קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מועד חישוב הכנסה לצורך חישוב קצבה בביטוח לאומי / מועד חישוב הכנסה לצורך חישוב קצבת נכות מעבודה: השופט עמירם רבינוביץ 1. השאלה המשותפת לשני הערעורים שנדונו במשותף שבפנינו היא, מהו הבסיס לחישוב קצבתו של מבוטח, אשר הוכר כנפגע עבודה ולאחר מכן הגיש בקשה לדיון מחדש במצבו, ובקשתו התקבלה כך שנקבעו לו אחוזי נכות גבוהים מאלו שנקבעו לו בעבר. לטענת המערערים בשני הערעורים (להלן : המערערים), יש לחשב את הקצבה, לה הם זכאים בהתאם להכנסה סמוך למועד בו הוגשה בקשתם לדיון מחדש. המשיב (להלן : המוסד) טען, כי יש לחשב את הקצבה בהתאם להכנסתם, כפי שהייתה במועד בו הוכרה לראשונה פגיעתם כ"פגיעה בעבודה". הרקע העובדתי 2. המערער בע"ע 86/08 (להלן : מר שליט) הגיש תביעה למוסד להכיר בליקוי השמיעה בו לקה כ"מחלת מקצוע". תביעתו זו התקבלה וביום 18.8.1998 קבעה ועדה רפואית לעררים שדנה בעניינו, כי למר שליט נכות בשיעור 10% החל מיום 26.11.1997. ביום 3.7.2005 הגיש מר שליט בקשה לדיון מחדש במצבו וזאת מכוח ההוראה הקבועה בתקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן : תקנות הנכות). ועדה רפואית לעררים שדנה בעניינו ביום 14.12.2006 קבעה למר שליט נכות בשיעור 24% החל מיום 3.7.2005. 3. המוסד חישב את הקצבה המגיעה למר שליט כתוצאה מקבלת בקשתו לדיון מחדש במצבו על בסיס השכר שהשתלם למר שליט עובר ליום 26.11.1997 - היינו במועד בו נקבעה לראשונה נכותו. לפיכך, הגיש מר שליט תביעה לבית הדין האזורי במסגרתה ביקש להורות למוסד לשלם לו את הקצבה המגיעה לו על בסיס השכר שהשתלם לו עובר ליום 3.7.2005. יוער, כי שכרו בשנת 2005 היה גבוה משכרו בשנת 1997. 4. ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער בע"ע 134/08 (להלן : מר תבור) הוכר על ידי המוסד כ"מחלת מקצוע". ועדה רפואית שדנה בעניינו ביום 6.3.1995 קבעה, כי למר תבור נכות בשיעור 19% החל מיום 13.5.1993. ביום 26.9.2006 הגיש מר תבור בקשה לדיון מחדש במצבו לפי תקנה 36 לתקנות הנכות. ועדה רפואית שדנה בעניינו ביום 10.1.2007 קבעה, כי למר תבור נכות בשיעור 24% החל מיום 27.9.2006. 5. המוסד חישב את הקצבה המגיעה למר תבור על בסיס הכנסתו בשנת 1993 - מועד קביעת הנכות לראשונה. משכך, הגיש מר תבור תביעה לבית הדין האזורי, בה ביקש, כי הבסיס לחישוב קצבתו יהיה הכנסתו בשנת 2006. פסק דינו של בית הדין האזורי 6. בית הדין האזורי דחה את שתי התביעות (בל 2812/07, בל 2913/07; , השופטת חנה טרכטינגוט). בפסיקתו הסתמך בית הדין האזורי על ההלכה שיצאה מלפני בית דין זה בעבל 1144/02 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט, 241, להלן: הלכת מוסקוביץ או פס"ד מוסקוביץ). בית הדין האזורי קבע, כי על פי הנפסק בהלכת מוסקוביץ מקום בו הוחמר מצבו של מבוטח הבסיס לחישוב קצבתו הוא הכנסת המבוטח בעת קביעת דרגת הנכות לראשונה. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי העובדה כי המדובר ב"מחלת מקצוע" להבדיל מאירוע פתאומי אינה משנה את פני הדברים. טענות הצדדים בערעורים 7. בערעורם לפנינו טענו המערערים, כי מן הראוי לבחון מחדש את הדברים שנפסקו בהלכת מוסקוביץ "הן בשים לב לעובדה שהיא עומדת מבחינת ההיגיון הפנימי שבה בניגוד לכל הפסיקה העקבית הקיימת בענפים אחרים של משפט הביטחון הסוציאלי כפי שיובהר להלן, והן מכיוון שהיא עומדת בניגוד להלכות ולעקרונות של צדק טבעי". לטענת המערערים, מקום בו מדובר באירוע חד פעמי, או מקום בו החמרת המצב אינה נובעת מהחמרה טבעית של מחלת המקצוע אלא נובעת מחשיפה נוספת ומאוחרת לרעש אשר גרמה לנכות נוספת, אין מקום לחשב את הזכויות להם זכאי המבוטח כתוצאה מהחמרת מצבו על פי הכנסתו במועד בו נקבעה נכותו לראשונה, אלא בהתאם להכנסתו סמוך למועד בו הוחמר מצבו. 8. המערערים הוסיפו וטענו, כי מטרת הגימלאות הניתנות לנפגעי עבודה היא לספק תחליף להכנסתם, ולכן שיעור הגמלה הינו נגזר של שכר המבוטח עובר לפגיעה. לשיטת המערערים, מאחר שתכלית החקיקה הייתה כאמור, כי הגימלאות ישקפו את הכנסתו האמיתית של המבוטח, אין מקום במקרים בהם נקבע לאחר שנים רבות, כי הוחמר מצבו כתוצאה ממחלת מקצוע לחשב את קצבתו על בסיס הכנסתו במועד בו נקבעה נכותו לראשונה. המערערים טענו כי לו ביקשו להכיר בפגיעה המאוחרת כאירוע נפרד על ידי הגשת תביעה לפקיד התביעות להכיר בו כ"פגיעה בעבודה" הייתה מחושבת קצבתם על בסיס הכנסתם המאוחרת, ואין מקום לקבוע דין שונה עת בחרו לילך בנתיב של "בקשה לדיון מחדש" במצבם. 9. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו תוך שהוא מדגיש, כי לא הוכח כל טעם בגינו יש לשנות את ההלכה שנקבעה בפס"ד מוסקוביץ. הכרעה 10. אין חולק, כי בהלכת מוסקוביץ, בה נדון מקרה שנסיבותיו דומות למקרה שלפנינו פסק בית דין זה כי לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) מקום בו הוחמר מצבו של מבוטח, לרבות מקום בו המדובר בהחמרה של מחלת מקצוע, הבסיס לחישוב זכויותיו השונות יהיה הכנסתו כפי שהייתה בעת קביעת הנכות לראשונה. פסיקתו של בית דין זה נומקה במילים הבאות : "(א) ההליך בו נקט המערער במקרה זה הוא הליך של דיון מחדש בדרגת נכותו של נפגע, שבבסיסה טענה להחמרה בפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות (תקנה 36 לתקנות). (ב) מסגרתו של הליך זה, מעצם טבעה, מתייחסת למצב רפואי שנקבע בעבר ולגביו נטען שהוחמר. במקרה שלפנינו הטענה היא להחמרת מחלת מקצוע קיימת ולא בקשה להכיר במחלת מקצוע חדשה, או בתאונה חדשה. (ג) בית-דין זה הבחין הבחן היטב בין מחלת מקצוע לבין תאונה. בעניין זה מן הראוי להביא דברים אלו שנאמרו בנושא זה על-ידי בית-דין זה ובית-המשפט העליון: '...עקרון "הפתאומיות" הוא השולט בכיפה; "אם הפגימה באה בדרך ''הדרגתית... ואם היא תוצאה של התפתחות אטית - מדובר במחלה; מאידך, אם לפגימה מקור ומועד שאפשר לאתרם - הרי זאת תאונה". ...מאידך ברור, שכשם שמחלה כשלעצמה אינה "תאונה בעבודה", כך גם החמרתה של המחלה, אלא אם זאת באה כתוצאה מ"תאונה" ומוצאת את ביטויה בשינוי... של האורגניזם, ולא רק בסימפטומים או צורך בהשגחה רפואית' (דב"ע שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי - וייל [1], בעמ' 230). 'בהלכות שיצאו מלפני בית הדין לעבודה נמתח קו מפריד בין מיקרוטראומה, שבאה בגדרה של 'תאונה' לבין 'תהליך תחלואתי', שאינו מזכה בתגמולים אלא במסגרת 'מחלה' ככל שהיא מופיעה ברשימת 'מחלות המקצוע'. תהליך תחלואתי הוא תהליך שגרם להרעה הולכת ונמשכת במצב הבריאות, כאשר אין אפשרות מעשית לאתר באופן סביר אירוע או אירועים בעבודה ולהוכיח פועלם של אירועים מבודדים רצופים אלה על מצב בריאותו של האדם' (בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה [2], בעמ' 543). (ד) במקרה הנוכחי קבעה הוועדה כי קיימת החמרה בליקוי השמיעה של המערער כתוצאה מחשיפתו לרעש בשנים 1997-1995, ועל בסיס נתון זה הגדילה את דרגת נכותו. פירושם של הדברים הוא שקביעת הוועדה נעשתה במסגרת הליך של 'החמרת מצב', היינו בעקבות החמרה במחלת המקצוע הקיימת אצל המערער ולא כקביעה בדבר קיומה של מחלה חדשה. במצב זה חלות הוראות החוק לפיהן הבסיס לחישוב דרגת הנכות הוא הכנסת המבוטח בעת קביעת דרגת הנכות לראשונה. לכן בדין חישב המוסד את תוספת המענק על בסיס שכרו של המערער בשנת 1994". 11. אך לאחרונה נדון בפנינו מקרה הדומה בנסיבותיו למקרה שנדון בהלכת מוסקוביץ ודומה אף למקרים המונחים כעת בפנינו. בית דין זה שב ואישר את ההלכה שנפסקה בפס"ד מוסקוביץ במילים הבאות: "בבסיס הקביעה בדבר שיעור ההכנסה שיש להביא בחשבון לצורך חישוב המענק שהמבוטח נמצא זכאי לו במסגרת הליך של החמרה, עומד העיקרון, כי המועד הקובע הוא המועד בו הוכר לראשונה מצבו הרפואי של המבוטח כמי שנפגע בעבודה, ונקבעה לראשונה דרגת נכותו" (עבל 501/07 קיטה - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, , ניתן ביום 10.6.2008, ההדגשות במקור - ע.ר). 12. בפס"ד קיטה דן בית דין זה בתכלית הוראות חוק הביטוח הלאומי בעניין זה ופסק את הדברים הבאים: "תכלית החקיקה הינה הגנה על המבוטח, כך שתישמר רמת חייו כפי שהייתה בטרם נפגע בעבודה. הרציונל הטמון בעיקרון זה הינו החשש הסביר שהכנסתו של מי שנפגע בעבודה תרד נוכח פגיעתו. מכאן, שתשלום גמלתו של המבוטח בכל פעם שהוחמר מצבו, לפי שיעור הכנסתו ערב ההחמרה, לא ייטיב עימו בדרך כלל". 13. אלא מאי? המערערים מבקשים כי תשונינה ההלכות שנקבעו בפס"ד מוסקוביץ ובפס"ד קיטה. הלכה פסוקה היא כי שינוי הלכה הוא שאלה מובהקת של שיקול דעת שיפוטי, ומדיניות שיפוטית. בעניין זה נפסק כי : "על השופט לשאול עצמו, אם הנזק בקיום הדין הקיים עולה על הנזק בשינויו בדרך שיפוטית. השאלה היא, אם השיקולים התומכים בדין החדש, משקלם עולה על השיקולים התומכים בדין הישן והנזק הנגרם בשל עצם השינוי... אכן, לא די בכך שהלכה קודמת אינה נראית לשופט טובה כדי להצדיק סטייה ממנה. רבות הן ההלכות שלא הייתי שלם עמן אשר חזרתי ואימצתי אותן בפסיקתי. השאלה שעל השופט לשאול עצמו הינה אם ההלכה הקודמת היא כה בלתי ראויה, עד כי החלפתה בהלכה חדשה וטובה ממנה מוצדקת היא, בהתחשב בנזק הנגרם בעצם השינוי" (רע"א 1287/92 בוסקילה, ראש המועצה הדתית טבריה נ' צמח, פ"ד מו(5) 159, בעמ' 172). 14. במקרה הנוכחי לא שוכנענו, כי מן הראוי לשנות את הלכת מוסקוביץ הדנה באופן כללי בבסיס לחישוב זכויותיהם של מבוטחים שמצבם הוחמר לאחר שפגיעתם הוכרה כ"פגיעה בעבודה", כך שתחול רק על מי שההחמרה במצבו נובעת מהחמרה טבעית של מחלת המקצוע. בהקשר זה נשוב ונדגיש, כי תכלית הוראות החוק העוסקות בעניין מושא דיוננו הייתה, כאמור, להיטיב עם מצבם של מבוטחים, באשר ההנחה היא כי פגיעה בעבודה מביאה עימה ירידה בהכנסתו של המבוטח. תכלית זו אינה משתנה בהתאם לסיבת ההחמרה, היינו האם מדובר בהחמרה טבעית, החמרה שמקורה, כטענת המערערים, בחשיפה חיצונית לרעש או ב"תאונת עבודה". 15. מן הראוי להדגיש גם כי הקביעות בהלכת מוסקוביץ לפיהן הבסיס לחישוב זכויות המגיעות למבוטח עקב החמרת מצבו הוא שכרו במועד בו נקבעה נכותו לראשונה מקורן בהוראות חוק מפורשות (ראו סעיפים 98, 105 ו - 106לחוק הביטוח הלאומי) העוסקות באופן כללי בקביעת ההכנסה שתשמש בסיס לחישוב הגמלה. יודגש, כי המחוקק לא מצא לייחד הוראה נפרדת בחוק הביטוח הלאומי בדבר קביעת דרגת הנכות מחדש וחישוב הגמלה הנובעת מהגדלה זו אלא במקרים מסויימים (ראה לעניין זה סעיף 118(ג) לחוק הביטוח הלאומי העוסק בתקופה בה תשולם הגמלה במקרים בהם נקבעה דרגת הנכות מחדש וסעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי העוסק ביחס בין מענק לקצבה מקום בו נקבעה הנכות מחדש) מסעיפי חוק הביטוח הלאומי נראה כי הסיבה להעדר התייחסות מיוחדת לקביעת הנכות מחדש היא הראייה כי קביעת נכות זו מהווה חלק בלתי נפרד מההליך הרגיל של קביעת דרגת הנכות המקורית. בנסיבות אלה, אין המדובר בלאקונה כטענת בא כוח המערערים. 16. זאת ועוד, בא כוח המערערים הפנה אותנו לפסקי דין שנתנו על ידי בית דין זה בהם נקבע כי מקום בו חלו תנודות חד פעמיות בשכרו של מבוטח סמוך למועד בו הוכרה פגיעתו כ"פגיעה בעבודה" יש לחשב את הכנסתו כפי שהייתה טרם השינויים בה. בא כוח המערערים מצא בפסקי דין אלה תמיכה לטענתו, לפיה פרשנות תכליתית של הוראות חוק הביטוח הלאומי הנוגעות לענייננו מובילה למסקנה כי יש מקום להתחשב בהכנסתם של המערערים כפי שהייתה עובר להחמרת מצבם. ואולם אין הנדון דומה לראייה. כפי שנפסק לעיל תכלית חקיקתם של הוראות החוק הנוגעות לענייננו הייתה להיטיב עם המבוטח, אשר שכרו צפוי לרדת כתוצאה מהליקוי שהוכר כ"פגיעה בעבודה" אם נקבל את פרשנות בא כוח המערערים, לפיה מקום בו עסקינן במחלת מקצוע תבחן הכנסת המבוטח עובר למועד ההחמרה, עלולה להיות תכלית זו מסוכלת. העובדה כי בשני המקרים הקונקרטיים שלפנינו דווקא עלתה הכנסתם של המערערים לא מצדיקה שינוי ההלכה כך שיקבע כי מקום בו עסקינן ב"מחלת מקצוע" יבחנו ההכנסות עובר למועד ההחמרה. 17. לא למותר לציין, כי אם אכן, כטענת המערערים, ההחמרה נובעת מאירוע חיצוני חדש, הרי שעל פי ההלכה הפסוקה על המבוטח להגיש תביעה נוספת לפקיד התביעות להכיר באירוע כ"פגיעה בעבודה" (דב"ע נד/01-26 עלי מחמוד בן סלאח - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז, 374; עבל 1255/01 דוד אלימלך - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, , ניתן ביום 16.5.2004). במקרה כזה לא תעמוד פסיקתנו זו למערערים למכשול, בהנחה כפי שמצופה, שהמוסד לא יעלה טענות של שיהוי וכיו'ב. הנשיא סטיב אדלר אני מסכים לאמור בחוות דעתו של חברי השופט רבינוביץ. על נימוקיו אני מבקש להוסיף את הנימוק הבא, בקצירת האומר: על מנת לחשב בתחילה את קצבתו של מבוטח שהוכר כנפגע בעבודה עורכים בדיקה בת ארבעה שלבים, כדלקמן: ראשית, יש לקבוע כי המדובר במבוטח לפי סימן א לפרק ה בחוק הביטוח הלאומי; שנית, יש לקבוע כי המדובר ב"פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי; שלישית, יש לקבוע את דרגת הנכות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - תקנות קביעת דרגת נכות); ורביעית, יש לקבוע את גובה השכר, עובר למועד ה"פגיעה בעבודה" ועל פי הוראות החוק, שביחס אליו תחושב הקצבה. שונה היא הבדיקה שיש לערוך שעה שענייננו בתביעה להחמרה כאמור בתקנה 36 לתקנות קביעת דרגת נכות. במקרה זה, אין צורך לערוך את הבדיקה הרב-השלבית הנ"ל, אלא בוחנים את השלב השלישי (קביעת דרגת הנכות) ואותו בלבד. ודוק: לא בכדי קובע מחוקק המשנה בתקנה 36, כי במקרה זה ההליך הוא לשם בדיקת "קביעת דרגת נכותו [של הנפגע] מחדש","קביעת דרגת נכותו מחדש", הוא ותו לא. מכאן" ככל שהתקבלה החלטה לשנות את שיעור הנכות שנקבע בתחילה, אין חוזרים ובוחנים את שאר השלבים דלעיל. תחת זאת, מעדכנים את גובה הקצבה בהתאם לדרגת הנכות החדשה שנקבעה ועל פי גובה השכר הקובע, שנקבע עם ההחלטה המקורית המכירה ב"פגיעה בעבודה" כמעין "צילום" של מצב הדברים ערב התאונה. כך בדרך כלל וכך גם בענייננו. מטעם זה, כמו גם מטעמיו של השופט רבינוביץ שהובאו על ידו, מוצא אני להסכים לחוות דעתו. השופטת ורדה וירט ליבנה אני מצטרפת לדעתו של השופט רבינוביץ ולהערותיו של הנשיא. נציג עובדים, מר מנחם שוורץ אני מצטרף לדעתו של השופט רבינוביץ ולהערותיו והארותיו של הנשיא. נציג מעבידים, מר יצחק דויטש אני מצטרף לדעתו של השופט רבינוביץ ולהערותיו והארותיו של הנשיא. סוף דבר הערעורים נדחים, ללא צו להוצאות.ביטוח לאומי