא נאסר לשקר, אולם, בחוצפה שכזאת!". הנתבע מתייחס לזהותו של עורך העיתון וטוען, כי העורך בחר לעצמו כינוי מחתרתי היות והוא פוחד מהאחריות להשמצות והעלבונות השורצים "בעיתון העלוב הזה". עוד נטען, כי בטוח לשפוך בוץ ורפש כלפי אנשים בצורה אנונימית וכי זו דרכם של אנשים קטנים חסרי מצפון וכבוד. לטענת התובע הכתבה מעמידה אותו באור מגוחך כמי שלקח לעצמו כינוי מחתרתי והכל בשל העובדה, כי השתמש בשם שמרליך כשם משפחתו בעוד ששם משפחתו הינו שמרליחאס. התובע טוען, כי השם שמרליך הינו שם משפחתו המוכר באזור (ת/1 סעיף 7). בעדותו טען הנתבע, כי הוא חיפש את אותו שמרליך אשר ערך את העיתון ולא הצליח לאתר אותו, אף לאחר שחיפש במשרד הפנים, והיה לו ספק האם הוא בכלל קיים (עמ' 10 ש' 2-5). הנתבע נשאל מדוע היה לו כל כך חשוב לאתר את עורך העיתון והשיב, כי זה היה חשוב מאוד היות וזה עיתון ראשון בלב העיר והופיעו בו כתבות ללא שמות. הנתבע אישר, כי הכתבות היו נגד גפסו והוסיף, כי הכתבות היו חמורות ביותר. הנתבע שלל טענה לפיה הוא רצה שהעיתון יפסיק לכתוב נגד גפסו ולטענתו רצה לדעת את זהות כותב הכתבות (עמ' 10 ש' 11-16). עוד טען הנתבע, כי הוא התקשר, מספר פעמים, למספר הפלאפון אשר פורסם בעיתון ולא ענו לו מלבד פעם אחת שבה ענו לו בעברית והיות והוא לא מדבר טוב בעברית הוא לא דיבר (עמ' 10 ש' 17-19). לטענתו, גם חבריו ניסו לאתר את שמרליך אולם ללא הצלחה (עמ' 10 ש' 19). עוד טען הנתבע, כי טרם פרסום הכתבה נשוא התובענה הוא פרסם כתבה שכותרתה "מי אתה יורי שמרליך" ומאחר ולא קיבל תשובה לשאלתו הוא פרסם את הכתבה נשוא התובענה (עמ' 11 ש' 9-17). במהלך עדותו נשאל התובע האם הוא מודע לכללים החלים על עורך עיתון לגבי המידע אשר אמור להופיע על גבי העיתון. התובע השיב בחיוב וטען, כי שמו שמרליחאס ולטענתו אף אחד לא קולט את שמו בפעם הראשונה בלי טעות ובעיר הוא מוכר בשם שמרליך וכל מיני כינויים. לטענת התובע, אלמלא הכתבה נשוא התובענה הוא לא היה עולה על טעותו של הגרפיקאי (עמ' 6 ש' 25-30). בהמשך העיד התובע, כי הוא יודע ששמו המלא של העורך אמור להופיע על גבי העיתון ושב וטען, כי אלמלא הכתבה נשוא התובענה הוא לא היה ידוע ששמו רשום בצורה שגויה שכן אף אחד לא העיר לו בנדון (עמ' 7 ש' 2-4). התובע נשאל האם הוא לא קורא את העיתון והשיב, כי אינו קורא רוסית וכי יש לו מתורגמן צמוד (עמ' 7 ש' 5-6). טענת התובע לפיה לא בדק, כי שמו נרשם באופן הנכון איננה סבירה בעיניי ואינה עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה כולם טועים בשמו ולפיכך בוודאי היה עליו לבדוק האם אייתו את שמו כראוי. התובע העיד, כי מסר לגרפיקאי את הפרטים הנכונים והגרפיקאי טעה (עמ' 7 ש' 19-20). התובע נשאל מדוע הטענה האמורה לא פורטה בתצהירו והשיב "מה זאת אומרת?" (עמ' 7 ש' 21-22). התובע נשאל בשנית מדוע לא ציין טענה זו בתצהירו ותחת זאת טען במסגרת התצהיר, כי הוא רשם את כינויו וכי אין בכך פסול. התובע לא השיב לשאלה ותחת זאת טען, כי אינו מפחד מאף אחד ולא סיגל את השם שמרליך בכדי להסתתר (עמ' 7 ש' 23-29). התרשמתי, כי התובע ביקש להתחמק מלהשיב לשאלה האמורה. לא עלה בידו ליישב את הסתירה בין האמור בתצהירו לפיו מדובר בכינוי ועדותו לפיה הגרפיקאי שגה באיות שמו. נטען בפני התובע, כי על גבי העיתון אמורים להופיע מספר טלפון וכתובת של המערכת. התובע השיב, כי הופיע מספר טלפון. התובע אישר, כי בשלוש המהדורות הראשונות לא הופיע פרט כלשהו מלבד שמו ומספר טלפון. התובע העיד, כי בהמשך נוספו פרטים כגון חברי מערכת וגרפיקאי. לטענת התובע, העיתון הוקם תוך כדי תנועה וכי תוך כדי הוא התארגן על כתובת ודואר אלקטרוני (עמ' 7 ש' 9-18). התובע העיד, כי לא הייתה למערכת העיתון כתובת וכי הוא עבד פרי לנס. בהמשך תיקן וטען, כי הייתה למערכת כתובת ת.ד (עמ' 6 ש' 15-16). מצאתי, כי הנתבע פעל כנדרש לשם איתור זהות עורך עיתון "לב העיר" וכי פרסם את הכתבה לאחר שהתברר לו, כי השם המופיע כשמו של עורך העיתון אינו שמו האמיתי של עורך העיתון. הנה כי כן, אין מחלוקת, כי הפרטים הדרושים לא הופיעו במהדורותיו הראשונות של העיתון וכי שמו של עורך העיתון נכתב באופן שגוי. עדותו של התובע באשר לנסיבות בגינן נפלה טעות בשמו אינה אמינה בעיניי. כאמור לעיל, בעדות זו נתגלו סתירות היורדות לשורשו של עניין עת מחד טען התובע, כי השתמש בכינויו אשר היה ידוע לתושבי העיר ומאידך טען, כי עסקינן בשגגה של הגרפיקאי. בכתבתו התייחס הנתבע לעובדה, כי על גבי העיתון לא נרשם שמו האמיתי של העורך והביע את דעתו לגבי עובדה זו והסיבות אשר בגינן נרשם שם בדוי, לדעתו. מצאתי, כי הבאת העובדות לידיעת הציבור כמו גם הבעת הדעה לגביהן אינה מהווה פרסום לשון הרע. בכתבה נשוא התובענה קיימת התנגשות בין שני אינטרסים: הזכות לשם טוב מחד וחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מאידך. בפסיקה נקבע, כי אף פרסום שיש בו לשון הרע הינו פרסום הכלול בחירותו של אדם לחופש ביטוי. עוד נקבע, כי ההגנה אשר ניתנת לביטוי זה חייבת להתחשב בערכים אחרים, וביניהם שמו הטוב של אדם. אין מחלוקת, כי לשם הכרעה בשאלה האם הפרסום מהווה לשון הרע אם לאו יש לבחון את הרקע לפרסום הכתבה. כאמור לעיל, עסקינן בכתבה אשר פורסמה בתקופה בה נוהלה מערכת בחירות לעיריית נצרת עילית. כמפורט לעיל, התובעים נטלו חלק בתעמולת הבחירות, שעה שפעלו בכדי ליתן במה לאחד מהמתמודדים לראשות העיר. ברי, כי לא די בעובדה, כי פרסום נעשה בתקופת בחירות בכדי להכשירו. שמו הטוב של אדם אינו הופך להפקר אך בשל מעורבותו בתעמולת בחירות. עם זאת, יש ליתן את הדעת לעובדה, כי הפרסום נעשה בתקופת בחירות. הפסיקה הקנתה מעמד מיוחד לפרסומי לשון הרע אשר נעשו בתקופת בחירות. בין היתר נקבע, כי העובדה שפרסום נעשה תוך כדי תעמולת בחירות מהווה ראיה לכאורה לכך שהוא נעשה בתום לב (בג"צ 206/61 המפלגה הקומוניסטית הישראלית נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד טו 1723). עוד נקבע בפסיקה, כי פרסום אשר יש בו בכדי להשפיע על אופן ההצבעה של הבוחרים יתכן ותחול עליו ההגנה המופיעה בסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע ע"א 552/73 רוזנבלום נ' כץ, פ"ד לד(1) 589). בין הזכות לשם טוב והזכות לחופש ביטוי קיים מתח בלתי פוסק. כאשר פרסום פוגע בשמו הטוב של אדם יש להכריע ידו של איזה ערך תהא על עליונה. לצורך כך יש לאזן בין הערכים השונים. בעת עריכת איזון בין שתי הזכויות האמורות, יש ליתן משקל מיוחד לחופש הביטוי במקרים בהם עסקינן בעניינים הנוגעים לציבור ובין היתר לנושאי משרות ציבוריות או תפקידים שלציבור יש עניין בהם. חופש הביטוי הינו מהותי וחיוני למשטר דמוקרטי ומאפשר החלפת דעות ועיצוב השקפות ודעות. דמוקרטיה נמדדת בפרסום והשמעת דברי ביקורת, אשר בלעדיהם ירד המשטר הדמוקרטי-פרלמנטרי לטמיון. הזכות לבקר נושא משרה ציבורית מעוגנת בזכות לחופש ביטוי. מקום בו הפרט יהיה צפוי להליכים במסגרת איסור לשון הרע בגין כל הבעת דעה שלילית וביקורתית בנוגע לתפקידו של פקיד ציבור יהיה בכך בכדי למנוע ביקורת המהווה את הבסיס למשטר דמוקרטי (י. יהב לשון הרע (הוצאת "תמר" חברה להפצה בע"מ), 120-121). בע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא פ"ד מג(3) קבע כבוד השופט ברק (כתוארו דאז), כי "באיזון בין הערך האישי והציבורי לשם טוב לבין הערך האישי והציבורי לחופש הביטוי יש ליתן משקל מיוחד לערך בדבר חופש הביטוי, בעיקר בכל הנוגע לחופש הביטוי הנוגע לענייני הציבור ולגופים ולאנשים הנושאים משרות ציבוריות, או שהם בתפקידים שלציבור עניין בהם". הנה כי כן, פרסומים העוסקים באנשים ציבור ובנושאים אשר לציבור עניין בהם עשויים להיות כרוכים בפרסום לשון הרע אולם חשיבותה המיוחדת של ביקורת על אנשי ציבור עשויה להצדיק גישה מקלה עם המפרסמים. "מתן האפשרות וההזדמנות להשמעת בקורת מדינית, חברתית ואחרת על פעלו של השלטון, מוסדותיו, חברותיו, שליחיהם ועובדיהם, הוא עיקר-שאין-בלעדיו לקיום ממשל דמוקרטי תקין" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281). מעבר לחשיבותה של ביקורת על אישי ציבור וגופים מסוימים קיימות הצדקות נוספות לפיהן יש ליתן משקל רב יותר לזכות לחופש ביטוי אל מול הזכות לשם טוב, בנוגע לפרסומים הנוגעים לגופים ולאנשים האמורים. גופים ואנשים הנושאים במשרות ציבוריות או בתפקידים אשר לציבור יש עניין בהם, נוטלים על עצמם, מעצם מעמדם ותפקידם, סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב. ברי, כי אין בכך בכדי להתיר ולהצדיק פגיעה בשמם הטוב אולם עובדה זו מהווה שיקול בעת עריכת איזון בין הזכות לשם הטוב והזכות לחופש הביטוי (ע"א א 214/89 אריה אבנרי נ' אברהם שפירא פ"ד מג(3), 840). חשיפה לביקורת הינה חלק מהסיכון החברתי שאדם הבוחר בקריירה ציבורית מצופה ונדרש ליטול על עצמו (ע"א 323/98 אריאל שרון נ' עוזי בנזימן). שמו הטוב של איש ציבור אינו הפקר, עם זאת, ככלל חשיבותו של חופש הביטוי גוברת מקום בו עסקינן בהבעת דעה על עניינים ציבוריים (ע"א 9462/04 בן ציון מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ). סבורני, כי דברים אלו יפים אף לענייננו. העברת ביקורת על עיתון המהווה שופרו של מתמודד לראשות העיר הינה לגיטימית כחלק ממשטר דמוקרטי תקין. עיתון ומקימי עיתון אשר בוחרים לקחת חלק בשיח הציבורי-פוליטי חושפים עצמם לביקורת של הציבור. לא זו אף זו, לאישי ציבור, להבדיל מהאדם הפרטי, יכולת טובה יותר להתגונן מפני הפרסומים אודותיהם ודברי שקר המוטחים כלפיהם. לאישי ציבור נגישות גדולה לאמצעי התקשורת דבר המאפשר להם להכחיש ולהזים את הפרסומים אודותיהם ולהציג את גרסתם לציבור. העובדה שלאנשי ציבור קיימת אפשרות טובה להגן על שמם תומכת אף היא בעמדה, כי ההגנה אשר יש ליתן לזכותם לשם טוב אינה זהה להגנה לה זכאי האדם מן הישוב (א. שנהר דיני לשון הרע, 71). סבורני, כי דברים אלו יפים לענייננו. אין מחלוקת, כי בידי התובעים היו הכלים לפרסם כתבה נגדית במסגרתה יכלו להעלות את טענותיהם נגד הטענות המפורטות בכתבה נשוא התובענה שלפניי ולשטוח את גרסתם. הנה כי כן, התובעים נטלו חלק בתעמולת הבחירות ובכך חשפו עצמם לביקורת. מצאתי, כי האמור בכתבה נשוא התובענה מצוי במתחם הסבירות של ביקורת ציבורית כמפורט לעיל. אין להתעלם מהעובדה, כי הפרסום נעשה בעת תעמולת בחירות לרשויות המוניציפליות אשר הייתה הרקע לפרסום הכתבה האמורה. יתרה מזאת, לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי נגרם להם נזק ממוני בגין פרסום הכתבה. טענת התובעים לפיה העיתון החל להרוויח כספים מההתחלה ובגין פרסום הכתבה וזיהוי העיתון עם המתמודד פלוט, המפרסמים התחילו לסגת ולא לפרסם ואז העיתון הפסיד כסף (עמ' 5 ש' 28-29) לא הוכחה לפניי. יתרה מזאת, כאמור לעיל מצאתי, כי מעדות התובע עולה שהעיתון נתן במה לפלוט ולתומכים בו. עובדה זו תומכת בטענת הנתבע לפיה כל מי שיודע לקרוא עיתון לא היה לו ספק למי שייך העיתון ובמי העיתון תומך (עמ' 12 ש' 3-4). בנסיבות אלו, איני מקבלת את הטענה, כי קשירת שמו של פלוט לעיתון פגעה ברווחיות העיתון. טענה אשר כאמור לא נתמכה בראיה כלשהי. העובדה, כי עסקינן בעיתון אשר הוקם לתקופת הבחירות בלבד וכי אין עסקינן בעיתון אשר בגין פגיעה בשמו הטוב נפגעה תפוצתו לטווח הארוך מחזקת את עמדתי באשר לנזקי התובעים. התובע טען, כי הכתבה פורסמה באופן בולט ומכך ניתן ללמוד, כי פרסומה הינו חלק ממסע צייד והכפשה המתנהל נגדו ונגד התובעת במטרה לפגוע בשמם הטוב, להעמידם באור שלילי ונלעג, לחבל בתדמית התובע כאיש ציבור ותדמית התובעת כמוציאה לאור של עיתון רציני ופופולארי (ת/1 סעיף 18). לטענתו, נגרם לו ולתובעת נזק קשה לרבות פגיעה בשמו וכבודו ופגיעה באמינות העיתון (ת/1 סעיף 20). במהלך עדותו הופנה התובע לטענה המופיעה בסעיף 18 לתצהירו, לפיה הפרסום נשוא התובענה נועד בכדי לחבל בתדמיתו כאיש ציבור. התובע נשאל אילו תפקידים ציבוריים הוא מילא והשיב, כי "מה הקשר אם אני לא איש ציבור, אני מתווך בתחום הנדל"ן אנשים מכירים אותי, יש דברים אחרים שאני עושה בעיר. והנתבע פגע בתדמית שלי וביכולות שלי" (עמ' 8 ש' 26-29). לא עלה בידי התובע להוכיח, כי פרסום הכתבה גרם לו לפגיעה כאמור. יתרה מזאת, כאמור לעיל מצאתי, כי התובעים נטלו על עצמם תפקיד במערכת הבחירות אשר התנהלה בנצרת עילית ובכך נטלו אף את הסיכון הכרוך בהשתתפות בזירה התקשורתית והפוליטית, בשל הביקורת הלגיטימית אשר הינה חלק הכרחי בהליך הדמוקרטי. סבורני, כי בכתבה נשוא התובענה שלפניי נקט הנתבע בלשון חריפה עת ביקר את העיתון "לב העיר" ואת עורך העיתון. עם זאת, יש ליתן את הדעת לעובדה, כי עסקינן בפרסום אשר נעשה כחלק מתעמולת בחירות, תקופה בה מתלהטים היצרים. כאמור לעיל מצאתי, כי עסקינן בביקורת המצויה בתחום הסבירות של ביקורת ציבורית. כפי שציינתי, ההלכה היא, כי בעת שבית המשפט בוחן פרסום הנוגע לאיש ציבור עליו להתייחס לעובדה, כי עסקינן באיש ציבור, אשר חלק מהסיכונים הטבעיים הכרוכים במעמדו הינם מתיחת ביקורת, ולעיתים אף ביקורת חריפה. אין מחלוקת, כי הן התובע והן הנתבע לא עוסקים בעריכה וכתיבה כעניין שבשגרה. מצאתי, כי שניהם עסקו בתחומים אלו כחלק מתעמולת הבחירות ותמיכתם במתמודדים מסויימים לראשות העירייה. עובדה זו תומכת בעמדתי המפורטת לעיל, לפיה יש לראות את הפרסום נשוא התובענה כפרסום אשר נעשה כחלק מתעמולת בחירות ואת הצדדים לתובענה כפעילים ציבוריים, אשר נטלו על עצמם את הסיכון הכרוך בפעילותם האמורה. לא זו אף זו, כאמור לעיל בעת שבית המשפט בוחן האם פרסום כלשהו הינו בגדר לשון הרע אם לאו, אמת המידה היא אובייקטיבית. קרי, אין לבחון את כוונת המפרסם או הדרך שבה הובן הפרסום על ידי הטוען לפגיעה בשמו ותחת זאת יש לבחון מה המובן שאדם סביר היה מייחס לאמירות בהקשר בו נאמרו. סבורני, כי האדם הסביר אשר היה קורא את הכתבה היה מתייחס אליה כאל הבעת עמדה כחלק מתעמולת בחירות. סבורני, כי אף אם האמור בכתבה נשוא התובענה מהווה לשון הרע הרי שעומדות לנתבע הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב. עסקינן בהבעת עמדה במהלך דיון פובליציסטי. סבורני, כי הנתבע לא חרג מהמידה הראויה בדיון כאמור. כמו כן, לא שוכנעתי, כי נגרם לתובעים נזק כלשהו בגין פרסום הכתבה. בנסיבות אלו, אני קובעת שדין התביעה להידחות. אני מחייבת את התובעים בסכום כולל בגין הוצאות הנתבע ושכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. עיתונותלשון הרע / הוצאת דיבה