קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מועד תחילת הזכאות לקצבת ניידות: השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת חנה טרכטינגוט ונציגת הציבור גב' יוכבד הוכמן שוורץ; בל 6586/07) , בו נדחתה תביעת המערער לקבוע כי הוא זכאי לתשלום קצבת ניידות החל מחודש מאי 2002. להלן נפרט את עיקרי העובדות הרלבנטיות לערעור שבפנינו, כפי שפורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי: "א. ביום 20/8/2002 הגיש התובע תביעה לגמלת נכות כללית. ב. ועדה רפואית לעררים מיום 20/7/2003 קבעה לתובע נכות בשיעור 69% בגין דלקת פרקים פסוריאטית ודום נשימה לילי. ג. על החלטה זו הגיש התובע ערעור בתיק בל' 4915/03. פסק הדין בתיק זה החזיר את עניינו של התובע לועדה לעררים בין היתר כדי שתבדוק את התובע ותקבע אחוזי נכות לכל אחד מהאברים שנפגעו מהמחלה כפגיעות עצמאיות. ד. ועדה לעררים בעקבות פסק הדין מיום 13/7/2005 קבעה לתובע נכות בשיעור 79%. (אחוזים אלה כוללים נכות בגין מטטרסאלגיה של רגל ימין ורגל שמאל). לטענת התובע להודעה בדבר החלטת הועדה צורף טופס בדבר בקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות. ה. התובע הגיש בקשה ביום 26/10/2005. ו. ועדה רפואית לעררים לעניין ניידות מיום 6/2/2006 קבעה לתובע מוגבלות בנידות בשיעור 40% החל מיום 26/10/2005. ז. על מועד תחולת המוגבלות בניידות הגיש התובע ערעור בתיק בל' 3291/06. בעת הדיון הצהיר ב"כ הנתבע: "אני מסכים להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה על מנת שתעיין בתיקו בנכות כללית ותשקול עמדתה שנית בעניין התחולה. תשומת לב הועדה כי למערער נקבעו אחוזי נכות החל מ-1/6/1999". בהתאם להסכמה זו ניתן פסק דין ביום 19/6/2006 לפיו עניינו של התובע יוחזר לועדה על מנת שתעיין בתיקו בנכות כללית ותשקול עמדתה שנית בעניין התחולה. תשומת לב הועדה הופנתה לכך כי לתובע נקבעו אחוזי נכות החל מ-1/6/1999. ח. ועדה לעררים מיום 30/4/2007 בעקבות פסק-הדין קבעה כי תחולת הנכות לענין המוגבלות בנידות הינה מחדש מאי 2002. ט. על אף הקביעה נדחתה בקשת התובע לתשלום קיצבאות רטרואקטיבי מחודש מאי 2002, תוך הסתמכות על סעיף 16 להסכם הניידות". 3. המערער ביקש בתביעתו כי בית הדין האזורי יקבע את זכאותו לקצבת ניידות החל מחודש מאי 2002, כפי שנקבע על ידי הוועדה, ולא מחודש אוקטובר 2005 כפי שקבע המוסד. לחילופין ביקש מבית הדין כי ידון בתיק זה כתיק של "בזיון בית הדין" לאור העובדה שהמוסד לא מילא אחר מצוות פסק הדין מיום 19.6.2006. לחילופי חילופין ביקש המערער כי בית הדין יחייב את המוסד להשיב לו את הקצבה שהפסיד בתקופה האמורה. 4. בית הדין האזורי העיר, כי מלכתחילה הייתה קיימת מחלוקת נוספת בתיק זה הנובעת ממועד היות המערער בעל רכב, אלא שבפתח הדיון מיום 4.6.2007 הצהירה ב"כ המוסד כי טענה זו אינה קיימת עוד. 5. בית הדין האזורי קבע, כי המערער פנה לראשונה ללשכת הבריאות ביום 26.10.2005, נבדק על ידי הוועדה ביום 11.12.2005 והגיש את תביעתו לקצבת ניידות בחודש דצמבר 2005. לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 16 להסכם הניידות, לפיו תשולם קצבת ניידות בעד התקופה המתחילה בראשון לחודש שבו הוגשה הבקשה לוועדה הרפואית, בדין קבע המוסד כי לא תשולם הקצבה בעד התקופה שקדמה לחודש אוקטובר 2005. עוד נקבע, כי לא עמדה כל מניעה בפני המערער להגיש את תביעתו לקצבת ניידות לפני מועד זה, שכן החלטת הוועדה בנכות כללית אינה תנאי להגשת תביעה לקצבת ניידות ואינה מונעת הגשת תביעה כזו במקביל. באשר לטענת המערער המסתמכת על הסכמת ב"כ המוסד בתיק בל 3291/06 (להלן- ההליך הקודם) אשר קיבלה תוקף של פסק דין קבע בית הדין האזורי, כי הסכמת המוסד לעניין תחולת אחוזי הנכות של המערער ופסק הדין שניתן לפי הסכמה זו, אין בהם כדי להשליך על יתר תנאי הזכאות ככל שהם נדרשים לצורך הזכאות לתשלום קצבה כקבוע בסעיף 16 להסכם, וכי המוסד לא הסכים לתשלום גמלאות תוך חריגה מתנאי הזכאות. עם זאת העיר בית הדין האזורי, כי נראה שהמערער לא היה שב ופונה לוועדה לו היה מודע שאין בפסק הדין כדי להקנות לו זכאות לקצבה מן היום שבו תקבע הוועדה את מועד התחולה, וכי מן הראוי היה שב"כ המוסד בהליך הקודם יפנה את תשומת ליבו של המערער למגבלת תחולת התשלום הקבועה בסעיף 16. לאור האמור חייב בית הדין האזורי את המוסד בתשלום הוצאות לטובת המערער בסך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ. 6. בערעורו טען המערער, כי בהחלטות הוועדה לנכות כללית לא הוענקה למערער נכות ספציפית בגין מצב גפיו התחתונות. נכות כזו ניתנה רק בהחלטת הוועדה מיום 13.7.2005. רק בעקבות החלטה זו ראה המוסד לנכון להפנות תשומת ליבו לאפשרות להגיש בקשה לקביעת מוגבלות בניידות, ולפיכך לא ניתן היה לצפות מן המערער כי יגיש בקשה זו קודם לכן. עוד נטען, כי אין הגיון בקביעת נכות רטרואקטיבית אם לא לשם הענקת קצבה רטרואקטיבית, וכי החלטת המוסד לשלם למערער את הקצבה רק מחודש אוקטובר 2005 הופכת את פסק הדין בהליך הקודם ואת החלטת הוועדה שניתנה לפיו- לאות מתה. עוד נטען, כי בית הדין קמא התעלם מטענותיו החילופיות של המערער, בדבר קיום הליך של בזיון בית הדין ובדבר בקשתו לחייב את המוסד לשלם לו את הפרשי הקצבה. 7. בישיבת קדם הערעור הוחלט, כי ב"כ המוסד תכתיב סיכומיה לפרוטוקול, כי ב"כ המערער יגיש סיכומיו בכתב בתוך 45 ימים, וכי פסק הדין יינתן על ידי המותב בהסתמך על הסיכומים וכל חומר התיק. 8. בסיכומיה תמכה ב"כ המוסד בפסק דינו של בית הדין האזורי והדגישה, כי המוסד כפוף לסעיף 16 להסכם הניידות, הקובע באופן חד משמעי כי קצבת הניידות תשולם החל מהראשון לחודש שבו הוגשה הבקשה לוועדה הרפואית. הוראה זו אינה מתייחסת למועד כלשהו הקשור לקצבת הנכות. 9. בסיכומיו חזר ב"כ המערער, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערעור והפנה לפסקי דין שונים התומכים, לדעתו, בטענותיו. עוד נטען, כי פסיקת ההוצאות לחובת המוסד בפסק דינו של בית הדין האזורי אין בה די על מנת להביע מורת רוח מהתנהגותו של המוסד. דיון והכרעה: 10. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. זאת, מטעמיו של בית הדין האזורי בפסק דינו, עליהם נוסיף את הדברים הבאים: סעיף 16 להסכם הניידות קובע כך: "קיצבת הניידות תשולם בעד התקופה המתחילה בראשון לחודש שבו הוגשה לועדה הרפואית הבקשה, לפיה נקבעו אחוזי מוגבלות בניידות, ובלבד שהתביעה לקיצבת ניידות הוגשה למוסד תוך חודשיים מהיום שבו נשלחה למוגבל בניידות הודעה על החלטת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים, לפי העניין. הגיש המוגבל בניידות למוסד את התביעה לקיצבת ניידות לאחר תום חודשיים מהיום שבו נשלחה לו ההודעה כאמור, תשולם לו הקיצבה למפרע בעד תקופה של חודשיים שקדמו לחודש שבו הגיש את התביעה לקיצבת ניידות למוסד, לא תשולם קיצבת ניידות אלא בעד תקופה שמתקיימים בה התנאים המזכים על פי הסכם זה בקיצבת ניידות". במילים אחרות, לוועדה סמכות לקבוע תחולת מוגבלות בניידות בהתאם למצבו הרפואי של המוגבל בניידות, אלא שתשלום הקצבה לא ייעשה עבור התקופה שלפני הראשון לחודש שבו הוגשה הבקשה לוועדה הרפואית. כבר נפסק, כי בהסכם הניידות יש גם צד המתקרב לדבר חקיקה, משהוא "יוצא חלציו" של חוק הביטוח הלאומי (עב"ל 1365/04, אסתר ארוש - המוסד לביטוח לאומי, , ניתן ביום 18.10.2006). המוסד לביטוח לאומי חייב לפעול על פי החוק וההסכמים עליהם הוא חתם, ואין הוא מוסמך לחרוג מהם. משכך, אין למוסד סמכות להקדים את מועד תחילת התשלום למועד שנקבע בסעיף 16, גם כאשר הוסכם כי עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה על מנת שתדון מחדש במועד תחולת מוגבלותו של המערער. לפיכך, טענת המערער לפיה הסכמת ב"כ המוסד בהליך הקודם להחזרת עניינו של המערער אל הוועדה, משמעה גם הסכמה למועד תשלום מוקדם יותר- דינה להידחות. ב. אין להיענות לבקשת המערער לדון בהליך זה כבהליך "בזיון בית הדין" שכן הוועדה מילאה אחר מצוות פסק הדין בהליך הקודם. המוסד, בקובעו כי מועד תשלום הקצבה יהיה החל מחודש אוקטובר 2005, פעל בהתאם להוראות סעיף 16 להסכם המחייבות אותו, כאמור. בפסק הדין לא ניתנה הוראה כלשהי בדבר מועד תחילת תשלום הקצבה, והוראה כזו גם לא יכולה הייתה להינתן, לאור האמור בסעיף 16 להסכם הניידות. מטעם זה גם אין להיענות לבקשת המערער לחייב את המוסד בתשלום הפרש הקצבה. ג. מעבר לדרוש לטעמנו, מצא בית הדין האזורי לתקן את הטעות אליה נגרר המערער, חרף היותו מיוצג בהליך, בשל העובדה שתשומת ליבו לא הופנתה על ידי ב"כ המוסד בהליך הקודם לסעיף 16 האמור, על ידי הטלת הוצאות לטובת המערער בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעה זו. 11. לאור האמור לעיל, לא מצאנו כל טעות משפטית המצדיקה את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי, הראוי להתאשר מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. 12. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות.ניידות