קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מבחן מרכז החיים בחוק ההתנתקות: 1. לפנינו ערעור על החלטת ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה - 2005 (להלן - החוק), שניתנה ביום 23.7.08, ואשר בה נדחתה טענת המערער לפיה מרכז חייו היה ביישוב המפונה שא - נור (להלן - היישוב) החל ביום 1.10.87 ועד ליום הפינוי בפועל, ומשכך, נשללה מהמערער זכאות לפיצוי כלשהו מכח החוק (להלן - ההחלטה). הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים 2. המערער ורעייתו הגישו ביום 24.7.05 בקשה לפיצוי מכוח סעיף 12 לחוק. לבקשה צורפה הצהרה לפיה המערער התגורר ביישוב שא - נור החל בחודש אוקטובר 1987 ועד למועד הגשת התביעה, ואילו רעייתו - החל בחודש אוקטובר 1982 ועד למועד הגשת התביעה. לבקשה צורפו מסמכים שונים, וביניהם אישור תושבות ממזכירות הישוב מיום 17.3.05, המתייחס לשני בני הזוג, וכן אישור תושבות מהמועצה האיזורית שומרון מיום 9.6.05, המתייחס אף הוא לשני בני הזוג. 3. המשיבה בחנה את כל הראיות והמסמכים שהוגשו על ידי המערער, וביום 4.9.05 החליטה לדחות את הבקשה (להלן - ההחלטה הראשונה). הנימוק לדחיית הבקשה היה, כי לא הוכח שהמערער עמד בקריטריונים הדרושים לצורך זכאות לפי סעיף 38 לחוק, הדן בפיצוי לשוכר בדיור ציבורי, כאשר אחד הקריטריונים הוא שמרכז החיים ומקום המגורים הקבוע כדין, ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות לפחות לפני היום הקובע, היה בבית המגורים בישוב המפונה. המשיבה סברה, כי לאחר שהתברר שניתנה הצהרה לא נכונה לגבי מגוריה של אשת המערער ביישוב שא - נור ולא דווח כי היא וילדיהם המשותפים של בני הזוג עברו לחולון עוד בשנת 1990, הרי שאין ליתן אמון בהצהרת התובעים כמו גם במסמכים האחרים שהוצגו על ידם, ועל כן לא הוכח כי מרכז חייהם של התובעים היה ביישוב שא - נור בתקופה הרלבנטית, ואין הם זכאים לפיצוי. 4. ביום 8.12.05 הגישו המערער ורעייתו בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, ובעקבותיה ניתנה להם הזדמנות להביא ראיות נוספות, ואף נערך לבני הזוג שימוע ביום 26.2.06. ביום 19.3.06 ניתנה תוספת להחלטה הראשונה (להלן - ההחלטה השניה), שבה נקבע כי המערער עבד במשך כל השבוע ביישוב אך מרכז חייו היה במקום מגוריה של רעייתו וילדיו, בחולון, ולכן נותרה ההחלטה הראשונה על כנה. 5. ביום 1.5.06 הגיש המערער ערעור לבית משפט זה (וע 123/06), , וביום 31.10.06 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת ע. זינגר לפיו הערעור הוחזר למשיבה לדיון נוסף, שבמסגרתו תינתן למערער האפשרות להשמיע עד ארבעה עדים להוכחת טענותיו. 6. ביום 14.5.08 התקיים שימוע נוסף בעניינו של המערער, שבמסגרתו הופיעו בפני המשיבה מר יואב אריאל, מנהל אזור השומרון על החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית (להלן - אריאל), וכן מר בני אזר, יו"ר הועדה הממונה של היישוב שא - נור עד ליום 23.8.05 (להלן - אזר). המערער הגיש לועדה הודעה ביום 17.1.08, שבה סיכם בפניה את הסוגיות שהועלו במהלך השימוע ולאחריו בנוגע למרכז חייו. 7. הואיל וטענותיו של המערער נדחו בהחלטת המשיבה מיום 23.7.08 - הוגש הערעור שלפנינו. הבסיס הנורמטיבי 8. מרכז חייו של אדם ו/או מקום מגורים קבוע בישוב מפונה מהווה, על פי החוק, תנאי לקבלת פיצוי מכח סעיף 38 לחוק, וכן לקבלת פיצוי בשל ותק אישי מכח סעיף 46, לפיצוי בשל דמי שכירות מכח סעיף 45, למענק הוצאות הובלה והתארגנות מכח סעיף 44, לפיצוי בשל הלוואה עומדת מלאה מכח סעיף 47, ולשיפוי בשל מס רכישה מכח סעיף 48 לחוק. 9. סעיף 2(ב) לחוק קובע: "לשם קביעת מקום מרכז חייו של תובע לענין חוק זה, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם, בין השאר: מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו; חברותו באגודה שיתופית התיישבותית או באגודות שיתופיות אחרות של יישוב מפונה." הפסיקה שהתפתחה לגבי פרשנות המונח "מרכז חיים" שבחוק ההתנתקות קובעת כי המבחן הוא אובייקטיבי, הבוחן זיקות פיזיות למקום, וכן מבחן סובייקטיבי, הבוחן את הזיקות הנפשיות הקושרות את האדם למקום, כאשר הבכורה שמורה למבחן האובייקטיבי, המתעניין בחזות החיצונית של הדברים על פי מציאות החיים למעשה (ראה וע 138/05 בענין סלוק, , שניתן ביום 28.8.06, וכן פסקי דין מאוחרים יותר כגון וע 130/07 בענין שפירא , מיום 19.11.07, וע 117/07 בענין דהן מיום 16.7.07, וכן וע 185/06 בענין עטיה , מיום 25.2.08). על פי הפסיקה, יש ליישם את המבחן המשולב, האובייקטיבי והסובייקטיבי, בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ובהתייחס לנקודת זמן מסויימת. יש לבחון את איכות הזיקות מול כמות הזיקות, ולא די בהשוואת מספר הזיקות שבצד אחד של כף המאזניים אל מול מספר הזיקות שבצד האחר. ברוח האמור, עלינו לבחון את החלטת המשיבה בעניינו של המערער. 10. המשיבה קבעה, על סמך מבחני הפסיקה האמורים, כי מרכז חייו של המערער לא היה ביישוב שא - נור. אמנם המשיבה בחנה את נסיבות החיים בישוב שא - נור, אשר קיבלו ביטוי בהכרזתו של המערער על עצמו כאמן, שמרכז חייו נמצא במקום שבו הוא יוצר, שהאמנות שלו תופשת מקום מרכזי בחייו וקודמת אף למשפחתו, אולם הגיעה למסקנה שלא עלה בידי המערער להוכיח, באמצעים אובייקטיביים להבדיל מתחושתו הסובייקטיבית, כי מרכז חייו אכן ביישוב שא - נור. 11. מהתשתית העובדתית שנפרשה לפני המשיבה לגבי המערער, התרשמה המשיבה כי מדובר באדם המקושר לעיר חולון בקשרי משפחה (אשתו וילדיו מתגוררים בחולון באופן קבוע מזה שנים רבות), בקשרי מגורים (למערער זיקה לבית המשפחה בחולון) ובקשרי עבודה (בנוסף לאמנות שבה עסק המערער בשא - נור התברר כי הוא הועסק באופן חלקי, החל בחודש אוגוסט 2003, בסוכנות ביטוח בחולון). לאור הממצאים האמורים והמסמכים שהגיש המערער, סברה המשיבה כי לא עולה אינדיקציה חד - משמעית למרכז חייו של המערער בשא - נור, להבדיל מפעילות עסקית. כמו כן סברה המשיבה, כי לא ניתן ליחס משקל רב לעדויות ששמעה מטעמו של המערער, לרבות עדותם של אריאל ואזר, שכן לא היה בתוכנן של עדויות אלה כדי לגבור על משקלן של הזיקות האוביקטיביות החזקות שנמצאו למערער לעיר חולון. טענות המערער 12. לטענת המערער, שגתה המשיבה בהחלטתה כי מרכז חייו ומקום מגוריו בפועל לא היו ביישוב שא - נור. לטענתו, בחינת נסיבות התיק לא יכולה להתבצע בהתעלם מאורח החיים הייחודי אשר שרר ביישוב שא - נור, שהורכב מאמנים יוצרים. משפחות עם ילדים היו חריגות בנוף היישוב, ומרבית האמנים, והמערער בתוכם, נהגו לצאת מהיישוב ולבקר את משפחותיהם בסופי השבוע. לגבי תוכן ההצהרה שהוגשה במסגרת התביעה לפיצוי לגבי מקום מגורי רעייתו, טוען המערער כי מדובר בטעות בתום לב. 13. המערער טוען כי הקשר המשפחתי לו שונה מהנורמות הפטריאכליות המוכרות. מאז ומתמיד התגורר המערער בנפרד מאשתו וילדיו, וגם כיום, לאחר הפינוי, מתגורר המערער בנתניה ורואה בה את מרכז חייו, למרות שמשפחתו ממשיכה להתגורר בחולון. לטענתו, מעמדם של הקשרים הכלכליים והחברתיים לקביעת מקום מרכז חייו מתחזק לנוכח חולשתו היחסית של הקשר המשפחתי שלו. המערער טען במהלך השימוע: " אני חושב שמרכז חייו של אדם זה לא רק המקום בו הוא מקיים את מצוות פרו ורבו אלא גם המקום שבו הוא יוצר ומתפרנס..." (פרוטוקול השימוע עמ' 2 פסקה 6). 14. עוד טוען המערער, כי גם אם מתעורר ספק כלשהו לגבי חייו על פי המבחן האובייקטיבי נוכח המצאותם של אשתו וילדיו מחוץ ליישוב, הרי שספקות אלה מתמוססים כליל נוכח קיום תנאי המבחן הסובייקטיבי לגבי תפיסת עולמו וחייו של המערער, לפיהם תחושתו והכרתו ראו את היישוב כמרכז חייו, כשם שכיום מהווה נתניה מרכז חייו. 15. המערער מסתמך על דברי כב' השופט אילון בעמ"ה 517/04 צייגר משה נ. פקיד שומה אילת (להלן - פס"ד צייגר), אשר אמר כי יש ותתקיימנה נסיבות בהן מרכז חייו של פלוני, לאמור מקום מגורי הקבע שלו, יהיה שונה ממקום מרכז החיים של אשתו וילדיו, וזאת כאשר מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של אותו פלוני מצביעים על פיצול "מרכז החיים" ומקום מגורי הקבע בין אותו פלוני לבין בני משפחתו, וכי קביעה שכזו אינה אמורה לעמוד בסתירה לעובדת היותו של אותו פלוני ובני משפחתו משפחה אוהבת ומאוחדת. דיון 16. השאלה העומדת בפנינו במקרה דנן הינה - האם לנוכח הראיות שהיו בפניה שגתה המשיבה בהחלטתה שלא להכיר בישוב שא - נור כמקום מרכז חייו של המערער. 17. לצורך בחינת השאלה האמורה, מוכנה אני להניח כי אין מחלוקת על כך שהמערער אכן שכר סטודיו ששימש כבית יציקה ביישוב שא - נור, שם הוא יצר,שם היתה פרנסתו העיקרית, ושם הוא לן במהלך השבוע ככלל, ובסופי שבוע היה מגיע לבית בחולון, שם התגוררו אשתו וילדיו. עוד מוכנה אני להניח, גם לאור עדותם של אריאל ואזר, כי הוכח שהיו למערער קשרים חברתיים וכלכליים בישוב שא - נור, להבדיל מקשרים משפחתיים, וכי הוא המשיך באורח חיים בלתי שגרתי זה גם לאחר הפינוי, עת עבר ליצור ולהתפרנס בנתניה בעוד שאשתו וילדיו נותרו בחולון. 18. השאלות שעומדות בפנינו, אם כן, הן - כיצד יש להתייחס בהקשר לסוגיית "מרכז החיים", לעובדה שהחל באוגוסט 2003 הועסק המערער באופן חלקי אצל ויינשטוק לובה - סוכנות לביטוח מרח' אח"י דקר 1 בחולון (להלן - סוכנות הביטוח), ובעיקר - למשמעות שיש ליתן לעובדה שבני משפחתו של המערער לא התגוררו עמו בשא - נור אלא התגוררו בחולון, והאם חולשת הקשרים המשפחתיים של המערער לגבי שא - נור יש בה כדי להטות את הכף לעבר הקביעה לפיה מרכז חייו בתקופה הרלבנטית לא היה בשא - נור. 19. נדון תחילה בשאלת ההפרדה בין מגוריו של המערער במהלך השבוע בשא - נור לבין מגוריה של משפחתו בחולון, ולהשלכותיו של פס"ד צייגר על סוגיה זו. 20. עניינו של פס"ד צייגר הוא הטבות בתחום המסים, שניתנות לפי חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה 1985 (להלן - חוק אילת), ליחיד שהוא תושב אזור אילת. "תושב אזור אילת" מוגדר בסעיף 1 לחוק אילת, כיחיד שמקום מגוריו הקבוע הוא בתחום העיר אילת או באזור אילת והתגורר שם לפחות שלושה חודשים רצופים לפני שביקש הטבה לפי החוק האמור. לענין חוק אילת, שתכליתו היא כלכלית, דהיינו עידוד ופיתוח העיר אילת על ידי "משיכת" אוכלוסיה מאזורים אחרים במדינה באמצעות ההטבות ממסים ומניעת "נשירה" של אוכלוסיה אילתית, המבחן הוא אם כן "מקום מגורים קבוע", במובחן ממגורים ארעיים או מזדמנים. המבחן לענין חוק אילת קשור אומנם למבחן "מרכז חיים" לענין תושבות לפי פקודת מס הכנסה וחוק ערך מוסף התשל"ו - 1975, אף כי תכליות חוקים אלה אינן חופפות זו לזו, אולם אין ללמוד ממנו, בהכרח, לענין הפרשנות של "מרכז החיים" לפי סעיף 2(ב) לחוק ההתנתקות, אשר לגביו התפתחה פסיקה ייחודית, כפי שפורט לעיל. 21. לפי חוק ההתנתקות, שמטרתו שונה מזו של חוק אילת וחוקי המס האחרים, הדגש איננו דווקא על "מקום מגורים קבוע" אלא על "מרכז החיים", על כל הזיקות המנויות לענין זה בסעיף 2(ב) לחוק ובפסיקה, וביניהן, במקום של "כבוד" בסעיף 2(ב) (1), מקום המגורים של האדם ושל בני משפחתו. נראה שבפירוט זה עמדה לנגד עיני המחוקק הגשמת תכלית החוק, שהיא מתן פיצויים הוגנים וראויים בנסיבות המיוחדות של הענין לאותם אנשים ובני משפחותיהם שהתגוררו באזור מפונה, ואשר יהא בפיצויים כדי לפצותם בשל טראומת הפינוי. אם בפס"ד צייגר נקבע, לענין חוק אילת, כי יש לשים דגש דווקא על המרכיב "הכלכלי - מסחרי" של ייצור ההכנסה באזור אילת, ולכן התקבלה עמדתו של צייגר כי הוא זכאי להטבות הואיל ואילת נותרה מקום מגוריו הקבוע על אף שמשפחתו עזבה את אילת, הרי שלענין חוק ההתנתקות נראה שיש לשים דגש דווקא על המרכיב "המשפחתי", וזאת לאור מטרותיו של החוק. 22. הואיל וכפי שנאמר לעיל, על פי הפסיקה שהתפתחה לענין חוק ההתנתקות יש ליישם את המבחן המשולב ולבחון את איכות הזיקות וכובד משקלן - נראה שמשקל הזיקות המשפחתיות והעסקתו של המערער בסוכנות הביטוח בחולון מטה את כף מאזניים אל עבר הקביעה כי מרכז החיים שלו לא היה בשא - נור. 23. זאת ועוד, פס"ד צייגר אמנם מכיר בכך שייתכן שמרכז חייו של פלוני יהא שונה ממרכז החיים של בני משפחתו, אך אין הוא מכיר במצב לפיו לאותו פלוני יהיו שני מרכזי חיים בעת ובעונה אחת, כפי שמנסה המערער לטעון לגבי עצמו. בענין זה, ראיתי לקבל את עמדת המשיבה לפיה לא ניתן לקבוע כי מרכז חייו של אדם לפי הזיקות האובייקטיביות שלו יהיה במקום אחד ואילו מרכז חייו לפי כוונתו הסובייקטיבית יהיה במקום אחר. על כן, אין לקבוע כי מרכז חייו של המערער היה הן בשא- נור והן בחולון, כשם שאין לקבוע כי כיום נמצא מרכז חייו הן בנתניה והן בחולון. בכל מקרה יש לבדוק, כאמור, לאן נוטה כף המאזניים ונראה שאילו נדרשתי להחליט לגבי מרכז חייו של המערער כיום - הייתי מגיעה לאותה מסקנה לפיה הכף נוטה יותר לעבר חולון מאשר לעבר נתניה. 24. לפיכך, נראה שהמשיבה קבעה במידה לא מבוטלת של סבירות כי לאור מגורי משפחתו של המערער בחולון ולאור עבודתו בסוכנות הביטוח המצויה אף היא בחולון - למערער זיקות אובייקטיביות חזקות לחולון, העולות על זיקותיו הסובייקטיביות לשא - נור. 25. בפני המשיבה אמנם הוצגו מסמכים שונים, כמפורט בסעיף 10 לתגובתה לערעור, שמהם עולות זיקות של המערער ליישוב שא - נור, אולם התעוררו תהיות בפניה, במסגרת ההחלטה הראשונה, לנוכח ההצהרה שנמסרה בטופס הבקשה לפיה אשת המערער התגוררה עמו ביישוב שא - נור מחודש אוקטובר 1982, כאשר בפועל התגוררה בחולון משנת 1990. יצויין, כי בהקשר זה לא ראיתי לקבל את טענתו של המערער, כמפורט בסעיף 8 לכתב הערעור, כי בטופס הבקשה נפלה טעות בתום לב ביחס למקום מגוריה של רעייתו. כיצד יתכן כי אדם יטעה לגבי פרט כה חשוב בעת הגשת ההצהרה בשנת 2005 כאשר רעיית המערער עברה להתגורר בחולון עוד בשנת 1990?! 26. זאת ועוד, מסעיף 14 לתגובת המשיבה עולה, כי "הטעות" לא תוקנה על ידי המערער ביוזמתו, אלא רק בעקבות פניה אליו מטעם המשיבה, לאחר שזו ערכה בדיקה בנתוני מרשם האוכלוסין. גם לענין העבודה בסוכנות הביטוח בחולון לא הוצהר על כך על ידי המערער מיוזמתו, אלא הדבר עלה מדו"ח הביטוח הלאומי שהומצא למשיבה ביום 19.5.08, דבר המעורר תהיה נוספת לגבי אמינות הנתונים שנמסרו למשיבה על ידי המערער. 27. התנהלות זו של המערער, הן לענין המידע בדבר עבודתו בסוכנות הביטוח והן לענין מגורי רעייתו וילדיו בחולון, יש בה כדי להטיל צל כבד על מהימנותו. לפיכך, קיימת סבירות בעמדת המשיבה לפיה התקשתה ליתן אמון בהצהרותיו של המערער ובמסמכים השונים, ובמיוחד אישורי התושבות, שצורפו על ידו במהלך הדיונים בפניה, שגם בהם התגלו פרטים לא מדוייקים לגבי מקום מגוריה של רעיית המערער. 28. נראה שכבר בעת הגשת הבקשה נשוא ההחלטה הראשונה היה המערער ער לכך שגם אם זיקותיו החברתיות והכלכליות קושרות אותו עם היישוב שא - נור, הרי שזיקותיו המשפחתיות מחלישות מאד זיקות אלה, ולכן ניסה את "מזלו" בעת הגשת הבקשה לפיצויים על ידי הסתרת קשר חלש זה ומתן הצהרה לא מדוייקת, בלשון המעטה, ולא מלאה. סוף דבר 29. לאור כל האמור, נראה שבנסיבות הענין שלא נפל פגם בהחלטת המשיבה לפיה מרכז חייו של המערער לא היה בישוב שא - נור בתקופה הרלבנטית, ולכן דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים. תוכנית ההתנתקות / מפונים